בגדי לבן

ובדורות הקודמים היו מקומות שאנשים, לא היו לובשים בגדי שבת, אלא ביום השבת, בבוקר, אבל בליל שבת היו מגיעים לבית הכנסת עם בגדי החול. ומרן החיד”א בספר ברית עולם (עמוד נז), כתב על הנוהגים כן, שהם מחללים עוז והדר קדושת השבת, והוסיף דברים בגנות ההנהגה הזו. ומרן זצ”ל בספר חזון עובדיה (ח”א עמוד כו) הביא עוד מרבותינו הפוסקים שהעירו על המנהג הגרוע הזה שחובה קדושה לבטלו.

ומרן זצ”ל השמיענו בזה את דברי הרב המאירי (בבא קמא דף פא:), שכתב להוכיח מדברי הגמרא, שכל דבר שההיתר שלו פשוט בהלכה, ורצה אחד להחמיר על עצמו, יזהר שלא לעשות כן בפני מי שגדול ממנו בתורה, שזה מראה גדולתו בפניו, וכמתחסד יותר ממה שאינו חובה עליו. והוסיף המאירי, שאין לנהוג כן, אלא למי שהוא נודע ומפורסם בחסידות ובשלימות.

וכן כתב בשו”ת פנים מאירות (ח”ב סימן קנב), לגבי בגדי לבן בשבת, שכיון שבזמנינו נוהגים כולם ללבוש בגדים בצבע שחור או בצבעים אחרים, ולא לבן, אם איזה אחד רוצה להחמיר וללבוש בגדי לבן, אינו רשאי לנהוג כן. והוסיף, שגם המקובלים לא כתבו שילבשו לבן, אלא דוקא במקומותיהם שהיו אנשים שלובשים לבן, אבל בזמנינו שכולם לא לובשים לבן, יש בזה יוהרא וזחיחות הלב.

ולכן גם מרן זצ”ל כתב, שרק מי שהוא שלם בשלימות בכל הדברים ומפורסם בחסידות, רשאי ללבוש בגדי לבן.

והמקובל הרה”ג רבי בניהו שמואלי שליט”א, היה בא לעתים קרובות למרן זצ”ל במוצאי שבת, בבגדי לבן, ומרן זצ”ל לא העיר על זה כלום, כי המקובל רבי בניהו, הוא מפורסם לטובה בחסידות, והוא ראש ישיבת מקובלים, ועושה מעשיו לשם שמים. ולכן במקרה כזה אין בזה יוהרא.

ובדור הקודם היו הרבה חכמים גדולים שהלכו בבגדי לבן, ובימים הנוראים היו גם יחידי סגולה שהלכו בבגד בהיר מאד שעשוי כולו מפשתן, שיש בבגד כזה תועלת מרובה על פי הקבלה, בפרט בימים הנוראים, וכן נהג הגאון רבי מרדכי עזראן זצ”ל, שהיה מחכמי פורת יוסף, ועוד יחידי סגולה.

והגאון רבי משה צדקה שליט”א, בשיעור שנשא בערב ראש השנה (שנת התשפ”ו), הביא את דברי רבינו יוסף חיים, בבן איש חי (פרשת נצבים אות ג), שבראש השנה לובשים בגדי לבן. והגאון רבי משה הסביר, שבימות החול יש נוהגים ללבוש דוקא בגד שחור, שהוא מכניע את הדינים, מפני שהוא בגד שמסמל עצבות ושברון לב. ולכן בראש השנה הולכים בבגדי לבן, להורות על השמחה והבטחון שלנו בה' יתברך. אבל בזמנינו שבגדים כהים אינם מסמלים עצבות, אלא רבים מאד הולכים כך, אין מניעה ללכת בבגדים שחורים, אפילו בשבת, ואמר, שגם על פי הקבלה אין חסרון בדבר, מאחר ובזמנינו אין בלבוש שחור חוסר כבוד. אמנם הביא שיש חולקים על זה, ובכללם הגאון המקובל רבי ששון מזרחי זצ”ל. אך למעשה כך היה מנהג מרן זצ”ל, ללבוש בגדי שבת שחורים, ורק החולצה היתה לבנה. וכן נוהג הגאון רבי משה צדקה שליט”א. וכן נוהג הגאון המקובל רבי מנשה שוע שליט”א ועוד.

White Clothing on Shabbat

Shabbat Clothes
We learned last week that there is a Mitzvah to wear nice, specially-designated clothes for Shabbat. Indeed, the Gemara (Shabbat 113a) expounds the phrase “And you shall honor it” the Navi uses in reference to Shabbat to mean that one’s clothing on Shabbat should not be like one’s weekday clothing. One should therefore designate special clothing for Shabbat that one does not wear on weekdays.

In prior generations, there were places where people would only wear Shabbat clothes on Shabbat morning; however, on Shabbat night, they would show up to the synagogue still wearing weekday clothes. Maran Ha’Chida decries this custom in his Sefer Berit Olam (p. 57) and writes that people who do so desecrate the splendor and honor of Shabbat. Maran zt”l (Chazon Ovadia- Shabbat, Vol. 1, p. 26) quotes the words of the Poskim on this matter and explains that this custom should be abolished.

White Clothing
The Ba’er Hetev (Ch. 262) quotes the saintly Ari z”l who said that one should wear specifically white clothing on Shabbat according to Kabbalah. The Ba’er Hetev adds that in places where wearing white clothing is not the norm, one may not follow the directive of the Ari, for doing so would be perceived as arrogance, i.e., observing a stringency no one else is.

Maran zt”l complimented this with the words of the Meiri (Baba Kama 81b) who writes that if something is clearly permitted by Halacha and one wishes to act more stringently, one must make sure not to do so in front of those who are greater than him in Torah knowledge, for this would constitute a show of arrogance. One may only do so if one is known for his piety and sincerity in the service of Hashem.

Thus, Maran zt”l rules that only one who is truly well-known for his piety and near-perfection in all other matters of Judaism may wear white garments on Shabbat.

Indeed, the great Mekubal, Hagaon Harav Benayahu Shmueli Shlit”a, would come visit Maran zt”l every so often on Motza’ei Shabbat while still bedecked in his white Shabbat clothing and Maran never pointed anything out to him about this behavior because Harav Shmueli is well-known for his piety, stands at the helm of a Yeshiva of Mekubalim, and his actions are for the sake of Heaven. Thus, in this scenario, such behavior does not constitute arrogance.

In the previous generation, there were several great sages that wore white clothing on Shabbat. There were others who wore a very lightly-colored linen robe specifically during the Days of Awe, as prescribed by Kaballah. This was the practice of Hagaon Harav Mordechai Azran zt”l, one of the sages of Porat Yosef, among others.

Hagaon Harav Moshe Tzadka Shlit”a, Rosh Yeshivat Porat Yosef, in a lecture delivered on Erev Rosh Hashanah 5786 quoted the words of the Ben Ish Hai (Parashat Nitzavim, Section 3) who writes that one should wear white garments on Rosh Hashanah. Harav Tzadka explained that there are those who are particular to wear specifically black garments during the week in order to quell Heavenly judgment since these garments are symbols of sadness and broken-heartedness. For such people, it behooves them to wear white garments on Rosh Hashanah as a symbol of joy and trust in Hashem. Nevertheless, nowadays when dark-colored garments do not symbolize sadness at all and many people commonly wear black garments throughout the week, there is no issue to wear black clothing on Shabbat either. He added that even according to Kabbalah, there is no problem with wearing black garments on Shabbat since nowadays, black garments are not seen as a lack of respect to Shabbat. Although, he explained, there are those who disagreed with this premise, such as Hagaon Harav Sasson Mizrahi zt”l, nevertheless, the custom of Maran zt”l was to wear black garments on Shabbat and only his shirt was white. This is also the custom of the great Mekubal, Hagaon Harav Menashe Shua Shlit”a.

The Garb of Torah Scholars
The Gemara (Baba Batra 98a) states that one who adorns himself in the garb of Torah scholars when one is not a Torah scholar will not be brought into the inner sanctum of Hashem. The Rashbam (ibid.) explains that this refers to the long, outer robe that is unique to Torah scholars. In those times, laymen would wear a long inner robe on the body and on top of it, a shorter outer robe that did not reach the floor, which would allow the inner robe that did to be seen. Torah scholars, on the other hand, would wear a long outer robe as well such that their inner robe was fully covered by the outer one and could not be seen. This was an overly modest behavior that was appropriate only for Torah scholars, but laymen were expected not to behave that way. It is for this reason that in the previous generation, there were several great Torah scholars who dressed like real simpletons because they did not want to be perceived as Torah scholars.

תפילת התשלומין

שאלה: מי ששכח ולא התפלל תפילה אחת, וכבר עבר זמנה של אותה התפילה, מה דינו?

תשובה: אמרו רבותינו (מסכת ברכות דף כו.), טעה ולא התפלל שחרית, מתפלל במנחה שתים. כלומר, אדם שטעה ולא התפלל תפילה אחת, או שלא יכול היה להתפלל תפילה אחת מחמת אונס (כלומר, לא בכוונה או בפשיעה, אלא מחמת שכחה וכדומה), צריך להשלים תפילתו אחרי התפילה הבאה שמתפלל, שכך תקנו חכמים, שאדם זה חייב להשלים תפילתו. ולכן אם שכח להתפלל שחרית, מתפלל תפילת מנחה ומיד כשמסיים תפילת מנחה, לאחר שממתין כמה שניות (כדי שהתפילה השנייה תהיה בישוב הדעת), מתפלל שוב תפילת שמונה עשרה, כתשלומין על תפילת שחרית.

ותפילת התשלומין, היא דוקא תפילת שמונה עשרה, אבל שאר התפילה, כגון קריאת שמע וברכותיה ופסוקי דזמרה וכדומה, אין להם תשלומין כלל, וכל שעבר זמנם הפסיד המצוה.

לכן מי ששכח להתפלל שחרית, עליו לחזור ולהתפלל תפילת שמונה עשרה מיד כשיסיים את תפילת המנחה, שאז יעמוד ויתפלל שוב תפילת העמידה לשם תשלומין על שחרית שלא התפלל.

ולסיכום: מי ששכח להתפלל תפילה אחת, לדוגמא, תפילת שחרית, עליו להשלים את תפילתו לאחר מכן, שלאחר שיתפלל תפילת מנחה, ימתין כמה שניות, ואז יתפלל שוב תפילת העמידה כתשלומין לתפילת שחרית.

The Laws of a Compensatory Prayer

Question: If one forgets to pray a certain prayer and the time for reciting that prayer has already passed, what is the proper procedure?

Answer: Our Sages taught (Berachot 26b): “One who has erred and has not prayed Shacharit should pray Mincha twice.” This means that if one mistakenly has not prayed one prayer or if one has not prayed a certain prayer because of circumstances beyond one’s control, one must compensate this prayer after having recited the next prayer one prays, for our Sages have established that one must compensate one’s prayer. Thus, if one forgets to pray Shacharit, one should pray Mincha prayers and immediately after doing so, one must recite the Amida prayer again as compensation for the Shacharit prayer which one has missed.

The compensatory prayer applies only to the Amida prayer; however, the rest of the prayer, such as Keri’at Shema and its blessings, Pesukei De’Zimra, and the like, cannot be compensated for and once their time has passed, one has missed out on this Mitzvah.

Thus, one who forgets to pray Shacharit should repeat the Amida immediately after concluding the Mincha prayer and this will compensate for the Shacharit prayer one missed.

The Law Regarding Women
Maran zt”l writes that just as a man who missed a given prayer must compensate for it during the next prayer, so too, a woman who customarily prays a set prayer, such as Shacharit, and it happened that she had forgotten to pray, may likewise compensate for this prayer by reciting the Mincha prayer twice.

Summary: If one forgets to pray any given prayer, such as Shacharit, one must compensate for this prayer after praying Mincha, i.e. after concluding the Mincha Amida prayer, one should wait several seconds and then recite the Amida prayer again in compensation for Shacharit.

השמן והפתילות הנותרים

The Laws of the Remaining Oil and Wicks used for Lighting Chanukah Candles

Question: May one dispose of the remaining oil used for lighting Chanukah candles?

Answer: One should not use oil (or wax candles) designated for lighting Chanukah candles for any other purpose, such as for eating or lighting Shabbat candles, since this oil has already been designated for the Mitzvah of lighting Chanukah candles; thus, one must not use it for any other purpose. Rather, one must burn the remaining oil on its own, with this burning serving no alternate purpose.

When we say that one may not use the leftover oil for a mundane purpose, this does not refer to the oil remaining in the bottle; rather, this refers to the oil that remains in the glass cups of the Chanukah Menorah. Only this oil should not be used for a mundane purpose or disposed of. Similarly, those candles remaining in the box have not become designated for the Mitzvah of lighting Chanukah candles; only those candles which were actually lit as Chanukah candles should not be used for any other purpose.

Some say that it is only prohibited to make use of the remaining oil when the candles were extinguished within a half-hour of being lit, for they were designated for their Mitzvah for a timespan of a half-hour. However, if the candles stayed lit for more than a half-hour and then went out, no sanctity rests on the remaining oil and one may use it for whatever he pleases. This is indeed the opinion of Maran Ha’Bet Yosef.

Nevertheless, some disagree and write that even if the candles stayed lit for more than half-an-hour, sanctity still rests on the remaining oil and wicks. Thus, one should make a “condition” before the onset of Chanukah and delineate clearly by mouth that he is not designating the oil and wicks for their Mitzvah. In this way, one may use the remaining oil and wicks for whatever he pleases according to all opinions (See Chazon Ovadia-Chanukah, page 160 and Torat Ha’Moadim- Chanukah, page 126).

Summary: It is proper to make a condition before Chanukah or even during the days of Chanukah that one does not intend to designate the oil and wicks for the sake of the Mitzvah. In this way, no sanctity will rest on the remaining oil and wicks and one will be able to use them for whatever one wishes.

אמירת ההלל בחנוכה ובראש חודש

דין הנשים באמירת ההלל

ולסיכום: חובה לומר הלל בכל יום מימי החנוכה, ויש לגמור את ההלל בברכה. ונשים פטורות מאמירת ההלל, ולכן גם אשה שרוצה לומר הלל, לא תברך על קריאתו.

Reciting Hallel on Chanukah and Rosh Chodesh

The Obligation to Recite the Hallel with a Blessing during the Holiday of Chanukah
In the Shacharit prayer during all eight days of Chanukah, the complete Hallel is recited; a blessing is recited before and after the recitation of the Hallel, as is printed in all Siddurim. Although the Sephardic custom is not to recite a blessing on the recitation of the Hallel on Rosh Chodesh, nevertheless, during the holiday of Chanukah when the recitation of Hallel is an actual obligation and not merely a custom, one must recite a blessing upon doing so like one would before performing other Mitzvot. Clearly, this also applies to both days of Rosh Chodesh Tevet which fall out during Chanukah (this year, 5786, Rosh Chodesh Tevet will fall out on Shabbat and Sunday, G-d-willing), in that one must recite a blessing on the recitation of Hallel as one would during the rest of the days of Chanukah. (See Shulchan Aruch, Chapter 683)

The Laws of Women Regarding the Recitation of the Hallel
Regarding the obligation of women to recite Hallel, it would seem that women are completely exempt from reciting the Hallel on Chanukah, for women are exempt from all positive, time-bound Mitzvot (a “positive, time-bound Mitzvah” refers to any Mitzvah which is performed actively, not passively, and is bound by a certain time limit, i.e. that it can only be performed at a certain time; an example of this would be the Mitzvah of Lulav, for this is a Mitzvah that is performed actively and is contingent on a specific time, for the Lulav is taken only during the holiday of Sukkot). It would therefore seem that women should be exempt from reciting Hallel on the holiday of Chanukah as well.

The Reason to Obligate Women to Recite the Hallel
Nevertheless, there is a reason to obligate women to recite Hallel, just as they are obligated to recite Hallel on the night of the Pesach Seder. The reason why they are obligated to recite Hallel on the first night of Pesach is because “they were also included in this miracle,” meaning that since Hallel was instituted to give thanks to Hashem for the miracles He performed for our forefathers and these miracles were performed for women as well, there is therefore no reason to exempt them from reciting the Hallel just as they are obligated to drink the four cups of wine. Regarding the Mitzvah of lighting Chanukah candles as well, the Gemara (Shabbat 23a) states that women are obligated in the Mitzvah of lighting Chanukah candles, for they were also included in the miracle of Chanukah. Based on this, it would seem that women should also be obligated in the recitation of Hallel during the holiday of Chanukah.

The Distinction between the Hallel on the Night of the Pesach Seder and the Hallel During Chanukah
Nevertheless, it seems from the words of the Rambam and other great Rishonim that women are indeed exempt from reciting Hallel during Chanukah. Maran Rabbeinu Ovadia Yosef zt”l explains (in his Chazon Ovadia-Chanukah, page 214) that there is an innate difference between the Hallel recited on the night of Pesach and the Hallel recited during Chanukah, for in principle, our Sages wished to exempt women from the Mitzvah of reciting Hallel since all rabbinic edicts were enacted in a similar fashion to the commandments prescribed to us by Torah law. Thus, since the Torah exempts women from the recitation of the Hallel, our Sages wanted to do the same and exempt them from this Mitzvah. However, on the first night of Pesach, our Sages were compelled to obligate women to recite the Hallel due to the Mitzvah of drinking the four cups of wine since the fourth cup of wine of the Seder night must be drunk alongside the recitation of the Hallel. (The four cups of wine were established to be drunk alongside the four Mitzvot of the Seder night: The first cup with the Mitzvah of Kiddush, the second cup alongside the Mitzvah of reading the Hagaddah, the third cup alongside the Mitzvah of Birkat Hamazon, and the fourth cup alongside the Mitzvah of reciting the Hallel.) He continues discussing this matter at length.

Women Reciting the Blessing on the Hallel
Thus, although women are obligated to light Chanukah candles because they were included in the miracle of Chanukah, they are nevertheless exempt from reciting the Hallel. Therefore, even if a woman would like to act beyond the letter of the law and recite Hallel on Chanukah, she may not recite a blessing before (or after) reciting it since she is not commanded to recite it. The same applies to a woman who takes a Lulav in that she may not recite a blessing before doing so although she receives great reward for doing so as one who is not commanded to perform a given Mitzvah but has done so anyway.

Summary: It is obligatory to recite the entire Hallel, including reciting a blessing on it before and after, every day during the holiday of Chanukah. Women are exempt from reciting the Hallel. Thus, even if they wish to recite it, they may not recite a blessing on its recitation.

a)      Parnas Presidente: Mordechai Maman

b)      Parnas Vice Presidente: Benjamin Hassan

c)      Treasurer: Yehoshua Jacobs

d)      Gabbai: Eli Shoshana

e)      Hon. Secretary: Yehoshua Lewis

f)       Ladies Committee Chair: Mrs. Elaine Marshall

g)      Mahamad: Mrs Loretta Hodari 

                            Raphi Marshall

                            Paul Delmonte

מלאכה לפני הבדלה – אשה שעושה הבדלה

בהלכה הקודמת, ביארנו, שבמוצאי שבת אומרים בתפילת ערבית “אתה חוננתנו”. ואם אדם טעה ולא אמר אתה חוננתנו, אינו צריך לחזור ולהתפלל. אבל אם טעה שוב, וגם אכל לפני שעשה הבדלה, אז הדין הוא, שעליו לחזור ולהתפלל ערבית, ויאמר אתה חוננתנו, ויעשה הבדלה על הכוס.

ואמנם דין זה אינו מפורש בשלחן ערוך. אולם רבינו הרשב”א (במסכת ברכות לג.), כתב בפירוש, שדין זה, שעל האדם לחזור ולהתפלל אם שכח אתה חוננתנו, הוא כאשר “לא הזכיר אתה חוננתנו ואכל, או עשה מלאכה קודם שהבדיל על הכוס”. 

מצאנו אם כן, שהרשב”א משווה לגמרי את דינו של מי שטעה ואכל בלי הבדלה, ודינו של מי שעשה מלאכה בלי הבדלה. וכך אמנם פסק הגאון רבי עקיבא איגר, לאור דברי הרשב”א.

ולכן הדין הוא, שאדם ששכח לומר “אתה חוננתנו” בערבית של מוצאי שבת, וגם שכח ועשה מלאכה לפני הבדלה, עליו לחזור שוב ולהתפלל, ונכון שיאמר שהוא מתפלל על תנאי, “שאם עלי לחזור ולהתפלל, תהיה תפילה זו לשם חובה, ואם אני פטור מלהתפלל, תהיה זו תפילת נדבה”. וכן פסק בספר ילקוט יוסף סימן רסח.

ולאחר ההבדלה, יש נוהגים שבני הבית שותים מן היין שנותר מן ההבדלה. אמנם, יש אומרים שטוב לנשים שלא לשתות מן היין של ההבדלה. ויש קצת מקור למנהג זה, שכן כתב השל”ה ועוד פוסקים, ומכל מקום אין זה מנהג ממש, ואדרבה, בספר מאורי אור כתב שהוא מנהג שאין לו כל כך טעם. ואיך שיהיה, לכל הדעות, אשה שעושה הבדלה בעצמה, צריכה לשתות מהיין כפי שהאיש חייב לשתות, ואין לה לחוש לשום חשש בזה. וכן פסק מרן זצ”ל בחזון עובדיה ח”ב (עמוד תח).

Work Before Havdala- A Woman Reciting Havdala

In the previous Halacha, we have discussed that one must recite “Ata Chonantanu”  during the Amida prayer of Arvit of Motza’ei Shabbat. If one omitted “Ata Chonantanu,” one need not repeat the Amida prayer. However, if one omitted “Ata Chonantanu”  and then eats before reciting Havdala on a cup of wine, one must then repeat the Amida while reciting “Ata Chonantanu”  and only then recite Havdala on a cup of wine.

Erring and then Performing Work
The next issue we must discuss is another kind of mistake. What is the Halacha regarding someone who omitted “Ata Chonantanu”  from the Arvit prayer and then did work, such as driving a car, before having recited the words “Baruch Hamavdil Ben Kodesh Le’Chol”? Must one repeat the Amida similar to the law of one who forgot “Ata Chonantanu”  and then ate before Havdala or is this case different?

Although this Halacha is not delineated in Shulchan Aruch, the Rashba (in his commentary on Berachot 33a) writes that the law regarding one who omits “Ata Chonantanu”  and then eats or works before reciting Havdala is the same and one must repeat the Amida prayer in both cases.

Hagaon Rabbi Akiva Eiger rules in accordance with this Rashba. This is indeed the Halacha, however, in order to avoid all doubt, if one forgets “Ata Chonantanu”  and then performs work before reciting Havdala, before repeating the Amida prayer, one should stipulated voluntary prayer, as follows: “If I am obligated to repeat the Amida, this should be considered an obligatory prayer and if not, this is a voluntary prayer.” Yalkut Yosef (Ch. 268) rules likewise.

A Woman Reciting Havdala
Women are just as obligated to recite Havdala as men are. If a woman needs to recite Havdala herself, she should do so without any concern.

After Havdala, some have the custom that the other members of the family drink from the Havdala wine. Some, however, have the custom that women do not drink from this wine and while there is some basis for this (see Shelah and others), it is not considered a firmly-based custom. On the contrary, the Sefer Me’orei Ohr writes that this is a nearly baseless custom. In any event, if a woman is reciting Havdala on her own, she must drink the wine as a man would and she should not be concerned in the least about this. Maran zt”l rules likewise (Chazon Ovadia- Shabbat, Vol. 2, p. 408)

דין ישיבה בתוך ארבע אמות של המתפלל

הרבה מן ההלכות הנוגעות לתפלה, למדו רבותינו מן המעשה המובא בתחילת ספר שמואל, אודות חנה, אמו של שמואל הרמתי, שהלכה לבית המקדש והתפללה לפני ה' שיזכה אותה בפרי בטן. ואכן מכח תפלתה נולד לה בנה הקדוש, הוא הנביא שמואל.

והנה אין חילוק בזה אם בא לשבת לפני המתפלל, או בצדדיו, שכל שהוא בתוך ארבע אמות של המתפלל אסור לשבת שם, אלא ירחיק מעט יותר מארבע אמות, ואז רשאי לשבת. ופשוט שאין חילוק בזה אם המתפלל הוא איש, או שהיא אשה שמתפללת, שבכל אופן אסור לשבת בתוך ארבע אמותיו של המתפלל.

ורבינו הטור כתב, שהטעם הוא מפני שנראה הדבר כאילו חבירו מקבל עליו עול מלכות שמים, ואילו הוא יושב בטל בשלוות נפש ואינו מקבל עליו עול מלכות שמים.

והרב רבינו המאירי כתב, שטעם האיסור הוא כדי שלא יתבלבל המתפלל בשעת תפילתו מחמת הסובבים אותו. ועוד כתב בספר המכתם, שאסור לשבת סמוך למתפלל, כדי שלא יתבייש המתפלל מחבירו שרואה שהוא בוכה בתפילתו.

ולהלכה, רבינו הרמב”ם (בפ”ה מהלכות תפלה) כתב, שאסור לישב “בצד העומד בתפלה”. ומשמע קצת שמאחוריו רשאי לשבת. וכן מרן השלחן ערוך (סימן קב) כתב, שאסור לישב בתוך ארבע אמות של המתפלל “בין מלפניו בין מן הצדדין”, ומשמע קצת שמאחריו מותר. וכן כתבו כמה מגדולי האחרונים, שלדעת מרן השלחן ערוך, מותר לשבת מאחורי המתפלל. אולם יש מחמירים בדבר. הלכך, המחמיר שלא לשבת מאחורי המתפלל, תבא עליו ברכה. ולמנהג האשכנזים יש לאסור בזה בפשיטות, שלא לשבת מאחורי אדם המתפלל, שכן פסק בפירוש רבינו הרמ”א, שבני אשכנז קבלו הוראותיו.

ולסיכום: אסור לשבת בסמוך לארבע אמותיו (שני מטר) של המתפלל תפילת העמידה. בין מלפניו, ובין מצדדיו. ויש מחמירים בזה אף כשהוא יושב מאחורי המתפלל. והוא הדין שאסור לשבת בסמוך לשליח ציבור בשעה שהוא מתפלל.

Sitting Within Four Amot of One Praying

Our Sages derived many laws pertaining to prayer from the incident recorded in the beginning of the book of Shmuel regarding Chana, mother of Shmuel Ha’Navi, who went to the Mishkan (Tabernacle) in Shilo in order to pray to Hashem that she be able to bear children. Through the power of her prayer, he holy son, Shmuel Ha’Navi, was born.

The Prohibition to Sit in Close Proximity of One Praying
Our Sages (Berachot 31b) learned from what Chana told Eli Ha’Kohen while she was praying, “I am the woman standing with you here to pray to Hashem,” that one may not sit within four Amot of one praying Amida. Four Amot is equal to approximately 6.5 feet.

There is no distinction whether one wishes to sit in front or on the side of one praying, for as long as one is within four Amot of one praying, one may not sit there; rather, one should move slightly more than four Amot of the individual praying, at which point one may be seated. Clearly, there is no difference whether the individual praying is a man or woman and the prohibition to sit within their four Amot remains the same.

The Reason for this Prohibition
Our Sages disagree regarding the reason why sitting within four Amot of one praying is forbidden. The Ba’al Halachot Gedolot writes that the reason for this is because Hashem’s presence rests within four Amot of one praying and sitting there is therefore disrespectful. It seems that according to the holy Zohar, the reason is likewise due to respect for the presence of Hashem.

The Tur writes that the reason for this prohibition is because it seems that while one individual is accepting the sovereignty of Hashem upon himself, this individual is sitting idly and complacently and not accepting Hashem’s kingship.

The Meiri writes that the reason for this prohibition is in order for the concentration of the one praying not to be disturbed by those around him. The Sefer Ha’Michtam adds that the reason is in order for the individual praying not to be ashamed by the fact that the person sitting next to him sees him crying while he is praying.

Sitting Behind One Praying
Regarding sitting behind one praying, this would be contingent on the aforementioned reasons. If the reason why it is forbidden to sit close to one praying is out of reverence for the presence of Hashem, this should be forbidden even when one sits behind one who is praying. However, if the reason is for the one praying not to be ashamed or disturbed, these reasons no longer apply when one sits behind the individual praying.

Halachically speaking, the Rambam (Chapter 5 of Hilchot Tefillah) writes that it is forbidden to sit “on the side of one praying.” It would seem from here that one may sit behind one praying. Similarly, Maran Ha’Shulchan Aruch rules that one may not sit within four Amot of one praying, “whether in front of him or on his side.” It would likewise seem from here that sitting behind him would be permissible. Indeed, some great Acharonim write that according to Maran Ha’Shulchan Aruch, one may sit behind one praying. Nevertheless, there are those who rule stringently on this matter. Thus, if one acts stringently and does not sit behind one praying, he shall surely be blessed. According to the Ashkenazi custom, sitting behind one praying is certainly forbidden, for this is how the Rama rules and Ashkenazim have accepted the Rama’s rulings.

Sitting in Close Proximity of the Chazzan
Based on the above, the same would apply to one who wishes to sit within four Amot of a Chazzan while he recites the repetition of the Amida and one will not be permitted to do so until he distances himself more than four Amot away from where the Chazzan is standing. Maran Rabbeinu zt”l points this out in his Responsa Yechave Da’at (Chapter 5) and writes that even those who act leniently and sit during the Chazzan’s repetition must make certain not to do so within four Amot of the Chazzan.

Summary: One may not sit within four Amot (6.5 feet) of one praying Amida, whether one is sitting in front of him or to his side. Some rule stringently regarding sitting behind one praying, as well. It is likewise forbidden to sit within four Amot of a Chazzan while he is reciting the repetition of the Amida.

סידור המצעים והמיטה בשבת

“יהיה שולחנו ערוך, ומיטה מוצעת יפה, ומפה פרוסה כמו בסעודת הלילה, ואחר כך יטול ידיו ויבצע על לחם משנה כמו בלילה, ויסעוד”.

כלומר, מאחר ומבואר בגמרא ובפוסקים, שכבוד יום השבת, הוא עדיף וגדול יותר מכבוד ליל שבת (וכמבואר בסימן רעא), לכן, כשם שיש להשתדל שיהיה הבית מסודר לכבוד שבת בסעודת ליל שבת, כך יש להשתדל שיהיה מסודר ונקי לכבוד סעודת בוקר יום השבת. (אולם יש לציין שלדעת הזהר הקדוש, כבוד הלילה קודם).

ולכן יש לערוך שלחן יפה יפה, ולפרוס מפה על השלחן גם בסעודת הבוקר.

אבל אם המיטה נמצאת בחדר אחר, וכל מה שמסדרים אותה, הוא עבור מוצאי שבת, אסור להציע אותה בשבת, משום איסור הכנה משבת ליום חול.

אולם כתב בספר מטה יהודה, שבכל מקרה שמסדרים את המיטה לכבוד היום, שיהיה הבית מסודר, מותר לעשות כן בשבת, אפילו אם אינו מתכוין לישון שם בשבת.

ולכן בזמנינו, בבתים שרגילים תמיד לסדר את המצעים בבוקר, כדי שיהיה הבית מוכן ומסודר ונקי, מותר לעשות כן גם בשבת, ואין בזה איסור הכנה משבת ליום חול. אבל אם מסדרים את המיטה רק כדי שהיא תהיה נוחה ומסודרת במוצאי שבת, הדבר אסור.  

אולם הגאון רבי חיים פלאג'י בספרו רוח חיים כתב, שיותר נכון לסעוד בשבת בבוקר בשחרית תיכף ומיד אחרי התפילה, ולאכול סעודה קלה, ולא חמין ממש, ומיד כשיגיע זמן תפילת המנחה, ללכת ולהתפלל מנחה (גדולה, כלומר, מוקדמת), ואז לסעוד את הסעודה השלישית עם חמין, כפי שבזמנינו נוהגים רוב האנשים לעשות בסעודה שניה.

ועל ידי זה ירויחו, שילמדו תורה בשבת בנחת, שהרי לא ילכו לישון בבוקר לפני תפילת המנחה, וגם בזה מרויחים שאוכלים סעודה שלישית לתאבון, אפילו בימות החורף הקצרים. וכתב הגאון זצ”ל, שכן הוא מנהג ליוורנו, כמו שכתב מרן החיד”א בשו”ת חיים שאל (סימן עד), וכן הוא מנהג כמה מקומות.

Making One’s Bed on Shabbat

Preparing for Kiddush
Maran Ha’Shulchan Aruch (289:1) writes that, before reciting Kiddush on Shabbat morning, “One’s table should be set, bed made, and a tablecloth spread on the table, just as one would for the Shabbat night meal. After Kiddush, one should perform Netilat Yadayim, recite Hamotzi on double bread, and begin the meal.”

The above is true because the Gemara and Poskim explain that the obligation to show honor to Shabbat is even greater on Shabbat day than it is on Shabbat night (see Shulchan Aruch Ch. 271). Thus, just as one should take care that the house is clean and tidy before Kiddush on Shabbat night, one should do the same on Shabbat day. (Nevertheless, according to the holy Zohar, the Mitzvah to show honor to Shabbat is greater during the night than it is during the day.)

It is therefore important to set the table nicely and put out a tablecloth for the Shabbat morning meal, as well.

Making Beds on Shabbat
When Maran writes that one should make one’s bed on Shabbat day, the Acharonim point out that this applies only if one plans on taking a nap after the Shabbat day meal during the afternoon, in which case it makes sense that one’s bed should be prepared before the meal so that one can begin calmly and joyfully. The Mishnah Berurah adds another possibility that even if one does not intend to take a Shabbat afternoon nap, making the bed before the day Kiddush will still be permissible if the bed is in the same room Kiddush is being recited, for it would be disrespectful to leave an unmade bed as is while Kiddush is being recited.

However, if the bed is in another room and one does not intend to sleep in it on Shabbat afternoon, making the bed on Shabbat day to prepare it for Motza’ei Shabbat would constitute a preparation on Shabbat for a weekday which is forbidden.

On the other hand, Mateh Yehuda rules that in any circumstance where one makes one’s bed on Shabbat day in order to make the house clean and orderly in honor of Shabbat, this is permissible even if one will not sleep in it on Shabbat afternoon.

Thus, nowadays, when it is customary to make the beds first thing in the morning in order for the house to look clean and orderly, it is permissible to do so on Shabbat morning as well and this does not pose a concern of weekday preparation. However, if one’s intention is merely for the beds to be prepared for Motza’ei Shabbat, this would be forbidden.

The Best Time for the Shabbat Meals
It is quite common nowadays for people to have their second Shabbat meal immediately after Mussaf prayers on Shabbat morning and the third Shabbat meal (Seudah Shelishit) following Mincha services, shortly before sunset.

Nevertheless, Rabbeinu Chaim Palagi writes in his Sefer Ruach Chaim that it is preferable to hold the Shabbat day meal immediately after prayers and have a light meal, not actual Chulent or Hamin, and then, to pray Mincha as soon as the time for earliest Mincha arrives. Immediately thereafter, the family should sit down to partake of Seudah Shelishit with a heavier, heartier meal, including Chulent/Hamin, essentially swapping the second and third Shabbat meals the way we usually have them today.

The benefit of Rav Palagi’s recommendation is that one will be able to study Torah calmly and easily after the second meal until Mincha, for people will not go to sleep before Mincha, plus people will eat Seudah Shelishit with appetite, even on short winter Shabbatot. Rav Palagi writes that this was the prevalent custom in Livorno, Italy, as quoted by Maran Ha’Chida (Responsa Chaim Sha’al, Ch. 74), as well as several other Jewish communities.