נטילת ידיים על פחות משיעור כביצה

בהלכה הקודמת, הבאנו את דברי מרן השלחן ערוך שפסק, שמי שאוכל פחות מכזית פת, כלומר, פחות מעשרים ושבע גרם פת, אינו צריך ליטול את ידיו. (ושיעור עשרים ושבע גרם פת, יש לשערו באופן כזה, שאם יקח את הפת ויכניס אותה בדוחק בתוך בקבוק של תינוק, יהיה השיעור 27 סמ”ק. והוא בערך שיעור של שני שלישים מהחלק הרך שבפרוסת לחם. ויש להזהר שלא לאכול משקל פת שהוא גבולי, אלא יקח פחות משיעור זה, כדי שלא יכנס לספק).

כתב מרן הבית יוסף (סימן קנח) בשם הרוקח,  שהאוכל פחות מ”כביצה” פת, יש להסתפק אם הוא חייב בנטילת ידיים. ולכן עליו ליטול את ידיו בלא ברכה.

כלומר, מאחר ויש ספק בידינו אם האוכל כביצה פת, (ולהלן נסביר כמה הוא שיעור “כביצה”), חייב ליטול את ידיו או אינו חייב ליטול את ידיו, לכן יש להורות שיטול ידיו, אבל לא יברך. כדי שלא יכנס לחשש “ברכה לבטלה”.

ומרן הבית יוסף הסביר את הספק בזה. שהרי עיקר הטעם שהצריכו רבותינו ליטול ידיים לפני הסעודה, הוא כדי שהידיים לא יטמאו את האוכל. והוא ענין שהיה נוהג בזמן שבית המקדש היה קיים. וכלל גדול בידינו, שכל מאכל שאין בו שיעור כביצה, אינו מקבל טומאה. כלומר, מרוב שהוא קטן, אין בו שיעור שיוכל להטמא.

ולכן יש מקום לומר שלא חייבו חכמים ליטול ידיים על פת בפחות משיעור כביצה. אולם מצד שני יתכן שרבותינו לא חילקו בזה בין שיעור שהוא יותר מכביצה לשיעור שהוא פחות מכביצה.

לכן למעשה, גם מרן השלחן ערוך פסק, שמי שאוכל פת פחות משיעור כביצה, יטול את ידיו, אך לא יברך על הנטילה.

ומרן רבינו הקדוש רבי עובדיה יוסף זצ”ל דן בספרו הליכות עולם (ח”א עמוד שטז) כמה הוא שיעור כביצה לענין זה. ולהלכה העלה, שכל שאוכל כחמשים גרם פת, יטול ידיו בלא ברכה. (משום ששיעור כביצה הנוגע לעניננו הוא שיעור ביצה בלא קליפתה. שמשקלה פחות ממשקל ביצה בקליפתה).

ולסיכום: האוכל פחות מחמשים גרם פת, יטול ידיו בלא ברכה. ורק כשאוכל יותר מחמשים גרם פת, יטול ידיו בברכה.

Washing One’s Hands for Less than a Kebeitza of Bread

In the previous Halacha we have cited Maran Ha’Shulchan Aruch who rules that if one eats less than a Kezayit (twenty-seven grams) of bread, one need not wash his hands. (These twenty-seven grams of bread are calculated as if one would take bread and squash it tightly into a baby bottle such that it would reach the 27 cc mark. This amounts to approximately two-thirds of the soft part of an average slice of rye bread. One should take care not to eat exactly this amount; rather, one should eat less than this so as not to enter into a doubtful situation.)

Maran Ha’Bet Yosef quotes the Roke’ach who writes that it is uncertain whether or not one who eats less than a Kebeitza of bread is obligated to wash his hands. Thus, this individual should wash his hands without reciting a blessing.

This means that since it is uncertain whether or not one who eats less than a Kebeitza (we shall soon discuss the amount of a “Kebeitza”) of bread must wash his hands, one should therefore wash his hands without reciting a blessing so as not to recite a possible blessing in vain.

Maran Ha’Bet Yosef explains the source for this doubt, as follows: The main reason why our Sages instituted washing one’s hands before a bread meal is in order for one’s hands not to cause impurity to the food. This was something that people were careful about during the times when the Bet Hamikdash stood. The rule is that any food that does not amount to a Kebeitza does cannot become impure due to its minute size.

There is therefore room to reason that our Sages did not obligate one to wash his hands for bread which is less than a Kebeitza. On the other hand, it is possible that our Sages did not differentiate between bread which amounts to more than a Kebeitza or less than one.

Thus, halachically speaking, Maran Ha’Shulchan Aruch rules that one who eats less than a Kebeitza of bread must wash his hands but must not recite the “Al Netilat Yadayim” blessing.

Maran Rabbeinu Ovadia Yosef zt”l discusses the amount of a Kebeitza in this context in his Halichot Olam, Volume 1, page 316. Halachically speaking, he rules that one who eats up to fifty grams of bread should wash his hands without a blessing (for in this context, a Kebeitza is measured as an egg without its shell which weighs less than an egg with its shell, i.e. fifty-four grams).

Summary: One who eats less than fifty grams of bread (but more than twenty-seven grams) must wash his hands without reciting a blessing. Only when one eats more than fifty grams of bread must one wash his hands and recite the “Al Netilat Yadayim” blessing.

ביקור חולים

לפני כעשרים שנה, דיבר איתנו מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק”ל בענין “הלכה יומית”, ואמר לנו שלדעתו נכון שמידי פעם נלמד עניני הלכה שמשולבים בהם גם עניני מוסר. ועתה נדבר בעניני מצות ביקור חולים.

בגמרא במסכת בבא מציעא (דף ל:) אמרו, “וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ”, (שמות יח), זו מצות ביקור חולים. ובמסכת סוטה (יד.) אמרו, נאמר בתורה, “אַחֲרֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ”, וכי אפשר לו לאדם ללכת אחרי השכינה? והלא נאמר “כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא”?, אלא הלך (לך) אחר מדותיו של הקדוש ברוך הוא. מה הוא מלביש ערומים, שנאמר “ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם”, אף אתה הלבש ערומים, (למי שאין לו כדי לקנות בגדים). מה הקדוש ברוך הוא ביקר חולים, שנאמר “וירא ה' אליו באלוני ממרא”, אף אתה בקר חולים. מה הקדוש ברוך הוא ניחם אבלים, שנאמר “ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו”, אף אתה נחם אבלים. כללו של דבר, שחובה עלינו לנהוג במדת החסד ובמידת גמילות חסדים, ובודאי שבכלל זה מצות ביקור חולים.

וענין מצוה זו, כי על ידי הליכתו אצל החולה, עומד מקרוב על צרכי החולה להושיט לו כל עזרה אפשרית, אם חסר לו דבר ממאכל ומשקה או תרופות, או בעצה נבונה ונכונה כמו שנאמר “ותשועה ברוב יועץ”, או בנקיון הבית כמו שהזכירו בגמרא במסכת נדרים (דף מ.) “מעשה בתלמידו של רבי עקיבא שחלה ולא נכנסו חכמים לבקרו, נכנס רבי עקיבא לבקרו, ובשביל שכיבד וריבץ לפניו (שרבי עקיבא ניקה וסידר את סביבתו של תלמידו החולה), אמר לו (התלמיד לרבי עקיבא), רבי החייתני! יצא רבי עקיבא ודרש, כל מי שאינו מבקר את החולה כאילו שופך דמים”. (ובהלכה הבאה נרחיב עוד מענין זה).

ואפילו אם החולה שוכב בבית וישנם רופאים ואחיות המטפלים בו במסירות, כתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק”ל, שבכל זאת מצוה להכנס אליו לבקרו ולעודדו ולחזקו, וכמו שאמרו בגמרא במסכת נדרים (מ.) בן גילו נוטל אחד מששים בחוליו. ופירש המאירי שהכונה שאם המבקר את החולה אוהב אותו, שביקורו ערב על החולה מצד האישיות שבאה לבקרו, מיקל חוליו מעליו. וזו לשון הרמב”ם (פרק יד מהלכות מלכים הלכה ד), “ביקור חולים מצוה על הכל, ואפילו גדול מבקר את הקטן, ואפילו הרבה פעמים ביום, ובלבד שלא יטריח. וכל המבקר את החולה כאילו נטל חלק מחוליו והיקל מעליו, וכל שאינו מבקר כאילו שופך דמים”.

ומדבריו מבואר גם כן שישגיחו המבקרים היטב שלא להטריח על החולה יותר מדאי. והדבר מצוי לעתים כאשר בני המשפחה באים לבקר את היולדת סמוך ללידתה, מרוב שמחתם מהלידה, ובכך הם מכבידים לעיתים על היולדת הזקוקה למנוחה, ומטרידים אותה שלא לתועלתה, דבר שאינו בכלל ביקור חולים, אלא להיפך. אלא ישגיחו היטב לדאוג למנוחתה ותועלתה.

בגמרא במסכת נדרים, אמר רב, כל המבקר את החולה ניצול מדינה של גהינם שנאמר (בתהלים פרק מא), “אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל (דל הוא החולה, כמו שהוכיחו בגמרא), בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ ה'” (רעה היא דינה של גיהנם). והקדוש ברוך הוא משלם שכר על כך גם בעולם הזה, שנאמר בהמשך: “ה' יִשְׁמְרֵהוּ וִיחַיֵּהוּ וְאֻשַּׁר בָּאָרֶץ וְאַל תִּתְּנֵהוּ בְּנֶפֶשׁ אֹיְבָיו”. וביארו בגמרא, ה' ישמרהו, מיצר הרע, ויחייהו, מן היסורים, ואושר בארץ, שיהיו הכל מתכבדין בו, ואל תתנהו בנפש אויביו, שיזדמנו לו רעים (חברים) טובים ולא יזדמנו לו חברים רעים.

The Mitzvah of Visiting the Sick

Approximately twenty years ago, Maran Rabbeinu Ovadia Yosef zt”l had spoken to us regarding the “Halacha Yomit” project and told us that it is prudent for us to occasionally discuss Halacha topics combined with ideas of Mussar as well. As such, let us now discuss the laws of visiting the sick.

The Gemara (Baba Metzia 30b) states that the verse “And you shall notify them of the way through which they must walk” (Shemot 18) refers to the Mitzvah of visiting the sick. The Gemara (Sotah 14a) states: The Torah states “After Hashem your G-d shall you walk”. Can one walk behind Hashem’s presence? Does the Torah not say, “For Hashem your G-d is a consuming fire”? Rather, this means that one must follow the attributes of Hashem. Just as He dresses the naked, as the verse states, “And Hashem made for the man and his wife leather tunics and he dressed them,” so should you dress the naked. Just as Hashem visited the sick, as the verse states, “And Hashem appeared to him in the plains of Mamre,” so should you visit the sick. Just as Hashem consoled mourners, as the verse states, “And it was after Avraham died and Hashem blessed his son, Yitzchak,” so should you console mourners. The general rule is that we must act with the attributes of loving kindness to others which certainly includes the Mitzvah of visiting the sick.

The idea behind this Mitzvah is that by going to visit the sick, one is able to see from up close all of the infirm individual’s necessities such that one will be able to offer any necessary help, such as food, drink, medications, or even wise advice, as the verse states, “In the multitude of counsellors, there is salvation.” Another issue one might help with is cleaning around the house. Indeed, the Gemara (Nedarim 40a) recounts that once, a student of Rabbi Akiva fell ill and none of the Sages came to visit him. Eventually, Rabbi Akiva came to visit his student and because he cleaned and straightened up the ill person’s surroundings, the student exclaimed, “My rabbi, you have given me life!” When Rabbi Akiva left, he expounded publicly, “Whoever does not visit the sick is tantamount to spilling his blood.” (In the following Halacha, we shall discuss this matter further.)

Even if the sick person is laying at home and being tended to by dedicated doctors and nurses, Maran zt”l writes that it is nevertheless a Mitzvah to visit him, strengthen his spirit, and to encourage him, as the Gemara (ibid.) states, “A member of the same fortune takes away one-sixtieth of his illness.” The Meiri explains that if the one visiting the ill individual loves him and the visit is appreciated by the ill person because of the personality of the one coming to visit him, this eases the illness from the individual. The Rambam (Chapter 14 of Hilchot Melachim, Halacha 4) states: “Everyone is obligated in the Mitzvah of visiting the sick. Even a great person must visit a simple person, even several times a day, as long as this is not a burden on the ill person. Anyone who visits the sick is tantamount to having taken a portion of his illness and easing his plight. Anyone who does not visit the sick is tantamount to spilling his blood.”

We see from the words of the Rambam that those visiting the sick must take care not to overburden the ill individual. This is a common occurrence when family members come to visit a woman who has just given birth as a result of their great joy of the birth of the new baby. At times, such visits can burden the new mother who requires rest and relaxation and such visits are not beneficial to her at all. This is not included in the Mitzvah of visiting the sick and is actually just the opposite. The family and friends should look out for her rest and well-being.

The Gemara (ibid.) states that Rav said that whoever visits the sick shall be saved from the judgment of Gehinnom, as the verse (Tehillim 41) states, “Praiseworthy is he who considers the poor (“poor” refers to the sick person as the Gemara there proves), Hashem shall save him on the day of evil (“evil” refers to the judgment of Gehinnom).” Hashem likewise rewards one for this even in this world, as the verse (ibid.) states, “Hashem shall preserve him and keep him alive, let him be called happy in the land and do not deliver him unto the greed of his enemies.” The Gemara explains that “Hashem shall preserve him” from the Evil Inclination “and keep him alive” from suffering, “And let him be called happy in the land” that all shall be honored by this person “and do not deliver him unto the greed of his enemies” that good friends shall flock to this individual and not bad ones.

גשמים בסוכה

ישנם מקומות, כמו במדינת ניו יורק וסביבותיה, שרגילים לרדת שם גשמים בימי חג הסוכות. וגם בארץ ישראל אירע כמה פעמים שירדו גשמים בחג הסוכות.

ובארץ ישראל, הגשמים בחג הסוכות אינם סימן ברכה, כמו שאמרו רבותינו, למה זה דומה? לעבד שמוזג כוס לרבו, ושפך לו רבו את הכוס על פניו. כלומר, שאינו חפץ במעשיו של העבד. אף כאן, כשיורדים גשמים בחג, כולם יוצאים מן הסוכה ונראה שאין הקדוש ברוך הוא חפץ שישבו בסוכה.  

ומכל מקום עלינו לדון, כיצד יש לנהוג כאשר יורדים גשמים בסוכה?

אדם שהיה אוכל בסוכה, ולפתע התחילו לרדת גשמים רבים (באופן, שאילו היה תבשיל עדין מונח על השולחן בסוכה, היה התבשיל מתקלקל מחמת הגשמים. רש”י סוכה כט.), עליו לצאת מן הסוכה ולהכנס לביתו. ושם ימשיך את סעודתו. ואף על פי שאין בפועל תבשיל שמתקלקל על השולחן, ולמשל, אדם האוכל עוגות בסוכה, ואין שם דבר שיתקלקל מחמת הגשמים שאינם חזקים כל כך, גם כן אינו צריך להשאר בסוכה במצב כזה, ועליו להכנס לביתו. (שלחן ערוך סימן תרלט סעיף ה).

ואם תוך כדי הסעודה, בשעה שיושב בביתו, פסקו הגשמים, אין חובה לחזור ולאכול את המשך הסעודה בסוכה, ורק בתורת חומרא, אם ירצה לחזור ולהשלים את הסעודה בסוכה, תבוא עליו ברכה. (יביע אומר ח”ט סימן סג). וכל זה בשאר ימי החג, אבל בליל יום טוב הראשון של החג, יש חובה לחזור ברגע שיפסקו הגשמים, ולאכול בסוכה כזית פת.

וכן הדין לגבי אדם שראה שיורדים גשמים, ולכן התחיל לאכול בביתו, ופסקו הגשמים. שאין עליו חובה לעבור לסוכה ולהשלים שם את הסעודה, אלא גומר את כל הסעודה בביתו. ודין זה אינו שייך דוקא לגבי ירידת גשמים, אלא גם אם היה יושב בסוכה, ולפתע החלה לנשוב רוח עזה שמחמתה החלו נושרים קסמים מהסכך לתוך הסוכה, וקשה לו לסבול את הדבר, הרי הוא רשאי להכנס ולאכול בביתו. (סוכה דף כט.).

מקום שיורדים שם גשמים, אבל בסוכה יש סכך עבה, עד כדי כך שלא יורדים בתוכה גשמים, צריך לאכול בסוכה, ורשאים גם כן לברך “לישב בסוכה” בשעה שאוכלים שם. (חזון עובדיה סוכות עמוד קפה, בשם בכורי יעקב).

הפטור מן הסוכה מחמת ירידת הגשמים, ובכל זאת מחמיר על עצמו ואוכל בסוכה, אינו אלא הדיוט, ואינו מקבל שכר על כך, (הרמ”א סימן תרלט). ואם בירך על האכילה “לישב בסוכה”, ברכתו היא ברכה לבטלה.

היוצא מן הסוכה מפני הגשמים, לא יבעט ויצא, כלומר, לא ינוס בכעס ויצא, אלא יצא בהכנעה, כמו עבד שבא למזוג כוס לרבו, ורבו שפך את המים על פניו, שעל העבד להתנהג בהכנעה ולא בכעס וכדומה.

Rain in the Sukkah

There are certain places, such as New York, where it commonly rains during the holiday of Sukkot. Even in Israel it has happened in the past that rain has fallen during Sukkot.

In the Land of Israel, rain during the Sukkot holiday is an ominous sign, as our Sages taught that this is comparable to a servant who pours a beverage for his master and the master throws the cup in the servant’s face. So too, when it rains on Sukkot and everyone leaves the Sukkah, it is a sign that Hashem does not want us to be sitting in the Sukkah.

Nevertheless, we must discuss how one should behave when it rains in the Sukkah. If one was sitting and eating in the Sukkah and it suddenly begins to rain strongly (to the extent that if a plate of food was before him, the food would get ruined, see Rashi’s commentary on Sukkah 29a), one should exit the Sukkah and return home and continue one’s meal there. Although there might not be an actual plate of food on the table getting ruined, for instance, if one is eating cake and they do not get ruined from such rain, nevertheless, one still need not remain in the Sukkah in this case and one should return home (See Shulchan Aruch Chapter 639, Section 5).

If during one’s meal at home, the rain stops, there is no obligation to continue one’s meal in the Sukkah and doing so is merely a stringency (see Yabia Omer Volume 9, Chapter 63). The above applies on any other day of the Sukkot holiday. However, on the first night of Sukkot, one is obligated to return to the Sukkah and eat a Kezayit of bread there as soon as the rain stops.

Similarly, if one begins to eat at home because he sees that it is raining and then he realizes that the rain has stopped, he need not go out to the Sukkah in order to finish his meal; rather, one may conclude one’s meal at home. This law does not only apply to rain, rather, if one was sitting in the Sukkah and strong winds start gusting suddenly and pieces of the Sechach start falling into the Sukkah and it makes it difficult to remain in the Sukkah, one may finish one’s meal at home (see Sukkah 29a).

If it is raining outside but the Sechach on one’s Sukkah is so thick that the rain does not penetrate the Sukkah, one must eat in the Sukkah and even recite the blessing of “Leeshev Ba’Sukkah.” (Chazon Ovadia- Sukkot, page 185 quoting the Bikurei Yaakov)

If one is exempt from the Mitzvah of Sukkah because of rain and the like and nevertheless acts stringently and eats in the Sukkah anyway is considered a fool and does not receive reward for this (see Rama in Chapter 639). If one recites the “Leeshev Ba’Sukkah” blessing in such a case, this blessing will have been in vain.

If one must leave the Sukkah as a result of rain and the like, one should not kick it on one’s way out; rather, one should leave in a subjugated manner similar to a servant that had a beverage thrown in his face by his master in that he must act in a subjugated manner and not with anger and the like.

בין כיפור לסוכות – דפנות הסוכה

הימים הללו, שבין יום הכפורים לסוכות, הם ימים מקודשים, ואנו עוסקים בהם במצות הסוכה, ללכת מחיל אל חיל. ואמרו רבותינו, כי ארבע הימים שבין יום הכפורים לחג הסוכות, נזכרים ונעשים כימים המקודשים, והם כימי חול המועד, ובהם עוסקים כל ישראל במצוות, סוכה ולולב, ומעשים הללו מעוררים בלב ישראל לאהוב את ה' יתברך, ולשמוח במצותיו, לשמוח שמחה רוחנית אמיתית, לעבוד את ה' בטוב לבב. ובכל הימים הללו אין אומרים “נפילת אפיים” בתפלה, כי הם כמו יום טוב.

אמרו רבותינו, שהסוכה צריכה להיעשות משלוש דפנות וסכך. הדפנות שהם הכתלים (המחיצות, הקירות) של הסוכה, מותר לעשותם מכל דבר שירצה, ובתנאי שתהיינה הדפנות חזקות ויציבות דיין בכדי שתעמודנה היטב בפני הרוח המצויה, לפי שכל שאין הדפנות יציבות בפני הרוח, הרי אינן כשירות למצות סוכה.

ולפיכך פסק מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק”ל, שאין לעשות דפנות לסוכה מסדינים ויריעות וכדומה, לפי שהם הולכים ובאים עם הרוח, ואפילו בנדנוד קל, ולכן אינם נחשבים כדפנות שעומדות ברוח מצויה. ואפילו אם מותח את הסדינים היטב, וקשרם בחזקה לעמודי הסוכה כדי שלא ינועו עם הרוח, אין להתיר, מפני שלפעמים מתרופפים הקשרים על ידי הרוח ומתנודדים הסדינים ונמצאת הסוכה פסולה, והיושב בתוכה אינו יושב בסוכה, ואם בירך “לישב בסוכה” הרי ברכתו ברכה לבטלה.

ואף שיש מהאחרונים שכתבו, שכל שהסדינים אינם מתנודדים הרבה עם הרוח (כשלושה טפחים מצד לצד) עדיין הדפנות כשירות, מכל מקום מדברי הראשונים נראה שאפילו בנדנוד מועט כבר נפסלת הסוכה. וכן היא הסכמת רוב פוסקי זמנינו, ומהם הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ”ל והגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ”ל. גם הגאון רבי משה פיינשטיין זצ”ל כתב, שאין להקל לבנות סוכות כאלו עם יריעות בד או פלסטיק, והוסיף שמה שאנו רואים בארצות הברית (מקום מושבו של הגר”מ פיינשטיין) שמוכרים סוכות שדפנותיהן עשויות מיריעות, פשוט שלא היה זה על פי הוראת חכם, כי אין להשתמש בסוכות אלו.

דבר המקבל טומאה
מה שכתבנו, שדפנות הסוכה מותר לעשותם מכל דבר שירצה, הכוונה היא, אפילו לעשות דפנות מכלים, כגון ארון, ארגז וכיוצא בזה. ואף על פי שארגז הוא “כלי”, ומכיון שהוא כלי, הרי הוא ראוי לקבל טומאה, (כלומר, אם נגע בכלי אדם טמא, גם הכלי יכול לקבל טומאה). וכל דבר שראוי לקבל טומאה אסור לסכך בו את הסוכה. מכל מקום, את דפנות הסוכה מותר לעשות גם מדבר המקבל טומאה.

כלומר, את הסכך של הסוכה, יש לעשות רק מדבר שאינו מקבל טומאה. אבל את דפנות הסוכה, מותר לעשות גם מכלי, או דבר אחר, שמקבלים טומאה.

מעמיד – אזיקונים
ומכל מקום אותו חלק בדפנות הסוכה שהסכך מונח עליו, (כלומר, החלק העליון של הדופן), הרי הוא נקרא, “מעמיד הסכך”. שהסכך עומד עליו. ואת “מעמיד הסכך” יש לעשות לכתחילה מדבר שאינו מקבל טומאה. (מפני שחששו רבותינו שמא יבוא לסכך בדבר שמעמיד את הסכך). ולכן אם עשה דופן לסוכה מדבר המקבל טומאה, כגון ארגז עץ או צינורות של ברזל (שגם הם מקבלים טומאה), טוב לתת נסר של עץ על גבי הדופן או הצינורות, מארבע צידי הסוכה, באופן שהסכך ינתן על גבי נסר העץ, ולא על גבי דבר המקבל טומאה.

ומטעם זה, נכון להזהר לכתחילה, שכל דבר שמעמיד או מחזיק את הסכך, לא יהיה מדבר שמקבל טומאה. ולכן נכון להזהר שלא לקשור את הסכך לסוכה באמצעות “אזיקונים”, כדי שהסכך לא יעוף מהסוכה ברוח מצויה. אולם אם שם את האזיקונים רק כדי שאם תגיע רוח סערה שאינה מצויה הסכך לא יעוף, יש להקל.

The Walls of the Sukkah

The days between Yom Kippur and the Sukkot holiday are indeed holy ones during which we are involved with the building of the Sukkah in order to go from strength to strength. Our Sages teach us that the four days between Yom Kippur and Sukkot are treated as sanctified days and are similar to the days of Chol Ha’Moed. During these days the entire Jewish nation is involved in the Mitzvot of Sukkah and Lulav and these actions arouse the Jewish nation’s love for their Father in Heaven and to rejoice in His commandments thus bringing about service of Hashem with a gladdened heart. During these days, Tachanun (supplication) prayers are omitted from all prayer services, for these days are tantamount to Yom Tov.

A Sukkah must consist of three walls and Sechach (roof of the Sukkah made from objects which grow from the ground). The walls of the Sukkah may be made from any material one wishes as long as they are strong and sturdy enough to withstand an ordinary wind (breeze); if the walls are not sturdy enough to withstand such a wind, they are not valid for the Mitzvah of Sukkah.

Therefore, Maran Rabbeinu Ovadia Yosef zt”l rules that one should not use sheets, fabrics, and the like for the walls of the Sukkah, for they flap back and forth in the wind; even a small movement renders them unfit to withstand an ordinary wind. Even if one stretches these sheets until they are taut and then ties them very well to the poles of the Sukkah so that they do not move in the wind, this is still unacceptable, for sometimes, the knots come loose as a result of the wind and the sheets begin to sway and this renders the Sukkah invalid, in which case anyone who sits in it is in essence not sitting in a Sukkah and any “Leeshev Ba’Sukkah” blessings recited upon it are blessings in vain. Although there are those who maintain that as long as the sheets do not sway very much in the wind (approximately three Tefachim or twenty-four centimeters from side to side) these walls are still valid, nevertheless, it appears from the words of the Rishonim that even a slight movement invalidates the Sukkah. This is indeed the consensus among most modern-day Poskim including Hagaon Harav Yosef Chaim Zonnenfeld zt”l and Hagaon Harav Shlomo Zalman Auerbach zt”l. Similarly, Hagaon Harav Moshe Feinstein zt”l writes that one may not be lenient and build his Sukkah out of sheets of fabric or tarp and he adds that the fact that such Sukkot are sold in the United States (place of Harav Feinstein’s residence) must not have been done in accordance with the ruling of a Halachic authority, for such Sukkot may not be used.

This means that the Sechach of the Sukkah must be made only from material incapable of becoming impure but the walls of the Sukkah may be made from vessels of any other item which is capable of becoming impure.

For the above reason, it is preferable that anything that supports or holds the Sechach in place not be made of materials capable of becoming impure. Thus, one should preferably not tie down the Sechach with plastic zip ties so that it does not fly away. However, if the Sechach is sturdy enough as is and one is merely tying it down in order to prevent it from flying away in extremely strong winds, there is room for leniency in this regard.

דין הסכך בסוכה והקישוטים הנתלים בסכך

מצוה ליַפּוֹת את הסוכה
מצוה גדולה ליַפּוֹת את הסוכה ולנאותה כמה שאפשר, להכניס לתוכה כלים נאים, ולהאירה באור יקרות. וכתבו המקובלים, שעל ידי כיבוד הסוכה באור יקרות, יזכה האדם שנפשו תשב במנוחה בגן עדן, וכפי ערך מה שיקיים את המצוה בכוונה טובה באופן הנאות, כך יעשה לו שָם סוכה לנשמתו. ׁכמו שמבואר בזהר הקדוש פרשת פנחסׂ. ובהציע הכלים הנאים שיש לו' והמצעות הנאות בסוכה, יקשור לו האל יתברך כמה חופות בגן עדן העליון. ובכל זאת, יש לדעת, שלעתים מתוך הכוונה הטובה לקשט את הסוכה, הסוכה נפסלת. לכן יש להיות בקי בדינים המובאים כאן, לנהוג על פי ההלכה.

התנאים שיהיה הסכך כשר
נאמר בתורה (דברים טז.) “חג הסוכות תעשה לך באספך מגרנך ומיקבך”. ולמדו מכאן רבותינו (במסכת סוכה דף יב.), שיש לסכך את הסוכה, בדברים הנאספים מן הגורן ומן היקב, כלומר פסולת הגורן והיקב, שהם קש ותבן וזמורות ואשכולות ריקים מן הענבים, וכיוצא בהן.

וכן נאמר בספר נחמיה (פרק ח), שאמרו ראשי העם אל בני ישראל, “צאו ההר, והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבות, לעשות סוכות ככתוב”. ומכאן למדו רבותינו שצריך שיהיו לסכך שמסככים בו שלשה תנאים.

א. צריך שיהיה גידולו מן הארץ. ב. צריך שיהיה תלוש ולא מחובר לקרקע. ג.  צריך שיהיה דבר שאינו ראוי לקבל טומאה. כמו פסולת הגורן והיקב, שבאה מן הארץ, והיא תלושה ואינה מחוברת לקרקע, וכן אינה ראויה לקבל טומאה, שכל דבר שאינו “אוכל” או “כלי”, אינו ראוי לקבל טומאה. ולמשל, אם גופו של מת, נגע בענף של דקל, אין הענף מקבל טומאה, אבל אם נגע גופו בכלי עץ, הרי הכלי מקבל טומאה. ולכן אין לסכך בכלי. (ואפילו אם נשבר הכלי, אין לסכך בשבריו).

ולפיכך אסור לסכך את הסוכה בכל מיני מתכות, שהרי אין גידולם מן הארץ. וכן אין מסככים בענפי אילן המחובר לקרקע, שאין לסכך אלא בדבר התלוש מן הקרקע. וכן אין מסככים בכל מיני אוכלים, כגון פירות, מפני שהם ראויים לקבל טומאה, וכן אין מסככים בכלים, אף על פי שהם עשויים עץ, מפני שהם ראויים לקבל טומאה, ואפילו אם סיכך בסכך כשר, אלא ששם עליו סכך פסול, הסוכה פסולה. ולכן אם בנה סוכה כשירה, אבל היא נמצאת תחת מרפסת של שכן וכדומה, ודאי שסוכה זו היא פסולה.

דין קשוטי נייר
הנייר אין מסככים בו, ואפילו הוא עשוי מעץ, מפני שנשתנתה צורתו לגמרי, ואינו נחשב לדבר שגידולו מן הארץ. ולכן, הקישוטים שנוהגים לתלות תחת סכך הסוכה, בכדי ליפות את הסוכה, הרי הם עלולים לפסול את הסוכה מפני שהם אינם סכך כשר.

לכן כתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצ”ל, שצריך להקפיד לתלות את קישוטי הסוכה שתחת הסכך, באופן שיהיו צמודים לסכך, ותלויים בתוך ארבעה טפחים לסכך, (שהם כשלושים ושניים סנטימטר), שאם הם יורדים למטה, ליותר ממרחק של שלושים ושנים סנטימטר מהסכך, יש חשש פן יפסלו את הסוכה כאמור, אבל כשהם בתוך ארבעה טפחים, בטלים הם לגבי הסכך, ואין כל חשש שיפסלו את הסוכה, אפילו אם הם גדולים מאד.

ולסיכום: יש לסכך את הסוכה, בדבר שגידולו מן הארץ, ושהוא תלוש, ושאינו מקבל טומאה. ואם רוצים לקשט את הסוכה בקישוטי נייר, רשאים לעשות כן, אך יש לתלות את הקישוטים באופן שיהיו צמודים לסכך, ולא יהיו גדולים ויורדים מן הסכך יותר משלושים ושניים סנטימטר, שאז, הם עלולים לפסול את הסוכה

Laws of the Sechach (Roof) of the Sukkah and Decorations Hung from the Sechach

Similarly, the book of Nechemia (Chapter 8) states that the leaders of the nation told the Jewish people: “Go out to the mountain and bring olive branches, branches of an oily tree, myrtle branches, palm branches, and branches of a thick tree in order to make Sukkot as it is written.” Our Sages learned from here that in order to be valid, the Sechach must meet three requirements:

It must grow from the ground, it must be detached from the ground, and it must be something that is incapable of becoming impure (as we have already discussed), similar to the waste of granaries and wineries which grows from the ground, is detached from the ground, and is not capable of becoming impure, for anything which is neither a vessel or a food is incapable of becoming impure. If, for instance, a corpse would come in contact with a palm branch, the palm branch would not become impure. However, if it would come in contact with a wooden vessel, it would become impure, and it is thus invalid for use as Sechach (even if the vessel has broken, one may still not use the broken pieces as Sechach).

Thus, one may not use any type of metal as Sechach, as metal does not grow from the ground. Similarly, one may not use tree branches that are attached to the ground, for only things that are detached from the ground may be used as Sechach. Additionally, one may not use foods or vessels (even if they are made from wood) as Sechach, for these things are capable of becoming impure. Even if one covers his Sukkah with valid Sechach and only places invalid Sechach on top of that, the Sukkah is invalid. Therefore, if one builds a valid Sukkah but it is under a neighbor’s balcony, the Sukkah is most certainly invalid.

Therefore, Maran Rabbeinu Ovadia Yosef zt”l writes that one should take care to hang such decoration within four Tefachim (approximately thirty-two centimeters) of the Sechach, for in this way, they are considered part of the Sechach and they in no way invalidate the Sukkah, even if they are quite large. However, if the decorations droop below four Tefachim of the Sechach, there is concern for the invalidation of the Sukkah, as we have explained.

Summary: For the Sechach (roof) of the Sukkah, one must use a material which grows from the ground, is no longer attached to the ground, and which is incapable of becoming impure. If one wishes to adorn one’s Sukkah with paper decorations (or any other material for that matter), one may do so but one must make sure that they are hung in close proximity to the Sechach and do not droop down more than thirty-two centimeters (12.6 inches) from the Sechach, for this invalidates the Sukkah.

1. Why do we blow the shofar during the month of Elul?
   After the sin of the golden calf, Moshe went up to Mount Sinai to receive the second set of Tablets on Rosh Chodesh Elul. On that day, the Jewish People sounded the shofar to remind themselves to stray no more after idol worship. Also, the sound of the shofar strikes awe into our hearts and inspires us to return to the ways of Torah. (Mishna Berura and Aruch Hashulchan Orach Chaim 581)
2. Where in the written Torah text does it tell us explicitly that the first day of Tisrei is Rosh Hashanah?
   Nowhere. The Torah calls it “a day of shofar blowing.” (This is one of many examples showing how our observance depends on the continuous oral tradition dating back to Mount Sinai). (Bamidbar 29:1)
3. We eat apples dipped in honey to symbolize a sweet year. Why do we choose apples above other sweet fruits?
   Isaac blessed Jacob with the words: “The fragrance of my son is like the fragrance of a field which Hashem has blessed…” (Bereishis 27:27). The Talmud identifies this “field” as an apple orchard. (Ta'anis 29b, Biyur Hagra)
4. What two blessings do we say before sounding the shofar?
   “Blessed are You… who has commanded us to hear the sound of the shofar,” and the shehechiyanu blessing. (Orach Chaim 581:2)
5. Which Book of Tanach does the beginning of the Tashlich prayer come from?
   The Book of Micha (7:18-20).
6. What three barren women were “remembered” by Hashem on Rosh Hashanah?
   Sara, Rachel and Chana. On Rosh Hashanah it was decreed that these barren women would bear children. (Tractate Rosh Hashanah 10b)
7. A person's yearly allowance is fixed on Rosh Hashanah, except for three types of expenses. What are they?
   Expenses for Shabbos, Yom Tov, and the cost of one's children's Torah education. (Ba'er Hetaiv Orach Chaim 242:1)
8. We refer to the binding of Isaac in our prayers when we say: “Answer us as You answered Abraham our father on Mount Moriah…” What was Abraham's prayer on Mount Moriah?
   He prayed that Mount Moriah should remain a place of prayer for all future generations (Onkelos 22:14). Also, he prayed that his sacrifice of the ram should be considered as though he had actually sacrificed Isaac. (Rashi 22:13)
9. Why, even in Israel, are there two days of Rosh Hashanah, whereas other festivals in Israel are celebrated for only one day?
   Before our current exile, we did not have a fixed calendar as we do today. Rather, the Supreme Torah Court in Jerusalem determined our calendar on a month to month basis. They did this on the first day of every month, based on witnesses testifying that they had seen the new moon. Therefore, the people outside Israel had insufficient time to find out the exact date in time for the festivals. The “two-day festival” arose to correct this situation. In Israel, however, the people lived close enough to Jerusalem to find out the exact date of all the festivals except Rosh Hashanah. Since Rosh Hashanah occurs on the first day of the month, even those living in Jerusalem sometimes needed to observe it for two days, if the witnesses failed to arrive.
10. What halacha applies to the shehechiyanu blessing on the second night of Rosh Hashanah which does not apply on the second night of any other holiday?
    On the second night of Rosh Hashanah it is customary to wear a new garment or to have a new fruit on the table when saying the shehechiyanu blessing. Thus, the shehechiyanu blessing applies not only to the holiday, but to the new garment or new fruit as well. (This is done in order to accommodate the minority of halachic authorities who rule that no shehechiyanu blessing be said on the second night of Rosh Hashanah.) (Taz 600:2)

תקיעת שופר

מצות עשה מן התורה לשמוע תרועת השופר ביום ראש השנה, שנאמר “יום תרועה יהיה לכם”. ואסור לדבר בין התקיעות, וכל שכן בזמן התקיעות עצמם, ומשעה שבירך “לשמוע קול שופר” (או שיצא ידי חובת הברכה מפי השליח ציבור), לא יוציא הגה מפיו עד שישמע את התקיעות.

נאמר בתורה שלוש פעמים “יום תרועה יהיה לכם”, “זכרון תרועה מקרא קודש”, “והעברת שופר תרועה”. וקיבלו רבותינו “הלכה למשה מסיני”, שכל התקיעות הללו אמורות לגבי ראש השנה, שיש לתקוע בו שלוש פעמים.

וכל תרועה שצריך לתקוע, מורכבת משלוש תקיעות. תקיעה, תרועה ותקיעה. כי כל תרועה, צריך שיהיו לפניה ולאחריה קולות של תקיעה פשוטה. שכך למדו רבותינו מן הפסוקים. נמצאנו למדים, שעלינו לתקוע שלוש תרועות, ולפני ולאחרי כל אחת מהן, יש לתקוע תקיעה פשוטה. ובסך הכל: תקיעה תרועה תקיעה, תקיעה תרועה תקיעה, תקיעה תרועה תקיעה. שהן תשעה קולות של שופר.

התקיעה שנאמרה בתורה, היא קול תקיעה חלקה, ישרה ורצופה. אולם לגבי התרועה שנאמרה בתורה, יש בידינו ספק מה היא. מפני שחלפו הרבה שנים, ונתפזרו עם ישראל בגלות, ותקיעת שופר היא דבר שמתרחש רק פעם אחת בשנה, ולכן אין אנו יודעים איך התרועה נשמעת, האם היא היללה שמיללות הנשים בשעה שמייבבות, והן קולות קצרים ביותר ורצופים (מה שאנו קוראים בזמן הזה “תרועה”), או שהתרועה היא האנחה כדרך שנאנח אדם פעם אחר פעם כאשר דואג לבו מדבר גדול (כלומר, שלוש פעמים תו תו תו, מה שאנו קוראים “שברים”). או אולי, התרועה שנאמרה בתורה היא שניהם יחד, גם קול היללה וגם קול השברים.

ומחמת הספק, אנו עושים הכל. נמצא שסדר התקיעות כך הוא: התוקע מברך, ומיד תוקע “תקיעה” ולאחריה שלושה “שברים” ואחריהם “תרועה” ואחריה “תקיעה”. וחוזר על סדר זה שלוש פעמים. ותוקע “תקיעה”, ואחריה שלושה “שברים” ואחריהם “תקיעה”, וחוזר על סדר זה שלוש פעמים. ותוקע “תקיעה” ואחריה “תרועה” ואחריה “תקיעה”, וחוזר על סדר זה שלוש פעמים. נמצא מנין התקיעות שלושים, כדי להסתלק מן הספק. (ראש השנה לד. והרמב”ם פ”ג ה”א ומרן בש”ע סימן תקצ).

והוא מה שאנו רואים במחזורים: תשר”ת תשר”ת תשר”ת, כלומר תקיעה שברים תרועה תקיעה – שלוש פעמים. ואחר כך, תש”ת תש”ת תש”ת, כלומר תקיעה שברים תקיעה – שלוש פעמים. ואחר כך תר”ת תר”ת תר”ת, והוא תקיעה תרועה תקיעה – שלוש פעמים.

ורמז לדבר “יום תרועה יהיה לכם”, “יהיה” בגימטריא שלושים.

ואלו התקיעות הן חובה מעיקר הדין. ומלבד זה תוקעים עוד שלושים תקיעות בתפילת הלחש של מוסף ועוד שלושים תקיעות בחזרת השליח ציבור של מוסף. ולאחר מכן בסיום התפלה.

Shofar Blowing

There is a positive Torah commandment to hear the Shofar blasts on Rosh Hashanah, as the Torah states, “A day of blasts shall it be for you.” It is forbidden to speak between the various sets of Shofar blasts and this is certainly the case during the time the Shofar is actually being sounded. As soon as one recites the blessing of “Lishmo’a Kol Shofar” (or has fulfilled one’s obligation by hearing the Shofar blower recite it), one should not utter anything until one hears the Shofar blasts.

How Many Blasts Must One Hear?
According to the Torah, it is sufficient to hear nine Shofar blasts on Rosh Hashanah. Let us now discuss this further:

The Torah states “blasts” in three different contexts: “A days of blasts shall it be for you”, “A memorial of blasts, a convocation of holiness”, and “And you shall make a proclamation with the Shofar blasts”. Our Sages had an oral tradition from Moshe Rabbeinu that all of these blasts apply to Rosh Hashanah and one must sound three blasts on that day.

Every sounding of Shofar blasts on Rosh Hashanah must be comprised of three separate blasts: Teki’ah, Teru’ah, Teki’ah. This is because or Sages derived from various verses in the Torah that every Teru’ah sound must be preceded and followed by a Teki’ah sound. Thus, we must blow three Teru’ah blasts, each of them preceded and followed by a Teki’ah blast, amounting to three sets of Teki’ah, Teru’ah, Teki’ah, i.e. nine blasts.

Why Do We Blow Many More than Nine Shofar Blasts?
Based on the above, one should only be required to hear three sets of Teki’ah, Teru’ah, Teki’ah on Rosh Hashanah. However, this is not what is practiced, as we shall now explain:

The Teki’ah described by the Torah refers to a flat, straight, continuous Shofar blast. Nevertheless, a doubt exists regarding what the Torah describes as a “Teru’ah” because many years have passed and the Jewish nation has been scattered in the diaspora as a result of several long exiles. Thus, we are unsure whether Teru’ah refers to a wailing sound that women make when crying, i.e. very short, continuous sounds blown one after another (what we refer to as “Teru’ah” nowadays) or a longer sighing sound one would make again and again when worried about something important (three times, what we would call “Shevarim” nowadays). It is likewise possible that the Torah-prescribed “Teru’ah” actually refers to a combination of both sounds, sighing and wailing.

Because of this is vested in doubt, we blow all of these. Thus, the proper order of blowing the Shofar is, as follows: After reciting the blessing, the Shofar-blower blows a Teki’ah, followed by a Shevarim, immediately followed by a Teru’ah, followed by a Teki’ah. This order is repeated three times. After a brief pause, the blower then blows a Teki’ah, followed by a Shevarim, followed by a Teki’ah. This order is likewise repeated three times. After another short pause, the blower resumes by blowing a Teki’ah, followed by a Teru’ah, followed by a Teki’ah. This order is likewise repeated three times. The final order of Shofar blasts necessary in order to remove all doubt is therefore thirty. (See Rosh Hashanah 34a, Rambam Hilchot Shofar, Chapter 3, Halachot 1-3, and Shulchan Aruch, Chapter 590, Sections 1-2.)

These Shofar blasts are obligatory according to the letter of the law. Besides for these, thirty more blasts are blown during the silent Mussaf Amida prayer, another thirty during the Chazzan’s repetition of Mussaf, and a final ten within the Kaddish following Mussaf.

ראש השנה בשבת

ימי ראש השנה הבאים עלינו לטובה (שנת התשפ”ז), יחולו בימים שבת וראשון. לכן יש לנו כמה פרטים מיוחדים הנוגעים לשנה כזו.

ואמרו חז”ל (הגאון מהר”ם אלשיך דרוש ליום י”ז אלול), שעמדו רבותינו בתקנה זו, כי ידעו שאם יתקנו כן לתועלת עם ישראל, יבוא יום הכיפורים ויגמור את כפרתם של ישראל, באופן שלא יארע להם נזק מחמת אי תקיעת השופר. ואדרבה, ה' יתברך רואה שאנו מקיימים את מצוות רבותינו, ובזכות זה נזכה לשנה טובה ומבורכות.

ובשנה שחל ראש השנה בשבת, נחלקו הפוסקים האם גם כן רשאים להקל בזה, שהרי בסתם יום שבת אסור לבקש בקשות פרטיות בתפילה. ולכן לדעת הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצ”ל (אשרי האיש ח”ג פט”ו) אין להקל בזה. אבל לדעת הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך ועוד, יש להקל בזה אפילו בשנה שיחול ראש השנה בשבת. וכן מורים ברוב הישיבות כיום, להקל בזה למי שמרגיש צורך גדול בדבר.

ראש השנה שחל להיות בשבת, אומרים “צדקתך” אחרי תפלת מנחה (ש”ע סימן תקצח, חזון עובדיה עמוד קפה).

וה' יתברך ישמע תפלתינו, וימלא כל משאלות לבנו לטובה לעבודתו. אמן כן יהי רצון.

Rosh Hashanah Which Coincides With Shabbat

This coming year (5787), Rosh Hashanah will fall out this coming Shabbat and Sunday, G-d-willing. Let us discuss several unique laws relevant to this year.

“Bameh Madlikin”
When Rosh Hashanah coincides with Shabbat, Kabbalat Shabbat is recited before Arvit; however, the “Bameh Madlikin” chapter is omitted (Rama Chapter 270, Chazon Ovadia- Yamim Nora’im, page 77, and Chazon Ovadia- Shabbat Part 1, page 332). Although this is subject to a dispute among the Poskim, the prevalent custom is Israel is not to recite “Bameh Madlikin” when Yom Tov coincides with Shabbat. Indeed, Hagaon Harav Amram Aburbia zt”l rules likewise in his Sefer Netivei Am. Nevertheless, those whose custom is to recite “Bameh Madlikin” may continue with their custom as this is the opinion of the Kenesset Ha’Gedolah quoted by the Kaf Ha’Chaim.

“Me’en Sheva”
After the Amida prayer in Arvit, the “Me’en Sheva” blessing is recited as is the case every Shabbat night. One should substitute the words “Ha’el Ha’Kadosh She’en Kamohu” with “Ha’Melech Ha’Kadosh She’en Kamohu.” If one erred, and becomes aware of this in the middle of the blessing, one must return to the words “Magen Avot.” If one has already completed the blessing, one does not repeat it. (ibid. page 83)

“Vatodi’enu”
On the second night of Rosh Hashanah which coincides with Motza’ei Shabbat, one must insert the “Va’Todi’enu” text in the Arvit prayer, as printed in all Machzorim. If one forgets to inset this text, one should not repeat the Amida since one will be reciting Kiddush and Havdala on a cup of wine at home.

Shofar Blowing
There is a positive Torah commandment to hear the Shofar blasts on Rosh Hashanah. Our Sages taught that any year that Shofar blasts are not sounded at its beginning has the potential of something ominous happening at its end. According to the Kabbalah, there are many deep reasons behind this Mitzvah. Nevertheless, on a year when Rosh Hashanah coincides with Shabbat, our Sages were concerned that one may come to carry the Shofar through a public domain. Since our Sages understood the severity of even one sin committed by the Jewish nation, they decreed that the positive Torah commandment of Shofar blowing should be nullified when Rosh Hashanah coincides with Shabbat (as there is a distinction between passively nullifying a Mitzvah versus actively transgressing a prohibition).

The commentaries taught (see discourse of Rabbeinu Moshe Alshich for 17 Elul) that our Sages understood that if they made this enactment for the benefit of the Jewish nation, Yom Kippur would serve to complete the Jewish nation’s atonement and they would not be harmed as a result of not having blown the Shofar. On the contrary, when Hashem sees how we fulfill the words of our Sages, He will grant us a good and prosperous new year.

“Zichron Teru’ah”
Since we will not actually be blowing the Shofar on the first day of Rosh Hashanah, any reference of “Yom Teru’ah” (a day of Shofar blasts) in the prayer should be substituted with “Zichron Teru’ah” (a commemoration of Shofar blasts). Our Sages (Rosh Hashanah 29b) supported this idea based on several verses. One verse states “Yom Teru’ah” while another states “Zichron Teru’ah.” They explain that one verse refers to Rosh Hashanah which falls out on a weekday and the other refers to Rosh Hashanah which coincides with Shabbat. Even this rabbinic injunction is hinted to in the Torah.

Personal Requests
We have discussed in the past that a disagreement exists regarding whether or not one may insert personal requests in one’s Rosh Hashanah prayers (after the second “Yihyu Le’Ratzon” verse at the end of the Amida). Those who act leniently certainly have on whom to rely, for Hagaon Harav Yisrael Salanter writes that nowadays, since material needs are of extreme importance to people and they are also an important factor in being able to serve Hashem properly, there is room to allow praying for such things on Rosh Hashanah. (See Kochvei Ohr page 262; also alluded to in Bet Yosef, Chapter 584.) Although many great luminaries abstained from doing so and recommended the same to their students, one who wishes to do so because one feels a great need to do so may. Hagaon Harav Shlomo Zalman Auerbach zt”l rules likewise (Halichot Shlomo, Chapter 1, Section 15). We have heard reliable sources quote that Maran zt”l had ruled likewise as well.

This issue becomes compounded this year when Rosh Hashanah coincides with Shabbat, for even on a regular Shabbat, one may not pray for one’s individual needs. Indeed, Hagaon Harav Yosef Shalom Elyashiv zt”l (quoted in Ashrei Ha’ish, Volume 3, Chapter 15) rules stringently in this regard. Nevertheless, according to Hagaon Harav Shlomo Zalman Auerbach zt”l and others, there is room for leniency even when Rosh Hashanah coincides with Shabbat. This seems to be what is instructed in many Yeshivot today for those who feel it necessary.

When Rosh Hashanah coincides with Shabbat, “Tzidkatecha” is recited during Mincha. (Shulchan Aruch, Chapter 598 and Chazon Ovadia page 185)

May Hashem accept all our prayers and fulfill all of our hearts’ wishes for the good, Amen.