פרטים בענין אמירת הסליחות

שאלה: מה ההבדל בין “ישראל העניים” ל”ישראל הדלים”?

תשובה: בסליחות אנו אומרים “עשה למען ישראל העניים”, ואחר כך “עשה למען ישראל הדלים”. והגאון יעב”ץ (בשאלת יעב”ץ סימן פה) כתב, שהעני הוא אדם שאין לו כסף. ואילו דל הוא אדם שנעשה כל כך עני, עד כדי כך שנעשה חולה מחוסר כל. ולכן אומרים קודם “עשה למען ישראל העניים”, ואחר כך “עשה למען ישראל הדלים”. והגר”א פירש להיפך, שהעני הוא מי שנעשה חסר כל, ואילו הדל, הוא אדם שהיה עשיר וירד מנכסיו, וכעת הוא דל, אף על פי שאינו עני לגמרי. ומרן זצ”ל בספרו (ימים נוראים עמוד יח) סיים על כך: ועל כל פנים מבקשים למען העניים ולמען הדלים, אשר בצרתם, גם ה' מצטער.

שאלה: אצלינו בבית הכנסת יש קושי גדול להתחיל את הסליחות אחר חצות. האם ישנה אפשרות להתחיל עשר דקות לפני חצות?

תשובה: עיקר הסליחות הם מ”שבט יהודה” ואמירת י”ג מידות (ה' ה' אל רחום וכו') ועוד מעט פסוקי תפלה. אבל אמירת “אשרי יושבי ביתך” ותחילת הסליחות, והוידוי, אינם בגדר “סליחות” שאין לאמרם לפני חצות. לכן, במקום צורך נראה שיוכלו להתחיל בסליחות (אשרי יושבי ביתך), וכשיגיעו ל”שבט יהודה”, ידלגו ל”ריבונו של עולם”, ואחר כך יחזרו ל”שבט יהודה”. וכבר היה מעשה כיוצא בזה עם רב קהלה אחד (הוא הרב הגאון רבי שמעון מורסיה שליט”א, נכדו של הגאון רבי חזקיה שבתי זצ”ל), שרצה להנהיג כן, ומרן זצ”ל התבונן בזה והשיב שיוכלו לעשות כן.

שאלה: בית הכנסת שלנו, העמידו חזן בעל קול יפה מאד, והוא מתגלח בתער, מה לעשות?

תשובה: בסדר רב עמרם גאון (ח”ב סימן נה) כתוב: ושאלו לפני בני הישיבה, שליח ציבור שאומרים עליו דברים רעים, האם מותר להדיח אותו ממשרתו ולמנות שליח ציבור אחר במקומו? והשיבו כך: וכי זו שאלה? הרי בודאי שהדין נותן שיש להדיח אותו ולהכניס אחר תחתיו, כי הוא הרי המתווך בין הציבור לבין אביהם שבשמים, והוא צריך להיות צדיק וישר ונקי מכל דופי, ואם אינו כן, עליו נאמר “נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה”. וזהו בשליח ציבור של שאר ימות השנה, אבל לגבי שליח של הימים הנוראים, הרי הדין הוא חמור יותר, כי יש צורך להרבות סליחות ותחנונים. והביא כל זה להלכה מרן רבינו עובדיה יוסף זצ”ל, וכתב שאם השליח ציבור מגלח זקנו בתער, וכל שכן אם הוא מחלל שבת, שנפסל מלכהן כשליח ציבור. (חזון עובדיה ימים נוראים עמוד לו).

Some Details Regarding the Text of Selichot

Question: In the Selichot text, what is the difference between “Israel, the poor” and “Israel, the downtrodden”?

Answer: Within the Selichot, we recite “Act on behalf of Israel, the poor,” followed by “Act on behalf of Israel, the downtrodden.” Hagaon Ya’abetz (She’elat Ya’abetz, Chapter 85) explains that a poor man is someone who does not have money, while a downtrodden man is one who is so poor that he becomes ill as a result of lacking his basic needs. That is why we begin with “Israel, the poor” and then recite “Israel, the downtrodden.” The Gaon of Vilna explains that the opposite is true: “Poor” refers to someone who lacks all, while “downtrodden” refers to a wealthy man who has since lost his wealth and becomes needy, however, he does not suffer from complete poverty. Maran zt”l (in his Chazon Ovadia- Yamim Nora’im, page 18) concludes this discussion by saying: “In any event, we beseech Hashem on behalf of the poor and downtrodden, for Hashem participates in their suffering.”

Question: In our congregation, it is extremely difficult to begin Selichot precisely at halachic midnight. Can we begin ten minutes beforehand?

Answer: The primary portions of Selichot are from “Shevet Yehuda” and on, including the Thirteen Attributes of Mercy (“Hashem, Hashem, El Rachum etc.”) and other select verses of prayer and supplication. Nevertheless, “Ashrei,” the beginning of Selichot, and Viduy (the confessional prayer) are not considered the Selichot that one may not recite before halachic midnight. Therefore, when there is a need to do so, the congregation may begin Selichot with “Ashrei” before halachic midnight and when they reach “Shevet Yehuda,” they should skip to “Ribbono Shel Olam” preceding Viduy, and then, once halachic midnight arrives, the congregation should return to “Shevet Yehuda.” There was a similar scenario with a certain community rabbi (named Hagaon Harav Shimon Mursaya Shlit”a, grandson Hagaon Harav Chizkiyahu Shabtai zt”l, head of the Jerusalem Bet Din) who wished to do this and when this idea was posed to Maran zt”l, he pondered it a bit and agreed that it was correct.

Question: Our synagogue has hired a Chazzan with a beautiful voice; however, he shaves his beard with a razor. What should be done?

Answer: A similar question is recorded in Seder Rav Amram Gaon (Volume 2, Chapter 55): “It was asked before the members of the Yeshiva whether it is permissible to dismiss a Chazzan about whom bad things are being said and to replace him with someone else. They replied, ‘Is this even a question? He must certainly be replaced, for he is the emissary between the congregation and their Father in Heaven. He must therefore be righteous, upstanding, and clean of any wrongdoing. If he is not, the verse states in regard to him, She raised her voice against me, therefore I hated her.’”

This applies to a Chazzan throughout the course of the year. This is especially true regarding a Chazzan for the Days of Awe, this is even more severe, for there is increased need for more prayers and supplications. Maran Rabbeinu Ovadia Yosef zt”l quotes all this as Halacha and rules that if a Chazzan shaves with a razor, and certainly if his publicly desecrates the Shabbat, he is disqualified from serving as a Chazzan (see Chazon Ovadia, ibid., page 36).

מהו הזמן הראוי ביותר לאמירת סליחות?

המנהג הפשוט ברוב המקומות שאומרים סליחות באשמורת הבוקר, דהיינו בסוף הלילה לפני תפילת שחרית. ומרן הרב עובדיה יוסף זצוק”ל, הביא, שטעם המנהג לומר סליחות דוקא באשמורת הבוקר, הוא על פי מה שמבואר בזוהר הקדוש, שמשעות הבוקר מתעוררים חסדים בעולם, כפי שנאמר, יומם יצוה ה' חסדו, ואילו משעת מנחה עד חצות הלילה מתעוררים מדות הדין, אולם משעת חצות הלילה מתעוררים שוב החסדים ומדות הרחמים, ולכן נעים זמירות ישראל דוד המלך אמר, חצות לילה אקום להודות לך. ולכן אין ראוי לומר סליחות בתחילת הלילה, שהוא זמן התגברות הדינים. והאריכו בזה רבותינו המקובלים, שאין לומר סליחות במחצית הראשונה של הלילה, וכן פשט המנהג בכל תפוצות ישראל לומר סליחות באשמורת הבוקר.

ומכל מקום, כתב מרן הרב עובדיה יוסף זצוק”ל, שמי שאינם יכולים לומר סליחות באשמורת הבוקר לפני תפילת שחרית, יכולים לומר סליחות לפני תפילת מנחה, ואף על פי שמבואר בזוהר שבשעת מנחה שולטת מדת הדין הקשה (מלבד ביום שבת שאדרבא בשעת מנחה מתעוררים מדות הרחמים), אף על פי כן נראה שמותר לומר סליחות לפני מנחה, וכשם שנוהגים בכל השנה לומר י”ג מדות ונפילת אפים בתפילת מנחה, והטעם הוא, משום שעיקר שליטת הדינים אינה אלא בלילה ממש, מזמן צאת הכוכבים ועד חצות הלילה.

ומכל מקום בתחילת הלילה, עדיף יותר שלא לומר סליחות בכלל, שרבותינו המקובלים כתבו, שמי שאומר סליחות בחצי הראשון של הלילה, גורם נזק, ולכן שב ואל תעשה עדיף.

ובני חוץ לארץ הרוצים לומר סליחות קודם זמן חצות הלילה במדינתם, ובארץ ישראל כבר הגיע זמן חצות, כגון במדינות אירופה, יש אומרים שרשאים לעשות כן משום שהכל תלוי בזמן חצות שבארץ ישראל. (ורבים חולקים בזה. עיין בשו”ת יחוה דעת ח”א סימן מו, ובספר חזון עובדיה ימים נוראים עמוד ד. ודו”ק).

The prevalent custom is to recite Selichot during the early morning hours, i.e. at the end of the nighttime hours, before Shacharit prayers. Maran Rabbeinu Ovadia Yosef zt”l writes that the reason for reciting Selichot during the early morning hours is based on the words of the holy Zohar which states that Heavenly kindness is aroused upon the world during the early morning hours, as the verse states, “During the day, Hashem commands His kindness.” However, from the time of Mincha until halachic midnight, the attribute of Heavenly judgment takes control upon the world. From halachic midnight on though, Heavenly kindness and the attribute of mercy are once again awakened and it is for this reason that King David writes, “I shall arise at midnight to thank You.” It is therefore improper to recite Selichot in the beginning of the night which is the time of increased Heavenly judgment. The Mekubalim discuss this matter at length and write that one may not recite Selichot during the first half of the night. It has therefore become the prevalent Jewish custom in all communities to recite Selichot during the early morning hours.

Nevertheless, Maran zt”l writes that those who, for whatever reason, cannot recite Selichot during the early morning hours before Shacharit may indeed recite Selichot before Mincha as well. Although the aforementioned Zohar states that the attribute of harsh Heavenly judgment takes control at the time of Mincha (besides for Shabbat when, on the contrary, the time of Mincha is a time of great Heavenly mercy), it nonetheless seems that Selichot may be recited before Mincha, for the primary hours of the Heavenly judgment’s control are during the actual nighttime hours, i.e. from nightfall until halachic midnight.

It is nevertheless preferable not to recite Selichot during the first half of the night at all, for the great Mekubalim write that one who does so causes great spiritual damage. It is therefore better to abstain from doing so.

Regarding those residing outside of Israel who wish to recite Selichot before halachic midnight in their location but at a time when halachic midnight in Israel has already passed, according to some opinions, they may indeed do so, for this issue is contingent upon the halachic midnight in Israel. Nevertheless, many authorities disagree with this opinion and rule that this matter is indeed contingent on the halachic midnight in one’s present location. This is indeed the final ruling of Maran Rabbeinu Ovadia Yosef zt”l (see Responsa Yechave Da’at, Volume 1, Chapter 46, Chazon Ovadia-Yamim Nora’im, page 4, and Torat Ha’Mo’adim-Yamim Nora’im, page 6). Nonetheless, the great Rishon Le’Zion, Hagaon Harav Yitzchak Yosef Shlit”a writes (in his Yalkut Yosef-Yamim Nora’im, page 38) that there is room for leniency when a Minyan  in the United States recites Selichot along with other Jews in Israel via a live hook-up although the time of halachic midnight has not yet arrived in the United States.

1. What were the sites designated for the “blessings and the curses” to be pronounced by the people?
   11:26 – Mt. Gerizim and Mt. Eval, respectively.
2. On what condition will Bnei Yisrael receive the blessings from Hashem?
   11:27 – On condition that they listen to Hashem's commandments.
3. Why does the Torah use idolatry as an example when describing one who strays from the path that Hashem commanded?
   11:28 – Because those who worship idols are considered as if they have strayed from the entire Torah.
4. What was to be the sign for the Jewish People that they would inherit the Land?
   11:31 – The miracles that would occur while crossing the Jordan River.
5. During the 14 years of the conquest and division of the Land, what types of offerings were permitted on private altars?
   12:8 – Vow offerings or free-will offerings.
6. What must one do with consecrated animals that develop a blemish?
   12:15 – They must be redeemed and may then be eaten.
7. In what ways does a consecrated animal that develops a blemish retain a degree of kedusha (holiness) even after it has been redeemed?
   12:15 – Eating it is permitted, but use of its milk or fleece is forbidden.
8. Why was the tribe of Yehuda not permitted to conquer Jerusalem?
   12:17 – When Avraham bought ma'arat hamachpelah, he made a covenant of peace with the Hittites who sold it. His descendants honored this pact regarding the Hittite descendants in Jerusalem.
9. In consecutive verses, the Torah repeats the prohibition against eating blood. What two types of blood are referred to?
   12:24-25 – Blood that seeps slowly from the incision as soon as the cut is made and again after it no longer gushes. Blood absorbed into the limbs of the animal.
10. Why were the Jewish People allowed to see the extermination of the Canaanites?
    12:30 – To learn not to follow in their depraved ways.
11. What forms of idol worship are punishable by death?
    12:30 – Slaughtering or burning a sacrifice on an altar, pouring libations, prostrating oneself, and any normal manner of worshipping that idol.
12. If a person performs miracles in the name of Hashem and then says that the laws of the Torah have been revised, what is done to this person?
    13:2-6 – He is put to death.
13. The Torah says, “To Him (Hashem) you shall cleave.” How does one fulfill this command?
    13:5 – One should emulate Hashem's actions by performing good deeds, assisting in burying the dead and visiting the sick.
14. The trial of a person accused of encouraging others to worship idols differs from the trial of other capital cases. How?
    13:10 – If he was acquitted and new information of a condemning nature arises, he is retried. If he was judged guilty, he is not returned to court to plead in his favor.
15. Who has the primary responsibility of inflicting the punishment on one who tried to entice others to worship idols?
    13:10 – The person whom the guilty one attempted to entice.
16. What is the “source” of the Jewish People being an am kadosh (holy nation)?
    14:2 – The kedusha is inherited from the avot.
17. How should the Jewish People maintain themselves as an am kadosh?
    14:21 – By avoiding excesses even in permitted matters.
18. What is the order of priority regarding to whom one should give charity?
    15:7 – The most needy, a brother from one's father, a brother from one's mother, the poor of one's city, the poor of another city.
19. What mitzvah recalls the Exodus from Egypt?
    16:3 – Eating the korban pesach and the matzah on the night of Pesach.
20. Which four individuals are under Hashem's “special protection”?
    16:10 – A levi, convert, orphan and widow.

שאלה: כאשר יוצאים לטייל וכדומה, ומתארגן מניין
של עשרה אנשים לצורך תפלת מנחה או ערבית, האם כל אחד מצטרף למנין, אף על פי שאינן
נמצאים בחדר אחד סגור?

לשאלת רבים:
בניגוד למה שנתבאר כאן בעבר, לגבי הדילוגים בשעת אמירת “קדוש קדוש קדוש”
בקדושה שבחזרת הש”ץ. המנהג הוא שמדלגים פעם אחת בכל פעם שאומר
“קדוש”, ולא שלש פעמים. ולדעת מרן הרב שליט”א, אין צורך שכל דילוג
יהיה יותר גבוה מקודמו, אלא יהיו כל הדילוגים שוים.

תשובה: בני אדם
היוצאים לטייל, בפרט בימים אלה, צריכים מאד מאד להזהר, שלא להתבטל חלילה וחס בשום
תפילה, וכל שכן מהנחת תפילין בישוב הדעת כראוי. וכן יזהרו לברך ברכת המזון בנועם ובנחת.
וכן בכל עניני המצוות. שכן עיקר הטעם שאדם ירא שמים יוצא להנפש, הוא בכדי לרפאות
את נפשו, ולחזק את כחו, להמשיך במרץ בעבודת הבורא, אם בלימודו ואם במלאכתו.
ובודאי, אם ילך ויתרשל בענינים רוחניים בשעה שהוא יוצא לנופש, לא רק שאין בכך
תועלת לנפשו, אלא אדרבה,
נמצא שהוא מכשיל את עצמו, ומתיש
כמו, ומתרחק מעבודת ה', ומי יודע כמה חודשים ושנים יקח לו לתקן אחר כך את המעוות.

מנין של עשרה אנשים המתפללים במקום אחד, אף על
פי שלכתחילה בודאי שיש להתפלל בבית כנסת, מכל מקום במקום שאי אפשר בענין אחר, מותר
להם להתפלל אפילו במקום פתוח, ומצטרפים זה עם זה למנין. ואמנם יש מהאחרונים שכתבו
שצריך שיהיו כולם מסתופפים יחד ממש, ולא שיהיה אחד עומד כאן והשני רחוק ממנו, מכל
מקום למעשה כל ששומעים את השליח ציבור, ורואים אלו את אלו, מצטרפים למנין.

אולם כתב הגאון רבי יצחק יוסף שליט”א,
להעיר על כך, שיש להזהר שלא יתפלל אחד מהמתפללים ברשות אחרת ממש. ולדוגמא, אם
מתפללים בצד כביש, ויש שם גדר העומדת למחיצה בין הכביש לשולי הכביש, הרי שהגדר
(שגובהה יותר משמונים ס”מ)
מבדילה בין הרשות שעומד בה השליח
ציבור, לרשות האחרת שמעבר לגדר, ושם, יש מקום לומר שאין המתפללים מצטרפים לתפילה
במנין כלל.

כמו כן יש להזהר, כאשר מתפללים במקום פתוח, שלא
יתפללו משני צדי כביש או שביל כדומה, שמכיון שאותו השביל הוא רשות הרבים, הרי
שרשות הרבים מפסיקה בין מחצית מהמתפללים לבין המתפללים האחרים, ובאופן כזה יש לומר
שאין הם מצטרפים אלו לאלו למנין

Question:
When one goes on a trip or the like and a group of ten men gather to pray
Mincha or Arvit, can they all be included in the Minyan (quorum of ten men)
although they are not in an enclosed room?

איסור אכילת בשר וחלב על שלחן אחד

ומן האמור נלמד, שהאוכל במסעדה, שמגישים שם גם מאכלי בשר וגם מאכלי חלב, ואוכלים בסמוך על גבי שלחנות שיושבים שם כמה אנשים בסמוך לשלחן אחד אף על פי שאינם חברים, הרי שאין איסור בדבר מצד אכילת בשר וחלב על שלחן אחד.

אבל באמת שהנסיון הוכיח, שבמקומות כאלה שמגישים שם גם מאכלי בשר וגם מאכלי חלב יחד, המכשולות מבחינת הכשרות מצויים מאד, והמלצרים והמבשלים אינם נזהרים כראוי להפריד בין הבשר לחלב, והרי קרוב מאד הדבר שיבואו לידי איסור, ויש להזהר במשנה זהירות לבדוק את איכות הכשרות במקום זה, האם ניתן בכלל לאכול שם על פי גדרי ההלכה.

ולסיכום: אין לאכול מאכלי חלב, על שלחן שמונחים עליו מאכלי בשר. וכן להיפך. ואם המאכל השני שייך לאדם שאינו מוכר, מותר לאכול על ידו, שהרי אין חשש שיבוא לאכול מהמאכלים של האדם הנוסף.

ובהלכה הבאה נביא עוד פרטים בזה.

The Reasons and Parameters of This Law
If one is eating dairy foods, our Sages have enacted that one may not allow meat foods to be placed on the same table. For instance, one who is eating bread with cheese may not place meat on the same table. The reason for this is because we are concerned that one may eat from the meat items on the table (Rambam). The opposite applies as well that if one is eating meat dishes, one may not allow dairy foods to be placed on the same table one is eating on. Some explain that the reason for this prohibition is because we are concerned that the meat and the cheese will touch one another thereby causing one to transgress the prohibition of eating a milk and meat mixture (Rashi).

Eating Alone or With Someone Else
It makes no difference whether one is eating alone and there is meat and dairy on the same table or if one is eating with someone else on the same table who is eating either dairy or meat and in both instances, there is concern that one will come to eat the food one is prohibited to eat at the present time.

Two Unacquainted People
Although one eating dairy may not do so on the same table where one’s friend is eating meat, nevertheless, the Gemara (Chullin 107b) writes that only regarding two people who are acquainted with one another is it forbidden to place dairy and meat on the same table lest they mistakenly eat from one another thus having eaten milk and meat together. However, if the two individuals do not know one another, for instance, two people staying in the same hotel but do not know one another, one may indeed eat dairy and the other meat on the same table, for there is no concern that one will partake of the food of another person whom one does not know. 

Based on this, if one is dining in a restaurant which serves both meat and dairy respectively (obviously, when no Kashrut issues, such as when there are two separate kitchens) and several people, some eating meat and others dairy, are seated around the same table in the restaurant although they are not friends, this poses no concern of eating meat and dairy on the same table.

Nevertheless, experience has shown that the kashrut pitfalls at such establishments which serve both meat and dairy dishes at the same time are great and many and many times, the waiters and cooks do not separate adequately between meat and dairy foods and dishes and it is quite possible that one will transgress some prohibition by eating there. One must therefore be exceedingly careful to check the kashrut supervision in such establishments and ascertain whether or not it is even halachically acceptable to eat at such places.

People Seated Far Away From One Another
Two people who are sitting on the same table and are eating dairy and meat respectively but are sitting far enough from one another that one cannot stretch out his hand and take some of the other’s food may continue to eat in this way even without a reminding object between them.

Summary: One may not eat meat foods on a table on which dairy foods are placed and vice versa. If the other food (meat or dairy respectively) belongs to an individual with whom one is unacquainted, one may sit next to him and continue eating, for there is no concern that one will eat some of the food belonging to the individual sitting next to him.

In the following Halacha, we shall discuss some more details regarding this law.

ימי “בין המצרים“

הבהרה:
באחת ההלכות האחרונות, פירסמנו שמותר להשתמש במדיח כלים, לכלי חלב וכלי בשר
יחד, ועיקר ההיתר היה, מאחר והסבון המעורב במי המדיח, פוגם את כל המאכלים שבתוכו,
עוד לפני שהמים רותחים. ועתה קיבלנו פניות רבות, שיש בזה בעיה מצד המציאות, כי
ישנם מדיחי כלים, שמזרימים מים רותחים עוד לפני כניסת הסבון למדיח. לכן עלינו
להבהיר, שבודאי במדיח כזה, אין להשתמש לכלי בשר וכלי חלב יחד. ולשמועים ינעם.

ימי “בין המצרים“

הימים שבין שבעה עשר בתמוז לבין תשעה באב,
נקראים ימי “בין המצרים” על שם הפסוק (במגילת איכה פרק א
פסוק ג) “כל רודפיה השיגוה בין המצרים”, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה,
שְאֵלוּ הימים, הם הימים שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב, שבהם נכנסו
האויבים לירושלים עיר קדשנו ותפארתנו, ופרעו פרעות בישראל, עד יום תשעה באב, שבו
החריבו את בית המקדש בעוונות הרבים, ומאז ועד היום עם ישראל אינו יושב בטח, ותמיד
קמים עליו אויבים מבית ומחוץ.

ואף על פי שזכינו תהלות לאל עליון,
לחזור לארץ קדשינו בצורה יחסית חופשית, עדיין לא זכינו לגאולה שלימה, כי בית חיינו
חרב, ואומות העולם מציקות לעם ישראל יום יום, והצרות תוכפות יותר ויותר. ועל הכל,
מבחינה רוחנית, שאנו רחוקים מאד מהגאולה האמיתית, עד שישוב ה' וירחם על נחלתו,
וישוב לגאול אותנו גאולה שלימה, גאולת עולמים.

דרגות האבלות בימים אלה, ושבוע
שחל בו תשעה באב
במשך השבוע נבאר את דיני “בין
המצרים” (ממה שכתבנו בשנים קודמות, ובתוספת נופך). ודינים אלו מחולקים. שמיום
י”ז בתמוז ועד ראש חודש אב, נוהגים מעט מנהגי אבלות. ומיום ראש חודש אב,
מוסיפים על מנהגים אלה עוד מנהגים אחרים. ולאחר מכן בשבוע
שחל בו תשעה באב, נוהגים מנהגי אבלות נוספים.

תיקון חצות
מכיון שימי “בין המצרים”
הם ימי אבל לעם ישראל, נוהגים בהם כמה מנהגי אבל, וחסידים ואנשי
מעשה נוהגים לומר “תיקון חצות” אחר חצות היום בימי בין המצרים. (חצות
היום, היינו, שמחלקים את הלילה, מהשקיעה עד הזריחה לשתיים, והנקודה האמצעית,
היא “חצות” הלילה, מלשון “מחצית”, ובאותה השעה ביום, הוא זמן
חצות היום. ובהרבה לוחות שנה מופיעה זמן חצות היום, או חצות הלילה, שהוא שווה לזמן חצות היום), ואומרים “תיקון
רחל” שבו פסוקים של בכי וצער על חורבן בית המקדש, ומנהג זה הוא מנהג ותיקין,
והביאו מרן החיד”א בספרו מורה באצבע, וכתב שכן נהגו בארץ ישראל על פי דברי
רבינו האר”י ז”ל, וכן כתב עוד בספרו שו”ת יוסף אומץ. וכתב שנוהגים
לומר “תקון רחל”, משום שתקון רחל מיוסד על בכיה ומספד על חורבן הבית.
והביא עוד מדברי רבינו האר”י שכתב שמנהג טוב וכשר לכל בעל נפש לישב באבילות
אחר חצות היום בכל ימי בין המצרים, ולבכות בכיה ממש על חורבן הבית. עד כאן. ובודאי
שעל ידי אמירת תיקון חצות יתעורר כל אחד להצטער על חורבן בית המקדש וכל הצרות שבאו
עלינו ועל אבותינו מתוך הגלות המרה הזו.

וכן נוהג מרן הרב עובדיה יוסף,
לעורר את הצבור לומר תקון חצות בזמן חצות היום בימי בין המצרים. (ותיקון רחל מודפס בסידורים). וכן היו נוהגים לאמרו
בישיבת “פורת יוסף”
בירושלים. ויש נוהגים לומר
“תיקון חצות” בכל ימות השנה בחצות הלילה, ותבא עליהם ברכה.

The “Three Weeks”

שמיעת כלי זמר בימי בין המצרים

מלאכת זורע בשבת

נאמר בתורה (ספר שמות פרק כ): “זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ, שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ, וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹקֶיךָ, לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וכו', כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ”.   והזהירה התורה על שמירת השבת שתים עשרה פעמים, כי יסוד אמונתנו הוא האמונה בבריאת העולם על ידי ה' יתברך, ואמרו רבותינו, כל המשמר את השבת כאילו מקיים את כל התורה, וכל המחלל את השבת כאילו כפר בתורה כולה. וזאת מפני הטעם שהזכרנו, ששמירת השבת היא שורש אמונתנו.

כל המלאכות שאסור מן התורה לעשותן ביום השבת, נקראות “אבות מלאכות”, ויש להן “תולדות”. ולשם דוגמא, נזכיר אב ותולדה במלאכות שבת, והם ה”בונה” וה”מגבן”. ה”בונה”, הוא מי שבונה בנין בשבת, שעובר על איסור מן התורה במלאכה האסורה בשבת. ואילו תולדת מלאכת בונה, היא מלאכה שדומה לה, והיא מלאכת “מגבן”, שהוא אדם המעמיד חלב כדי לעשות ממנו גבינה בשבת, והרי הוא עובר על חילול שבת משום “בונה”, מפני שתכליתה של מלאכת הבונה, היא קיבוץ וחיבור כמה חלקים ביחד לעשותם גוש אחד, ועשיית הגבינה דומה ממש למלאכה זו, ולכן אף היא אסורה מן התורה. (ולענין עשיית קרח בשבת יבואר אם ירצה ה' בהזדמנות).

אבות מלאכות האסורות בשבת הן ארבעים חסר אחת (כלומר שלושים ותשע מלאכות) והן הנקראות ט”ל מלאכות, ונשנו כולן במשנה במסכת שבת (דף עג.). כמו שהזכרנו הרבה פעמים.

הראשונה באבות המלאכות היא מלאכת “זורע”, ובכלל אב מלאכה זו נמצא כל דבר שבכוונתו להצמיח דבר. ולדוגמא, הזורע בשבת, וכן הזומר אילנות בשבת כדי שיגדלו יפה, והמרכיב אילנות וכיוצא בזה. ובגמרא במסכת מועד קטן (ב:) אמרו שאף המשקה בשבת חייב משום זורע, מפני שעל ידי המים צומחים הזרעים והאילנות. ומכלל זה יש להזהיר את האוכלים בשבת באילנות ובפרדסים שלא יטלו ידיהם על גבי העשבים, וכן יזהרו שלא לשפוך משקה על גבי העשבים, מפני שעל ידי כך נמצא שהם משקים את העשבים, ויש בזה איסור משום זורע. ואף על פי שאינם מתכוונים לכך, מכל מקום יש בכך איסור שגורם לגידול העשבים.

וכתב מרן הבית יוסף בשם ספר התרומה, שנכון להיזהר בשבת שלא לאכול במקום שיש עשבים מחוברים לקרקע, מפני שקשה להיזהר שלא ישפכו עליהם מים ונמצא עובר על מלאכת “זורע”. ופשוט שהדין כן גם באכילה על גבי דשא כמו שמצוי בזמנינו.

The Forbidden Work of Planting on Shabbat

The Torah (Shemot 20) states: “Remember the day of Shabbat to sanctify it. Six days you shall work and perform all of your labor and the seventh day shall be a Shabbat for Hashem, your G-d etc. For in six days Hashem created the Heavens and the earth and on He rested on the seventh day. Thus, Hashem blessed the seventh day and sanctified it.” The Torah warns us about the commandment of Shabbat observance twelve times, for it is the basis of our belief in Hashem’s creation of the world. Our Sages teach us that one who observes the Shabbat is tantamount to having fulfilled the entire Torah and one who desecrates the Shabbat is tantamount to having denied the entire Torah. The reason for this is, as we have mentioned above, because Shabbat observance is the basis of our belief.

Any works forbidden to be performed on Shabbat are referred to as “primary works” and each of these works have “subcategories.” For instance, one of the “primary works” on Shabbat is building , such as erecting a building, while its subcategory is cheese making (turning milk into cheese), for joining several pieces or components together to form one larger object is similar to building and is forbidden on Shabbat (as we have explained regarding the issue of making ice cubes on Shabbat).

There are thirty-nine primary forbidden works on Shabbat which are all enumerated in the Mishnah (Shabbat 73a).

The first of these forbidden works is that of planting; included in this forbidden work is any action one performs with the intention of causing something to grow or blossom, such as planting on Shabbat, pruning trees on Shabbat so that they grow nicely, grafting trees together, and the like. The Gemara (Mo’ed Katan 2b) states that one who water plants or trees on Shabbat is likewise liable for the prohibition of planting on Shabbat, for water causes the seeds and trees to grow. Based on this, one should point out to those eating in gardens or orchards on Shabbat not to wash their hands over grass or plants as well as not to pour any beverage over plants, for by doing so one is watering the plants and this constitutes the forbidden work of planting on Shabbat. Although this may not be one’s intention, it is nevertheless forbidden to cause plants to grow.

Maran Ha’Bet Yosef writes in the name of the Sefer Ha’Terumah that it is proper to avoid eating on Shabbat in a place where weeds or plants are attached to the ground, for it is difficult to make sure one does not spill water on them, thus causing one to transgress the prohibition of planting on Shabbat. Clearly, the same applies to eating on top of grass which is quite common nowadays.