תספורת בימי בין המצרים – שנת תשפ”ו

אולם הספרדים ובני עדות המזרח לא נהגו להחמיר בזה, אלא מנהגינו כעיקר תקנת רבותינו התנאים, שגזרו אחר חורבן בית המקדש, שבשבוע שחל בו תשעה באב, אסור מלספר ולכבס, וכן פסקו הרמב”ם ומרן השלחן ערוך. אולם אלה מהספרדים שלומדים או גרים בסביבת אשכנזים, ורוצים להחמיר בזה, רשאים להחמיר. (כמו שכתב בספר חזון עובדיה ארבע תעניות).

ושבוע שחל בו תשעה באב, פירושו, השבוע שבתוכו חלה תענית תשעה באב, מיום ראשון ואילך. ולדוגמא השנה, שיחול יום תשעה באב ביום חמישי (עוד כמעט שלושה שבועות), הרי שמיום ראשון שלפניו, נוהגים כל מנהגי האבלות השייכים לשבוע שחל בו תשעה באב.

נחלקו הפוסקים, לענין אשה שאבלה על אחד משבעת קרוביה (אב ואם, אח ואחות, בן ובת, ובעל), האם אסור לה להסתפר, כשם שלאנשים אסור להסתפר, או שאיסור זה אינו נוהג באשה.

ולהלכה, מרן השלחן ערוך, אשר הספרדים וכל בני עדות המזרח הולכים לאורו, פסק שאין איסור תספורת נוהג באשה. ועל כן תיכף אחר שבעת ימי האבל, מותר לאשה להסתפר. אבל הרמ”א, שלפי הוראותיו הולכים האשכנזים היוצאים ביד רמ”א, פסק שאיסור תספורת נוהג גם בנשים.

ולפי זה נראה, שלדעת מרן השלחן ערוך, ולמנהג הספרדים, אין איסור תספורת נוהג בנשים גם בשבוע שחל בו תשעה באב. אבל למנהג האשכנזים היוצאים ביד רמ”א, אף הנשים בכלל איסור זה. וכן פסק הגאון רבי משה פיינשטיין זצ”ל, ועוד מגדולי הפוסקים.

ומכל מקום יש מרבני האשכנזים שכתבו, שאף על פי שבאבלות ממש, מנהגם הוא שגם הנשים אינן מסתפרות, מכל מקום בבין המצרים רשאיות הנשים להקל בזה, כי אין תוקף מנהג האבלות חמור כל כך מצד הדין, רק בתורת מנהג, כמו שביארנו. אבל בשבוע שחל בו תשעה באב, שאז איסור התספורת הוא מתקנת  חכמי המשנה ממש, ולא רק מחמת המנהג, אין לחלק בין אנשים לנשים.

ולמעשה: מנהג האשכנזים לאסור תספורת בכל ימי בין המצרים. והספרדים מחמירים בזה רק בשבוע שחל בו תשעה באב, ולגבי נשים, אף מן האשכנזים המיקלות בזה, יש להן על מה לסמוך

The Laws of Taking Haircuts During the “Three Weeks”- The Year 5786

The Customary Prohibition of Haircuts
As a result of the mourning observed during the “Three Weeks,” the Ashkenazi custom is to abstain from shaving and taking haircuts beginning from the Seventeenth of Tammuz until the Tenth of Av.

Nevertheless, the Sephardic custom is not as stringent and follows the letter of the law established by a Tannaic enactment (following the destruction of the Bet Hamikdash) which is to prohibit taking haircuts and laundering clothing during the week during which Tisha Be’av falls out. The Rambam and Maran Ha’Shulchan Aruch rule likewise. Those Sephardic Jews who study with or live in close proximity to Ashkenazim may act stringently and abstain from shaving and taking haircuts from the Seventeenth of Tammuz.

The week during which Tisha Be’av falls out refers to the very week the fast of Tisha Be’av is observed, beginning from Sunday of that week. For instance, if Tisha Be’av occurs on Thursday, as it does this year,  all of the mourning customs associated with the week during which Tisha Be’av falls out begin from the previous Sunday.

Haircuts for Women
Regarding a woman taking a haircut during the week during which Tisha Be’av falls out or during the “Three Weeks” according to the Ashkenazi custom, this depends on a related disagreement among the Poskim, as follows:

The Poskim disagree regarding whether a woman who is in mourning for one of seven relatives (father, mother, brother, sister, son, daughter, or husband) is forbidden to take a haircut just as it is forbidden for a male mourner or perhaps, this prohibition does not apply to women.

Halachically speaking, Maran Ha’Shulchan Aruch, whose rulings are followed by Sephardic and Middle Eastern Jews, writes that the prohibition to take a haircut does not apply to women. Thus, immediately following the initial seven days of mourning (Shiva), a woman may take a haircut. Nevertheless, the Rama, whose rulings are followed by Ashkenazi Jews, writes that the prohibition to take a haircut applies to women as well.

It therefore seems that according to Maran Ha’Shulchan Aruch and the Sephardic custom, the prohibition to take haircuts observed in mourning the destruction of the Bet Hamikdash does not apply to women either. However, according to the Rama and the Ashkenazi custom, women are also included in this prohibition. Hagaon Harav Moshe Feinstein zt”l and other great Poskim rule likewise.

On the other hand, there are Ashkenazi Poskim who write that although women are prohibited to take haircuts while in actual mourning for a relative, nevertheless, woman may, in fact, act leniently and take haircuts during the “Three Weeks,” for this (not taking haircuts throughout the entire “Three Weeks”) is not as much a halachic prohibition according to the letter of the law as it is a custom which has been accepted. However, during the week during which Tisha Be’av falls out, when it is an actual prohibition to take a haircut based on the edict of the Sages of the Mishnah and not merely customary, there is no distinction between men and women.

Halachically speaking, according to the Ashkenazi custom, men abstain from taking haircuts from the Seventeenth of Tammuz while the Sephardic custom is to permit this until the week during which Tisha Be’av falls out. Regarding women, those who wish to act leniently, even among Ashkenazi women, have on whom to rely.

שבעה עשר בתמוז

מחר, יום חמישי, הוא יום שבעה עשר בתמוז. (יחדשהו הקדוש
ברוך הוא עלינו לששון ולשמחה). ומימי חורבן בית מקדשינו, החלו ישראל להתענות ביום
זה. ולאחריו יחלו ימי “בין המצרים”. כמו שנבאר בעתו ובזמנו.

תענית
שבעה עשר בתמוז
נאמר
בספר זכריה (פרק ח פסוק יט) “כה אמר ה' צבאות, צום הרביעי וצום החמישי וצום
השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים, והאמת והשלום אהבו”.
ופירשו חז”ל (במסכת ראש השנה דף יח:), צום הרביעי זה צום שבעה עשר בתמוז, כי
חודש תמוז הוא החודש הרביעי מחודש ניסן. (וידוע שחודש ניסן הוא הראשון לחודשי השנה
לפי מנין תורתינו הקדושה). וצום החמישי זה צום תשעה באב, כי חודש אב הוא החודש
החמישי מחודש ניסן. וצום השביעי זה צום גדליה, שהוא בשלושה בתשרי, שהוא החודש
השביעי מחודש ניסן. וצום העשירי זה עשרה בטבת, שהוא החודש העשירי מחודש ניסן.

דין
התענית
כתב
רבינו הרמב”ם, שכל ישראל מתענים בימים אלו, מפני הצרות שאירעו בהם, כדי לעורר
הלבבות ולפתוח דרכי התשובה, ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים, ומעשה אבותינו שהיה
כמעשינו עתה, עד שגרם להם ולנו אותן הצרות, שבזכרון דברים אלו נשוב להיטיב, שנאמר
והתודו את עונם ואת עון אבותם.

מה
אירע ביום שבעה עשר בתמוז?
ביום
שבעה עשר בתמוז אירעו חמישה דברים קשים, ואלו הן: נשתברו לוחות הברית, הופסקה הקרבת קרבן התמיד
בכל יום בבית המקדש, הבקיעו האויבים את חומת ירושלים בתקופת חורבן בית המקדש השני,
שרף אפוסטמוס הרשע את התורה, והועמד צלם בהיכל בית המקדש.

זמן
התענית
הכל
חייבים להתענות ביום שבעה עשר בתמוז, וחיוב התענית הוא מעלות השחר ועד לצאת
הכוכבים. ואף על פי שזמן התענית הוא מעלות השחר, מכל מקום מי שקם משנתו באמצע
הלילה קודם עלות השחר, אסור לו לאכול, אלא אם כן התנה קודם שהלך לישון שבכוונתו
לקום ולאכול.

מי הוא
המחוייב בתענית זו?
קטנים, דהיינו בן פחות משלוש
עשרה שנים, ובת פחותה משתים עשרה שנים, פטורים לגמרי מתעניות אלו. ואינם צריכים
להתענות אפילו כמה שעות. ואפילו אם יש בהם דעת להתאבל על חורבן ירושלים, כל שלא
הגיעו לגיל מצוות, פטורים לגמרי מתעניות אלו, ואפילו אם רוצים להחמיר על עצמם ולהתענות,
יש למחות בידם. ויש מחמירים שלא לתת לקטנים בתענית ציבור אלא לחם ומים. וכן מנהג
כמה מעדות האשכנזים שילדים קטנים שכבר מבינים ענין החורבן, אינם אוכלים אלא לחם
ומים. אבל הספרדים ובני עדות המזרח לא נהגו כן, וכן העיד מרן הרב חיד”א,
שמנהג הספרדים שנותנים לילדים כל צרכם ביום תענית ציבור.

ומעוברות
ומניקות פטורות מלהתענות בשבעה עשר בתמוז, בצום גדליה ובעשרה בטבת. (ולענין תשעה
באב יבואר אי”ה בזמנו). ואפילו אם רוצות להחמיר על עצמן ולהתענות יש למחות
בידן.

ולענין
זה נקראת מעוברת כל שהוכר עוברה, דהיינו שעברו שלושה חודשים מתחילת הריונה. ואם
סובלת ממחושים והקאות פטורה מכל התעניות הללו גם קודם עבור שלושה חודשים מתחילת
הריונה, ובפרט אם עברו כבר ארבעים יום מתחילת הריונה.

ולגבי
מינקת, כלומר, אשה מניקה, שאמרו שפטורה מתעניות אלו. נחלקו הפוסקים, אם רק אשה
שהיא מניקה בפועל פטורה מן התענית, אבל אשה שאינה מניקה בפועל, אף על פי שהיא בתוך
עשרים וארבעה חודשים מזמן לידתה, חייבת להתענות, או שלעולם אין להתחשב בכך שהיא
אינה מניקה בפועל, שכל עשרים וארבעה חודשים מזמן הלידה האשה חלשה מאד, וכמו שאמרו
רבותינו “שאבריה מתפרקין”, ולכן יש לפטרה מן התענית. ומרן הרב
שליט”א, היה מורה ובא במשך שנים להקל בדבר, ושכל אשה תוך עשרים וארבעה חודשים
ללידתה, פטורה מלהתענות בתעניות אלה. וכן כתב בספרו חזון עובדיה העוסק בהלכות
הללו, שכל אשה מינקת פטורה מן התענית, ואפילו אם אינה מניקה בפועל, כל שהיא תוך
עשרים וארבעה חדוש מלידתה, יש לפטרה מן התענית. אולם הוסיף, לאחר שעיין בדבר,
שנכון להקל בזה דוקא באופן שהיא מרגישה בעצמה חולשה יתרה, שאז דינה כדין מינקת,
אבל אם היא אינה חשה תחושה של חולשה יתירה, כגון סחרחורת וכדומה, נכון להחמיר
שתתענה אף היא. וכן פסקו עוד מרבני זמנינו, ובהם הגאון רבי שלום משאש זצ”ל
ועוד. ויש אומרים שכל אשה שהיא תוך עשרים וארבעה חודשים ללידתה, הרי היא פטורה מן
התענית, משום שבדרך כלל היא עסוקה בשאר עניני הבית, ונחלשת מאד מחמת התענית

The Seventeenth of Tammuz

Tomorrow, Thursday, is the
Seventeenth of Tammuz (may Hashem renew it as a joyous and festive day). From
the times of the destruction of the Bet Hamikdash, the Jewish nation began to
fast on this day. This day likewise the “Three Weeks” between the Seventeenth
of Tammuz and the Ninth of Av.

The Fast of the Seventeenth of Tammuz
The prophet Zecharia (8, 19) states: “So says Hashem, G-d of Hosts: The fourth,
fifth, seventh, and tenth fast days shall be for the house of Yehuda for
gladness, joy, and good times; [only] love of truth and peace.” Our Sages (in
Masechet Rosh Hashanah 18b) explain that the “fourth fast day” refers to the
Seventeenth of Tammuz, for Tammuz is the fourth month when counting from Nissan
(Nissan is the first of the months of the year according to our holy Torah).
The “fifth fast day” refers to the fast of the Ninth of Av, for Av is the fifth
month when counting from Nissan. The “seventh fast day” refers to the Fast of
Gedalya which falls out on the third of Tishrei, which is the seventh month
from Nissan. The “tenth fast day” refers to the fast of the Tenth of Tevet,
which is the tenth month from Nissan.

The Essence of the Fast
The Rambam writes that the entire Jewish nation must fast on these days because
of the tragedies that befell them on these days. This will serve to awaken
their hearts and open the pathways to repentance. This will also serve as a
reminder of our evil deeds and the deeds of our ancestors that resembled our
current deeds which eventually caused these tragedies to befall them and us.
Upon remembering these things, we shall mend our ways, as the verse states,
“And they shall confess their sins and the sins of their fathers.”

What Occurred on the Seventeenth of Tammuz?
The following five terrible events occurred on the Seventeenth of Tammuz: The
two tablets bearing the Ten Commandments were broken, the daily Tamid offering
brought in the Bet Hamikdash ceased, our enemies breached the walls of
Jerusalem in the Second Temple era, the wicked Apostemos burnt the Torah, and
an idol was erected in the sanctuary of the Bet Hamikdash.

The Time of the Fast
Everyone is obligated to fast on the Seventeenth of Tammuz, and the fast begins
at dawn and ends at nightfall with the emergence of the stars. Although the
fast begins at dawn, if one wakes up in the middle of the night before dawn,
one may not eat unless one specifically makes a condition before going to sleep
that one has in mind to wake up and eat before the fast begins.

Who Is Obligated to Fast?
Minors, meaning boys under the age of thirteen and girls under the age of
twelve, are completely exempt from these fasts. They need not even fast for
several hours. Even if they have the understanding to mourn over the loss of
the Bet Hamikdash, as long as they have reached Bar/Bat Mitzvah age, they are
completely exempt from these fasts. Even if they wish to act stringently and
fast, one should object to them doing so. Some are stringent to only feed
minors bread and water on public fast days. This is indeed customary among some
Ashkenazi communities who hold that if the child is able to understand the
gravity of the destruction of the Bet Hamikdash, he should only be fed bread
and water. However, Sephardic and Middle Eastern Jews customarily do not rule
this way, as Maran Ha’Chida testifies that the custom among the Sephardim was
to feed their children whatever they needed on public fast days.

Pregnant and nursing women are exempt from fasting on the Seventeenth of
Tammuz, the Fast of Gedalya, and the Tenth of Tevet. (Their law regarding Tisha
Be’av will, G-d willing, be discussed at a later time.) Even if they wish to be
stringent and fast, one should object to them doing so.

Regarding this matter, a pregnant woman is defined as when her pregnancy is
noticeable, meaning when the first trimester of pregnancy has elapsed. However,
if she suffers from aches, pains, vomiting, and the like, she is exempt from
all of these fasts even before three months of pregnancy have elapsed; this is
especially true if forty days from the start of her pregnancy have already
elapsed. 

שאלה: האם מותר למלאת מים בתבנית ולהכניסם למקפיא בשבת לעשותם קרח?

תשובה: בגמרא במסכת שבת (צה.) אמרו, מגבן (פירוש, עושה גבינה) חייב משום בונה, דהיינו המקבץ פתיתי חלב ביחד לעשות מהם גבינה בשבת חייב, משום שיש בזה איסור משום מלאכת “בונה”. ומכאן יש שכתבו ללמוד שיש איסור להכין קרח בשבת, משום שעושה מהמים גוש, והרי זה אסור משום בונה.

אולם מרן הרב עובדיה יוסף זצ”ל כתב, שאין להוכיח כן מהסוגיא במסכת שבת, משום שהמגבן הוא מקבץ במו ידיו חלקים רבים והופכם לגוף אחד על ידי נתינתם בכלי עגול או מרובע כפי רצונו, והרי זה דומה לבונה שמקבץ עפר ואבנים ועושה מהם בנין אחד, וכמו שהסביר הרמב”ם (בפ”ז מהלכות שבת הלכה ו) “שכל המקבץ חלק אל חלק ודיבק (והדביק) הכל עד שיעשו לגוף אחד, הרי זה דומה לבנין”. אבל הנותן מים או מיץ במקום קר מאוד ועל ידי כך הם קופאים מעצמם אינו דומה כלל לבונה, שהרי הוא אינו עושה דבר במו ידיו.

ועוד הוסיף מרן הרב עובדיה יוסף זצ”ל טעם להקל בהכנת קרח בשבת, שהרי בנין הקרח אינו דבר המתקיים, שהרי בהוצאתו מהמקפיא מייד הוא נמס, מה שאין כן הגבינה שעומדת בפני עצמה לימים רבים, ואדרבא, כל זמן שהיא עומדת היא מתקשה יותר (כפי שאכן אנו רואים בבירור בגבינות קשות וחצי קשות) והולכת ומתקשה כאבן והרי זה דומה באמת לבנין שעומד על תילו לימים רבים.

ולכן לענין הלכה, מותר להכניס ביום שבת מים או כל משקה אחר למקפיא כדי להפוך אותו לקרח, ובפרט בימי הקיץ החמים שיש בזה משום עונג שבת. וכן העלה להקל הגאון רבי אליעזר יהודה ולדנברג זצ”ל בשו”ת ציץ אליעזר (חלק ו' סימן לד) והגאון רבי שמואל הלוי ואזנר זצ”ל בשו”ת שבט הלוי (ח”א סימן קיט).

Making Ice Cubes on Shabbat

Question: May one fill up an ice tray with water and place it in the freezer in order to make ice cubes on Shabbat?

Answer: The Gemara (Shabbat 95a) states that one who makes cheese on Shabbat by clumping together milk flakes has transgressed the Torah prohibition of building on Shabbat. Some deduce from this Gemara that it is forbidden to make ice on Shabbat, for one is turning water into a solid form and this constitutes the forbidden work of building on Shabbat.

Nevertheless, Maran Rabbeinu Ovadia Yosef zt”l writes that the aforementioned Gemara does not apply here, for one who makes cheese must collect many pieces of milk with his hands and then turns them into one block by placing them into a single round or square vessel which is indeed similar to building whereby one collects dirt, sand, and wood and creates a single building out of them. Indeed, the Rambam (Chapter 7 of Hilchot Shabbat, Halacha 6) states: “One who collects many different articles and sticks them together until they are one form, this is similar to building.” However, if one places water or juice in a cold place such that they freeze on their own, this is in no way similar to building, for one is not doing any action with his hands.

Another reason Maran zt”l adds for leniency regarding making ice cubes on Shabbat is that the “building” of ice is not something that is long-lasting, for as soon as it is removed from the freezer, it will immediately begin melting as opposed to cheese which can last on its own for a long time. Indeed, the longer it stands, the harder it becomes (as we can see with regards to hard and semi-hard cheeses) until it actually becomes as hard as a rock; this occurrence is certainly comparable to a building which is made to last for a long time.

Thus, halachically speaking, one may place water or any other beverage in the freezer in order to turn it into ice on Shabbat. This is especially true during the summer during which this constitutes enjoyment of Shabbat as well. Hagaon Harav Eliezer Yehuda Waldenberg zt”l (Responsa Tzitz Eliezer, Volume 6, Chapter 34) and Hagaon Harav Shmuel Ha’Levi Wosner zt”l (Responsa Shevet Ha’Levi, Volume 1, Chapter 119) rule likewise.

בישול אחר אפיה

ביארנו בימים האחרונים, שמותר לחמם בשבת על גבי פלאטה חשמלית, מאכל שהתבשל כבר לפני השבת. ובתנאי שהמאכל הוא יבש, כמו בורקס, פשטידה וכדומה. אבל מאכל לח, כמו מרק ירקות, אין לחממו בשבת. והטעם לכל זה, משום שיש בידינו כלל, ש”אין בישול אחר בישול”, כלומר, דבר שכבר התבשל לפני שבת, אין איסור לחזור ולחממו בשבת, מפני שאין זה “בישול”, אלא “חימום”. אבל דבר לח, אף על פי שהתבשל כבר לפני השבת, שייך בו איסור בישול פעם נוספת. ובקצרה: “יש בישול אחר בישול בלח, ואין בישול אחר בישול ביבש”.

לפיכך למדנו גם, שמותר לקחת דבר שהתבשל לפני שבת, ולהניח אותו בתוך תבשיל אחר כשהוא רותח בשבת. ולדוגמא, מותר לקחת ביצה מבושלת, ולהניח אותה בתוך כלי עם מים רותחים בשבת. וכן מותר לקחת חתיכת בשר מבושל, ולהניחה בתוך כלי רותח על גבי הפלאטה, שהרי “אין בישול אחר בישול”.

ומעתה עלינו לבאר פרט נוסף. האם דבר שנאפה לפני השבת, שייך בו איסור בישול כאשר חוזרים לבשל אותו בשבת? כלומר, האם יש בישול אחר אפיה, או שגם אחרי אפיה לא שייך שוב דין בישול בשבת? ולדוגמא, פשטידה שאפו אותה בתנור ביום שישי, האם מותר לחמם אותה בתוך תבשיל רותח בשבת, או שאסור לעשות כן?

ושאלה זו נוגעת לא רק למאכל שנאפה, אלא גם למאכל שנצלה לפני שבת, כמו בשר צלוי, (וכן דבר שקלו אותו לפני השבת, כמו גרעינים שקלו אותם לפני השבת), האם אומרים לגביהם ש”אין בישול אחר בישול”, או שלגבי דברים כאלה שייך איסור בישול כאשר חוזרים ומבשלים אותם?

ובדבר זה נחלקו רבותינו הראשונים. שרבינו אליעזר ממיץ בספר יראים (סימן קב) כתב, שאף על פי שאין בישול אחרי בישול, מכל מקום יש בישול אחרי צלי, וכן יש בישול אחרי אפיה. והביא ראיה לדבריו. והוסיף, שלכן יזהר אדם שלא לשים פת אפויה בתוך התבשיל, ואם עשה כן, חילל שבת.

אולם לעומת זאת, הראבי”ה דחה את דברי רבי אליעזר ממיץ בענין זה, והביא גם הוא ראיה חזקה להקשות על דברי רבי אליעזר ממיץ. ומרן הבית יוסף (בסימן שיח) כתב, שהקושיא שהקשה ראבי”ה על דברי רבינו אליעזר ממיץ, היא קושיא חזקה.

ובשלחן ערוך (סימן שיח סעיף ה) פסק מרן בזו הלשון: יש מי שאומר שדבר שנאפה או נצלה, אם בישלו אותו אחר כך, יש בו איסור משום בישול. ויש מתירין. עד כאן. והרמ”א הוסיף על זה: ונהגו להזהר לכתחילה שלא לשים פת שנאפתה בתוך תבשיל חם.

ולמעשה מרן רבינו עובדיה יוסף זצ”ל (יביע אומר ח”ח סימן לה, חזו”ע שבת ח”ד עמוד שו) פסק בזו הלשון: דבר שנאפה או נצלה, מותר מן הדין לשים אותו אפילו בתבשיל רותח ממש. שאין בישול אחרי אפיה או צלייה. והמחמיר בזה תבוא עליו ברכה. ואחינו האשכנזים נוהגים להחמיר בכל זה כדעת הרמ”א.

והגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ”ל הוסיף (שלחן שלמה ח”ב עמוד שכ), ש”קוגל” של אטריות, שמבשלים את האטריות לפני שאופים את הקוגל, דינו כדבר שהתבשל. ולכן גם למנהג האשכנזים מותר להניח אותו בתוך דבר רותח בשבת. וכן שקדי מרק, שמטגנים אותם בשמן לפני שבת, דינם כדבר מבושל ולא כדבר אפוי, ומותר להניחם בתוך המרק בשבת.

לכן למסקנה: למנהג הספרדים, מותר מעיקר הדין להכניס מאכל שנאפה לפני שבת לתוך תבשיל רותח. אבל האשכנזים נוהגים להחמיר בזה.

Cooking After Baking

Throughout the past few days, we have explained that it is permissible to warm up a food that was fully-cooked before Shabbat on an electric hotplate on Shabbat as long as the food is dry, such as bourekas, kugels, and the like. Nevertheless, a liquid dish, such as soup and the like, may not be reheated on Shabbat. The reason for this is because of the law that “there is no cooking after cooking,” i.e. once something has been cooked before Shabbat, there is no prohibition to recook it on Shabbat, for this is considered warming, not cooking. However, the prohibition of recooking on Shabbat does apply to liquid dishes even if they were fully-cooked before Shabbat.

Based on the above, we have also discussed that it is permissible to take a food that was fully-cooked before Shabbat and immerse it into another boiling food on Shabbat. It is therefore permissible to place a hard-boiled egg into a pot of boiling water on Shabbat. It is likewise permissible to take a piece of fully-cooked meat and place it into a pot of boiling food on the electric hotplate on Shabbat since “there is no cooking after cooking.”

We must now discuss another aspect of this law. Does the prohibition of cooking on Shabbat apply to something which was already baked? For instance, if a kugel was baked in the oven before Shabbat, may if be reheated in a boiling pot of food on Shabbat?

The above question does not only apply to baked goods and would apply to grilled and roasted items as well. For instance, does the prohibition of “cooking after cooking” to such items, like a grilled steak or roasted nuts,” when reheated on Shabbat on an electric hotplate or not?

Indeed, the great Rishonim disagree regarding this issue. Rabbeinu Eliezer of Metz writes in his Sefer Yere’im (Chapter 102) that although there is no cooking after cooking, there is nevertheless cooking after grilling and baking. He proceeds to bring proofs to his opinion. He adds that for this reason, one must be careful not to immerse baked bread into a hot dish and if one has done so, this constitutes Shabbat desecration.

On the other hand, Ra’avaya (Rabbeinu Eliezer bar Yoel Ha’Levi) rebuffs the Sefer Yere’im’s opinion with a strong proof of his own. Maran Ha’Bet Yosef (Chapter 318) writes that the Ra’avaya’s question on Rabbeinu Eliezer of Metz is a strong one.

In Shulchan Aruch (Chapter 318, Section 5), Maran rules, as follows: “There is someone who says that something which was baked or grilled and later cooked on Shabbat, this constitutes the prohibition of cooking on Shabbat. Others permit this.” The Rama adds: “It is customary to be careful whenever possible not to place bread into a hot dish of food.”

Halachically speaking, Maran Rabbeinu Ovadia Yosef zt”l (in his Responsa Yabia Omer, Volume 8, Chapter 35 and Chazon Ovadia- Shabbat, Volume 4, page 306) rules, as follows: “According to the letter of the law, it is permissible to immerse something which has been baked or grilled into even a boiling dish of food. One who acts stringently and abstains from doing so is especially praiseworthy. Nevertheless, our Ashkenazi brethren customarily rule stringently on this matter, in accordance with the ruling of the Rama.”

Hagaon Harav Shlomo Zalman Auerbach zt”l (in his Shulchan Shlomo, Volume 2, page 320) adds that “Lukshen” or “Yerushalmi” kugel made from noodles that were cooked before the kugel as a whole was baked is considered a cooked food. Thus, even according to the Ashkenazi custom, it will be permissible to place such a kugel into a boiling dish of food on Shabbat. Similarly, croutons which were fried before Shabbat are considered a cooked food, not a baked good, and may be added to a hot soup on Shabbat.

Summary: According to the Sephardic custom, it is permissible to place a food baked before Shabbat into a boiling dish of food on Shabbat according to the letter of the law. However, the Ashkenazi custom is to act stringently in this regard.

מקלחת ביו”ט

שאלה: האם מותר להתקלח במים חמים ביום טוב, (פסח, שבועות וסוכות)?

תשובה: ביארנו כבר, שאף על פי שדין יום טוב שוה לדין השבת באיסור עשיית מלאכה, מכל מקום יש כמה מלאכות שמותר לעשותן ביום טוב. ובתנאי שתהיינה המלאכות שוות לכל נפש. ולכן מותר ביום טוב לבשל לצורך יום טוב עצמו, בתנאי שלא יבעיר אש חדשה ביום טוב, אלא יעביר אש מאש אחרת הדלוקה כבר.

לפיכך, מותר לעשות ביום טוב מדורה בכדי להתחמם כנגדה בימי הקור, שהרי היא הנאה השווה לכל נפש, שכל בני האדם זקוקים לחימום. (ובתנאי שלא יבעיר אש חדשה, אלא יעביר אש מאש הדלוקה כבר).

ומטעם זה מותר גם כן לחמם מים ביום טוב (באמצעות בוילר חשמלי שהופעל מערב יום טוב, לפני שקיעת החמה), בכדי לרחוץ בהם את פניו ידיו ורגליו, שהיא הנאה “השוה” לכל נפש. אבל אסור לחמם מים בכדי לרחוץ את כל גופו, שאין זו הנאה השווה לכל נפש, לרחוץ את כל גופו בכל יום ויום.

ומכל מקום, הואיל ואין איסור עצמי לרחוץ את כל גופו ביום טוב במים חמים, רק האיסור הוא מצד צורת חימום המים ביום טוב, לכן, מים שהוחמו מערב יום טוב (כלומר לפני שקיעת החמה בערב יום טוב), מותר לרחוץ בהם כל גופו ביום טוב, שלא גזרו בזה רבותינו איסור אלא בשבת, כמו שביארנו כבר בהלכות שבת. וכמו כן מים שהוחמו על ידי דוד שמש ביום טוב עצמו, מותר לרחוץ בהם כל גופו ביום טוב. (וכל זה דוקא באמבטיה פרטית בביתו של כל אדם, אבל בבית המרחץ ציבורי, כגון בפנימיה שיש שם כמה מקלחות, אין להקל לרחוץ במים חמים ביום טוב אפילו רק פניו ידיו ורגליו, הואיל וגזרו בזה רבותינו איסור בזה, מפני שהבלנים האחראים על בתי המרחץ היו מזלזלים ומחממים מים באיסור(.

ולסיכום: מותר לרחוץ כל גופו ביום טוב במים חמים שהוחמו על ידי בוילר מערב יום טוב, או במים שהוחמו על ידי דוד שמש אפילו ביום טוב עצמו. ודין זה הוא דוקא באמבטיה פרטית שבביתו של כל אדם. אבל מים שהוחמו ביום טוב עצמו על ידי בוילר חשמלי שהודלק מערב יום טוב וממשיך את פעולתו ביום טוב עצמו, אסור להשתמש בהם ביום טוב לרחיצת כל גופו, אבל מותר לרחוץ במים הללו, את פניו ידיו ורגליו.

ולשאלת רבים, בדבר מים שהוחמו מערב יום טוב על ידי בוילר חשמלי. והבוילר ממשיך לפעול ביום טוב עצמו, ועל ידי כך נשמרת חמימות המים, האם מותר להשתמש במים אלה ביום טוב?

שאלנו על כך את מרן רבינו עובדיה יוסף זצ”ל, והשיב, שאם המים התחממו היטב מערב יום טוב, ופעולת הבוילר ביום טוב אינה אלא בכדי לשמור את חמימות המים, אבל לא בכדי לחממם מחדש, מותר לרחוץ בהם כל גופו ביום טוב.

ומכל מקום נראה שצריך להזהר, שלא יכנסו מים חדשים לדוד המים הרותחים, שעל ידי כך הוא מבשל את המים החדשים שנכנסים לדוד המים החשמלי. ועל כן עיקר ההיתר בדבר, הוא דוקא באופן שסוגר את ברז המים המזרים מים לדוד, בכדי שלא יכנסו שוב מים צוננים לדוד החשמלי. אבל אם אינו סוגר את ברז המים, לכאורה אין להקל בדבר. ועוד חזון למועד.

Showering on Yom Tov

Question: Is it permissible to take a hot shower on Yom Tov (i.e. Pesach, Shavuot, and Sukkot)?

Answer: We have previously established that although Yom Tov is equal to Shabbat regarding the prohibition of work, nevertheless, there are some forms of work which may be performed on Yom Tov, provided that they are works are enjoyable by all. Thus, one may cook something on Yom Tov to be eaten on Yom Tov itself, as long as he does not create a new fire on Yom Tov, rather, he should use a flame from a pre-existing fire.

Additionally, one may light a bonfire on Yom Tov in order to use it for warmth during the cold season, since this is considered an “enjoyment equal to all” (meaning everyone enjoys such a thing), as all indeed require warmth (once again, provided that one does not create a new fire, rather, only transfers a flame from a pre-existing fire.)

For the same reason, one may heat water on Yom Tov (using an electric/gas boiler that was already turned on from before sunset on Erev Yom Tov) in order to wash his face, hands, and feet, for this too is considered an “enjoyment equal to all.” However, one may not heat water on Yom Tov in order to wash his entire body, for washing one’s entire body daily is not considered an “enjoyment equal to all.”

Nevertheless, since the only prohibition involved here is regarding the way the water is heated on Yom Tov whereas the actual act of washing one’s entire body with hot water is not forbidden, one may indeed wash his whole body on Yom Tov with water that was heated before Yom Tov (i.e. before sunset on Erev Yom Tov), as our Sages did not ban this on Yom Tov as they did on Shabbat. Similarly, water that was heated through a solar heating tank (a.k.a. “Dud Shemesh,” common in Israel) on Yom Tov itself may be used to wash one’s entire body on Yom Tov. (All this applies only in one’s private shower at home, however, regarding a public shower room, such as in a dormitory where there are several shower stalls, one may not use the hot water from these showers even to wash his face, hands, and feet, for our Sages forbade washing with hot water in public places since the public bathhouse attendants would act derisively and heat up the water in forbidden ways.)

Summary: One may wash his entire body on Yom Tov either with water that was heated through an electric/gas boiler before the onset of Yom Tov or with water heated in a solar heating tank even on Yom Tov. This only applies, however, to one’s private shower at home. Nevertheless, water that was heated on Yom Tov itself through an electric/gas boiler that was turned on before the onset of Yom Tov yet continues to operate on Yom Tov may not be used to wash one’s entire body; however, one may use this water to wash his face, hands, and feet.

By popular request: Regarding water that was heated in an electric/gas boiler before the start of Yom Tov and the boiler continues to work on Yom Tov, causing the water to retain its heat, is it permissible to use this water on Yom Tov?

We had posed this question to Maran Rabbeinu Ovadia Yosef zt”l and his response was that if the water was heated well before the onset of Yom Tov and the boiler’s operation on Yom Tov serves only to retain the water’s heat but not to reheat it, one may use this water to wash his entire body on Yom Tov.

Nevertheless, one must take care that no new water enter the hot-water tank, for if so, by showering one is causing the new water entering the tank to be cooked. Thus, the only way it will be permissible to shower on Yom Tov (using water from an electric/gas boiler) is only if the cold-water valve, through which new water enters the hot-water tank, is shut. However, if one does not shut the cold-water valve, it seems there is no room for leniency in this matter.

רישיון נהיגה – לשון הרע

שאלה: אדם שמבקש לקבל רשיון נהיגה, וידוע לי שהוא אינו מסוגל מבחינה בריאותית לנהוג, האם עלי להודיע למשרד הרישוי על בעיה זו?

תשובה: כתב הרמב”ם (בפרק א מהלכות רוצח), וזו לשונו: כל היכול להציל את חברו ואינו מצילו, עובר על “לא תעמוד על דם רעך”, לפיכך הרואה את חברו טובע בים, או שלסטים באים עליו, ויכול להצילו, או ששמע שאנשים חושבים עליו רעה וטומנים לו פח, ולא גילה את אוזן חבירו להודיעו, הרי זה עובר על מה שנאמר בתורה “לא תעמוד על דם רעך”.

והנה אמנם מבואר בדברי הרמב”ם (פ”ז מה' עדות), שהמספר בגנות חברו, אף על פי שאומר אמת, הוא בכלל עוון “לשון הרע”, שעליו נאמר “יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות”. מכל מקום, בודאי שכל איסור לשון הרע, שייך דוקא באופן שמתכוין רק להשמיץ את חברו ולבזותו, אבל אם מתכוין לתועלת, ולהרחקת הנזק, הדבר מותר. וכמו שמדוקדק בדברי הרמב”ם שהבאנו, שכתב שאם שמע אדם שאנשים חושבים לעשות רעה לחברו, ולא גילה את אוזן חבירו להודיעו, הרי זה עובר על מה שנאמר בתורה “לא תעמוד על דם רעך”. וכן פסקו הטור ומרן השלחן ערוך (סימן תכו).

וכן הגאון רבי ישראל איסר, מגדולי רבני וילנא, בספרו פתחי תשובה (סימן קנו) כתב כך:

“הנה המגן אברהם וכן בספרי המוסר האריכו בחומר איסור לשון הרע, וראיתי לנכון להעיר לאידך גיסא (לצד השני), שיש עון גדול יותר מזה, וגם הוא מצוי ביותר, וזהו מי שמונע עצמו מלגלות אוזן חבירו במקום שיש צורך להציל עשוק מיד עושקו, מפני שחושש לאיסור לשון הרע, כגון הרואה מי שאורב לחבירו להרגו או להזיקו בערמה, ומונע את עצמו מלהודיע לחבירו, מפני שחושב שהוא בכלל איסור לשון הרע, ובאמת שהנוהג כן גדול עונו מנשוא, ועובר על “לא תעמוד על דם רעך”.

וכן בעניני שידוכין שהבחור איש רע ובליעל ונוכל, ומבקש להתחתן, הרי זה בכלל מצות השבת אבידה. והדברים מסורים ללב, אם כוונת המספר לחבירו רעה, הרי זה בכלל איסור לשון הרע, אבל אם כוונתו לטובה להזהיר את חבירו ולהצילו מפח יקוש, מצוה רבה היא ותבוא עליו ברכה”.

וכן פסק כיוצא בזה הגאון בעל חפץ חיים (בהלכות איסורי רכילות כלל ט), שהרואה את חבירו שרוצה להשתתף באיזה מסחר עם חבירו, ויודע בודאי שעל ידי כך יגרם לו הפסד, חייב להודיע, וכן בעניני שידוכים וכו', ובלבד שלא יגזים בסיפורו יותר ממה שידוע לו, ושיכוין רק לתועלת הענין ולסילוק הנזק מחבירו בלבד, ולא יתכוין להשמיץ את חבירו מתוך קנאה ושנאה שבלבו עליו.

ומרן רבינו עובדיה יוסף זצ”ל בספרו שו”ת יחוה דעת (ח”ד סימן ס) הוסיף, שכאשר יש צורך בדבר, על שלטונות הצבא להמציא כל המסמכים הרפואיים שברשותם שהם חסויים, לבית הדין, בדבר מצב בריאותו של הבעל, כדי לדון ולפסוק בתביעת הגירושין של האשה נגד בעלה.

ולפיכך בנידון שלנו, פסק מרן רבינו זצ”ל, שהיודע שהאיש המבקש את רשיון הנהיגה, הוא חולה במחלה כל שהיא, או שמחמת זקנה אינו יכול לנהוג, ודבר זה אינו ניתן להבחנה בבדיקה שגרתית, עליו להודיע מיד למשרד הרישוי את אשר ידוע לו, כדי למנוע אסונות בנפש וברכוש. ושומר ישראל ישמור שארית ישראל.