תקיעת שופר

מצות עשה מן התורה לשמוע תרועת השופר ביום ראש השנה, שנאמר “יום תרועה יהיה לכם”. ואסור לדבר בין התקיעות, וכל שכן בזמן התקיעות עצמם, ומשעה שבירך “לשמוע קול שופר” (או שיצא ידי חובת הברכה מפי השליח ציבור), לא יוציא הגה מפיו עד שישמע את התקיעות.

נאמר בתורה שלוש פעמים “יום תרועה יהיה לכם”, “זכרון תרועה מקרא קודש”, “והעברת שופר תרועה”. וקיבלו רבותינו “הלכה למשה מסיני”, שכל התקיעות הללו אמורות לגבי ראש השנה, שיש לתקוע בו שלוש פעמים.

וכל תרועה שצריך לתקוע, מורכבת משלוש תקיעות. תקיעה, תרועה ותקיעה. כי כל תרועה, צריך שיהיו לפניה ולאחריה קולות של תקיעה פשוטה. שכך למדו רבותינו מן הפסוקים. נמצאנו למדים, שעלינו לתקוע שלוש תרועות, ולפני ולאחרי כל אחת מהן, יש לתקוע תקיעה פשוטה. ובסך הכל: תקיעה תרועה תקיעה, תקיעה תרועה תקיעה, תקיעה תרועה תקיעה. שהן תשעה קולות של שופר.

התקיעה שנאמרה בתורה, היא קול תקיעה חלקה, ישרה ורצופה. אולם לגבי התרועה שנאמרה בתורה, יש בידינו ספק מה היא. מפני שחלפו הרבה שנים, ונתפזרו עם ישראל בגלות, ותקיעת שופר היא דבר שמתרחש רק פעם אחת בשנה, ולכן אין אנו יודעים איך התרועה נשמעת, האם היא היללה שמיללות הנשים בשעה שמייבבות, והן קולות קצרים ביותר ורצופים (מה שאנו קוראים בזמן הזה “תרועה”), או שהתרועה היא האנחה כדרך שנאנח אדם פעם אחר פעם כאשר דואג לבו מדבר גדול (כלומר, שלוש פעמים תו תו תו, מה שאנו קוראים “שברים”). או אולי, התרועה שנאמרה בתורה היא שניהם יחד, גם קול היללה וגם קול השברים.

ומחמת הספק, אנו עושים הכל. נמצא שסדר התקיעות כך הוא: התוקע מברך, ומיד תוקע “תקיעה” ולאחריה שלושה “שברים” ואחריהם “תרועה” ואחריה “תקיעה”. וחוזר על סדר זה שלוש פעמים. ותוקע “תקיעה”, ואחריה שלושה “שברים” ואחריהם “תקיעה”, וחוזר על סדר זה שלוש פעמים. ותוקע “תקיעה” ואחריה “תרועה” ואחריה “תקיעה”, וחוזר על סדר זה שלוש פעמים. נמצא מנין התקיעות שלושים, כדי להסתלק מן הספק. (ראש השנה לד. והרמב”ם פ”ג ה”א ומרן בש”ע סימן תקצ).

והוא מה שאנו רואים במחזורים: תשר”ת תשר”ת תשר”ת, כלומר תקיעה שברים תרועה תקיעה – שלוש פעמים. ואחר כך, תש”ת תש”ת תש”ת, כלומר תקיעה שברים תקיעה – שלוש פעמים. ואחר כך תר”ת תר”ת תר”ת, והוא תקיעה תרועה תקיעה – שלוש פעמים.

ורמז לדבר “יום תרועה יהיה לכם”, “יהיה” בגימטריא שלושים.

ואלו התקיעות הן חובה מעיקר הדין. ומלבד זה תוקעים עוד שלושים תקיעות בחזרת השליח ציבור של מוסף. ולאחר מכן בסיום התפלה.

Shofar Blowing

There is a positive Torah commandment to hear the Shofar blasts on Rosh Hashanah, as the Torah states, “A day of blasts shall it be for you.” It is forbidden to speak between the various sets of Shofar blasts and this is certainly the case during the time the Shofar is actually being sounded. As soon as one recites the blessing of “Lishmo’a Kol Shofar” (or has fulfilled one’s obligation by hearing the Shofar blower recite it), one should not utter anything until one hears the Shofar blasts.

How Many Blasts Must One Hear?
According to the Torah, it is sufficient to hear nine Shofar blasts on Rosh Hashanah. Let us now discuss this further:

The Torah states “blasts” in three different contexts: “A days of blasts shall it be for you”, “A memorial of blasts, a convocation of holiness”, and “And you shall make a proclamation with the Shofar blasts”. Our Sages had an oral tradition from Moshe Rabbeinu that all of these blasts apply to Rosh Hashanah and one must sound three blasts on that day.

Every sounding of Shofar blasts on Rosh Hashanah must be comprised of three separate blasts: Teki’ah, Teru’ah, Teki’ah. This is because or Sages derived from various verses in the Torah that every Teru’ah sound must be preceded and followed by a Teki’ah sound. Thus, we must blow three Teru’ah blasts, each of them preceded and followed by a Teki’ah blast, amounting to three sets of Teki’ah, Teru’ah, Teki’ah, i.e. nine blasts.

Why Do We Blow Many More than Nine Shofar Blasts?
Based on the above, one should only be required to hear three sets of Teki’ah, Teru’ah, Teki’ah on Rosh Hashanah. However, this is not what is practiced, as we shall now explain:

The Teki’ah described by the Torah refers to a flat, straight, continuous Shofar blast. Nevertheless, a doubt exists regarding what the Torah describes as a “Teru’ah” because many years have passed and the Jewish nation has been scattered in the diaspora as a result of several long exiles. Thus, we are unsure whether Teru’ah refers to a wailing sound that women make when crying, i.e. very short, continuous sounds blown one after another (what we refer to as “Teru’ah” nowadays) or a longer sighing sound one would make again and again when worried about something important (three times, what we would call “Shevarim” nowadays). It is likewise possible that the Torah-prescribed “Teru’ah” actually refers to a combination of both sounds, sighing and wailing.

Because of this is vested in doubt, we blow all of these. Thus, the proper order of blowing the Shofar is, as follows: After reciting the blessing, the Shofar-blower blows a Teki’ah, followed by a Shevarim, immediately followed by a Teru’ah, followed by a Teki’ah. This order is repeated three times. After a brief pause, the blower then blows a Teki’ah, followed by a Shevarim, followed by a Teki’ah. This order is likewise repeated three times. After another short pause, the blower resumes by blowing a Teki’ah, followed by a Teru’ah, followed by a Teki’ah. This order is likewise repeated three times. The final order of Shofar blasts necessary in order to remove all doubt is therefore thirty. (See Rosh Hashanah 34a, Rambam Hilchot Shofar, Chapter 3, Halachot 1-3, and Shulchan Aruch, Chapter 590, Sections 1-2.)

These Shofar blasts are obligatory according to the letter of the law. Besides for these, thirty more blasts are blown during the silent Mussaf Amida prayer, another thirty during the Chazzan’s repetition of Mussaf, and a final ten within the Kaddish following Mussaf.

ההכנות לימי הדין

בימים הסמוכים לימי לראש השנה, על כל אחד ואחד מעם ישראל, להתבונן על מעשיו, לעשות “חשבון נפש”, כדי לבחון במה יוכל לתקן את מעשיו ולשפרם, על מנת שלאחר מכן, יעמדו לו סניגורים טובים ליום הדין. 

משמעות השם “אלול” כתב מרן הרב עובדיה יוסף זצוק”ל, ש”אלול”, כלומר, משמעות השם של החודש “אלול”, היא מלשון “יאללון”  שהוא התרגום הארמי למה שנאמר אודות המרגלים “ויתורו” את ארץ כנען, “ויאללון” ית ארעא דכנען, כלומר, לשון ריגול וחיפוש אחר מעשיו. כי בחודש אלול, מנהג ישראל קדושים לתור אחר מעשיהם, ולבקר את עצמם, כי הם הימים המיוחדים והמסוגלים לתיקון העונות, לחזרה בתשובה שלימה, ולעלות מעלה מעלה בדרך העולה בית אל.

ויש לאדם לעורר את עצמו ולהתנער מתרדמת השגרה הנופלת עליו במסע החיים האפלוליים, כי כמה השתדלויות כל אחד עושה כדי לשפר את מצבו החומרי, בקניית בית או רכב, ובהשקעת כוחותיו עבור מאכלות ערבים, טיולים ובילויים וכיוצא בזה, וכל מה שפועל ועושה, הכל כאין וכאפס לעומת מה שישפר את מצבו החומרי והרוחני כאחד, בעזרת התפלות לאל נורא עלילה בימים הנוראים הללו. וכמו שכתב הגאון החזון איש, שעל ידי התפלה, האדם פועל להטיב את מצבו יותר ממה שיוכל לפעול על ידי השתדלות טבעית שנראה לעין כל שהשתדלות זו מועילה.

וכבר כתבנו כמה פעמים שיש להזהר להעביר את כספי הצדקה לאנשים אחראים, בכדי שיעבירו את המעות לעניים אמתיים, ואין לסמוך בזה על כל אדם, אפילו אם הוא מתהדר כביכול בהמלצות גדולי הדור.

Preparing for the Day of Judgment

During the days preceding Rosh Hashanah, every single member of the Jewish nation must contemplate his/her actions and perform some sort of self-introspection in order to ascertain how one can improve one’s actions and Mitzvah observance so as to guarantee one’s self powerful defenders on the Day of Judgment.

The Meaning of the Word “Elul”
Maran Rabbeinu Ovadia Yosef zt”l writes that the word “Elul” is similar to the Aramaic word “Ve’Alilu,” which is the Aramaic translation of the verse which is said regarding the spies sent to the Land of Israel, “And they spied the land.” This means that “Elul” connotes searching through and probing one’s actions. During the month of Elul, it is the custom of the holy Jewish nation to probe their deeds, for these days are auspicious for atonement of sin, attaining full repentance, and reaching loftier levels of spirituality and service of Hashem.

Prayer During the Month of Elul
Certainly, praying copiously and repenting for one’s sins are extremely beneficial for every individual and these things will defend an individual during the upcoming Days of Judgment of Rosh Hashanah and Yom Kippur. These will be one’s guarantors that one will be inscribed in the books of life, wealth, satisfaction, and the fulfillment of all of one’s requests.

One must awaken himself from the slumber which comes along with one’s daily routine throughout life; one should stop and think how much we invest on increasing the quality of our physical lives by purchasing new cars or homes, focusing on obtaining only the finest culinary delights, and going on all sorts of trips and vacations. All of this is nonsense compared to the Heavenly key to advancing one’s physical and spiritual status as one through deep and heartfelt prayer to Hashem during these Days of Awe. Similarly, Hagaon Chazon Ish writes that a person can improve his situation much more through prayer than through any other natural means that he believes may assist him.

Repentance, Prayer, and Charity
Our Sages teach us in the Talmud Yerushalmi (Ta’anit, Chapter 2), “Rabbi Elazar says, three things nullify harsh decrees: Prayer, charity, and repentance.” He continues to bring proofs to this idea from the scriptures. Thus, one should practice these three things, i.e. prayer, charity, and repentance, profusely during these days, as the hymnist writes, “Repentance, prayer, and charity shall annul the harshness of the decree.” The source for this is the aforementioned Talmud Yerushalmi. Maran zt”l writes that although in previous generations, people would fast many times during these days in the spirit of “repentance,” nevertheless, in our times when it is difficult for people to fast, one should increase one’s donation of charity instead. Indeed, it is better to give more charity in our times than to fast, for by fasting, one decreases his service of Heaven (for fasting weakens the body).

We have already mentioned several times that one should take care to pass along charity funds to responsible individuals so that they will in turn dispense these funds to truly needy people and one should not rely on every individual regarding such matters, even if one seemingly comes with the recommendation of the generation’s leading Torah leaders.

פרטים בענין אמירת הסליחות

שאלה: מה ההבדל בין “ישראל העניים” ל”ישראל הדלים”?

תשובה: בסליחות אנו אומרים “עשה למען ישראל העניים”, ואחר כך “עשה למען ישראל הדלים”. והגאון יעב”ץ (בשאלת יעב”ץ סימן פה) כתב, שהעני הוא אדם שאין לו כסף. ואילו דל הוא אדם שנעשה כל כך עני, עד כדי כך שנעשה חולה מחוסר כל. ולכן אומרים קודם “עשה למען ישראל העניים”, ואחר כך “עשה למען ישראל הדלים”. והגר”א פירש להיפך, שהעני הוא מי שנעשה חסר כל, ואילו הדל, הוא אדם שהיה עשיר וירד מנכסיו, וכעת הוא דל, אף על פי שאינו עני לגמרי. ומרן זצ”ל בספרו (ימים נוראים עמוד יח) סיים על כך: ועל כל פנים מבקשים למען העניים ולמען הדלים, אשר בצרתם, גם ה' מצטער.

שאלה: אצלינו בבית הכנסת יש קושי גדול להתחיל את הסליחות אחר חצות. האם ישנה אפשרות להתחיל עשר דקות לפני חצות?

תשובה: עיקר הסליחות הם מ”שבט יהודה” ואמירת י”ג מידות (ה' ה' אל רחום וכו') ועוד מעט פסוקי תפלה. אבל אמירת “אשרי יושבי ביתך” ותחילת הסליחות, והוידוי, אינם בגדר “סליחות” שאין לאמרם לפני חצות. לכן, במקום צורך נראה שיוכלו להתחיל בסליחות (אשרי יושבי ביתך), וכשיגיעו ל”שבט יהודה”, ידלגו ל”ריבונו של עולם”, ואחר כך יחזרו ל”שבט יהודה”. וכבר היה מעשה כיוצא בזה עם רב קהלה אחד (הוא הרב הגאון רבי שמעון מורסיה שליט”א, נכדו של הגאון רבי חזקיה שבתי זצ”ל), שרצה להנהיג כן, ומרן זצ”ל התבונן בזה והשיב שיוכלו לעשות כן.

שאלה: בית הכנסת שלנו, העמידו חזן בעל קול יפה מאד, והוא מתגלח בתער, מה לעשות?

תשובה: בסדר רב עמרם גאון (ח”ב סימן נה) כתוב: ושאלו לפני בני הישיבה, שליח ציבור שאומרים עליו דברים רעים, האם מותר להדיח אותו ממשרתו ולמנות שליח ציבור אחר במקומו? והשיבו כך: וכי זו שאלה? הרי בודאי שהדין נותן שיש להדיח אותו ולהכניס אחר תחתיו, כי הוא הרי המתווך בין הציבור לבין אביהם שבשמים, והוא צריך להיות צדיק וישר ונקי מכל דופי, ואם אינו כן, עליו נאמר “נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה”. וזהו בשליח ציבור של שאר ימות השנה, אבל לגבי שליח של הימים הנוראים, הרי הדין הוא חמור יותר, כי יש צורך להרבות סליחות ותחנונים. והביא כל זה להלכה מרן רבינו עובדיה יוסף זצ”ל, וכתב שאם השליח ציבור מגלח זקנו בתער, וכל שכן אם הוא מחלל שבת, שנפסל מלכהן כשליח ציבור. (חזון עובדיה ימים נוראים עמוד לו).

Some Details Regarding the Text of Selichot

Question: In the Selichot text, what is the difference between “Israel, the poor” and “Israel, the downtrodden”?

Answer: Within the Selichot, we recite “Act on behalf of Israel, the poor,” followed by “Act on behalf of Israel, the downtrodden.” Hagaon Ya’abetz (She’elat Ya’abetz, Chapter 85) explains that a poor man is someone who does not have money, while a downtrodden man is one who is so poor that he becomes ill as a result of lacking his basic needs. That is why we begin with “Israel, the poor” and then recite “Israel, the downtrodden.” The Gaon of Vilna explains that the opposite is true: “Poor” refers to someone who lacks all, while “downtrodden” refers to a wealthy man who has since lost his wealth and becomes needy, however, he does not suffer from complete poverty. Maran zt”l (in his Chazon Ovadia- Yamim Nora’im, page 18) concludes this discussion by saying: “In any event, we beseech Hashem on behalf of the poor and downtrodden, for Hashem participates in their suffering.”

Question: In our congregation, it is extremely difficult to begin Selichot precisely at halachic midnight. Can we begin ten minutes beforehand?

Answer: The primary portions of Selichot are from “Shevet Yehuda” and on, including the Thirteen Attributes of Mercy (“Hashem, Hashem, El Rachum etc.”) and other select verses of prayer and supplication. Nevertheless, “Ashrei,” the beginning of Selichot, and Viduy (the confessional prayer) are not considered the Selichot that one may not recite before halachic midnight. Therefore, when there is a need to do so, the congregation may begin Selichot with “Ashrei” before halachic midnight and when they reach “Shevet Yehuda,” they should skip to “Ribbono Shel Olam” preceding Viduy, and then, once halachic midnight arrives, the congregation should return to “Shevet Yehuda.” There was a similar scenario with a certain community rabbi (named Hagaon Harav Shimon Mursaya Shlit”a, grandson Hagaon Harav Chizkiyahu Shabtai zt”l, head of the Jerusalem Bet Din) who wished to do this and when this idea was posed to Maran zt”l, he pondered it a bit and agreed that it was correct.

Question: Our synagogue has hired a Chazzan with a beautiful voice; however, he shaves his beard with a razor. What should be done?

Answer: A similar question is recorded in Seder Rav Amram Gaon (Volume 2, Chapter 55): “It was asked before the members of the Yeshiva whether it is permissible to dismiss a Chazzan about whom bad things are being said and to replace him with someone else. They replied, ‘Is this even a question? He must certainly be replaced, for he is the emissary between the congregation and their Father in Heaven. He must therefore be righteous, upstanding, and clean of any wrongdoing. If he is not, the verse states in regard to him, She raised her voice against me, therefore I hated her.’”

This applies to a Chazzan throughout the course of the year. This is especially true regarding a Chazzan for the Days of Awe, this is even more severe, for there is increased need for more prayers and supplications. Maran Rabbeinu Ovadia Yosef zt”l quotes all this as Halacha and rules that if a Chazzan shaves with a razor, and certainly if his publicly desecrates the Shabbat, he is disqualified from serving as a Chazzan (see Chazon Ovadia, ibid., page 36).

מהו הזמן הראוי ביותר לאמירת סליחות?

המנהג הפשוט ברוב המקומות שאומרים סליחות באשמורת הבוקר, דהיינו בסוף הלילה לפני תפילת שחרית. ומרן הרב עובדיה יוסף זצוק”ל, הביא, שטעם המנהג לומר סליחות דוקא באשמורת הבוקר, הוא על פי מה שמבואר בזוהר הקדוש, שמשעות הבוקר מתעוררים חסדים בעולם, כפי שנאמר, יומם יצוה ה' חסדו, ואילו משעת מנחה עד חצות הלילה מתעוררים מדות הדין, אולם משעת חצות הלילה מתעוררים שוב החסדים ומדות הרחמים, ולכן נעים זמירות ישראל דוד המלך אמר, חצות לילה אקום להודות לך. ולכן אין ראוי לומר סליחות בתחילת הלילה, שהוא זמן התגברות הדינים. והאריכו בזה רבותינו המקובלים, שאין לומר סליחות במחצית הראשונה של הלילה, וכן פשט המנהג בכל תפוצות ישראל לומר סליחות באשמורת הבוקר.

ומכל מקום, כתב מרן הרב עובדיה יוסף זצוק”ל, שמי שאינם יכולים לומר סליחות באשמורת הבוקר לפני תפילת שחרית, יכולים לומר סליחות לפני תפילת מנחה, ואף על פי שמבואר בזוהר שבשעת מנחה שולטת מדת הדין הקשה (מלבד ביום שבת שאדרבא בשעת מנחה מתעוררים מדות הרחמים), אף על פי כן נראה שמותר לומר סליחות לפני מנחה, וכשם שנוהגים בכל השנה לומר י”ג מדות ונפילת אפים בתפילת מנחה, והטעם הוא, משום שעיקר שליטת הדינים אינה אלא בלילה ממש, מזמן צאת הכוכבים ועד חצות הלילה.

ומכל מקום בתחילת הלילה, עדיף יותר שלא לומר סליחות בכלל, שרבותינו המקובלים כתבו, שמי שאומר סליחות בחצי הראשון של הלילה, גורם נזק, ולכן שב ואל תעשה עדיף.

ובני חוץ לארץ הרוצים לומר סליחות קודם זמן חצות הלילה במדינתם, ובארץ ישראל כבר הגיע זמן חצות, כגון במדינות אירופה, יש אומרים שרשאים לעשות כן משום שהכל תלוי בזמן חצות שבארץ ישראל. (ורבים חולקים בזה. עיין בשו”ת יחוה דעת ח”א סימן מו, ובספר חזון עובדיה ימים נוראים עמוד ד. ודו”ק).

The prevalent custom is to recite Selichot during the early morning hours, i.e. at the end of the nighttime hours, before Shacharit prayers. Maran Rabbeinu Ovadia Yosef zt”l writes that the reason for reciting Selichot during the early morning hours is based on the words of the holy Zohar which states that Heavenly kindness is aroused upon the world during the early morning hours, as the verse states, “During the day, Hashem commands His kindness.” However, from the time of Mincha until halachic midnight, the attribute of Heavenly judgment takes control upon the world. From halachic midnight on though, Heavenly kindness and the attribute of mercy are once again awakened and it is for this reason that King David writes, “I shall arise at midnight to thank You.” It is therefore improper to recite Selichot in the beginning of the night which is the time of increased Heavenly judgment. The Mekubalim discuss this matter at length and write that one may not recite Selichot during the first half of the night. It has therefore become the prevalent Jewish custom in all communities to recite Selichot during the early morning hours.

Nevertheless, Maran zt”l writes that those who, for whatever reason, cannot recite Selichot during the early morning hours before Shacharit may indeed recite Selichot before Mincha as well. Although the aforementioned Zohar states that the attribute of harsh Heavenly judgment takes control at the time of Mincha (besides for Shabbat when, on the contrary, the time of Mincha is a time of great Heavenly mercy), it nonetheless seems that Selichot may be recited before Mincha, for the primary hours of the Heavenly judgment’s control are during the actual nighttime hours, i.e. from nightfall until halachic midnight.

It is nevertheless preferable not to recite Selichot during the first half of the night at all, for the great Mekubalim write that one who does so causes great spiritual damage. It is therefore better to abstain from doing so.

Regarding those residing outside of Israel who wish to recite Selichot before halachic midnight in their location but at a time when halachic midnight in Israel has already passed, according to some opinions, they may indeed do so, for this issue is contingent upon the halachic midnight in Israel. Nevertheless, many authorities disagree with this opinion and rule that this matter is indeed contingent on the halachic midnight in one’s present location. This is indeed the final ruling of Maran Rabbeinu Ovadia Yosef zt”l (see Responsa Yechave Da’at, Volume 1, Chapter 46, Chazon Ovadia-Yamim Nora’im, page 4, and Torat Ha’Mo’adim-Yamim Nora’im, page 6). Nonetheless, the great Rishon Le’Zion, Hagaon Harav Yitzchak Yosef Shlit”a writes (in his Yalkut Yosef-Yamim Nora’im, page 38) that there is room for leniency when a Minyan  in the United States recites Selichot along with other Jews in Israel via a live hook-up although the time of halachic midnight has not yet arrived in the United States.

1. What were the sites designated for the “blessings and the curses” to be pronounced by the people?
   11:26 – Mt. Gerizim and Mt. Eval, respectively.
2. On what condition will Bnei Yisrael receive the blessings from Hashem?
   11:27 – On condition that they listen to Hashem's commandments.
3. Why does the Torah use idolatry as an example when describing one who strays from the path that Hashem commanded?
   11:28 – Because those who worship idols are considered as if they have strayed from the entire Torah.
4. What was to be the sign for the Jewish People that they would inherit the Land?
   11:31 – The miracles that would occur while crossing the Jordan River.
5. During the 14 years of the conquest and division of the Land, what types of offerings were permitted on private altars?
   12:8 – Vow offerings or free-will offerings.
6. What must one do with consecrated animals that develop a blemish?
   12:15 – They must be redeemed and may then be eaten.
7. In what ways does a consecrated animal that develops a blemish retain a degree of kedusha (holiness) even after it has been redeemed?
   12:15 – Eating it is permitted, but use of its milk or fleece is forbidden.
8. Why was the tribe of Yehuda not permitted to conquer Jerusalem?
   12:17 – When Avraham bought ma'arat hamachpelah, he made a covenant of peace with the Hittites who sold it. His descendants honored this pact regarding the Hittite descendants in Jerusalem.
9. In consecutive verses, the Torah repeats the prohibition against eating blood. What two types of blood are referred to?
   12:24-25 – Blood that seeps slowly from the incision as soon as the cut is made and again after it no longer gushes. Blood absorbed into the limbs of the animal.
10. Why were the Jewish People allowed to see the extermination of the Canaanites?
    12:30 – To learn not to follow in their depraved ways.
11. What forms of idol worship are punishable by death?
    12:30 – Slaughtering or burning a sacrifice on an altar, pouring libations, prostrating oneself, and any normal manner of worshipping that idol.
12. If a person performs miracles in the name of Hashem and then says that the laws of the Torah have been revised, what is done to this person?
    13:2-6 – He is put to death.
13. The Torah says, “To Him (Hashem) you shall cleave.” How does one fulfill this command?
    13:5 – One should emulate Hashem's actions by performing good deeds, assisting in burying the dead and visiting the sick.
14. The trial of a person accused of encouraging others to worship idols differs from the trial of other capital cases. How?
    13:10 – If he was acquitted and new information of a condemning nature arises, he is retried. If he was judged guilty, he is not returned to court to plead in his favor.
15. Who has the primary responsibility of inflicting the punishment on one who tried to entice others to worship idols?
    13:10 – The person whom the guilty one attempted to entice.
16. What is the “source” of the Jewish People being an am kadosh (holy nation)?
    14:2 – The kedusha is inherited from the avot.
17. How should the Jewish People maintain themselves as an am kadosh?
    14:21 – By avoiding excesses even in permitted matters.
18. What is the order of priority regarding to whom one should give charity?
    15:7 – The most needy, a brother from one's father, a brother from one's mother, the poor of one's city, the poor of another city.
19. What mitzvah recalls the Exodus from Egypt?
    16:3 – Eating the korban pesach and the matzah on the night of Pesach.
20. Which four individuals are under Hashem's “special protection”?
    16:10 – A levi, convert, orphan and widow.

שאלה: כאשר יוצאים לטייל וכדומה, ומתארגן מניין
של עשרה אנשים לצורך תפלת מנחה או ערבית, האם כל אחד מצטרף למנין, אף על פי שאינן
נמצאים בחדר אחד סגור?

לשאלת רבים:
בניגוד למה שנתבאר כאן בעבר, לגבי הדילוגים בשעת אמירת “קדוש קדוש קדוש”
בקדושה שבחזרת הש”ץ. המנהג הוא שמדלגים פעם אחת בכל פעם שאומר
“קדוש”, ולא שלש פעמים. ולדעת מרן הרב שליט”א, אין צורך שכל דילוג
יהיה יותר גבוה מקודמו, אלא יהיו כל הדילוגים שוים.

תשובה: בני אדם
היוצאים לטייל, בפרט בימים אלה, צריכים מאד מאד להזהר, שלא להתבטל חלילה וחס בשום
תפילה, וכל שכן מהנחת תפילין בישוב הדעת כראוי. וכן יזהרו לברך ברכת המזון בנועם ובנחת.
וכן בכל עניני המצוות. שכן עיקר הטעם שאדם ירא שמים יוצא להנפש, הוא בכדי לרפאות
את נפשו, ולחזק את כחו, להמשיך במרץ בעבודת הבורא, אם בלימודו ואם במלאכתו.
ובודאי, אם ילך ויתרשל בענינים רוחניים בשעה שהוא יוצא לנופש, לא רק שאין בכך
תועלת לנפשו, אלא אדרבה,
נמצא שהוא מכשיל את עצמו, ומתיש
כמו, ומתרחק מעבודת ה', ומי יודע כמה חודשים ושנים יקח לו לתקן אחר כך את המעוות.

מנין של עשרה אנשים המתפללים במקום אחד, אף על
פי שלכתחילה בודאי שיש להתפלל בבית כנסת, מכל מקום במקום שאי אפשר בענין אחר, מותר
להם להתפלל אפילו במקום פתוח, ומצטרפים זה עם זה למנין. ואמנם יש מהאחרונים שכתבו
שצריך שיהיו כולם מסתופפים יחד ממש, ולא שיהיה אחד עומד כאן והשני רחוק ממנו, מכל
מקום למעשה כל ששומעים את השליח ציבור, ורואים אלו את אלו, מצטרפים למנין.

אולם כתב הגאון רבי יצחק יוסף שליט”א,
להעיר על כך, שיש להזהר שלא יתפלל אחד מהמתפללים ברשות אחרת ממש. ולדוגמא, אם
מתפללים בצד כביש, ויש שם גדר העומדת למחיצה בין הכביש לשולי הכביש, הרי שהגדר
(שגובהה יותר משמונים ס”מ)
מבדילה בין הרשות שעומד בה השליח
ציבור, לרשות האחרת שמעבר לגדר, ושם, יש מקום לומר שאין המתפללים מצטרפים לתפילה
במנין כלל.

כמו כן יש להזהר, כאשר מתפללים במקום פתוח, שלא
יתפללו משני צדי כביש או שביל כדומה, שמכיון שאותו השביל הוא רשות הרבים, הרי
שרשות הרבים מפסיקה בין מחצית מהמתפללים לבין המתפללים האחרים, ובאופן כזה יש לומר
שאין הם מצטרפים אלו לאלו למנין

Question:
When one goes on a trip or the like and a group of ten men gather to pray
Mincha or Arvit, can they all be included in the Minyan (quorum of ten men)
although they are not in an enclosed room?

איסור אכילת בשר וחלב על שלחן אחד

ומן האמור נלמד, שהאוכל במסעדה, שמגישים שם גם מאכלי בשר וגם מאכלי חלב, ואוכלים בסמוך על גבי שלחנות שיושבים שם כמה אנשים בסמוך לשלחן אחד אף על פי שאינם חברים, הרי שאין איסור בדבר מצד אכילת בשר וחלב על שלחן אחד.

אבל באמת שהנסיון הוכיח, שבמקומות כאלה שמגישים שם גם מאכלי בשר וגם מאכלי חלב יחד, המכשולות מבחינת הכשרות מצויים מאד, והמלצרים והמבשלים אינם נזהרים כראוי להפריד בין הבשר לחלב, והרי קרוב מאד הדבר שיבואו לידי איסור, ויש להזהר במשנה זהירות לבדוק את איכות הכשרות במקום זה, האם ניתן בכלל לאכול שם על פי גדרי ההלכה.

ולסיכום: אין לאכול מאכלי חלב, על שלחן שמונחים עליו מאכלי בשר. וכן להיפך. ואם המאכל השני שייך לאדם שאינו מוכר, מותר לאכול על ידו, שהרי אין חשש שיבוא לאכול מהמאכלים של האדם הנוסף.

ובהלכה הבאה נביא עוד פרטים בזה.

The Reasons and Parameters of This Law
If one is eating dairy foods, our Sages have enacted that one may not allow meat foods to be placed on the same table. For instance, one who is eating bread with cheese may not place meat on the same table. The reason for this is because we are concerned that one may eat from the meat items on the table (Rambam). The opposite applies as well that if one is eating meat dishes, one may not allow dairy foods to be placed on the same table one is eating on. Some explain that the reason for this prohibition is because we are concerned that the meat and the cheese will touch one another thereby causing one to transgress the prohibition of eating a milk and meat mixture (Rashi).

Eating Alone or With Someone Else
It makes no difference whether one is eating alone and there is meat and dairy on the same table or if one is eating with someone else on the same table who is eating either dairy or meat and in both instances, there is concern that one will come to eat the food one is prohibited to eat at the present time.

Two Unacquainted People
Although one eating dairy may not do so on the same table where one’s friend is eating meat, nevertheless, the Gemara (Chullin 107b) writes that only regarding two people who are acquainted with one another is it forbidden to place dairy and meat on the same table lest they mistakenly eat from one another thus having eaten milk and meat together. However, if the two individuals do not know one another, for instance, two people staying in the same hotel but do not know one another, one may indeed eat dairy and the other meat on the same table, for there is no concern that one will partake of the food of another person whom one does not know. 

Based on this, if one is dining in a restaurant which serves both meat and dairy respectively (obviously, when no Kashrut issues, such as when there are two separate kitchens) and several people, some eating meat and others dairy, are seated around the same table in the restaurant although they are not friends, this poses no concern of eating meat and dairy on the same table.

Nevertheless, experience has shown that the kashrut pitfalls at such establishments which serve both meat and dairy dishes at the same time are great and many and many times, the waiters and cooks do not separate adequately between meat and dairy foods and dishes and it is quite possible that one will transgress some prohibition by eating there. One must therefore be exceedingly careful to check the kashrut supervision in such establishments and ascertain whether or not it is even halachically acceptable to eat at such places.

People Seated Far Away From One Another
Two people who are sitting on the same table and are eating dairy and meat respectively but are sitting far enough from one another that one cannot stretch out his hand and take some of the other’s food may continue to eat in this way even without a reminding object between them.

Summary: One may not eat meat foods on a table on which dairy foods are placed and vice versa. If the other food (meat or dairy respectively) belongs to an individual with whom one is unacquainted, one may sit next to him and continue eating, for there is no concern that one will eat some of the food belonging to the individual sitting next to him.

In the following Halacha, we shall discuss some more details regarding this law.