החייבים והפטורים מתענית תשעה
באב, והדין כשחל תשעה באב במוצאי שבת

דין חולה שאין בו סכנה, זקן,
יולדת

חולה (ממש, שנפל למשכב וכיוצא
בזה, אף על פי שאין בו סכנת חיים), פטור מלהתענות בתשעה באב. ובמקום ספק יש לעשות
שאלת חכם. (ומפני מיחושים כגון כאבי ראש רגילים וכדומה, אין להתיר אכילה בתשעה באב).

זקן
שתש כוחו מחמת התענית, דינו כחולה לכל דבר, ואינו מתענה בתשעה באב, ואפילו אם אין
לו חולי פנימי, צריך לאכול בתשעה באב.

נחלקו
הפוסקים אודות היולדת, שבתוך שבעה ימים ללידתה, לכל הדעות הרי היא פטורה מלהתענות,
אבל תוך שלושים יום מלידתה, דעת כמה פוסקים להחמיר בזה להצריכה להתענות, ואולם דעת
מרן הרב עובדיה יוסף שליט”א, שכל שלושים יום ללידתה הרי היא פטורה מלהתענות.

וכן
דין המפלת (אשה שהפילה עוברה) אחר ארבעים יום להריונה, (כלומר שהפילה עובר שכבר
מלאו לו ארבעים יום ברחם אמו, וארבעים
יום אלו נמנים מתחילת ההריון ממש, ולא כפי שנוהגים הרופאים למנות שבועיים נוספים),
שאינה צריכה להתענות ביום תשעה באב, כל שלשים יום מיום ההפלה.

דין
מעוברות ומניקות
מעוברות
(נשים בהריון) ומניקות, אף על פי שהן פטורות משאר תעניות (מלבד תענית יום הכפורים),
חייבות להתענות בכל שנה ביום תשעה באב.

אולם
בשנה שתשעה באב חל בשבת, ומחמת כן הוא נדחה ליום ראשון, כמו שבשנה זו (התש

פ  “ב) יחול תשעה
באב בשבת. אזי לדעת מרן רבינו עובדיה יוסף (בשו”ת יביע אומר חלק חמישי סימן מ), נשים
מעוברות ומניקות (בפועל) פטורות מתענית תשעה באב. והביא ראיות לדבריו, וכתב שהסכים
עמו על כך הגאון רבי יהודה שאקו זצ”ל, (שהיה מגדולי גאוני ירושלים לפני כששים
שנה. ומרן רבינו  היה חבר בית דינו בצעירותו, יחד עם הגאון רבי עזרא
עטייה. והיה מרצה בפניהם את תשובותיו בהלכה, בכדי לקבל את הסכמתם על דבריו, כפי
שכתבנו באריכות בספר “אביר הרועים”, הרואה אור בימים אלה).

ונסתפקו
חכמי זמנינו, מאמתי יש להקל לאותן נשים מניקות ומעוברות שיאכלו בתשעה באב. ולהלכה שאלנו בזה את פי
מרן רבינו , והשיב, שהנכון הוא שאותן נשים לא תפרושנה לגמרי מן הציבור,
ומן הראוי שימתינו ולא יאכלו עד צהרי יום תשעה באב, כלומר, מאחר חצות היום
(בירושלים בשעה רבע לאחת בצהריים). וכמובן שכל זה הוא במקום שאינן מרגישות חולשה
גדולה או התייבשות וכדומה, כי מעיקר הדין מותרות לאכול בתשעה באב כאמור.

דין
ילדים קטנים
ילדים
קטנים, דהיינו בן שלא מלאו לו שלוש עשרה שנים יום אחד, ובת שלא מלאו לה שתים עשרה
שנים יום אחד, פטורים לגמרי מתענית תשעה באב. וטעם הדבר שהקטנים אינם משתתפים
בתענית זו, לפי שהקטנים בלאו הכי פטורים בכל דיני האבלות, וגם קטן שמתו אביו או
אמו אינו מתאבל כלל, שלא שייך בזה דין חינוך כלל (מלבד דין הקריעה על המת ששייך גם
בקטנים). ולכן קטנים פטורים מתענית זו. וכל נער שלא מלאו לו שלוש עשרה שנים ויום
אחד, ונערה שלא מלאו לה שתים עשרה שנה ויום אחד, פטורים מתענית תשעה באב, ואינם
צריכים להתענות אפילו כמה שעות.

ולענין
ההבדלה במוצאי שבת, ידובר בימים הקרובים בעזרת ה'

Those who are Obligated and Exempt from the Fast of Tisha
Be’av and their Status when Tisha Be’av Falls Out on Motza’ei Shabbat

Someone Ill with a
Non-Life-Threatening Illness, An Elderly Person, and a Woman who has Recently
Given Birth

One who is ill (meaning that he is actually bedridden and the like, even if the
illness is not life-threatening) is exempt from fasting on Tisha Be’av. When in
doubt about one’s status, one should consult a prominent halachic authority.
(Aches and pains, such as the common headache and the like, are not grounds to
exempt one from fasting on Tisha Be’av.)

An elderly person who is weakened by fasting is considered “ill” for all
intents and purposes and is exempt from fasting on Tisha Be’av. Even if he has
no internal illness, he must eat on Tisha Be’av.

Regarding a woman who has given birth within the past seven days, all opinions
agree that she is exempt from fasting on Tisha Be’av. However, if she has given
birth more than seven days ago but she is still within thirty days of giving
birth, several Poskim are of the opinion that she must be stringent and fast on
Tisha Be’av. However, Maran Harav Ovadia Yosef rules that as long as
the woman is within thirty days of giving birth, she is exempt from fasting.

The same applies to a woman who, G-d-forbid, miscarries following at least
forty days of pregnancy (meaning that she miscarried a fetus who was in the
womb for forty days or more; these forty days are counted from the actual
conception, not the way the doctors count from an additional two weeks later)
in that she is exempt from fasting on Tisha Be’av as long as she is still
within thirty days of the miscarriage.

Pregnant and Nursing Women
Although pregnant and nursing women are exempt from all other public fasts
(besides for Yom Kippur), they are nevertheless obligated to fast on Tisha
Be’av most years.

Nevertheless, on years during which Tisha Be’av falls out on Shabbat and the
fast is postponed until Sunday, such as this year, 5782, Maran Harav Ovadia
Yosef rules (in his Responsa Yabia Omer, Volume 5, Chapter 40) that
pregnant and nursing women (women who are actually nursing and not merely within
twenty-four months of giving birth as we have discussed in the past) are exempt
from the fast of Tisha Be’av. He proceeds to bring sources and proofs to his
opinion. He writes that Hagaon Harav Yehuda Shako zt”l (one of the greatest
luminaries of Jerusalem approximately sixty years ago) agreed with his ruling.
Indeed, in his youth, Maran Harav  was a member of the Bet Din
(rabbinical court) alongside Hagaon Harav Ezra Attia zt”l and he would discuss his
halachic responsa with them in order to receive their approbation as is
recorded in the biography of Maran Shlit”a entitled “Abir Ha’Ro’im” (Hebrew
edition) coming soon to a Jewish bookstore near you.

The modern-day Poskim disagree as to when pregnant and nursing women may begin
to eat on Tisha Be’av. We have posed this question to Maran z”; and he
replied that it is preferable that such woman not completely remove themselves
from the fast being observed by the rest of the Jewish nation and it is proper
that they not eat until the afternoon of Sunday, the Tenth of Av, meaning past
halachic mid-day (in Jerusalem at approximately 12:45 pm and in New York at
approximately 1:02 pm). Obviously, this applies only when they do not feel any
significant weakness, dehydration, and the like, for according to the letter of
the law, they may eat anytime on Tisha Be’av this year, as we have explained.

Children
Children, meaning a boy who has not reached thirteen years of age and a girl
who has not reached twelve years of age, are completely exempt from fasting on
Tisha Be’av. The reason why children are exempt from participating in this fast
is because children are exempt from all of the laws of mourning in any case.
Indeed, if G-d-forbid a child loses a parent, he need not mourn at all, for the
Mitzvah of educating children does not apply here (besides for the law of rending
the child’s garment which does apply). Any boy who has not reached the age of
thirteen or girl who has not reached the age of twelve is completely exempt
from the fast and they need not even fast for several hours.

In coming days we shall, G-d-willing, discuss the laws of Havdala on Motza’ei
Shabbat which coincides with Tisha Be’av

הבדלה במוצאי שבת שחל בו תשעה
באב, ודין חולה שאוכל בתשעה באב

בשנה שתשעה באב חל במוצאי שבת,
כמו בשנה זו (תשפ”ב), נחלקו רבותינו הראשונים כיצד יש לנהוג לענין הבדלה על
הכוס, ושלוש שיטות בדבר.

השיטה
הראשונה, היא שיטת הגאונים, שמבדיל במוצאי התענית, דהיינו במוצאי יום ראשון, לפני
שיטעם משהו.

השיטה השנייה היא שיטת בעל ספר
המנהיג, שכתב שיבדיל במוצאי שבת ויתן לקטן שאינו מחוייב בתענית לשתות את היין.

השיטה השלישית היא שיטת רבינו
הרמב”ן, שכתב שאין להבדיל כלל, שהרי אמרו בגמרא (ברכות לג.) שבתחילה תקנו חכמים שיעשו הבדלה בתוך
תפילת ערבית של מוצאי שבת, ואחר כך נתעשרו ישראל ותקנו חכמים הבדלה על כוס יין,
והרי בתשעה באב שחל להיות במוצאי שבת כל ישראל עניים מרודים הם. וישנה אריכות על
שיטות הראשונים בדברי הפוסקים.

ומרן
השלחן ערוך פסק כשיטת הגאונים שיבדיל על כוס יין במוצאי תשעה באב. ואנו פוסקים
כדעת מרן שקבלנו הוראותיו. לכן אנו נוהגים להבדיל במוצאי תשעה באב על כוס יין,
ובזה מוציאים את הצום. אבל מיד במוצאי שבת עם כניסת התענית, שאי אפשר לעשות הבדלה
על כוס יין, צריך שיאמר בפיו “ברוך המבדיל בין קודש לחול”, בכדי שיהיה
מותר לו לעשות מלאכה.

ואין
מברכים על הבשמים בהבדלה שבמוצאי תשעה באב, משום שאין מביאים בשמים בבית האבל,
שהבשמים נועדו לתענוג, וכן הדין בתשעה באב. וכן פסק מרן השלחן ערוך.

חייבים לברך על הנר במוצאי שבת
של תשעה באב. אף על פי שאין מבדילין על הכוס. ונוהגים שהחזן או הרב בבית הכנסת מברך על הנר לפני
קריאת מגילת איכה. (אף שיש חולקים בדבר. ראה בספר חזון עובדיה עמוד שמב).

ונשים שאינן הולכות לבית הכנסת,
צריכות לברך על הנר בביתן, במוצאי שבת, ברכת “בורא מאורי האש”. (שם,
עמוד שמג).

חולה, שאוכל בתשעה באב, כפי שביארנו בהלכות קודמות, צריך לעשות
הבדלה על הכוס לפני שיאכל בתשעה באב. שהרי אסור לאכול אחרי שבת לפני שעושים הבדלה.
ולכן על החולה לעשות הבדלה על כוס יין, או מיץ ענבים, וישתה מהכוס כדת וכדין בכל
מוצאי שבת. ורשאי החולה שעושה הבדלה על הכוס, להוציא את כל בני ביתו ידי חובת
ההבדלה, כפי שנוהגים בכל מוצאי שבת.

ומעוברות ומניקות, שלפי מה
שכתבנו רשאיות לאכול בתשעה באב השנה (תשפ”ב), מפני שהתענית דחויה מיום השבת,
אף הן חייבות להבדיל על הכוס לפני שיאכלו. ומאחר ואינן אוכלות עד ליום תשעה באב,
כלומר, יום ראשון בצהריים, הרי שעליהן לברך על הנר בליל תשעה באב, וביום תשעה באב
עושות הבדלה על הכוס, בלא לברך על הנר ובלא לברך על הבשמים. (חזון עובדיה עמוד שמח)

Havdala on Motza’ei Shabbat which Coincides with Tisha
Be’av and the Laws of an Ill Individual who Eats on Tisha Be’av

On years during which Tisha Be’av
falls out on Motza’ei Shabbat, such as this year, 5782, there are three
opinions among the Rishonim regarding how Havdala should be recited on a cup of
wine on Motza’ei Shabbat.

The first opinion is that of the Geonim who write that one should recite
Havdala only at the conclusion of the fast, i.e. Sunday night, before sitting
down to eat.

The second opinion is that of the author of the Sefer Ha’Manhig who writes that
one should recite Havdala on Motza’ei Shabbat and have a child who is not
obligated to fast drink the wine.

The third opinion is that of the Ramban who writes that Havdala is not recited
at all, for the Gemara (Berachot 33a) writes that originally Havdala was
instituted as part of the Arvit prayer. The, the Jewish nation became wealthy
and our Sages enacted that it be recited over a cup of wine. However, on Tisha
Be’av which falls on Motza’ei Shabbat, the entire Jewish nation is considered
utterly destitute. The Poskim discuss the varying opinions of the Rishonim at
length.

Maran HaShulchan Aruch rules in accordance with the opinion of the Geonim that
Havdala should be recited at the conclusion of the fast. We rule in accordance
with Maran, whose rulings we have accepted. We therefore customarily recite
Havdala at the conclusion of the fast, essentially breaking the fast on wine.
Nevertheless, immediately at the onset of the fast on Motza’ei Shabbat,
although Havdala is not recited on a cup of wine, one must still recite “Baruch
Ha’Mavdil Ben Kodesh Le’Chol” in order to make it permissible to do work.

The “Boreh Minei Besamim” blessing is not recited on a fragrant object at the
conclusion of Tisha Be’av, for fragrant objects are not brought to a mourner’s
home since they are meant for pleasure. The same applies on Tisha Be’av. Maran
HaShulchan Aruch rules likewise.

One must recite the “Boreh Me’orei Ha’esh” blessing on a candle on Motza’ei
Shabbat which coincides with Tisha Be’av. It is customary for the rabbi or
Chazzan to recite this blessing in the synagogue before the reading of Eicha
(although there are those who disagree, see Chazon Ovadia-Arba Ta’aniyot, page
342).

Women who do not attend synagogue on Motza’ei Shabbat must recite the “Boreh
Me’orei Ha’esh” blessing on a candle at home (ibid, page 343).

An ill individual who eats on Tisha Be’av (as we have discussed above) must
first recite Havdala on a cup of wine before eating on Tisha Be’av, for one may
not eat after Shabbat has ended until he has performed Havdala. The ill person
must therefore recite Havdala on a cup of wine or grape juice and drink it as
he would on any Motza’ei Shabbat. An ill person reciting Havdala on a cup of
wine may do so on behalf of the members of his household as he would on any
Motza’ei Shabbat and they will fulfill their obligation of hearing Havdala
(although they are fasting and the fast has not yet ended).

Pregnant and nursing women, who we have explained are exempt from fasting on
Tisha Be’av this year (5782) since the fast is postponed until Sunday, must
likewise recite Havdala on a cup of wine before eating. Since they will only be
eating until the day of Tisha Be’av, i.e. Sunday afternoon, they must therefore
recite the “Boreh Me’orei Ha’esh” blessing on a candle on the night of Tisha
Be’av and then recite Havdala on a cup of wine during the day of Tisha Be’av
without reciting a blessing on a fragrant object or a candle. (ibid, page 348)

אכילת בשר
מראש חודש אב

מבואר במשנה במסכת תענית (דף כו:) שגזרו חכמים,
שבערב תשעה באב, דהיינו בסעודה המפסקת, שהיא הסעודה האחרונה שאוכל לפני התענית,
אין לאכול בשר, וכן אין לשתות יין, ולא יאכל אדם שני תבשילין, כגון אורז וביצה
וכדומה, אלא תבשיל אחד בלבד.

ומבואר מן הדברים כי אין איסור מן הדין באכילת
בשר אלא בסעודה המפסקת בלבד ומכל מקום נהגו ישראל שלא לאכול בשר כלל, מיום ראש
חודש אב ועד יום עשירי באב.
ומנהגים אלו נזכרו כבר בדברי
הגאונים ורבותינו הראשונים, ופשטו בכל ישראל. ואין חילוק בין
בשר בהמה לבשר עוף, שבכל אופן אסור לאכלו, ואפילו תבשיל שנתבשל עם בשר, כגון מרק,
אף על פי שהוציאו ממנו את הבשר, אין לשתות ממנו, מפני טעם הבשר
שיש בו. אבל דגים אינם בכלל האיסור ומותר לאכלם.  

אכילת בשר ביום ראש חודש וביום עשירי באב
מנהג הספרדים להקל באכילת בשר ביום
ראש חודש אב עצמו, כפי שביארנו בהלכה הקודמת, אבל האשכנזים נוהגים להחמיר אף ביום
ראש חודש אב. ובזה הספרדים מיקלים יותר מהאשכנזים. ולעומת זאת לגבי אכילת בשר ביום
עשירי באב, מנהג הספרדים להחמיר שלא לאכול בשר ביום עשירי באב כולו, ולמנהג
האשכנזים יש להקל באכילת בשר ושתיית יין מיום עשירי באב אחר חצות היום.

אולם בשנה זו , שבלאו הכי ביום
עשירי באב כולנו מתענים, ישתנה הדין לענין זה, כמו שנבאר בהמשך.  

מנהג התימנים בענין אכילת בשר
מנהג אחינו בני תימן, בכל ארצות
תימן, שלא היו נמנעים מאכילת בשר ושתיית יין, אלא בסעודה מפסקת של ערב תשעה באב,
שכן הוא עיקר דין התלמוד. אולם עתה שזכו לעלות לארץ ישראל, וכאן המנהג פשוט להחמיר
בזה בכל תשעת הימים, כתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק”ל, שעליהם לנהוג בזה
כמנהג ארץ ישראל, ואסור לפרוץ גדר בזה, ובפרט שכאן ניכר יותר ענין החורבן, שרואים
עין בעין מקום חורבן הבית, ואז בודאי שייך יותר לנהוג איסור בדבר. (חזון עובדיה
עמוד קע).

אכילת בשר בערב שבת
בשבתות שבתוך תשעת הימים, אוכלים
בשר, ומותר לטעום בערב שבת מהתבשילים שיש בהם בשר כדי לתקן את המאכל (כגון להוסיף
מלח וכדומה) ויש מיקלים לטעום מן המאכלים של שבת אף שלא לצורך, לפי שעל פי דברי
המקובלים יש ענין גדול לטעום ממאכלי השבת, ומרן רבינו עובדיה יוסף זצוק”ל כתב
שיש להקל בזה, ומכל מקום המחמיר תבוא עליו ברכה.

אכילת בשר שנותר משבת
כתב מרן רבינו זצוק”ל, שאם
נשאר בשר מן המאכלים שבשלו לכבוד שבת, מותר לאכול מהם במוצאי שבת ב”סעודה
רביעית” שהיא הסעודה שאוכלים במוצאי שבת. והמיקל לאכול מבשר זה שנשאר מסעודת
שבת אף בשאר ימות השבוע, יש לו על מה שיסמוך, ולקטנים שלא הגיעו לגיל מצוות יש
להקל באכילת בשר שנשאר משבת אף בימות החול. (אך בתנאי שלא יבשל לכתחילה כמות גדולה
לשבת בכדי שישאר לו בשר לימות החול). ולילדים קטנים מאוד שאינם מבינים כלל את משמעות
חורבן הבית, מותר לתת אף לכתחילה בשר בימים אלו, ומותר לבשל עבורם
בשר בשבוע זה שחל בו תשעה באב.

אדם חלש הזקוק לאכילת בשר
חולה, אף על פי שאין בו סכנה, מותר
לו לאכול בשר בימים אלו. וכן יולדת תוך שלושים יום ללידתה מותרת באכילת בשר. וכן
מינקת שהתינוק שלה חלש, ואם תמנע מאכילת בשר יוכל הדבר להשפיע לרעה על בריאות
הילד, מותרת באכילת בשר. וכן מעוברת שסובלת הרבה בהריונה יש להקל לה לאכול בשר
בימים אלו. אבל אדם בריא שאוכל בשר בזמן שנוהגים בו איסור, גדול עוונו מנשוא, והרי
הוא פורץ גדר, ועונשו גדול

Eating Meat Following Rosh Chodesh Av

The Mishnah in Masechet Ta’anit (26b) tells us that on
Erev Tisha Be’av during the last meal one eats before the fast, one may not eat
meat, drink wine, or eat two cooked foods, such as rice and an egg. Although
the letter of the law dictates that the prohibition to eat meat only applies
during the last meal one eats before the fast of Tisha Be’av, nevertheless, the
custom of the Jewish nation is to abstain from eating meat from Rosh Chodesh Av
until the Tenth of Av. These customs have already been mentioned by the Geonim
and early Poskim and have been accepted by the Jewish people. There is no
distinction between meat and chicken, as it is prohibited to consume any of
them. Even a food cooked with meat, for instance a soup cooked with meat,
should not be eaten even after the meat has been removed, due to its meat
flavor. Fish is not included in this prohibition and is permitted to be eaten.

Eating Meat on Rosh Chodesh and on the Tenth of Av
The Sephardic custom is to permit eating meat on the day of Rosh Chodesh
itself, as we have explained in the previous Halacha; Ashkenazim customarily
forbid this even on the day of Rosh Chodesh. Regarding this aspect, Sephardim
are more lenient than Ashkenazim. On the other hand, regarding eating meat on
the Tenth of Av, the Sephardic custom is to prohibit eating meat during the
entire day of the Tenth of Av (i.e. until sunset of the Tenth of Av), whereas
the Ashkenazi custom is to permit consumption of meat and wine following
halachic mid-day of the Tenth of Av.

Nevertheless, this year (5782) when we will be observing
the fast of Tisha Be’av on the Tenth of Av in any case, this law will change,
as we shall discuss in a following Halacha.

The Yemenite Custom Regarding Eating Meat
The custom of Yemenite Jews was to only abstain from eating meat and drinking
wine during the meal immediately preceding the fast of Tisha Be’av; however,
they would not abstain from doing so during the other days of the month of Av,
in accordance with the letter of the law of the Talmud. Nevertheless, now that
they have merited settling to Israel where the prevalent custom is to abstain
from this during the “Nine Days,” Maran Rabbeinu zt”l writes that they
should accept upon themselves the local custom and they may not act
differently. This is especially true since the destruction of the holy Temple
is felt in Israel more than in other places, for the location of the
destruction is clearly visible for all to see and it is thus certainly
befitting to act stringently in this matter.

Eating Meat on Erev Shabbat
On Shabbatot within the “Nine Days”, one should certainly eat meat. On may also
act leniently and taste meat dishes on Erev Shabbat to see if the dish requires
any improvement (such as more salt and the like). Some say that one may be
lenient to taste from such Shabbat dishes even when it is not necessary to do
so, for according to the Mekubalim, it is important to taste Shabbat dishes on
Erev Shabbat. Maran Rabbeinu Ovadia Yosef zt”l writes that one may be
lenient regarding this matter; however, one who acts stringently is truly
praiseworthy.

Meat Left Over from Shabbat
Maran Rabbeinu zt”l writes that if some meat is left over from dishes
that were cooked in honor of Shabbat, one may partake of this meat on Motza’ei
Shabbat during “Seuda Revi’it” (the fourth meal of Shabbat which is
eaten upon the conclusion of Shabbat). This is especially true if one regularly
eats meat during “Seuda Revi’it.” One who is lenient and partakes of meat
left over from dishes cooked in honor of Shabbat even during the other days of
the week indeed has on whom to rely. Regarding minors who have not yet reached
Bar/Bat Mitzvah age, they may be lenient and partake of such leftover meat on
other weekdays as well. (All this applies only when one did not intentionally
cook a large amount for Shabbat in order for there to be leftovers for during
the week.) Regarding young children who do not comprehend the matter of the
destruction of the Bet Hamikdash at all, one may feed them meat during these
days and one may even cook meat for them during the week during which Tisha
Be’av falls out.

An Individual who is Weak and Needs to Eat Meat
One who is ill, even with a non-life-threatening illness, may eat meat during these
days. Similarly, a woman who is within thirty days of giving birth may eat meat
during these days. Furthermore, if a woman is nursing a weak child and
abstaining from eating meat could possibly impact the health of the baby, she
may eat meat during this time. Similarly, a pregnant woman who suffers very
much during her pregnancy may act leniently and eat meat during these days.
However, if a healthy individual eats meat during this period when everyone
else customarily abstains from doing so, his sin is too great to bear, he is
considered a “fence-breacher,” and he shall be severely punished.

The Period of the “Three Weeks”
The three-week period between the Seventeenth of Tammuz and the Ninth of Av is dubbed by our Sages “Between the Straits,” based on the verse (Eicha 1, 3), “All of her enemies overtook her between the straits.” Our Sages tell us that these three weeks between the Seventeenth of Tammuz and the Ninth of Av are when our enemies entered the holy city of Jerusalem and massacred countless Jewish people until the Ninth of Av when they finally succeeded in destroying the Holy Temple. From that day on, the Jewish people no longer dwell securely, and we must endure enemies attacking us from the outside as well as within.

Although, thank G-d, we have merited returning to the holy land relatively freely, we have nevertheless not yet merited the ultimate redemption, for our Bet Hamikdash still lies in ruins, the nations of the world are constantly on the offensive against the Jewish nation, and our tragedies multiply exponentially every day. We are indeed very spiritually distant from the final redemption, and we hope and pray that Hashem pities us and redeems us once and for all, speedily in our days.

Everyone should be well aware of the woes of the exile and never to become complacent, for these days are not merely regular days when we are obligated to observe mourning customs. Rather, these days are intrinsically days of mourning when we bemoan the destruction of the Bet Hamikdash and the delay of the Final Redemption.

Maran zt”l would say that more than we cry for what happened almost two-thousand years ago, we are crying for what happened in our generation, i.e., the Holocaust. He would remind the audience of the million sweet children who found their deaths at the hands of the Nazis and the six million Jews who perished in the most gruesome ways. We need to cry for them as well! Indeed, our Sages taught, one who mourns over Jerusalem shall merit to see its joy and splendor.

The Levels of Mourning during this Period and the Laws of the Week during which Tisha Be’av Falls Out This Year
In the following Halachot we shall, G-d-willing, discuss the laws of the “Three Weeks.” There are various degrees of mourning observed during this period: From the Seventeenth of Tammuz until Rosh Chodesh Av, few mourning customs are observed. From the day of Rosh Chodesh Av, some more mourning customs are added. During the week during which Tisha Be’av falls out, even more mourning customs are observed.

The Week During Which Tisha Be’av Falls Out- 5782
This year (5782), Tisha Be’av will fall out on Shabbat and the fast will therefore be postponed until Sunday. Thus, the Sephardic custom, in accordance with the ruling of Maran Ha’Shulchan Aruch, is that we do not observe any of the laws of mourning associated with the week during which Tisha Be’av falls out. Ashkenazi Jews, however, begin observing these laws from Rosh Chodesh Av, in any case, as we shall explain in a following Halacha.

Reciting “Tikkun Chatzot”
Since these days are a time of mourning for the Jewish nation, we customarily observe some customs pertaining to mourning. Pious and upstanding people customarily recite “Tikkun Chatzot” (Psalms and prayers related to the destruction of the Bet Hamikdash) after halachic midday during the “Three Weeks” (Halachic midday is calculated by splitting the nighttime hours between sunset and sunrise and the mid-point is Halachic midnight. The exact same time during the day is Halachic midday. Many Jewish calendars state either only Halachic midnight or midday since they are in essence the same time.) “Tikkun Rachel,” which includes verses that lament the destruction of the Bet Hamikdash, is recited. Maran Ha’Chida in his works “Moreh Be’Etzba” and “Yosef Ometz” writes that this is an ancient custom that was observed in Israel based on the words of the holy Arizal. He writes that the custom is to recite “Tikkun Rachel” because it is based on weeping and lamentation for the destruction of holy Temple. He adds in the name of the Ari who writes that it is a worthy custom to sit and mourn after the Halachic midday every day during the “Three Weeks,” including shedding actual tears for the destruction of the Bet Hamikdash. Through reciting “Tikkun Chatzot,” one will surely be moved to tears because of the sorrow of the destruction of the Bet Hamikdash and all of the other suffering we and our forefathers have endured during this long and arduous exile.

Indeed, Maran Rabbeinu Ovadia Yosef zt”l would encourage his congregation to recite “Tikkun Chatzot” after halachic midday during this period of the “Three Weeks.” (“Tikkun Rachel” is printed in most Siddurim.) This was indeed the custom in Yeshivat Porat Yosef in Jerusalem. Some actually have the custom to recite “Tikkun Chatzot” throughout the entire year after halachic midnight, and they shall indeed be blessed.

We should point out that it is worthy to recite “Tikkun Chatzot” throughout the year following halachic midnight. When Maran zt”l would recite “Tikkun Chatzot,” he would shed copious tears about the suffering of the Jewish nation and the fact that the Mashiach had not yet arrived.

May Hashem grant our eyes the merit to see the comforting of Zion through the rebuilding of Jerusalem, Amen.

“שבעה עשר בתמוז” – “בין המצרים“

יום שבעה
עשר בתמוז חל בשבת, וכיון שאסור להתענות בשבת, נדחתה התענית ליום ראשון
י”ח בתמוז.

ודיני
תענית שבעה עשר בתמוז נתבארו אצלינו בהלכה שעסקה
בדינים אלה. ובשנה זו (התשפ״ב), חומרת התענית
פחותה מבכל שנה, כיון שהתענית אינה חלה ממש ביום שבעה עשרה בתמוז, אלא דחויה ליום
ראשון. ולכן לדוגמא, בעלי ברית, שהם: אבי הבן, הסנדק והמוהל. אף על פי
שעליהם להתענות בשאר צומות, מכל מקום בתענית דחוייה הדין הוא שהם פטורים מלהתענות.

ימי
“בין המצרים“
הימים
שבין שבעה עשר בתמוז לבין תשעה באב, נקראים ימי “בין המצרים” על שם
הפסוק (במגילת
איכה פרק א פסוק ג) “כל רודפיה השיגוה בין המצרים”, ואמרו רבותינו
זכרונם לברכה, שְאֵלוּ הימים שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב, שבהם נכנסו האויבים
לירושלים עיר קדשנו ותפארתנו, ופרעו פרעות בישראל, עד יום תשעה באב שבו החריבו את
בית המקדש בעוונות הרבים, ומאז ועד היום עם ישראל אינו יושב בטח, ותמיד קמים עליו
אויבים מבית ומחוץ. ואף על פי שזכינו תהלות לאל עליון, לחזור לארץ קדשינו בצורה יחסית
חופשית, עדיין לא זכינו לגאולה שלימה, כי בית חיינו חרב, ואומות העולם מציקות לעם
ישראל יום יום, והצרות תוכפות יותר ויותר. ועל הכל, מבחינה רוחנית, שאנו רחוקים
מאד מהגאולה האמיתית, עד שישוב ה' וירחם על נחלתו, וישוב לגאול אותנו גאולה שלימה,
גאולת
עולמים.

דרגות
האבלות בימים אלה, ושבוע שחל בו תשעה באב השנה
בהלכות
הקרובות נבאר את דיני “בין המצרים”. ודינים אלו מחולקים. שמיום י”ז
בתמוז ועד ראש חודש אב, נוהגים מעט מנהגי אבלות. ומיום ראש חודש אב, מוסיפים על
מנהגים אלה עוד מנהגים אחרים. ולאחר מכן בשבוע שחל בו תשעה באב, נוהגים מנהגי
אבלות נוספים.

ובשנה
זו (תשפ״ב) אין לנו דינים השייכים לשבוע שחל בו תשעה באב, משום שתשעה באב
יחול השנה בשבת, וידחה ליום ראשון. ולפיכך כל דיני שבוע שחל בו תשעה באב אינם
נוהגים בשנה זו. כמו שפסק מרן השלחן ערוך (סימן תקנא). ורק האשכנזים נוהגים להחמיר
בכמה דינים כבר מראש חודש אב, וכמו שנבאר בעתו ובזמנו בעזרת ה'.

תיקון
חצות
מכיון
שימי “בין המצרים” הם ימי אבל לעם ישראל, נוהגים בהם כמה מנהגי אבל,
וחסידים
ואנשי מעשה נוהגים לומר “תיקון חצות” אחר חצות היום בימי בין המצרים.
(חצות היום, היינו, שמחלקים את הלילה, מהשקיעה עד הזריחה לשתיים,
והנקודה
האמצעית, היא “חצות” הלילה, מלשון “מחצית”, ובאותה השעה ביום,
הוא זמן חצות היום. ובהרבה לוחות שנה מופיעה זמן חצות היום, או חצות הלילה,
שהוא
שווה לזמן חצות היום), ואומרים “תיקון רחל” שבו פסוקים של בכי וצער על חורבן
בית המקדש, ומנהג זה הוא מנהג ותיקין, והביאו מרן החיד”א בספרו מורה באצבע,
וכתב שכן נהגו בארץ ישראל על פי דברי רבינו האר”י ז”ל, וכן כתב עוד
בספרו שו”ת יוסף אומץ. וכתב שנוהגים לומר “תקון רחל”, משום שתקון
רחל מיוסד על בכיה ומספד על חורבן הבית. והביא עוד מדברי רבינו האר”י שכתב
שמנהג טוב וכשר לכל בעל נפש לישב באבילות אחר חצות היום בכל ימי בין המצרים,
ולבכות בכיה ממש על חורבן הבית. עד כאן. ובודאי שעל ידי אמירת תיקון חצות יתעורר
כל אחד להצטער על חורבן בית המקדש וכל הצרות שבאו עלינו ועל אבותינו מתוך הגלות
המרה הזו.

וכן
נוהג מרן הרב עובדיה יוסף שליט”א, לעורר את הצבור לומר תקון חצות בזמן חצות
היום בימי בין המצרים. (ותיקון רחל מודפס בסידורים). וכן היו
נוהגים לאמרו בישיבת “פורת יוסף” בירושלים. ויש נוהגים
לומר “תיקון חצות” בכל ימות השנה בחצות הלילה, ותבא עליהם ברכה

The Seventeenth of
Tammuz and the “Three Weeks”

The
public fast of the Seventeenth of Tammuz is observed on Sunday. Since the actual Seventeenth of Tammuz, was Shabbat and it is forbidden to fast on
Shabbat, the fast has been postponed until Sunday, the Eighteenth of
Tammuz.

The laws of the fast of the Seventeenth of Tammuz have already been discussed
in a special
Halacha dedicated to them. This year, 5782, the severity of this
fast is much less than on other years since the fast does not actually coincide
with the Seventeenth of Tammuz and is merely delayed until Sunday. A practical
application of this law would be, for instance, if there were to be a Berit
Milah held on this day. Although the father of the child, the Mohel, and the
Sandak would indeed be required to fast if the Milah was performed on a regular
public fast day, they are nonetheless exempt from fasting on a postponed public
fast day such as today.

The Period of the “Three Weeks”
The three week period between the Seventeenth of Tammuz and the Ninth of Av is
dubbed by our Sages “Between the Straits,” based on the verse (Eicha 1, 3),
“All of her enemies overtook her between the straits.” Our Sages tell us that
these three weeks between the Seventeenth of Tammuz and the Ninth of Av are
when our enemies entered the holy city of Jerusalem and massacred countless
Jewish people until the Ninth of Av when they finally succeeded in destroying
the Holy Temple. From that day on, the Jewish people no longer dwell securely
and we must endure enemies attacking us from the outside as well as within.
Although, thank G-d, we have merited returning to the holy land relatively
freely, we have nevertheless not yet merited the ultimate redemption, for our
Bet Hamikdash still lies in ruins, the nations of the world are constantly on
the offensive against the Jewish nation, and our tragedies multiply
exponentially every day. We are indeed very spiritually distant from the final
redemption and we hope and pray that Hashem pities us and redeems us once and
for all, speedily in our days.

The Levels of Mourning during this Period and the Laws of the Week during
which Tisha Be’av Falls Out This Year
In the following Halachot we shall, G-d-willing, discuss the laws of the “Three
Weeks.” There are various degrees of mourning observed during this period: From
the Seventeenth of Tammuz until Rosh Chodesh Av, few mourning customs are
observed. From the day of Rosh Chodesh Av, some more mourning customs are
added. During the week during which Tisha Be’av falls out, even more mourning
customs are observed.

This year, 5782, the laws of the week during which Tisha Be’av falls out do not
apply, for the Ninth of Av falls out this year on Shabbat; the fast of Tisha
Be’av is thus postponed until Sunday. For this reason, all of the laws
pertaining to the week during which Tisha Be’av falls out do not apply this
year based on the ruling of Maran HaShulchan Aruch (Chapter 551). Nevertheless,
Ashkenazim do adopt certain stringencies beginning from Rosh Chodesh Av as we
shall, G-d-willing, discuss when the time comes.

Reciting “Tikun Chatzot”
Since these days are a time of mourning for the Jewish nation, we customarily
observe some customs pertaining to mourning. Pious and upstanding people
customarily recite “Tikun Chatzot” (Psalms and prayers related to the
destruction of the Bet Hamikdash) after Halachic mid-day during the “Three
Weeks” (Halachic mid-day is calculated by splitting the night time hours
between sunset and sunrise and the mid-point is Halachic midnight. The exact
same time during the day is Halachic mid-day. Many Jewish calendars state
either only Halachic midnight or mid-day since they are in essence the same
time.) “Tikun Rachel,” which includes verses that lament the destruction of the
Bet Hamikdash, is recited. Maran HaChida in his works “Moreh Ba’Etzba” and
“Yosef Ometz” writes that this is an ancient custom that was observed in Israel
based on the words of the holy Arizal. He writes that the custom is to recite
“Tikun Rachel” because it is based on weeping and lamentation for the
destruction of holy Temple. He adds in the name of the Ari who writes that it
is a worthy custom to sit and mourn after the Halachic mid-day every day during
the “Three Weeks,” including shedding actual tears for the destruction of the
Bet Hamikdash. Through reciting “Tikun Chatzot,” one will surely be moved to
tears because of the sorrow of the destruction of the Bet Hamikdash and all of
the other suffering we and our forefathers have endured during this long and
arduous exile.

Maran Harav Ovadia Yosef  indeed encourages his congregation to recite
“Tikun Chatzot” after Halachic mid-day during the period of the “Three Weeks.”
(“Tikun Rachel” is printed in most Siddurim.) This was indeed the custom in
Yeshivat Porat Yosef in Jerusalem. Some actually have the custom to recite
“Tikun Chatzot” throughout the entire year after Halachic mid-night, and they
shall indeed be blessed

שבעה עשר בתמוז

 יום שבעה עשר בתמוז. (יחדשהו הקדוש
ברוך הוא עלינו לששון ולשמחה). ומימי חורבן בית מקדשינו, החלו ישראל להתענות ביום
זה. ולאחריו יחלו ימי “בין המצרים”. כמו שנבאר בעתו ובזמנו.

תענית
שבעה עשר בתמוז
נאמר
בספר זכריה (פרק ח פסוק יט) “כה אמר ה' צבאות, צום הרביעי וצום החמישי וצום
השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים, והאמת והשלום אהבו”.
ופירשו חז”ל (במסכת ראש השנה דף יח:), צום הרביעי זה צום שבעה עשר בתמוז, כי
חודש תמוז הוא החודש הרביעי מחודש ניסן. (וידוע שחודש ניסן הוא הראשון לחודשי השנה
לפי מנין תורתינו הקדושה). וצום החמישי זה צום תשעה באב, כי חודש אב הוא החודש
החמישי מחודש ניסן. וצום השביעי זה צום גדליה, שהוא בשלושה בתשרי, שהוא החודש
השביעי מחודש ניסן. וצום העשירי זה עשרה בטבת, שהוא החודש העשירי מחודש ניסן.

דין
התענית
כתב
רבינו הרמב”ם, שכל ישראל מתענים בימים אלו, מפני הצרות שאירעו בהם, כדי לעורר
הלבבות ולפתוח דרכי התשובה, ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים, ומעשה אבותינו שהיה
כמעשינו עתה, עד שגרם להם ולנו אותן הצרות, שבזכרון דברים אלו נשוב להיטיב, שנאמר
והתודו את עונם ואת עון אבותם.

מה
אירע ביום שבעה עשר בתמוז?
ביום
שבעה עשר בתמוז אירעו חמישה דברים קשים, ואלו הן: נשתברו לוחות הברית, הופסקה הקרבת קרבן התמיד
בכל יום בבית המקדש, הבקיעו האויבים את חומת ירושלים בתקופת חורבן בית המקדש השני,
שרף אפוסטמוס הרשע את התורה, והועמד צלם בהיכל בית המקדש.

זמן
התענית
הכל
חייבים להתענות ביום שבעה עשר בתמוז, וחיוב התענית הוא מעלות השחר ועד לצאת
הכוכבים. ואף על פי שזמן התענית הוא מעלות השחר, מכל מקום מי שקם משנתו באמצע
הלילה קודם עלות השחר, אסור לו לאכול, אלא אם כן התנה קודם שהלך לישון שבכוונתו
לקום ולאכול.

מי הוא
המחוייב בתענית זו?
קטנים, דהיינו בן פחות משלוש
עשרה שנים, ובת פחותה משתים עשרה שנים, פטורים לגמרי מתעניות אלו. ואינם צריכים
להתענות אפילו כמה שעות. ואפילו אם יש בהם דעת להתאבל על חורבן ירושלים, כל שלא
הגיעו לגיל מצוות, פטורים לגמרי מתעניות אלו, ואפילו אם רוצים להחמיר על עצמם
ולהתענות, יש למחות בידם. ויש מחמירים שלא לתת לקטנים בתענית ציבור אלא לחם ומים.
וכן מנהג כמה מעדות האשכנזים שילדים קטנים שכבר מבינים ענין החורבן, אינם אוכלים
אלא לחם ומים. אבל הספרדים ובני עדות המזרח לא נהגו כן, וכן העיד מרן הרב
חיד”א, שמנהג הספרדים שנותנים לילדים כל צרכם ביום תענית ציבור.

ומעוברות
ומניקות פטורות מלהתענות בשבעה עשר בתמוז, בצום גדליה ובעשרה בטבת. (ולענין תשעה
באב יבואר אי”ה בזמנו). ואפילו אם רוצות להחמיר על עצמן ולהתענות יש למחות
בידן.

ולענין
זה נקראת מעוברת כל שהוכר עוברה, דהיינו שעברו שלושה חודשים מתחילת הריונה. ואם
סובלת ממחושים והקאות פטורה מכל התעניות הללו גם קודם עבור שלושה חודשים מתחילת
הריונה, ובפרט אם עברו כבר ארבעים יום מתחילת הריונה.

ולגבי
מינקת, כלומר, אשה מניקה, שאמרו שפטורה מתעניות אלו. נחלקו הפוסקים, אם רק אשה
שהיא מניקה בפועל פטורה מן התענית, אבל אשה שאינה מניקה בפועל, אף על פי שהיא בתוך
עשרים וארבעה חודשים מזמן לידתה, חייבת להתענות, או שלעולם אין להתחשב בכך שהיא
אינה מניקה בפועל, שכל עשרים וארבעה חודשים מזמן הלידה האשה חלשה מאד, וכמו שאמרו
רבותינו “שאבריה מתפרקין”, ולכן יש לפטרה מן התענית. ומרן הרב
שליט”א, היה מורה ובא במשך שנים להקל בדבר, ושכל אשה תוך עשרים וארבעה חודשים
ללידתה, פטורה מלהתענות בתעניות אלה. וכן כתב בספרו חזון עובדיה העוסק בהלכות
הללו, שכל אשה מינקת פטורה מן התענית, ואפילו אם אינה מניקה בפועל, כל שהיא תוך
עשרים וארבעה חדוש מלידתה, יש לפטרה מן התענית. אולם הוסיף, לאחר שעיין בדבר,
שנכון להקל בזה דוקא באופן שהיא מרגישה בעצמה חולשה יתרה, שאז דינה כדין מינקת,
אבל אם היא אינה חשה תחושה של חולשה יתירה, כגון סחרחורת וכדומה, נכון להחמיר
שתתענה אף היא. וכן פסקו עוד מרבני זמנינו, ובהם הגאון רבי שלום משאש זצ”ל
ועוד. ויש אומרים שכל אשה שהיא תוך עשרים וארבעה חודשים ללידתה, הרי היא פטורה מן
התענית, משום שבדרך כלל היא עסוקה בשאר עניני הבית, ונחלשת מאד מחמת התענית

The Seventeenth of Tammuz

The
Seventeenth of Tammuz (may Hashem renew it as a joyous and festive day). From
the times of the destruction of the Bet Hamikdash, the Jewish nation began to
fast on this day. This day likewise the “Three Weeks” between the Seventeenth
of Tammuz and the Ninth of Av.

The Fast of the Seventeenth of Tammuz
The prophet Zecharia (8, 19) states: “So says Hashem, G-d of Hosts: The fourth,
fifth, seventh, and tenth fast days shall be for the house of Yehuda for
gladness, joy, and good times; [only] love of truth and peace.” Our Sages (in
Masechet Rosh Hashanah 18b) explain that the “fourth fast day” refers to the Seventeenth
of Tammuz, for Tammuz is the fourth month when counting from Nissan (Nissan is
the first of the months of the year according to our holy Torah). The “fifth
fast day” refers to the fast of the Ninth of Av, for Av is the fifth month when
counting from Nissan. The “seventh fast day” refers to the Fast of Gedalya
which falls out on the third of Tishrei, which is the seventh month from
Nissan. The “tenth fast day” refers to the fast of the Tenth of Tevet, which is
the tenth month from Nissan.

The Essence of the Fast
The Rambam writes that the entire Jewish nation must fast on these days because
of the tragedies that befell them on these days. This will serve to awaken
their hearts and open the pathways to repentance. This will also serve as a
reminder of our evil deeds and the deeds of our ancestors that resembled our
current deeds which eventually caused these tragedies to befall them and us.
Upon remembering these things, we shall mend our ways, as the verse states,
“And they shall confess their sins and the sins of their fathers.”

What Occurred on the Seventeenth of Tammuz?
The following five terrible events occurred on the Seventeenth of Tammuz: The
two tablets bearing the Ten Commandments were broken, the daily Tamid offering
brought in the Bet Hamikdash ceased, our enemies breached the walls of
Jerusalem in the Second Temple era, the wicked Apostemos burnt the Torah, and
an idol was erected in the sanctuary of the Bet Hamikdash.

The Time of the Fast
Everyone is obligated to fast on the Seventeenth of Tammuz, and the fast begins
at dawn and ends at nightfall with the emergence of the stars. Although the
fast begins at dawn, if one wakes up in the middle of the night before dawn,
one may not eat unless one specifically makes a condition before going to sleep
that one has in mind to wake up and eat before the fast begins.

Who Is Obligated to Fast?
Minors, meaning boys under the age of thirteen and girls under the age of
twelve, are completely exempt from these fasts. They need not even fast for several
hours. Even if they have the understanding to mourn over the loss of the Bet
Hamikdash, as long as they have reached Bar/Bat Mitzvah age, they are
completely exempt from these fasts. Even if they wish to act stringently and
fast, one should object to them doing so. Some are stringent to only feed
minors bread and water on public fast days. This is indeed customary among some
Ashkenazi communities who hold that if the child is able to understand the
gravity of the destruction of the Bet Hamikdash, he should only be fed bread
and water. However, Sephardic and Middle Eastern Jews customarily do not rule
this way, as Maran Ha’Chida testifies that the custom among the Sephardim was
to feed their children whatever they needed on public fast days.

Pregnant and nursing women are exempt from fasting on the Seventeenth of
Tammuz, the Fast of Gedalya, and the Tenth of Tevet. (Their law regarding Tisha
Be’av will, G-d willing, be discussed at a later time.) Even if they wish to be
stringent and fast, one should object to them doing so.

Regarding this matter, a pregnant woman is defined as when her pregnancy is
noticeable, meaning when the first trimester of pregnancy has elapsed. However,
if she suffers from aches, pains, vomiting, and the like, she is exempt from
all of these fasts even before three months of pregnancy have elapsed; this is
especially true if forty days from the start of her pregnancy have already
elapsed.

 ********