מנהגי
ט”ו בשבט – ברכת שהחיינו

איסור תענית ומנהג לימוד הזוהר
אסור להתענות (לצום) ביום ט”ו
בשבט. ויש נוהגים לעשות לימוד בליל ט”ו בשבט, וקוראים במשנה
ובזוהר מדברים הקשורים ביום זה, והגאון רבי יעקב רקח זצ”ל, הדפיס ספר מיוחד לליל ט”ו בשבט בשם “פרי עץ
הדר”. וכתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצ”ל, שיש ללמוד ב”הבנה”
ככל האפשר, ולא בקריאה בלא הבנה, ובפרט יש ללמוד בהלכות השייכות לדיני ט”ו
בשבט בעניני ערלה תרומות ומעשרות, ולהשתדל כאמור ללמוד בהבנה את הדברים, ולא
בקריאה בלבד, מפני שערך הלימוד כשהוא בהבנה מלאה, נעלה לאין שיעור מלימוד בלא הבנה
כראוי, ולפעמים חסרון ההבנה מביא לכך שאין הלימוד נחשב לימוד כלל.

תפלה על אתרוג
יש נוהגים להתפלל ביום ט”ו
בשבט שיהיה להם אתרוג מהודר לחג הסוכות, ואף שיש מפקפקים במנהג זה, מכיון שביום
ט”ו בשבט לא נגזר דין האילנות ממש, מכל מקום יש קצת טעם למנהג, ולמעשה נהגו
בו גדולים וטובים.  (קול סיני, חזון עובדיה ט”ו בשבט).

מנהג אכילת הפירות
נוהגים להרבות באכילת פירות של
אילנות בליל ט”ו בשבט, להראות בזה שהוא ראש השנה לאילנות, ולברך עליהם ברכות
הראויות להם, ומנהג זה נזכר גם בדברי כמה מקובלים, ומנהג יפה הוא.  וגם מרן
רבינו הקדוש זצ”ל, היה נוהג במנהג זה, ומברך על כמה
מיני מאכלים ופירות וירקות הבאים לפניו, בשמחה ובטוב לבב. 

בדיקת הפירות מן התולעים
פירות שמצויים בהם תולעים צריך
שיפתחם ויבדקם לפני שיברך עליהם ברכת הנהנין, וצריך להיזהר מאד בבדיקת הפירות
שמוחזקים בתולעים, מפני שהוא איסור חמור, שהאוכל תולעת חייב חמישה לאווין.
(פסחים כד.). והרי זה משקץ נפשו ומטמא לבו מעבודת השם יתברך. וכבר העיר לנכון
הגאון רבי חזקיה די סילווא (בעל “פרי חדש”) על הדרשנים שמרבים
לדרוש אך ורק בדברי אגדות פשטים ורמזים,
ואינם מוכיחים את העם על איסור
תולעים וכיוצא בזה, שאיסורם חמור מאד. 

ובפרט יש להזהר בענייני תולעים, בפירות המצויים
בתקופת ט”ו בשבט והם מיובשים, כגון תאנים מיובשות, שכידוע הן מוחזקות
בתולעים, ובדיקתן קשה מאד. ואף היו כמה רבנים שגזרו אומר לאסור על אכילת תאנים אלו
ודומיהן מפני שקשה מאד לבדקן,
ולכן חובה קדושה להישמר בעניין זה
מאד, והמזהיר והנזהר, ירבה שלומם כנהר.

וכבר לפני כמאה שנה, גזרו חכמי העיר חלאב, על
איסור אכילת עלי גפן, הואיל ועלים אלו הוחזקו בעירם כנגועים בתולעים, ואי אפשר היה
לנקותם, והציבור נכשלו באכילת איסור. לכן נמנו וגמרו חכמי העיר כולם, לגזור חרם על
אכילת עלים אלו.
(ובזמנינו ישנם עלים המשווקים
בהכשר, ללא תולעים). ומכאן נלמד כמה יש להזהר בענין זה. וכתבו רבותינו שאין עוון
שיש בו גנאי גדול יותר מאכילת איסור,
שנכנס לתוך גופו של האדם, ונעשה
גופו חלק מאיסור. (ראה בדברי הראשונים בגיטין ז. ובבא בתרא לו.).  

ברכת שהחיינו על פרי חדש
על פרי חדש (דהיינו פרי שלא אכל
ממנו באותה עונה) מברך “שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה”. ויש להקדים
ברכת הנהנין של הפרי, לפני ברכת שהחיינו, משום שכלל יש בידינו “תדיר ושאינו
תדיר, תדיר קודם”, ולכן, ברכת הפרי שהיא באה בתדירות גבוהה יותר, הרי היא
קודמת לברכת שהחיינו שאינה תדירה כל כך.

ואם יש לפניו שני מיני פירות חדשים, די בברכת
שהחיינו אחת לשניהם, והיינו דווקא באופן ששני הפירות לפניו, אבל אם אחד מהם אינו
לפניו, יברך ברכת שהחיינו על כל מין ממיני הפירות

Tu Bishvat Customs

The Prohibition of Fasting and the Customary Reading of
the Zohar
It is forbidden to fast on the day of Tu Bishvat. Some customarily hold an
order of learning on the eve of Tu Bishvat and read portions of the Mishnah and
Zohar that are associated with this special day. Hagaon Harav Yaakov Rokach zt”l
compiled a special book for the order of this night called “Peri Etz
Hadar”. Maran Rabbeinu Ovadia Yosef zt”l writes that one should learn
while trying to understand as much as possible on this night and not just read
without understanding. One should try to focus on learning the Halachot
pertaining to Tu Bishvat, especially the laws of Orlah (forbidden fruits
of a tree planted within three years) and Terumot U’Ma’asrot (tithes).
One should try as much as possible to understand what he is reading and not
just to read the words alone, for reading without understanding is not
considered learning at all. Only regarding the reading of the Zohar is reading
without understanding indeed considered learning.

Praying for a Beautiful Etrog
Some have the custom that on the day of Tu Bishvat one should pray for a
beautiful Etrog (citron) for the holiday of Sukkot. Although some oppose this
custom since the judgment of trees is not actually decreed on this day,
nevertheless, there is some basis for this custom and many great individuals
have followed suit.

The Customary Eating of Fruits
It is customary to partake of a large variety of fruits and recite the
appropriate blessings on them on the eve of Tu Bishvat in order to show that
this day is the New Year for trees. This custom is mentioned in the works of
the Mekubalim as well, and it is a fine custom.

Checking the Fruits for Worms
Fruits which usually contain worms in them must be opened and checked prior to
reciting the blessings on them. One must be extremely careful in the checking
of fruits that are known to contain worms, for this is a grave sin; one who
consumes even one worm transgresses five Torah prohibitions (Pesachim 24a). One
who consumes a worm taints his soul and blocks his heart from the service of
Hashem.  Indeed, Hagaon Rabbeinu Chizkiya di Silwa (author of the “Peri
Chadash) took issue with the orators of his time who would expound nicely upon
stories and hints of the Torah but would not rebuke the people about the
terrible sin of consuming worms and the like.

One must take special care regarding dried fruits during
the Tu Bishvat season which are known to contain worms, such as dried figs
which are very difficult to check. There have been certain rabbis who have
banned eating dried figs and the like altogether due to the difficulty of
checking them. One must therefore take extreme care in this matter.

About one hundred years ago, the Sages of Aleppo, Syria
declared a ban on grape leaves, for in that city, the grape leaves were known
to contain worms and they were very difficult to check, thus, people came to
transgress the Torah prohibitions of consuming forbidden items. For this
reason, all of the Sages of the city unanimously decided to outlaw the
consumption of these leaves. We can see from here how much care must be taken
regarding this matter. Our Sages have told us that there is no more disgraceful
sin than the consumption of forbidden foods such that the forbidden object enters
one’s body and the body itself becomes a part of the prohibition. (See Rishonim
on Gittin 7a and Baba Batra 36a).

Reciting the “Shehecheyanu” Blessing on a New
Fruit
On a new fruit (meaning a fruit that one has not eaten yet this season), one
recites the blessing of “Shehecheyanu Ve’Kiyemanu Ve’Higianu La’Zeman Hazeh”.
One should first recite the regular blessing on the fruit and only afterwards
should one recite the “Shehecheyanu” blessing, as per the rule of “common and
uncommon, the common takes precedence”. Thus, the fruit’s regular blessing
which is recited on a more frequent basis precedes the “Shehecheyanu” blessing
which is not recited as frequently.

If one has several kinds of new fruits in front of him,
one “Shehecheyanu” blessing suffices for all of them. However, this only
applies when all the new fruits are in front of him, for if not, one must
recite the “Shehecheyanu” blessing anew for each kind of fruit.

מהי המשמעות
של יום ט”ו בשבט?

יום ט”ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות (ראש
השנה דף ב.), ומקובל לחשוב, שכשם שביום א' בתשרי שהוא יום ראש השנה, דנים את כל
באי עולם, לחיים או למוות,
לעושר או לעוני וכדומה, כמו כן
ביום ט”ו בשבט, דנים בשמים על האילנות וקובעים מה יהיה גורלם במשך השנה
הקרובה.

אלא שבאמת, כתב מרן הרב
עובדיה יוסף זצ”ל, שהדבר אינו כן, וביום זה לא דנים כלל על האילנות. וכן כתב
הגאון רבי אברהם חיים נאה זצ”ל (רב שכונת הבוכרים בירושלים לפני כחמישים
שנה), שהמוני העם טועים וחושבים שיום ט”ו בשבט הוא יום הדין לאילנות, וזה
אינו, שהרי שנינו במשנה במסכת ראש השנה (דף טז.) שבחג השבועות
דנים על פירות האילן, ולא ביום ט”ו בשבט כלל, אלא נראה שהטעם שנקבע יום
ט”ו בשבט ליום ראש השנה לאילנות, הוא מפני שאז כבר ירדו רוב גשמי השנה, כמו
שאמרו בגמרא במסכת ראש השנה (דף יב.) וכתב שם רש”י, שביום ט”ו בשבט, כבר
עברו רוב הגשמים, והשרף עולה באילנות, ונמצאו הפירות חונטין מיום זה. (ופירוש
המילה “חונטין” היא מצב שבו הפירות עברו חלק ניכר מתהליך גדילתם, ונחלקו
הראשונים בשיעור זה כמה הוא בדיוק.)

ומכל מקום יש לעניין יום ט”ו בשבט משמעות
הלכתית רבה לכמה דינים בענייני תרומות ומעשרות וערלה, ורק לשם דוגמא נזכיר אחד מהם.

כתוב בתורה (ויקרא יט. כג.):
כי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל, שלוש שנים יהיה לכם ערלים, לא יאכל. ופירשו
חז”ל: שצריך למנות שלוש שנים מעת נטיעת האילן, ורק אז יהיו הפירות מותרים
באכילה, אבל הפירות שגדלו באילן בתוך שלוש השנים הראשונות, הרי הם אסורים בהנאה
לעולם.

אולם אין למנות שלוש שנים אלו מיום ליום, דהיינו
שלוש שנים ממש, אלא הולכים בהם אחר שנות העולם. כיצד? נטע נטיעה קודם יום ט”ז
באב של שנת תשס”א, שיש ארבעים וארבעה ימים עד לראש השנה תשס”ב, עלתה לו
שנה לנטיעתם, כי שלושים יום בשנה הראשונה חשובים שנה, ועוד ארבע עשרה יום יש להוסיף
לקליטת הנטיעה באדמה,
ולפיכך צריך ארבעה וארבעים יום
בשנה הראשונה, ומונה עוד שנתיים להשלמת שלושת השנים, דהיינו, שאם נטע את האילן
בשנת תשס”א כנ”ל, מונה שנתיים, תשס”ב
ותשס”ג, ובשנת תשס”ד הפירות מותרים באכילה. אלא שיום ט”ו בשבט הוא
ראש השנה לאילנות, ולכן אף בשנת תשס”ד שהיא השנה הרביעית, הפירות שנמצאים על
האילן עד יום ט”ו בשבט תשס”ד אסורים בהנאה, ורק הפירות שגדלו אחרי
ט”ו בשבט מותרים באכילה אף בלא הפרשת תרומות ומעשרות (אבל נקראים פירות
“נטע רבעי”, שמותר לאכלם אחר שיחללו את קדושתם על פרוטה לאחר שיתלשו
הפירות, והפודה פירות רבעי מברך: ברוך אתה ה' אמ”ה
אקב”ו על פדיון (נטע) רבעי,
ולוקח פרוטה שהיא הפחות של מטבע
היוצא, כגון עשר אגורות בארץ ישראל, ואומר, כל קדושת הפירות
הללו וחומשם מחוללים על שווה פרוטה זה, וטוב שיאמר כן שלוש פעמים, ואחר כך הפירות
מותרים באכילה, ואינם חייבים בתרומות ומעשרות.)

ומכל מקום, אף שביום ט”ו בשבט לא דנים ממש
מה יעלה בגורלם של האילנות באותה שנה, מכל מקום כתב רבינו יוסף חיים מבבל, שידוע
הוא, שיש קבלה ביד חכמי אשכנז ז”ל,
שצריך לבקש ביום ט”ו בשבט
באופן מיוחד על האתרוג, שיזדמן לישראל אתרוג טוב ויפה בחג הסוכות.

 The Significance of Tu Bishvat

The Fifteenth of Shevat or Tu Bishvat is the Rosh
Hashanah for trees (Rosh Hashanah 2a). Most people commonly think that just as
on the First of Tishrei, which is the day of Rosh Hashanah, all creations are
judged for life or death, for wealth or poverty, and the like, so too, on Tu
Bishvat, trees are judged in Heaven and their fate for the coming year is
decided.

Nevertheless, Maran Rabbeinu Ovadia Yosef zt”l
writes that this is not the case, for on this day, the trees are not judged at
all. Similarly, Hagaon Harav Avraham Chaim Na’eh zt”l (Rabbi of
Jerusalem’s Bukharian Quarter approximately fifty years ago) writes that many
have a misconception that Tu Bishvat is the Judgment Day for trees when in fact
this is not the case, for the Mishnah in Masechet Rosh Hashanah (16a) writes
that fruit trees are judged on the holiday of Shavuot, not on Tu Bishvat.
Nevertheless, it seems that the reason why Tu Bishvat was established as the
New Year for trees is because at this point, most of the rainfall of the year
has already fallen, as the Gemara in Masechet Rosh Hashanah (12a) and Rashi
(ibid.) state that by the day of Tu Bishvat, most of the rainfall has already
passed, the sap rises through the tree, and the fruits have reached a
noticeable stage of development by this day.

Nevertheless, the day of Tu Bishvat poses certain
halachic implications regarding the laws of Terumot and Ma’asrot
(tithing of produce) and Orla (fruits grown within three years of the
tree being planted which are forbidden to benefit from). Just to illustrate
this, let us discuss one such example.

The Torah states (Vayikra 19, 23): “When you shall come
to the land and plant any kind of fruit tree, for three years shall it be
considered forbidden and may not be eaten.” Our Sages explain that these three
years must be counted from the time the tree was planted and only after this
point will the fruits become permissible. However, fruits that have grown on
the tree during its first three years since being planted are forbidden
forever.

However, these three years are not counted as three exact
years; rather, we follow the years of the world. This means that if one planted
a tree before the Sixteenth of Av of the year 5761, which is forty-four days
before Rosh Hashanah of the year 5762, this counts as one year since being
planted, for thirty days of the first year are considered one year and another
fourteen days are added to compensate for the time it takes the sapling to take
root in the ground; thus, a total of forty-four days are necessary for this to
be counted as the tree’s first year. One must then count another two years for
the completion of the three years, for instance, if one planted the tree in the
year 5761, one counts an additional two years, 5762 and 5763, and in the year
5764, the fruits become permitted for consumption. However, since Tu Bishvat is
the Rosh Hashanah for trees, although 5764 marks the fourth year, any fruits
that are on the tree until Tu Bishvat of 5764 are forbidden to benefit from.
Only the fruits grown after Tu Bishvat of the year 5764 are permitted for
consumption, even without separating Terumot and Ma’asrot (since
these fruits are called “Neta Reva’i” and are permitted for consumption
after their sanctity has been transferred onto a coin after the fruits have
been harvested. The individual redeeming the Neta Reva’i fruits recites
the following blessing: “Baruch Ata Hashem Elokeinu Melech Ha’Olam Asher
Kideshanu Bemitzvotav Vetzivanu Al Pidyon Neta Reva’i.” One then takes a “Perutah,”
which is a coin of minimal value, such as the ten-Agora coin in Israel and
states: “All of the sanctity of these fruits and their fifth is transferred
onto this coin which is worth a Perutah.” It is preferable for one to
recite this text three times. After performing this procedure, the fruits are
permitted for consumption immediately and Terumot and Ma’asrot
need not be separated).

Although the actual fate of the trees for that year is
not decided on Tu Bishvat, nevertheless, Hagaon Rabbeinu Yosef Haim of Baghdad
writes that there is an accepted tradition from Ashkenazi sages that one should
recite a special prayer regarding the Etrog (citron) fruit so that the Jewish
people will merit obtaining beautiful Etrogim for the Sukkot holiday.

שיעור אכילה כדי להתחייב בברכה אחרונה

על כל דבר שאדם אוכל, עליו לברך עליו “ברכה ראשונה”, כגון ברכת “שהכל” או “העץ”. ואפילו אם אינו אוכל אלא מעט מאותו מאכל, חייב לברך עליו, כל שבא לאכלו לשם אכילה. (אבל אם לא בא אלא לטעום מאותו מאכל בכדי לתקנו בהוספת תבלין וכדומה, אינו מברך על אכילה זו כלל). ולכן מי שלועס גומי לעיסה שיש בו טעם, אף על פי שאינו בולע אלא מעט מאד ממנו, מכל מקום חייב לברך על הנאתו מטעמו של הגומי לעיסה.  וכן הבא לשתות איזה דבר, צריך לברך עליו אפילו אם בא לשתות רק טיפה אחת מאותו משקה.

אולם כל זה דוקא לענין ברכה ראשונה, אבל ברכה אחרונה אין מברכים אלא כאשר אכל מהמאכל “אכילה חשובה”, ושיעור אכילה חשובה, הוא  שיעור “כזית”, כלומר עשרים ושבעה גרם, ובשתיה, השיעור הוא שיעור “רביעית”, שהיא שמונים ואחד גרם.

נוסף על כך, צריך שתהיה האכילה או השתיה בתוך שיעור זמן שתהיה האכילה או השתיה מצטרפות זו לזו. שהרי אם יאכל אדם במשך יום שלם שיעור “כזית” פת לחם, פירור אחר פירור, בודאי שאינו יכול לברך אחר כך ברכת המזון. אלא צריך שתהיה האכילה של שיעור “כזית”, כולה בתוך שיעור זמן של “אכילת פרס”, ונחלקו הפוסקים כמה הוא שיעור זה, שיש אומרים שהוא שיעור חמש דקות ויש אומרים שהוא שיעור של כשבע וחצי דקות (ויש עוד שיטות בזה). לכן נכון להזהר תמיד לאכול שיעור כזית (בפרט בסעודות השבת) בתוך ארבע וחצי דקות לצאת ידי חובת כל השיטות. (ובפרט ראוי להחמיר בזה בליל פסח, כי אכילת מצה כשיעור היא מצוה מן התורה, וכמו שביארנו במקומו, ומכל מקום אם קשה עליו הדבר, רשאי לאכול בתוך שיעור של כשבע וחצי דקות).

ולענין ברכה אחרונה על משקה, צריך שישתה רביעית מהמשקה (שהוא שיעור שמונים ואחד גרם) בבת אחת, שאם שתה והפסיק בין לגימה ללגימה, אינו מברך ברכה אחרונה כלל. ולכן, השותה מרק בכף, אינו מברך ברכה אחרונה על שתית אותו המרק, שהרי לא שתה ממנו שיעור רביעית בבת אחת, וכן השותה קפה או תה כשהם חמים, אינו מברך עליהם ברכה אחרונה, משום שאינו יכול לשתות ממנו בבת אחת.

The Amount One Must Eat in Order to Become Obligated to Recite an After-Blessing

For any food one eats, one must recite a blessing before eating the food, such as the “Shehakol” or “Ha’etz” blessings. Even if one only plans on eating a small amount of that food, one must nevertheless recite a blessing before eating it, as long as one is consuming it as a form of “eating” (as opposed to merely “tasting” a small amount of a given food in order to see if requires more spices and the like, in which case one would not recite a blessing at all). Thus, one who chews flavored chewing gum must recite a blessing before beginning the enjoyment of the flavor of the gum although one is only swallowing a minute amount. Similarly, before drinking any beverage, one must recite a blessing before drinking even a drop of that beverage (besides for water which only requires a blessing when one is drinking it to quench one’s thirst).

Nevertheless, the above only applies to blessings recited before eating. However, after-blessings (blessings recited after eating or drinking a given food or beverage) are only recited when one has eaten or drunk a “significant quantity.” A “significant quantity” is considered the amount of a “Kezayit” (twenty-seven grams) of food and a “Revi’it” (81 cc or 2.7 fluid ounces) of beverage.

Additionally, in order to qualify for reciting an after-blessing, the eating or drinking must be performed in a specific amount of time such that the various stages of eating or drinking can be combined and considered one big eating or drinking. This means that of one takes an entire day to consume a “Kezayit” of bread by eating one crumb after another, such an individual can certainly not recite Birkat Hamazon. Rather, one must consume a “Kezayit” of food within the amount of time it takes to finish half a loaf of bread. The Poskim disagree regarding exactly how much time this comes out to: Some say this equals five minutes while others say it equals approximately seven-and-a-half minutes. It is therefore correct to always make sure to eat a “Kezayit” (especially during the Shabbat meals) within four-and-a-half minutes in order to fulfill one’s obligation according to all opinions. (This is especially true on the Seder night when eating the correct amount of Matzah is a Torah obligation, as we have explained elsewhere. Nevertheless, if this proves too difficult for one to accomplish, one may eat the prescribed amount of Matzah within seven-and-a-half minutes as well.)

Regarding reciting an after-blessing on beverages, one must drink a “Revi’it” (2.7 fluid ounces) of the beverage in one shot (not one gulp; rather, drinking this amount continuously, without interruption), for if one interrupts between sips before reaching this prescribed amount, one should not recite an after-blessing at all. Thus, if one sips soup with a spoon, one will not recite an after-blessing on the soup, for one has not drunk a “Revi’it” of the beverage continuously. Similarly, if one sips hot tea or coffee, one should not recite an after-blessing on them, for one cannot drink a “Revi’it” of such hot beverages continuously.

שביתה בבתי הספר – הנהגת רבו של מרן זצ”ל

שאלה: האם מותר לעובדים במערכת החינוך, לפתוח בשביתה לשם שיפור תנאי העסקתם?

תשובה: בהלכה הקודמת ביארנו, שמותר לפועלים ועובדים העסוקים במקצוע מסויים, לתקן תקנות, או לפתוח בעיצומים, כדי לשפר את שכרם וכדומה. והבאנו את יסוד הדברים מתוך דברי חז”ל והפוסקים.

ועתה נבוא לדון לגבי עובדי מערכת החינוך, המורים והמורות, האם מותר להם לפי ההלכה לפתוח בשביתה או לא?

והחילוק בין כל העובדים במדינה, לבין עובדי מערכת החינוך, הוא ברור מאד, מאחר ובבתי הספר מלמדים את הילדים תורה ומצוות. והשבתת תלמוד תורה לשם העלאת שכר במציאות של היום, נראה שהדבר אסור מצד ההלכה.

ומרן רבינו עובדיה יוסף זצ”ל (בשו”ת יחוה דעת ח”ד עמוד רמז) הבא בהקשר לזה, את דברי רבותינו בגמרא (מסכת בבא בתרא דף כא.), “אמר רב יהודה אמר רב, ברם זכור לטוב אותו האיש, ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא נשתכחה תורה מישראל, שבתחלה מי שהיה לו אב, היה אביו מלמדו תורה, מי שאין לו אב לא היה לומד תורה, שנאמר ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם, וכו', התקינו שיהיו מושיבים מלמדי תינוקות בירושלים, שנאמר כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים, ועדיין מי שהיה לו אב, היה מעלה אותו לירושלים ומלמדו תורה, מי שאין לו אב לא היה עולה, ולא היה למד וכו', עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן שיהיו מושיבים מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר. וכן פסק הרמב”ם (בפרק ב מהלכות תלמוד תורה הלכה א) וכל הפוסקים. והמקור לזה במסכת שבת (קיט:): אמר רב המנונא, לא חרבה ירושלים אלא על שביטלו בה תינוקות של בית רבן. אמר רבי שמעון בן לקיש משום רבי יהודה נשיאה, אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן, שהוא הבל שאין בו חטא. ואין מבטלים תינוקות של בית רבן אפילו לבנין בית המקדש.

ואם כן השביתה בבתי הספר שיש בה ביטול תורה לתלמידים, היא חטא גדול, שאפילו אם נניח שהמורים צודקים בתביעות שכר שלהם, שאין משכורתם מבטאת את המאמץ והיגיעה שלהם, הרי סוף סוף אין השביתה חלילה על פת לחם, ואין כל הצדקה להפקיר את אלפי ילדי ישראל לחסדי הרחוב ולבטלם מתלמוד תורה, בגלל הטבת שכר ושיפור תנאי העבודה.

והוסיף מרן זצ”ל, כי באמת הדבר ידוע, שלאחר שביתה כזאת, גם כשיחזרו התלמידים לספסל הלימודים לא יוכלו לתת לבם ודעתם לתלמודם כראוי, לאחר שהתנתקו מן התורה זמן מסויים, וכמו שאמרו חז”ל בירושלמי ברכות (פרק ח' הלכה ה') יום תעזבני יומים אעזבך. ובפרט שלפי הנראה שביתה כזאת אינה ליום או יומים, אלא עלולה להימשך זמן רב, ואחריתה מי ישורנה, וביטול הלימודים זמן ארוך יביא בהכרח את התלמידים להתדרדרות מוסרית לרבבות ילדי ישראל, במיוחד בימים אלה שהאווירה ברחוב מורעלת, והרבה ילדות עושה והרבה חברים רעים עושים, ומה יעשה אותו הבן שלא יחטא.

וכן פסק הגאון רבי משה פיינשטיין זצ”ל בשו”ת אגרות משה (חושן משפט סימן נט), שנראה שאף על פי שבעיקר דין השביתה של הפועלים, אפשר למצוא להם סמוכים בש”ס ובפוסקים, אולם שביתת מורים מתלמוד תורה הוא חטא גדול, שהרי אין העולם מתקיים אלא בזכות הבל פיהם של תינוקות של בית רבן, לכן אסור למורים מצד הדין לשבות כדי להעלות שכרם, שהרי אסור לאדם לחטוא בשביל להרויח ממון ולהיטיב את מצב פרנסתו, ורק אם באמת אין לו למורה כדי מחייתו, וקשה עליו ללמד את התלמידים ביישוב הדעת, ונראה בבירור שאם ישבות יום או יומים יוסיפו לו על שכרו, אולי יש מקום להתיר לו לשבות, משום עת לעשות לה' הפרו תורתך, שעל ידי כך יועיל שיוכל ללמדם אחר כך כהוגן מבלי לדאוג על מקור נוסף לפרנסה. ומכל מקום גם בזה צריך ישוב הדעת גדול לאמוד הענין היטב ולשקול בפלס כל הפרטים הנוגעים לזה. וצריך להתרחק מזה עד כמה שאפשר. עד כאן דבריו.

ולפי זה, כתב מרן זצ”ל במציאות של היום, אין מקום להתיר למורים לשבות מללמד תורה לילדי ישראל. ולא תהיה כזאת בישראל. ואף על פי שעיקר מצות תלמוד תורה מוטלת על אבות התלמידים, מכל מקום המורים שיודעים ללמד תורה לתינוקות של בית רבן, ונעשו מומחים במקצוע לימוד התורה, גם עליהם מוטלת החובה ללמד את ילדי ישראל תורה, כמו שפסק הרמב”ם (בפרק א מהלכות תלמוד תורה) וזו לשונו: “מצוה על כל חכם וחכם מישראל ללמד את כל התלמידים תורה אף על פי שאינם בניו, שנאמר ושננתם לבניך, מפי השמועה למדו בניך אלו תלמידיך, שהתלמידים קרויים בנים, שנאמר ויצאו בני הנביאים”.

והרי הדבר ברור שאם שובתים המורים, התלמידים מתבטלים מתלמוד תורה, וכן בימי החופש הגדול, רובם ככולם מתבטלים מתלמוד תורה, ואין האבות מחזיקים אותם ללמדם בגלל טרדתם בפרנסת ביתם, חוץ מאחד מעיר ושנים ממשפחה החרדים לדבר ה' שלומדים אתם שעות מספר בכל יום. ולכן אין ספק שיש בזה איסור ביטול תורה אם ישבתו המורים.

לפיכך חובת כל המורים יראי ה' וחושבי שמו הנאמנים לתורתינו הקדושה, להתקומם כאיש אחד חברים נגד השבתת מערכת החינוך, הנוגדת את דעת התורה וההלכה, ויאבקו לשיפור מעמדם ושכרם בדרכים אחרות. ואם בכל זאת חס ושלום תפרוץ שביתה, ולא יוכלו להפר אותה, עליהם לעשות מאמץ עליון לאסוף את התלמידים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, או אפילו לבתיהם, בתקופת ימי השביתה, וללמדם דעת ומוסר השכל, צדק ומשפט ומישרים.

ובספרינו “אביר הרועים” (חלק א), הבאנו את דברי מרן זצ”ל, שסיפר על הרב שלימדו תורה בילדותו, הוא רבי שלמה עבו זצ”ל, שהיה אוסף את התלמידים לבית הכנסת גם בשבתות ובחגים, ומלמדם תורה בצורה נעימה, והיה מעניק לתלמידיו האהובים פרסים שרכש על חשבונו, על כל תשובה שהיו משיבים לו כהוגן. ומכל תלמידיו, לא נמצא אחד שלא המשיך אחר כך בלימודיו בישיבה, מרוב אהבתם לרבם זה, שהיה מלמדם תורה באהבה לשם שמים.

Striking in a School System and the Behavior of the Rabbi of Maran zt”l

Question: May individuals working in the educational system go on strike in order to improve their working conditions?

Answer: We have explained in the previous Halacha that it is permissible for workers in a certain trade to establish enactments and go on strike in order to have their wages raised and the like. We have brought sources for this law from the words of the Gemara and the Poskim.

We must now discuss the law regarding those who work in the education system, namely teachers. May they go on strike for the same reasons or not?

The distinction between workers in other professions and those who work in education is quite clear, since in schools and yeshivas, children are taught Torah and Mitzvot. It would seem that in today’s reality, halting Torah education by striking in order to receive higher wages is forbidden according to Halacha.

Maran Harav Ovadia Yosef Zt”l quotes (in his Responsa Yechave Da’at, Volume 4, page 247) a related Gemara (Baba Batra, 21a): “Rav Yehuda said in the name of Rav: This man, named Yehoshua ben Gamla, should be remembered for good, for without him the Torah would have been forgotten from the Jewish nation. Originally, whoever had a father would be taught Torah by his father and whoever did not have a father would not be taught Torah at all, as the verse states, ‘And you shall teach them to your sons to speak in them.’ The Sages enacted that teachers should be installed in Jerusalem, as the verse states, ‘For Torah shall come forth from Zion and the word of Hashem from Jerusalem.’ Still, however, whoever had a father would be brought to Jerusalem to learn Torah but whoever did not have a father would not come and would not learn. This was until Yehoshua ben Gamla came along and instituted that teachers were to be installed in every province and every city.” The Rambam (Chapter 2 of Hilchot Talmud Torah, Halacha 1) and all other Poskim rule likewise. The basis for this is also based on the Gemara in Masechet Shabbat (119b) which states: “Rav Hamnuna said: Jerusalem was destroyed only because they interrupted the Torah learning of young children. Rabbi Shimon ben Lakish said in the name of Rabbi Yehuda Nessiah: The world exists only in the merit of the breath of young children, for this breath contains no sins. Young children’s Torah learning is not even interrupted for the building of the Bet Hamikdash.”

Based on this, when school-teachers go on strike, this interrupts the Torah learning of the children and this is indeed a great sin. Even if the teachers are correct in their claim that their wages do not represent the amount of toil and effort they invest in their work, at the end of the day, they are not striking because they, G-d-forbid, lack bread to eat; there is therefore no justification for them to allow Jewish children to wander in the streets or rot at home by interrupting their Torah study in order to receive a raise or better working conditions.

Maran Zt”l adds that it is well-known that even when such a strike ends and the children return to school, they will not be able to focus on their studies like they used to after having being disconnected from Torah study for a while, as our Sages teach us in Talmud Yerushalmi Masechet Berachot (Chapter 8, Halacha 5), “If you leave me for one day, I shall leave you for two.” This is especially true since strikes of this nature do not last only a day or two; rather, they tend to last for a much longer period of time. Interrupting students’ Torah study for a prolonged amount of time will certainly lead to an ethical deterioration in countless Jewish children, especially nowadays when there is a poisonous atmosphere on the streets. A child can quite easily be persuaded to stray and, G-d-forbid, sin.

Indeed, Hagaon Harav Moshe Feinstein zt”l rules likewise in his Responsa Igrot Moshe (Choshen Mishpat, Chapter 59) where he writes that “Sources for striking can be found throughout the Talmud and Poskim, teachers going on strike and interrupting Torah study is a great sin, for the world only exists due to the merit of the breath of children’s Torah learning. It is therefore halachically forbidden to strike in order to receive higher salaries, for a person may not sin in order to earn money or improve his livelihood. Only if the teacher truly lacks basic sustenance and cannot teach the children with peace of mind and he sees that going on strike for a day or two will certainly cause his employers to raise his wages is there possibly room to allow him to strike because of the verse, “A time to do for Hashem, they have abolished your Torah,” meaning that by doing this he will be able to teach Jewish children in the future with peace of mind without having to worry about an additional source of income. Even this, however, requires careful scrutiny in order to ascertain all of the variables involved in one’s personal situation. One should stay as far away from this as much as possible.”

Based on these words and today’s reality, there is no room for teachers or rabbis to strike and interrupt the Torah study of Jewish children. Although the primary Mitzvah of teaching Torah rests on the fathers of the students, nevertheless, the teachers who know how to teach Jewish children Torah and have become experts in this field are also obligated to teach Torah to the children of the Jewish nation, as the Rambam states (Chapter 1 of Hilchot Talmud Torah): “It is a Mitzvah upon every Jewish scholar to teach all of the students Torah, even if they are not his children, as the verse states, ‘And you shall teach your sons’- about which the Oral Torah has expounded refers to one’s students who are likewise called ‘sons,’ as the verse states, ‘And the sons of the prophets went out.’”

It is quite clear that if the teachers strike, the students will not study Torah as is usually the case during the vacation months when the children are idle from Torah study and their fathers do not push them to learn since they are occupied with their jobs besides for a small handful of children who actually do learn some Torah for several hours a day. There is thus no doubt that the teachers striking will cause the sin of interruption of Torah study.

Therefore, all teachers and rabbis who fear Hashem and are loyal to his Torah must come together in agreement and ban striking against the educational system, for this is in opposition of our holy Torah and the guidelines of Halacha. They should find alternate means and tactics by which to negotiate higher wages and improved working conditions. If a strike occurs in any case, G-d-forbid, the teachers must exert superhuman effort in order to gather all of the students in synagogues and Houses of Study or even in their own houses in order to teach them Torah until the conclusion of the strike.

In the biography of Maran Zt”l’s earlier years, “Abir Ha’Ro’im” (Part I), the author quotes Maran Zt”l who recounts that the rabbi who taught him in his younger years, Rabbi Shlomo Abu zt”l, would gather the children to synagogues and Houses of Study even on Shabbatot and holidays and would teach them Torah in a pleasant and sweet manner and would shower his beloved students with prizes and gifts which he had purchased with his own money for every correct answer they would offer. There was not one of his students who did not continue his higher studies in the yeshiva system due to their intense love for their Rebbe who would teach them Torah lovingly and for sake of Heaven.

יבוש כביסה ביום השבת – מראית העין

שאלה: האם מותר לתלות בשבת כביסה שכובסה מערב שבת?

תשובה: במשנה במסכת שבת (דף קמו:) שנינו, מי שנשרו כליו במים (מי שנרטבו בגדיו במים) מהלך עמהם ואינו חושש, הגיע לחצר החיצונה, שוטחן  בחמה (מניח את הבגדים לייבוש בצורה שהם פרושים כנגד השמש), אבל לא כנגד העם. כלומר אסור לפרוש את הבגדים לייבוש במקום שרואים אותו בני אדם, כדי שלא יחשדוהו שכיבס בשבת. ומבואר אם כן במשנה, שאסור לתלות בשבת כביסה בצורה שנראה שהוא מייבש את הכביסה (כלומר, שהוא פורש את הכביסה שתתיבש) כדי שלא יבאו הרואים לחשוד בו שהוא כיבס את בגדיו בשבת, (זהו חשש “מראית העין”), אבל אם עושה כן בתוך ביתו, אין לחוש בזה למראית העין של הרואים שיטעו לחשוב שהוא כיבס בשבת.

ובגמרא (שם) אמר רב יהודה אמר שמואל, כל מקום שאסרו חכמים משום מראית העין, אפילו בחדרי חדרים אסור. כלומר, רב יהודה חולק על מה ששנינו שרק במקום שבני אדם רואים אותו אסור לשטוח את הכביסה לייבוש, משום שלדעת רב יהודה כל דבר שאסרוהו חכמים משום מראית העין, אפילו בחדרי חדרים אסרו לעשותו. ואם כן הוא הדין גם כן לענין איסור שטיחת הכביסה לייבוש, שלדברי רב יהודה יהיה אסור לעשות כן אפילו בחדרי חדרים.

והקשו בגמרא על דברי רב יהודה, שהרי במשנה מבואר בפירוש שכאשר האדם בתוך ביתו לא חששו חכמים למראית העין, ואם כן איך יוכל רב יהודה לחלוק על משנה מפורשת? ויישבו בגמרא את דברי רב יהודה, שהדבר תלוי במחלוקת תנאים, שכן שנינו בבריתא, “שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם, רבי אלעזר ורבי שמעון אוסרים”. נמצא שדברי רב יהודה הם כשיטת רבי אלעזר ורבי שמעון שאוסרים לשטוח את הכביסה אפילו בחדרי חדרים.

ולענין הלכה, רבינו נסים גאון פסק כמו ששנינו במשנה, שאין לאסור לשטוח כביסה אלא דוקא במקום שרואים אותו, אבל בתוך ביתו מותר. אולם הרא”ש והרי”ף והרמב”ם, כולם תפסו בשיטה אחת כדעת רבי אלעזר ורבי שמעון שכל דבר שאסרו חכמים משום מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור.

ולפיכך, לדעת רוב הראשונים, אסור לתלות בשבת כביסה לייבוש, כל שעושה כן בצורה שנראה שהוא מתכוין לייבוש הבגד, שמא יבואו הרואים לחשוד בו שכיבס את הבגד בשבת. וכן פסק מרן השלחן ערוך (בסימן שא), שכל דבר שאסרוהו חכמים משום מראית העין, אפילו בחדרי חדרים אסור. אולם כתב הגאון רבינו יוסף חיים, שאם תלה את הבגדים לייבוש מערב שבת, אינו חייב להוציא את הבגדים לפני שבת, שבזה לא גזרו כלל משום מראית העין.

ובאמת שבלאו הכי, בגד שהוא רטוב במים מחמת שנפל למים וכדומה, אסור לטלטל אותו (להזיז אותו) בשבת שמא יבא לסחטו, שיש בזה איסור מן התורה. ורק בגד שאינו רטוב אלא מעט, שאז אין דרך לסחטו, מותר לטלטלו בשבת. וכן בגדים שעליו (שהוא לבוש בהם), ואירע שנרטבו מחמת איזו סיבה, מותר להמשיך ללכת עמהם, שאין לחוש בזה שמא יבא לסחוט את בגדיו.

ולסיכום, אסור לתלות בגדים בצורה שנראית שהיא לצורך ייבושם בשבת. ובגד שהוא רטוב לגמרי, שדרך לסחוט אותו מן המים שספוגים בו, אסור לטלטלו בשבת, שמא יבא לסחוט ממנו את המים ויעבור על איסור תורה.

Drying Laundry on Shabbat

Question: May one hang up laundry that was washed on Erev Shabbat to dry on Shabbat?

Answer: The Mishnah (Shabbat 146b) states: “One whose clothing became wet on Shabbat may continue to wear them without concern. When he reaches the outer courtyard, he may spread out the garment to dry facing the sun but not facing the people.” This means that one may not hang up clothing to dry in a place where people see the clothing, for people may suspect that one laundered the clothing on Shabbat. Thus, the Mishnah rules that one may not spread out the garment in a way which appears that he is drying it in order for people not to suspect that one has laundered this garment on Shabbat. However, if one does so in one’s home, there is no need to be concerned about people seeing this and suspecting that he has laundered the garment on Shabbat.

The Gemara (ibid.) states: “Rav Yehuda said in the name of Shmuel: Any place where our Sages decreed as a result of people’s suspicion, this prohibition applies even in the privacy of an enclosed room in one’s home.” Thus, Rav Yehuda disagrees with the premise set forth by the Mishnah that it is only forbidden to hang up laundry to dry where people can see him but this is permissible if no one sees him, for whenever our Sages forbade something because of the concern that people would see this action and suspect the individual of sinning, it is forbidden to perform this action even in the privacy of one’s own home. If so, the same applies to the prohibition of spreading out clothing to dry on Shabbat and according to Rav Yehuda, this will be prohibited even in an enclosed room in one’s home, such as the bathroom and the like. The Gemara questions Rav Yehuda’s words from our Mishnah which states that although the Sages prohibited hanging up laundry on Shabbat because of the concern of people’s suspicion, this applies only in a place where people can see him but it will be permissible to do so in the privacy of one’s home! How then can Rav Yehuda contradict an explicit Mishnah? The Gemara then defends Rav Yehuda’s opinion, for this matter is subject to a Tannaic dispute, as the Baraita states, “One may spread the garment to dry facing the sun, but not facing the people. However, Rabbi Elazar and Rabbi Shimon prohibit even this.” Thus, Rav Yehuda follows the opinion of Rabbi Elazar and Rabbi Shimon who prohibit hanging the laundry to dry even in an enclosed room in one’s home.

Halachically speaking, Rabbeinu Nissim Gaon rules in accordance with the Mishnah that only spreading the clothing to dry where people see the individual is prohibited; however, doing so within one’s home is permissible. Nevertheless, the Rif, Rambam, and Rosh all rule in accordance with Rabbi Elazar and Rabbi Shimon that anything forbidden by our Sages out of concern for suspicion is forbidden even in the privacy of one’s home.

 It is therefore forbidden to hang clothing on Shabbat as long as one is doing so in a way which seems that one is doing so in order to dry the garment lest other suspect one of laundering on Shabbat. This is prohibited even if the garment is dry, for some may suspect that the garment became slightly soiled and one laundered it or people may think that the garment was wet. Indeed, Maran Ha’Shulchan Aruch (Chapter 301) rules that anything prohibited by our Sages out of concern for suspicion is forbidden even in an enclosed room where no one can see. Nevertheless, Rabbeinu Yosef Haim of Baghdad rules that if one hung up laundry to dry on Erev Shabbat, one need not remove the laundry before the onset of Shabbat, for our Sages did not decree upon this matter at all as a result of people’s suspicion.

Besides for the above, one may not move a completely wet garment on Shabbat lest one come to wring it out, which is a Torah prohibition. Only a garment which is only partially wet may be moved on Shabbat, for it is uncommon to squeeze such a garment. Similarly, if a garment one is wearing becomes wet on Shabbat, one need not remove it, for there is no concern that one will wring it out.

Summary: One may not hang up clothes on Shabbat in a manner in which it is apparent that one intends to dry them. This prohibition applies to laundered clothing or clothing which has become wet in any other manner. One may not be lenient to hang clothing even in the bathroom of one’s home. A completely soaked garment which is usually wrung out may not be moved on Shabbat lest one wring it out and transgress a Torah prohibition by doing so.

נטילת ידיים אחר שעשה צרכיו

ברכת “אשר יצר” תקנוה רבותינו לאמרה אחר שעשה אדם את צרכיו, שאחר שנוטל את ידיו, מברך ברכת אשר יצר, שענינה שבח לה' יתברך על תיקון גוף האדם. וברכה זו מודפסת בכל הסידורים בתחילת ברכות השחר.

ומרן הרב חיד”א בספרו מחזיק ברכה (סק”ו) דחה את הראיה שהביאו מדברי הזהר הקדוש, וכתב שדברי הזהר לא נאמרו אלא לגבי נטילת ידים שחרית, אבל נטילה זו אחרי שעשה אדם את צרכיו, אינה אלא ברחיצת הידים בלבד. אלא שסיים מרן החיד”א, “וחזינן לרבנן קשישאי (וראינו לרבותינו הזקנים) שרחצו שלש פעמים”. וכן דעת השל”ה הקדוש, שאף נטילה זו דינה בשלש פעמים.

ומכל מקום להלכה אנו נוקטים כדברי מרן השלחן ערוך, שאין חיוב בזה, ודי ברחיצת ידים מן הברז פעם אחת. ומכל מקום המחמיר ליטול את ידיו שלש פעמים, כפי שכתבו כמה מגדולי הפוסקים, תבא עליו ברכה. וכן נהג מרן רבינו עובדיה יוסף זצ”ל, שהיה נוטל ידיו שלש פעמים כדין נטילת ידים בשחרית.

כתב בספר “אליה רבה” בשם מהר”ח הכהן, שאף על פי שיש ליטול ידיו שלש פעמים לאחר שעשה צרכיו, מכל מקום אין צורך ליטול דוקא מתוך “כלי” כפי שיש בזה חיוב בנטילת ידים לסעודה, אלא רשאי לרחוץ ידיו שלש פעמים ודי בכך. וכן משמע מדברי רבינו יוסף חיים בספר בן איש חי (ויצא אות ה). וזהו אף לדברי מרן החיד”א שהזכרנו. (אף על פי שהוא לא כתב לחלק בזה).

ובזמנינו יש שכתבו שיש ענין להחמיר גם בנטילה זו ליטול מתוך כלי דוקא, וניסו להביא ראיות לדבריהם. אולם באמת שאין ממש בדבריהם, ואין בדבר חסידות כל כך. (ראה בשו”ת שמע שלמה ח”ב סי' א). גם הגאון רבי מצליח מאזוז הי”ד, היה נוהג שלא לדקדק ליטול ידיו מתוך כלי, אלא רוחץ ידיו שלש פעמים ותו לא מתחת לברז המים. וכן כתב הגאון הראש”ל שליט”א בספר ילקוט יוסף, וכן כתב הגאון רבי דוד יוסף שליט”א בספר הלכה ברורה (עמ' קכז). וכן ראינו בעינינו, שמרן רבינו עובדיה יוסף זצ”ל, יוסף צדיקא, לא היה מדקדק ליטול ידיו מתוך כלי, אלא היה רוחץ ידיו לסירוגין שלוש פעמים בכל יד מהברז. גם שמענו שכן היה מנהג הגאון רבי שלום הכהן זצ”ל ראש ישיבת פורת יוסף, שאף על פי שנטל ידיו שלש פעמים, מכל מקום לא היה מדקדק ליטול מתוך כלי.

ולסיכום: מעיקר הדין די ברחיצת הידים מתוך הברז פעם אחת (בתנאי שיהיה במים שיעור רביעית, כלומר כשמונים מיליליטר מים). וממדת חסידות רבים נוהגים ליטול ידיהם שלש פעמים מן הברז או מן הכלי.

Netilat Yadayim After Using the Restroom

The “Asher Yatzar” blessing was enacted by our Sages to be recited after one uses the facilities. After one washes one’s hands, one recites this blessing which is meant as praise to Hashem regarding the creation of the human body. This blessing is printed in all Siddurim at the beginning of the morning blessings.

Washing Three Times
According to the letter of the law, one need not wash one’s hands three times from a vessel the way one would in the morning upon awakening; rather, a regular handwashing is sufficient. This can indeed be inferred from the words of Maran Ha’Shulchan Aruch. However, some are of the opinion that this handwashing must also be performed three times and they bring a proof to their opinion from the holy Zohar.

On the other hand, Maran Ha’Chida in his Machazik Beracha (Subsection 6) rebuffs this proof by saying that the Zohar is referring to the morning handwashing whereas a regular handwashing is sufficient after using the restroom. He concludes, however, that “we have seen elderly sages who have washed their hands three times.” The saintly Shelah rules likewise that this handwashing must be done three times.

Nevertheless, halachically speaking, we follow the ruling of Maran Ha’Shulchan Aruch that there is no obligation to do so; rather, washing one’s hands once from the faucet is sufficient. One who is stringent and washes his hands three times is certainly praiseworthy. This is indeed the custom of Maran zt”l who washes his hands three times similar to the morning handwashing.

Washing Using a Vessel
The Eliyah Rabba writes in the name of Rabbeinu Chaim Ha’Kohen that although one should wash his hands three times, it is nonetheless unnecessary to wash them specifically using a vessel; rather, one may just wash one’s hands (in the regular manner) three times and this is sufficient. This can also be inferred from the words of Rabbeinu Yosef Haim in his Ben Ish Hai (Vayetze, Section 5). This would also apply according to the aforementioned opinion of Maran Ha’Chida (although he does not write this distinction specifically).

Hagaon Harav Shlomo Amar Shlit”a (Sephardic Chief Rabbi of Jerusalem and former Rishon Le’Zion) writes in his Responsa Shema Shlomo (Volume 2, Chapter 1) that it is worthy to act stringently and use a vessel for this hand-washing as well. Nevertheless, many of the greatest Poskim of the generation disagree with his position. Indeed, Hagaon Harav Meir Mazuz Shlit”a testifies that the custom of his holy father Hagaon Harav Matzliach Mazuz zt”l was not to be meticulous to wash his hands using a vessel; rather, he would just wash his hands three times and that was sufficient for him. Similarly, Hagaon Harav David Yosef Shlit”a writes in his Halacha Berura (Page 127) that he has seen how Maran zt”l was not be meticulous to wash his hands specifically using a vessel. We have also heard that this is the custom of Hagaon Harav Shalom Cohen zt”l, Rosh Yeshivat Porat Yosef, that although he washes his hands three times, nevertheless, he is not careful to do so using a vessel.

Conclusion: It is sufficient for one to wash his hands from the faucet once (as long as the water used amounts to a Revi’it which is approximately 2.7 ounces) and many have the pious custom to wash their hands three times from the faucet. Some say that as an added measure of piety, one should wash specifically using a vessel.

שאלה: האם מותר לשתות מים לאחר שקיעת החמה ביום השבת (לקראת צאת השבת) או שאסור לשתות שום דבר עד שיעשה הבדלה?

תשובה: בהלכה הקודמת ביארנו, כי אסור לאדם לאכול שום דבר מזמן צאת השבת, עד שיבדיל על הכוס של יין, ויהיה רשאי לאכול מה שירצה. וביארנו גם, שאם היה יושב ואוכל (“סעודה שלישית”), והגיע זמן צאת השבת (שקיעת החמה, או צאת הכוכבים, וכפי שביארנו), אינו צריך להפסיק את סעודתו ולהתפלל ערבית ולהבדיל על הכוס. מכיון שאין כבוד השבת להפסיק כך את הסעודה הנערכת לכבודה, וכלשון הפוסקים, “שנראה כאילו מגרש את המלך”, ועל כן, הדבר ברור, שאם היה יושב ואוכל סעודה ממש, עם פת לחם, אינו מפסיק את הסעודה אף על פי שיצאה השבת.

ומכאן עלינו לדון לגבי מי שרוצה לשתות מים לאחר השקיעה, או לאחר צאת השבת לגמרי, האם רשאי לשתות, או שדין שתיה כדין סעודה לענין זה, ואסור לו לשתות שום דבר?

והנה בגמרא במסכת פסחים (קה.) אמרו, רב הונא, ראה אדם אחד (שהיה אדם גדול), שותה מים לפני הבדלה, לאחר צאת השבת. אמר לו לאותו אדם, האם כבודו אינו חושש למה שאמר רבי עקיבא שכל מי שטועם איזה דבר לפני הבדלה עונשו הוא שימות באסכרה? (וכמו שהזכרנו בהלכה הקודמת). ועונה הגמרא, שאותו אדם היה תופס להלכה כשיטת רבנן תלמידי רב אשי, שסברו שאין להקפיד בענין זה על שתית מים. ודוקא באכילה ממש יש איסור לפני ההבדלה, אבל בשתית מים אין איסור כלל. וכן פסק הרמב”ם להלכה, שאין איסור בשתית מים קודם הבדלה. וכן פסק מרן השלחן ערוך (סימן רצט).

ומן האמור מבואר שבאמת מעיקר הדין יש להקל בשתית מים לפני הבדלה, שהרי כן היא דעת מרן השלחן ערוך שקבלנו הוראותיו. אולם כנגד זה עומדת לפנינו שיטת הגאונים בתשובה, שאפילו מים אסור לשתות קודם הבדלה. ושאין הלכה כרבנן תלמידי רב אשי. וכן כתב בספר פרי עץ חיים, שיש איסור לשתות מים לפני הבדלה. וכן דעת רבותינו המקובלים.

ולענין הלכה, כתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצ”ל, שאף על פי שמעיקר הדין יש להקל בשתית מים קודם הבדלה, מכל מקום לרוב חומרת הענין, המחמיר בזה תבא עליו ברכה. וטוב להחמיר שלא לשתות מים קודם הבדלה.

Question: Is one permitted to drink water following sunset of Motza’ei Shabbat or is it forbidden to drink anything until one performs Havdala?

Answer: In the previous Halacha we have explained that one may not eat anything once Shabbat has concluded until one recites Havdala on a cup of wine after which one may eat whatever one wishes. We have also explained that if one had already begun eating Seuda Shelishit and then the time of Shabbat’s conclusion has arrived (either sunset or halachic nightfall, as we have explained in the above Halacha), one need not pause one’s meal, pray Arvit, and recite Havdala on a cup of wine, for ending a meal being held in honor of Shabbat in this way is disrespectful of the Shabbat and the Poskim refer to this as “similar to chasing away the king.” Thus, if one is seated and eating a bread meal, one should not end the meal merely because Shabbat has concluded.

We must now discuss the question regarding whether or not one may drink water after sunset or after Shabbat has actually concluded. Is this permissible or is drinking forbidden just as eating in this regard and one may not drink anything until Havdala?

The Gemara (Pesachim 105a) recounts that Rav Huna once saw a great scholar drinking water before Havdala once Shabbat had already ended. He asked this man if he was not concerned about what Rabbi Akiva said that anyone who tastes anything before Havdala shall die of Askara? (As we have explained in the previous Halacha) The Gemara answers that this individual maintained that the Halacha followed the students of Rav Ashe who ruled that one need not be concerned about this matter when drinking water. Only eating is forbidden, but drinking water is not forbidden at all. The Rambam and Maran Ha’Shulchan Aruch (Chapter 299) rule that there is no prohibition to drink water before Havdala.

Based on this, according to the letter of the law, there is room to allow drinking water before Havdala as this is the ruling of Maran Ha’Shulchan Aruch whose rulings we have accepted. Nevertheless, there is an opinion of the Geonim in one of their responses that is even forbidden to drink water before Havdala and that the Halacha does not follow the opinion of the students of Rav Ashe. The Sefer Peri Etz Chaim and the Mekubalim likewise write that it is forbidden to drink water before Havdala.

Halachically speaking, Maran Rabbeinu Ovadia Yosef zt”l writes that although according to the letter of the law one may act leniently and drink water before Havdala, nevertheless, because this issue is a very serious one, one should try to act stringently and not drink even water before Havdala and one shall surely be blessed.

הדלקת נרות חנוכה בערב שבת

הקדמת תפלת המנחה להדלקת הנרות
טוב להחמיר להתפלל תפלת מנחה בערב שבת חנוכה, קודם הדלקת הנרות, מפני שתפילת מנחה
נתקנה כנגד קרבן התמיד של בין הערביים, שהיו מקריבים בבית המקדש, והדלקת הנרות היא זכר
לנס שנעשה במנורת בית המקדש. וסדר העבודה בבית המקדש היה, שהקדימו את הקרבת קרבן התמיד להדלקת
הנרות. לפיכך נכון
להקדים את תפלת המנחה להדלקת נרות החנוכה.

ולכן נהגו רבים להתפלל תפלת מנחה בשעה מוקדמת ביום ששי, ואחר כך חוזרים
לבתיהם, ומתארגנים
לכבוד שבת, ומדליקין
נרות חנוכה, ושוב חוזרים
לבית הכנסת לתפלת ערבית.

אם אינו מוצא בנקל מנין שמתפללים מנחה מוקדמת, כתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצ“ל, שיקדים להדליק נרות
חנוכה לפני תפילת מנחה, ואחר כך ילך להתפלל עם הציבור. (ולא יתפלל מנחה
ביחידות לפני הדלקת הנרות, כי מעלת תפלה בציבור גדולה יותר מענין הקדמת תפלת מנחה
להדלקת הנרות.( (חזון עובדיה, חנוכה, עמוד קעט).

זמן הדלקת נרות חנוכה בערב שבת
בערב שבת של חנוכה, אי אפשר להדליק נרות כמנהגינו בימות החול, שהרי כבר נכנסה השבת
וקדש היום. לכן יש
להקדים את הדלקת נרות החנוכה לפני זמן כניסת השבת. ואין להקדים את הדלקת נרות חנוכה יותר
מדאי, אלא ידליק
כעשרים דקות לפני השקיעה. ואם רצה להקדים יותר, רשאי, ובתנאי שלא ידליק מוקדם יותר מזמן פלג
המנחה, שהוא שיעור
שעה ורבע בשעות זמניות קודם שקיעת החמה. (וכבר ביארנו לפני כמה ימים כיצד יש לחשב שעה
זמנית).

שיעור השמן שצריך לשים בנר
אף על פי שאנו מקדימים את הדלקת נרות החנוכה לפני כניסת השבת, ולא בזמן צאת
הכוכבים כבכל יום,
מכל מקום צריך שהנרות ידלקו כשיעור שהן דולקות בכל יום. כלומר, עד כחצי שעה אחר זמן
צאת הכוכבים. (דהיינו
שהנרות ידלקו במשך עשרים דקות עד שעת השקיעה, ואחר כך עוד רבע שעה עד זמן צאת
הכוכבים, ועוד חצי
שעה כשיעורן בכל יום).
ולכן צריך לתת שמן או להניח נרות שיהיו ארוכים דיים בערב שבת, בכדי שידלקו לפחות
עד חצי שעה אחרי זמן צאת הכוכבים.

ישנם רבים שמחוסר ידיעה קונים נרות חנוכה, שאינם דולקים למשך זמן מספיק (שעה וחמש דקות). ויש להעיר את תשובת
לבם לכך. ומי שאין לו
נרות שיכולים לדלוק שיעור זמן די ארוך כדת וכהלכה, ידליק לכל הפחות נר אחד כזה לצאת בו
ידי חובת עיקר התקנה.

נר שבת ונר חנוכה, מי קודם?
יש להקדים הדלקת נרות חנוכה לפני הדלקת נרות שבת, מפני שמצות הדלקת נר חנוכה היא חביבה
מאד. ומטעמים
נוספים. (כמו שהסברנו
בעבר, לפי מה שנתבאר בספר חזון עובדיה, חנוכה, עמ' קעד). 

לסיכום: יש להשתדל
להתפלל מנחה לפני הדלקת הנרות של ערב שבת. יש להדליק נרות חנוכה כעשרים דקות
לפני שקיעת החמה.
יש להקפיד שהנרות יוכלו לדלוק עד כחצי שעה לאחר צאת הכוכבים, כלומר, למשך לפחות שעה וחמש
דקות. ויש להקדים
הדלקת נרות חנוכה להדלקת נרות שבת.

The Proper Time for Lighting Chanukah Candles On Erev Shabbat

Therefore,
many have the custom to pray Mincha earlier on Friday after which they go home
to prepare for Shabbat, light the Chanukah candles, and finally return to
synagogue to pray Kabbalat Shabbat and Arvit.

However,
if a Minyan that prays Mincha early on Friday afternoon is not easily
accessible, Maran Rabbeinu Ovadia Yosef zt”l writes that if one will be able to
find a later Minyan for Mincha, it is preferable to first light Chanukah
candles and then pray with a Minyan rather than pray Mincha alone before
lighting, for the significance of praying with Minyan is greater than praying
before lighting (see Chazon Ovadia-Chanukah, page 179).

Many
people unknowingly buy ready-to-light oil glasses for Chanukah that do not have
the proper amount of oil to burn for this prolonged time of over an hour. If
one does not have all the candles with the required amount of oil, one should
make sure that at least one candle has the prescribed amount of oil to last
until the allotted time in order to fulfill at least the minimal obligation of
lighting the Chanukah candles.

Summary: One should preferably try to
pray Mincha before lighting Chanukah candles on Erev Shabbat. Chanukah candles
should be lit on Friday afternoon approximately twenty minutes before sunset.
One should take care to fill the glasses with enough oil for the candles to remain
lit until a half-hour after nightfall, i.e. approximately one hour and five
minutes after having been lit. Chanukah candles should be lit before Shabbat
candles.

  נר חנוכה במוצאי שבת – נר חנוכה מנר חשמל

מנויים יקרים, לרגל ימי החנוכה, אנו שמחים להגיש
את ההלכה יומית במסגרת האתר
החדש שעלה אתמול, מלבד
השינויים החזותיים במראה האתר, הוספנו שיפורים נוספים כפי שניתן לראות, באופן
ההגשה של ההלכה יומית בארבע שפות בצורה מותאמת, בהתאמה למסכים קטנים ולמסכי טלפון,
וכן בהוספת תמונות השייכות להלכות שישלחו, ועוד הוספות אחרות שיתווספו בעזרת ה'
בהמשך.

אנו תקוה שחפץ ה'
בידינו יצלח, ונזכה להגדיל תורה ולהאדירה, ושוב אנו פונים לקהל הלומדים
היקר, להמליץ בפני קרובים וידידים להרשם אף הם ולהצטרף לקהל הרבבות הלומדים את
ההלכה היומית מידי יום, וזכות
התורה וזכות מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק”ל תגן בעדכם, תזכו לשנים רבות נעימות
וטובות!——————————————

במוצאי שבת של חנוכה, מדליקים בבית הכנסת נרות חנוכה, ואחר כך
מבדילים על הכוס, כדי לאחר את יציאת השבת כמה שאפשר. ואף על פי שהמדליק נרות
חנוכה, פורק מעליו את קדושת השבת, מכל מקום טוב להדליק נרות חנוכה בבית הכנסת אחר
תפלת ערבית, שהרי כל הציבור שאינם מדליקים נרות, נשארים בקדושת השבת עד שיבדילו.
וגם כדי שיהיה פרסומי ניסא בהדלקת הנרות בבית הכנסת, שהרי אם יבדילו קודם ההדלקה,
רוב הציבור ילכו לבתיהם קודם ההדלקה, ולא יראו את ההדלקה בבית הכנסת.

כשמגיע אדם לביתו, יקדים להבדיל על הכוס תחילה, ואחר כך ידליק
נרות, שתדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם. (ומצות הבדלה היא תדירה, שעושים אותה בכל
שבוע).

זמן רבינו תם
למנהג רבים ושלמים
הנוהגים להחמיר שלא לעשות מלאכה במוצאי שבת, עד שיבוא זמן רבינו תם, הוא הדין שאף
במוצאי שבת חנוכה צריכים להמתין שלא להדליק נרות עד זמן רבינו תם, מפני שאין זה
מנהג טוב ותו לא, אלא ראוי ונכון לכל אחד ואחת לנהוג כשיטת רבינו תם, ובפרט שכן
דעת מרן השולחן ערוך. וכפי מנהגו הטוב של מרן רבינו עובדיה יוסף זצ”ל, שעורר על
ענין זה כל ימי חייו, ועורר גם אותנו לכתוב על כך בהלכה יומית, ורבים שמעו בקולו
ועליהם תבא ברכת טוב. 

ברכת בורא מאורי האש
אין מברכים ברכת
“בורא מאורי האש” על נרות חנוכה (וכגון בבית הכנסת שמדליקים קודם
ההבדלה, או אם טעה והדליק נרות קודם ההבדלה), שהרי אסור ליהנות מנרות חנוכה, ואין
מברכים “בורא מאורי האש” עד שיאותו לאורו של נר ההבדלה, כלומר, הנאה
מאור הנר, אבל על נר השמש שהוא חול, מותר לברך “בורא מאורי האש“.

הדלקת נרות חנוכה בחשמל
כתב מרן רבינו
עובדיה יוסף זצ”ל, שאין יוצאים ידי חובה בהדלקת חנוכייה חשמלית, מפני שאין בחנוכייה
חשמלית לא שמן ולא פתילה, והנס שהתרחש במנורת בית המקדש היה בשמן שהספיק לשמונה
ימים, ולכן אף שמותר להשתמש לנר חנוכה בנרות של נפט או שמן פרפין וכדומה, מכל מקום
יש דמיון בינם לבין שמן זית, מה שאין כן בחשמל, ועוד נוספו בזה סברות לאיסור הדלקת
נר חנוכה בחשמל. ומכל מקום כתב מרן הרב זצ”ל, שאם יזדמן שאין לאדם שום אפשרות
להדליק בשמן או בשעווה, ידליק במנורה חשמלית בלא ברכה. וצריך שיהיה הנר מונח במקום
שאין רגילים להניחו בשאר ימות השנה כדי שיהיה ניכר שהוא נר חנוכה.

וכבר הזכרנו בדין הדלקת נרות שבת, שלגבי ברכת בורא מאורי האש בהבדלה
במוצאי שבת, צריך שיהיה נר ממש עם אש גלויה, אבל אין לברך על נר חשמל. וכן הסברנו את הדין בזה לעניין נרות שבת.

Lighting Chanukah Candles on Motza’ei Shabbat and Electric Chanukah Candles

On
Motza’ei Shabbat Chanukah, in the synagogue, Chanukah candles are lit first and
only following this is Havdala recited in order to delay the departure of
Shabbat as much as possible. Although the one lighting the Chanukah candles
removes the sanctity of Shabbat from himself, nevertheless, the rest of the
members of the congregation who have not yet lit still retain the sanctity of
Shabbat. Also, the Chanukah candles are lit first in order to publicize the
miracle, for if Havdala were to be recited first, most of the congregation would
have gone home before Chanukah candle-lighting.

When
one returns home from synagogue, since the act of lighting a fire will in any
case remove the sanctity of Shabbat, one should first recite Havdala and only
then light Chanukah candles, for the more frequent Mitzvah should be performed
first. (Havdala is indeed more frequent, for it is recited every week.)

We
have already mentioned within the laws of lighting Shabbat candles that
regarding the blessing of “Boreh Me’orei Ha’esh” on Motza’ei Shabbat
that one must specifically use an open flame as opposed to electric light which
is invalid for this blessing. We have also previously mentioned the Halacha
regarding lighting Shabbat candles with electric bulbs.

מיון הסכו”ם בשבת

לשאלת רבים: בסיום הסעודה בשבת, כאשר מדיחים את הכלים, וכולם מונחים יחד בערימה, האם מותר לברור את המזלגות, ולהניחם לבדם בתא מיוחד, וכן את הסכינים והכפות, או שיש בזה איסור משום בורר?

תשובה: בהלכות הקודמות דיברנו בענין מלאכת “בורר” האסורה בשבת. והזכרנו, שאין היתר לברור בשבת, אלא בשלשה תנאים: שיברור בידו ולא על ידי כלי (כגון מסננת), ושיברור את האוכל מן הפסולת, ולא להיפך. ושיברור על מנת לאכול לאלתר (כלומר, מיד, ולא לאחר זמן).

ועתה לנדון השאלה: הנה בודאי שבברירת הסכו”ם זה מזה, לא שייך להקל מצד מה שיברור דוקא את “האוכל” מן “הפסולת”, כלומר, דוקא את חלקי הסכו”ם שהוא חפץ בהם מתוך אותם שאינו חפץ בהם, משום שאין זה בורר על מנת לאכול “לאלתר”, שהרי הוא מניח את הכלים עד לסעודה הבאה.

Sorting Silverware on Shabbat

By Popular Demand: After the silverware is washed and laying in a pile following the Shabbat meal, may one select the forks, knives, and spoons and place them in their designated compartments or does this constitute a prohibition of selecting?

Answer: In the previous Halachot, we have discussed the forbidden work of selecting on Shabbat. We have mentioned that one may only select on Shabbat when three conditions are met: One must select by hand and not with the use of a utensil (such as a strainer), one must select the food from the waste and not the opposite, and one must do so in order to eat the food immediately (and not to leave it for a later time).

Regarding our question, one may certainly not be lenient and sort the silverware just because one is selecting the “food” from the “waste”, i.e. selecting the specific silverware that one wants from the items that he does not want, for this cannot be considered selecting in order to eat “immediately”, as one intends to leave the utensils for use during the next meal.

Selecting Items that do not Grow from the Ground
We have mentioned in the past that according many Poskim, the prohibition of selecting only applies to things which grow from the ground, such as fruits, vegetables, and grain; however, cutlery utensils which do not grow from the ground are not included in this prohibition. Although we rule that halachically, one should not select even items that do not grow from the ground, nevertheless, this opinion may be included as a reason for leniency regarding sorting silverware on Shabbat.

Selecting Regarding Two Items that are Equal in One’s Eyes
Another important reasoning to be lenient which Maran Rabbeinu Ovadia Yosef zt”l quotes in his Responsa Yabia Omer is that since when one sorts silverware there is no “food” and “waste” present, for all the utensils are equal in one’s eyes, it seems that the prohibition of selecting does not apply to such utensils.

The Bottom Line
Maran zt”l concludes by writing that it seems that those who customarily sort forks, knives, and spoons that were mixed together and place them in their designated compartments following the Shabbat meal do not transgress the prohibition of selecting on Shabbat. It is preferable though that after washing these utensils, one should dry each utensil that comes to his hands separately and afterwards place it in its designated compartment, for in this way, the prohibition of selecting certainly does not apply.