כיצד מברכים?

שאלה: האם כשמברך צריך להשמיע לאוזניו את הברכה, או שדי בברכה בשקט מוחלט שאפילו המברך עצמו אינו שומע? וכן האם מותר מן הדין לברך ולאכול בראש מגולה, בלי כיפה?

תשובה: בגמרא במסכת ברכות (דף טו.) מבואר שבכל הברכות שהאדם מברך, צריך להשמיע לאוזניו מה שמוציא מפיו. כלומר אין לברך בלחש על המאכל, אלא יש להגביה את הקול מעט בכדי שלכל הפחות המברך עצמו ישמע את הברכה שמוציא בשפתיו. ומכל מקום בדיעבד, אם לא השמיע לאוזניו את קריאתו או ברכתו, כל שביטא בשפתיו את המילים יצא ידי חובה ואינו חוזר לברך.

ומרן מופת הדור רבינו עובדיה יוסף זצוק”ל כתב, שהוא הדין לגבי הברכות שבתפילת שמונה עשרה, שאף שנאמר בפסוק אודות חנה שהתפללה בלחש, “רק שפתיה נעות”, מכל מקום אין הכוונה שיתפלל בלחש לגמרי, אלא יבטא המילים בשפתיו ממש, עד שיוכלו אזניו לשמוע מה שפיו מדבר. ואף שיש מחלוקת בזה בין רבותינו המקובלים, שיש מהם שאומרים שבתפלת העמידה יהיה ביטוי המילים בשפתיים בלבד, בלא הוצאת הגה מהפה. מכל מקום להלכה נכון יותר שיגביה מעט את קולו (אבל לא שישמעוהו אחרים). וכן מבואר בדברי רבינו אליעזר אזכרי בעל ספר חרדים, שהיה בעצמו מקובל וחי בסמוך לזמן מרן ורבינו האר”י, שכתב שאפילו בתפלת שמונה עשרה, לא נכון שאדם יבטא את המילים בשקט מוחלט רק במלמול שפתיו, אלא עליו לבטא את המילים בדיבור ממש. וכן פסק הגאון רבי שלום משאש זצ”ל.

על כל אדם מוטלת חובה קדושה, להרגיל את עצמו ואת בניו אחריו, להזהר שלא לברך את הברכות בחטף, וכדאי שינהגו כעצתו של ראש הישיבה הגאון רבי יהודה צדקה זצ”ל, לחלק את הברכה לשלשה חלקים: ברוך אתה ה', ואז ימתין מעט, אלקינו מלך העולם, ושוב ימתין, שהכל נהיה בדברו. שאז, חזקה עליו שיברך בכובד ראש ללא קלות דעת וזלזול בברכות אשר חשיבותן רבה מאד.

ולענין השאלה השנייה, האם מותר מן הדין לברך ולאכול בראש מגולה, ללא כיפה. הנה כבר דיברנו בענין זה בעבר, שנחלקו הפוסקים לגבי חיוב הליכה עם כיפה, האם הוא חיוב גמור מן הדין. אולם לעניין ברכה בגילוי ראש ללא כיפה, הדבר חמור יותר, כי בשעת הברכה יש חיוב מעיקר הדין ממש לכסות את הראש בכיפה, משום שאסור להוציא מהפה אזכרה (דהיינו שם ה') בראש מגולה. וכמו שכתבנו לגבי מי שמברך בחוף הים.

וכן פסק מרן השלחן ערוך, שאסור להוציא שם שמים מהפה בלי כיסוי ראש כמו כיפה. ולפיכך אף במקום שגם הדתיים אינם נזהרים ללכת עם כיפה, כגון על חוף הים וכדומה, מכל מקום בשעה שבאים לברך חייבים מן הדין לכסות ראשם כדת בכיפה.

How Should One Bless?

Today's Halacha is dedicated for the merit and protection of
All Our Dear Soldiers
May Hashem give them strength and courage to vanquish our enemies and may they return home safe and sound amid health and joy. May Hashem protect all the captives and have mercy upon them so that no harm befalls them and may they be released quickly, Amen!
* * * * * * * * * *

Question: When one recites a blessing, must the words of the blessing be somewhat audible or may one recite the words in complete silence? Furthermore, is it permissible to recite a blessing bare-headed, without wearing a Kippah?

Answer: The Gemara (Berachot 15a) states that all blessings one makes should be audible, i.e. one should not recite a blessing completely silently; rather, one should raise one’s voice at least to the extent that one can hear the words coming out of one’s mouth. Nevertheless, post facto, even if the blessing was recited in a complete undertone and one could not hear the words one uttered at all, as long as one enunciated the words, one has fulfilled one’s obligation and need not repeat the blessing.

Maran Rabbeinu Ovadia Yosef zt”l writes that the same applies to the blessings of the Amida prayer. Although the verse states that Hannah (mother of Shmuel Ha’Navi) prayed silently and “only her lips moved,” nevertheless, this does not mean that one should pray completely silently. Rather, one should enunciate the words to the extent that they are audible to one’s own ears. Although this topic is subject to a disagreement among the great Mekubalim with some maintaining that the Amida should be recited completely silently without emanating any sound from one’s mouth, nevertheless, halachically, one should pray somewhat audibly so that one can hear one’s self (however, it should not be audible to others). Indeed, Rabbeinu Elazar Ezkari, a great Mekubal who lived in the times of Maran Ha’Bet Yosef and the saintly Ari zt”l, writes that even during the Amida prayer, it is improper for one to recite the blessings completely inaudibly; rather, the words should be somewhat audible. Hagaon Harav Shalom Messas zt”l rules likewise.

It is imperative that one teach one’s family not to recite blessings in a rushed manner. It is worthwhile to adopt the advice of Hagaon Harav Yehuda Tzadka zt”l, Rosh Yeshivat Porat Yosef, which was to split every blessing into three parts: “Baruch Ata Hashem,” pause for a moment and then recite “Elokeinu Melech Ha’Olam,” pause for another moment and recite “Shehakol Nihya Bidvaro.” In this way, one will certainly recite blessings with the necessary concentration and without, G-d-forbid, disparaging blessings which are so tremendously important.

Regarding the second question about reciting a blessing bare-headed, the Poskim disagree whether or not walking around with a Kippah is a halachic obligation. Nevertheless, reciting a blessing bare-headed is more serious and while reciting a blessing, one’s head must be covered, for one may not utter the name of Hashem bare-headed. We have discussed this with regards to reciting blessings at the beach.

Maran Ha’Shulchan Aruch rules likewise that one may not utter the name of Hashem until one covers one’s head with a Kippah and the like. Thus, even in a place where religious Jews walk around bare-headed, such as at the beach and the like, one must cover one’s head with a Kippah when reciting a blessing.