דמעות בתפילה

לקראת סיום סדר הסליחות, נהגו הספרדים לומר פיוט “אליך ה' נשאתי עיני”, ובפיוט זה אנו אומרים “הַעֲבֵר חַטָּאתִי אֱלֹקֵי יְשׁוּעָתִי, וְגַם אֶת דִּמְעָתִי שִׂימָה בְּנֹאדֶךָ”. כלומר, מבקשים אנו מה' יתברך, שישמור את דמעותינו ושיהיו נראות לפניו, כדי לקבל את תשובתינו ואת תפילותינו.

ואצל האשכנזים נוהגים בדומה לזה, לומר פיוט “אזכרה אלוקים”, ושם אומרים: “יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שׁוֹמֵעַ קוֹל בְּכִיוֹת, שֶׁתָּשִׂים דִּמְעוֹתֵינוּ בְּנֹאדְךָ לִהְיוֹת, וְתַצִּילֵנוּ מִכָּל גְּזֵרוֹת אַכְזָרִיּוֹת, כִּי לְךָ לְבַד עֵינֵינוּ תְלוּיוֹת”.

ומקור הבקשה מאת ה', שישמור דמעותינו בתוך “נאד”, הוא בספר תהלים, שנאמר: “שִׂימָה דִמְעָתִי בְנֹאדֶךָ”, אשר על פסוק זה דרשו רבותינו במסכת שבת (דף קה:), שכל המוריד דמעות על אדם כשר, הקדוש ברוך הוא סופרן ומניחן בבית גנזיו. ורש”י בתהלים (פרק נו) פירש, שאנו מבקשים מהקדוש ברוך הוא, שיראה את דמעותינו, ויהיו נחשבות בעיניו כמו צרותינו. ובודאי, על ידי זה נזכה לקבלת התפילות.

ורבינו חיים ויטאל כתב בשם רבינו האר”י, שכל מי שלא מתעורר לבכיה בתפלות הימים הנוראים, ראש השנה ויום הכיפורים, זהו סימן שאין נשמתו הגונה ושלימה.

ומרן זצ”ל היה דורש, שאף בשעה שאדם לא מתעורר בבכיה, מכל מקום יתפלל בקול בכי, בתחנונים, כמו שנאמר: “כִּי שָׁמַע ה' קוֹל בִּכְיִי”.

אולם העירו בזה כמה אחרונים, ובכללם הרב בעל “אהלי יעקב” (בדיני הסליחות אות יא), שאם אדם מסויים יודע בעצמו שאינו בוכה, איך יוכל לומר כן? והלא נמצא שהוא דובר שקרים. ובספר טהרת המים הוסיף עוד, שאם לא בוכה באותו מעמד של הסליחות, לא יכול לומר נוסח כזה, שנמצא שהוא מדבר דבר שקר.

אולם מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק”ל כתב (בחזון עובדיה עמוד יט), שאם אותו אדם, בוכה ביום הכיפורים, למשל בשעת הוידוי, ובפרט בוידוי של רבינו נסים ראש ישיבת בבל, יכול לכוין באומרו “וגם את דמעתי” על הדמעות שהוא מוריד בשעה שהוא באמת מוריד דמעות. ואין הכרח שתהיה בכייתו דוקא באותה שעה של הסליחות.

וכיוצא בזה בפיוט “לך אלי תשוקתי”, שאנו אומרים “אנסך את דמעי לך”, אם מכוין על דמעתו שבשעת הוידוי, די בזה. אף על פי שנכון מאד שכל אדם בעל לב יתעורר לבכיה דוקא בשעת אמירת הפיוט הזה, שהוא מלא רשפי אש שלהבת יה, ברגש טהור.

ויתירה מזו כתב הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך (שלמי מועד עמוד כג), שמי שלא בוכה, יכול לכוין על הדמעות של כלל ישראל ששופכים דמעותיהם כמים בימים הללו, אף על פי שלא בכה בעצמו. והביא דבריו מרן זצ”ל.

ולסיכום: גם מי שלא בוכה בשעת אמירת הסליחות, רשאי להזכיר פיוטי סליחות שמוזכר בהם ענין הבכי והדמעות. ויכוין על הדמעות שמוריד בשעה שבאמת מוריד דמעות. וכמובן שתפילה בדמעה לא שבה ריקם, וחשוב מאד בפרט בתפילות הימים הנוראים, שיתפלל אדם מתוך בכיה, באהבת ה' וצער על שנתרחקנו מאתו בעוונותינו.

Tears During Prayer

Towards the end of the Selichot, the Sephardic custom is to recite the poem entitled “Elecha Hashem Nasati Enai.” In the fifth stanza of this stirring poem, we recite, “Remove my sin, G-d of my salvation; and also, my tear, place in your flask.” This means that we are requesting that Hashem collect our tears and save them so that they appear before Him so that He may accept our repentance and prayers.

Among Ashkenazi communities, it is customary to recite the “Ezkera Elokim” poem, which states: “May it be Your will, the One who hears crying voices, that you place our tears in your flask and that you save us from all cruel decrees, for our eyes are fixated only upon You.”

The source for this request to have our tears saved in Hashem’s flask is based on a verse in Tehillim, which states, “Place my tear in your flask,” about which the Gemara (Shabbat 105b) expounds that when one sheds tears for a worthy person, these tears are collected by Hashem and placed in His inner sanctum. Rashi (Tehillim 56) comments that we are praying that Hashem see our tears and that He treat them as our suffering. As a result, we shall surely merit having our prayers answered.

Rabbeinu Chaim Vital quotes the Ari z”l as having said that if one is not aroused to tears during the prayers of the Days of Awe, namely Rosh Hashanah and Yom Kippur, this is an indication that one’s soul is unworthy and incomplete.

Maran zt”l would often say that even if one is not moved to tears, one should still pray in a crying voice, based on the verse, “For Hashem has heard the sound of my cries.”

Nevertheless, several Acharonim, among them the Aholei Yaakov (Laws of Selichot, 11) raise a concern that if one knows that one does not cry, how can one recite these words? Is this not a lie?! Indeed, the Taharat Ha’Mayim writes that if one does not cry while reciting Selichot, one may not recite this text, for it is tantamount to telling a lie.

On the other hand, Maran Rabbeinu Ovadia Yosef zt”l writes (in his Chazon Ovadia- Yamim Nora’im, page 19) that if this individual cries at least on Yom Kippur, such as during the confessional prayer authored by Rabbeinu Nissim Gaon, Rosh Yeshiva of Babylon, one may have this in mind while reciting the words “And also my tear etc.” in the Selichot. One need not cry specifically during Selichot services.

Similarly, within the “Lecha Eli” poem recited on the eve of Yom Kippur, when we recite “I shall pour my tears to you,” if one has in mind the tears one sheds during the confessional prayer, this is sufficient. Nonetheless, it is especially poignant to try and move oneself to tears during this powerful prayer of “Lecha Eli.”

Furthermore, Hagaon Harav Shlomo Zalman Auerbach zt”l writes (in his Shalmei Mo’ed, page 23) that even one who does not cry himself may have in mind the copious tears spilled collectively by the Jewish nation during these days. His opinion is quoted by Maran zt”l.

Summary: Even one who does not necessarily cry while reciting the Selichot may, in fact, recite the portions of Selichot which reference crying and tears. One should have in mind the tears one sheds when one really does cry. Needless to say, prayers recited amid tears do not return unanswered and it is especially important to pray with tears during the Days of Awe amid love of Hashem and pain that we have drifted apart from Him as a result of our sins.

ברכות קריאת שמע – אנשים ונשים

בהלכות הקודמות ביארנו, כי קריאת שמע של שחרית, אפשר לקוראה עד השעה השלישית מהיום. כלומר, לכל המאוחר, יש לחשב שלש שעות מזמן זריחת החמה, ועד אז חובה לקרוא קריאת שמע. וחיוב זה הוא מצוה מן התורה על האנשים דוקא, אבל הנשים פטורות מן הדין מקריאת שמע, שהרי היא בכלל “מצות עשה שהזמן גרמא”, שהרי יש זמן קצוב לקריאת שמע, וגם היא מצות עשה, ולכן הנשים פטורות ממנה.

כמו כן ביארנו שיש להזהר ולהתפלל שחרית לפני שתעבור השעה הרביעית מהיום. ובימים אלה סוף זמן תפלת שחרית בארץ ישראל יוצא בערך בשעה עשר ועשרים בבוקר. ומי שלא התפלל עד שעבר זמן זה, עליו להתפלל בכל זאת, עד שיגיע זמן חצות היום. וזמן חצות היום בימים אלה יוצא בערך כחמש עשרה דקות לפני השעה שתים עשרה לפני הצהרים.

ובמשנה במסכת ברכות (דף ט:) שנינו כי סוף זמן קריאת שמע הוא “עד שלוש שעות”. “והקורא מכאן ואילך לא הפסיד”. ובגמרא (בדף י:) אמרו: “הקורא מכאן ואילך לא הפסיד”, מהו מה ששנינו “לא הפסיד”? הרי בודאי הפסיד, שעבר זמן קריאת שמע! אלא ביארו בגמרא, “שלא הפסיד את ברכות קריאת שמע”.

ומכאן משמע שאף אם עבר זמן קריאת שמע, עדיין אפשר לברך את ברכות קריאת שמע. וכתב רבינו הרא”ש בשם רבינו האי גאון, שמה שאמרו בגמרא שאפשר לברך ברכות קריאת שמע גם לאחר סוף זמן קריאת שמע, פירוש הדבר, שאפשר לברך ברכות קריאת שמע עד סוף השעה הרביעית, שהוא סוף זמן תפלה. אבל אין הכוונה שבמשך כל היום יוכל לקרוא קריאת שמע עם ברכותיה. וכן כתבו עוד מגאוני קדם, רבינו יצחק אבן גיאת, ובעל האשכול ועוד. וכן פסק מרן השלחן ערוך (סימן נח סעיף ו).

נמצאנו למדים, כי סוף זמן ברכות קריאת שמע, הוא שווה לסוף זמן תפלה, כלומר, ארבע שעות זמניות לאחר הנץ החמה לכל המאוחר. וכפי שנדפס בלוחות השנה המהודרים.

ומכאן נלמד כמה גרוע מנהגם של אותם בתי כנסת ויחידים, שמתפללים בשעה מאוחרת מאד, ואם לא די בכך שהם מפסידים זמן קריאת שמע (אם לא קראו בשעה מוקדמת), ומפסידים זמן תפלה, הרי שעוד הם נכנסים באיסור ברכה לבטלה, שמברכים ברכות קריאת שמע לאחר סוף זמנן. וכן כתב מרן החיד”א בשו”ת חיים שאל (ח”ב סימן לא), בזו הלשון: “כמה צער בנפשי על רבים בערים אלה, שקוראים קריאת שמע בברכותיה אחרי ארבע שעות, ואינם קמים להתפלל עם הציבור, וכשהם קמים וקוראים קריאת שמע ביחיד, עברה שעה רביעית, ועם כל זה קוראים קריאת שמע בברכותיה, נגד דעת מרן שפסק שאם עברה שעה רביעית מהיום לא יברכו ברכות קריאת שמע”.

ולסיכום: מי שנכשל ומתפלל לאחר סוף זמן תפלה, כלומר לאחר ארבע שעות מזריחת החמה, אינו יכול לקרוא את ברכות קריאת שמע בשם ומלכות, אלא יברכם בלא שם ומלכות. וכפי שביארנו.

The Blessing of Keri’at Shema Regarding Men and Women

In the previous Halachot we have explained that one may recite Keri’at Shema until the end of the third seasonal hour of the day. This means that the latest time for Keri’at Shema should be calculated as no later than the end of the third hour of the day beginning from sunrise (although these hours should preferably be calculated beginning from dawn). The Mitzvah of reciting Keri’at Shema is a Torah obligation for men; women, however, are exempt from this Mitzvah since reciting Keri’at Shema is a positive time-bound Mitzvah, for there is an allotted time during which it must be recited (which is likewise a Torah obligation) and women are exempt from such positive, time-bound Mitzvot.

We have also explained that one must take care to pray the Shacharit prayer before the end of the fourth seasonal hour of the day. During this time of year in Israel, the end time for Shacharit is at approximately 9:55 AM and in New York it is at approximately 10:20 AM. If one did not pray Shacharit by this point, one must nevertheless still pray before halachic midday arrives. Halachic midday at this time of year is at approximately 11:35 AM in Israel and at approximately 11:55 AM in New York.

The Blessings of Keri’at Shema
Within the Shacharit prayer, there are two blessings recited before Keri’at Shema, i.e. the blessings of “Yotzer Ohr” and “Ahavat Olam” (“Ahava Rabba” according to the Ashkenazi tradition). Following Keri’at Shema, one blessing is recited, i.e. the “Ga’al Yisrael” blessing. According to the Ashkenazi custom, women may recite these blessings as well. Nevertheless, according to the Sephardic custom whereby women do not recite blessings upon Mitzvot they are exempt from performing, women do not recite these blessings at all. Righteous women who wish to recite these blessings must make sure not to mention Hashem’s name at the conclusion of the blessing, for instance, instead of “Baruch Ata Hashem Yotzer Ha’Me’orot” they should merely recite “Baruch Yotzer Ha’Me’orot”. The same procedure should be followed regarding the “Ohev Et Amo Yisrael” and “Ga’al Yisrael” blessings.

The Latest Time for These Blessings
Just as there is an allotted time for Keri’at Shema and the morning Amida prayer, there is likewise an allotted time for the blessings of Keri’at Shema.

The Mishnah (Berachot 9b) states that the latest time for the morning Keri’at Shema is “until three hours and one who recites it past this time has not lost out.” The Gemara (ibid. 10b) questions this statement that “one has not lost out.” What does this mean? One has certainly lost out since the proper time for Keri’at Shema has already passed! Rather, the Gemara explains that this means “one has not lost out the blessings of Keri’at Shema.”

It seems from here that even if the time for Keri’at Shema has passed, one may still recite the blessings of Keri’at Shema. The Rosh quoting Rav Hai Gaon writes that when the Gemara states that one may recite the blessings of Keri’at Shema even after the end time for Keri’at Shema has passed, this means that one may recite these blessings until the end of the fourth hour of the day which is the end time for the prayer. Thus does not mean, however, that one may recite Keri’at Shema and its blessings all day long. Many other great Rishonim, including Rabbeinu Yitzchak ibn Gi’at, the Sefer Ha’Eshkol, and others rule likewise as does Maran Ha’Shulchan Aruch (Chapter 58, Section 6).

Thus, the latest time for reciting the blessings of Keri’at Shema is equivalent to the latest time to pray Shacharit which is no later than the end of four seasonal hours past sunrise as is printed in many calendars quoting halachic times.

Based on this we can see that the custom that some synagogues (and even some individuals) have to pray at very late hours is quite terrible, for not only do they miss the proper time for Keri’at Shema (if they have not read it at an earlier hour) and the Shacharit prayer, they transgress the sin of reciting a blessing in vain by reciting the blessings of Keri’at Shema past the allotted time for doing so. Indeed, Maran Ha’Chida writes in his Responsa Chaim Sha’al (Volume 2, Chapter 31), as follows: “It causes my soul to suffer greatly when many people in these cities recite Keri’at Shema and its blessings after the fourth hour of the day and they do not arise to pray along with the congregation; when they eventually wake up and recite Keri’at Shema alone, the fourth hour has already passed and they nevertheless read Keri’at Shema with its blessings contrary to the ruling of Maran (Ha’Shulchan Aruch) who has written that the blessings of Keri’at Shema may not be recited past the fourth hour of the day.”

Summary: One who, for whatever reason, prays Shacharit after the allotted time for doing so, i.e. four seasonal hours past sunrise, may not recite the blessings of Keri’at Shema with Hashem’s name; rather, one should read these blessings while omitting Hashem’s name, as we have explained.