דברי מרן זצ"ל בחודש אלול לאחר מלחמת שלום הגליל

בשנת התשמ"ב, פרצה מלחמת שלום הגליל, ובערב
ראש השנה בשנה ההיא, נשא מרן רבינו הקדוש רבי עובדיה יוסף זצ"ל (הכ"מ)
דברי התעוררות, שדומה כי הם ראויים באופן מיוחד לגבינו, לאחר שעברו עלינו ימים
קשים בשנה זו, בשעת חירום קשה עם מלחמתם של חיילינו בערביי העיר עזה הצוררים לנו
ומבקשים להמיתינו, וכמה וכמה אבדות יקרות אבדנו בעוונות הרבים, ואף גם צערם של כל
תושבי ישראל, ובפרט תושבי הדרום, אשר עליהם עיני עיני יורדה
מים, על חללי בת עמי, שבתוכם ילדים רכים, הגדלים בפחד ופחת, באימה וברעדה מחמת
הבאות, ואינם יודעים מה ילד יום. על כן נביא בכאן את דברי רבינו זצ"ל (בתוספת
מועטת), ישמע חכם ויוסף לקח.

הרפתקאות רבות כברו עלינו בשנה זו, במיוחד במבצע
שלום הגליל, במלחמה עקובה מדם, שנהרגו למעלה משש מעות חיילי צבא ההגנה לישראל,
בתוכם הרבה יראי שמים מרבים,
ובמיוחד ארבעים חיילי ישיבות
ההסדר. וזאת מלבד פצועי צה"ל, שרבים מהם נשארו נכים לכל ימי חייהם, בלי ידים
או בלי רגלים, או שאבדו מאור עיניהם וכדומה. וזאת מלבד הרבה
הרוגים ופצועים בתאונות הדרכים בכל ימות השנה, ואין לך יום שאין בו תאונות קטלניות.

וכשהאדם מתבונן, הלא ידע כי כל זה נגזר ונחתם
ביום הכפורים. אילו היינו מתבוננים בשנה שעברה, והיינו יודעים איזו גזירה קשה
מרחפת מעל ראשינו, ודאי היינו בוקעים שערי שמים בתפלותינו, לפני מלך מלכי המלכים,
שיחוס על פליטתנו,
ויצילנו מכף כל אויבנו.

וכן כל אלה שאינם עימנו עתה, (והם נמצאים בעולם
האמת), אילו ידעו כי כך יקרה להם בשנה זו, נתאר לעצמינו כמה היו מתעוררים ביו
הכפורים לשוב בתשובה שלימה, ולהתחנן בדמעות שליש לבטל הגזירה מעליהם. ובודאי שלא
רק הם היו עושים כן, אלא כל בני משפחותיהם, אילו ידעו מה יקרה ליקירם בשנה זו, לא
היו נחים ולא היו שוקטים עד שהיו מבטלים את הגזירה. אך מי יעמוד בסוד ה'.

ואשרי אדם החושב על זה בהקדם יום הכפורים, כי
השב בינתיים מוחלים לו, ויחשוב האדם שמא הוא גם כן חס ושלום בכלל אלה שעתידים
להסתלק במשך השנה, ויתפלל ויתוודה ויתחנן לפי ה' יתברך שיחדש עליו שנה טובה ומתוקה.

הנה קם לו האדם בבוקר רענן ובריא ושופע חיוכים,
ואומר שלום למשפחתו, ולוקח את הרכב ונפרד מהם לשלום, (כשאינו יודע שזהו השלום
האחרון שלו), על מנת לנסוע לתל אביב או לחיפה, והנה בצומת דרכים באה לקראתו משאית
דוהרת ועוברת למסלול הנגדי ועולה על מכוניתו ומרסקת אותה והוא נופל שדוד. האם תיאר
לעצמו שכך יהיה סופו? והרי אילו ידע שכך יקרה לו באותו היום, היה סוגר עצמו בשבעה
מנעולים ולא היה יוצא מפתח ביתו. אבל עיני בשר לו, והוא בעצמו הלך לקראת המוות.
כמו שאמרו בגמרא (סוכה נג.), שרגליו של האדם מוליכים אותו למקום הו הוא עתיד למות.

אבל מי שעיני שכל לו, יתבונן וידע, כי כולנו
מצויים במקום סכנה, והעולם כולו רוגש סביבינו, ומי יודע מה ילד יום. ולא רק מבחינה
בטחונית, אלא מכל בחינה שהיא,
האדם זקוק לרחמי שמים מרובים, הן
בלידת ילדיו, והן בגידולם וחינוכם, והן מצד הפרנסה והבריאות והשלום והשלווה, על
הכל האדם צריך להתבונן ולדעת, כי הכל מסור בידי שמים, ובימים אלה נגזרים על האדם
כל קורותיו במשך כל ימות השנה, וכל דבר שניתן בתפלה ותשובה וצדקה לשנותו בימים אלה
מן הקצה אל הקצה,
הלא לאחר ימי הדין נעשה הדבר קשה
פי כמה וכמה.

אשרי אדם המקדים להתבונן במחשבות אלה, כדי
להתעורר בתשובה, ושב ורפא לו. (וראה במאור ישראל, עמוד ד).

The Words of Maran zt”l During the Month of Elul
Following the First Lebanon War

The First Lebanon War broke out in the year 5742 (1982).
On Erev Rosh Hashanah of that year, Maran Rabbeinu Ovadia Yosef zt”l delivered
a powerful and uplifting speech which seems ever so appropriate for us after
just having experienced a difficult period of time, i.e. Operation Protective
Edge in which our soldiers battled courageously against terrorist elements in
the Gaza Strip who brazenly threatened the lives of millions of Israeli
citizens. Unfortunately, the Jewish nation sustained priceless losses of human
life. Similarly, the Jewish people, especially the residents of Southern Israel
and many innocent children, were made to live in terror fearing the worst and
the unexpected at any moment. It is therefore an opportune time to share the
words of Maran zt”l (with some additional insights) with our readers in
order to infuse them with the strength and support necessary for the upcoming
year.

“Many tragedies have befallen us this past year,
especially regarding the First Lebanon War, a war resulting in much bloodshed
in which over six hundred IDF forces were killed, among them many G-d-fearing
individuals especially the forty Hesder Yeshiva students. This is
besides the multitude of injured soldiers, many of whom will remain handicapped
for the rest of their lives, some without hands, feet, or eyesight. All this is
in addition to the many people killed in fatal car accidents throughout the course
of the year, for not a day passes without a deadly car crash.

If we stop to think about this, all of these horrific
incidents were decreed to befall us on Yom Kippur. If only we would be aware of
the harsh Heavenly decrees hovering above our heads, we would certainly storm
the gates of Heaven in prayer in order for the King of all kings to nullify
these decrees and save us from our enemies.

Would all the individuals who are no longer with us have
known that this would befall them this year, we can only imagine how much they
would have awakened themselves to repent fully on Yom Kippur and to shed
copious tears in order to nullify this harsh decree. Certainly, not only would
they have acted accordingly, for the families of these individuals would
likewise not rest until they succeeded in nullifying the harsh decree against
their loved ones if they would only know what lay in store for them. However,
Hashem’s secrets are not revealed to us.

Fortunate is the man who takes all of this into
consideration ahead of Yom Kippur, for one who repents beforehand is forgiven.
One should think that he is also numbered among those for whom this year will
be their last and then pray, confess, and beg Hashem to grant us all a good and
sweet new year.

Picture the following: One wakes up in the morning
feeling healthy, invigorated, and full of smiles. The individual says goodbye
to his family (not realizing that this will be his final farewell), gets in his
car, and drives off to work contently in Tel Aviv or Haifa. Sometime along his
journey, at a busy intersection, a truck speeds out of control, crosses the
divider into the opposite lanes, and smashes head on with this individual’s car
killing him instantly. Did this person realize that this would be his end? If
he would have known that this was to be his end, he certainly would not even
have left the doorway of his home and he would have locked the door with seven
locks. However, this human being with eyes of flesh brought himself to his own
death, as the Gemara (Sukkah 53a) states that one’s own feet carry one to his
place of death.

On the other hand, if one has more of an intellectual
outlook, one will understand and realize that we are all in harm’s way and the
world is erupting all around us. Who knows what the next day will bring? We do
not only do we require Heavenly mercy from a security standpoint; one requires
Heavenly mercy and assistance in every aspect of life, including meriting to
bring children into the world, raising and educating them, one’s livelihood,
health, peace, tranquility, and the list goes on and on. Every individual must
know that everything is in Hashem’s hands and what will befall a person
throughout the course of the year is being decreed during these days. Any
decree has the ability to be changed from one extreme to the other during this
time through repentance, prayer, and charity. After the Days of Awe, this task
becomes infinitely more difficult.

Fortunate is the individual who focuses on this idea and
capitalizes on these awesome days by repenting fully, for Hashem shall accept
and heal him.” (See Ma’or Yisrael-Derashot, page 4)