שאלה: כמה שיעורי “כזית” מצה צריך לאכול בליל פסח?

תשובה: בליל הסדר חובה לאכול סך הכל שלשה שיעורי “כזית” של מצה. וכל כזית הוא שיעור של קרוב לשלשים גרם מצה. ומכל מקום יש מקום להחמיר לאכול ארבעה שיעורים של מצה, או חמישה, כמו שנבאר.

בקערת ליל הסדר מניחים שלוש מצות, וכשמגיעים בסדר ליל פסח ל”יחץ“, לוקח בעל הבית את המצה האמצעית מבין השלוש, ובוצע אותה לשתי חתיכות. ומניח את החלק הקטן בין שתי המצות, ואת החלק הגדול נותן לאחד מבני הבית שישמור אותה ל”אפיקומן”. כמו שיבואר.

נמצא שבעל הבית אוכל שני שיעורי כזית כבר באכילה זו. אחד מן המצה העליונה ואחד מן המצה האמצעית. אבל שאר בני הבית, שאין להם מספיק לאכול שני שעורים ממצות אלו שבידיו של בעל הבית, נותן להם בעל הבית מעט מכל מצה, ומצרף להם ממצות אחרות הנמצאות איתו עד שיגיעו לשיעור כזית אחד. ודי להם לכל הדעות בשיעור כזית אחד בלבד. נמצא כי שאר בני הבית אינם אוכלים באכילה זו אלא כשיעור כזית אחד בלבד. וגם בעל הבית אם מאיזו סיבה לא אכל שיעור של פעמיים כזית, יצא בדיעבד ידי חובתו. ולקוצר הזמן לא נוכל להרחיב את הדיבור ולהסביר את טעמי דין זה.

ויש מחמירים לאכול כ”צפון” כשיעור שני זיתים, אחד זכר לקרבן פסח ואחד זכר למצה שהיו אוכלים עם קרבן פסח. נמצא שבעל הבית עד כאן אכל חמישה שיעורי כזית אם הוא מחמיר על עצמו, ואם לאו אינו אוכל אלא שיעור ארבע זיתים. ושאר בני הבית אוכלים ארבע זיתים אם הם מחמירים על עצמם, ואם לאו, אינם אוכלים אלא שיעור של שלשה זיתים.

ולסיכום: ב”מוציא מצה” אוכל בעל הבית שיעור כשני זיתים של מצה. ושאר בני הבית שאינם אוכלים מן המצה של בעל הבית אוכלים כזית אחת. וב”כורך” אוכל כל אחד כזית מצה. ומ”צפון” אוכל כל אחד כזית אחד, ויש מחמירים לאכול שיעור של שני זיתים מצה.

Question: How many “Kezayit”s (olive’s volume) of Matzah must one consume during the Pesach Seder?

Answer: One is obligated to eat altogether three “Kezayit”s of Matzah during the Pesach Seder. Every Kezayit amounts to approx. 30 grams of Matzah. Nevertheless, there is room for stringency to eat four or even five “Kezayit”s of Matzah, as we shall now explain.

The Order of the Seder Night
The order for the night of Pesach established by the great and holy Rashi, which we have already discussed, is as follows: Kadesh, Urchatz, Karpas, Yachatz, Magid, Rochtza, Motzi, Matzah, Maror, Korech, Shulchan Orech, Tzafun, Barech, Hallel, Nirtzah.

Three Matzot are placed on top of the Seder plate. Upon reaching the part of the Seder entitled, “Yachatz,” the head of the household takes the middle Matzah and splits it into two pieces. He keeps the smaller of the two pieces and the larger of the two pieces is kept for the “Afikomen.”

The First Kezayit
Upon reaching the part of the Seder entitled, “Motzi-Matzah”, the head of the household takes the three Matzot already prepared on the Seder plate. The top and bottom Matzot are whole and the middle Matzah is the one which was broken in half during “Yachatz.” He holds these Matzot in his hands and proceeds to recite the blessing of “Hamotzi Lechem Min Ha’aretz” followed by the blessing of “Al Achilat Matzah.” It is customary that after one recites the blessing of “Hamotzi,” one lets go of the bottom Matzah and continues to recite “Al Achilat Matzah” while holding only the top whole Matzah and the middle split Matzah. The head of the household must then eat a Kezayit of each Matzah.

 Thus far, the head of the household will have already eaten two “Kezayit”s during this part of the Seder. However, the other members of the household, who do not have enough to eat two “Kezayit”s from the Matzot of the head of the household should be given a small piece of the head of the household’s Matzah and he will then supplement that with other Matzot that he has until it reaches the amount of a Kezayit. Regarding the members of the household who do not eat a Kezayit from the head of the household’s Matzot, they do not need to be eating two “Kezayit”s; rather, one Kezayit is sufficient according to all opinions. It turns out that the other members of the household (excluding the head of the household) are only eating one Kezayit at this point in the Seder. Even if the head of the household, for whatever reason, did not eat his allotted two “Kezayit”s and has only eaten one Kezayit, he has fulfilled his obligation. Due to time constraints, we will not be able to elaborate on the reasons behind this law any further.

The Second Kezayit
Afterwards, upon reaching the part of the Seder entitled, “Korech,” one takes a Kezayit from the third Matzah on the Seder plate and wraps a Kezayit of Maror in it and then he dips it in Charoset, after which one recites, “Zecher La’Mikdash Ke’Hillel,” and then eats this while leaning on one’s left side. At this point, the head of the household has eaten three “Kezayit”s of Matzah and the rest of the members of the household have eaten only two “Kezayit”s.

The Third Kezayit
Upon reaching the part of the Seder entitled, “Tzafun,” which is after concluding the festive meal, the Matzah hidden under the tablecloth is eaten as the “Afikomen” and another Kezayit must be eaten from this Matzah. (For the other family members, the Seder leader hands out other Matzot in addition to a small piece of the designated “Afikomen” Matzah.) One must be very careful to eat this Matzah while leaning as well, for if one did not, one has not fulfilled one’s obligation and will need to eat another Kezayit of Matzah while leaning. This may very well lead to a point of excessive eating which can also be a cause of not fulfilling this Mitzvah, as we have already explained.

Some act stringently and eat two “Kezayit”s during “Tzafun,” one in commemoration of the Pesach offering and one in commemoration of the Matzah that was eaten with it. At this point, the head of the household will have eaten five “Kezayit”s of Matzah if he acts more stringently, and if not, he will only haven eaten four. The other members of the household will have eaten four “Kezayit”s if they act more stringently, and if they not, they will have only eaten three.

חודש ניסן

ימי ניסן כולם, הם ימי שמחה
לישראל, בתקופות העבר ההווה והעתיד, כי באחד בניסן הוקם המשכן, ושנים עשר נשיאים
של שנים עשר שבטי ישראל הקריבו את קרבנותיהם לחנוכת המזבח, ולמחרת היום השנים עשר,
כלומר, ביום י”ג בניסן, היה יום אסרו חג שלהם, (יום אסרו חג הוא היום שאחר
החג), ויום י”ד בניסן הוא ערב פסח.

ולאחר מכן החלו שבעת ימי הפסח,
ויום כ”ב בניסן הוא אסרו חג של הפסח, ובניין בית המקדש השלישי, שיבנה במהרה
בימינו, יהיה ביום טוב ראשון של פסח, ועל כן הוא יום שמחה לדורות עולם.

ואף על פי שאסור לעסוק בבניית
בית המקדש ביום טוב, שהרי הבנייה כרוכה בכמה מלאכות האסורות בהחלט בחג, מכל מקום,
בית המקדש השלישי עתיד להיבנות בידי שמים, ודבר זה הוא אפשרי ביום טוב), וכפי
שנאמר, “בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל“, וככתוב, “כימי צאתך
מארץ מצרים אראנו נפלאות”, וחנוכת בית המקדש השלישי תהיה נמשכת שבעה ימים,
ותתקיים רק לאחר שבעת ימי הפסח, משום שאי אפשר לשמוח בחנוכת בית המקדש בימי פסח,
שהרי אין מערבין שמחה בשמחה. (ומטעם זה אסור לעשות שמחת נשואין במועד), נמצא שכל
ימי חודש ניסן מקודשים לימי ששון ושמחה לישראל, ולכן אין ראוי לומר וידוי ותחנון
לפני השם יתברך בימים אלו, ולפיכך
גם לא אומרים “נפילת אפיים” בתפילה כל ימי חודש ניסן.

וכמו כן אין גוזרים על הציבור
תענית בחודש ניסן, אבל נוהגים להתענות אף בחודש ניסן ביום הפקודה לאביו או לאימו.
(כלומר, ביום האזכרה של אביו ואמו, נהגו להתענות לעלוי נשמתם, ותענית זו, אין
לבטלה אפילו בחודש ניסן)

The Month of Nissan

The month of Nissan is a
joyous time for Israel; it has been in the past, it is in the present, and will
continue to be in the future. This is because on the First of Nissan, the
Mishkan (Tabernacle) was erected and the twelve leaders of the Twelve Tribes of
Israel commenced bringing their sacrifices in honor of the inauguration of the
Mizbe’ach (altar). The day following the twelfth day, meaning the Thirteenth of
Nissan, was Isru Chag for them and the Fourteenth of Nissan was already Erev
Pesach.

After this, the seven days of Pesach commenced and the Twenty-Second of Nissan
was Isru Chag. The building of the third Bet HaMikdash, which we pray should be
speedily in our days, will take place on the first day of Pesach, and this is
why this day will be especially joyous forever.

Although one may not build the Bet HaMikdash on Yom Tov, for this building
entails several works that are prohibited on Yom Tov, nevertheless, the third
Bet HaMikdash shall be built by Hashem, and this is indeed permissible on Yom
Tov. It is written, “In Nissan they were redeemed and in Nissan they shall once
again be redeemed in the future,” as the verse states, “As it was in the days
you left Egypt, I shall show them wonders.” The inauguration of the third Bet
HaMikdash shall last for seven days, but will not be able to be celebrated
until after the holiday of Pesach, for two joyous occasions may not be combined
(it is for this reason that one may not get married during the holiday). It
comes out that the entire month of Nissan is dedicated to joy and happiness for
Israel. Thus, it is improper to recite Viduy and Tachanun (supplication
prayers) before Hashem during these days and we therefore do not recite Nefilat
Apayim (Tachanun prayer) during the entire month of Nissan.

Similarly, a fast cannot be decreed upon the public during this month.
Nevertheless, one would customarily fast in honor of his either of his parents’
anniversary of death during this month. (This means that it is customary to
fast on the anniversary of one’s parent’s demise and this fast should not be
pushed off, even if it falls out during the month of Nissan.)

דין הכשר כלים לפסח

בהלכות
הקודמות

הזכרנו
שאין להשתמש בפסח בכלי חמץ, מפני שהם בלועים מחמץ כמו שהסברנו.
והנה
דיני הכשר כלים לפסח הם קשים גם מבחינה הלכתית וגם מבחינה מעשית, ומרן רבינו הגדול
רבי עובדיה יוסף זצ”ל סידר לנו בחבוריו ובשעוריו את דיני הכשרת הכלים לחג
הפסח.

כל
כלי, דרך ההכשר שלו היא כפי דרך השימוש בו, משום שכלל יש בידינו “כבולעו כך
פולטו” ולפיכך כלי שדרך השימוש בו היא על ידי בישול, כגון סיר בישול,
דרך
ההכשר שלו היא כתשמישו, והיינו להגעילו, כלומר לטובלו, בתוך כלי עם מים רותחים.
וצריך שיהיו המים רותחים בכלי ראשון, (כלומר, יש להגעיל את הכלי במים רותחים
שנמצאין בכלי הראשון שבו הם רתחו, אבל אין להגעיל את הכלי בתוך מים רותחים ששפכו
אותם מהכלי שבו הם רתחו לכלי אחר, כי כלי זה כבר אינו כלי ראשון, אלא כלי שני,
ואין המים שבכלי שני רותחים דיים בכדי לגרום להפלטת מה שבלוע בתוך הכלי שמטבילים
בתוכו.) ולכן סכינים וכפות וכיוצא בזה, אפשר להגעילם על ידי שיטבלם בתוך מים רותחים
שבקומקום החשמלי, על ידי שיטביל תחילה צד אחד של הסכין ולאחר מכן את צידו השני.
(ואם הידית של הסכין עשויה עץ אי אפשר להכשירה בהגעלה).

קודם
ההגעלה יש לנקות את הכלים היטב לבל ישאר בהם שום שמץ לכלוך או חלודה.

שפודים
ואסכלאות שמשתמשים בהם באש בלא אמצעות נוזלים, צריכים ליבון באש ממש עד שיהיו
ניצוצות ניתזין מהם, דהיינו עד שיאדים הברזל. וכן הדין ב”סיר פלא”
שאופים
בו עוגה חמץ על גבי הכיריים במשך כל ימות השנה, ההכשר שלו הוא רק על ידי
“ליבון חמור” דהיינו ליבון על גבי אש עד שיאדים הברזל. ובסירים בדרך כלל
הדבר אינו אפשרי מבחינה מעשית ולכן בהכרח יש לקנות סיר חדש. אבל סיר שהשתמשו בו רק
לבישול, יש לו הכשר כאמור על ידי הגעלה ברותחין.

החצובה,
שהיא
הברזל המונח סמוך לאש על גבי הכיריים, יש לנקותה ולהגעילה ברותחין.
ואם
עירה עליה (שפך עליה) מים רותחים מכלי ראשון, הוכשרה בכך. ומותר להשתמש בה בפסח.

ובהלכה
הבאה נבאר עוד פרטי דינים בזה.

The Laws of Koshering Vessels for Pesach

In
the previous
Halacha, we have explained
that one should not use Chametz vessels on Pesach since they have Chametz
flavor absorbed in them. Since the laws of koshering vessels for Pesach are
difficult both from a halachic and a practical
perspective, Maran Rabbeinu Ovadia Yosef zt”l
has arranged these laws for us in a clear and concise manner in his lectures as
well as in his works.

A vessel is koshered in the same manner it is generally used, for we have a
rule, “The same way it absorbs is the same way it releases.” Therefore, any
vessel which is used for cooking, such as a pot, the method of koshering it is
the same way it is used, i.e. a process called “Hag’ala” which is immersing it
in a pot of boiling water. The boiling water must be in “Keli Rishon” (meaning
that the vessel must be immersed into boiling water which is in the original
vessel where the water was boiled in and is still on the flame; however, one
should not perform Hag’ala in a vessel which the water was not originally
boiled in and was merely poured into from the original vessel which was on the
fire, for this vessel is not considered a “Keli Rishon” and is merely a “Keli
Sheni.” The water in a “Keli Sheni” is not considered boiling enough to cause
the vessel immersed into it to release its Chametz flavor). Thus, knives,
spoons, and the like can be koshered by immersing them into water boiled in a
pot on the flame or an electric kettle by first immersing one end of the knife
followed by the other end. (If the handle of the knife is made of wood, it
cannot be koshered through Hag’ala.)

Before performing Hag’ala, one must clean the vessel thoroughly and make sure
no residue or rust remains.

Skewers and spits which are used with fire but without liquids must be torched
with fire until sparks emerge, i.e. when the metal turns red. The same applies
to a “Wonder Pot” which is used to bake Chametz cakes throughout the year which
can only be koshered by torching it with fire until the metal turns red-hot.
Usually, this is not practical with regards to pots and one must therefore
purchase new pots for Pesach. Nevertheless, a pot which was used only for
cooking Chametz throughout the year can be koshered with Hag’ala as we have
explained.

The grate, which is the square or round metal piece which the pots and pans sit
on the stovetop during cooking, should be koshered by cleaning it well and
immersing it into boiling water in a Keli Rishon. However, if one pours boiling
water from a Keli Rishon onto it, it is nevertheless koshered and is then
permissible for use on Pesach.

In the next Halacha, we shall, G-d-willing, discuss this
matter further.

דיני
הכשר כלים לפסח (המשך)

ביארנו,
שיש
להשתמש בפסח בכלים שלא נבלע בהם חמץ, דהיינו כלים חדשים (או מיוחדים לפסח), או
כלים שהוכשרו לפסח. ובדרך כלל דרך ההכשר של הכלי הוא כדרך השימוש בו.

צלחות
וקערות, ששמים בהן מאכלים חמים, אבל לא משתמשים בהן ככלי ראשון ממש,
דהיינו שהדרך היא שכששמים בהן מאכל, יוצקים אותו לתוכן מתוך סיר אחר, (שאותו סיר
הוא היה הכלי הראשון שרתחו בו המים) הכשרן הוא כדרך שימושן, דהיינו על ידי שיערו (מלשון עירוי
– שפיכה) עליהם מים רותחים מכלי ראשון (למשל, מתוך הקומקום החשמלי שבו רתחו המים),
וכל שכן שניתן להכשירם על ידי הגעלה ממש, דהיינו להטבילן בתוך מים רותחים בכלי
הראשון שהם רותחים בו.

מחבת,
שמטגנים
בו מאכלי חמץ בשמן, נחלקו בו הפוסקים אם דינו כדין סיר שמבשלין בו תבשילים של חמץ
שדי לו בהגעלה, או שמא מכיון שאין בו נוזלים כל כך, דינו כדין שיפודים שצריכים
ליבון על ידי אש. ומנהג הספרדים הוא שדי למחבת בהגעלה, ואילו למנהג האשכנזים יש
להצריך ליבון באש למחבת. וכתב מרן רבינו הגדול רבי עובדיה יוסף זצ”ל, שאף
למנהג האשכנזים אין להצריך שהמחבת תרתח על ידי אש עד שהיא תאדים אלא די בליבון קל,
דהיינו שהמחבת תתחמם עד שאם ישימו עליה קש הוא ישרף.

כל
כלי שלא השתמשו בו ברותחין, כגון כלי כסף, וכן המקרר והמקפיא וכדומה, אינם צריכים
שום הכשר, ודי להם בניקוי היטב בלבד.

כלי
חרס אין להם שום הכשר כלל ואף אם ילבנם היטב באש, לעולם הם עומדים באיסורם. וכלי
זכוכית, אינם צריכים הכשר כלל ולדעת מרן השלחן ערוך די להם בשטיפה כהוגן, אך מנהג
האשכנזים להחמיר בזה. וכבר הזכרנו מחלוקת זו בהלכות בשר וחלב. כלי פורצליין, אף
למנהג הספרדים, דינם ככלי חרס ולא מועיל להם שום הכשר.

יש
להשתדל ככל האפשר שהכלים יוגעלו לאחר שיעברו עליהם עשרים וארבע שעות בלי שימוש.
ומותר להגעיל כלי חלב וכלי בשר בזה אחר זה, בתוך כלי
גדול.

The Laws of Koshering Vessels for Pesach-Continued

We
have explained that on Pesach one must use vessels and dishes
that have not absorbed Chametz, meaning either new vessels (or vessels
designated specially for Pesach use) or vessels that have been koshered for
Pesach. Usually, the way to kosher a vessel is in the same manner it is
normally used.

Regarding plates and bowls that hot foods are placed in but are not used as a
real “Keli Rishon” (i.e. a vessel with boiling hot liquid directly on the fire
or heat source), meaning that when food is placed in them, it is usually dished
out of another pot (and this pot was the “Keli Rishon” where the water was
actually boiled), their koshering process is in the way it is used, i.e.
through pouring boiling water on them from a “Keli Rishon” (for instance, from
an electric kettle that water was boiled in). Certainly, these items may be
koshered through “Hag’ala,” meaning immersing them into boiling water in a
“Keli Rishon” where the water was boiled.

Regarding pans that are used to fry Chametz foods in oil, the is a disagreement
in the Poskim whether it can be halachically considered like a pot that Chametz
foods are cooked in and Hag’ala will be sufficient or since not much liquid is
used to fry foods in it, it should have the halachic
status of skewers which require “Libun,” torching with fire. The custom of
Sephardic Jewry is that Hag’ala is sufficient for frying pans, while the
Ashkenazim customarily require Libun with fire for these pans. Maran Rabbeinu
Ovadia Yosef zt”l
writes that even according to the Ashkenazi custom, it is not necessary to fire
up the pan to such a degree that it turns red-hot; rather, a light Libun, i.e.
that it becomes hot enough from the fire that if a straw would come in contact
with the pan it would burn, is sufficient.

Any vessels not used with hot foods or liquids, such as silver goblets,
refrigerators, and freezers, do not require any koshering and a thorough
cleaning is sufficient.

Vessels made of pottery are unable to be koshered; even if they were to be
torched with fire very well, they would remain in their forbidden state.
According to Maran Ha’Shulchan Aruch, glass vessels need no koshering and
washing it well will be sufficient. However, Ashkenazim customarily act
stringently regarding glass vessels. Even according to the custom of the
Sephardim, porcelain vessels are treated as pottery and cannot be koshered.

It is preferable, wherever possible, to perform Hag’ala on vessels needing koshering
only after they have not been used for twenty-four hours. It is permissible to
perform Hag’ala on meat and dairy vessels one after another when the Hag’ala is
being done in a large pot.

מתנות לאביונים

בהלכה
הקודמת

,
ביארנו
באופן כללי את חיוב מצות “מתנות לאביונים” ביום פורים. כלומר, לתת שתי
מתנות לשני אביונים.

מה
צריך לתת?
ומצות
מתנות לאביונים, אינה דוקא במתנות ממש, אלא רשאי לתת לאביונים מעות (כסף) כדי
שיוכלו לקנות ממנו צרכי סעודת פורים.

כמה
צריך לתת?
ירא
שמים יתן מתנות לאביונים בעין יפה ובסבר פנים יפות, והנה שכרו ופעולתו לפניו. וכמה
הוא חיוב מתנות לאביונים?, הנה מעיקר הדין אין קצבה במעות פורים, כי מן הדין די
בנתינת פרוטה, שהוא סכום הקטן שיש בכל מקום (וכגון בארץ ישראל מטבע של חצי שקל
וכדומה), ומכל מקום כאמור, עדיף להרבות במתנות לאביונים, מלהרבות בסעודת פורים
ובמשלוח מנות. ועל כל פנים נכון שלא יפחות מסכום שיוכל האביון לעשות ממנו סעודת פורים.

החילוק
בין משלוח מנות למתנות לאביונים
בהלכה
הקודמת ביארנו, שיש לתת את המשלוח מנות, באופן שהמקבל ידע ממי קיבלת את המעות,
והנותן ידע למי נותן. וזאת משום שטעם המצוה של משלוח מנות, הוא בכדי להרבות אהבה
ואחוה בין בני אדם. אולם לענין מתנות לאביונים אין הדין כן, אלא רשאי לתת את
המתנות באופן שהאביון לא ידע ממי קיבל, וכן הנותן לא ידע למי נותן.

וכן
במשלוח מנות, יש לתת מנות ממש, כלומר, דברי מאכל ומשקה, מה שאין כן במתנות
לאביונים, שיכול לתת לאביונים מעות, שיוכל לקנות מהם את צרכי הסעודה.

חשיבות
מתנות לאביונים
וכתב
הרמב”ם (הלכות מגילה פרק ב), חייב אדם לשלוח לחברו שתי מנות בשר, או שני מיני
תבשיל, או שני מיני אוכלים (מאכלים), שנאמר: ומשלוח מנות איש לרעהו,
שתי
מנות לאיש אחד, וכל המרבה לשלוח לרעים הרי זה משובח. וחייב לחלק לעניים מעות או
מיני אכלים ביום הפורים, לא פחות משני עניים, שנותן לכל אחד מתנה אחת, שנאמר:
ומתנות לאביונים. ומוטב לאדם להרבות במתנות לאביונים יותר מלהרבות בסעודתו ובמשלוח
מנות לחברים, שאין שמחה גדולה מפוארה יותר מלשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים,
שהמשמח לב האומללים הללו, הרי הוא דומה לשכינה, שנאמר: “להחיות רוח שפלים
ולהחיות נפש נדכאים“.

נתינה
לגבאי צדקה
הנותן
מעות לגבאי צדקה, שהוא מחלקם לעניים בו ביום, יוצא ידי חובת מתנות לאביונים,
ששלוחו של אדם כמותו. וכן נוהגים רבים כיום, שהם נותנים לגבאי נאמן את כספי המתנות
לאביונים, והוא שלוחם לתת את כספי המתנות לעניים ביום הפורים. ועדיף לנהוג כן ממה
שיתן בעצמו את המעות, לאביונים כאלה אשר אינו יכול לדעת בודאות אם הם ראויים
למתנות אלו.

וכבר
הזהרנו בעבר על הצורך לשים לב שגבאי הצדקה הם אנשים יראי שמים, ולא לסמוך בעיניים
עצומות על ועדי הצדקה למיניהם

Matanot La’Evyonim

In
the previous
Halacha we briefly discussed the Mitzvah of “Matanot La’Evyonim”
on Purim day which is the distribution of two monetary gifts, one to each pauper.

The Rambam (Chapter 2 of Hilchot Megilla) writes: “One must send his friend two
portions of meat or two cooked foods or two food items, as the verse states,
‘And sending portions to one another,’ which means two potions to one person.
The more friends one sends to, the more praiseworthy he is. One must also
distribute monetary gifts or food items to the poor on Purim day, no less than
one gift to two poor people, as the verse states, ‘And gifts to the poor’. It
is more important for one to distribute more gifts to the poor than to spend a
lot on one’s feast or send gifts to many friends, for there is no greater and
more splendid happiness than to gladden the hearts of the poor, orphans,
widows, and converts; one who gladdens these downtrodden souls is comparable to
the holy presence of Hashem Himself, as the verse states, ‘To revive the spirit
of the downtrodden and to revive the soul of the oppressed.’”

One who fears Heaven should distribute Matanot La’Evyonim generously and with
good cheer and his reward will be great indeed. How much must a person give as
Matanot La’Evyonim? Although the letter of the law dictates that there is no
set amount for this gift and one fulfills his obligation by giving even a few
cents per pauper, nevertheless, it is preferable to spend more on Matanot
La’Evyonim then on the Purim feast or Mishloach Manot. (One should preferably
give enough so that the pauper will be able to make use of the sum for the
Purim feast.)

One who gives money to a charity treasurer who will subsequently distribute
this sum to the needy on Purim day on the donor’s behalf has fulfilled his
obligation, since “one’s messenger is like himself.” This is the prevalent
custom today as many people give their Matanot La’Evyonim to trustworthy treasurers
and they in turn distribute the money on the donors’ behalf on Purim day. It is
actually proper to fulfill the Mitzvah in this way rather than to give the
money to such people whom one cannot ascertain whether or not they are
genuinely needy.

However, we must warn our readers that when one gives these monetary gifts to
charity treasurers, one should take extreme caution to give only to treasurers
who are trustworthy and G-d-fearing, for we have heard of situations where
there have been individuals who have stolen the majority of the proceeds for
themselves and taken advantage of the plight of the truly downtrodden in order
amass wealth for themselves. Hagaon Ya’abetz writes in his Sefer Megillat Sefer
(about three hundred years ago) that most of the charity collected for the poor
of Jerusalem had been stolen by the charity treasurers who would pass the funds
from hand to hand and became rich in this way while not leaving even a fraction
of the proceeds for the poor people of Jerusalem, which eventually lead to the
collapse of the Ashkenazi community in Jerusalem. Similarly, we are clearly
aware of several organizations that collect money on behalf of widows and
orphans and keep all the proceeds for themselves, leaving only a tiny sum over
for the intended recipients. These greedy individuals who steal from the mouths
of the poor present themselves as righteous and upstanding individuals; as
such, one must be keen in order to avoid them. Anyone who cherishes his soul
should distance himself from such people in addition to warning others about
them, for donating to such individuals does not constitute Tzedakah at all. One
should give his Matanot La’Evyonim and all other Tzedakah for that matter only
to treasurers who are completely trustworthy and G-d-fearing or to Torah
scholars who are in charge of passing the charity on to G-d-fearing individuals
themselves.

We recommend giving donations to one’s local, G-d-fearing rabbi who will then
distribute the proceeds to the poor

‘Aseret HaDiberot – The Ten Commandments

 The minhag of Spanish Portuguese synagogues & communities is to STAND during the reading of the Aseret Hadiberot

[11] See Noheg BeHokhma (p.145 §13).

*************

 Yitro – Who Should Be Learning?

HaGaon Rabbi Yaakov Hillel – Straight from the Heart‏

‘Aseret HaDiberot – The Ten Commandments

 The minhag of Spanish Portuguese synagogues & communities is to STAND during the reading of the Aseret Hadiberot

[11] See Noheg BeHokhma (p.145 §13).

*************

 Yitro – Who Should Be Learning?

HaGaon Rabbi Yaakov Hillel – Straight from the Heart‏