ביטול מצוות עשה וברכה לבטלה

שאלה: לפני כמה ימים מסרתי את התפילין שלי לבדיקה, ולחרדתי גילה הבודק שבתפילין של ראש היתה חסרה מילה אחת, שהוא פסול ברור, וכמובן החליף מיד את הפרשיות כהלכה, אך לבי מר לי על העבר, מהו התיקון שעלי לעשות לכפר על עווני?

תשובה: בשאלה זו נשאל מרן רבינו עובדיה יוסף זצ”ל (בספרו עמוד כו), והשיב, שעלינו לדון כאן בשני ענינים נפרדים.

האחד, מצד מה שהשואל לא הניח תפילין של ראש במשך כמה שנים, והענין השני, מצד מה, שהיה מברך בכל יום ברכה לבטלה על התפילין. כי האדם ששאל על כך את מרן זצ”ל, היה אשכנזי, והאשכנזים נוהגים לברך על תפילין של ראש ברכה נפרדת, נמצא, שאם התפילין פסולות, בודאי שאין לברך על הנחתן, ואם בירך, הרי היא ברכה לבטלה, שהוא איסור מן התורה לדעת הרמב”ם כמו שביארנו כבר.

והנה ראשית כל נבאר, שזה החוטא העומד לפנינו, דינו הוא כדין “שוגג”, כלומר, ישנם שלש מדרגות בכל מעשה, ישנו “מזיד”, שהוא העושה איזה מעשה בכוונה תחילה, כגון מי שנוסע בשבת, ויודע שאסור ליסוע בשבת. וישנו “שוגג”, שהוא העושה מעשה בלא כוונה, כגון מי שנסע בשבת ולא ידע שאותו היום הוא שבת וכיוצא בזה. ויש “אנוס”, והוא מי שעושה מעשה מחמת אונס, כגון מי שלקחו אותו אנשים אחרים והכריחו אותו ליסוע בשבת בעל כורחו. והנה ה”אנוס”, הוא פטור לגמרי, שאינו אחראי למעשיו. וה”מזיד”, הוא אחראי במלוא כובד האחריות על מעשיו. אולם השוגג, אין דינו חמור כדין המזיד, שהרי לא התכון למה שעשה, ומאידך גיסא, אינו יכול לפטור עצמו לחלוטין מן הדין כמו מי שהיה אנוס, שהרי אילו היה נזהר, לא היה נופל באותו מכשול שנפל בו.

ועתה לגבי השאלה, הנה מצד מה שלא הניח תפילין, נראה שאינו צריך לעשות תיקון מיוחד, הואיל ועל ביטול מצות עשה (הנחת תפילין היא מצות עשה, ואם אינו מניחן, נחשב למבטל מצות עשה) אמרו במסכת יומא (דף פו.) “עבר על מצות עשה ושב בתשובה, לא זז משם עד שנמחל לו”. וכן פסק הרמב”ם. והואיל והשואל שלפנינו מצטער על חטאו, ומודה בו, ומקבל על עצמו להזהר להבא שלא להכשל, הרי שנתכפר חטאו.

ולא נותר לדון אלא מצד העון של הברכות לבטלה שהיה מברך בכל יום על תפילין פסולות. והנה אם נאמר שדינו הוא ממש כדין מי שעבר על מצות לא תעשה, שהרי נשא שם שמים לשוא ועבר על “לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא”, הרי דינו הוא כמבואר במסכת יומא (פו.) שהתשובה אינה מכפרת לגמרי, ורק על ידי יום הכפורים יתכפר חטאו. ולכן עליו להתאמץ יותר בתפלותיו שיקבל ה' את תשובתו בזכות היום הקדוש.

אולם מרן רבינו עובדיה יוסף זצ”ל, כתב בזה, שבהיות ולדעת הרבה ראשונים, איסור ברכה לבטלה אינו מן התורה, אלא מדרבנן, בלאו הכי יש לומר שאינו זקוק לתיקון מיוחד על חטאו, ודי לו בתשובה רגילה בלבד. (אף שלמעשה אנו נזהרים בדין ברכה לבטלה כדעת הרמב”ם, שהוא איסור מן התורה). ועוד הוסיף, שמכיון שעבר על הזכרת שם השם בשוגג, יש אומרים שאפילו במצות לא תעשה, אם עבר עליה בשוגג אינו זקוק לכפרה מיוחדת, ורק במזיד צריך רחמים מרובים שביום הכפורים יכופר חטאו.

ולכן פסק שדי לאותו אברך שבא לפניו בשאלה, שיחזור בתשובה, וה' הטוב יכפר בעדו.

ומכאן נלמד כמה יש להזהר באיסורי ברכות לבטלה באופן הבא ברשלנות, שהרי זה כמו מי שמזכיר שם השם במזיד, ותשובתו קשה. ויש להתחזק בענין זה, לשים לב על כל ברכה וברכה לפני הוצאתה מן הפה, וה' הטוב יראה בענינו ויקבל ברחמים וברצון את תפלתינו.

Rectifying the Transgression of a Positive Commandment and a Blessing in Vain

Question: If one has one’s Tefillin checked and the inspection reveals that unfortunately, a word was missing from the head Tefillin (which constitutes an absolute invalidation of the Tefillin) and after obviously switching Tefillin immediately, the individual’s heart is still bitter about the past and he would like to know: What rectification process can he perform to atone for this sin?

Answer: Maran Rabbeinu Ovadia Yosef zt”l was asked this question in his work (Chazon Ovadia-Yamim Nora’im, page 26) and writes that there are two issues which must be addressed: Firstly, is the fact that this person did not don the head Tefillin for several years. Secondly is the fact that he would recite a daily blessing in vain on the Tefillin (for the inquiring individual was Ashkenazi and Ashkenazim customarily recite a separate blessing before donning the head Tefillin), for one may not recite a blessing on invalid Tefillin and one who does so recites a blessing in vain, which is a Torah prohibition according to the Rambam.

We must first establish that the person asking this question is halachically classified as “unintentional,” i.e. there are three categories regarding any action: “Intentional,” one who performs a premeditated action, for instance, one who drives a car on Shabbat and knows that it is forbidden to do so, “unintentional,” one who performs an action unintentionally, for instance, one who drives a car on Shabbat and does not know that that day is Shabbat and the like, and “forced,” one who performs an action by force, for instance, one who drives a car on Shabbat while being forced to do so by others. Regarding one who is forced, such an individual is completely exempt, for he is not held responsible for his actions. One who performs an action intentionally bears complete responsibility for his actions. However, one who performs an action unintentionally cannot be considered as severe as one who did so intentionally, for he did not intend to do what he did. On the other hand, he cannot exempt himself completely as if he was forced, for if he would have been more careful, he would not have transgressed what he did.

Returning to our question, regarding the fact that the inquirer has not donned Tefillin, he seemingly would not have to undergo any special rectification process, for regarding transgressing a positive commandment (donning Tefillin is a positive Torah commandment and failing to don them constitutes a negation of a positive commandment), the Gemara (Yoma 86a) tells us, “If one transgresses a positive commandment and repents, he is immediately forgiven.” The Rambam rules likewise. Since this inquirer feels remorse for his sin, admits it, and accepts upon himself to take care not to transgress it again in the future, his sin is atoned for.

The only thing left to address is all the blessings in vain he would recite every day upon donning these invalid Tefillin. If we were to consider it as though he has transgressed an actual negative Torah prohibition, for he has uttered the name of Hashem in vain and transgressed the verse, “Do not bear the name of Hashem, your G-d, in vain,” the Gemara (Yoma 86a) tells us that repentance does not atone for such things completely; rather, only through Yom Kippur can his sin be completely forgiven. Thus, he must pray fervently that Hashem accept his repentance in the merit of the holiest of days.

Nevertheless, Maran zt”l writes that since according to many Rishonim the prohibition of reciting a blessing in vain is not a Torah prohibition, rather, it is only Rabbinic in nature, in any case there is no special requirement for his rectification process and a regular repentance will suffice (although in practice we are careful regarding blessings in vain in accordance with the view of the Rambam who writes that it is indeed a Torah prohibition).  Maran zt”l adds that since he has transgressed uttering Hashem’s name in vain unintentionally, there are those that say that even if one transgresses a negative Torah commandment unintentionally that he needs no special atonement and only when performing such a sin intentionally will one need great mercy to be forgiven through Yom Kippur.

Thus, Maran zt”l ruled that a regular repentance was sufficient for this young Torah scholar and Hashem would forgive him for his iniquity.

We see clearly how much one should be careful not to recite blessings in vain in a negligent manner, for this is considered uttering Hashem’s name in vain intentionally and repentance for this is difficult. One should strengthen his observance of this matter by paying close attention before reciting any blessing out of one’s mouth. May Hashem see our suffering and accept our prayers mercifully and willingly.