הלכות תשובה

חודש אלול הוא חודש הרחמים והסליחות, ועל כן חובה קדושה על כל אדם מישראל, איש ואשה, לפשפש במעשיו כפי כוחו בימים אלו, ולשוב בתשובה לפני ה'. וכאשר נבוא לדין לפני ה' יתברך ביום ראש השנה, יתמלא עלינו ברחמיו, ויחדש עלינו שנה טובה. ולא ראוי לאדם בן דעת, לאחר את התשובה ולדחותה, וכמו שכתב בספר מסילת ישרים, כי לא ימצא איחור התשובה אלא בעמי הארץ. וכתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצ”ל בשם רבינו האר”י ז”ל, שראוי לכוין היטב בימים אלו בברכת השיבינו שבתפילת שמונה עשרה, ולהתפלל על אלה שנטו מתורת ה', וביחוד אם הם קרוביו, כי ימים אלו הם עת רצון ומסוגלים לכך, כי ימינו של ה' יתברך פשוטה לקבל שבים.

וכן היו נוהגים בזמן שבית המקדש היה קיים, והיו החוטאים מביאים קרבן חטאת או אשם לכפר על חטאתם, היו מתודין על חטאתם. שכל מי שאינו עושה תשובה, לא מתכפרין לו עוונותיו אפילו יקריב אלף קרבנות לשם ה'. והוידוי הוא מעיקרי (מתנאי) התשובה, נמצא  מי שלא התודה על עוונו, לא קיים מצוות התשובה.

ובזמנינו שחרב בית המקדש, ואין לנו מזבח להקריב עליו קרבנות, אין לנו אלא תשובה בלבד, וכל מי שעשה תשובה שלימה, אין מזכירין לו (ביום שיתן דין וחשבון על מעשיו) שום דבר מעוונותיו.

נמצינו למדים שיש שלשה עיקרים במצות התשובה, שיתודה השב על חטאו בפיו. ושיקבל על עצמו שלא לחזור על חטאיו עוד. ושיתחרט על חטאו בלבו. וכל העושה כן, קיים מצות התשובה, והרי הוא אהוב לפני בוראו, ועליו אמר רבי עקיבא (ביומא פה:), אשריכם ישראל, לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם?, אביכם שבשמים, שנאמר “מקוה ישראל ה'”, מה מקוה מטהר את הטמאים, אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל.

The Mitzvah of Teshuva (Repentance)

The Mitzvah of Confession
The Rambam writes (in the beginning of his Hilchot Teshuva) that if one transgresses any of the Torah’s commandments either knowingly or unknowingly, when one repents, one must confess one’s sin before Hashem, as the verse states, “If a man or woman shall perform any sin etc., they shall confess the sin which they have committed” which refers to actually confessing one’s sin verbally. This confession is actually a positive Torah commandment. How should one confess? One must say, “Please Hashem, I have sinned, transgressed, and have committed iniquities before you and I now regret and am ashamed of my actions and I shall never again do this (meaning that one must accept upon himself never to commit this sin again).” This is the primary aspect of the confession. The more one confesses and speaks lengthily in this manner, the more praiseworthy one is.

This was indeed the practice when the Bet Hamikdash stood when a sinner would bring a “Chatat” or “Asham” offering to atone for his sin, he would confess his sin upon the offering, for if one does not repent for one’s sin, one will not achieve atonement even if one brings one-thousand offerings to Hashem. Confession is an integral part of the Teshuva process and one who has not confessed his sin has not fulfilled the Mitzvah of Teshuva.

Nowadays when the Bet Hamikdash unfortunately lies in ruins and we have no Mizbe’ach (altar) to offer our sacrifices on, all we have left is Teshuva. Indeed, one who repents fully shall not be reminded at all of one’s sins on the Day of Reckoning.

Commitment for the Future
Another provision of the Mitzvah of Teshuva is that the repentant individual must accept upon himself never to return to his sin again, for instance, if one transgresses a negative Torah commandment, such as Shabbat desecration or if one ate foods requiring checking for worms without checking or if a woman was lax about the modesty of her clothing and the like, one must whole-heartedly accept upon one’s self never to repeat the sin. Similarly, if one has transgressed a positive Torah commandment, such as one who has not recited Kiddush on Shabbat or if one did not adequately honor one’s parents and the like, one must accept upon one’s to perform these Mitzvot properly from now on. However, if one says, “I shall sin and I shall repent, I shall sin again and repent again,” he will never be afforded the opportunity to repent.

Remorse
One must likewise feel remorse for the sins one has committed by realizing the wickedness of one’s actions and how much one has angered his Creator Who bestows so much good upon him. However, if one does not regret one’s deeds, even if one forsakes the sin completely and never performs it again and even if one has confessed one’s sin, one has not fulfilled the Mitzvah of Teshuva and one will remain unforgiven for his sin.

Based on the above, there are three primary aspects of Teshuva: Verbally confessing one’s sin, accepting upon oneself never again to commit these sins, and truly feeling remorse for the sin in one’s heart. If one does all of these things, one has fulfilled the Mitzvah of Teshuva and is beloved by his Creator. About such a person did Rabbi Akiva exclaim: “Fortunate are you, Israel! Before Whom are you becoming purified and Who is purifying you? Your Father in Heaven! As the verse states, ‘The Mikveh (hope) of Israel is Hashem’- just as a Mikveh purifies the impure, so does Hashem purify the Jewish nation.”