דברים
הבאים בתוך הסעודה

דברים הבאים
בתוך הסעודה
בגמרא
במסכת ברכות (מא:), אמר רב פפא, הלכתא (להלכה), דברים הבאים בתוך הסעודה מחמת
הסעודה, אינם טעונים ברכה, לא לפניהם ולא אחריהם. כלומר, כל מאכל שבא בתוך סעודה
(שאוכלים עם פת לחם), כגון בשר ודגים וכיוצא בזה, אין מברכים
עליו בשעת הסעודה את הברכה הראויה לו (“שהכל”), משום שכל המאכלים
שבסעודה נפטרים כבר בברכת המוציא לחם מן הארץ.

הטעם שאין
מברכים בתוך הסעודה
ובטעם
הדבר שכל המאכלים נפטרים בברכת המוציא, במחשבה ראשונה היה נראה, שהוא מדין
“עיקר וטפל”, (כמו שביארנו בעבר),
שכל
שיש לאדם מאכל המורכב משני מאכלים, מברך על המאכל העיקרי, ופוטר את הטפל. ולדוגמא,
תבשיל של אורז עם עדשים, ברכתו בורא מיני מזונות, אף על פי שברכת העדשים היא
“האדמה”, מפני שהאורז הוא העיקר, וברכתו “מזונות“,
והעדשים
טפלים לו. וכמו כן בנדונינו, כיון שהפת יש לה חשיבות מיוחדת, הרי היא נחשבת כעיקר
הסעודה, ולכן בברכת הפת נפטרים גם כל שאר המאכלים שיבואו בסעודה.

אולם בגמרא,
שאלו
לבן זומא על דברים הללו (הם המאכלים הבאים בתוך הסעודה), מפני מה אינם טעונים
ברכה? אמר להם, הואיל והפת פוטרתן. והסביר רבינו הריטב”א, פירוש,
ולא
מדין טפילה הוא (כלומר, לא מטעם עיקר וטפל הפת פוטרת את שאר המאכלים),
שאין
המאכל נחשב טפל, אלא כשנאכל עם העיקר, כדברים שמלפתים בהם את הפת (כמו הסלטים שאנו
עושים, שאוכלים אותם ממש עם הפת), אבל מאכלים שאין מלפתים בהם את הפת, אינם נחשבים
טפלים לפת.

והמשיך רבינו
הריטב”א והסביר, שבכל זאת אין מברכים על המאכלים הבאים בתוך הסעודה, מפני
שהפת היא “עיקר הסעודה” כנגד כל מאכל שיבא אחריה. כלומר, דין מיוחד הוא
לגבי הפת, שמרוב חשיבותה, היא פוטרת את כל המאכלים שבאים יחד עמה בסעודה,
אף
על פי שהם אינם נאכלים עם הפת ממש.

ולפיכך, גם
מאכלים כגון בשר ודגים, שאינם נאכלים עם הפת ממש, אין מברכים עליהם בתוך הסעודה.
מאחר ונפטרו כולם בברכת הפת שבתחילת הסעודה.

ולסיכום: מאכלים הבאים בתוך סעודה שאוכל בה פת לחם, והם
באים מחמת הסעודה, כלומר שבאים למזון ולשובע, כגון בשר ודגים, אין מברכים עליהם,
מכיון שנפטרו כבר בברכת הפת.

דברים הבאים
לקינוח בסוף הסעודה, כגון פירות, יש לברך עליהם, כיון שאינם מחמת הסעודה כלל. ודין
עוגות ועוגיות המוגשים בסיום הסעודה יבואר בעזרת ה' בהזדמנות אחרת.

Foods Eaten During a Meal

The Gemara in Masechet Berachot (41a) tells us: “Rav Papa
said: The Halacha is that foods eaten during the meal as part of the meal do
not require a blessing neither before nor after eating them.” This means that
any foods that are eaten during a bread meal, for instance meat, fish, and the
like, would not require their appropriate blessings before eating them during
the meal, for all foods eaten during a meal are already exempt through the
blessing of “Hamotzi Lechem Min Ha’aretz”. Similarly, beverages drunk
during the meal do not require a blessing for beverages are also exempt with
the “Hamotzi” blessing.

The Reason Why Blessings are Not Recited on Foods Eaten
During a Meal
At first glance, it would seem that the reason why no blessing is recited on
foods eaten during a meal is because of the law of the primary and secondary
foods, meaning that when one has a dish consisting of two types of food before
him, one should recite the blessing upon the primary food and thus exempts the
secondary food. For instance, the blessing on a dish of rice and lentils is “Boreh
Minei Mezonot” for the rice is the primary food and the lentils are only
secondary to it. Thus, it would seem in our case that since the bread has
special significance, it is considered the primary food of the meal and the
blessing on the bread exempts any food that is eaten during the course of the
meal.

Nevertheless, the Gemara recounts that Ben Zoma was asked
why foods eaten during the meal do not require a blessing to which he replied,
“Since the bread exempts them.” The Ritba explains that this is not based on
the Halacha of the secondary food (meaning that the bread does not exempt the
other foods because it is the primary foods and all other foods are secondary),
for a food is not considered secondary unless it is eaten together with the
primary food (such the salads and dips served nowadays at the beginning of the
meal which are actually eaten with bread); however, foods not actually
eaten with the bread cannot be considered secondary to the bread.

The Ritba continues and explains that the reason why one
does not bless on foods eaten during the meal is because regarding any other
foods served after it, the bread is considered “the main part of the meal.”
This means that bread retains a unique law in that, as a result of its innate
significance, it exempts any other foods eaten throughout the meal even if
these foods are not eaten together with the bread.

Thus, even foods such as fish and meat which are not
eaten together with bread would not require a blessing within a bread meal
since they have already been exempted by the blessing on the bread in the
beginning of the meal.

Summary: Foods
that are served during a bread meal and are eaten as part of the meal, meaning
that they are eaten to nourish and satiate, such as fish or meat, do not
require their own blessing since they have already been exempted with the
blessing on the bread.

Foods served at the end of a meal as dessert, such as
fruits, require a blessing since they are not eaten as part of the meal at all.
We shall, G-d-willing, discuss the laws of cakes and cookies served at the end
of a meal on a different occasion.

המסתפק
אם בירך

שאלה: אדם המסתפק עם בירך על מה שהוא אוכל כעת, האם
עליו לברך מחמת הספק? ובמידה ואינו מברך, האם הוא רשאי להמשיך לאכול?

תשובה: כלל גדול בידינו “ספק ברכות להקל”,
והוא משום חומרת האיסור לברך ברכה לחינם, שהרי בכל ברכה וברכה אנו מזכירים שם
שמים, והזכרת שם שמים שלא לצורת היא עוון גדול, לכן לעולם, כאשר יש בידינו ספק אם
לברך או לא לברך, אנו פוסקים להקל, כלומר, שלא לברך את הברכה. והזכרנו ענין זה כבר
בכמה הזדמנויות. כי יסוד הדברים הוא על פי מאמר רבותינו במסכת ברכות, “כל
המברך ברכה שאינה צריכה (כלומר, מברך ברכה שאינו חייב לברך אותה) עובר משום לא
תשא”. ונחלקו רבותינו הראשונים בביאור דברי הגמרא, כי לדעת התוספות במסכת ראש
השנה (לג.) ועוד מרבותינו הראשונים, איסור ברכה שאינה צריכה אינו אלא מדרבנן, ומה
שאמרו בגמרא שכל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא, אין הכוונה שיש בזה
איסור תורה ממש, אלא לעולם איסורו מדרבנן, והסמיכוהו (אסמכתא, היינו
פסוק שעליו נסמכו חז”ל כשגזרו גזירה שאינה אסורה מן התורה)
רבנן
על הפסוק “לא תשא את שם ה’ אלהיך לשוא“.

אולם לעומת אלו
הפוסקים הסבורים שאין בזה איסור אלא מדרבנן, דעת הרמב”ם ועוד מרבותינו
הראשונים, שאיסור ברכה שאינה צריכה הוא איסור גמור מן התורה, שכל שמזכיר שם שמים
בלשון ברכה ואינו חייב באותה ברכה עובר על איסור לא תשא את שם אלהיך לשוא. (וכבר
הזכרנו ענין זה בדין ברכת הדלקת הנרות של שבת), וכן פסק להלכה מרן השלחן ערוך
שקבלנו הוראותיו, שכל המברך ברכה שאין בה צורך ,עובר על איסור תורה, משום לא תשא
את שם ה’ אלהיך לשוא.

ולפיכך, הסכמת
הפוסקים, שבכל מקום שיש בידינו ספק אם לברך אם לאו, ההלכה היא שספק ברכות להקל,
ואין לברך מצד הספק, והמברך מחמת הספק, איסור עושה, שהרי הוא נכנס בספק נשיאת שם
שמים לשוא, שהרי יתכן שבירך כבר על מה שאוכל. וכן פסק הרמב”ם (בפ”ד
מהלכות ברכות), וזו לשונו: מי שנסתפק אם בירך המוציא או לא בירך,
אינו
חוזר ומברך, מפני שאינו מן התורה. (כלומר, חיוב ברכת המוציא, אינו מן התורה).

ולפיכך פסק מרן
השלחן ערוך (בסימן רט), בזו הלשון: כל הברכות, אם נסתפק אם בירך אם לאו, אינו מברך
לא בתחילה ולא בסוף. (חוץ מברכת המזון, מפני שהיא של תורה. ובדין זה הרחבנו
במקום אחר).

ולסיכום: המסופק אם בירך על האוכל שהוא אוכל כעת, אינו
חוזר לברך מספק.

ובהלכה הבאה
נבאר מה יעשה אדם זה, האם מותר לו להמשיך לאכול ממה שלפניו? והאם ישנה אפשרות לתקן
את הדבר?

When One is in Doubt About Having Recited a Blessing

Question: If one
is unsure whether or not he has recited a blessing a food he is currently
eating, must one recite the blessing again as a result of the doubt? If not,
may one continue eating?

Answer: Our
Sages taught us a great rule: “A doubt regarding a blessing is to be treated
leniently” (i.e. when in doubt regarding a blessing, do not bless). This is as
a result of the severity of the prohibition to recite a blessing in vain, for
every blessing contains the name of Hashem and reciting Hashem’s name for
naught is a grave sin. Thus, whenever a doubt exists regarding whether or not
to recite a blessing, we rule that one should not recite the blessing. We have
discussed this point on several different occasions. The basis for this is
another teaching of our Sages in Masechet Berachot that “one who recites an
unnecessary blessing (a blessing one is not obligated to recite) transgresses
the prohibition of uttering Hashem’s name in vain.” The Rishonim disagree
regarding the understanding of this Gemara, for according to the Tosafot (Rosh
Hashanah 33a) and other Rishonim, the prohibition of reciting an unnecessary
blessing is merely rabbinic and when the Gemara states that one who recites an
unnecessary blessing has transgressed the prohibition of uttering Hashem’s name
in vain, this does not refer to an actual Torah prohibition; rather, this is
only a rabbinic prohibition which the Sages based on the verse of “Do not bear
the name of Hashem, your G-d, in vain.”

On the other hand, the Rambam and other great Rishonim
maintain that reciting an unnecessary blessing is an absolute Torah
prohibition; thus, one who recites Hashem’s name within a blessing one is not
obligated to recite has transgressed the prohibition of “Do not bear the name
of Hashem, your G-d, in vain.” Maran Ha’Shulchan Aruch, whose rulings we
follow, rules likewise that one who recites an unnecessary blessing has
transgressed the Torah prohibition of uttering Hashem’s name in vain.

Based on this, the consensus of the Poskim is that when
in doubt regarding a blessing, one must act leniently and abstain from reciting
the blessing. Reciting the blessing as a result of the doubt is prohibited
because by doing so, one is entering a situation of possibly uttering Hashem’s
name in vain if one has, in fact, already recited this blessing. Indeed, the
Rambam (Chapter 4 of Hilchot Berachot) rules: “If one is in doubt whether or
not he has recited the ‘Hamotzi’ blessing, one should not recite this
blessing again since this is not a Torah obligation.”

Maran Ha’Shulchan Aruch (Chapter 209) rules likewise:
“Any blessing about which one is in doubt whether or not one has recited it,
whether it is a blessing before or after eating, should not be recited (besides
for Birkat Hamazon which is a Torah obligation; we have discussed this
elsewhere).”

Summary: If one
is in doubt whether or not he has recited a blessing on the food he is
currently eating, one should not recite the blessing again because of the
doubt. In the following Halacha, we shall, G-d-willing, discuss whether or not
one may continue to eat the food before him and if there is a way to rectify
such a situation.

דין האש ביום טוב

ביארנו שדין יום טוב ודין שבת שוה לענין כל האיסורים, אלא שביום טוב הותרו מלאכות מסויימות לצורך הכנת מאכל (“אוכל נפש”) ליום טוב, וכגון מלאכת בישול.

ועל כן הרוצה לבשל על גבי הכיריים של גז ביום טוב, עליו לדאוג להכין לו מערב יום טוב נר דולק, שיוכל לקחת ממנו אש באמצעות גפרור, על מנת להדליק את הגז שבכיריים, ואז יוכל לבשל כדרכו תמיד.

והמים שרתחו, יש להשתמש בהם לצורך הכנת תה או קפה, כדי שיהיה בישולם לצורך אוכל נפש, שהרי אסור לבשל מים ביום טוב לצורך הכיבוי בלבד, אלא לצורך אוכל נפש בלבד.

ומובא בשם הגאון הראשון לציון שליט”א, שאפשר להקל בכיבוי האש בכיריים החדשות שמצויות עתה, על ידי כך ששמים כפית בסמוך לחיישן שמרגיש את חום האש, וכך לאחר כמה שניות החיישן יורה על סגירת זרימת הגאז.

[יש מי שכתב, שכשם שמותר לכבות את האש שבגז על ידי הנחת קומקום מים כמבואר, כמו כן מותר לכבות את הגז על ידי סגירת ברז הגז הראשי שדרכו זורם הגז לכיריים, שהרי אין זה כיבוי ישיר, אלא בדרך עקיפה שמביאה בתוך מספר שניות לכיבוי הגז, וגם בדרך זו נחשב הדבר ל”גרמא”. אולם מרן רבינו זצ”ל דחה דבריו מההלכה, שהרי עיננו הרואות שמיד עם סגירת ברז הגז השלהבת יורדת מטה מטה עד שנכבית לגמרי. ולפיכך אין זה בגדר “גרמא” שהתירה התורה, שכמו כן מצינו לגבי מי שלוקח שמן מן הנר (שהנר דולק על ידי שמן, והוא לוקח מאותו השמן וגורם שהנר יכבה בטרם עת), שחייב משום “מכבה”, כמבואר במסכת ביצה (דף כב.). ומבואר אם כן שלא כל ה”גרמות” שוות, ובכל אופן שמיד עם פעולת הגרמא נראית הפעולה בעינים, אין זה בגדר גרמא].

ולסיכום: אסור להדליק אש ביום טוב. ומותר להעביר אש מאש קיימת לצורך “אוכל נפש” כגון בישול וכדומה. ואסור לכבות אש ביום טוב. ומותר לכבות את האש על ידי בישול מים מעל הלהבה, ואז על ידי גלישת המים תכבה האש. ובמים יש להכין קפה או תה.

לשאלת רבים: מותר לעשות גלידה או ג'לי ביום טוב, כדי לאכלו ביום טוב עצמו. ומותר להעביר אש לכיריים של גז, אף על פי שיש שם חיישן חשמלי שמונע דליפת גז. (בתנאי שלא נדלקת נורה עם פתיחת ברז הגז). ומותר להדליק את הגאז באמצעות גפרור, אף על פי שיש שם ניצוץ חשמלי שמדליק את הלהבה, באופן שיניח את הגפרור במקום הניצוץ, וכך לא יהיה לו צורך כלל בניצוץ זה, ובאופן כזה יש להקל.

The Laws of Fire on Yom Tov

In previous Halachot we have explained that Yom Tov and Shabbat are equal regarding all prohibitions besides for certain works associated with food preparation, such as cooking, which are permitted on Yom Tov.

Igniting a Flame
One may not produce a new fire on Yom Tov, for instance by striking a match, even for the purpose of food preparation. It is, nevertheless, permissible to light a match or candle from a flame which existed before the onset of Yom Tov for the purpose of food preparation. For this reason, one may move a matchbox on Yom Tov and this is not considered Muktzeh, since matches are usable on Yom Tov by igniting them from a pre-existing flame.

Thus, if one wishes to cook on one’s gas stove on Yom Tov, one must take care to prepare a candle lit before Yom Tov so that one may light a match from it and subsequently use this match to light the gas range; in this way, one will be permitted to cook as usual.

Extinguishing a Flame
One may not extinguish a flame on Yom Tov; even partially extinguishing a flame, such as by minimizing the flame on a gas stovetop, is prohibited. Some permit lowering a flame when this is done to prevent the food being cooked on top of it from becoming burnt; Maran Rabbeinu Ovadia Yosef zt”l rules accordingly. However, completely extinguishing the flame is forbidden.

The Permissible Method to Extinguish a Flame
Since it is forbidden to extinguish a flame on Yom Tov, it was once customary for people to leave their gas stoves running the entire Yom Tov, for extinguishing is prohibited. Eventually though, Maran Rabbeinu zt”l was asked about this matter, and he ruled that one may cause a flame to be extinguished indirectly, meaning that one should fill a teapot with water until the top and place it on the fire until it boils and by doing so, the water will overflow and spill onto the fire, thereby extinguishing it. After doing so, one may then turn off the knobs of the stove to prevent gas from leaking into the house. (The reason for this leniency is based on the fact that when a flame is not burning on a wick or a piece of wood and is merely burning atop a piece of metal, such as a gas stovetop, the prohibition to extinguish it is merely rabbinic. Thus, an indirect extinguishing, which is likewise only a rabbinic prohibition, is permitted here.)

Regarding the boiled water, one should use it to make tea or coffee, so that their preparation will have been for a food preparation purpose, for one may not boil water on Yom Tov merely in order to extinguish a flame, as it is only permissible for the purpose of food preparation.

It has been quoted in the name of the great Rishon Le’Zion, Hagaon Rabbeinu Yitzchak Yosef Shlit”a, that it would be permissible to extinguish the fire on newer-models of gas stovetops by blocking off the sensor with a spoon and as a result, a few seconds later, the sensor will send a signal to turn off the gas.

(Some write that just as one may cause a flame on a gas stove to be extinguished by boiling a teapot of water on top of it as we have discussed above, so too, one may extinguish a flame on the gas stove by shutting the central gas line through which gas flows to the stove, for this cannot be considered a direct extinguishing, since one is not doing so through a gust of wind or turning off the knobs on the range; rather it is considered indirect, for this is an action that brings about the extinguishing of the flame in a matter of seconds, and is thus permitted. Maran zt”l, nevertheless, disagrees and writes that the Halacha does not follow this opinion, for we can see clearly that immediately upon shutting the central gas line, the flame begins to dwindle until it is completely extinguished; thus, this is not the kind of “indirect action” the Torah permitted. We find a similar concept in the Gemara (Beitzah 22a) that if one removes some olive oil from a candle filled with oil where a wick is burning thereby causing the candle to extinguish earlier than it would have, one has transgressed the prohibition of extinguishing. If so, we see that not all indirect actions are equal, and anytime one carries out the “indirect” action and the outcome is immediately noticeable, this cannot be considered an indirect action.)

Summary: One may not ignite a flame on Yom Tov. One may transfer a pre-existing flame to a match or another candle for purposes of food preparation and the like. One may likewise not extinguish a flame on Yom Tov. One may extinguish a flame on the stove top by boiling a pot of water on top of it thereby allowing the water to overflow onto the flame and extinguish it. One should use this boiled water to make tea or coffee.    

By Popular Request: It is permissible to make ice cream or jello on Yom Tov, as long as one intends to eat it in Yom Tov. It is permissible to transfer a flame to ignite a gas stovetop, even when there it has a sensor which is meant to prevent gas from leaking out (as long as no lights or indicators turn on as a result of turning on the gas knob). One may light the stovetop with a match although there may be an electric spark which ignites the flame by placing the match next to the spark, in which case one will have no purpose for this spark, and letting the gas ignite in this manner.