Announcements

Please help support our minyanim whenever possible

***

New Opportunity for learning

The Avrechim of the Kollel are able to learn with the Kahal 

from 6.50 till Arbit at 7.30 every evening

Need a partner?

contact Rabbi Stamler

 

****

  Avot Ubanim

THIS WEEK

6:05 pm

(1 hour 15 mins after Motzae Shabbat)

Fathers are encouraged to 

attend & bond with their sons in 

Learning Torah

  

*** 

SHABBAT

Shabbat Times

לוח זמני תפלה
לחורף תש"פ

Winter
Timetable 5780 – 2019/20

Shabbat Services

Children’s
Tehilim straight after Musaf

Anyone wishing
to donate a Kiddush Please email Moorlanenews

****

Q
& A on Parashat Vayishlach

All references are to the verses and Rashi's commentary, unless otherwise stated.

1. What sort of messengers did Yaakov send to Esav?
   32:4 – Angels.
2. Why was Yaakov both "afraid" and "distressed?"
   32:8 – He was afraid he would be killed. He was distressed that he would have to kill.
3. In what three ways did Yaakov prepare for his encounter with Esav?
   32:9 – He sent gifts, he prayed, and he prepared for war.
4. Where did Dina hide and why?
   32:23 – Yaakov hid her in a chest so that Esav wouldn't see her and want to marry her.
5. After helping his family across the river, Yaakov remained alone on the other side. Why?
   32:25 – He went back to get some small containers he had forgotten.
6. What was the angel forced to do before Yaakov agreed to release him?
   32:27 – Admit that the blessings given by Yitzchak rightfully belong to Yaakov.
7. What was it that healed Yaakov's leg?
   32:32 – The shining of the sun.
8. Why did Esav embrace Yaakov?
   33:4 – His pity was aroused when he saw Yaakov bowing to him so many times.
9. Why did Yosef stand between Esav and Rachel?
   33:7 – To stop Esav from gazing at her.
10. Give an exact translation of the word nisa in verse 33:12.
    33:12 – It means "travel". It does not mean "we will travel." This is because the letter nun is part of the word and does not mean we as it sometimes does.
11. What happened to the 400 men who accompanied Esav?
    33:16 – They slipped away one by one.
12. Why does the Torah refer to Dina as the daughter of Leah and not as the daughter of Yaakov?
    34:1 – Because she was outgoing like her mother, Leah.
13. Whom should Shimon and Levi have consulted concerning their plan to kill the people of Shechem?
    34:25 – Their father, Yaakov.
14. Who was born along with Binyamin?
    35:17 – His two triplet sisters.
15. What does the name Binyamin mean? Why did Yaakov call him that?
    35:18 – Ben-Yemin means "Son of the South." He was the only son born in the Land of Israel, which is south of Aram Naharaim.
16. The Torah states, "The sons of Yaakov were twelve." Why?
    35:22 – To stress that all of them, including Reuven, were righteous.
17. How old was Yaakov when Yosef was sold?
    35:29 – One hundred and eight.
18. Esav changed his wife's name to Yehudit. Why?
    36:2 – To fool Yitzchak into thinking that she had abandoned idolatry.
19. Which three categories of people have their sins pardoned?
    36:3 – One who converts to Judaism, one who is elevated to a position of leadership, and one who marries.
20. What is the connection between the Egyptian oppression of the Jewish people and Esav's decision to leave the land of Canaan?
    36:6 – Esav knew that the privilege of living in the Land of Israel was accompanied by the prophecy that the Jews would be "foreigners in a land not their own." Therefore Esav said, "I'm leaving. I don't want the Land if it means I have to pay the bill of subjugation in Egypt."

****

Halachot
from Maran Rabbi Ovadia Yosef Ztz'l

 אמירת קדיש

שאלה: מהי חשיבות אמירת קדיש על אדם שנפטר?

תשובה: אדם שנפטר מן העולם, מוטל על בניו שנשארו אחריו להקפיד
באופן מיוחד להתפלל בכל יום שלש תפלות במנין, בכדי שיוכלו לומר קדיש על האב או
האם. וכן אדם שחלילה נפטר בנו או בתו או אחיו או אחותו, יאמר קדיש לעלוי נשמתם.

ומי
שנפטר מן העולם ולא השאיר אחריו בנים, טוב לשכור עבורו תלמיד חכם שיאמר קדיש לעלוי
נשמתו. כלומר, יתנו עם תלמיד חכם, שתמורת סכום כסף יקבל עליו לומר קדיש בכל תפלה,
כאילו הוא בנו של הנפטר. ובזה גם כן יש עלוי נשמה לנפטר, שהרי הוא אומר קדיש, ועוד
שיש בכך מצוה לחזק ידי תלמידי חכמים.

ואמרו
רבותינו במדרש, מעשה ברבי עקיבא שראה אדם אחד שהיה ערום ושחור כפחם, והיה טוען
(סוחב) על ראשו מטען גדול של קוצים, ורץ כמרוצת הסוס. גזר עליו רבי עקיבא, העמידו
ואמר לו, מדוע אתה עובד קשה כל כך, אם עבד אתה ואדונך עושה לך כך, אפדה אותך מידו,
ואם עני אתה, אני מעשיר אותך. אמר לו אותו האיש, בבקשה ממך אל תעכבני, שמא ירגזו עלי אותם הממונים
עלי. אמר לו מה מעשיך? אמר
לו, אותו האיש (כלומר, הוא עצמו), מת הוא, ובכל יום ויום שולחים אותי לחטוב עצים
ושורפין אותי בהם. אמר לו רבי עקיבא, בני, מה היתה מלאכתך בעולם שבאת ממנו? אמר
לו, גבאי המס ומראשי העם הייתי, ונושא פנים לעשירים והורג עניים, ועוד עברתי הרבה
עברות חמורות. אמר לו, כלום שמעת מן הממונים עליך אם יש לך תקנה? אמר לו, בבקשה
ממך אל תעכבני שמא יגזרו עלי בעלי פורענות, כי אין לו תקנה, אלא שמעתי מהם דבר שאינו יכול להיות,
שאילמלי היה לו לזה העני בן שהוא עומד בקהל ואומר "ברכו את ה' המבורך",
ועונין אחריו "ברוך ה' המבורך
לעולם ועד", או יאמר קדיש, ועונין אחריו "יהא שמיה רבה מברך", מיד
היו מתירין אותו מן הפורענות. אולם הוא לא הניח בן בעולם, ועזב אשתו מעוברת, ואינו
יודע אם ילדה זכר מי ילמדו תורה, שאין לו אהוב בעולם. אמר לו רבי עקיבא, מה שמך?
אמר לו, עקיבא. ושם אשתך? אמר לו, שושניבא. ושם מקומך? אמר לו, לודקיא. באותה שעה נצטער עליו רבי עקיבא צער
גדול, וקיבל עליו לילך ולחפש אם הוליד בן, כדי ללמדו תורה ולהעמידו לפני הצבור.
הלך ושאל עליו. כיון שבא לאותו מקום, שאל אודות אותו האיש. אמרו לו, ישחקו עצמותיו
של אותו רשע. שאל על אשתו, אמרו לו, ימחה זכרה מן העולם. שאל על הבן, אמרו הרי ערל
הוא, אפילו במצות מילה לא עסקו. מיד נטלו רבי עקיבא ומלו והושיבו לפניו, ולא היה
מקבל תורה, עד שישב עליו ארבעים יום בתענית. יצאה בת קול ואמרה לו, רבי עקיבא, לך
ולמד אותו. הלך ולמדו תורה וקריאת שמע ושמונה עשרה ברכות, וברכת המזון, והעמידו
לפני הקהל, ואמר "ברכו את ה' המבורך" וענו הקהל, "ברוך ה' המבורך
לעולם ועד", ואמר קדיש, וענו אחריו "יהא שמיה רבה". ואחר כך לימדו משנה ותלמוד,
הלכות ואגדות, עד שנתחכם מאוד, והוא רבי נחום הפקולי, (וכמה תלמידי חכמים יצאו
ממנו). באותה שעה מיד התירו המת מן הפורענות, ובא לרבי עקיבא בחלום, ואמר, יהי
רצון שתנוח דעתך בגן עדן, כשם שהנחת את דעתי והצלתני מדין גיהנם. כי כשנכנס בני
לבית הכנסת ואמר קדיש, קרעו
לי גזר דיני הנורא. וכשנכנס לבית המדרש, ביטלו ממני כל הדינים שעלי. וכשנתחכם בני וקראוהו
"רבי", שמו כסאי (את הכסא שלי) בגן עדן בין צדיקים וחסידים, ועטרוני
בכמה עטרות. בזכותך היתה לי כל זאת. מיד פתח רבי עקיבא ואמר, ה' שמך לעולם, ה'
זכרך לדור ודור. ישמע חכם ויוסף לקח.

בשעת
אמירת הקדיש, יש לכרוע חמש כריעות, ואלו הן: בשעה שאומר "יתגדל",
וכשאומר "יהא שמיה רבא", וכשאומר "יתברך", וכשאומר
"בריך הוא", וכשאומר "ואמרו אמן" (כלומר, באמירת: דאמירן בעלמא
"ואמרו אמן")

Reciting Kaddish

Question:
What
is the significance of reciting Kaddish for a deceased individual?

Answer: When an individual departs from this world, his children who
remain after him must make a concerted effort to pray with a Minyan three times
a day in order to be able to recite Kaddish for their father or mother.
Similarly, if one, G-d-forbid, loses a son, daughter, brother, or sister, one
should recite Kaddish to elevate their soul.

If one passes away childless, it is proper to hire a Torah scholar on his
behalf so that he may recite Kaddish for the elevation of the deceased
individual’s soul. This means that a deal should be made with the Torah scholar
that for a certain fee, the Torah scholar agrees to recite Kaddish during every
prayer service, as if he was the child of the deceased. This serves as an
elevation of the deceased’s soul, for the Torah scholar is reciting Kaddish on
his behalf and a Torah scholar is being supported in his merit.

Our Sages recount in the Midrash: Once, Rabbi Akiva saw a naked man who was
blackened like charcoal, carrying a load of thorns on his head, and running as
fast as a horse. Rabbi Akiva commanded him to halt and asked him, “Why do you
work so hard? If you are a salve and your master does this to you, I shall free
you and if you are poor, I shall make you rich.” The man replied, “Please, do
not delay me, lest those in charge of me become angered.” Rabbi Akiva told him,
“Tell me about yourself.” The man replied, “I am already deceased and every day
they me to chop wood after which they burn me with it.” Rabbi Akiva inquired,
“My son, what was your work in your previous world?” The man replied, “I was a
very important tax-collector. I would favor the rich, kill the poor, and
transgress many other severe prohibitions. Rabbi Akiva asked him, “Did you ever
hear from those who are in charge of you if there is a way you can rectify
yourself?” The man replied, “Please, do not delay me, lest the masters of
punishment become angry at me, for I have no rectification. However, I have
heard from them something that can never be, that were this poor man to have a
son who would stand among the congregation and exclaim “Barechu Et Hashem
Hamevorach” and the congregation would reply “Baruch Hashem Hamevorach Le’Olam
Va’ed” or were he to recite Kaddish and the congregation would answer “Yehe
Shemeh Rabba Mevarach,” he would immediately be released from his punishment.
However, I have not left a son in the world, for I left my wife when she was
pregnant and who knows if she gave birth to a boy; who will teach him Torah,
for I have no one who likes me in the world?” Rabbi Akiva asked him, “What is
your name?” He replied, “Akiva.” Rabbi Akiva continued, “What is your wife’s
name?” He replied, “Shoshniva.” Rabbi Akiva asked, “What is the name of your
town?” He replied, “Lodkia.” Rabbi Akiva became very distressed about this
man’s plight and he accepted upon himself to find out if this man had had a boy
so that he may teach him Torah and stand him up before the congregation. He went
to search for him. When he got to that place, he inquired about the man. They
told him, “May the bones of that wicked person be ground.” Rabbi Akiva asked
about his wife and they told him, “May her memory be erased from the world.”
Rabbi Akiva inquired about the child and was told, “The boy is uncircumcised.
They did not even involve themselves in the Mitzvah of Berit Milah.”
Immediately, Rabbi Akiva took the boy circumcised him, sat him before him, and
taught him Torah. The boy was unreceptive to Torah until Rabbi Akiva fasted
forty fasts for him. A Heavenly voice rang out and said, “Rabbi Akiva, go and
teach him.” He went and taught him Torah, Keri’at Shema, the Amidah prayer, and
Birkat Hamazon. He stood him before the congregation and the child recited, “Barechu
Et Hashem Hamevorach” and the congregation replied, “Baruch Hashem Hamevorach
Le’Olam Va’ed.” The child recited Kaddish and the congregation answered “Yehe
Shemeh Rabba.” Rabbi Akiva then taught him Mishnah, Talmud, Halacha, and
Aggadah until he eventually became very learned and became Rabbi Nachum
Ha’Pakuli (whom many great Torah scholars emerged from). At this time, the
deceased man was released from his punishment. He came to Rabbi Akiva in a
dream and told him, “May it be Hashem’s will that your soul rest in Gan Eden,
just as you have let me rest by freeing me from the judgment of Gehinnom. When
my son entered the synagogue, they nullified my harsh decree. When he entered
the Bet HaMidrash, they nullified all decrees against me. When my son became
learned and received the title “Rabbi,” they placed my chair among the
righteous and pious in Gan Eden and they adorned me with several crowns. All of
this is in your merit.” Immediately, Rabbi Akiva exclaimed, “Hashem, your name
is everlasting; Hashem, your memory is for all generations.” May the wise man
hear and gain a lesson.

When reciting Kaddish, one should bow at five occasions: When saying
“Yitgadal,” when saying “Yehe Shemeh Rabba,” when saying “Yitbarach,” when
saying “Berich Hu,” and finally when saying “Ve’Imru Amen” (i.e. from the
phrase “Da’amiran Be’Alma Ve’Imru Amen”)

שאלה: בעניית "אמן יהא
שמיה רבא מברך" שבקדיש, יש עונים עד לעלמי עלמיא בלבד, ויש עונים עד יתברך,
ויש עונים עד בעלמא, אם כן, איזו היא הדרך הישרה?

תשובה: ראשית כל, עלינו לבאר, שאותם העונים "אמן יהא
שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא" ואינם ממשיכים ואומרים "יתברך", אינם עושים כהוגן, שכן כתב מרן הבית יוסף
(סי' נו), על פי מה שמובא במדרש, אמר רבי אלעזר בן רבי יוסי, פעם אחת הייתי מהלך
בדרך, ומצאתי אליהו ז"ל ועמו ארבעת אלפים גמלים טעונים, אמרתי לו, מה אלה
טעונים? אמר לי, אף וחימה, לעשות נקמה באף וחימה ממי שמספר (שמדבר) בין קדיש לברכו
(שבתפילת שחרית, קודם ברכות קריאת שמע), בין ברכה לברכה (שבברכות קריאת שמע) בין
פרק לפרק (בקריאת שמע) בין אמן יהא שמיה רבא ליתברך. ומאחר שאסור לספר בין אמן יהא
שמיה רבא ליתברך, משמע
שצריך לומר יתברך. ושכן כתב הר"ר יוסף גיקאטיליה, שאסור להפריד בין עלמיא
ליתברך. והאריך בטעם הדבר. וכן פסק מרן בשלחן ערוך, שהעונים עד לעלם ולעלמי עלמיא
בלבד, טועים הם, כי אסור להפריד בין עלמיא ליתברך.

אולם
כיון שיש חולקים על דברי מרן בזה, וסוברים שאין לענות אלא עד "עלמיא"
בלא מילת "יתברך", לכן יש אומרים שאם נמצא במקום שאסור להפסיק בו
בדיבור, כגון שנמצא באמצע ברכות קריאת שמע וברכותיה, הגם שעונה אמן לקדיש, מכל
מקום לא יענה אלא עד "עלמיא", ולא ימשיך לומר "יתברך", משום
שסוף סוף יש מחלוקת הפוסקים בזה, ובמקום שיש בזה חשש הפסק בדיבור, יש להמנע מלענות
כן. אולם מרן הרב שליט"א כתב (יבי"א ח"א ס"ה אות ג') שלדידן
הספרדים ובני עדות המזרח שקבלנו עלינו הוראות מרן לכל אשר יאמר, עלינו לענות עד
"יתברך" גם כאשר עומדים באמצע קריאת שמע וברכותיה.

ולענין
אם יש להמשיך לומר אמן יהא שמיה רבא עד "בעלמא" או שיש לענות רק עד
"יתברך", גם בזה נחלקו הראשונים, ומדברי מרן בבית יוסף נראה שיש לענות
עד "דאמירן בעלמא", וכן מנהג הספרדים, מפני שעד תיבת (מילה)
"בעלמא" יש כ"ח תיבות, וזהו שאמרו רבותינו (בשבת קיט:) "כל
העונה אמן יהא שמיה רבא בכל "כחו" קורעין לו גזר דינו" שכוונתם
בזה, שיכוין בכל כ"ח תיבות שיש באמירת אמן יהא שמיה רבא. וכן מנהג הספרדים.
אולם האשכנזים נוהגים לענות רק עד "יתברך", וזאת על פי דברי רבים מן
הראשונים והאחרונים.

וכתב
מרן הרב שליט"א, שגם למנהגינו, אם נמצא במקום שאסור לדבר בו, כגון שנמצא
באמצע קריאת שמע וברכותיה, לא יענה אלא עד "יתברך" וכמו שביארנו. אולם
כשעומד בפסוקי דזמרה, או
בבין הפרקים של קריאת שמע, או בין הברכות של קריאת שמע, רשאי לענות עד "דאמירן בעלמא".

ולסיכום: מנהג בני אשכנז לענות באמן יהא
שמיה רבא, עד "לעלם ולעלמי עלמיא יתברך". ולמנהגינו על פי דברי מרן הבית
יוסף, יש לענות עד "דאמירן בעלמא". ואם עומד באמצע קריאת שמע וברכותיה,
יענה רק עד "יתברך", מפני שיש בזה חשש הפסק

Question: Regarding answering “Amen Yehe Shemeh Rabba
Mevarach” during Kaddish, some only answer until “Le’alam Ul’almeh Almaya,”
while others include the word “Yitbarach” as well, and yet others answer until
“Da’amiran Be’alma.” Which custom is the correct one to follow?

Answer: Firstly, we must point out
that those who answer only “Amen Yehe Shemeh Rabba Mevarach Le’alam Ul’almeh
Almaya” and do not proceed to recite the word “Yitbarach” are doing so
incorrectly, for Maran Ha’Bet Yosef (Chapter 56) quotes the Midrash, “Rabbi
Elazar son of Rabbi Yose said: Once, I was travelling on the road and I met up
with Eliyahu Ha’Navi z”l who had four-thousand loaded camels with him. I
asked him, ‘What are they loaded with?’ To which he replied, “They are loaded
with wrath and fury to seek revenge with wrath and fury from those who speak
between Kaddish and “Barechu” (found in the Shacharit prayer before the
blessings of Keri’at Shema), between one blessing and another (of the blessings
of Keri’at Shema), between one paragraph and another (of Keri’at Shema), or
between “Amen Yehe Shemeh Rabba” etc. and “Yitbarach.” We can infer that since
it is forbidden to speak between “Amen Yehe Shemeh Rabba” and “Yitbarach,” one
must indeed recite the word “Yitbarach.” Rabbeinu Yosef Gikatilia writes
likewise that one may not separate the words “Almaya” and “Yitbarach.” Maran
rules likewise in his Shulchan Aruch that those who answer until “Le’alam
Ul’almeh Almaya” alone are mistaken, as one may not separate the words “Almaya”
and “Yitbarach.”

Nevertheless, since there are those who disagree with Maran’s opinion on this
matter and write that one should only answer until the word “Almaya” and not
recite “Yitbarach,” therefore, if one finds himself in a prayer during which he
may not speak, such as Keri’at Shema and its blessings, although one would stop
to answer Amen to Kaddish, one should only recite until the word “Almaya” and
not recite the word “Yitbarach,” for since this matter is subject to a
disagreement among the Poskim and there is a doubt whether or not this
constitutes an interruption of speech, one should abstain from answering in
this manner. However, Maran Harav Shlit”a writes (in his Yabia Omer Volume 1,
Chapter 5, Section 3) that we, Sephardic and Middle Eastern Jewry, who have
accepted all the rulings of Maran Ha Shulchan Aruch, must answer up to and
including the word “Yitbarach” during Keri’at Shema and its blessings as well.

Regarding whether one should answer “Amen Yehe Shemeh Rabba” only until the
word “Yitbarach” or continue until “Da’amiran Be’alma,” this is also subject to
a disagreement among the Rishonim; it seems from the words of Maran in his Bet
Yosef that one should answer until the words “Da’amiran Be’alma,” for until the
word “Be’alma” there are twenty-eight words and our Sages write (Shabbat 119b),
“One who answers ‘Amen Yehe Shemeh Rabba’ with all his might (“Kocho”) merits
having the evil decrees against him torn up,” and what they meant was to
concentrate on all twenty-eight words that the “Amen Yehe Shemeh Rabba”
contains. This is indeed the Sephardic custom. On the other hand, the
Ashkenazim customarily answer until “Yitbarach” based on the opinion of many
Rishonim and Acharonim.

Maran Shlit”a writes that even according to our custom, if one finds himself
during a part of the prayer where he may not talk, such as during Keri’at Shema
and its blessings, one should only answer until “Yitbarach” as we have already
established. However, if one finds himself in the middle of Pesukei De’Zimra
(between Baruch She’amar and Yishtabach), between the paragraphs of Keri’at
Shema, or between the blessings of Keri’at Shema, one may indeed answer until
“Da’amiran Be’alma.”

Summary: The Ashkenazi custom is to answer “Amen Yehe Shemeh Rabba”
until “Le’alam Ul’almeh Almaya Yitbarach.” Our custom, based on the opinion of
Maran Ha’Bet Yosef is to answer until “Da’amiran Be’alma.” If one finds himself
in the middle of Keri’at Shema and its blessings, one should answer only until
“Yitbarach,” for there is a doubt regarding whether continuing constitutes an
interruption or not

****