אמירת קדיש

שאלה: מהי חשיבות אמירת קדיש על אדם שנפטר?

תשובה: אדם שנפטר מן העולם, מוטל על בניו שנשארו אחריו להקפיד באופן מיוחד להתפלל בכל יום שלש תפלות במנין, בכדי שיוכלו לומר קדיש על האב או האם. וכן אדם שחלילה נפטר בנו או בתו או אחיו או אחותו, יאמר קדיש לעלוי נשמתם.

ומי שנפטר מן העולם ולא השאיר אחריו בנים, טוב לשכור עבורו תלמיד חכם שיאמר קדיש לעלוי נשמתו. כלומר, יתנו עם תלמיד חכם, שתמורת סכום כסף יקבל עליו לומר קדיש בכל תפלה, כאילו הוא בנו של הנפטר. ובזה גם כן יש עלוי נשמה לנפטר, שהרי הוא אומר קדיש, ועוד שיש בכך מצוה לחזק ידי תלמידי חכמים.

ואמרו רבותינו במדרש, מעשה ברבי עקיבא שראה אדם אחד שהיה ערום ושחור כפחם, והיה טוען (סוחב) על ראשו מטען גדול של קוצים, ורץ כמרוצת הסוס. גזר עליו רבי עקיבא, העמידו ואמר לו, מדוע אתה עובד קשה כל כך, אם עבד אתה ואדונך עושה לך כך, אפדה אותך מידו, ואם עני אתה, אני מעשיר אותך. אמר לו אותו האיש, בבקשה ממך אל תעכבני, שמא ירגזו עלי אותם הממונים עלי. אמר לו מה מעשיך? אמר לו, אותו האיש (כלומר, הוא עצמו), מת הוא, ובכל יום ויום שולחים אותי לחטוב עצים ושורפין אותי בהם. אמר לו רבי עקיבא, בני, מה היתה מלאכתך בעולם שבאת ממנו? אמר לו, גבאי המס ומראשי העם הייתי, ונושא פנים לעשירים והורג עניים, ועוד עברתי הרבה עברות חמורות. אמר לו, כלום שמעת מן הממונים עליך אם יש לך תקנה? אמר לו, בבקשה ממך אל תעכבני שמא יגזרו עלי בעלי פורענות, כי אין לו תקנה, אלא שמעתי מהם דבר שאינו יכול להיות, שאילמלי היה לו לזה העני בן שהוא עומד בקהל ואומר “ברכו את ה' המבורך”, ועונין אחריו “ברוך ה' המבורך לעולם ועד”, או יאמר קדיש, ועונין אחריו “יהא שמיה רבה מברך”, מיד היו מתירין אותו מן הפורענות. אולם הוא לא הניח בן בעולם, ועזב אשתו מעוברת, ואינו יודע אם ילדה זכר מי ילמדו תורה, שאין לו אהוב בעולם. אמר לו רבי עקיבא, מה שמך? אמר לו, עקיבא. ושם אשתך? אמר לו, שושניבא. ושם מקומך? אמר לו, לודקיא. באותה שעה נצטער עליו רבי עקיבא צער גדול, וקיבל עליו לילך ולחפש אם הוליד בן, כדי ללמדו תורה ולהעמידו לפני הצבור. הלך ושאל עליו. כיון שבא לאותו מקום, שאל אודות אותו האיש. אמרו לו, ישחקו עצמותיו של אותו רשע. שאל על אשתו, אמרו לו, ימחה זכרה מן העולם. שאל על הבן, אמרו הרי ערל הוא, אפילו במצות מילה לא עסקו. מיד נטלו רבי עקיבא ומלו והושיבו לפניו, ולא היה מקבל תורה, עד שישב עליו ארבעים יום בתענית. יצאה בת קול ואמרה לו, רבי עקיבא, לך ולמד אותו. הלך ולמדו תורה וקריאת שמע ושמונה עשרה ברכות, וברכת המזון, והעמידו לפני הקהל, ואמר “ברכו את ה' המבורך” וענו הקהל, “ברוך ה' המבורך לעולם ועד”, ואמר קדיש, וענו אחריו “יהא שמיה רבה”. ואחר כך לימדו משנה ותלמוד, הלכות ואגדות, עד שנתחכם מאוד, והוא רבי נחום הפקולי, (וכמה תלמידי חכמים יצאו ממנו). באותה שעה מיד התירו המת מן הפורענות, ובא לרבי עקיבא בחלום, ואמר, יהי רצון שתנוח דעתך בגן עדן, כשם שהנחת את דעתי והצלתני מדין גיהנם. כי כשנכנס בני לבית הכנסת ואמר קדיש, קרעו לי גזר דיני הנורא. וכשנכנס לבית המדרש, ביטלו ממני כל הדינים שעלי. וכשנתחכם בני וקראוהו “רבי”, שמו כסאי (את הכסא שלי) בגן עדן בין צדיקים וחסידים, ועטרוני בכמה עטרות. בזכותך היתה לי כל זאת. מיד פתח רבי עקיבא ואמר, ה' שמך לעולם, ה' זכרך לדור ודור. ישמע חכם ויוסף לקח.

בשעת אמירת הקדיש, יש לכרוע חמש כריעות, ואלו הן: בשעה שאומר “יתגדל”, וכשאומר “יהא שמיה רבא”, וכשאומר “יתברך”, וכשאומר “בריך הוא”, וכשאומר “ואמרו אמן” (כלומר, באמירת: דאמירן בעלמא “ואמרו אמן”).

Reciting Kaddish

Question: What is the significance of reciting Kaddish for a deceased individual?

Answer: When an individual departs from this world, his surviving children must make a concerted effort to pray with a Minyan three times a day in order to be able to recite Kaddish for their father or mother. Similarly, if one, G-d-forbid, loses a son, daughter, brother, or sister, one should recite Kaddish to elevate their soul.

If one passes away childless, it is proper to hire a Torah scholar on his behalf so that he may recite Kaddish for the elevation of the deceased individual’s soul. This means that a deal should be made with the Torah scholar that for a certain fee, the Torah scholar agrees to recite Kaddish during every prayer service, as if he were the child of the deceased. This serves as an elevation of the deceased’s soul, for the Torah scholar is reciting Kaddish on his behalf and a Torah scholar is being supported in his merit.

Our Sages recount in the Midrash: Once, Rabbi Akiva saw a naked man, who was blackened like charcoal, carrying a load of thorns on his head and running as fast as a horse. Rabbi Akiva commanded him to halt and asked him, “Why do you work so hard? If you are a salve and your master you to this, I shall free you; if you are poor, I shall make you rich.” The man replied, “Please, do not delay me, lest those in charge of me become angered.” Rabbi Akiva told him, “Tell me about yourself.” The man replied, “I am already deceased and every day they command me to chop wood after which they burn me with it.” Rabbi Akiva inquired, “My son, what was your work in your previous world?” The man replied, “I was a very important tax-collector. I would favor the rich, kill the poor, and transgress many other severe prohibitions.” Rabbi Akiva asked him, “Did you ever hear from those who are in charge of you if there is a way you can rectify your wrongdoings?” The man replied, “Please, do not delay me, lest the masters of punishment become angry at me, for I have no rectification. However, I have heard from them something that can never be, that were this poor man to have a son who would stand among the congregation and exclaim ‘Barechu Et Hashem Ha’Mevorach’ and the congregation would reply ‘Baruch Hashem Ha’Mevorach Le’Olam Va’ed’ or were he to recite Kaddish and the congregation would answer ‘Yehe Shemeh Rabba Mevarach,’ he would immediately be released from his punishment. However, I have not left a son in the world, for I left my wife when she was pregnant and who knows if she gave birth to a boy; who will teach him Torah, for I have no one who likes me in the world?” Rabbi Akiva asked him, “What is your name?” He replied, “Akiva.” Rabbi Akiva continued, “What is your wife’s name?” He replied, “Shoshniva.” Rabbi Akiva asked, “What is the name of your town?” He replied, “Lodkia.” Rabbi Akiva became very distressed about this man’s plight and he accepted upon himself to find out if this man had had a boy so that he may teach him Torah and stand him up before the congregation. He went to search for him. When he arrived at that place, he inquired about the man. They told him, “May the bones of that wicked person be ground to dust.” Rabbi Akiva asked about his wife and they told him, “May her memory be obliterated from the world.” Rabbi Akiva inquired about the child and was told, “The boy is uncircumcised. They did not even involve themselves in the Mitzvah of Berit Milah.” Immediately, Rabbi Akiva took the boy circumcised him, sat him before him, and taught him Torah. The boy was unreceptive to Torah until Rabbi Akiva fasted forty fasts for him. A Heavenly voice rang out and said, “Rabbi Akiva, go and teach him.” He went and taught him Torah, Keri’at Shema, the Amida prayer, and Birkat Hamazon. He stood him before the congregation and the child recited, “Barechu Et Hashem Ha’Mevorach” and the congregation replied, “Baruch Hashem Ha’Mevorach Le’Olam Va’ed.” The child recited Kaddish and the congregation answered “Yehe Shemeh Rabba.” Rabbi Akiva then taught him Mishnah, Talmud, Halacha, and Aggadah until he eventually became very learned and became Rabbi Nachum Ha’Pakuli (whom many great Torah scholars emerged from). At this time, the deceased man was released from his punishment. He came to Rabbi Akiva in a dream and told him, “May it be Hashem’s will that your soul rest in Gan Eden just as you have let me rest by freeing me from the judgment of Gehinnom. When my son entered the synagogue, they nullified my harsh decree. When he entered the Bet HaMidrash, they nullified all decrees against me. When my son became learned and received the title “Rabbi,” they placed my chair among the righteous and pious in Gan Eden and they adorned me with several crowns. All of this is in your merit.” Immediately, Rabbi Akiva exclaimed, “Hashem, your name is everlasting; Hashem, your memory is for all generations.”

When reciting Kaddish, one should bow at five intervals: When reciting “Yitgadal,” when reciting “Yehe Shemeh Rabba,” when reciting “Yitbarach,” when reciting “Berich Hu,” and finally when reciting “Ve’Imru Amen” (i.e. from the phrase “Da’amiran Be’Alma Ve’Imru Amen”).

נוסחאות התפילה

נוסחאות התפילה של עדות ישראל, יסודתם בהררי קודש, ולכן אין לאדם לשנות נוסח התפילה ממה שנהגו אבותיו, ולכן אין לספרדי לשנות נוסח התפילה לנוסח עדות אשכנז (או לנוסח שנקרא “ספרד” שהוא נוסח החסידים), אלא עליו להתפלל בנוסח עדות המזרח. וכן אין לאשכנזי לשנות לנוסח הספרדים.

וכן כתב בספר מגן אברהם, שמובא בשם האר”י ז”ל, שיש ברקיע שנים עשר שבטים, וכל שבט יש לו שער ומנהג, ומחמת כן אין לשנות ממנהג אבותיו בסדר התפילה. וכן כתבו עוד מגדולי הפוסקים.

אולם מרן הרב חיד”א כתב, שרבינו האר”י עצמו שהיה אשכנזי, ממשפחת רבינו שלמה לוריא, היה מתפלל בנוסח הספרדים, זולת בימים הנוראים, וכמו שכתב בשער הכוונות. וכתב עוד מרן החיד”א שתפילה בנוסח הספרדים עולה בכל שנים עשר השערים שבשמים, ולפי זה נראה שמותר לאשכנזי לשנות מנוסח האשכנזים לנוסח הספרדים, וכן נהג באמת הגאון רבי נתן אדלר זצ”ל, רבו של הגאון רבי משה סופר ה”חתם סופר”, וכן נהג הגאון רבי נפתלי איש הורויץ ז”ל, בעל ספר “הפלאה” על מסכת כתובות. (והגאון רבי נתן אדלר אף היה מתפלל במבטא הספרדים, בבטוי האותיות והניקוד, מכיון שסבר שזהו המבטא הנכון, ושכר בכסף מלא את הגאון רבי יצחק מודעי ז”ל מטורקיה, שילמדו מבטא הספרדים, בבטוי האותיות והניקוד, ולא הניח לאף אדם לעלות שליח ציבור בבית הכנסת שלו, אלא הוא עצמו היה עולה ומתפלל כדרך הספרדים, וכן כתב הגאון רבי יעקב דוד ולובסקי זצ”ל בעל שו”ת רידב”ז בתשובה להגאון חכם יוסף מרדכי ידיד הלוי מארם צובא, ואלו דבריו “וקרוב לומר שהמבטא של לשון הקודש אצלכם מתוקנת הרבה יותר, כי ברוב ימים באריכות הגלות, האשכנזים נתפזרו ונתרחקו מאוד במלבושים ובכתב ובלשון זה למזרח וזה למערב, ונתבלבלו הלשונות גם של חול”) ומכל מקום כתב החתם סופר, שאחר פטירת הגאון בעל ההפלאה, ביטל בנו הגאון בעל מחנה לוי את בית הכנסת שלו, ולכן נראה שלדעתו אין לאשכנזי לשנות לנוסח הספרדים, והדבר נתון כמובן במחלוקת הפוסקים. אולם בודאי שאין לספרדי לשנות לנוסח האשכנזים, לא בנוסח התפילה, ולא באופן בטוי האותיות.

וכמו כן ברור כי אין כל היתר להתפלל ב”נוסח אחיד” שנפוץ בכמה מקומות ובצבא הגנה לישראל, כי נוסח זה ברובו הוא נוסח אשכנז, וערבו בו מקצת מנוסח ספרד,  ולכן אין להתפלל בו כלל.

והגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק, בהסכמתו לספרו של הגאון רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל, האריך שאין לאשכנזי לשנות את המבטא למבטא הספרדים, כי יש בזה חשש איסור “אל תטוש תורת אמך”, ומעוד נמוקים שהיו עמו, אלא שכאמור יש החולקים על דבריו וסבורים שבטוי הספרדים נכון יותר ומותר לשנות אליו. ולדאבונינו בזמן הזה, רבים מאד שינו מבטא האותיות שלהם למבטא חדש כעין מבטא הספרדים, אך באמת אינו מבטא ספרדי כלל, כי מבטאים את האות ח' כמו האות כ', ואות ק' כאות כ', וכן על זה הדרך, ומבטא כזה לכל הדעות הוא שבוש ואינו נכון כלל. לכן על כל אחד להשתדל לתקן את מבטאו כמה שיוכל, כדי שיזכה להתפלל בשפה צחה המקובלת יותר אצל ה' יתברך. ואם אינו יכול לשנות מבטאו, רשאי להמשיך באופן שהורגל, שהרי מעיקר הדין מותר גם להתפלל בשפה לועזית לגמרי, ובודאי שלשון הקודש המשובשת המקובלת כיום, עדיפה מלשון לעז ממש.

Prayer Texts

The various texts of the prayer found among the various communities of the Jewish nation all have strong and holy roots. Therefore, one should not deviate from the prayer text that one’s forefathers were accustomed to. Hence, a Sephardic individual should not adopt the prayer text of Ashkenazi communities (or the text called “Sefard” which is the prayer text followed by Hassidic Jews); rather, one should follow the prayer text of the Middle Eastern communities. Similarly, an Ashkenazi individual should not adopt the Sephardic prayer text.

Indeed, the Magen Avraham writes that the Ari z”l is quoted as saying that there are twelve tribes in Heaven and each one of these tribes has a gate and a custom. It is for this reason that one should not deviate from the custom of one’s fathers with regards to the texts of the prayer. Several great Poskim write likewise.

Nevertheless, Maran Ha’Chida writes that the Ari z”l himself who was Ashkenazi, related to the great Rabbeinu Shlomo Luria (Maharshal), would pray according to the Sephardic prayer text all year round besides for the High Holidays, as he writes in his Sha’ar Ha’Kavanot. Maran Ha’Chida adds that the Sephardic prayer text ascends through all twelve gates in Heaven. Based on this, it would seem that an Ashkenazi individual may change his custom and begin praying in accordance with the Sephardic prayer text. This was indeed the custom of Hagaon Harav Natan Adler zt”l, rebbi of Hagaon Harav Moshe Sofer (the “Chatam Sofer”), and Hagaon Harav Pinchas Ha’Levi Ish Horowitz zt”l, author of the Sefer “Hafla’a” on Masechet Ketubot. (Not only that, but Hagaon Harav Natan Adler zt”l would even recite the prayer with the Sephardic pronunciation of the letters and vowel sounds as he believed that this was indeed the correct pronunciation. Indeed, he hired Hagaon Harav Yitzchak Moda’i z”l from Turkey to teach him the Sephardic pronunciation of the letters and vowel sounds and would not allow anyone to serve as Chazzan in his synagogue; rather, he alone would serve as Chazzan while reciting the prayers in a Sephardic pronunciation. Similarly, Hagaon Harav Yaakov David Volovsky zt”l, author of the Responsa Ridbaz, writes in one of his responses to Hagaon Chacham Yosef Mordechai Yedid Ha’Levi of Aleppo, Syria: “Indeed, the pronunciation of Lashon Ha’Kodesh in your communities is much more correct, for due to the lengthy exile, the Ashkenazim have become extremely scattered and distanced in their mode of dress, writing, and language, this one to the east and that one to the west; even their mundane language has become mixed up.”) Nevertheless, the Chatam Sofer writes that after the passing of the saintly author of the Sefer Hafla’a, his son, the saintly author of the Machaneh Levi, closed down his synagogue. It seems that in his opinion, an Ashkenazi individual should not change to pray in accordance with the Sephardic prayer text. This matter is obviously subject to a disagreement among the Poskim. In any case, a Sephardic individual should certainly not change to pray in accordance with the Ashkenazi prayer text, neither with regards to the actual prayer text nor with regards to the pronunciation of the words.

Similarly, it is not permissible to pray according to the “Standard Text” common in several places, among them in the Israel Defense Forces, as this text is predominantly Ashkenazi with some Sephardic texts mixed into it; thus, one should not follow this version at all.

Hagaon Harav Avraham Yitzchak Ha’Kohen Kook zt”l writes lengthily in his approbation to the book authored by Hagaon Harav Ben-Zion Meir Hai Uziel zt”l that an Ashkenazi individual should not change to Sephardic pronunciation, for this constitutes the prohibition of “Do not forsake the laws of your mother,” among other reasons he lists. Clearly though, others disagree with his opinion and maintain that the Sephardic pronunciation is more correct and one may indeed change to it. Unfortunately, nowadays, many people have changed their pronunciation to a new kind of pronunciation of the letters which is similar to the Sephardic version, but in truth is not Sephardic at all, for they pronounce the letter “Het” like the letter “Khaf,” the letter “Kuf” like the letter “Kaf,” and other such mistakes. Such a pronunciation is completely mistaken and incorrect according to all opinions. Thus, it is incumbent upon every individual to try and perfect his pronunciation as much as possible so that he may merit praying in a language that is more articulate and accepted before Hashem. If one cannot change one’s pronunciation, one may continue pronouncing the words in the way one is accustomed to, for according to the letter of the law, one may even pray in a foreign language altogether (referring to any language besides for Lashon Ha’Kodesh); certainly, the erroneous form of Lashon HaKodesh spoken today is better than a completely foreign language.

הלכות הדלקת נרות חנוכה

ואמנם בעצם הדין שקטן אינו יכול להדליק נרות חנוכה. יש אומרים שקטן בן שתים עשרה יכול להדליק נרות חנוכה (זבחי צדק ח”ג סימן מא). אלא שעדיין יש ספק בדבר. ומכל מקום אם אירע שקטן בירך והדליק נרות חנוכה, אין צורך לכבות ולחזור ולהדליק נרות חנוכה אחרים. (חזון עובדיה עמוד מט).

Some Laws Regarding Lighting Chanukah Candles

The Proper Time to Light
The proper time to light Chanukah candles is at the “emergence of the stars” which is approximately fifteen minutes after sunset this time of year. Some Ashkenazim light Chanukah candles immediately at sunset. If one has not lit at this time, one should light as soon as possible thereafter. Even if one was very delayed, one may light Chanukah candles with a blessing until dawn.

שינוי השם

שאלה: האם כשמשנים לאדם שמו מחמת איזה סיבה, מותר לשנות שמו לגמרי, או שיש רק להוסיף על שמו שם נוסף?

תשובה: בפרשת בראשית נאמר “וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו” ועל פי קבלת רבינו האר”י נלמד מכאן, שכל אדם מקבל חיותו משורש האותיות של שמו, כי לכל אות ואות יש השפעה על האדם.

ולפיכך כתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצ”ל, בשם כמה פוסקים, שאין לעקור לגמרי את שמו הראשון של האדם, בין אם משנים שמו לצורך שידוך, כגון ששמו שווה לשם אבי הכלה, שאז רבים נוהגים ליזהר לשנות שם החתן שלא יהיה שווה לשם חמיו (כי על פי צוואת רבינו יהודה החסיד יש בכך סכנה אם שם החתן ושם חמיו שווה), ובין אם משנים שמו כשמתפללים לרפואתו.

וטעם הדבר הוא כפי שנתבאר, שמאחר וחיות האדם באה לו מכח שמו, הרי יש לחוש, שהשם השני שאנו קובעים לאותו אדם, אינו שייך לחיותו של אותו אדם, ולא ימשכו לו חיים משמו החדש, ולכן נוהגים שאין עוקרים את השם הראשון לגמרי אלא מוסיפים עליו, וכגון אם היה שמו “יוסף”, מוסיפים לו שם “חיים יוסף” וכדומה.

אולם כאשר מדובר באדם שקבעו לו שם של רשע, כגון “נמרוד” וכדומה, יוכל לשנות שמו לגמרי, ולא להשאיר זכר משמו הקודם. ואדרבה, כך טוב שינהג.

וכך היה מעשה באדם שקראו לו “עומרי”, (עומרי, היה מלך רשע שמלך על ישראל, כמו שנאמר במלכים פרק טז, “ויעשה עמרי הרע בעיני ה', וירע מכל אשר לפניו”), ובאנו לפני מרן זצ”ל ושאלנו אם לשנות את שמו, והורה לנו מרן זצ”ל לעשות שינוי השם, ולעקור שמו הקודם. (והוסיף שבנו של ראש הממשלה אריאל שרון, היה שמו עמרי, וכשעמדו וגזרו גזירות על שומרי התורה בארץ ישראל, ועל תושבי גוש קטיף, היה מרן מתפלל לה' יתברך, וכך היה אומר: ע'ד מ'תי ר'שעים י'עלוזו, ראש תיבות “עמרי”. והיה מתפלל בבכיות לפני ה' יתברך שיבטל את מחשבותיהם וגזרותיהם, עד שממש ביקש מה' יתברך שיפיל את ראש הממשלה שרון ויבטל מלכותו, מפני שהוא מיצר לתורה. וכך היה).  

וכאן יש לעורר, כי ענין השמות אינו דבר פשוט. ומרן רבינו עובדיה יוסף זצ”ל, אף על פי שכל הוראותיו כמעט הם על דרך הפשט, ולא היה מרבה להכניס עצמו לענינים סגוליים, מכל מקום בדבר זה הקפיד מאד, שההורים לא יקראו לבניהם ולבנותיהם שמות משונים, או שמות של רשעים וכדומה.

ולא אחת אירע, שבאו הורים לפני מרן זצ”ל, למול את בנם (כי מרן זצ”ל התכבד בסנדקאות), ומרן זצ”ל בירר כיצד עומדים הם לקרוא לבנם, וכאשר שמע, כי בכוונתם להעניק לבנם שם שאינו ראוי, העיר להם על כך, ויעץ להם לתת לו שם אחר. ולעתים היתה הסיבה מאחר ואין השם ראוי על פי התורה. ולעתים היתה הסיבה מאחר והשם עלול לעורר לילד בושה או חוסר נעימות בעתיד.

וכך למשל מעשה באדם אחד, שבשעת המילה, אמר מרן זצ”ל “ויקרא שמו בישראל”, ואמר לו אבי הבן, כי ברצונו לקרוא לבנו “חפץ חיים”. ומרן זצ”ל העיר לאבי הבן, כי “חפץ חיים” הוא שם של ספר, ואינו שם של אדם. ולכן יעץ לו לקרוא לבנו בשם אחר. וכך עשו.

וכן היה מעשה, שבבוקר אחד הגיע לתפלת שחרית בבית מרן זצ”ל, אב אחד, והודיע לגבאים, כי הוא “אבי הבת”, ובשעת העלייה לתורה, ברצונו לקרוא לבתו בשם, וביקש שמרן זצ”ל יאמר את השם החדש.

כשעלה האב לתורה, ביקש לקרוא לבתו בשם של דג בשפה הערבית. אמר לו מרן זצ”ל, כי אין זה שם של בת, השיב לו האב, כי אני מבני תוניס, ומנהגינו לקרוא לילדים על שמות דגים, כסגולה נגד עין רעה. מרן זצ”ל דיבר עמו רכות, עד שכמעט בכח קרא לבתו בשם “שרה”.

לאחר התפלה, היה האב כעוס, כי מרן זצ”ל סיבב את הדבר שלא יקראו לבתו כפי שהוא רצה. קראו אליו מרן זצ”ל, ואמר לו, כשתגדל בתך, תאמר לה איך רצית לקרוא לה, ותאמר לה שאני הצלתי אותה, שיהיה לה שם יפה.

וראוי לא להתעסק בענייני שינוי שמות, אם לא בעצת תלמיד חכם אמיתי, ירא אלקים מרבים.

Changing a Name

Question: If one’s name must be changed for whatever reason, may the original name be changed completely or should one merely add another name to the original one?

Answer: The verse in Parashat Bereshit states, “And whatever the man called any living soul is its name (forever).” We have a tradition based on the teachings of the saintly Ari z”l that every individual receives his vitality and spirit from the roots of the letters of his name, for every letter impacts the individual.

For this reason, Maran Rabbeinu Ovadia Yosef zt”l writes in the name of several Poskim that one should not completely uproot one’s original name, whether one’s name is being changed because one has the same name as one’s future father-in-law in which case many people have the custom to change the groom’s name so that it not be the same as the bride’s father’s name (in keeping with the will of Rabbeinu Yehuda Ha’Chassid who writes that when the groom and his father-in-law have the same name, this poses a danger) or because of an illness, G-d-forbid.

The reason for this is based on what we have explained above that one’s vitality comes from one’s name; thus, we must be concerned that the second name we are about to establish for this individual is perhaps not the source of this individuals spirit and this new name will not grant him long life. It is therefore customary not to completely remove the original name; rather, a second name is merely added onto the original name. For instance, if one’s name was “Yosef,” a name is added and he will be called “Chaim Yosef.” (Note: When a name is added due to an illness, the new name will always precede the existing name and not the reverse, as is the case with the example we have used, i.e. “Yosef” being the original name and “Chaim Yosef” being the new name, not “Yosef Chaim.”)

However, if the individual is called by the name of a wicked person, such as “Nimrod” and the like, one may, in fact, completely change his name and not leave any remnant of his original name. On the contrary, this is what should be done preferably.

Indeed, once a person named “Omri” (Omri was a wicked king who ruled over Israel regarding whom the verse (Kings II Chapter 16) states, “And Omri acted wickedly in the eyes of Hashem; he was more wicked than all those who preceded him) once came to Maran zt”l inquiring whether or not he should change his name. Maran zt”l instructed him to change his name completely and leave no remnant of his original name.

We must point out that the issue of names is not a simple one. Although the vast majority of Maran Rabbeinu Ovadia Yosef zt”l’s rulings follow the revealed portion of the Torah and he rarely entered the mystical realm of the Torah, he nevertheless was quite stringent regarding this matter that parents should not call their children strange names or names of wicked people.

It has happened several times when people come to circumcise their children while bestowing Maran zt”l with the honor of acting as Sandak and when Maran zt”l reached the point where the father must name his newborn son and heard that the father wished to call the child an unworthy name, he would pause and advise the father to call the child by a different name. Sometimes this was due to the fact that the name was inappropriate according to the Torah and other times because the name would cause the child shame or unpleasantness in the future.

Once, when Maran zt”l reached the place intended for the father of the baby to announce the name, the father exclaimed that he wished to call his son “Chafetz Chaim.” Maran zt”l pointed out to the father that “Chafetz Chaim” was the title of a book and not the name of a person and thus advised the father to find another name. The father heeded the advice.

Another incident once occurred when the father of a newborn baby girl arrived for Shacharit prayers in Maran’s synagogue and notified those in charge that he was the father of a new baby girl and that he wished for Maran zt”l to perform the naming ceremony when he received an Aliyah to the Torah.

When the father received his Aliyah, the father wished to call his daughter by the name of a certain kind of fish. Maran zt”l told him that this was not a girl’s name. The father insisted that he was of Tunisian descent and their custom was to name their children after fish as a Segula (omen) against the Evil Eye. Maran zt”l continued to persuade him calmly and finally, the man called his daughter “Sarah,” almost by force.

At the conclusion of the prayer services, the man was upset that Maran zt”l had talked him into naming his daughter something other than what he had originally intended. Maran zt”l called him over and told him, “When your daughter grows up, tell her what you wished to name her and then tell her that I saved her and made sure she had a nice name.”

One should preferably not be involved with the subject of name changing without the guidance of a true and G-d-fearing Torah scholar.