דיני קדימה בברכות

בליל ט”ו בשבט, נוהגים להרבות באכילת פירות, ולכן נבאר בימים אלו את סדר הברכות
הנכון, לפי מה שנכתב בעבר ובתוספת נופך.

הטעם שיש סדר לברכות

כאשר
בא אדם לברך על כמה מאכלים הנמצאים לפניו, אין הוא רשאי לברך על מה שירצה לפי איזה
סדר שיחפוץ. אלא יש סדר לברכות. וטעם הדבר שיש סדר לברכות הוא מאחת משתי סיבות.

הסיבה הראשונה שיש להקדים ברכה
מסויימת על פני חברתה, הוא מפני חשיבותה של אותה ברכה. וענין זה יתבאר בעזרת ה'
בהלכה הבאה. והסיבה השנייה שבגינה יש להקדים ברכה מסויימת על פני חברתה, היא מפני
חשיבות הפרי או המאכל שבאים לברך עליו. וענין זה יתבאר להלן.

הקדמת הברכה על פרי משבעת
המינים

פירות
שנשתבחה בהם ארץ ישראל הם שבעה מינים, ככתוב בתורה (דברים ח, ח) ארץ חיטה ושעורה
וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש. (ופירוש “דבש”: תמרים. וכמבואר בירושלמי
פ”א דביכורים ה”ג). ופירות שבעת המינים קודמים לברכה לכל שאר מיני פירות
העץ.

וכגון, אדם שנמצאים לפניו תפוחים ותמרים (שהתמרים הם משבעת
המינים), או שקדים וצימוקים, (שהצימוקים הם משבעת המינים, שהרי הם באים מן הגפן),
הרי שעליו לברך תחילה על אותו מין שהוא משבעת המינים, ואוכל ממנו, ואחר כך אוכל מה
שירצה.

וכתב מרן הרב עובדיה יוסף
שליט”א, שאף אם אותו המין שאינו משבעת המינים, כלומר בדוגמאות שהזכרנו, התפוח
או השקד, חביב עליו יותר, כגון שחביבים עליו התפוחים יותר מן התמרים, או השקדים
יותר מן הצמוקים, לעולם שבעת המינים קודמים, לברך עליהם תחילה. (משום שקדימתן
בברכות היא לא מחמת חביבותן, אלא מחמת חשיבותן שנזכרו בפסוק, וחשיבות זו אינה
יכולה להשתנות מאדם לאדם).

הקדמת הברכה בין פירות שבעת
המינים עצמם

כפי
שנתבאר, פירות שבעת המינים הם הפירות הנזכרים בפסוק. וכל פרי הנזכר תחילה בפסוק,
קודם לחבירו, כי הוא חשוב יותר. ולכן מי שעומדים לפניו תאנים וענבים, עליו להקדים
את הענבים לתאנים, שהרי הם קודמים בפסוק.

ומלבד ענין זה, עוד יש קדימה
נוספת לכל פרי הסמוך יותר למילה “ארץ” בפסוק. וביאור הדברים: נאמר בתורה: ארץ חיטה ושעורה וגפן
ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש. נמצא שהמילה “ארץ” מוזכרת פעמיים
בפסוק. ואם כן הפרי “זית”, נכתב ראשון אחרי המילה “ארץ” בפסוק
(ארץ “זית שמן”). והפרי “גפן”, נזכר שלישי אחרי המילה
“ארץ” (ארץ חיטה ושעורה “וגפן”). ועל כן אם נמצאים לפני האדם
זיתים וענבים, עליו להקדים את הברכה על הזיתים, הסמוכים יותר למילה “ארץ“, לעומת הענבים, הרחוקים
יותר וחשיבותן מועטת.

וכשם שהזיתים קודמים לענבים,
כמו כן התמרים קודמים לענבים, כי התמרים נכתבו שניים אחרי מילת “ארץ”
שבפסוק (ארץ זית שמן ו”דבש”), והגפן נכתב שלישי למילת “ארץ”
הראשונה שבפסוק (ארץ חיטה ושעורה ו”גפן”), ולכן התמרים קודמים גם לתאנה
ולרימון, משום שחשיבות הפרי נמדדת, על פי קרבתו למילת “ארץ” שבפסוק.

משפט הקדימה בברכות שבעת המינים

נמצא
משפט הקדימה בברכות שבעת המינים כך הוא: ברכת “המוציא לחם מן הארץ”
קודמת לכל דבר, (ומפני כך מכסים את החלות לפני הקידוש ביין בשבת ויום טוב, להראות
כאילו אין כאן פת לפנינו בכדי להקדימו, וכפי שביארנו כבר בהלכות קידוש, כי כל דיני
הקדימה הם דווקא כשנמצאים שני המינים לפניו וברצונו לאכול משניהם, אבל אין צורך להמתין עד
שיבא לפניו המין שמוקדם לברכה.) ולאחר מכן ברכת “בורא מיני מזונות”, ולחם
או עוגה שעשויים מקמח חיטה, קודמים ללחם או לעוגה שעשויים מקמח שעורים, שהרי חיטה
נכתבה בפסוק לפני שעורה. ואחריהם זית, ואחריו
תמרים, ואחר כך ענבים, ואחר כך תאנים, ואחר כך רימונים, ואחריהם שאר מיני פירות
העץ. וברכה אחת שמברך “בורא פרי העץ” פוטרת כל מיני פירות העץ שבדעתו
לאכול כעת.

אם טעה והקדים פרי עץ המאוחר
בפסוק לחברו, כגון שבירך “בורא פרי העץ” על רימון, ויש לפניו תאנים, או
אפילו בירך על פרי שאינו משבעת המינים, כגון תפוח, ויש לפניו פירות משבעת המינים,
יצא ידי חובת הברכה ואינו חוזר לברך שוב. שאין משפט הקדימה של שבעת המינים כסדרן,
אלא לעניין לכתחילה ולא לעכב בדיעבד

The Laws of Precedence Regarding Blessings

On the eve of Tu Bishvat,
which will fall out, G-d-willing, this coming Wednesday night, it is
customary to eat a variety of fruits. We shall therefore explain the proper
order of the blessings based on what we have written in the past plus
additional insights.

The Reason for the Specific Order of Blessings
When one wishes to recite blessings on various foods in front of him, he may
not just recite any blessing based on the order that he decides; rather there
is a specific order of blessings. There can be two reasons to explain why one
blessing must be recited before another: One reason can be because of the
innate importance of the given blessing. This will be explained further in the
next Halacha, G-d willing. The other possibility when one blessing has priority
over another is because of the innate importance of the fruit or other food
about to be blessed upon. The following is an explanation of this possibility.

Priority of a Blessing on One of the Seven Special Fruits of Israel
The land of Israel was praised with seven species of fruits as the verse
(Devarim 8,8) states, “A land of wheat and barley, grapevines, figs, and
pomegranates; a land of olive oil and honey.” (“Honey” here refers to dates as
is explained in the Talmud Yerushalmi Chapter 1 of Masechet Bikurim, Halacha
3). The blessing on any one of the Seven Species precedes all other fruits. For
instance, if one has oranges and dates or almonds and raisins (raisins are
considered one of the Seven Species for they are a derivative of the grapevine)
in front of him, he must first recite a blessing on the fruit that is from the
Seven Species and he may then continue to eat whatever he pleases.

Maran Harav Ovadia Yosef Shlit”a writes that even if the fruits that are not
from the Seven Species, for instance the apple or almond in the above case, are
dearer to him (for example, if one enjoys apples more than dates or almonds
more than raisins) still in all the blessing must be recited on the fruit that
is one of the Seven Species first. This is because their precedence in blessing
is not because they are dearer, rather it is because of their innate significance
in that they were mentioned in the above verse; this significance does not vary
from person to person.

Priority of a Blessing among the Seven Species Themselves
As we’ve explained, the fruits of the Seven Species are those mentioned in the
verse. Any fruit mentioned earlier in the verse has priority for it is more
important. Thus, if one has figs and grapes in front of him, he should bless on
the grapes first for they are mentioned first in the verse.

Besides for this, there is another kind of priority given to any fruit closer
to the word “land” in the verse. This means that the Torah states: “A land of
wheat and barley, grapevines, figs, and pomegranates; a land of
oil-bearing olives and honey”. The word “land” is mentioned twice in this verse.
If so, the fruit of the “olive” is mentioned first after the word “land” (“a
land of olive oil”) while the fruit of the “grapevine” is mention third after
the word “land” (“A land of wheat and barley, grapevines”). Thus, if one has
olives and grapes in front of him, he must recite the blessing on the olives
first for they are closer to the word “land” in the verse, as opposed to grapes
which are further away from the word “land” so they are of lesser importance.

Just as olives come before grapes, similarly dates come before grapes as well
for dates were written second after the word “land” (“a land of olive oil and
dates”) while grapes are only mentioned third after the first “land” in the
verse (“A land of wheat and barley, grapevines”). For the same reason, dates
take precedence over figs and pomegranates for the importance of a fruit is
measured by its proximity to the word “land” in the verse.

Priority Regarding the Various Blessings over the Seven Species
Based on the aforementioned, the correct order for blessings over the Seven
Species is as follows: The blessing of “HaMotzi Lechem Min Ha’Aretz” comes
before anything else (it is for this reason that we cover the bread on Shabbat
and Yom Tov while making Kiddush on wine in order to make it as if there were
no bread here so as not to have to recite its blessing first before the
blessing on the wine as we have explained in the Halachot of Kiddush. This is
because all of the laws of priority of blessings only apply when both foods are
in front of the person and he wishes to partake of both; there is no
obligation, however, to wait until the prioritized food be brought out in front
of him) and after that comes the blessing of “Borei Minei Mezonot”. Bread or
cakes made out of wheat flour precede bread or cakes made out of barley flour,
for wheat precedes barley in the verse. Next in line are olives, then dates,
then grapes, then figs, then pomegranates, and finally any other type of fruit.
Also, one blessing of “Borei Peri Ha’etz” is sufficient to exempt any fruits
one has in mind to eat at this point.

If one mistakenly recited the “Borei Peri Ha’etz” blessing on a fruit that is
mentioned later in the verse than another, for instance if one blessed on a
pomegranate while there are figs in front of him, or even if one blessed on a
fruit that is not one of the seven species at all, for instance if one blessed
on an apple while there were fruits of the Seven Species in front of him, one
has fulfilled his obligation and he need not bless again for the laws of priority
regarding the order of the Seven Species only apply if one has not blessed yet
and not if one has already done so

המשך דיני
קדימה בברכות

בהלכה
הקודמת ביארנו, שיש אופנים שיש לתת עדיפות לברך
על מאכל מסוים לפני חברו, מפני חשיבות אותו מאכל, כגון שהוא משבעת המינים, וכפי
שביארנו, וכעת נבאר שיש אופנים שיש להקדים ברכה מסוימת, לא מפני חשיבות המאכל, אלא
מפני עניין הברכה.

ברכת “שהכל נהיה
בדברו”, שאנו מברכים על בשר, גבינה, מים ועוד, אינה ברכה מבוררת כל כך, שהרי
היא כוללת בתוכה את כל הבריאה כולה. ולפיכך, אינה ברכה חשובה כשאר הברכות שהשבח
בהן מפורט יותר.

וכגון ברכת בורא
פרי העץ, או ברכת בורא פרי האדמה, הרי הן מבוררות יותר, שהן שייכות רק על פרי העץ
ופרי האדמה. ולכן המברך “בורא פרי העץ” או “בורא פרי האדמה”
על מים, או על גבינה וכדומה, לא יצא ידי חובתו, שבברכות אלו לא נכלל כלל ענין
בריאת המים והגבינה. אולם אם אירע להיפך, שבירך שהכל על פירות או על ירקות, הדין
הוא שיצא ידי חובתו, שכן בברכת שהכל כלולה כל הבריאה, ובכללה פירות
האילן והאדמה.

ועתה לעניננו,
אם הונחו לפני האדם פירות העץ ודבר שברכתו שהכל, עליו להקדים את ברכת בורא פרי העץ
תחלה, שהיא חשובה יותר שאינה פוטרת אלא את פרי העץ. וכן אם היו שם פירות האדמה
ודבר שברכתו שהכל, עליו להקדים את ברכת האדמה תחלה, שהיא חשובה יותר
שאינה פוטרת אלא את פירות האדמה.

ולסיכום: יש להקדים את ברכת בורא פרי העץ ובורא פרי האדמה
לברכת שהכל. ולכן אדם שהונחו לפניו פירות ודבר אחר שברכתו שהכל, יברך על הפירות
תחלה, ויטעם מהם, ואחר כך יברך שהכל ויאכל משאר המאכלים.

ובהלכה הבאה
נבאר עוד פרטי דינים בזה

The Laws of
Precedence Regarding Blessings-Continued

In
the previous
Halacha we have explained that there are instances that priority
is given to bless upon a certain food over another because of the innate
significance of the given food, for instance because it is a fruit that belongs
to the Seven Species of fruits that the land of Israel has been praised with,
as was explained. Now we shall deal with a scenario where priority is given to
a certain blessing over another, not because of the innate importance of the
food, rather because of the importance of the blessing itself.

The blessing of “Shehakol Nihya Bidvaro” (“That everything was created through
His word”) which is recited on meat, cheese, water, and so on is not such a
specific blessing in that it includes the entire creation in it. Therefore,
this blessing is not as important as the rest of the blessings where the praise
of Hashem is more explicit in them. For instance, the blessings of “Borei Peri
Ha’etz” or “Borei Peri Ha’adama” are more specific in that they apply
exclusively to fruits of the tree or of the ground. It is for this reason that
one who blesses “Borei Peri Ha’etz” or “Borei Peri Ha’adama” on water or cheese
and the like does not fulfill his obligation for these blessings do not include
the idea of the creation of water or cheese at all. However, if the opposite
happens, meaning that one recites the “Shehakol” blessing on fruits or
vegetables, he does in fact fulfill his obligation for the “Shehakol” blessing
includes all creations, including fruits and vegetables.

Based on this, if there are fruits and other foods which require a “Shehakol”
blessing placed in front of a person, he must first recite the “Borei Peri
Ha’etz” blessing on the fruits, for this blessing is more important in that it
only exempts fruits of the tree. Similarly, if there are vegetables and other
foods that require the “Shehakol” blessing in front of a person, he must first
recite the blessing on the vegetable, for this blessing is more important in
that it exempts only fruits of the ground.

Summary: The blessings of “Borei Peri Ha’etz” and “Borei Peri Ha’adama”
should be recited before the blessing of “Shehakol Nihya Bidvaro”. Thus, if
there are fruits in addition to other foods which require the “Shehakol”
blessing placed in front of a person, he should first bless on the fruits and
taste a piece of fruit and only then recite the “Shehakol” blessing and partake
of the other foods. In the next Halacha we shall explain some more details
about these laws

המשך סדר
הקדימה בברכות

סיכום הדינים
שלמדנו עד כה

בהלכות
הקודמות ביארנו שיש סדר לברכות, לעיתים מחמת
חשיבות המאכל ולעיתים מחמת חשיבות הברכה. וכגון מקרה שנמצאים לפניו שני פירות,
והאחד הוא משבעת המינים, כגון תאנה, והפרי השני הוא פרי רגיל כגון תפוח, וברכת
שניהם היא “בורא פרי העץ“, מכל מקום חייב להקפיד
לברך על התאנה תחלה, ובברכת התאנה פוטר גם את התפוח. וזהו מקרה שיש
לפניו שני מאכלים עם ברכה אחת, וחייב להקפיד לברך קודם על מאכל מסוים מפני חשיבותו.

וכן
יש מקרים שנמצאים לפניו שני מאכלים, ואין ביניהם הבדל בחשיבותם מצד עצמם כלל,
וכגון גבינה ותפוח, שאין ביניהם הבדל בחשיבותם, מכל מקום יש להקדים את הברכה על
התפוח תחילה, כיון שברכת בורא פרי העץ קודמת לברכת שהכל נהיה בדברו, כי היא מבוררת
ומפורטת יותר מברכת שהכל, ועל כן היא קודמת לה.

וכמו
כן הזכרנו בעבר, שיש מקרה שנמצאים לפניו שני מאכלים, וברכותיהם שונות, וצריך
להקדים אחד מהם לפני חברו. כגון שנמצאים לפניו, לחם ותפוח, שאז חייב להקדים לברך
על הלחם, מחמת
חשיבותו, ורק אחר שיטעם מהלחם רשאי לברך על התפוח ולטעום ממנו. עד כאן עיקרי
הדינים שלמדנו.

הקדמת
בורא פרי העץ לבורא פרי האדמה
כעת
נותר לנו לבאר, כיצד נכון לנהוג, כאשר מונחים לפנינו מיני פירות מפרי העץ,
ומיני
ירקות מפרי האדמה. כגון אננס (שברכתו בורא פרי האדמה) ותפוח, או מלפפון ותמר, האם
יש לאחד מהם עדיפות על פני חבירו?

ובאמת
שנחלקו בדין זה רבותינו הראשונים, שיש אומרים, שמכיון שברכת בורא פרי האדמה כוללת
בתוכה את פירות העץ גם כן (שהרי גם האילנות גדלים באדמה), לכן ברכת בורא פרי האדמה
נחשבת לפחות מבוררת מברכת בורא פרי העץ, ולפיכך יש להקדים את ברכת בורא פרי העץ
תחלה, שהיא מבוררת יותר. וזו היא דעת בעל הלכות גדולות ועוד.

אולם
דעת רוב רבותינו הראשונים, שאין דין קדימה במקרה זה, ודוקא לגבי ברכת
שהכל, שהיא כוללנית מאד, לכן חשיבותה מועטת, ויש להקדים את ברכת בורא פרי העץ
לפניה, אבל ברכת בורא פרי האדמה, אינה נחשבת לפחותה מברכת בורא פרי העץ, ואין סדר
קדימה ביניהן כלל. וכן דעת רבינו האי גאון והרי”ף ועוד.

ולמעשה
פסק מרן השלחן ערוך כשיטת רוב הראשונים, שאין דין קדימה בין ברכת בורא פרי העץ
לבורא פרי האדמה. ולכן מי שמונחים לפניו פרי העץ ופרי האדמה, רשאי לברך על איזה
מהם שירצה, ולטעום ממנו, ואחר כך יברך על חבירו. ולכן בנדון שלנו, שמונחים לפניו
אננס ותפוח, רשאי לברך על איזה מהם שירצה.

הקדמת
פרי משבעת המינים על פני ירק האדמה
ולא
זו בלבד שאין חיוב להקדים את פרי העץ לפרי האדמה, אלא אפילו אם פרי העץ הוא משבעת
המינים, וכגון בדוגמא שלנו, כשהונחו לפניו מלפפונים ותמרים, שמלפפונים ברכתם
בורא פרי האדמה, והתמרים ברכתם בורא פרי העץ והם משבעת המינים, גם כן אין חיוב
להקדימם בתחילה. שלא אמרו שיש להקדים מין שבעת המינים על פני חבירו, אלא כששניהם
ברכותיהם שוות, כגון תמרים ותפוחים. אבל כשבלאו הכי אין ברכותיהם שוות, וכגון
מלפפונים ותמרים, אין כל חיוב להקדים את התמרים על המלפפונים.

סיכום
הדברים
אולם
כתב מרן הרב עובדיה יוסף שליט”א, שמכל מקום, מכיון שיש חולקים בדבר וסוברים
שיש להקדים את בורא פרי העץ לבורא פרי האדמה, נכון לנהוג כן, להקדים ברכת
“בורא פרי העץ” לברכת “בורא פרי האדמה”, אלא אם כן פרי האדמה
חביב עליו יותר, שאז יקדים החביב תחילה. דהיינו כגון במקרה
שהזכרנו שיש לפניו תמרים ומלפפונים, מעיקר הדין יכול לברך על המלפפון “בורא
פרי האדמה” תחילה, אלא שנכון להקדים ברכת “בורא פרי העץ” ולברך על
התמרים תחילה, אבל אם המלפפונים חביבים עליו יותר מהתמרים, יברך תחילה על המלפפונים
ויאכל מהם, ורק אחר כך יברך ויאכל מהתמרים

Precedence Regarding the Order of Blessings-Continued

Summary of the Laws Explained
Thus Far
In the previous Halachot we have explained that there is an order of priority
regarding blessings, sometimes because of the innate importance of the food and
sometimes because of the importance of the blessing. Thus, if there are two
fruits in front of a person, one fruit belonging to the Seven Species of fruits
that the land of Israel was praised with such as a fig, and another regular
fruit such as an apple, although the blessing on both of these fruits is “Borei
Peri Ha’etz”, one must take care to bless upon the fig first and this blessing
will subsequently exempt the apple as well. This is regarding a situation where
the two foods in front of a person possess the same blessing and one must
therefore be careful to make the blessing on the more important food.

Another situation may arise where there are two foods in front of a person and
neither food is innately more important than the other, for instance cheese and
an apple, where there is no innate difference between them in significance,
still one must first bless upon the apple for the blessing of “Borei Peri
Ha’etz” is more specific than the “Shehakol Nihya Bidvaro” blessing.

We have also explained in the past about a situation where there are two
different foods requiring two different blessings in front of a person and one
must recite one of the blessings before the other, for instance if one has
bread and an apple before him, he must first recite the blessing on the bread
because of its innate significance and only after he tastes a piece of bread
may he bless upon the apple and partake of it. This is a synopsis of the laws
we have learned thus far.

Priority of “Borei Peri Ha’etz” over “Borei Peri Ha’adama”
The only thing left to explain is the proper procedure to follow when there are
both fruits of a tree and fruits of the ground in front of a person. If, for
instance, one has in front of him pineapple (which requires a “Borei Peri
Ha’adama blessing) and an apple or a cucumber and a date, does one have
precedence over the other?

Indeed, there is a dispute among the Rishonim about this and some are of the
opinion that since the blessing of “Borei Peri Ha’adama” includes in it fruits
of a tree as well (for trees indeed grow from the ground), the “Borei Peri
Ha’adama” blessing is considered less specific than the “Borei Peri Ha’etz”
blessing and the more specific blessing of “Borei Peri Ha’etz” must thus be
recited first. The Ba’al Halachot Gedolot and others are of this opinion.

Most Rishonim, however, hold that there is no priority in such a situation for
only regarding the “Shehakol” blessing which is all-inclusive and therefore of
minimal significance does the blessing of “Borei Peri Ha’etz” have priority,
nevertheless the “Borei Peri Ha’adama” blessing is considered no less important
than “Borei Peri Ha’etz” and one does not have priority over the other. This is
the opinion of Rav Hai Gaon, the Rif, and others.

Maran HaShulchan Aruch rules like the majority of the Rishonim that there is in
fact no priority of the “Borei Peri Ha’etz” blessing over the “Borei Peri
Ha’adama” blessing. Thus, if one has fruits of a tree and fruits of the ground
in front of him, he may bless on whichever one he wants first, taste it, and
subsequently bless upon the other. Therefore, in the above situation where one
has pineapple and an apple in front of him, he may bless on whichever one he
wants first.

Priority of a Fruit of the Seven Species over a Vegetable
This that we mentioned that one need not recite the blessing on fruits before
vegetables (or other fruits of the ground) applies even when the fruit is a
member of the Seven Species, for instance in the above situation where there
were cucumbers and dates placed in front of a person, even though cucumbers
require the “Borei Peri Ha’adama” blessing and dates require the “Borei Peri
Ha’etz” blessing and it is one of the Seven Species, one still need not bless
on the dates first. The reason for this is because the only time that the Seven
Species take precedence over another food is only when we are dealing with
another fruit that shares the same blessing, for instance dates and apples.
However, if the two foods have different blessings, for instance cucumbers and
dates, the dates do not take precedence over the cucumbers.

Summary: Nevertheless, Maran Harav Ovadia Yosef Shlit”a writes that
since there are those who hold that “Borei Peri Ha’etz” does have priority over
“Borei Peri Ha’adama”, it is proper to first recite the “Borei Peri Ha’etz”
blessing before the “Borei Peri Ha’adama” blessing unless one likes the
vegetable (or other fruit of the ground) better, in which case he should bless
on the one he enjoys better first. Thus, in the above situation where one has
in front of him cucumbers and dates, it is preferable to first recite the
“Borei Peri Ha’etz” blessing on the dates first and only then recite the “Borei
Peri Ha’adama” blessing on the cucumbers. However, if he enjoys the cucumbers
more, he should first recite the Beracha of “Borei Peri Ha’adama” on the
cucumbers and eat a little bit of them and only then should he bless on and
partake of the dates

דיבור בין התפילה לחזרה

שאלה: האם מותר לדבר בין תפילת העמידה לחזרת השליח ציבור?

תשובה: כאשר אדם מסיים את תפילת הלחש, עליו להמתין בשתיקה לחזרת השליח ציבור, ואין לדבר בין התפילה לחזרה כלל. ואין חילוק בדין הזה בין אנשים לנשים, אלא כל מי שמתפלל בבית הכנסת, שיש שם שליח ציבור, הדרך הנכונה ביותר היא, שלא לדבר בין התפילה לחזרת השליח ציבור.

ולמעשה, כתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק”ל, (בשו”ת יחוה דעת ח”ה סימן מב), שמותר לומר את הפיוט “ה' שמעתי שמעך יראתי” בין התפילה לחזרת השליח ציבור. ורק השליח ציבור עצמו, נכון שישתוק ולא יאמר את הפיוט, כי על פי דברי רבינו האר”י, ישנו חטא גמור להפסיק בדיבור בין התפילה לחזרה, אבל לשאר הציבור, מותר לומר פיוט כזה, ובמקום צורך מותר להם גם כן לומר בלחש דברי תורה בין התפילה לחזרה. ורק בשיחת חולין אין להקל.

לסיכום: לכן למעשה, אף שאין לדבר בין התפילה לחזרת הש”ץ, מכל מקום מותר ללמוד בשתיקה מתוך ספר. ויש מיקלים אפילו ללמוד בלחש מן הספר. כמו אדם שקורא תהלים. אבל השליח ציבור עצמו לא יפסיק כלל בין התפילה לחזרה.

Speaking Between the Silent Amida and the Chazzan’s Repetition

Question: May one speak between the silent Amida and the Chazzan’s repetition?

Answer: After concluding one’s silent Amida, one must wait silently for the Chazzan to begin his repetition and one may not speak at all. There is no distinction between men and women regarding this law; anyone praying in the synagogue where there is a Chazzan should not be speaking at all between the silent Amida and the Chazzan’s repetition.

“Hashem Shamati Shim’acha”
There is a disagreement among the Poskim regarding whether or not specific songs/poems instituted to be recited between the silent Amida and the repetition, such as “Hashem Shamati Shim’acha” recited by some during the High Holidays, may be recited or perhaps they should be omitted since one should not be speaking at all in this place.

Halachically speaking, Maran Rabbeinu Ovadia Yosef zt”l (Responsa Yechave Da’at, Volume 5, Chapter 42) that it is permissible to recite the above text between the silent Amida and the repetition; however, it is proper that the Chazzan himself remain silent, for according to the saintly Ari z”l, it is absolutely forbidden to interrupt with any form of speech between the silent Amida and the Chazzan’s repetition. However, the rest of the congregation may recite it. Similarly, if there a need to, one may recite words of Torah in an undertone and only idle chatter must be avoided.

The Opinion of the Ben Ish Hai
On the other hand, Rabbeinu Yosef Haim (Ben Ish Hai, Parashat Terumah) writes that between the silent Amida and the repetition, “One may not speak and not even study Torah.” This is based on the aforementioned Ari z”l. Nevertheless, Maran zt”l  points out (in his Halichot Olam, Volume 1, page 191) that if one wishes to look in a Sefer so as not to be standing idly, one may do so, especially since according to the letter of the law, one may even utter words of Torah, as long as this is being done quietly. The Chazzan, however, should not interrupt between the silent Amida and the repetition even by looking in a Sefer.

Summary: Although one may not speak between the silent Amida and the Chazzan’s repetition, one may look into and Sefer and learn Torah silently. Some even uttering the words in an undertone, such as reading Tehillim. The Chazzan, however, should not interrupt between the silent Amida and his repetition at all.

האם
שלג הוא מוקצה בשבת – מעשה מהגאון רבי צבי פסח פראנק

שאלה: האם שייך איסור “מוקצה” בשלג היורד
בשבת?

תשובה: כתב מרן הבית יוסף (סוף סימן שי), בשם השבלי
הלקט, בשם רב צמח גאון, “מטר היורד בשבת, מותר לרחוץ ולשתות ממנו, אף על פי
שלא היו עננים מאתמול“. כלומר, אין איסור מוקצה
בגשמים היורדים בשבת, וכל שכן שלא שייך איסור מוקצה על מי הגשמים שירדו עוד לפני
כניסת השבת.

וכן מוכח עוד
ממה שפסק מרן השלחן ערוך (סוף סימן שלח), שמי שנתן כלי בביתו במקום שזולפים מי
גשמים, מותר לטלטל את הכלי עם המים שבו. מוכח מכאן, שאין איסור מוקצה במי הגשמים.

[שורש הדבר שאנו
דנים בכלל מצד איסור מוקצה במי הגשמים, הוא משום “נולד”, וכגון ביצה
שנולדה בשבת, שאסור לאכול ממנה עד למוצאי שבת. ולא נאריך כאן בפרטי הדינים השייכים
לזה, כי להלכה מבואר בגמרא במסכת עירובין (דף מו.) שלא שייך איסור “מוקצה מחמת
נולד” במי הגשמים, אבל במים היוצאים מן המזגן בשבת, יש אומרים שיש בהם איסור
מוקצה. ועיין במה שכתב בזה מרן זצ”ל בספר חזון עובדיה ח”ג עמוד קמד)
עיין שם].

והגאון רבי צבי
פסח פראנק, רבה של ירושלים, שהיה גדול הדור למעלה מחמשים שנה, כתב בספרו שו”ת
הר צבי (עמוד רפח) בזו הלשון: “בשבת, ראש חודש אדר תשי”ז, ירד שלג כבד,
ונשאלתי אם יש בו איסור מוקצה ואסור בטלטול. ונראה שהדבר פשוט לגבי שלג שירד בערב
שבת, שבודאי אין בו חשש של מוקצה מצד עצמו, כמו שמוכח במסכת שבת ש”מרסקין את
השלג לתוך המים”, וכיון שהשלג מצד עצמו אין בו חשש של מוקצה, פשוט שגם אם ירד
בשבת, דינו שווה לגמרי לדין מטר (גשם) שירד בשבת, שאינו מוקצה“.

ולגבי גריפת
השלג משטח הכניסה לבית על ידי מעדר וכדומה (כשיש שם עירוב, ומותר לטלטל באותו
מקום). כאשר הקרקע מתחת לשלג היא מרוצפת, או מכוסה אספלט וכדומה, אף שיש מחמירים
שלא לפנות את השלג לצדדים, משום שהדבר כרוך בטרחה גדולה, והביאו ראיות
לדבריהם, מכל מקום למעשה פסק מרן זצ”ל (בספרו שם), שלהלכה יש להקל בזה, ובפרט
במקום שיש חשש שיבואו לידי החלקה ונפילה, שאז יש להקל בזה יותר בפשיטות, וכן יהיה
מותר לפזר מלח על גבי הקרח, כדי למהר את הפשרתו, שלא יהיה למכשול.

ולסיכום: השלג היורד בשבת, הרי הוא מותר בטלטול בשבת,
ומותר לשתות ממנו. ומעיקר הדין מותר לפנות מן הכניסה לבית את השלג לצדי הדרך,
(בתנאי שיש שם עירוב וכדומה, שאם לא כן אסור לטלטל בלאו הכי שום דבר).

ואגב שהזכרנו את
הגאון רבי צבי פסח פראנק, נספר בזאת, כי הגאון היה מגדולי גאוני ישראל שהאירו את
שמי העולם בתורתם וצדקתם. ומרן רבינו עובדיה יוסף זצ”ל, היה ממקורביו, עוד
מימי בחרותו, שהיה מרן זצ”ל מגיע לביתו של רבי צבי פסח פראנק, להשתתף
בשיעורים שהיה מוסר מידי שבת לטובי הלמדנים בירושלים. שבת אחת, התאחר מעט מרן
זצ”ל, וכשכבר ישב הרב פראנק במקומו והחל נושא דבריו, נכנס מרן
זצ”ל לחדרו. (היה זה בערך בשנת תשי”ב, כשהיה מרן בן שלושים שנה).
תיכף
קם הגאון לכבוד מרן זצ”ל, אף שהיה צעיר לימים. וכל תלמידי הרב פראנק המה ראו
כן תמהו, מה כל החרדה הגדולה הזאת אשר חרד גאון ישראל מפני אותו אברך צעיר. אחד
מהם העז פניו, ופנה לרבי צבי פסח בשאלה, מאיזו סיבה כבוד הרב קם בפני זה
ה”פרענק”? השיבו רבי צבי פסח, זה הפרענק יהיה המשיב של הדור הבא!

וגם לאחר מכן
במשך רבות בשנים, עמד רבי צבי פסח לימין צדקו של מרן זצ”ל, וחיזקו הרבה מאד,
והאיר עליו מאורו הגדול, כמו שכתבנו באריכות בספרי אביר הרועים חלק ראשון וחלק שני.

כל האמור
בדברינו, נודע לעצם טלטול השלג בשבת. אבל שאלת דחיסתו כדי לעשות ממנו מין כדור,
וכן בניית דמות או בית על ידי שלג בשבת, נוגעת לאיסור משום “בונה“,
ויש
מגדולי הפוסקים שחיוו דעתם בזה לאסור, והביאו ראיה לזה מלשון הרמב”ם
המפורסמת, ש”כל המקבץ חלק אל חלק ודבק הכל עד שיעשו גוף אחד – דומה לבנין“.
ולכן
לענין זה אין להקל.

Is Snow Muktzeh on Shabbat?

Question: Does
the prohibition of Muktzeh apply to snow that falls on Shabbat?

Answer: Maran
Ha’Bet Yosef (end of Chapter 310) quotes the Shiboleh Ha’Leket who quotes Rav
Tzemach Gaon who writes, “One may wash with or drink rainwater that fell on
Shabbat although there were no clouds the day before.” This means that rain
that falls on Shabbat is not Muktzeh and thus, rain which fell before the onset
of Shabbat is certainly not Muktzeh.

This can likewise be inferred from the ruling of Maran
Ha’Shulchan Aruch (end of Chapter 338) that if one places a vessel in one’s
home in a place where rain is leaking into the house, the vessel with the water
inside. This implies that the prohibition of Muktzeh does not apply to
rainwater.

(The root of the discussion whether or not Muktzeh
applies to rainwater is due to the prohibition of “being born” or coming into
existence on Shabbat, such as an egg laid on Shabbat, which cannot be eaten
until Motza’ei Shabbat. We shall not delve into this law at length because
halachically speaking, the Gemara (Eruvin 46a) rules that the prohibition of
Muktzeh does not apply as the result of an object’s coming into existence on
Shabbat. Nevertheless, some rule that water dripping from an air conditioner on
Shabbat does retain a Muktzeh status. See Maran zt”l’s discussion in his
Chazon Ovadia, Shabbat-Part 3, page 144.)

Hagaon Harav Tzvi Pesach Frank zt”l, late Chief
Rabbi of Jerusalem and the leading halachic authority of the generation for
over fifty years, writes in his Responsa Har Tzvi (page 288), as follows: “On
Shabbat, Rosh Chodesh Adar of the year 5717 (1957), there was heavy snowfall in
Jerusalem. I was asked if the snow is Muktzeh and forbidden to move. Clearly,
snow which fell on Erev Shabbat is not Muktzeh in and of itself as the Gemara
in Masechet Shabbat states, ‘One may crush snow into water on Shabbat.’ Since
snow is innately non-Muktzeh, the same law will apply if it falls on Shabbat
and it shares the law of rain which falls on Shabbat and is not Muktzeh.”

Regarding shoveling snow with a shovel or any other tool
(when there is an Eruv and carrying is permissible), when the ground under the
snow is layered, such as asphalt or cement, although there are those who rule
stringently and forbid moving the snow aside because this is a great bother on
Shabbat, nevertheless, Maran zt”l (ibid.) rules that there is room for
leniency in this regard, especially when one may slip and fall as a result of
not shoveling. It is likewise permissible to spread salt on the snow so as to
cause it to melt faster.

Summary: Snow
which falls on Shabbat may be moved and may be used to drink. According to the
letter of the law, one may shovel snow from the entrance to one’s home on
Shabbat (as long as there is an Eruv in the area without which nothing may be
carried).

Nevertheless, this applies only to moving snow on
Shabbat. However, pressing snow into snowballs, snowmen, or igloos is similar
to the forbidden work of building on Shabbat and several Poskim who prohibit
this rule this way based on the wording of the Rambam that “gathering piece by piece
and sticking them together until they become one unit is similar to building.”
Thus, one should not act leniently regarding this issue.

תענית עשרה בטבת בשנה זו 

יום ששי,
הוא צום עשרה בטבת.

בשנה
כמו זו, שחל יום עשרה בטבת בערב שבת, נחלקו רבותינו הראשונים,
האם
יש לסיים את התענית כבכל תענית, או שיש לאכול לפני סיום הצום, כדי שלא להכנס לשבת
כשהוא מעונה. ולהלכה, יש לסיים את התענית גם כשהיא חלה ביום ששי. (הרמ”א סימן
רמט, חזון עובדיה ד' תעניות עמוד טו). אולם אין לדחות את צאת הצום יותר מדאי.

לכן,
נוהגים
להקדים מעט את תפלת המנחה של ערב שבת (בכעשרים דקות יותר מוקדם מהרגיל, בארץ ישראל
בערך בשעה ארבע אחר הצהריים), ומסיימים את החזרה לפני השקיעה (כי בחזרת הש”ץ
יש קריאת התורה וברכת כהנים), ולאחר מכן מזדרזים כמה שניתן כדי שיוכלו הקהל להגיע
לבתיהם לקדש ולסעוד מוקדם ככל האפשר.

Tenth of Tevet

השמן
והפתילות הנותרים

שאלה: האם מותר לזרוק את השמן הנותר מהדלקת נרות חנוכה?

תשובה: השמן או נרות השעווה, המיועדים להדלקת נרות חנוכה, אין להשתמש בהם בשימוש אחר,
כגון לצורך אכילה, או להדלקת נרות שבת. והוא מפני שהשמן הוקצה למצוותו, כלומר,
מיוחד הוא אותו השמן למצות הדלקת נרות חנוכה, ולכן אין להשתמש בו שימוש אחר, אלא
עושה לו מדורה ושורפו. (כלומר שורף את השמן שלא לשום צורך).

והכוונה
במה שאמרנו שאין להשתמש בשמן הנותר לשימוש של חול, אינה לשמן הנשאר בבקבוק, אלא אך
ורק לשמן הנשאר בבזיכים של מנורת החנוכה, שאין להשתמש בו אחר כך לשימוש של חול, או
להשליכו לאשפה. וכן נרות הנותרים בקופסת הנרות, לא הוקצו כולם למצות הדלקת נרות
חנוכה, ורק שארית הנר שנותרה מן ההדלקה, אין להשתמש בה לשימוש אחר. 

יש
אומרים שאין לאסור להשתמש בשמן הנותר, אלא כאשר כבו הנרות בתוך חצי שעה מזמן
הדלקתן, שלמשך חצי שעה הוקצו למצותן. אבל אם דלקו הנרות כבר יותר מחצי שעה ואחר כך
כבו, אין עוד קדושה בשמן הנותר, ומותר להשתמש בו לכל שימוש. וכן דעת מרן הבית יוסף.

אולם
יש חולקים ואומרים שגם אם עברה חצי שעה, עדיין יש קדושה בשמן ובפתילות הנותרים.
ולכן כדי שלא להכנס למחלוקת הפוסקים בזה, נכון לעשות “תנאי” לפני ימי
החנוכה (או באמצע ימי החנוכה, שהתנאי שיועיל מכאן ולהבא, לימים הנותרים), ולומר
בפיו, שאינו מקצה את השמן והפתילות למצותן. (כלומר, יאמר: אני מתנה בזה, שאיני
מקצה את השמן והפתילות והנרות הנותרים מהדלקת נרות חנוכה למצותן). ואז לכל הדעות
יוכל להשתמש בהם לכל דבר. (חזון עובדיה חנוכה עמוד קס. תורת המועדים חנוכה עמוד
קכו. 

ולסיכום: נכון להתנות לפני חנוכה, או אפילו בתוך ימי החנוכה, שאין בכוונתו להקצות את
השמן והפתילות לשם מצוה. ואז לא תחול קדושה על שאריות השמן והפתילות, ויוכל לעשות
בהן מה שירצה.

The Laws of the Remaining Oil and Wicks used for Lighting Chanukah Candles

Question: May
one dispose of the remaining oil used for lighting Chanukah candles?

Answer: One should not use
the oil (or wax candles) designated for lighting Chanukah candles for any other
purpose, such as for eating or lighting Shabbat candles, since this oil has
already been designated for the Mitzvah of lighting Chanukah candles; thus, one
must not use it for any other purpose. Rather, one must burn the remaining oil
on its own, with this burning serving no alternate purpose.

When
we say that one may not use the leftover oil for a mundane purpose, this does
not refer to the oil remaining in the bottle; rather, this refers to the oil
that remains in the glass cups of the Chanukah Menorah. Only this oil should
not be used for a mundane purpose or disposed of. Similarly, those candles
remaining in the box have not become designated for the Mitzvah of lighting
Chanukah candles; only those candles which were actually lit as Chanukah
candles should not be used for any other purpose.

Some
say that it is only prohibited to make use of the remaining oil when the
candles were extinguished within a half-hour of being lit, for they were designated
for their Mitzvah for a timespan of a half-hour. However, if the candles stayed
lit for more than a half-hour and then went out, no sanctity rests on the
remaining oil and one may use it for whatever he pleases. This is indeed the
opinion of Maran Ha’Bet Yosef.

Nevertheless,
some disagree and write that even if the candles stayed lit for more than
half-an-hour, sanctity still rests on the remaining oil and wicks. Thus, one
should make a “condition” before the onset of Chanukah and delineate clearly by
mouth that he is not designating the oil and wicks for their Mitzvah. In this
way, one may use the remaining oil and wicks for whatever he pleases according
to all opinions (See Chazon Ovadia-Chanukah, page 160 and Torat Ha’Moadim-
Chanukah, page 126).

Summary: It is
proper to make a condition before Chanukah or even during the days of Chanukah
that one does not intend to designate the oil and wicks for the sake of the
Mitzvah. In this way, no sanctity will rest on the remaining oil and wicks and
one will be able to use them for whatever one wishes.

שאלה: מי שיוצא מביתו להתארח או לשרת בצבא בימי החנוכה, כיצד עליו לנהוג?

תשובה: היוצא לדרך בימי חג החנוכה ומתארח בבית חברו, יש לדון אם עליו להדליק במקום שנמצא שם או לא. ויש בזה חילוק, אם יש מי שמדליק נרות בביתו, אם לא.

אולם למנהג האשכנזים, כל אחד ואחד מבני הבית מדליק בפני עצמו, ולכן יש אומרים, שאם בעל הבית אינו נמצא בביתו, והוא לן במקום אחר, עליו להדליק במקום שנמצא שם, ויש חולקים.

ולהלכה כתב הגאון הראשון לציון מורינו ורבינו רבי יצחק יוסף שליט”א בספרו ילקוט יוסף (עמוד תפו), שכל מי שמדליקים עליו בביתו יוצא ידי חובת ההדלקה בהדלקה שמדליקים בביתו. ואינו רשאי לכוין שלא לצאת ידי חובה בהדלקה שבביתו, ולהדליק בעצמו, מאחר וכבר יצא ידי חובה בהדלקה שבביתו, ואינו רשאי להוציא עצמו מן החיוב ולברך בפני עצמו.

וכתב הגאון הראשון לציון שליט”א (עמוד תעה), שהוא הדין כאשר האדם מסתפק אם מדליקים עליו בביתו, שגם כן עליו להדליק בברכה. והוכיח כן מלשון המהרש”ל ועוד. ולכן אף כאשר יש ספק אם מדליקים עליו בביתו, עליו להדליק במקומו “בברכה”.

אולם יש להוסיף, שכתב מרן השלחן ערוך (סימן תרעז), אודות מי שנמצא בכפר של גויים, שאין שם נר חנוכה כלל, שאף על פי שמדליקים עליו בביתו, עליו להדליק נר חנוכה בברכה. זכר לנס חנוכה. ולכן, גם חיילים ספרדים, שנמצאים בחזית, ואינם רואים כלל נר חנוכה, עליהם להדליק נר חנוכה בברכה בחדרם.

ואם אין להם חדר בצבא, כגון שהם חונים על פני השדה, או שהם שוכנים בשוחות בלי קירוי וכדומה, ישתדלו להדליק נר חנוכה בתוך עששית (בית מגן מן הרוח העשוי זכוכית), ולא יברכו על ההדלקה. (חזון עובדיה, חנוכה, עמוד קנב והלאה).

The Laws of Boarders, Guests, Soldiers, and Yeshiva Students Regarding Chanukah Candles

Question: If one will be away from home as a guest during Chanukah, how should one act regarding lighting Chanukah candles? Similarly, what is the law regarding a soldier who will be at his military base during Chanukah?

Answer: If one is away from home during the holiday of Chanukah and stays as a guest at a friend’s home, we must discuss whether or not this guest must light Chanukah candles. Let us mention though that whether or not there is someone else lighting candles at home or not does make a halachic distinction.

If There is Someone Lighting Candles at Home
If one is travelling during the holiday of Chanukah but one’s wife or other family members are still at home and are lighting Chanukah candles there, one fulfills his obligation with the candles being lit in one’s home and one need not light Chanukah candles in his present location, for when Chanukah candles are lit in one’s home, all of the family members residing in the home fulfill their obligation, wherever they may be. For this reason, our custom is that only the head of the household lights the Chanukah candles at home since by doing so, the entire household fulfills their obligation.

According to the Ashkenazi custom, however, that each member of the household lights his own Chanukah candles, some say that if the head of the household is away from home, he must light on his own while others disagree.

Halachically speaking, the great Rishon Le’Zion, Hagaon Harav Yitzchak Yosef Shlit”a rules (in his Yalkut Yosef–Chanukah, page 486) that as long as there is someone lighting at the individual’s home, one will have fulfilled his obligation with this lighting. One may not have in mind not to fulfill one’s obligation with the lighting in one’s home, for one has already fulfilled his obligation in this way and one may not remove one’s self from this obligation and recite the blessings by himself.

If There is No One Lighting Candles at Home
If one is travelling and knows that there is no one lighting Chanukah candles in his home, for instance, if one’s wife and children are travelling with him, if this individual is staying in the home of a fellow Jew and is paying his host for his expenses, such as lodging, food, and the like, this individual must give his host a small sum of money in order to purchase a share of the host’s oil and wicks for the Chanukah candles. Alternatively, the host may grant his guest some of the oil and wicks as a gift (and in this instance, the host should add some more oil for the guest). In this way, the guest fulfills his obligation with the lighting of the host’s Chanukah candles.

The great Rishon Le’Zion Shlit”a (Yalkut Yosef-ibid, page 475) writes that when one is unsure whether or not someone will be lighting Chanukah candles on his behalf at home, one should light Chanukah candles in one’s current location with a blessing. He proceeds to support this view from the words of the Maharshal.

Soldiers and Yeshiva Students
Sephardic soldiers serving in the army and Yeshiva students studying abroad may rely on their father’s Chanukah candle-lighting at home and they need not light Chanukah candles at all. Regarding soldiers or Yeshiva students of Ashkenazi descent, if they have their own room in the military base or Yeshiva dormitory, they should light Chanukah candles with a blessing in their room similar to the above law of a guest.

Nevertheless, we must point out that Maran Ha’Shulchan Aruch (Chapter 677) rules that if one is in a completely non-Jewish town where there are no Chanukah candles to be seen at all, although Chanukah candles are being lit in one’s home, one must nevertheless light Chanukah candles with a blessing in one’s current location in commemoration of the miracle of Chanukah. Thus, even Sephardic soldiers serving on the front must light Chanukah candles with a blessing in their room.   

If the soldiers do not have a room for themselves, for instance, because they are encamped on the field or in uncovered trenches, they should make an effort to light in a glass box (which protects the candles from the wind) without reciting a blessing (see Chazon Ovadia-Chanukah, page 152).

שאלה: מי שיוצא מביתו להתארח או לשרת בצבא בימי החנוכה, כיצד עליו לנהוג?

תשובה: היוצא לדרך בימי חג החנוכה ומתארח בבית חברו, יש לדון אם עליו להדליק במקום שנמצא שם או לא. ויש בזה חילוק, אם יש מי שמדליק נרות בביתו, אם לא.

אולם למנהג האשכנזים, כל אחד ואחד מבני הבית מדליק בפני עצמו, ולכן יש אומרים, שאם בעל הבית אינו נמצא בביתו, והוא לן במקום אחר, עליו להדליק במקום שנמצא שם, ויש חולקים.

ולהלכה כתב הגאון הראשון לציון מורינו ורבינו רבי יצחק יוסף שליט”א בספרו ילקוט יוסף (עמוד תפו), שכל מי שמדליקים עליו בביתו יוצא ידי חובת ההדלקה בהדלקה שמדליקים בביתו. ואינו רשאי לכוין שלא לצאת ידי חובה בהדלקה שבביתו, ולהדליק בעצמו, מאחר וכבר יצא ידי חובה בהדלקה שבביתו, ואינו רשאי להוציא עצמו מן החיוב ולברך בפני עצמו.

וכתב הגאון הראשון לציון שליט”א (עמוד תעה), שהוא הדין כאשר האדם מסתפק אם מדליקים עליו בביתו, שגם כן עליו להדליק בברכה. והוכיח כן מלשון המהרש”ל ועוד. ולכן אף כאשר יש ספק אם מדליקים עליו בביתו, עליו להדליק במקומו “בברכה”.

אולם יש להוסיף, שכתב מרן השלחן ערוך (סימן תרעז), אודות מי שנמצא בכפר של גויים, שאין שם נר חנוכה כלל, שאף על פי שמדליקים עליו בביתו, עליו להדליק נר חנוכה בברכה. זכר לנס חנוכה. ולכן, גם חיילים ספרדים, שנמצאים בחזית, ואינם רואים כלל נר חנוכה, עליהם להדליק נר חנוכה בברכה בחדרם.

ואם אין להם חדר בצבא, כגון שהם חונים על פני השדה, או שהם שוכנים בשוחות בלי קירוי וכדומה, ישתדלו להדליק נר חנוכה בתוך עששית (בית מגן מן הרוח העשוי זכוכית), ולא יברכו על ההדלקה. (חזון עובדיה, חנוכה, עמוד קנב והלאה).

The Laws of Boarders, Guests, Soldiers, and Yeshiva Students Regarding Chanukah Candles

Question: If one will be away from home as a guest during Chanukah, how should one act regarding lighting Chanukah candles? Similarly, what is the law regarding a soldier who will be at his military base during Chanukah?

Answer: If one is away from home during the holiday of Chanukah and stays as a guest at a friend’s home, we must discuss whether or not this guest must light Chanukah candles. Let us mention though that whether or not there is someone else lighting candles at home or not does make a halachic distinction.

If There is Someone Lighting Candles at Home
If one is travelling during the holiday of Chanukah but one’s wife or other family members are still at home and are lighting Chanukah candles there, one fulfills his obligation with the candles being lit in one’s home and one need not light Chanukah candles in his present location, for when Chanukah candles are lit in one’s home, all of the family members residing in the home fulfill their obligation, wherever they may be. For this reason, our custom is that only the head of the household lights the Chanukah candles at home since by doing so, the entire household fulfills their obligation.

According to the Ashkenazi custom, however, that each member of the household lights his own Chanukah candles, some say that if the head of the household is away from home, he must light on his own while others disagree.

Halachically speaking, the great Rishon Le’Zion, Hagaon Harav Yitzchak Yosef Shlit”a rules (in his Yalkut Yosef–Chanukah, page 486) that as long as there is someone lighting at the individual’s home, one will have fulfilled his obligation with this lighting. One may not have in mind not to fulfill one’s obligation with the lighting in one’s home, for one has already fulfilled his obligation in this way and one may not remove one’s self from this obligation and recite the blessings by himself.

If There is No One Lighting Candles at Home
If one is travelling and knows that there is no one lighting Chanukah candles in his home, for instance, if one’s wife and children are travelling with him, if this individual is staying in the home of a fellow Jew and is paying his host for his expenses, such as lodging, food, and the like, this individual must give his host a small sum of money in order to purchase a share of the host’s oil and wicks for the Chanukah candles. Alternatively, the host may grant his guest some of the oil and wicks as a gift (and in this instance, the host should add some more oil for the guest). In this way, the guest fulfills his obligation with the lighting of the host’s Chanukah candles.

The great Rishon Le’Zion Shlit”a (Yalkut Yosef-ibid, page 475) writes that when one is unsure whether or not someone will be lighting Chanukah candles on his behalf at home, one should light Chanukah candles in one’s current location with a blessing. He proceeds to support this view from the words of the Maharshal.

Soldiers and Yeshiva Students
Sephardic soldiers serving in the army and Yeshiva students studying abroad may rely on their father’s Chanukah candle-lighting at home and they need not light Chanukah candles at all. Regarding soldiers or Yeshiva students of Ashkenazi descent, if they have their own room in the military base or Yeshiva dormitory, they should light Chanukah candles with a blessing in their room similar to the above law of a guest.

Nevertheless, we must point out that Maran Ha’Shulchan Aruch (Chapter 677) rules that if one is in a completely non-Jewish town where there are no Chanukah candles to be seen at all, although Chanukah candles are being lit in one’s home, one must nevertheless light Chanukah candles with a blessing in one’s current location in commemoration of the miracle of Chanukah. Thus, even Sephardic soldiers serving on the front must light Chanukah candles with a blessing in their room.   

If the soldiers do not have a room for themselves, for instance, because they are encamped on the field or in uncovered trenches, they should make an effort to light in a glass box (which protects the candles from the wind) without reciting a blessing (see Chazon Ovadia-Chanukah, page 152).