All references are to the verses and Rashi’s commentary, unless otherwise stated.

1. What did the fat cows being eaten symbolize?
   41:4 – That all the joy of the plentiful years would be forgotten. (Not that the good years would provide food for the bad years.)
2. How did Pharaoh's recollection of his dream differ from Nevuchadnetzar's recollection of his dream?
   41:8 – Pharaoh remembered the contents of his dream but didn't know its meaning. Nevuchadnetzar forgot even the contents of his dream.
3. What was significant about the fact that Pharaoh dreamed repeatedly?
   41:32 – It showed that the seven good years would start immediately.
4. What does “Tsafnat Panayach” mean?
   41:45 – He who explains things that are hidden and obscure.
5. What happened to the Egyptians' grain that was stored in anticipation of the famine?
   41:55 – It rotted.
6. What did Yosef require the Egyptians to do before he would sell them grain?
   41:55 – Become circumcised.
7. Did Yaakov and his family still have food when he sent his sons to Egypt? If yes, why did he send them?
   42:1 – Yes, but he sent them because he did not want to cause envy in the eyes of those who did not have food.
8. What prophetic significance lay in Yaakov's choice of the word “redu” — “descend” (and not “lechu” — “go”)?
   42:2 – It hinted to the 210 years that the Jewish people would be in Egypt: The word “redu” has the numerical value of 210.
9. Why does the verse say “Yosef's brothers” went down to Egypt (and not “Yaakov's sons”)?
   42:3 – Because they regretted selling Yosef and planned to act as brothers by trying to find him and ransom him at any cost.
10. When did Yosef know that his dreams were being fulfilled?
    42:9 – When his brothers bowed to him.
11. Under what pretext did Yosef accuse his brothers of being spies?
    42:12 – They entered the city through 10 gates rather than through one gate.
12. Why did the brothers enter the city through different gates?
    42:13 – To search for Yosef throughout the city.
13. Who was the interpreter between Yosef and his brothers?
    42:23 – His son Menashe.
14. Why did Yosef specifically choose Shimon to put in prison?
    42:24 – Because he was the one who cast Yosef into the pit and the one who said, “Here comes the dreamer.” Alternatively, to separate him from Levi, as together they posed a danger to him.
15. How does the verse indicate that Shimon was released from prison after his brothers left?
    42:24 – The verse says Shimon was bound “in front of their eyes,” implying that he was bound only while in their sight.
16. What was Yaakov implying when he said to his sons: “I am the one whom you bereaved”?
    42:36 – That he suspected them of having slain or sold Shimon, and that they may have done the same to Yosef.
17. How did Reuven try to persuade Yaakov to send Binyamin to Egypt?
    42:37 – He said, “Kill my two sons if I fail to bring back Binyamin.”
18. How long did it take for Yaakov and family to eat all the food that the brothers brought back from Egypt? Give the answer in terms of travel time.
    43:2,10 – Twice the travel time to and from Egypt.
19. How much more money did the brothers bring on their second journey than they brought on the first journey? Why?
    43:12 – Three times as much, in order to repay the money they found in their sacks and to buy more even if the price had doubled.
20. How did the brothers defend themselves against the accusation of theft?
    44:8 – They said, “We returned the money we found in our sacks; can it be that we would steal?”

 חג
החנוכה

בימים אלו, אנו עומדים בסמוך
לימי החנוכה. ולכן נתחיל לבאר את עיקרי הדינים הנוגעים לימים אלה, ממה שכתבנו
בשנים קודמות, ובתוספת נופך.

זמני ימי החנוכה בשנה זו
ימי החנוכה הם שמונת
ימים. החל מיום כ”ה בכסליו, כמו שנבאר. ובשנה זו יחול יום
כ”ה בכסליו ביום שני הבא (בעוד כשבוע). ובליל יום שני, כלומר, מוצאי יום
ראשון, נדליק נרות חנוכה בפעם הראשונה. ובמוצאי יום ראשון שאחריו, נדליק נרות
חנוכה בפעם האחרונה בשנה זו.

נס חנוכה
בתקופת בית המקדש השני
גזרו מלכי יוון גזירות על ישראל, ועמדו עליהם להשכיחם מצוות התורה, ולבטל אותם
מדתם, ולא הניחום לעסוק בתורה ובמצוות, ונכנסו להיכל בית המקדש ופרצו בו פרצות,
והיה צר מאד לישראל מפניהם, עד שריחם עליהם הקדוש ברוך הוא, והצילם מידם, וגברו
עליהם בני החשמונאים הכהנים הגדולים, והרגום, והושיעו את ישראל מידם, והעמידו מלך
על ישראל מן הכהנים.

וכשגברו החשמונאים על היוונים,
נכנסו לבית המקדש, ורצו להדליק את המנורה הטהורה, ולא מצאו אלא פך אחד של שמן טהור
שהיה בו כדי להדליק את המנורה יום אחד בלבד, ונעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים,
עד שכתשו זיתים ועשו מהם שמן טהור. ואותו היום שבו נמצא פך השמן, יום כ”ה
לחודש כסליו היה. ולכן תיקנו חכמים שהיו באותו הדור לעשות שמונה ימים הללו, מיום
כ”ה בכסליו, ימי הלל ושמחה, ומדליקים בהם נרות בכל לילה משמונת הלילות, כדי
לפרסם הנס, וימים אלו נקראים “חנוכה“.

למה נקרא שמו “חנוכה“?
כתב רבינו פרחיה בפירושו
על מסכת שבת (כא:), שהטעם שנקרא חנוכה “חנוכה”, הוא משום שבימים אלה
חנכו מחדש את המזבח בקרבנות תודה ונדבה לה' יתברך על הנס שנעשה להם, כי היוונים
סתרו את המזבח, וכשגברה ידם של החשמונאים, חזרו ויסדו אותו מחדש. וכל אותם שמונת ימים
של חנוכה, היו ימים שבהם חזרו ישראל למקדש, ועסקו בתיקונו, בסיוד הקירות ותיקונו
מחדש. (חזון עובדיה עמוד ו).

הזהירות בהדלקת נרות חנוכה
צריך להזהר מאד במצות
הדלקת נרות חנוכה, כי מצוה זו חביבה עד מאד, כדי לפרסם את הנס בהודאה לה' יתברך.
ואמרו רבותינו (שבת כג:) שהמקיים מצוה זו כהלכתה זוכה לבנים תלמידי חכמים, שנאמר
(בספר משלי פרק ו.) “כי נר מצוה ותורה אור”, ופירש רש”י, על ידי נר
מצוה בא אור של תורה. וכתב המאירי, דהיינו לעשותו בהידור רב ובדרך חיבוב.

כמה נרות יש להדליק
כמה נרות צריך להדליק בחג
החנוכה? מעיקר הדין די בנר אחד בכל בית מישראל, בין שבני הבית רבים ובין שבני הבית
מועטים, ונהגו כל ישראל להדר במצוה ולהוסיף נר אחד בכל לילה, עד שבלילה האחרון
מדליק שמונה נרות. (ועוד נר אחד כ”שמש”. מלבד יוצאי ארם צובא, שחלקם
נהגו להדליק שמונה נרות, ועוד שני נרות, אחד כ”שמש”, והשני, זכר לנס
שנעשה להם).

מנהג הספרדים ובני עדות המזרח,
כדעת מרן שקבלנו הוראותיו, שאחד מבני הבית מדליק, ופוטר את כל בני הבית בהדלקתו,
אבל האשכנזים נוהגים שכל אחד מבני הבית מדליק נרות חנוכה בפני עצמו.

The
Holiday of Chanukah

Since we are approaching the holiday of Chanukah, let us begin
discussing some of its pertinent laws based on what we have written in previous
years in addition to new some new ideas as well.

When Chanukah Falls Out this Year
The holiday of Chanukah lasts for eight days beginning from the 25^th of Kislev, as we shall discuss. This
year, the 25^th of
Kislev will fall out on Monday of next week. Chanukah candles will be lit for
the first time next Sunday night. On the Sunday night of the following week,
Chanukah candles will be lit for the last time this year.

The Miracle of Chanukah
In the Second Temple era, the Greek sovereignty decreed many terrible decrees
upon the Jewish people and did not allow them to involve themselves in Torah
learning or Mitzvah observance with hopes of making them forget the
commandments of the Torah. Additionally, the Greeks entered the Bet Hamikdash
and inflicted much damage and disrepair upon it. All this caused tremendous
anguish to the Jewish nation until Hashem had mercy on them and brought about
salvation to Israel through the sons of the Hashmonai high-priests who defeated
and annihilated the Greeks and eventually appointed a member of their own
priestly family as king.

When the Hashmonai family entered the recently ruined Temple and
wished to light the pure Menorah (candelabra), only one container of pure olive
oil, enough to last for only one day, was found. Nevertheless, Hashem performed
a miracle and the flames of the Menorah kindled for eight consecutive days
until they were able to procure more olives in order to produce more pure olive
oil. The day that the single container of pure oil was found was the 25^th of Kislev and thus, the Sages of that
generation established these eight days, beginning with the 25^th of Kislev, as days of thanksgiving and
joy. Furthermore, they established that candles should be lit every one of
these eight nights in order to publicize this miracle. These days are called
“Chanukah.”

Why the Holiday is Called “Chanukah”
Rabbeinu Perachya writes (in his commentary on Shabbat 21b) that the reason why
this holiday is called “Chanukah” is because during these days, the Bet
Hamikdash was re-inaugurated (which is the definition of the word “Chanukah” in
Hebrew) through thanksgiving offerings to Hashem for the miracles He performed
for us by allowing the Hashmonai family to defeat the Greek armies who had
destroyed the Altar and other portions of the Bet Hamikdash. When the Hashmonai
family overcame the Greeks, they renovated the Bet Hamikdash anew and the
rededicated it. The entire eight-day period of Chanukah was a time when the
Jewish nation returned to the Bet Hamikdash and carried out the required
repairs to return it to its original majesty. (Chazon Ovadia-Chanukah, page 6)

Being Meticulous Regarding Lighting Chanukah Candles
One should be extremely meticulous regarding the Mitzvah of kindling the
Chanukah lights, for it is a very beloved Mitzvah since through it we publicize
the miracle amid thanks to Hashem. Our Sages teach us (Shabbat 23b) that one
who fulfills this Mitzvah properly will merit having children who are Torah
scholars. They derived this from the verse (Mishlei 6), “For a Mitzvah is a
candle and Torah is light” where Rashi explains that through a candle
associated with a Mitzvah (i.e. Chanukah candles) the light of Torah emanates.
The Meiri further elaborates that this means that this Mitzvah must be done in
a beautified and loving manner.

The Amount of Candles One Should Light
How many candles must one light on the holiday of Chanukah? According to the
law, one candle per Jewish household is sufficient, whether the members of the
household are few or many. However, it is customary to beautify the Mitzvah by
adding one extra candle per night, such that on the last night one would be
lighting eight candles (excluding the “Shamash” candle; some Syrian
communities have the custom to two additional candles each night of Chanukah,
one as the “Shamash” and one commemorating an unrelated miracle that
they experienced).

The custom of the Sephardim and Middle Eastern communities is in
accordance with the opinion of Maran, whose rulings we have accepted, that only
one member of the household lights and thus exempts the other members of the
household. Ashkenazim, however, differ in their custom in that every member of
the household lights Chanukah candles for himself.

סדר
הדלקת נרות חנוכה

כבר ביארנו, שכדי לפרסם את נס
חנוכה, תיקנו חכמים להדליק נרות חנוכה בכל לילה מלילות החנוכה.

סדר הברכות
המדליק נרות חנוכה בלילה
הראשון, מברך שלוש ברכות לפני ההדלקה: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו
במצותיו וצונו להדליק נר חנוכה.  ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שעשה נסים
לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו
והגיענו לזמן הזה.

ובשאר לילות החנוכה אינו מברך
ברכת “שהחיינו”, אלא ברכת להדליק נר חנוכה וברכת שעשה נסים לאבותינו
בלבד. (ואם שכח לברך שהחיינו ביום הראשון, רשאי לברך ביום השני).

וכתב בספר מטה משה (סימן תתקפ),
שנתנו סימן לסדר הברכות, על פי הנאמר בפסוק (במדבר כא), “עשה לך שרף (רמז
לברכת להדליק נר חנוכה), ושים אותו על נס (רמז לברכת שעשה נסים), והיה כל הנשוך,
וראה אותו וחי” (רמז לברכת שהחיינו).

להזהר להדליק את הפתילות היטב
יש נוהגים, שכאשר מדליקים
את הנרות, מיד כאשר רואים שהאש נאחזה בפתילה, מסלקים ידיהם ועוברים לנר הבא. וכתב
מרן הרב עובדיה יוסף זצ”ל, שאינם עושים כהוגן. משום שיש להזהר בשעת ההדלקה,
שלא לסלק את היד, עד שתהיה השלהבת עולה מאליה, כלומר, שתאחז האש היטב בפתילה. וכמו
שכתבו הפוסקים לגבי נר שבת, שעל האשה להזהר להדליק “את רוב היוצא מראש הפתילה
שבנר”. וכן הדין לגבי נר חנוכה. שכיון שמברך “להדליק נר חנוכה”
צריך להדליקו בעצמו היטב.

The Order of Lighting Chanukah Candles

We have already established that in order to publicize the
miracle of Chanukah, our Sages enacted that one must light Chanukah candles
every night during the holiday of Chanukah.

The Order of the Blessings
When lighting the Chanukah candles on the first night of Chanukah, one must
first recite three blessings before lighting: “Baruch Ata Hashem Elokeinu
Melech Ha’Olam Asher Kideshanu Bemitzvotav Vetzivanu Le’Hadlik Ner Chanukah,”
“Baruch Ata Hashem Elokeinu Melech Ha’Olam She’Asa Nissim La’Avotenu
Bayamim Hahem Ba’Zeman Hazeh,” and “Baruch Ata Hashem Elokeinu Melech
Ha’Olam Shehecheyanu Ve’Kiyemanu Ve’Higianu La’Zeman Hazeh.”

On all subsequent nights, the “Shehecheyanu” blessing
is omitted; only the “Le’Hadlik Ner Chanukah” and “She’Asa Nissim
La’Avotenu” blessings are recited. (If one forgets to recite the “Shehecheyanu”
blessing on the first night, one may recite it on the second night.)

The Sefer Mateh Moshe (Chapter 580) writes that there is a sign
to remember the order of the blessings based on what is written in the
following verse (Bamidbar 21): “Make for yourself a fiery serpent (hinting to
the blessing of “Le’Hadlik Ner Chanukah”) and place it on a pole (“Ness”
in Hebrew; hinting to the blessing of “She’Asa Nissim”); it shall be
that anyone who has been bitten shall gaze at it and live (hinting to the
“Shehecheyanu” blessing).”

Taking Care to Light the Wicks Well
Some customarily light the candles and immediately upon seeing that the wick
catches fire, they remove their hand and move on to the next candle. Maran
Rabbeinu Ovadia Yosef zt”l writes that this is incorrect, for one
should take care when lighting not to remove one’s hand until the flame has
caught onto the wick well (i.e. that the flame engulfs a majority of the wick).
This is similar to what the Poskim write regarding lighting Shabbat candles
that a woman should make sure to light “most of what emerges from the head of
the wick.” The same applies to lighting Chanukah candles; since one recites the
blessing of “Le’Hadlik Ner Chanukah,” one must make sure to light it
well on one’s own.

שאלה:
האם מותר להתפלל עם פיז'מה?

תשובה: ביארנו בהלכה הקודמת,
שהמתפלל,
צריך שיכין מקום ראוי לתפלתו, וצריך שיכין כראוי את בגדיו, גופו ומחשבתו, כמו
שנאמר בספר עמוס: “הִכּוֹן לִקְרַאת אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל“.

ולפיכך
כתב הרמב”ם (בפ”ה מהלכות תפלה הלכה ה), על המתפלל “לתקן מלבושיו
תחלה, ומציין
עצמו ומהדר, שנאמר השתחוו לה' בהדרת קדש, ולא יעמוד אדם בתפלה באפונדתו”
(שהוא בגד שלא לובשים כאשר עומדים בפני אדם חשוב), מפני שבשעת התפלה יש לעמוד
בלבוש מכובד ומסודר.

ולפי
זה נראה שבודאי אין לאדם בריא לעמוד בתפלה עם בגד שינה “פיז'מה”, שאין
הדרך כלל לעמוד בפיז'מה בפני שום אדם, ובודאי שלא בפני אדם חשוב. והמתפלל חייב
לעמוד בתפלה כשהוא מהודר ומצויין בלבושו, כמו שפסק הרמב”ם.

ולגבי
אדם חולה, כבר מצאנו שהיקלו לגביו בענינים אלו, לגבי תפלה, שהרי כל אדם חייב
להתפלל כשהוא עומד, ואילו לגבי חולה פסק מרן (סימן צד) שאם אינו יכול לכוין כשהוא
עומד מרוב חולשה, רשאי להתפלל כשהוא שוכב על צדו. ולפיכך כתב הגאון רבי עובדיה
הדאיה ז”ל בספרו שו”ת ישכיל עבדי (חלק שמיני, השמטות סימן ב), שהוא הדין
לגבי בגדים, שאין מחייבים אדם חולה ללבוש בגדים כדי להתפלל, ורשאי להתפלל כשהוא
לובש “פיז'מה” ובתנאי שהיא נקייה כראוי.

ולסיכום: אסור להתפלל עם בגד “פיז'מה”. ולאדם
חולה שקשה לו ללבוש בגדים, יש להקל שיתפלל עם בגד פיז'מה, ויקפיד על נקיותה.

ולא
נוכל שלא להזכיר את זכרונו הטהור של מרן רבינו הקדוש רבי עובדיה יוסף זצ”ל,
בימי חוליו האחרון, למרות שסבל כאבים עזים בכל גופו, השתדל עד כלות הכוחות לעמוד
בתפלת העמידה, והיה לבושו נאה ומסודר, ומעתיר בתפלה על כל ישראל, עד שבעוונות
הרבים גבר חוליו ואיבדנו כלי חמדה. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים, ויעמוד מליץ טוב
לצדקנו, לראות בתחיית המתים, עין בעין בשוב ה' ציון. אמן כן יהי רצון.

 Can one pray while wearing pajamas?

Answer:
In
the previous
Halacha we have
established that before praying, one must prepare a fitting place, proper
attire, and cleanse one’s body and thoughts, as the verse in the book of Amos
states, “Prepare yourself before your G-d, Israel.”

Thus, the Rambam (Chapter 5 of Hilchot Tefillah, Halacha
5) writes that “one must prepare appropriate clothing first in order to glorify
one’s self, as the verse states, ‘Bow to Hashem through glorious sanctity.’ One
should not pray while wearing an apron” (which is not a garment one would wear
when standing before an important official), for one must wear respectful
clothing while praying.

It is therefore clear that a healthy individual should not pray while wearing
pajamas, for one does not stand before even ordinary people while wearing pajamas
and certainly not before important people. One praying must stand do so in
respectable and glorified clothing just as the Rambam rules.

Regarding someone ill, we find that our Sages were lenient with regards to an
ill individual, for instance, although one must pray while standing, Maran
Ha’Shulchan Aruch (Chapter 94) rules that an ill person who cannot stand as a
result of his weakness may pray while lying on his side. Based on this, Hagaon
Harav Ovadia Hedaya zt”l
writes in his Responsa Yaskil Avdi (Volume 8, glosses to Chapter 2) that the
same applies regarding clothing and an ill individual need not change his
clothing and he may pray in pajamas, as long as the pajamas are adequately
clean.

Summary: One may not pray while wearing pajamas. An ill individual who
has difficulty changing his clothes may pray while wearing pajamas as long as
they are clean and unsoiled.

On a nostalgic note, during his final illness, although Maran Rabbeinu Ovadia
Yosef zt”l suffered
tremendous pain throughout his body, he exerted much effort with the minimal
amount of strength he had to recite the Amida prayer while standing and while
wearing respectable attire. In this way, he would stand and beseech Hashem on
behalf of the entire Jewish nation until he unfortunately departed us for the
Heavenly Yeshiva. May his soul be bound in the eternal bond and may we soon be
reunited with him as we witness the Final Redemption and the Resurrection of
the Dead, Amen.

להישען בזמן התפילה

שאלה: האם בזמן שצריך לעמוד, כגון בתפלת העמידה, מותר להשען
על איזה חפץ?

תשובה: במסכת זבחים (דף יט:) מבואר,
שלדעת חכמים, מי שנשען בשעה שהוא עומד, אין זה נחשב לעמידה. ומבואר בפוסקים שהלכה
כחכמים, שכל “הנסמך”, כלומר, הנשען, נחשב כיושב ולא כעומד. (אף על פי שיש כמה נידונים בזה
בדברי הפוסקים, וכאן נכתוב רק את מסקנת ההלכה).

ולפיכך
כתבו התוספות שם, שבשעה שצריך לעמוד, אין לסמוך (להשען). וכן כתבו הרא”ש ועוד
מרבותינו הראשונים. והביא דבריהם מרן הבית יוסף (בסימן קמא ובסוף סימן צד).

וכן פסק
מרן השלחן ערוך (סימן צד) בזו הלשון: יש להזהר שלא לסמוך עצמו לעמוד (כלומר, להשען על העמוד, כגון
עמוד התפלה שבזמנינו, או עמודי הבנין), או לחבירו (כלומר, שנשען על חבירו) בשעת התפלה.

וכן
להיפך, בשעה שצריך לשבת, כגון, מי שצריך לומר “נפילת אפיים”, ואינו יכול
לשבת, כתב מרן החיד”א (בקשר
גודל סי' יט), שעליו להשען על איזה דבר, וכך יוכל לומר את הנפילת אפיים. שהרי
הנשען על איזה דבר, נחשב כיושב.

אולם
לגבי ברכת המזון, שמבואר בשלחן ערוך (סימן קפג) שיש לברכה כשהוא יושב, כדי שיהיה
מיושב בדעתו ויוכל לכוין היטב, נראה שבזה אין להקל לברך בשעה שהוא עומד אף על פי
שהוא נשען, מאחר ועדיין לא תתיישב דעתו בצורה כזו. וכן פסק בספר ילקוט יוסף (תפילה
עמוד תמב).

ולסיכום: במקום שיש לעמוד בתפלה, כלומר, בתפלת העמידה, אין להשען על
איזה דבר, מאחר והנשען נחשב כעומד.
אדם
שהוא זקן או חולה, ואינו יכול לעמוד בלי להשען, עליו לעמוד ולהשען, שעמידה כזו
בודאי עדיפה על פני ישיבה ממש.

Leaning While Praying

Question: May one lean on any given
object during points of the prayer where one must stand, such as during the
Amida prayer?

Answer: The Gemara in Masechet Zevachim (19b) states that according to
the Sages, one who leans on something while standing is not considered standing
at all. The Poskim explain that the Halacha follows the opinion of the
Sages that if one is leaning on something, he is considered to be sitting, not
standing. (Although the Poskim quote several different scenarios, we shall only
write the bottom-line of the Halacha.)

The Tosafot (ibid.) therefore write that at a time when one is obligated to be
standing, one should not lean on any object. The Rosh and other great Rishonim
rule likewise. Maran Ha’Bet Yosef (Chapter 141 and end of Chapter 94) quotes
their opinions.

Maran Ha’Shulchan Aruch (Chapter 94) rules as follows: “One should take care
not to lean against a pillar (such as prayer stand, i.e. “Shtenders” or pillars
of the building) or against one’s friend while praying (i.e. reciting the Amida
prayer).”

Similarly, when one is required to sit, such as while reciting “Nefillat
Apayim”
(supplication prayer after Vidduy), Maran Ha’Chida (in his Sefer Kesher Gudal,
Chapter 19) that one should lean against something and one may then recite the
“Nefilat Apayim” in this way, for one leaning on something is
considered sitting.

Nevertheless, regarding Birkat Hamazon, where Maran Ha’Shulchan Aruch (Chapter
183) writes that one must recite it while seated in order for one to be able to
recite it with maximum concentration, it seems that one should not rely on this
leniency and recite it while standing but leaning on something since one will
still not be able to concentrate properly in this position. The Sefer Yalkut
Yosef (Tefillah, page 442) rules accordingly.

Summary: During the part of the prayer service where one must be
standing, i.e. while reciting the Amida prayer, one must not lean on any
object, for when one leans on something, one is not considered standing.

If one is elderly or ill and cannot stand without leaning on something, one may
do so, for this is certainly more preferable than actually sitting down.

המתאחר לבית הכנסת בשבת

בהלכה
הקודמת ביארנו, שמי שאיחר להגיע לבית הכנסת בתפלת
שחרית, ורואה שאם יתפלל את כל סדר התפלה, לא יוכל לעמוד בתפלת העמידה עם הציבור,
עליו לדלג קטעים בתפלה, כפי שביארנו, כדי שלא יאבד את ה”תפלה
בציבור” שמעלתה גדולה.

ועתה
נבאר, אודות אדם המאחר לבא לבית הכנסת בשחרית של שבת. וכפי הנראה, הוא יספיק לומר
את כל מזמורי התפלה (פסוקי דזמרה, שהם המזמורים, מ”מזמור לתודה”, ועד
“שירת הים”), אבל לא יוכל לומר גם את “נשמת כל חי” שאנו
רגילים לומר בכל שבת. והשאלה היא, האם כדאי לדלג מזמורים מתוך ה”פסוקי דזמרה“,
ובכך
להספיק לומר את נוסח “נשמת כל חי”, או שעדיף יותר לומר את כל הפסוקי
דזמרה, ולדלג את “נשמת כל חי“.

שיטת
ה”חיי אדם“
ובספר
חיי אדם (כלל יט) כתב, שבשבת מוטב לדלג פסוקי דזמרה, ממה שידלג נשמת כל חי, כי
חובה לומר “נשמת” בשבת, שנקראת “ברכת השיר”. ולכן, אם אין
שהות כל כך, יאמר “ברוך שאמר”, “תהלה לדוד”,
“נשמת”, ו”ישתבח”. וכדבריו פסקו כמה מהאחרונים.

שיטת
ה”שלמי ציבור“
ולעומתו
בספר “שלמי ציבור” כתב, שאם אינו יכול לומר גם “פסוקי
דזמרה” וגם “נשמת כל חי“, מוטב לדלג
“נשמת” ממה שידלג בגוף הפסוקי דזמרה. שהרי כלל גדול בידינו “תדיר
ושאינו תדיר, תדיר קודם”, כלומר, דבר שהוא קבוע, כמו פסוקי דזמרה שאנו קוראים
בכל יום, הם קודמים לדבר שאינו קבוע כל כך, כמו “נשמת” שאנו אומרים רק
בשבת. וגם בשיטה זו נקטו הרבה מרבותינו האחרונים.

דברי
מרן רבינו 
ומרן
רבינו עובדיה יוסף  כתב, שאין הכרח לדברי החיי אדם, שכן אמירת
“נשמת כל חי” אינה חובה כל כך כמו פסוקי דזמרה, אלא מנהג בלבד. כמו שכתב
הרמב”ם (בסדר
התפלה) בזו הלשון: “ובשבת נהגו כל העם להוסיף לפני ישתבח נוסח נשמת כל
חי”. ומבואר שאמירת נשמת כל חי אינה חיוב מן הדין ממש, אלא בתורת מנהג,
(כמו
אמירת שירת הים, שגם כן אינה אלא מנהג).

ובפרט
שנוסח נשמת כל חי לא מוזכר כלל בגמרא שיש לאמרו בכל שבת בתפלה, ולכן בודאי שיש
להעדיף את אמירת “פסוקי דזמרה” הקבועים בכל יום, על פני אמירת
“נשמת כל חי“.

ולסיכום:
המתאחר
לתפלת שחרית ביום שבת, ורואה שלא יוכל להספיק להתפלל עם הציבור,
אלא
אם ידלג קטעים מן התפלה, מוטב שידלג את אמירת “נשמת כל חי”, ממה שידלג
את אמירת “פסוקי דזמרה” הקבועים בכל יום

One who Arrives Late to the Synagogue on Shabbat Morning

In
the previous
Halacha, we have explained that if one arrives late to the
synagogue for the Shacharit prayer and realizes that if he prays according to
the proper order he will not be able to recite the Amida prayer along with the
congregation, one should omit certain portions of the prayer in order to pray
with the congregation, the importance of which is extremely great.

We shall now discuss the Halacha regarding one who arrives late to the
synagogue for the Shacharit prayer on Shabbat morning. If it seems to one that
he will be able to recite the entire Pesukei De’Zimra (beginning with “Mizmor
Shir Le’Yom Ha’Shabbat” until “Az Yashir”) but will not be able to recite the
“Nishmat Kol Hai” prayer customarily recited on Shabbat as well, the question
becomes: Should one omit certain portions of the Pesukei De’Zimra in order to
be able to recite the “Nishmat Kol Hai” prayer or is it preferable to recite
the entire Pesukei De’Zimra and omit the “Nishmat Kol Hai” prayer?

The Opinion of the “Chayei Adam”
The Sefer Chayei Adam (Chapter 19) writes that it is preferable to omit Pesukei
De’Zimra on Shabbat in order to have ample time to recite the “Nishmat Kol Hai”
prayer, which is called “The Blessing of the Song.” Thus, if one does not have
much time, one should recite “Baruch She’amar,” “Ashrei,” “Nishmat Kol Hai,”
and “Yishtabach.” Several Acharonim rule accordingly.

The Opinion of the “Shalmei Tzibur”
Nevertheless, the Shalmei Tzibur writes that if one does not have enough time
to recite both Pesukei De’Zimra and “Nishmat Kol Hai,” it is preferable to omit
the “Nishmat Kol Hai” prayer than to omit parts of Pesukei De’Zimra, for we
have a rule, “The more common of two Mitzvot takes precedence.” Thus, Pesukei
De’Zimra, which is recited every day, precedes the “Nishmat Kol Hai” prayer
which is only recited on Shabbatot and holidays. Many Acharonim rule likewise
as well.

The Opinion of Maran 
Maran Harav Ovadia Yosef z''l a writes that the opinion of the Chayei Adam is
not necessarily correct, for reciting the “Nishmat Kol Hai” prayer is not as
obligatory as reciting Pesukei De’Zimra and is merely a custom. Indeed, the
Rambam writes (in his Order of Prayer): “On Shabbat, the congregation
customarily adds the ‘Nishmat Kol Hai’ prayer before Yishtabach.” Clearly, reciting
“Nishmat Kol Hai” is not an actual obligation and is merely customary (similar
to reciting the “Song of the Sea,” i.e. “Az Yashir” which is also customary).

This is especially true since the Talmud does not mention the addition of
“Nishmat Kol Hai” in the Shabbat morning prayer. Thus, Pesukei De’Zimra, which
is recited daily, surely takes precedence over reciting “Nishmat Kol Hai.”

Summary: If one arrives late to the synagogue on Shabbat morning and
sees that he will not be able to recite the Amida prayer with the congregation
unless he omits certain portions of the prayer, it is preferable that one omit
the “Nishmat Kol Hai” prayer than to omit the Psalms of Pesukei De’Zimra which
are recited every day

אם
יש חיוב לעמוד בשעת הקדיש או אמירת ברוך ה' המבורך לעולם ועד

שאלה: כשאומר השליח ציבור או העולה לתורה “ברכו את
ה' המבורך”, והציבור עונים לו “ברוך ה' המבורך לעולם
ועד”, האם הם צריכים לעמוד, או שדי להם בקימה מועטת, או שרשאים הם לשבת ואינם
חייבים לעמוד כלל?

תשובה: הנה רבינו הרמ”א
כתב בספרו דרכי משה, שנהגו לעמוד בשעת אמירת ברכו את ה' המבורך, ושכן
כתב המרדכי, על פי דברי התלמוד ירושלמי, שנאמר לגבי עגלון מלך מואב, “קום כי
דבר ה' אליך”, מכאן אמר רבי אליעזר שכאשר עונים הציבור אמן יהא שמיה רבא וכל
דבר בקדושה צריכים לעמוד על רגליהם.

ומבואר
יוצא מדברים אלה כי חובה לעמוד בשעה שאומרים “ברוך ה' המבורך לעולם ועד“,
שהרי
אפילו עגלון מלך מואב עמד בשעה שהגיע אליו דבר ה'. ועל כן חובה לעמוד בשעת עניית
קדיש, וכן בשעת עניית “ברוך ה' המבורך לעולם ועד”. וכדברי הרמ”א
כתבו עוד מגדולי האחרונים, ובהם רבינו המקובל הרמ”ע מפאנו ז”ל.

אולם רבינו חיים
ויטאל תלמידו של רבינו האר”י כתב, שרבינו האר”י לא היה עומד בשעת עניית
הקדיש כלל, ואמר לו שדברי התלמוד ירושלמי שהובאו בדברי הרמ”א אינם נכונים, כי
אין זו לשון הירושלמי, והוא נוסח מוטעה שאינו נכון להלכה שנדפס בטעות בתוך לשון
הירושלמי. ורק אם היה האר”י עומד בלאו הכי, ותוך כדי עמידתו היה החזן מתחיל
באמירת הקדיש, אז לא היה יושב עד שיסיים החזן את אמירת הקדיש, ואחר אמירת הקדיש
היה יושב. וכן כתב הרמ”א בתחילת דבריו שבדרכי משה, שהמהרי”ל לא היה עומד
בשעת עניית קדיש או ברוך ה' המבורך לעולם ועד, אלא היה יושב. ורק אם היה עומד בלאו
הכי, והחזן היה מתחיל באמירת הקדיש, לא היה יושב עד שתסתיים אמירת הקדיש.

והיוצא מן
האמור, שלפי דעת רבינו האר”י אין חיוב לעמוד בשעת עניית קדיש, וכן אין צורך
לעמוד בשעת עניית “ברוך ה' המבורך לעולם ועד”. וכתב רבינו החיד”א,
שאילו
היה הרמ”ע מפאנו רואה את דברי רבינו האר”י, היה אף הוא מודה שמותר לשבת
בשעת עניית הקדיש, כי הרמ”ע מפאנו הולך תמיד ברוב דבריו על פי דברי רבינו
האר”י הקדוש.

והנה מרן רבינו
יוסף חיים מבבל כתב בספרו “עוד יוסף חי”, שראה בעירו בגדאד,
שנוהגים
הציבור לקום “מעט” בשעת עניית “ברוך ה' המבורך לעולם ועד”.
וחיפש ולא מצא שום מקור למנהג זה. וכן נוהגים כיום בכמה מקומות, שקמים קימה מועטת
בשעת עניית ברוך ה' המבורך לעולם ועד. ואין שורש למנהגם, כי למנהג האשכנזים
היוצאים ביד רמ”א יש לעמוד לגמרי בשעת עניית ברוך ה' המבורך,
ואילו
למנהג הספרדים אין צורך כלל לעמוד בשעת עניית ברוך ה' המבורך לעולם ועד. וכן
הסכימו כל אחרוני הספרדים, שהעיקר להלכה כדברי רבינו האר”י שאין חיוב לעמוד
בשעת עניית הקדיש ועניית ברוך ה' המבורך וכו'.

ולכן לסיכום: למנהג האשכנזים יש לעמוד בשעת עניית הקדיש, וכן
בשעה שעונים הציבור “ברוך ה' המבורך לעולם ועד”, צריכים לעמוד. ואילו
למנהג בני ספרד אין חיוב לעמוד בשעת עניית הקדיש ועניית ברוך ה' וכו'. אך גם למנהג
הספרדים, אם היה עומד, ותוך כדי כך התחיל החזן באמירת הקדיש, לא
ישב עד שיסיים החזן את אמירת הקדיש. וספרדי המתפלל אצל אשכנזים, נכון שיעמוד גם
הוא בשעת הקדיש ואמירת ברכו, כדי שלא יהיה יושב במקום שכולם עומדים.

The
Obligation to Stand While Kaddish and Barechu are Recited

Question: When the Chazzan or an
individual receiving an Aliya to the Torah recites “Barechu
Et Hashem Ha’Mevorach” and
the congregation replies “Baruch Hashem Ha’Mevorach Le’Olam Va’ed,” must the congregation rise
completely or partially or is there no obligation to rise whatsoever?

Answer: The Rama writes in his work Darkei Moshe quoting the Mordechi
that it is customary to recite Barechu while standing. This is based on the
Talmud Yerushalmi which expounds the verse regarding Eglon, king of Mo’av,
“Rise, for Hashem has spoken to you”- Rabbi Elazar understood from here that
one must rise while reciting “Amen Yehe Shemeh Rabba” and any other words of
holiness.

Based on their words, one must stand while reciting “Baruch
Hashem Ha’Mevorach Le’Olam Va’ed,” for even Eglon, king of Mo’av, stood when he was
told the word of Hashem. It is therefore compulsory to stand while answering
Amen to Kaddish and while reciting “Baruch Hashem
Ha’Mevorach”.
Many other great Acharonim, including the great Mekubal, Rabbeinu Menachem Azarya
of Pano, rule likewise.

On the other hand, Rabbeinu Chaim Vital, chief disciple of the saintly Ari z”l, writes that the great Ari z”l would not stand up while
answering Amen to Kaddish and he said that the Yerushalmi quoted by the Rama is
incorrect, for it is a mistaken passage erroneously printed in the Talmud
Yerushalmi. Only when the Ari was already standing and the Chazzan began
reciting Kaddish would he remain standing until the conclusion of the Kaddish
at which point he would be seated again. Indeed, the Rama writes in the
beginning of the aforementioned Darkei Moshe that the Maharil would not stand
during Kaddish of the recitation of “Baruch Hashem
Ha’Mevorach Le’Olam Va’ed.” Only if he was standing in any case and the Chazzan
began Kaddish would the Maharil remain standing until the conclusion of the
Kaddish.

Based on this, according to the opinion of the saintly Ari z”l, there is no need to stand
during Kaddish or during the recitation of “Baruch Hashem
Ha’Mevorach Le’Olam Va’ed.” Maran Ha’Chida writes that were the great Rabbeinu
Menachem Azarya of Pano to have seen the words of the holy Ari, he would
certainly have agreed that one may remain seated during Kaddish, for Rabbeinu
Menachem Azarya ruled mostly based on the words of the holy Ari.

The great Rabbeinu Yosef Haim of Baghdad writes in his Sefer Od Yosef Hai that
the custom in his hometown of Bagdad is that the congregation rises slightly
while reciting “Baruch Hashem Ha’Mevorach Le’Olam Va’ed”; he writes that he searched
for a source for this custom but he has not found one. This is indeed the
custom is several places today. However, there is no basis for this custom, for
according to the Ashkenazi custom which follows the Rama, one must be standing
completely while reciting “Baruch Hashem Ha’Mevorach” whereas according to the
Sephardic custom, there is no need whatsoever to standing while reciting “Baruch
Hashem Ha’Mevorach.” All
Sephardic Acharonim agree with the ruling of the Ari z”l that there is no need to
stand during Kaddish or Barechu.

Summary: The Ashkenazi custom is to rise for answering Kaddish and
reciting “Baruch Hashem Ha’Mevorach Le’Olam Va’ed.” According to the Sephardic
custom, however, there is no need to stand during Kaddish and Barechu.
Nevertheless, even according to the Sephardic custom, if one was already
standing and the Chazzan begins reciting Kaddish, one should not be seated
until the Chazzan concludes the Kaddish. If a Sephardic individual is praying
in an Ashkenazi synagogue, it is preferable for him to stand during Kaddish and
Barechu in order not to be the only one sitting while everyone else around him
stands.

חינוך הילדים והבאתם לבית הכנסת

שאלה: האם יש חיוב על פי ההלכה, לילדים קטנים, להתפלל
בכל יום שלש תפלות, שחרית מנחה וערבית? והאם נכון להביא את הילדים לבית הכנסת
לתפלות הימים הנוראים?

תשובה: במשנה במסכת ברכות (דף כ ע”ב) שנינו: נשים
וקטנים חייבין בתפלה.

ומבואר אם כן, שגם הקטנים, שהם זקוקים לרחמי ה' יתברך, חייבים במצות תפלה.
וכשם שחובה על הגדולים לחנך את הקטנים בכל המצוות כולן, כמו כן חובה לחנכם למצות
תפלה, שהרי בכל המצות כולן, בין מצות שהן מן התורה, ובין מצות שהן מדברי רבותינו,
חובה לחנך ולהרגיל בהן את הקטנים, מצד מצות חינוך, וכן הדין לענין מצות התפלה.

ומכיון שאין חילוק במצות חינוך, בין מצוות שהן מן התורה, למצות שהן מדברי
רבותינו, לפיכך נראה, שאף על פי שמן התורה די בתפלה אחת בכל יום, וכן הנשים אינן
מחוייבות אלא בתפלה אחת בכל יום, מכל מקום ילדים קטנים (בנים), יש לחנכם להתפלל
שלש תפלות בכל יום. שחרית, מנחה וערבית.

וכן היה נוהג מרן רבינו עובדיה יוסף זצ”ל, שהיה נזהר לחנך את בניו מאז
שהיו יודעים היטב לקרוא, שיתפללו בכל יום כל שלשת התפלות. (ילקוט יוסף תפלה
ח”א עמוד תקח).

ואת הבנות יש לחנך שתתפלנה בכל יום לכל הפחות תפלה אחת, ונכון שתהיה זו תפלת
שחרית, עם ברכות השחר וקריאת שמע ותפלת שמונה עשרה. וכפי שביארנו כבר.

ואמנם יש להעיר, שאם רואה האב שהדבר מכביד מאד על בנו, צריך להזהר מאד שלא
להמאיס בעיניו את ענין התפלה, ולפעמים יש להתייעץ עם מחנכים מנוסים, עד כמה יש לדרוש
מהילדים להתפלל, בתחילה תפלה אחת, ואחר כך שניים, כלומר, שחרית ומנחה, ורק אחר
יתחיל לחנכו גם במצות תפלת ערבית.

ובענין הגיל, שיש לחנך בו את הקטנים להתפלל. כתב הפרי מגדים שהוא מגיל שש או
שבע. והכוונה בזה, בכל ילד לפי חריפות שכלו, ולפי כשרונותיו ובגרותו, שלא כל ילד
ניתן לחנכו לשלש תפלות מיד בתחילת לימוד הקריאה, אלא כל ילד יש לו את הטבע שלו, את
מדותיו ואת רמת הבנתו, עד שניתן לדרוש ממנו להתפלל כל יום שלש תפלות, ולהשתדל
שיהיה הדבר בנעימות ושמחה.

תפלות הימים הנוראים, הן ארוכות יותר, ולכן, את הילדים הגדולים, ודאי שיש
להביא לתפילות אלה, לחנכם במצות התפלה, אבל הקטנים ביותר, אין להביאם לבית הכנסת,
ואותם שהם בני חמש או שש שנים ובכל זאת באים לבית הכנסת, יש לדאוג שיבואו להחזירם
לביתם אחר זמן מה, כי על פי רוב הם אינם מסוגלים לשבת שעות רבות בשקט במקומם,
ובודאי שהייתם בבית הכנסת תגרום להפרעה לשאר המתפללים.

Educating Children Regarding
the Mitzvah of Prayer

Question: Is there a halachic requirement for
children to pray three times a day, namely, Shacharit, Mincha, and Arvit?
Similarly, is it correct to bring children to the synagogue during the High
Holidays?

Answer: The Mishnah (Berachot 20b) tells us: “Women,
slaves, and children are obligated to pray.” Based on this, children, who are
also dependent on the mercy of Hashem, are also obligated to pray. Just as it
is a Mitzvah upon adults to educate and train their children regarding all
other Mitzvot, it is also incumbent on adults to educate them regarding this
Mitzvah, for regarding all Mitzvot, whether Biblical or rabbinic in nature, one
is required to train one’s children to perform them so that they may become
acquainted with them; the Mitzvah of prayer is no different.

Since, regarding the Mitzvah of educating one’s
children to perform the Mitzvot, there is no distinction between Torah and
rabbinic commandments, it would thus seem that although the Torah obligation is
to pray only one prayer daily and indeed women are only required to pray once
daily, nevertheless, young boys should be trained to pray three times daily:
Shacharit, Mincha, and Arvit.

This was indeed the custom of Maran Rabbeinu Ovadia
Yosef zt”l who would educate his sons to pray all three daily
prayers as soon as they learned to read (Yalkut Yosef, Tefillah, Volume 1, page
508).

Girls should be trained to pray at least once a
day, preferably the Shacharit prayer which includes in it the Birkot
Ha’Shachar (morning blessings), Keri’at Shema, and the
Amida prayer. (When reciting the Pesukei De’Zimra and the
blessing before and after Keri’at Shema, girls and women should
omit the name of Hashem from the blessings in these places, as we have
discussed in the past.)

Nevertheless, we must point out that if the father
notices that this is overburdening the child, one must be exceedingly careful
not to make the child revolted by prayer. A parent must always consult with
wise and experienced educators as to how much a child should be expected to
pray; one should start by training the child with one prayer in the beginning,
then two (meaning Shacharit and Mincha), and only then should he start training
him to pray Arvit.

Regarding the age that one should start training
his children to pray, the Peri Megadim writes that the proper age is from the
age of six or seven. What this means is that every child must be individually
evaluated based on his intelligence, talents, and maturity, for not every child
can handle praying three prayers a day immediately upon being taught to read.
Every child must be judged by his own capabilities, characteristics, and level
of understanding, until he reaches a point when he can be expected to pray
three times a day through happiness and serenity.

Since the High Holiday prayers are longer than
usual, although older children should certainly be brought to the synagogue to
pray in order to educate them in the Mitzvah of prayer, younger children should
nevertheless not be brought to the synagogue. If one brings his children of
five or six years old who are brought to the synagogue in any event, one should
make certain to take them home after a while, for in most cases, such young
children are unable to sit quietly for hours on end and their presence in the
synagogue will certainly disturb the prayer of other congregants.