השמן
והפתילות הנותרים

שאלה: האם מותר לזרוק את השמן הנותר מהדלקת נרות חנוכה?

תשובה: השמן או נרות השעווה, המיועדים להדלקת נרות חנוכה, אין להשתמש בהם בשימוש אחר,
כגון לצורך אכילה, או להדלקת נרות שבת. והוא מפני שהשמן הוקצה למצוותו, כלומר,
מיוחד הוא אותו השמן למצות הדלקת נרות חנוכה, ולכן אין להשתמש בו שימוש אחר, אלא
עושה לו מדורה ושורפו. (כלומר שורף את השמן שלא לשום צורך).

והכוונה
במה שאמרנו שאין להשתמש בשמן הנותר לשימוש של חול, אינה לשמן הנשאר בבקבוק, אלא אך
ורק לשמן הנשאר בבזיכים של מנורת החנוכה, שאין להשתמש בו אחר כך לשימוש של חול, או
להשליכו לאשפה. וכן נרות הנותרים בקופסת הנרות, לא הוקצו כולם למצות הדלקת נרות
חנוכה, ורק שארית הנר שנותרה מן ההדלקה, אין להשתמש בה לשימוש אחר. 

יש
אומרים שאין לאסור להשתמש בשמן הנותר, אלא כאשר כבו הנרות בתוך חצי שעה מזמן
הדלקתן, שלמשך חצי שעה הוקצו למצותן. אבל אם דלקו הנרות כבר יותר מחצי שעה ואחר כך
כבו, אין עוד קדושה בשמן הנותר, ומותר להשתמש בו לכל שימוש. וכן דעת מרן הבית יוסף.

אולם
יש חולקים ואומרים שגם אם עברה חצי שעה, עדיין יש קדושה בשמן ובפתילות הנותרים.
ולכן כדי שלא להכנס למחלוקת הפוסקים בזה, נכון לעשות “תנאי” לפני ימי
החנוכה (או באמצע ימי החנוכה, שהתנאי שיועיל מכאן ולהבא, לימים הנותרים), ולומר
בפיו, שאינו מקצה את השמן והפתילות למצותן. (כלומר, יאמר: אני מתנה בזה, שאיני
מקצה את השמן והפתילות והנרות הנותרים מהדלקת נרות חנוכה למצותן). ואז לכל הדעות
יוכל להשתמש בהם לכל דבר. (חזון עובדיה חנוכה עמוד קס. תורת המועדים חנוכה עמוד
קכו. 

ולסיכום: נכון להתנות לפני חנוכה, או אפילו בתוך ימי החנוכה, שאין בכוונתו להקצות את
השמן והפתילות לשם מצוה. ואז לא תחול קדושה על שאריות השמן והפתילות, ויוכל לעשות
בהן מה שירצה.

The Laws of the Remaining Oil and Wicks used for Lighting Chanukah Candles

Question: May
one dispose of the remaining oil used for lighting Chanukah candles?

Answer: One should not use
the oil (or wax candles) designated for lighting Chanukah candles for any other
purpose, such as for eating or lighting Shabbat candles, since this oil has
already been designated for the Mitzvah of lighting Chanukah candles; thus, one
must not use it for any other purpose. Rather, one must burn the remaining oil
on its own, with this burning serving no alternate purpose.

When
we say that one may not use the leftover oil for a mundane purpose, this does
not refer to the oil remaining in the bottle; rather, this refers to the oil
that remains in the glass cups of the Chanukah Menorah. Only this oil should
not be used for a mundane purpose or disposed of. Similarly, those candles
remaining in the box have not become designated for the Mitzvah of lighting
Chanukah candles; only those candles which were actually lit as Chanukah
candles should not be used for any other purpose.

Some
say that it is only prohibited to make use of the remaining oil when the
candles were extinguished within a half-hour of being lit, for they were designated
for their Mitzvah for a timespan of a half-hour. However, if the candles stayed
lit for more than a half-hour and then went out, no sanctity rests on the
remaining oil and one may use it for whatever he pleases. This is indeed the
opinion of Maran Ha’Bet Yosef.

Nevertheless,
some disagree and write that even if the candles stayed lit for more than
half-an-hour, sanctity still rests on the remaining oil and wicks. Thus, one
should make a “condition” before the onset of Chanukah and delineate clearly by
mouth that he is not designating the oil and wicks for their Mitzvah. In this
way, one may use the remaining oil and wicks for whatever he pleases according
to all opinions (See Chazon Ovadia-Chanukah, page 160 and Torat Ha’Moadim-
Chanukah, page 126).

Summary: It is
proper to make a condition before Chanukah or even during the days of Chanukah
that one does not intend to designate the oil and wicks for the sake of the
Mitzvah. In this way, no sanctity will rest on the remaining oil and wicks and
one will be able to use them for whatever one wishes.

שאלה: מי שיוצא מביתו להתארח או לשרת בצבא בימי החנוכה, כיצד עליו לנהוג?

תשובה: היוצא לדרך בימי חג החנוכה ומתארח בבית חברו, יש לדון אם עליו להדליק במקום שנמצא שם או לא. ויש בזה חילוק, אם יש מי שמדליק נרות בביתו, אם לא.

אולם למנהג האשכנזים, כל אחד ואחד מבני הבית מדליק בפני עצמו, ולכן יש אומרים, שאם בעל הבית אינו נמצא בביתו, והוא לן במקום אחר, עליו להדליק במקום שנמצא שם, ויש חולקים.

ולהלכה כתב הגאון הראשון לציון מורינו ורבינו רבי יצחק יוסף שליט”א בספרו ילקוט יוסף (עמוד תפו), שכל מי שמדליקים עליו בביתו יוצא ידי חובת ההדלקה בהדלקה שמדליקים בביתו. ואינו רשאי לכוין שלא לצאת ידי חובה בהדלקה שבביתו, ולהדליק בעצמו, מאחר וכבר יצא ידי חובה בהדלקה שבביתו, ואינו רשאי להוציא עצמו מן החיוב ולברך בפני עצמו.

וכתב הגאון הראשון לציון שליט”א (עמוד תעה), שהוא הדין כאשר האדם מסתפק אם מדליקים עליו בביתו, שגם כן עליו להדליק בברכה. והוכיח כן מלשון המהרש”ל ועוד. ולכן אף כאשר יש ספק אם מדליקים עליו בביתו, עליו להדליק במקומו “בברכה”.

אולם יש להוסיף, שכתב מרן השלחן ערוך (סימן תרעז), אודות מי שנמצא בכפר של גויים, שאין שם נר חנוכה כלל, שאף על פי שמדליקים עליו בביתו, עליו להדליק נר חנוכה בברכה. זכר לנס חנוכה. ולכן, גם חיילים ספרדים, שנמצאים בחזית, ואינם רואים כלל נר חנוכה, עליהם להדליק נר חנוכה בברכה בחדרם.

ואם אין להם חדר בצבא, כגון שהם חונים על פני השדה, או שהם שוכנים בשוחות בלי קירוי וכדומה, ישתדלו להדליק נר חנוכה בתוך עששית (בית מגן מן הרוח העשוי זכוכית), ולא יברכו על ההדלקה. (חזון עובדיה, חנוכה, עמוד קנב והלאה).

The Laws of Boarders, Guests, Soldiers, and Yeshiva Students Regarding Chanukah Candles

Question: If one will be away from home as a guest during Chanukah, how should one act regarding lighting Chanukah candles? Similarly, what is the law regarding a soldier who will be at his military base during Chanukah?

Answer: If one is away from home during the holiday of Chanukah and stays as a guest at a friend’s home, we must discuss whether or not this guest must light Chanukah candles. Let us mention though that whether or not there is someone else lighting candles at home or not does make a halachic distinction.

If There is Someone Lighting Candles at Home
If one is travelling during the holiday of Chanukah but one’s wife or other family members are still at home and are lighting Chanukah candles there, one fulfills his obligation with the candles being lit in one’s home and one need not light Chanukah candles in his present location, for when Chanukah candles are lit in one’s home, all of the family members residing in the home fulfill their obligation, wherever they may be. For this reason, our custom is that only the head of the household lights the Chanukah candles at home since by doing so, the entire household fulfills their obligation.

According to the Ashkenazi custom, however, that each member of the household lights his own Chanukah candles, some say that if the head of the household is away from home, he must light on his own while others disagree.

Halachically speaking, the great Rishon Le’Zion, Hagaon Harav Yitzchak Yosef Shlit”a rules (in his Yalkut Yosef–Chanukah, page 486) that as long as there is someone lighting at the individual’s home, one will have fulfilled his obligation with this lighting. One may not have in mind not to fulfill one’s obligation with the lighting in one’s home, for one has already fulfilled his obligation in this way and one may not remove one’s self from this obligation and recite the blessings by himself.

If There is No One Lighting Candles at Home
If one is travelling and knows that there is no one lighting Chanukah candles in his home, for instance, if one’s wife and children are travelling with him, if this individual is staying in the home of a fellow Jew and is paying his host for his expenses, such as lodging, food, and the like, this individual must give his host a small sum of money in order to purchase a share of the host’s oil and wicks for the Chanukah candles. Alternatively, the host may grant his guest some of the oil and wicks as a gift (and in this instance, the host should add some more oil for the guest). In this way, the guest fulfills his obligation with the lighting of the host’s Chanukah candles.

The great Rishon Le’Zion Shlit”a (Yalkut Yosef-ibid, page 475) writes that when one is unsure whether or not someone will be lighting Chanukah candles on his behalf at home, one should light Chanukah candles in one’s current location with a blessing. He proceeds to support this view from the words of the Maharshal.

Soldiers and Yeshiva Students
Sephardic soldiers serving in the army and Yeshiva students studying abroad may rely on their father’s Chanukah candle-lighting at home and they need not light Chanukah candles at all. Regarding soldiers or Yeshiva students of Ashkenazi descent, if they have their own room in the military base or Yeshiva dormitory, they should light Chanukah candles with a blessing in their room similar to the above law of a guest.

Nevertheless, we must point out that Maran Ha’Shulchan Aruch (Chapter 677) rules that if one is in a completely non-Jewish town where there are no Chanukah candles to be seen at all, although Chanukah candles are being lit in one’s home, one must nevertheless light Chanukah candles with a blessing in one’s current location in commemoration of the miracle of Chanukah. Thus, even Sephardic soldiers serving on the front must light Chanukah candles with a blessing in their room.   

If the soldiers do not have a room for themselves, for instance, because they are encamped on the field or in uncovered trenches, they should make an effort to light in a glass box (which protects the candles from the wind) without reciting a blessing (see Chazon Ovadia-Chanukah, page 152).

שאלה: מי שיוצא מביתו להתארח או לשרת בצבא בימי החנוכה, כיצד עליו לנהוג?

תשובה: היוצא לדרך בימי חג החנוכה ומתארח בבית חברו, יש לדון אם עליו להדליק במקום שנמצא שם או לא. ויש בזה חילוק, אם יש מי שמדליק נרות בביתו, אם לא.

אולם למנהג האשכנזים, כל אחד ואחד מבני הבית מדליק בפני עצמו, ולכן יש אומרים, שאם בעל הבית אינו נמצא בביתו, והוא לן במקום אחר, עליו להדליק במקום שנמצא שם, ויש חולקים.

ולהלכה כתב הגאון הראשון לציון מורינו ורבינו רבי יצחק יוסף שליט”א בספרו ילקוט יוסף (עמוד תפו), שכל מי שמדליקים עליו בביתו יוצא ידי חובת ההדלקה בהדלקה שמדליקים בביתו. ואינו רשאי לכוין שלא לצאת ידי חובה בהדלקה שבביתו, ולהדליק בעצמו, מאחר וכבר יצא ידי חובה בהדלקה שבביתו, ואינו רשאי להוציא עצמו מן החיוב ולברך בפני עצמו.

וכתב הגאון הראשון לציון שליט”א (עמוד תעה), שהוא הדין כאשר האדם מסתפק אם מדליקים עליו בביתו, שגם כן עליו להדליק בברכה. והוכיח כן מלשון המהרש”ל ועוד. ולכן אף כאשר יש ספק אם מדליקים עליו בביתו, עליו להדליק במקומו “בברכה”.

אולם יש להוסיף, שכתב מרן השלחן ערוך (סימן תרעז), אודות מי שנמצא בכפר של גויים, שאין שם נר חנוכה כלל, שאף על פי שמדליקים עליו בביתו, עליו להדליק נר חנוכה בברכה. זכר לנס חנוכה. ולכן, גם חיילים ספרדים, שנמצאים בחזית, ואינם רואים כלל נר חנוכה, עליהם להדליק נר חנוכה בברכה בחדרם.

ואם אין להם חדר בצבא, כגון שהם חונים על פני השדה, או שהם שוכנים בשוחות בלי קירוי וכדומה, ישתדלו להדליק נר חנוכה בתוך עששית (בית מגן מן הרוח העשוי זכוכית), ולא יברכו על ההדלקה. (חזון עובדיה, חנוכה, עמוד קנב והלאה).

The Laws of Boarders, Guests, Soldiers, and Yeshiva Students Regarding Chanukah Candles

Question: If one will be away from home as a guest during Chanukah, how should one act regarding lighting Chanukah candles? Similarly, what is the law regarding a soldier who will be at his military base during Chanukah?

Answer: If one is away from home during the holiday of Chanukah and stays as a guest at a friend’s home, we must discuss whether or not this guest must light Chanukah candles. Let us mention though that whether or not there is someone else lighting candles at home or not does make a halachic distinction.

If There is Someone Lighting Candles at Home
If one is travelling during the holiday of Chanukah but one’s wife or other family members are still at home and are lighting Chanukah candles there, one fulfills his obligation with the candles being lit in one’s home and one need not light Chanukah candles in his present location, for when Chanukah candles are lit in one’s home, all of the family members residing in the home fulfill their obligation, wherever they may be. For this reason, our custom is that only the head of the household lights the Chanukah candles at home since by doing so, the entire household fulfills their obligation.

According to the Ashkenazi custom, however, that each member of the household lights his own Chanukah candles, some say that if the head of the household is away from home, he must light on his own while others disagree.

Halachically speaking, the great Rishon Le’Zion, Hagaon Harav Yitzchak Yosef Shlit”a rules (in his Yalkut Yosef–Chanukah, page 486) that as long as there is someone lighting at the individual’s home, one will have fulfilled his obligation with this lighting. One may not have in mind not to fulfill one’s obligation with the lighting in one’s home, for one has already fulfilled his obligation in this way and one may not remove one’s self from this obligation and recite the blessings by himself.

If There is No One Lighting Candles at Home
If one is travelling and knows that there is no one lighting Chanukah candles in his home, for instance, if one’s wife and children are travelling with him, if this individual is staying in the home of a fellow Jew and is paying his host for his expenses, such as lodging, food, and the like, this individual must give his host a small sum of money in order to purchase a share of the host’s oil and wicks for the Chanukah candles. Alternatively, the host may grant his guest some of the oil and wicks as a gift (and in this instance, the host should add some more oil for the guest). In this way, the guest fulfills his obligation with the lighting of the host’s Chanukah candles.

The great Rishon Le’Zion Shlit”a (Yalkut Yosef-ibid, page 475) writes that when one is unsure whether or not someone will be lighting Chanukah candles on his behalf at home, one should light Chanukah candles in one’s current location with a blessing. He proceeds to support this view from the words of the Maharshal.

Soldiers and Yeshiva Students
Sephardic soldiers serving in the army and Yeshiva students studying abroad may rely on their father’s Chanukah candle-lighting at home and they need not light Chanukah candles at all. Regarding soldiers or Yeshiva students of Ashkenazi descent, if they have their own room in the military base or Yeshiva dormitory, they should light Chanukah candles with a blessing in their room similar to the above law of a guest.

Nevertheless, we must point out that Maran Ha’Shulchan Aruch (Chapter 677) rules that if one is in a completely non-Jewish town where there are no Chanukah candles to be seen at all, although Chanukah candles are being lit in one’s home, one must nevertheless light Chanukah candles with a blessing in one’s current location in commemoration of the miracle of Chanukah. Thus, even Sephardic soldiers serving on the front must light Chanukah candles with a blessing in their room.   

If the soldiers do not have a room for themselves, for instance, because they are encamped on the field or in uncovered trenches, they should make an effort to light in a glass box (which protects the candles from the wind) without reciting a blessing (see Chazon Ovadia-Chanukah, page 152).

שאלה: מי שיוצא מביתו להתארח או לשרת בצבא בימי החנוכה, כיצד עליו לנהוג?

תשובה: היוצא לדרך בימי חג החנוכה ומתארח בבית חברו, יש לדון אם עליו להדליק במקום שנמצא שם או לא. ויש בזה חילוק, אם יש מי שמדליק נרות בביתו, אם לא.

אולם למנהג האשכנזים, כל אחד ואחד מבני הבית מדליק בפני עצמו, ולכן יש אומרים, שאם בעל הבית אינו נמצא בביתו, והוא לן במקום אחר, עליו להדליק במקום שנמצא שם, ויש חולקים.

ולהלכה כתב הגאון הראשון לציון מורינו ורבינו רבי יצחק יוסף שליט”א בספרו ילקוט יוסף (עמוד תפו), שכל מי שמדליקים עליו בביתו יוצא ידי חובת ההדלקה בהדלקה שמדליקים בביתו. ואינו רשאי לכוין שלא לצאת ידי חובה בהדלקה שבביתו, ולהדליק בעצמו, מאחר וכבר יצא ידי חובה בהדלקה שבביתו, ואינו רשאי להוציא עצמו מן החיוב ולברך בפני עצמו.

וכתב הגאון הראשון לציון שליט”א (עמוד תעה), שהוא הדין כאשר האדם מסתפק אם מדליקים עליו בביתו, שגם כן עליו להדליק בברכה. והוכיח כן מלשון המהרש”ל ועוד. ולכן אף כאשר יש ספק אם מדליקים עליו בביתו, עליו להדליק במקומו “בברכה”.

אולם יש להוסיף, שכתב מרן השלחן ערוך (סימן תרעז), אודות מי שנמצא בכפר של גויים, שאין שם נר חנוכה כלל, שאף על פי שמדליקים עליו בביתו, עליו להדליק נר חנוכה בברכה. זכר לנס חנוכה. ולכן, גם חיילים ספרדים, שנמצאים בחזית, ואינם רואים כלל נר חנוכה, עליהם להדליק נר חנוכה בברכה בחדרם.

ואם אין להם חדר בצבא, כגון שהם חונים על פני השדה, או שהם שוכנים בשוחות בלי קירוי וכדומה, ישתדלו להדליק נר חנוכה בתוך עששית (בית מגן מן הרוח העשוי זכוכית), ולא יברכו על ההדלקה. (חזון עובדיה, חנוכה, עמוד קנב והלאה).

The Laws of Boarders, Guests, Soldiers, and Yeshiva Students Regarding Chanukah Candles

Question: If one will be away from home as a guest during Chanukah, how should one act regarding lighting Chanukah candles? Similarly, what is the law regarding a soldier who will be at his military base during Chanukah?

Answer: If one is away from home during the holiday of Chanukah and stays as a guest at a friend’s home, we must discuss whether or not this guest must light Chanukah candles. Let us mention though that whether or not there is someone else lighting candles at home or not does make a halachic distinction.

If There is Someone Lighting Candles at Home
If one is travelling during the holiday of Chanukah but one’s wife or other family members are still at home and are lighting Chanukah candles there, one fulfills his obligation with the candles being lit in one’s home and one need not light Chanukah candles in his present location, for when Chanukah candles are lit in one’s home, all of the family members residing in the home fulfill their obligation, wherever they may be. For this reason, our custom is that only the head of the household lights the Chanukah candles at home since by doing so, the entire household fulfills their obligation.

According to the Ashkenazi custom, however, that each member of the household lights his own Chanukah candles, some say that if the head of the household is away from home, he must light on his own while others disagree.

Halachically speaking, the great Rishon Le’Zion, Hagaon Harav Yitzchak Yosef Shlit”a rules (in his Yalkut Yosef–Chanukah, page 486) that as long as there is someone lighting at the individual’s home, one will have fulfilled his obligation with this lighting. One may not have in mind not to fulfill one’s obligation with the lighting in one’s home, for one has already fulfilled his obligation in this way and one may not remove one’s self from this obligation and recite the blessings by himself.

If There is No One Lighting Candles at Home
If one is travelling and knows that there is no one lighting Chanukah candles in his home, for instance, if one’s wife and children are travelling with him, if this individual is staying in the home of a fellow Jew and is paying his host for his expenses, such as lodging, food, and the like, this individual must give his host a small sum of money in order to purchase a share of the host’s oil and wicks for the Chanukah candles. Alternatively, the host may grant his guest some of the oil and wicks as a gift (and in this instance, the host should add some more oil for the guest). In this way, the guest fulfills his obligation with the lighting of the host’s Chanukah candles.

The great Rishon Le’Zion Shlit”a (Yalkut Yosef-ibid, page 475) writes that when one is unsure whether or not someone will be lighting Chanukah candles on his behalf at home, one should light Chanukah candles in one’s current location with a blessing. He proceeds to support this view from the words of the Maharshal.

Soldiers and Yeshiva Students
Sephardic soldiers serving in the army and Yeshiva students studying abroad may rely on their father’s Chanukah candle-lighting at home and they need not light Chanukah candles at all. Regarding soldiers or Yeshiva students of Ashkenazi descent, if they have their own room in the military base or Yeshiva dormitory, they should light Chanukah candles with a blessing in their room similar to the above law of a guest.

Nevertheless, we must point out that Maran Ha’Shulchan Aruch (Chapter 677) rules that if one is in a completely non-Jewish town where there are no Chanukah candles to be seen at all, although Chanukah candles are being lit in one’s home, one must nevertheless light Chanukah candles with a blessing in one’s current location in commemoration of the miracle of Chanukah. Thus, even Sephardic soldiers serving on the front must light Chanukah candles with a blessing in their room.   

If the soldiers do not have a room for themselves, for instance, because they are encamped on the field or in uncovered trenches, they should make an effort to light in a glass box (which protects the candles from the wind) without reciting a blessing (see Chazon Ovadia-Chanukah, page 152).

מלוה מלכה

שאלה: האם חובה לאכול במוצאי שבת פת (לחם) לשם סעודה רביעית שנקראת גם כן מלוה מלכה?

תשובה: בגמרא במסכת שבת (דף קיט.) אמרו, “לעולם יסדר אדם שלחנו בערב שבת, אף על פי שאינו צריך אלא לכזית, ולעולם יסדר אדם שלחנו במוצאי שבת, אף על פי שאינו צריך אלא לכזית”. כלומר, יסדר את שלחנו, ויפרוש עליו מפה וכיוצא בזה בדרך כבוד, הן בליל שבת, והן במוצאי שבת. ומשמע לכאורה שסעודה רביעית על הפת (כלומר עם נטילת ידים וברכת המוציא ואכילת פת וברכת המזון) הרי היא חובה, כמו הסעודה הראשונה של שבת, שהרי שתיהן הוזכרו באותו סגנון בגמרא.

וכן כתב באמת הגר”א מוילנא, שמסמיכות מאמרים אלו משמע שסעודה רביעית צריכה להיות עם פת דוקא. וכבר פסקו כן הפוסקים, הרמב”ם ומרן השלחן ערוך (סי' ש) באותו לשון שהוזכר הדבר בגמרא.

ומרן החיד”א בספרו מחזיק ברכה הוסיף, שיש להזהר מאד בסעודה רביעית, ובעת שאוכל יכוין “ללוות את השבת” ולהשאיר ברכה לסעודות החול. וזאת על פי מה שאמרו במסכת פסחים (קג.) שהדבר דומה למלך שמלוים אותו בצאתו כשם שמלוים אותו בכניסתו. ובספר תוספת מעשה רב (סימן לט) הובא מעשה בגודל החיוב לאכול סעודה רביעית בכלל, שפעם אחת חלה רבינו הגר”א מוילנא במוצאי שבת, והיה מקיא ולא היה יכול לאכול סעודה רביעית, ואחר שישן ונרגע, ציוה את בני ביתו שיראו אם לא עלה עמוד השחר עדיין, יפררו לו כזית פת ויאכילוהו בכף כדי לקיים מצות סעודה רביעית. ורבינו יוסף חיים זצ”ל הוסיף שמעלת סעודה רביעית גדולה שמצלת מחיבוט הקבר.

אמנם מרן רבינו עובדיה יוסף זצ”ל העיר, שלדעת הגאונים, אף שודאי חובה לאכול סעודה רביעית, מכל מקום אין חיוב לאכלה עם פת. וכן מוכח מדברי עוד כמה מרבותינו הראשונים, שאין חיוב לאכול סעודה רביעית עם פת, אלא יכול להסתפק באכילת פת הבאה בכסנין, כגון עוגה (בשיעור כזית, עשרים ושבעה גרם) או אף בפירות.

ולכן להלכה העלה, שמצוה להשתדל לאכול פת ממש בסעודה רביעית, אבל אם אינו יכול לעשות כן, מפני שהוא שבע, יוכל לסמוך על שיטת הגאונים ולהסתפק באכילת עוגה. ואם אינו יכול לסעוד אף עם עוגה, יאכל לכל הפחות פירות. (וכעין זה מורים דברי מרן החיד”א ז”ל).

ומרן רבינו עובדיה יוסף זצ”ל היה זהיר באכילת סעודה רביעית עם פת לחם. ובכל מוצאי שבת לאחר שהיה חוזר משיעורו בבית הכנסת לעדת היזדים, היה נוטל את ידיו ואוכל סעודה רביעית. (ובערוב ימיו, כאשר פעם אחת לא יכול היה לאכול סעודה זו מרוב חוליו, הצטער על כך, וכשדיבר על צערו בפני אחד ממקורביו, אמר לו, ראה, שאפילו סעודה רביעית לא אכלתי מרוב כאבים).

ובהלכה הבאה יבואר דין הנשים וסגולתן בענין זה.

Melaveh Malka

Question: Is one obligated to eat bread on Motza’ei Shabbat for the fourth Shabbat meal which is also referred to as “Melaveh Malka” (meal escorting out the Shabbat Queen)?

Answer: The Gemara in Masechet Shabbat (119b) tells us that one should always set one’s table nicely (by placing a tablecloth on it and the like) on Erev Shabbat even if one only plans to eat a Kezayit (olive’s volume) of bread and one should always set one’s table nicely on Motza’ei Shabbat even if one only plans on eating a Kezayit of bread. It seems from here that eating bread (meaning washing one’s hands, reciting the Hamotzi blessing, eating bread, and reciting Birkat Hamazon) during the fourth Shabbat meal is compulsory just as it is regarding the first Shabbat meal, for both of these meals were mentioned within the same Gemara.

The Gaon of Vilna proves likewise from the juxtaposition of these two teachings in the Gemara that we can infer that the fourth Shabbat meal requires bread. The Rambam and Maran Ha’Shulchan Aruch (Chapter 300) rule likewise. Maran Ha’Chida adds in his Sefer Machazik Beracha that one should be very meticulous regarding the fourth Shabbat meal and one should have in mind while eating to “escort the Shabbat Queen out” and to retain blessing for the various meals during the week. This is based on the Gemara in Masechet Pesachim (103a) that a king is escorted out just as he is escorted in. The Sefer Tosefet Ma’aseh Rav (Chapter 39) recounts a story about the importance of eating the fourth Shabbat meal, that once Hagaon Rabbeinu Eliyahu (the Gaon) of Vilna fell ill on Motza’ei Shabbat and he vomited and was not able to partake of the fourth Shabbat meal. After falling asleep and recovering, when he awoke he asked his family members to check if dawn had broken yet, for if not, he asked for them to crumble a Kezayit of bread and spoon-feed it to him so that he may fulfill the Mitzvah of eating the fourth Shabbat meal. The saintly Rabbeinu Yosef Haim adds that partaking of the fourth Shabbat meal protects one from agonizing suffering after death some must endure in the grave.

 Maran zt”l points out that according to the Geonim, although there is certainly an obligation to eat the fourth Shabbat meal, nevertheless, there is no obligation to eat bread. This is also the opinion of several of the Rishonim that one need not eat bread during the fourth Shabbat meal, and “Kisnin” bread, such as cakes or pastries (a Kezayit worth, approximately 27 grams), or fruit is sufficient.

Thus, halachically speaking, Maran zt”l concludes that it is a Mitzvah to eat bread during the fourth Shabbat meal, however, if one cannot because one is already satiated, cake or cookies are sufficient. If one cannot even eat cake, one should at least have some fruit (the words of the Chida also imply this).

Maran Rabbeinu Ovadia Yosef zt”l was extremely scrupulous regarding partaking of a bread meal for Melaveh Malka. Every Motza’ei Shabbat after returning from his weekly class in the Yazdim synagogue, he would wash his hands and partake of the fourth Shabbat meal. (Towards the end of his life when he was once so ill that he could not partake of this meal, this caused him much anguish, so much so that he exclaimed to one of his relatives, “Look at me! I am in so much pain that I cannot even eat the fourth Shabbat meal!)

דין הנשים בסעודת מלוה מלכה

בהלכה הקודמת ביארנו שמצוה על כל אדם להשתדל לאכול סעודה רביעית שנקראת גם כן סעודת מלוה מלכה, על שם שהיא נערכת במוצאי שבת ללוות את שבת המלכה בצאתה ולהותיר ברכה לסעודות החול. וביארנו שמצוה להשתדל לאכול פת (לחם) בסעודה זו, ומי שאינו יכול לאכול פת מחמת שובעו, יוכל לסעוד בפת הבאה בכסנין (כגון עוגה או קרקרים וכדומה). ואם אינו יכול אף בפת הבאה בכסנין, יאכל על כל פנים פירות.

ולענין הנשים אם עליהן להשתדל לאכול סעודה רביעית, הנה בספר תוספת מעשה רב (סי' לט) כתב, שפעם אחת קבלה על עצמה הרבנית אשתו של הגר”א מוילנא להתענות הפסקה (תענית הפסקה היא תענית ממוצאי שבת עד ליל שבת רצוף) ולכן הפסיקה מלאכול אחר סעודה שלישית בשבת, ומיד אחר ששמעה הבדלה מאחרים שכבה לישון. ויוודע הדבר להגר”א ושלח להודיע לה, שבכל ההפסקות שתעשה לא יכופר לה ההפסד של מניעת סעודה רביעית אחת. ואז תיכף ומיד קמה וגם ניצבה ואכלה סעודה רביעית. ומזה מבואר דעת רבינו הגר”א שיש חיוב בסעודה זו גם לנשים. (וכיוצא בזה כתב גם הגאון רבי יוסף חיים מבבל בשו”ת רב פעלים (ס”י לה) שהנוהגים לעשות תענית הפסקה בשנה מעוברת, אסור להם להפסיק מלאכול תיכף אחר סעודה שלישית של שבת, ולבטל סעודה רביעית.)

וכן העלה בספר פתח הדביר, שאף הנשים צריכות לאכול סעודה רביעית, וזאת על פי מה שכתב בספר מטה משה (ס”י תקיג) “עצם יש באדם ונסכוי שמו, והיא הנקראת לוז, שהיא עיצומו ועיקרו ושרשו של האדם, מעצם השמים, וגם כשימות האדם העצם ההיא אינה נימוחה ולא נפחתת, ואפילו יכניסוה באש אינה נשרפת, והיא נצחית, וממנה יחיה האדם לעת תחית המתים”. וכן אמרו חז”ל במדרש (קהלת רבה פי”ב ס”ה) מהיכן אדם מניץ לעתיד לבא? מן הלוז שבשדרה. ואמרו המקובלים שאין העצם נהנית אלא מסעודה רביעית של מוצאי שבת. ולכן גם הנשים צריכות לסעוד סעודה רביעית. ויש עוד טעמים לזה שאי אפשר להאריך בהם.

ולפיכך כתב מרן הרב עובדיה יוסף זצוק”ל שגם הנשים תשתדלנה לקיים מצות סעודה רביעית. והוסיף שמובא בשם הרב הקדוש רבי אלימלך מליז'נסק, שסגולה לנשים שתלדנה בקלות, שתאכלנה איזה דבר לשם מצות סעודה רביעית, ותאמרנה בפיהן “לשם מצות סעודת מלוה מלכה” ועל ידי זה תלדנה בנקל ובהרוחה בעזרת ה' יתברך. ושמענו כמה מקרים שנראה שהועילה סגולה זו.

The Laws of Women Regarding the “Melaveh Malka” Meal

In the previous Halacha we have explained that one should put forth an effort to eat The fourth Shabbat meal, which is also known as the “Melaveh Malka” meal, which is held on Motza’ei Shabbat to escort out the Shabbat Queen and to retain blessing for the rest of the meals of the week. We also explained that there is a special Mitzvah for one to eat bread during the fourth Shabbat meal, but if one is unable to do so because he is already satiated, one may partake of “Kisnin” bread (such as cake or crackers) instead. If one cannot even eat “Kisnin” bread, one should at least partake of some fruit.

Regarding whether or not women should put forth effort to eat the fourth Shabbat meal, the Sefer Tosefet Ma’aseh Rav (Chapter 39) recounts that once, the wife of the Gaon of Vilna accepted a fast upon herself that was to last from Motza’ei Shabbat until Friday night consecutively. Thus, she refrained from eating immediately after the Third Shabbat meal and immediately upon hearing Havdalah, she went to bed. This matter became known to the Gra and he sent a messenger to tell his wife that all of the fasts that she had undertaken would not suffice to atone for missing the fourth Shabbat meal even once. Immediately upon hearing this, she quickly rose and ate the fourth Shabbat meal. Clearly, we can infer that the Gra maintains that women are also obligated in the Mitzvah of partaking of the fourth Shabbat meal. (Similarly, Hagaon Rabbeinu Yosef Haim of Baghdad writes in his Responsa Rav Pe’alim (Chapter 35) that those who customarily fast on Jewish leap years from Motza’ei Shabbat until Friday night consecutively may not begin fasting immediately following the third Shabbat meal, thereby cancelling the fourth Shabbat meal.)

Similarly, the Sefer Petach Ha’Devir writes that women must also partake of the fourth Shabbat meal. This based on what is written in the Sefer Mateh Moshe (Chapter 513) that “there is a bone in a person’s body called ‘Nascoy’, which is also known as the ‘Luz’ bone, which is the essence and root of the human being from the essence of Heaven. When a person dies, this bone neither disintegrates nor becomes diminished and even if it were to be thrown into fire it would not burn, for this bone is eternal and from it will a person be restored at the time of the resurrection of the dead.” Similarly, our Sages tell us in the Midrash (Kohelet Rabba Parasha 12, Chapter 5) that in the future, a person will be resurrected using the “Luz” bone located in one’s spine. The Mekubalim tell us that this bone benefits solely from the fourth Shabbat meal eaten on Motza’ei Shabbat. Thus, women must also partake of the fourth Shabbat meal. There are more reasons for this which we cannot go into detail about at the present time.

Therefore, Maran Rabbeinu Ovadia Yosef zt”l writes that women should also put forth an effort to partake of the fourth Shabbat meal. He adds that it is quoted in the name of the saintly Rav Elimelech of Lizhensk that when a woman eats something for the fourth Shabbat meal and says beforehand, “this is for the sake of the Melaveh Malka meal,” it is especially auspicious for easy childbirth and in this merit they will, G-d willing, give birth easily and safely. We are actually aware of several cases where this Segulah (auspicious custom) has worked.

מי שמצא כסף בשבת

שאלה: האם מותר לדחוף בשבת דבר מוקצה, על ידי דחיפה ברגליו? וכגון, מי שמצא בשבת ארנק, האם יוכל לדחפו ברגליו הצידה, בכדי שלא יבא לידי הפסד?

וטעם הדבר, משום שטלטול “בגופו”, כלומר, בשאר חלקי הגוף, אינו נחשב לטלטול מוקצה בשבת. שלא גזרו חכמים איסור טלטול, אלא כשמטלטל בידיו דוקא, אבל כשאינו עושה כן בידיו, אלא ברגליו וכיוצא בזה, אין בדבר איסור.

לאור האמור למדנו, לגבי מה שהזכרנו בהלכות קודמות, שאסור לטלטל בשבת אריזת קמח וכדומה. ולפיכך מי שחפץ להוציא בשבת איזה דבר מהמקפיא, ויש שם אריזת קמח שמסתירה את אותו הדבר, הרי אסור להזיז את אריזת הקמח שהיא בגדר “מוקצה מחמת גופו”. ומכל מקום, אם רוצה להזיז את הקמח באמצעות המרפק, הרי הדבר מותר, כי גם זה בכלל טלטול בגופו שאינו אסור בשבת.

ולסיכום: מותר לטלטל מוקצה בשבת, על ידי דחיפה ברגליו. לכן, המוצא ארנק של מעות בשבת, מותר לו לדחוף אותו ברגליו למקום מוצנע, בכדי שאדם אחר לא ימצא אותו וילך לאיבוד.

One Who Finds Money on Shabbat

Question: Is one permitted to move Muktzeh on Shabbat by pushing it with one’s feet? For instance, if one finds a wallet on Shabbat, may one push it aside with one’s feet so that one does not incur a monetary loss?

A Wallet Containing Money is Muktzeh on Shabbat

Answer: Indeed, a wallet containing money is Muktzeh on Shabbat for money is considered “innate Muktzeh” similar to wood and stones which may not be moved on Shabbat since they are not a utensil and are not usable for any purpose on Shabbat. Let us now quote the words of Maran Ha’Shulchan Aruch, after which we shall explain their meaning.

The Ruling of Maran HaShulchan Aruch Regarding Moving Muktzeh with One’s Body
Maran Ha’Shulchan Aruch (Chapter 311, Section 8) rules as follows: “Moving Muktzeh with one’s body is permitted even for the purpose of a forbidden object. Thus, if there is straw, which is usually designated for burning, on one’s bed, one may shake it off using one’s body.” This means that straw is Muktzeh on Shabbat since the common usage of straw in those times was to fuel fires used for heat and cooking. Therefore, straw is Muktzeh on Shabbat since it is designated for something prohibited on Shabbat. Nevertheless, if one wishes to lie down on top of the straw (as was likewise common in those days) and the straw is strewn about in a manner that would be uncomfortable to lie on, one may push the straw with one’s feet or with any other part of one’s body in order to smooth out the bedding so that it will be comfortable to lie on.

The reason for this is because moving [Muktzeh] with one’s “body”, meaning any part of one’s body besides for one’s hands, is not considered moving Muktzeh on Shabbat, for our Sages only forbade moving Muktzeh with one’s hands on Shabbat; however, there is no prohibition involved when one does so using one’s feet or any other body part.

The Status of Straw on Shabbat
We should mention that what we have mentioned above that straw is Muktzeh on Shabbat because it is designated for burning was only applicable in earlier times when straw would be used for fueling fires. However, if the straw is designated as animal feed and one would like to move it in order to feed one’s animals, one may do so and it is not considered Muktzeh. When the straw is not designated for any particular purpose, it retains its Muktzeh status, similar to wood and stones.

The Opinion of the Mishnah Berura Regarding Moving a Wallet
Based on the aforementioned words of Maran Ha’Shulchan Aruch, the Mishnah Berura (end of Chapter 266) writes that although one who finds a wallet on Shabbat may not move it [with one’s hands] to any place, nevertheless, one may kick it aside to a more discreet place so that another person does not come along and snatch it. Although Hagaon Chazon Ish disagrees with the Mishnah Berura, Maran zt”l sides with the opinion of the Mishnah Berura and writes that moving Muktzeh with one’s body is permissible on Shabbat even if one does so intentionally. Hagaon Harav Shlomo Zalman Auerbach zt”l and others rule likewise.

Based on this, we can infer a law regarding the prohibition to move bags of flour and the like on Shabbat. If one wishes to take something out of the freezer on Shabbat and there is a bag of flour blocking that specific item, one may not move the bag of flour, for it is considered “innate Muktzeh”. Nevertheless, one may move the bag of flour with one’s elbow for this is likewise considered “moving Muktzeh with one’s body” which is permissible on Shabbat.

Summary: One may move Muktzeh on Shabbat using different parts of one’s body besides for one’s hands. Thus, if one finds a wallet on Shabbat, one may push it aside with one’s feet to a more unobtrusive place so that someone else does not pass by and take it.

טלטול אוכלין

שאלה: האם מותר לטלטל בשבת מאכלים שאינם מיועדים לשימוש בשבת,  כגון בשר המוכן עבור יום ראשון, וכן אבקת אפיה וסוכר וניל שאי אפשר להשתמש בהם בשבת?

בהלכות הקודמות ביארנו באופן כללי את עיקר דין מוקצה בשבת, שיש דברים שאסרו רבותינו לטלטלם (להזיזם) בשבת. וכתבנו, כי כלים שמלאכתם להיתר, מותר לטלטלם לצורך כל שהוא. וכלים שמלאכתם לאיסור, מותר לטלטלם לצורך גופם או מקומם. וכפי שהסברנו.

ואבנים ועפר וכיוצא בזה, הרי הם בכלל “מוקצה מחמת גופו“, שאסור לטלטלם אפילו לצורך גופם או מקומם.

ועתה נבאר מה הדין לגבי טלטול מאכלים בשבת, האם שייך בהם איסור מוקצה או לא?

ובודאי כאשר נבא לדון בענין זה, נראה שאי אפשר להחשיב מאכלים למוקצה מחמת כלי שמלאכתו לאיסור או להיתר, שהרי המאכלים אינם כלים. אבל יש לדון אם שייך במאכלים דין “מוקצה מחמת גופו”.

ובאמת שהדבר תלוי, שאם אותו מאכל ראוי לאכילה בעצם יום השבת, כגון עוגות ועוגיות וכדומה, מותר לטלטלו בשבת. וכלשון מרן השלחן ערוך (סימן שי סב), “אין שום דבר תלוש הראוי לאכילה מוקצה לשבת”.

אבל אם אותו מאכל אינו ראוי לאכילה בשבת, כגון עיסה של בצק, שאינה עומדת לאכילה עד שיאפו אותה, וכן מאכלים מקולקלים, שאי אפשר לאכול מהם כעת, אסור לטלטלם בשבת, כדין עפר ואבנים, שאסורים בטלטול בשבת. וכמו שפסק מרן השלחן ערוך, לגבי ענבים שהניחו אותם לייבוש לעשות מהם צימוקים, וכעת הם מסריחים הואיל ועדיין לא נשלמה הכנתם, ואסור לטלטלם בשבת.

ומכאן אנו למדים גם כן לענין אבקת אפיה, שמכיון שאי אפשר לאכול ממנה בשבת, שאינה מוכשרת למאכל אלא לאחר האפיה, הרי היא מוקצת מחמת גופה, ואסור לטלטלה בשבת. אולם אבקת סוכר וניל, מכיון שבאמת היא ראויה למאכל אף ללא אפיה (כגון בסלט פירות), מותר לטלטלה בשבת. וכן בשר, אף שהוא מיועד ליום חול, ואין כוונה לאכול ממנו בשבת, מותר לטלטלו, כיון שלא שייך איסור מוקצה במאכלים שאפשר לאכול מהם בשבת.

ולפי מה שביארנו שמוקצה מחמת גופו אסור לטלטלו אפילו לצורך גופו או מקומו, אין לטלטל אבקת אפיה בשבת אפילו לצורך. וכן בשר שאינו ראוי לאכילה כלל בשבת, אסור לטלטלו בשבת אפילו לצורך, כיון שהוא מוקצה מחמת גופו.

לפיכך, אדם שצריך להוציא מהמקפיא שבביתו חלה קפואה, והחלה מוסתרת על ידי אריזת קמח או אבקת אפיה, אסור לו לטלטל את הקמח כדי להוציא את החלה, שהרי הקמח הוא מוקצה מחמת גופו ואסור לטלטלו בשום אופן. (אלא באופן מיוחד כמו שנבאר בהמשך בעזרת ה').

Moving Food Items on Shabbat

Question: May one move food items on Shabbat if they are not intended for Shabbat use, such as meat designated for Sunday or baking powder and vanilla sugar which have no use on Shabbat?

Answer: In the previous Halachot we have explained the primary laws of Muktzeh on Shabbat which is that our Sages forbade moving certain objects on Shabbat. We have written that objects which are used for work permitted on Shabbat may be moved for any purpose. Tools that are used for work prohibited on Shabbat may be moved for their own use or use of their place, as we have explained above.

Rocks, dirt, and the like are categorized as “innate Muktzeh” which are prohibited to be moved even for their own use or use of their place.

We must now explain the laws of moving various food items on Shabbat. Do the laws of Muktzeh apply here or not?

At first glance, food items can certainly not be considered objects used for permissible or forbidden work or on Shabbat, for food is not a utensil or a tool. However, we must discern whether or not food can be considered “innate Muktzeh”.

Indeed, this depends on whether or not the given food is able to be eaten on this specific Shabbat, such as cakes, cookies, and the like, for if this is the case, it may be moved on Shabbat. Similarly, Maran Ha’Shulchan Aruch rules (Chapter 310, Section 2): “There is no edible item that is detached from the ground that can be considered Muktzeh on Shabbat.”

However, if any specific food item is not edible on Shabbat, such as dough that is inedible until it is baked or rotten foods that are currently inedible, one may not move it on Shabbat, similar to the law of dirt and stones which may not be moved on Shabbat. Similarly, Maran Ha’Shulchan Aruch rules that grapes which were left out to dry in order to make raisins out of them and are now rotten, since the preparation process is not yet complete, one may not move them on Shabbat.

Based on this, baking powder which is inedible until after the baking process retains the law of “innate Muktzeh” and may not be moved. However, regarding vanilla sugar which is edible even without being baked (such as in a fruit salad), it may be moved on Shabbat. Similarly, meat which one intends to serve on a weekday and not partake of on Shabbat may still be moved on Shabbat since the prohibition of Muktzeh does not apply to things which can be eaten on Shabbat.

Based on what we have explained above that “innate Muktzeh” may not be moved even for its own use or use of its place, one may not move baking powder on Shabbat even if there is a purpose in doing so. Similarly, meat which is completely inedible on Shabbat may not be moved even for a purpose since it is “innate Muktzeh.”

Thus, if one needs to take a frozen Challah out of the freezer on Shabbat but the Challah is stuck behind a bag of flour or baking powder, one may not move the flour or baking powder in order to take out the Challah, for flour and baking powder are considered “innate Muktzeh” and there is no permissible way to move them (besides for a special exception that we shall, G-d willing, discuss further).

מי שנסתפק אם הזכיר רצה והחליצנו בברכת המזון

הנה הלכה רווחת, שהואיל ומצות ברכת המזון היא מן התורה, כמו שנאמר ואכלת ושבעת וברכת את ה', לכן המסתפק אם בירך ברכת המזון אם לאו, חייב לחזור ולברך ברכת המזון מספק, לפי הכלל “ספק דאוריתא (של תורה) להחמיר”. וכמו שביארנו כבר בדין הזכרת “רצה והחליצנו” בברכת המזון ביום השבת. ולפי זה נראה לכאורה שהוא הדין לענין מי שמסתפק אם הזכיר רצה והחליצנו ביום השבת, שהואיל ואם שכח להזכיר רצה והחליצנו הדין הוא שצריך לחזור ולברך, אם כן הוא הדין גם כן שמחמת הספק יצטרך לחזור ולברך.

אלא שבאמת, אף שברכת המזון היא מן התורה, מכל מקום דין הזכרת רצה והחליצנו בברכת המזון אינו מן התורה. וכן כתבו רבים מרבותינו הראשונים, ומהם הרשב”ץ (רבי שמעון בר צמח) בפסקיו לברכות (מט.). ועוד. ועל כן נראה יותר שכאשר הוא מסתפק אם הזכיר רצה והחליצנו או לא, הרי הדין הוא שאינו צריך לברך, לפי הכלל “ספק דרבנן להקל”. שהרי מן התורה יצא ידי חובת ברכת המזון אף אילו לא הזכיר רצה והחליצנו.

אולם בשו”ת בשמים ראש סי' רפז, (המיוחס ברובו לרבינו הרא”ש), כתב, שהואיל וחזקה על אדם שהוא ממשיך בברכתו כפי שהוא רגיל לברך בכל ימות השבוע, על כן יש להניח יותר שלא הזכיר בברכת המזון “רצה והחליצנו”, ולכן עליו לחזור ולברך ברכת המזון כדין מי שנזכר שבודאות לא הזכיר רצה והחליצנו בברכת המזון. וכמו שאנו פוסקים לענין מי שנסתפק לאחר שסיים תפילתו בימים אלו, אם הזכיר בתפילתו בברכת השנים “ותן טל ומטר לברכה”, שאנו מניחים יותר ששכח שאנו בימות הגשמים, והמשיך כרגילותו בימות הקיץ שאין מבקשים על הגשמים, ועל כן חייב לחזור ולהתפלל, כמו כן הדין לענין הזכרת רצה והחליצנו.

ומרן הרב עובדיה יוסף זצוק”ל, אחר שדן בענין זה באריכות בספרו שו”ת יביע אומר (ח”ז דף סח), כתב, שאף שבדרך כלל אנו נוטים לומר שחזקה על כל אדם שהמשיך ברגילותו בתפילה ושאר ענינים, מכל מקום לענין ברכת המזון בשבת, יש סברא שעומדת כנגד חזקה זו, שהואיל ואימת השבת עומדת על האדם ביום השבת, שהרי כל האוירה ביום השבת משתנה, והאדם רגיל להזהר בכל איסורי שבת בכל רגע ורגע, אם כן יש מקום לתלות שאדרבא זכר שהוא יום השבת ולא שכח להזכיר רצה והחליצנו. ואף שלא יצא הדבר עדיין מידי ספק, מכל מקום הואיל וביארנו כבר שדין הזכרת רצה והחליצנו אינו אלא מדרבנן ואינו מן התורה, אם כן חזר הדין שספק דרבנן להקל, ועל כן להלכה בנדון כזה אין לחזור ולברך ברכת המזון.

ולסיכום: מי שסיים ברכת המזון (בסעודות הראשונה והשנייה) ביום השבת, וכעת הוא מסופק אם הזכיר בברכת המזון רצה והחליצנו, אינו חוזר לברך ברכת המזון, הואיל ועיקר דין הזכרת רצה והחליצנו אינו אלא מדרבנן. ואין לחוש לכך שמסתמא המשיך ברגילות לשונו בכל ימות השבוע ולא הזכיר רצה והחלצינו, מכיון שכנגד זה יש לומר שהואיל ואימת השבת עליו, זכר להזכיר בברכתו רצה והחליצנו.

ואם לאחר שסיים ברכת “בונה ירושלים” הסתפק אם הזכיר רצה והחליצנו, ועדיין לא התחיל בברכת “הטוב והמטיב” שאחרי ברכת בונה ירושלים, אז יתקן את הדבר על ידי שיברך “ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם” וכו', כמו שביארנו בהלכה הקודמת.

If One is Unsure Whether or Not One Has Inserted “Retzeh Ve’Hachalitzenu” into Birkat Hamazon

The Halacha is clear that since Birkat Hamazon is a Torah obligation, as the verse states, “And you shall eat and you shall be satisfied and you shall bless Hashem, your G-d,” if one is unsure whether or not one has recited Birkat Hamazon, one must recite Birkat Hamazon over again based on the rule, “When in doubt regarding a Torah law, one must act stringently.” It seems that the same should apply to one who is unsure whether or not he has recited “Retzeh Ve’Hachalitzenu” on Shabbat, for since we know that if one forgets to insert “Retzeh Ve’Hachalitzenu” one must repeat Birkat Hamazon, the same should apply that even when one is unsure, one must likewise repeat Birkat Hamazon.

Nevertheless, the truth of the matter is that although reciting Birkat Hamazon is a Torah obligation, inserting “Retzeh Ve’Hachalitzenu” is not. Many Rishonim write likewise including the Tashbetz, in his work on Masechet Berachot (49a), and others. Based on this, it would seem that when one is unsure if he has recited “Retzeh Ve’Hachalitzenu” or not, one need not repeat Birkat Hamazon based on the rule, “When in doubt regarding a rabbinic law, one acts leniently,” for according to Torah law, one has fulfilled his obligation of reciting Birkat Hamazon even without inserting “Retzeh Ve’Hachalitzenu.”

Nevertheless, the Responsa Besamim Rosh, Chapter 287 (which is attributed mostly to Rabbeinu Asher, the Rosh) states that since the assumption is that one has recited Birkat Hamazon the way one usually would during the rest of the week, we must therefore assume that one has omitted “Retzeh Ve’Hachalitzenu” and one must therefore repeat Birkat Hamazon similar to the law of one who is certain that he has not inserted “Retzeh Ve’Hachalitzenu” into Birkat Hamazon.

After dealing with this matter lengthily in his Responsa Yabia Omer (Volume 7, page 68), Maran Rabbeinu Ovadia Yosef zt”l writes that although we usually follow the assumption that one follows one’s routine with regards to prayer and the like, nevertheless, regarding Birkat Hamazon on Shabbat there is an argument which counteracts this assumption which is that since the fear of Shabbat rests on an individual on Shabbat, for on Shabbat there is indeed a unique aura and one is therefore careful not to transgress the prohibitions of Shabbat at all times, there is thus room to assume that, on the contrary, one did not forget to insert “Retzeh Ve’Hachalitzenu.” Although this is still an uncertainty, since we have already explained that inserting “Retzeh Ve’Hachalitzenu” is only a rabbinic law, we must therefore follow the rule of “When in doubt regarding a rabbinic law, one acts leniently.” Thus, halachically speaking, in our scenario one would not repeat Birkat Hamazon.

Summary: If one concludes Birkat Hamazon (after the first and second Shabbat meals) and becomes unsure whether or not he has inserted “Retzeh Ve’Hachalitzenu” into Birkat Hamazon, one will not repeat Birkat Hamazon since the essence of reciting “Retzeh Ve’Hachalitzenu” is only based on a rabbinic law. One need not be concerned that one has followed his regular weekday routine of reciting Birkat Hamazon without inserting “Retzeh Ve’Hachalitzenu” since one is surrounded by the aura of Shabbat and one may therefore assume that one did remember to insert “Retzeh Ve’Hachalitzenu.”

If after reciting “Boneh Yerushalayim” one becomes unsure whether or not one has recited “Retzeh Ve’Hachalitzenu” and one did not yet begin the blessing of “La’ad Ha’el Avinu,” one may correct this by inserting the blessing of “Baruch Ata Hashem etc. Shenatan Shabbatot etc.” as we have discussed in the previous Halacha.

דין הנשים בסעודות שבת – מנהג מרן זצ”ל

שאלה: האם נשים חייבות לאכול שלוש סעודות בשבת, כפי שהאנשים חייבים?

תשובה: בהלכות הקודמות ביארנו את עיקרי הדינים הנוגעים לסעודות השבת, ובכללם, שכל אדם חייב לאכול שלוש סעודות בשבת, האחת בליל שבת, והשנייה ביום השבת, והשלישית ביום השבת בצהריים.

כמו כן ביארנו, שיש לברך על “לחם משנה” בסעודת הללו, כלומר, יש לברך המוציא על שתי כיכרות. וכפי שנתבאר.

ולענין נשים, אם הן חייבות בסעודות הללו או לא. כבר עמד בשאלה זו רבינו משה מפונטיזא (שהיה מבעלי התוספות לפני יותר משמונה מאות שנה), ושלח את ספקו בפני רבינו תם, האם נשים חייבות בשלש סעודות? שהרי כלל גדול בידינו, שנשים פטורות ממצות עשה שהזמן גרמא, כלומר, נשים פטורות מכל מצוה שהיא ב”קום ועשה”, ושהיא תלויה בזמן. כגון, מצות לולב, שהיא ב”קום ועשה” (ליטול לולב), והיא תלויה בזמן (רק בחג הסוכות). והרי גם מצות סעודות השבת, היא מצות עשה, והיא תלויה בזמן, שאינה שייכת בימות החול אלא בשבת דוקא. ולפי זה לכאורה נשים פטורות ממצוה זו.

והשיב לו רבינו תם, שנשים חייבות במצות סעודות השבת, משום שמצוה זו היא זכר לנס שירד מן מהשמים לבני ישראל במדבר, והיתה יורדת להם מנה כפולה לכבוד שבת, ומאחר ואף הנשים היו באותו הנס של ירידת המן, הרי שאף הן חייבות לעשות שלש סעודות לשבת, זכר לנס. וכשם שהן חייבות במצות נר חנוכה, ובמצות מקרא מגילה וארבע כוסות, שאף הן היו באותם הנסים, כן הדין לגבי סעודות שבת, שגם הן מחוייבות בסעודה זו. (ספר הישר סימן ע אות ד). והוסיף רבנו תם, שלאור האמור, נשים חייבות גם במצות “לחם משנה” בסעודות השבת, כדין האנשים ממש.

ועוד הוסיף רבינו תם לחזק את דבריו, שמאחר ועיקר הדין של סעודות השבת ושל לחם משנה הוא מצוה מדרבנן, ולא מן התורה, הרי שבמצוות דרבנן נשים חייבות בלי שום חילוק מהאנשים. והרמב”ן (קיז.) כתב שלענין מצוות השבת, אין חילוק כלל בין נשים לאנשים. ועוד הובאו בדברי רבותינו הראשונים טעמים אחרים בענין זה, אך כולם שוים במסקנתם, שנשים חייבות במצות שלש סעודות ובמצות לחם משנה.

ואמנם הגאון רבי שלמה קלוגר כתב שנשים אינן חייבות בלחם משנה, וכתב לחלוק בזה על דברי רבותינו הראשונים מטעמים שונים. אולם מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק”ל כתב לדחות את כל דבריו, והוסיף עליהם בזו הלשון: “ונוראות נפלאתי, איך הרהיב עוז לדחות את דברי כל גדולי הפוסקים הנ”ל, חבל נביאים, שכולם שוים בעיקר הדין שהנשים חייבות בשלש סעודות ובלחם משנה”. (חזו”ע ח”ב עמ' קעב).

ולכן העיקר להלכה, שאין שום חילוק בין אנשים לנשים, הן לגבי עצם החיוב לסעוד שלש סעודות, והן לגבי החיוב בלחם משנה, שהנשים מחוייבות בדינים אלו לגמרי.

ואמנם בכמה מקומות בזמנינו נוהגים שהאנשים סועדים סעודה שלישית בבית הכנסת, ומחמת כן מתרשלות הנשים ואינן אוכלות סעודה זו, או שמסתפקות באכילת פירות וכדומה. ואין נכון לנהוג כן, ומה יפה מנהג מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק”ל, שאף על פי שהיה אומר כמה שיעורים ודרשות בימות השבת, מכל מקום היה סועד סעודה שלישית בביתו עם רעייתו הרבנית, בניו ובנותיו, לחנכם ולהדריכם בסעודה זו, כדעת הפוסקים וכפסק מרן השלחן ערוך.

Women and the Shabbat Meals-The Custom of Maran zt”l

Question: Are women obligated to eat all three Shabbat meals as are men?

Answer: In the previous Halachot, we have explained the primary laws regarding the Shabbat meals, including the obligation to eat three meals on Shabbat: One on Shabbat night, one on Shabbat morning, and one on Shabbat afternoon.

We have also discussed that one must recite a blessing on “double bread” during these meals which means that the “Hamotzi” must be recited on two loaves of bread.

Regarding whether or not women are obligated in these meals, indeed, Rabbeinu Moshe of Fontaiza (one of the great Tosafists who lived approximately eight-hundred years ago) inquired this of Rabbeinu Tam. The root of his question is based on the rule that women are exempt from all positive, time-bound Mitzvot, such as the Mitzvah of taking the Lulav, for this is a positive Mitzvah (taking the Lulav) and is bound by time (as it can only be performed during the Sukkot holiday). So too, the Shabbat meals are likewise positive Mitzvot and are time-bound for they apply only on Shabbat and not on any other weekdays. Based on this, it would seem that women should be exempt from this Mitzvah.

Nevertheless, Rabbeinu Tam replied to him that women are indeed obligated in the Shabbat meals, for this Mitzvah is in commemoration of the Manna that fell from Heaven for the Jewish nation in the desert and they would receive a double portion of Manna in honor of Shabbat. Since women were also included in this miracle of the falling of the Manna, they are likewise obligated to partake of three Shabbat meals in commemoration of the miracle. Just as they are obligated in the Mitzvot of lighting Chanukah candles, reading of Megillat Esther, and drinking of the Four Cups of wine on Pesach because they were also included in the miracles these Mitzvot commemorate, they are likewise obligated in all three Shabbat meals for the same reason (see Sefer Ha’Yashar, Chapter 70, Section 4). Rabbeinu Tam adds that based on this, women are also obligated in “double bread” during each of the Shabbat meals exactly as men are.

Rabbeinu Tam strengthens his opinion by saying that since the Mitzvot of partaking of Shabbat meals and having “double bread” during these meals are merely rabbinic and not Torah law, women are obligated in all rabbinic Mitzvot with no difference than men. The Ramban (Shabbat 117a) writes that regarding the Mitzvot of Shabbat, there is no distinction at all between men and women. Several Rishonim explain varying reasons for this law, but they all agree that women are obligated in all three Shabbat meals and “double bread” at every meal.

Although Hagaon Harav Shlomo Kluger writes that women are not obligated in the Mitzvah of “double bread” and disagrees with several Rishonim for varying reasons, Maran Rabbeinu Ovadia Yosef zt”l rebuffs his opinion and wonders how he has the courage to reject the opinions of all of the above Poskim who all agree that women are indeed obligated in three Shabbat meals and “double bread” during each one (see Chazon Ovadia-Shabbat, Part 2, page 172).

Thus, halachically speaking, there is no distinction whatsoever between men and women regarding the obligation to eat three Shabbat meals and to have “double bread” during each of these meals, for women are completely obligated in these Mitzvot.

Nevertheless, it is customary in many communities nowadays that men eat Seuda Shelishit in the synagogue and as a result, women are lax and do not eat the third Shabbat meal or eat only some fruit and the like. This is an improper custom. The fine custom of Maran Rabbeinu Ovadia Yosef zt”l was that although he delivered many classes and lectures throughout Shabbat, he would nonetheless make it a priority to eat Seuda Shelishit at home with his wife and family in order to educate them and make sure they ate this special meal, in accordance with the Poskim and Maran Ha’Shulchan Aruch.