קביעת מזוזה

שאלה: מזוזה שאין כל אפשרות לקובעה בפתח על ידי מסמרים, מפני שהפתח עשוי מברזל (כמו שמצוי בדלתות פלדה שבזמנינו) האם מותר להדביקה בדבק חזק?

תשובה: הנה נצטוינו בתורה הקדושה לקבוע מזוזה בכל פתח שבבית, על גבי מזוזת הבית. ומזוזת הבית, היא מה שנקרא בזמנינו “משקוף”, ועליו יש לקבוע את המזוזה כדין. ועתה נדון כיצד יש לקבוע את המזוזה, האם יש חיוב לקבעה דוקא במסמרים, או שמותר לקבעה על ידי דבק וכדומה.

כתב הרמב”ם “גולל המזוזה (כלומר, את הקלף שעליו כתובה הפרשיה) מסוף השיטה לתחילתה, ומניחה בשפורפרת או קנה או עץ, (כגון בתי המזוזה הנמכרים בזמנינו), ומחבר אותה אל מזוזת הפתח במסמר, או חופר במזוזת הפתח ומכניס בה המזוזה”. ומבואר מדבריו שצריך לקבוע את המזוזה היטב, על ידי מסמר, או על ידי שיקבענה בתוך הקיר. אבל בחיבור חלש יותר, לא יוצא ידי חובת קביעת המזוזה, שאינה קבועה כלל בקיר. וכן כתבו הטור ומרן השלחן ערוך. ורבינו המרדכי כתב בשם רבינו שמשון, שיש לקבוע את המזוזה היטב בכותל (כלומר בפתח), אבל אם תלאה בלבד בלי שיקבענה פסולה. משום שעל פי הדין צריכה המזוזה להיות “קבועה”, ובחיבור קל, אינה נחשבת לקבועה.

אלא שבגמרא במסכת מנחות (דף לד.) למדנו ממדרש הפסוקים שיש לכתוב את המזוזה על גבי קלף. ואמרו עוד בגמרא, שאילו לא היינו למדים שיש לכתוב את המזוזה על גבי קלף, (כלומר, אילו באמת לא היה חיוב לכתוב את המזוזה על גבי קלף, היכן היינו כותבים את המזוזה? ומשיבה על כך הגמרא), היינו חושבים שדי לחקוק אותה על אבן ולקבוע את האבן בקיר. ומבואר אם כן, שבכתיבת המזוזה על גבי אבן, וקביעת אבן בקיר, אין בה חסרון מצד “קביעת” המזוזה, אלא רק מצד זה שאין המזוזה כתובה על קלף. וקביעת אבן בקיר, ודאי היא על ידי טיח וטיט או דבק, ולא על ידי מסמרים, ואם כן מוכח שאין חיוב לקבוע את המזוזה במסמרים דווקא, אלא אפשר אף על ידי דבק, משום שגם הדבקה בדבק נחשבת לקביעה מעולה.

ולכן פסק מרן רבנו עובדיה יוסף זצ”ל בספרו שו”ת יחוה דעת, שמותר לקבוע מזוזה על ידי דבק חזק, משום שגם כך נחשבת המזוזה לקבועה בשער. והמליץ על כך מרן זצ”ל מלשון הפסוק בספר ישעיה, “אֹמֵר לַדֶּבֶק טוֹב הוּא וַיְחַזְּקֵהוּ בְמַסְמְרִים לֹא יִמּוֹט”.

Affixing a Mezuzah

Question: If a Mezuzah cannot be affixed to the doorpost with nails or screws because the doorpost is made of metal, is it permissible to stick it on with strong adhesive tape?

Answer: The Torah commands us to affix a Mezuzah on every doorpost in one’s house. Let us now discuss the method of how to affix the Mezuzah: Must it be specifically nailed or screwed into the doorpost or can strong adhesive tape or glue be used as well?

The Rambam writes: “One should roll up the Mezuzah parchment from the end of the line to the beginning and place it in a tube or wooden holder. One must then affix it to the doorpost with nails or one may dig into the doorpost itself and place the Mezuzah in this hole.” The Rambam therefore states that the Mezuzah must be affixed well, either by means of nails or by placing it inside the doorpost itself. However, a weaker form of affixing the Mezuzah is insufficient since it is not really affixed to the doorpost. The Tur and Maran Ha’Shulchan Aruch rule likewise. The Mordechi writes in the name of Rabbeinu Shimshon that the Mezuzah must be affixed well to the doorpost; however, if one merely hangs it (from the doorpost), it is invalid since one has not truly affixed it. This is for the same reason we have mentioned above which is that a weak form of affixing the Mezuzah is not considered affixing at all.

Nevertheless, the Gemara (Menachot 34a) teaches us by expounding certain verses that the Mezuzah must be written on parchment. The Gemara further states that were we not to have expounded these verses and derived the Halacha that the Mezuzah must be written on parchment, would have thought that it is sufficient to engrave the words of the Mezuzah onto a rock and attach the stone to the doorpost. We can infer from this Gemara that writing the Mezuzah on a rock and affixing the rock on the doorpost poses no issue of a lack of affixing and is only invalid because ultimately, the Mezuzah must be written on parchment. Clearly, affixing a rock onto a doorpost or wall was done through cementing, masonry, or glue as opposed to with nails. Thus, we see that there is no obligation to affix the Mezuzah to the doorpost specifically using nails; rather, it is likewise permissible to do so using strong glue or tape (such as double-faced mounting tape), for affixing in this manner is also considered a strong affixing.

Thus, Maran zt”l rules in his Responsa Yechave Da’at that it is permissible to affix the Mezuzah using strong glue or adhesive tape, for the Mezuzah is certainly considered effectively affixed to the doorpost in this way.

כאבי עיניים בשבת

אמרו רבותינו בגמרא במסכת עבודה זרה (כח:) “שורייני עינא בליבא תליא“, כלומר, לפי ידיעת חכמינו זכרונם לברכה, עיני האדם, קשורות ללבו של האדם, ולכן, אם רואים אנו שיש סכנה באחת מעיניו, דומה הדבר לחולי בלבו של האדם, שבודאי יש למהר לחלל עליו את השבת שלא ימות.

ולפי זה, מי שמרגיש כאבים בעיניו, ויוצאות מהן הפרשות שונות, של מוגלה וכדומה, או שיש לו דלקת רצינית בעין, הרי הוא בכלל חולה שיש בו סכנה, שלפי מה שנתבאר בדברינו בהלכות הקודמות, יש לחלל עליו את השבת, למרוח לו משחות, או לחמם עבורו מים, ואף להסיעו לרופא שיתן לו תרופה לחוליו. וכל כיוצא בזה.

אולם לפי דברי הרופאים בזמנינו, אין כל קשר בין העיניים ללב, ואפילו אם יהיה חולי גדול בעין, לא יאונה כל נזק ללבו של האדם, ואין לחוש שחלילה ימות מחמת חולי כזה, שלכל היותר עלול לגרום לו לעיוורון.

ומובא בדברי הראשונים, ששפחה אחת (אמתו של מר שמואל), היתה העין שלה קודחת (חולה) בשבת, והיא התלוננה מאד על כאביה, אולם אף אחד לא הטריח עצמו לטפל בה בעצם יום השבת, ולמחרת, ביום ראשון, מתה אותה שפחה, וניתחו אותה לדעת מה היתה סיבת מותה, וראו שחוטי העין היו קשורים בלבה, ומחמת חולי העין מתה.

ורופאי זמנינו דוחים דיעות אלו מכל וכל וכאמור, ובעל כרחינו לכאורה לומר, שנשתנו הטבעים בענינים אלה, כמו שמצאנו בהרבה דברים, שללא ספק בדורות הקודמים היתה המציאות בהם שונה מבזמן הזה, והוא משום שנשתנו הטבעים באותם הדברים. שהרי ידוע שבמשך כמה עשרות שנים, יכולים לחול שינויים מפליגים בטבעי הבריות, ולפי זה, בזמנינו אין לחלל שבת על חולי העין.

ומרן הרב זצ”ל עמד בארוכה אודות ענין זה, שיש אומרים שלעולם אין לסמוך על דברי הרופאים בכדי להכחיש קבלת חז”ל, שידעו נאמנה שיש קשר בין הלב לעין, ושחולי העין עלול לגרום למוות. ובפרט דיברו בענין זה גדולי הפוסקים לגבי מילת (ברית מילה ל) תינוק שחלה בדלקת עיניים, שלדברי חז”ל אין למולו עד שיבריא, ולדברי הרופאים אין לחוש לזה, ואנו פוסקים כדברי חז”ל, שאין למולו עד שיבריא. וכן פסק הגאון ראי”ה קוק בספרו דעת כהן, שיש להמתין עד שהתינוק יבריא, ועד שיעברו עוד שבעה ימים נוספים משעה שהבריא, ורק אז רשאים למולו.  ואף שהגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצ”ל השיב, שיש מקום לומר שאין לחלל שבת בזמנינו על חולי העין, לפי דברי רופאי זמנינו האומרים שאין סכנה בדבר. מכל מקום, יש מהרופאים האומרים שבכל דלקת כגון זו יש סכנה אף בזמן הזה, ובצירוף דברי חז”ל, נראה שגם בזמנינו יש לחלל שבת על מחלות עיניים. והאריך בזה.

ולהלכה יש להביא בזה את לשון הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ”ל, “שכאשר יש דלקת עיניים חריפה וחזקה, או כאבים חזקים, או חבלה, או ירידה חדה בראייה, יש לחלל את השבת”, וכל זה אפילו כאשר הסימנים נראים רק בעין אחת.

וכן מי שנפצע בשבת, ונקרעה לו הרשתית של עין אחת, יש להורות שיסע לבית החולים מיד בכדי להציל את העין מעיוורון. וכן מותר לתת משחה לתוך העין בשבת, או לספוג מים חמים עם חומרים שונים במגבת, ולהניחה על גבי העין, רק יזהרו שלא לסחוט את המגבת בשעה שעושים כן.

ויש להקל להשתמש בשבת בטיפות עיניים כאשר יש ספק, שאולי יש שם דלקת, מכיון שטיפול בטיפות עיניים, אינו בכלל חילול שבת מן התורה, ועל כן יש להקל בזה ברווח.

ולסיכום: מי שיש לו דלקת עיניים חריפה, או ירידה חדה בראייה, או כאבי עיניים חזקים, או כאבים כעין דקירות בעינו, וכיוצא בזה, ואפילו בעין אחת, יש לחלל שבת עבורו, בנסיעה לבית החולים, ובכל מה שיש בו צורך לרפואתו. ומותר לשים טיפות עיניים בשבת נגד דלקת, אפילו במקום שיש ספק אם יש דלקת בעין.

Eye Ailments on Shabbat

Our Sages teach us in the Gemara in Masechet Avodah Zarah (28b): “A man’s eyes are connected to his heart.” Thus, if we see that one’s eye is in danger, it is tantamount to revealing an ailment in the person’s heart and we must certainly rush to desecrate Shabbat in order to prevent his death.

Based on this, if one experiences eye pain on Shabbat and they emit certain discharges, such as puss and the like, or if one has a serious infection in one’s eye, one is considered to be ill with a life-threatening illness; based on what we have explained in previous Halachot, Shabbat must be desecrated on his behalf through rubbing some creams on his eye, boiling water for him, driving him to the doctor so he can seek treatment, and the like.

Nevertheless, according to modern medicine, no connection exists between the eyes and the heart and even if one were to incur a massive illness in one’s eye, this has no impact on the health of one’s heart. There is no reason to think that one may die from such an ailment; the worst case scenario is that the condition may cause blindness.

It is quoted in the works of the Rishonim that a certain maidservant’s (Mor Shmuel’s maid) eye was stricken on Shabbat and although she complained about the pain profusely, no one bothered to resolve the issue on Shabbat itself. The next day, Sunday, this maidservant died. After an autopsy was performed on her, it was determined that certain cords from her eye were connected to her heart and her eye ailment was indeed her cause of death.

Modern medicine rejects these views completely as we have already established and we must inevitably explain that human nature has changed regarding this matter as we find regarding many other matters that, without a doubt, many things were different than they are nowadays; we must therefore conclude that the reality of human nature has since changed in these aspects. It is well-known that in a matter of a few decades, many significant changes in the nature of humanity can occur. Thus, based on this, nowadays, one may not desecrate Shabbat for one suffering from eye pain.

Maran zt”l deals with this matter extensively and writes that some say that one should never accept the opinions of modern medicine and doctors against the tradition of our Sages who knew quite well that there is a correlation between the eyes and the heart and that an eye ailment may very well lead to death. The Poskim discuss this matter especially with regards to circumcising a child who is suffering from eye inflammation, for according to our Sages, the child should not have his Berit Milah until he recuperates, whereas according to doctors, there is really nothing to worry about. We rule in accordance with the opinion of our Sages and the child is not circumcised until he heals. Hagaon Harav Avraham Yitzchak HaKohen Kook rules accordingly in his Sefer Da’at Kohen where he writes that not only must the baby recuperate before the Milah is performed, but an additional seven days after the baby recovers must be likewise pass before the Milah is performed. Although Hagaon Harav Yosef Shalom Elyashiv zt”l is of the opinion that nowadays, Shabbat should not be desecrated on behalf of someone suffering from an eye ailment based on what modern-day doctors have said that this does not pose a danger to one’s life, nevertheless, when combining the opinion of some doctors even nowadays who say that such eye ailments do indeed pose life-threatening situations with the edict of our Sages, it seems that even nowadays, one may desecrate the Shabbat on behalf of someone suffering from an eye ailment.   

Thus, halachically speaking, let us quote the words of Hagaon Harav Shlomo Zalman Auerbach zt”l: “When one experiences a sharp and strong eye inflammation, sharp eye pains, an eye injury, or a severe loss of vision, Shabbat should be desecrated.” All this applies even if these symptoms occur only in one eye.

Similarly, if one sustains an eye injury on Shabbat and the retina of one eye becomes torn, he should be instructed to immediately drive to the hospital to save the eye from blindness. Similarly, one may rub creams on the eye on Shabbat or soak a towel with some hot water and other ingredients and place it on the eye on Shabbat; one should just take care not to squeeze the towel while doing so.

One may also act leniently and use eye-drops on Shabbat if one is unsure whether or not one has an eye infection since using eye-drops on Shabbat does not entail a Torah prohibition.   

Summary: If someone suffers from extreme eye inflammation, severe loss of vision, severe eye pain, or if one experiences pain similar to a poking sensation in one’s eyes and the like on Shabbat, even if it is only in one eye, one should desecrate Shabbat on his behalf in order to transport him to the hospital or anything else that is necessary to heal him. Additionally, one may use eye-drops on Shabbat for an eye infection, even if one is unsure whether or not one has indeed has contracted such an infection.