לנשק ידי ההורים – תלמידי רבי שמעון בר יוחאי

שאלה: האם יש לנשק את ידי ההורים בליל שבת, ולהתברך מפיהם, והאם יש לנהוג כן גם כלפי אביו וגם כלפי אמו?

תשובה: בגמרא במסכת עבודה זרה (דף יז.) אמרו, שהאמורא (מחכמי הגמרא) עולא, כאשר היה חוזר מבית המדרש, היה מנשק ידי אביו. ופירש רש”י, שכך דרך בני אדם, שכאשר יוצא מבית הכנסת, מנשק ידי אביו ואמו והגדולים ממנו בפס ידיהם. ובזהר הקדוש (פרשת לך לך) אמרו, שרבי אלעזר, בנו של רבי שמעון בר יוחאי, וכן כל תלמידי רבי שמעון בר יוחאי, היו מנשקים את ידיו. וכן היה נוהג רבינו האר”י כלפי אמו הצדקנית, שבכל ליל שבת היה הולך לביתה, ומנשק את ידה, והיא היתה מברכת אותו. ומכאן שרבינו האר”י גילה בזה איזה טעם על פי הקבלה, שבליל שבת דוקא יש מעלה גדולה בברכת האם ובנשיקת ידה.

ובספר שער הכוונות, הסביר את טעם הדבר על פי הקבלה, ורבותינו המקובלים עוררו הרבה על ענין זה, שכל אדם ינשק ידי אביו ואמו בליל שבת, ובפרט יש טעם לנשק את יד אמו. ואפילו אם אינו גר איתם באותו בית, מכל מקום, אם יש ביכולתו ללכת אצלם ולבקש ברכתם, טוב שיעשה כן. וכן לימד רבינו האר”י את תלמידו רבי חיים ויטאל. וכן כתב עוד רבינו מרן החיד”א בספרו מורה באצבע, שכאשר ינשק ידי אביו ואמו, יכוין שמקיים בזה מצות כיבוד הורים, וכשמנשק ידי אמו, יכוין גם שיש סוד בדבר.

וכן שמענו שהגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ”ל, בזמן שהיה גר בשכונת תל ארזה, ואמו היתה גרה בסמוך לבית הנשיא, (יש מרחק רב ביניהם), היה הולך בכל ליל שבת לבית אמו, כדי לנשק את ידה ולקבל את ברכתה.

ויש חילוקי מנהגים מתי הוא הזמן הראוי לברכת ההורים, שיש נוהגים בזה אחר אמירת “שלום עליכם” קודם הקידוש, ויש נוהגים שמנשקים ידי ההורים אחר הקידוש. ומנהגינו, שמנשקים ידי ההורים (כאשר ההורים נמצאים באותו בית), לאחר הקידוש, אחר שטועמים מן היין. ואז גם מברכים ההורים את בניהם ובנותיהם בכל מה שיחפוצו. ואחר כך נוטלים ידיהם לסעודה.

ורוב האשכנזים (מלבד קצת מהחסידים) לא נהגו בכל הכיבודים הללו, שאינם רגילים כלל בנשיקת היד, אף שהוא מנהג קדמון, וכן אינם מנשקים ידי החכמים, אלא מסתפקים בלחיצת היד ובברכה בלבד. ומכל מקום גם למנהגם יזהרו ההורים לברך את בניהם ובנותיהם בכל ליל שבת, כפי שהעיד על מנהג האשכנזים בזה הגאון רבינו יעקב עמדין בסידורו. אבל הספרדים נוהגים בנשיקת היד, ואל להם לזנוח מנהג זה שיש לו שורש נכון, וכבר הזהיר על כך החסיד בעל ראשית חכמה (שער גידול בנים), שילמד כל אדם את בניו כשהם קטנים, לנשק ידי ההורים וידי הגדולים והחסידים. (וראה עוד בספר שלחן המערכת דף נו, שהביא עוד מדברי האחרונים בזה. עיין שם).

Kissing One’s Parents’ Hands on Shabbat Night – The Students of Rabbi Shimon bar Yochai

Question: Should one kiss the hands of one’s parents and receive a blessing from them on Shabbat night and does the same apply equally to one’s father and mother?

Answer: The Gemara in Masechet Avodah Zarah (17a) tells us that when Ulah (a sage who lived during the Talmudic era) would return from the Bet Midrash, he would kiss his father’s hands. Rashi there explains that it was customary among people that when one left the synagogue, one would kiss the top of the hands of one’s parents and those greater than him. The holy Zohar (Parashat Lech-Lecha) states that Rabbi Elazar son of Rabbi Shimon bar Yochai, as well as all other students of Rabbi Shimon bar Yochai, would kiss his hands. Similarly, the great Ari z”l would customarily visit his righteous mother’s home every Shabbat night, kiss her hands, and she would subsequently bless him. Clearly, Rabbeinu Ha’Ari discovered a reason for this according to the Kabbalah that there is a great benefit in kissing one’s mother’s hands and receiving a blessing from her, especially on Shabbat night.

In his Sefer Sha’ar Ha’Kavanot, he explains the reason for this according to the Kabbalah; the Mekubalim stress the importance of this matter and write that one should kiss the hands of one’s parents on Shabbat night, especially one’s mother’s hands. Even if one does not reside with them in the same house, nevertheless, if it is possible for one to visit them and request their blessing, it is proper to do so. Rabbeinu Ha’Ari indeed taught this to this to his disciple, Rabbeinu Chaim Vital. Similarly, Maran Ha’Chida writes in his Moreh Be’Etzba that when one kisses the hands of one’s parents, one should have in mind to fulfill the Mitzvah of honoring one’s parents and when one kisses the hands of one’s mother, one should also have in mind that there is a mystical reason for doing so.

We have heard that when Hagaon Harav Ben Zion Abba Shaul zt”l lived in the Tel Arza neighborhood of Jerusalem, he would make the long walk every Shabbat night to his mother’s home next to the President’s residence in order to kiss her hand and receive her blessing.

There are varying customs as to when is the proper time to receive one’s parents blessing: Some do this after reciting “Shalom Alechem” prior to reciting Kiddush while others customarily do so after Kiddush is recited. Our custom is to kiss one’s parents’ hands (if one is in the same house as one’s parents) after Kiddush is recited, after tasting some wine. At this point, the parents bless their children with whatever they desire. Following this, Netilat Yadayim prior to the Shabbat meal is performed.

Ashkenazim customarily do not implement all of these honorary measures as they are not at all accustomed to hand-kissing, although it is indeed an ancient custom. Similarly, they do not kiss the hands of their sages; rather, they suffice with a handshake and a blessing. Nonetheless, even according to their custom, parents should take care to bless their children every Shabbat night, as Hagaon Harav Yaakov Emdin attests in his Siddur that this is indeed the Ashkenazi custom. However, Sephardic Jews customarily kiss their parents’ hands, and they should not neglect this custom, for it has deep and important roots. Rabbeinu Eliyahu de Vidas (a student of Rabbeinu Moshe Cordovero), the saintly author of Reshit Chochma (Sha’ar Gidul Banim), has already warned that all parents should train their children when they are young to kiss the hands of their parents as well as the hands of great and pious individuals. (See Sefer Shulchan HaMa’arechet, page 56, who quotes the words of several Acharonim regarding this matter.)

אם מותר לבן לחלוק על אביו ולקרוא בשם אביו

באחד הימים הקודמים הזכרנו שאסור לבן או לבת לסתור את דברי הוריהם, שכן כך פירשו בגמרא במסכת קידושין (לא:) שבכלל מצות מורא אב ואם, שלא לסתור את דברי אביו ואמו, לומר על דבריהם שאינם נכונים.

במה שאמרו שלא יסתור דברי אביו, נחלקו רבותינו הראשונים והאחרונים בכמה נקודות בנושא זה.

ראשית, דנו הפוסקים האם הדין כן דוקא בעניני העולם, כלומר, בעניני חולין, שבהם אסור לחלוק על אביו, אבל בדברי תורה מותר לחלוק על אביו. וטעם הדבר שיש לחלק בזה, הוא משום שהתורה, כתוב בה “אמת”, שאסור לשנות את דברי התורה מחמת שום דבר. וגם לא מחניפים בתורה לשום אדם. ולכן, יש לומר שאסור לבן לעצור את עצמו שלא להתבטא בדברי תורה נגד דברי אביו. ועוד טעם שיש לומר כן, כתב בספר “דרישה”, שכאשר הבן חולק על אביו בדברי תורה, אין זה נראה שהוא עצמו סותר דברי אביו, אלא התורה, שהיא תורת חיים, היא זו הסותרת דברי אביו.

ומרן הרב עובדיה יוסף זצוק”ל, הביא בספרו כמה ראיות לדבר, שמותר לבן לחלוק על אביו בדברי תורה. שכן מצאנו בש”ס בכמה מקומות, שהבן חולק על אביו. לדוגמא, בגמרא במסכת עירובין (לב.) אמר רבינו הקדוש, “ונראים דברי מדברי אבא”. כלומר, הכריע הלכה שלא כמו אביו. וכן בעל תרומת הדשן, הביא ראיות רבות שמותר לחלוק על אביו בדברי תורה, שכן מצאנו הרבה בתלמוד, שרבי חלק על אביו רבן שמעון בן גמליאל בכמה הלכות, ורבא חלק על רבה שהיה רבו המובהק, ובראשונים, הרא”ש חלק על רבו המהר”ם בכמה מקומות. ובאמת שכן כתב בפירוש הרא”ש, לגבי רבינו רש”י, שהאיר עיני ישראל בתורה, ונחלקו עליו יוצאי ירכו נכדיו בעלי התוספות, כי התורה, תורת אמת היא, ואין מחניפין בה לשום אדם.

ועל כל פנים לכל הדעות, גם כאשר חולק על דברי אביו בדברי תורה, מוכרח שיעשה כן דרך כבוד גדול, וגם יעיין היטב, כראוי לכבודו של אביו, שמא צדקו דבריו, שאם הוא טועה ואביו צודק, והוא מכריע הלכה נגד אביו, מלבד מה שחטא בכך שהורה של כדין, חטא גם כלפי אביו, שזלזל בחינם בכבודו.

וכן מצאנו בגמרא במסכת קדושין (פ:), שרב יחזקאל, אביו של רמי ושל רב יהודה, היה מלמד את רמי בנו, וגרס לא נכון במשנה. אמר לו רב יהודה, אבא, אל תקרא כך, אלא תקרא כך, שהיא הגירסה הנכונה. שמע זאת שמואל, אמר לרב יהודה, שיננא (כלומר, שנון, תואר חיבה), לא תימא לאבוך הכי!, כלומר, אל תאמר לאביך ככה, אלא כיצד יאמר לו? יאמר לו, אבא, כך וכך אפשר לגרוס, וכיוצא בזה, שיהיו הדברים בדרך כבוד.

עוד נקודה בה דיברו הפוסקים, האם אסור לסתור דברי אביו, דוקא כאשר עושה כן בפניו, או אפילו שלא בפניו. שרבינו המאירי כתב, שלא אסרו לסתור דברי אביו, אלא בפניו דוקא, אבל שלא בפניו, מותר. וכגון, שאביו אומר, שתנור של חברה מסויימת הוא הטוב ביותר. והבן סובר, שתנור של חברה אחרת הוא מעולה יותר. ובני הבית יודעים שאביו חושב אחרת, והוא מביע דעה שונה מאביו, שאז, בודאי שאסור לו לומר שאביו אינו צודק, ועדיף תנור של חברה אחרת, אבל שלא בפני אביו, לדעת המאירי, יש להקל בדבר.

ולענין הלכה, כתב מרן הרב עובדיה יוסף זצוק”ל, שבדברי תורה ושלא בפני אביו, רשאי להקל לחלוק עליו, בפרט צירוף שני הטעמים שהזכרנו, שהתורה היא תורת אמת, וגם, שלדעת כמה פוסקים אין איסור בזה שלא בפניו.

אולם יש לציין, שהדברים תלויים עדיין במה שנבאר עוד בהמשך, בדין מורא אב ואם, האם כאשר האב מוחל על כבודו, רשאי הבן שלא להזהר בכל הדברים ששיכים לדין מורא, או לא. שאם נאמר שאב שמחל על מוראו, מוראו מחול, הרי שמותר לבן לסתור דברי אביו אפילו בפניו, אולם אם נאמר שאב שמחל על מוראו אין מוראו מחול, אין להקל בדבר בשום אופן.

May a Son Disagree with His Father?

In the previous Halachot, we have mentioned that a son or daughter may not contradict the words of their parents, for the Gemara (Kiddushin 31b) explains that included in the Mitzvah to revere one’s parents is not contradicting their words by saying that their words are incorrect.

Regarding this law that one may not contradict the words of one’s parents, there is a disagreement among the Rishonim and Acharonim about some of the details of this matter.

 First of all, some Poskim maintain that this law applies only to mundane matters; however, regarding Torah matters, one may disagree with one’s father. The reason for this distinction is because in the Torah, the word “Truth” is written, which means that it is prohibited to change the words of the Torah for any reason. Thus, it would seem that the son may not inhibit himself from expressing one’s opinion on Torah matters against one’s father’s opinion. Another reason for this, quoted by the Sefer Derisha, is that when a son disagrees with his father regarding Torah matters, it does not look as though he himself is contradicting his father’s words; rather, the eternal Torah is what is contradicting his father’s words.

Maran Rabbeinu Ovadia Yosef zt”l brings several proofs to uphold this view that a son may indeed oppose his father on Torah matters in his works. Indeed, we find in several places in the Talmud where a son disagrees with his father. For instance, in the Gemara in Masechet Eruvin (32a) we find that Rabbi Yehuda Ha’Nassi says, “My words seem more correct than my father’s,” meaning that he ruled on a certain Halacha against his father’s opinion. Similarly, the Terumat Ha’Deshen brings numerous proofs that a son may disagree with his father regarding Torah matters as we find many times in the Talmud that Rabbi Yehuda Ha’Nassi disagrees with his father’s view and Rava disagrees with the opinion of his principal teacher, Rabba. We find this among the Rishonim as well where the Rosh disagrees with his primary teacher, the Maharam of Rottenberg in several instances. Indeed, the Rosh states this openly with regards to Rashi whose very descendants, his grandchildren, the Tosafists, disagree with him; this is because our Torah is one of truth and it cannot be used to flatter anyone.

In any event, all opinions agree that even if one disagrees with one’s father on Torah matters, one must do so in an extremely respectful fashion. Also, before doing so, one should be very meticulous and check whether or not one’s father may have indeed been correct in the matter; if the father is correct and the son is not and the son disagrees with his father, besides for transgressing the prohibition of issuing a mistaken Halachic ruling, one has also sinned against his father by affronting his honor for naught.

We find similarly in the Gemara in Masechet Kiddushin (80b) that once Rav Yechezkel, father of Rami and Rav Yehuda, was teaching his son Rami when he read a passage in the Mishnah incorrectly. Rav Yehuda told him, “Father, do not read it that way, read it this way, for this is the correct version!” Shmuel heard this and he told Rav Yehuda, “Sharp one, do not tell this to your father in such a manner!” This means that, instead, he should have said, “Father, it is possible to read this passage another way,” or any other way that is respectful and mindful of his father’s honor.

Another issue the Poskim discuss is whether the prohibition to contradict one’s father applies only in his presence or even not in his presence. The Meiri writes that it is only prohibited to do so in one’s father’s presence, but if the father is not around, this is permissible. For instance, if the father believes that an oven produced by a certain company is superior and the son disagrees and believes that an oven made by a different company is superior, if the family knows the stance of the father and the son voices his dissenting opinion, in this situation it is certainly forbidden for him to say that his father is incorrect and the oven made by the other company is indeed better. According to the Meiri, however, if this is done while not in the presence of the father, one may act leniently.

Halachically speaking, Maran Rabbeinu Ovadia Yosef zt”l writes that regarding Torah matters when it is not in the presence of the father, one may act leniently and voice one’s dissenting opinion because of the combination of the two reasons we have mentioned above, which are: the Torah is eternally true and according to some Poskim, there is no prohibition to contradict one’s father if this is done not in his presence.

Nevertheless, we must point out that this still depends on something we shall discuss further which is whether  or not when a father absolves a child from honoring him the child may do certain things that are connected to revering one’s parents. If we say that when a father absolves his child from revering him, the child is absolved from revering him, then the child will be permitted to contradict the father’s words even in his father’s presence. However, if we say that when a father absolves his child of revering him, the son is still not absolved from revering him, then he may not act leniently and do so under any circumstances.