לנשק ידי ההורים – תלמידי רבי שמעון בר יוחאי

שאלה: האם יש לנשק את ידי ההורים בליל שבת, ולהתברך מפיהם, והאם יש לנהוג כן גם כלפי אביו וגם כלפי אמו?

תשובה: בגמרא במסכת עבודה זרה (דף יז.) אמרו, שהאמורא (מחכמי הגמרא) עולא, כאשר היה חוזר מבית המדרש, היה מנשק ידי אביו. ופירש רש”י, שכך דרך בני אדם, שכאשר יוצא מבית הכנסת, מנשק ידי אביו ואמו והגדולים ממנו בפס ידיהם. ובזהר הקדוש (פרשת לך לך) אמרו, שרבי אלעזר, בנו של רבי שמעון בר יוחאי, וכן כל תלמידי רבי שמעון בר יוחאי, היו מנשקים את ידיו. וכן היה נוהג רבינו האר”י כלפי אמו הצדקנית, שבכל ליל שבת היה הולך לביתה, ומנשק את ידה, והיא היתה מברכת אותו. ומכאן שרבינו האר”י גילה בזה איזה טעם על פי הקבלה, שבליל שבת דוקא יש מעלה גדולה בברכת האם ובנשיקת ידה.

ובספר שער הכוונות, הסביר את טעם הדבר על פי הקבלה, ורבותינו המקובלים עוררו הרבה על ענין זה, שכל אדם ינשק ידי אביו ואמו בליל שבת, ובפרט יש טעם לנשק את יד אמו. ואפילו אם אינו גר איתם באותו בית, מכל מקום, אם יש ביכולתו ללכת אצלם ולבקש ברכתם, טוב שיעשה כן. וכן לימד רבינו האר”י את תלמידו רבי חיים ויטאל. וכן כתב עוד רבינו מרן החיד”א בספרו מורה באצבע, שכאשר ינשק ידי אביו ואמו, יכוין שמקיים בזה מצות כיבוד הורים, וכשמנשק ידי אמו, יכוין גם שיש סוד בדבר.

וכן שמענו שהגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ”ל, בזמן שהיה גר בשכונת תל ארזה, ואמו היתה גרה בסמוך לבית הנשיא, (יש מרחק רב ביניהם), היה הולך בכל ליל שבת לבית אמו, כדי לנשק את ידה ולקבל את ברכתה.

ויש חילוקי מנהגים מתי הוא הזמן הראוי לברכת ההורים, שיש נוהגים בזה אחר אמירת “שלום עליכם” קודם הקידוש, ויש נוהגים שמנשקים ידי ההורים אחר הקידוש. ומנהגינו, שמנשקים ידי ההורים (כאשר ההורים נמצאים באותו בית), לאחר הקידוש, אחר שטועמים מן היין. ואז גם מברכים ההורים את בניהם ובנותיהם בכל מה שיחפוצו. ואחר כך נוטלים ידיהם לסעודה.

ורוב האשכנזים (מלבד קצת מהחסידים) לא נהגו בכל הכיבודים הללו, שאינם רגילים כלל בנשיקת היד, אף שהוא מנהג קדמון, וכן אינם מנשקים ידי החכמים, אלא מסתפקים בלחיצת היד ובברכה בלבד. ומכל מקום גם למנהגם יזהרו ההורים לברך את בניהם ובנותיהם בכל ליל שבת, כפי שהעיד על מנהג האשכנזים בזה הגאון רבינו יעקב עמדין בסידורו. אבל הספרדים נוהגים בנשיקת היד, ואל להם לזנוח מנהג זה שיש לו שורש נכון, וכבר הזהיר על כך החסיד בעל ראשית חכמה (שער גידול בנים), שילמד כל אדם את בניו כשהם קטנים, לנשק ידי ההורים וידי הגדולים והחסידים. (וראה עוד בספר שלחן המערכת דף נו, שהביא עוד מדברי האחרונים בזה. עיין שם).

Kissing One’s Parents’ Hands on Shabbat Night – The Students of Rabbi Shimon bar Yochai

Question: Should one kiss the hands of one’s parents and receive a blessing from them on Shabbat night and does the same apply equally to one’s father and mother?

Answer: The Gemara in Masechet Avodah Zarah (17a) tells us that when Ulah (a sage who lived during the Talmudic era) would return from the Bet Midrash, he would kiss his father’s hands. Rashi there explains that it was customary among people that when one left the synagogue, one would kiss the top of the hands of one’s parents and those greater than him. The holy Zohar (Parashat Lech-Lecha) states that Rabbi Elazar son of Rabbi Shimon bar Yochai, as well as all other students of Rabbi Shimon bar Yochai, would kiss his hands. Similarly, the great Ari z”l would customarily visit his righteous mother’s home every Shabbat night, kiss her hands, and she would subsequently bless him. Clearly, Rabbeinu Ha’Ari discovered a reason for this according to the Kabbalah that there is a great benefit in kissing one’s mother’s hands and receiving a blessing from her, especially on Shabbat night.

In his Sefer Sha’ar Ha’Kavanot, he explains the reason for this according to the Kabbalah; the Mekubalim stress the importance of this matter and write that one should kiss the hands of one’s parents on Shabbat night, especially one’s mother’s hands. Even if one does not reside with them in the same house, nevertheless, if it is possible for one to visit them and request their blessing, it is proper to do so. Rabbeinu Ha’Ari indeed taught this to this to his disciple, Rabbeinu Chaim Vital. Similarly, Maran Ha’Chida writes in his Moreh Be’Etzba that when one kisses the hands of one’s parents, one should have in mind to fulfill the Mitzvah of honoring one’s parents and when one kisses the hands of one’s mother, one should also have in mind that there is a mystical reason for doing so.

We have heard that when Hagaon Harav Ben Zion Abba Shaul zt”l lived in the Tel Arza neighborhood of Jerusalem, he would make the long walk every Shabbat night to his mother’s home next to the President’s residence in order to kiss her hand and receive her blessing.

There are varying customs as to when is the proper time to receive one’s parents blessing: Some do this after reciting “Shalom Alechem” prior to reciting Kiddush while others customarily do so after Kiddush is recited. Our custom is to kiss one’s parents’ hands (if one is in the same house as one’s parents) after Kiddush is recited, after tasting some wine. At this point, the parents bless their children with whatever they desire. Following this, Netilat Yadayim prior to the Shabbat meal is performed.

Ashkenazim customarily do not implement all of these honorary measures as they are not at all accustomed to hand-kissing, although it is indeed an ancient custom. Similarly, they do not kiss the hands of their sages; rather, they suffice with a handshake and a blessing. Nonetheless, even according to their custom, parents should take care to bless their children every Shabbat night, as Hagaon Harav Yaakov Emdin attests in his Siddur that this is indeed the Ashkenazi custom. However, Sephardic Jews customarily kiss their parents’ hands, and they should not neglect this custom, for it has deep and important roots. Rabbeinu Eliyahu de Vidas (a student of Rabbeinu Moshe Cordovero), the saintly author of Reshit Chochma (Sha’ar Gidul Banim), has already warned that all parents should train their children when they are young to kiss the hands of their parents as well as the hands of great and pious individuals. (See Sefer Shulchan HaMa’arechet, page 56, who quotes the words of several Acharonim regarding this matter.)

אם מותר לבן לחלוק על אביו ולקרוא בשם אביו

באחד הימים הקודמים הזכרנו שאסור לבן או לבת לסתור את דברי הוריהם, שכן כך פירשו בגמרא במסכת קידושין (לא:) שבכלל מצות מורא אב ואם, שלא לסתור את דברי אביו ואמו, לומר על דבריהם שאינם נכונים.

במה שאמרו שלא יסתור דברי אביו, נחלקו רבותינו הראשונים והאחרונים בכמה נקודות בנושא זה.

ראשית, דנו הפוסקים האם הדין כן דוקא בעניני העולם, כלומר, בעניני חולין, שבהם אסור לחלוק על אביו, אבל בדברי תורה מותר לחלוק על אביו. וטעם הדבר שיש לחלק בזה, הוא משום שהתורה, כתוב בה “אמת”, שאסור לשנות את דברי התורה מחמת שום דבר. וגם לא מחניפים בתורה לשום אדם. ולכן, יש לומר שאסור לבן לעצור את עצמו שלא להתבטא בדברי תורה נגד דברי אביו. ועוד טעם שיש לומר כן, כתב בספר “דרישה”, שכאשר הבן חולק על אביו בדברי תורה, אין זה נראה שהוא עצמו סותר דברי אביו, אלא התורה, שהיא תורת חיים, היא זו הסותרת דברי אביו.

ומרן הרב עובדיה יוסף זצוק”ל, הביא בספרו כמה ראיות לדבר, שמותר לבן לחלוק על אביו בדברי תורה. שכן מצאנו בש”ס בכמה מקומות, שהבן חולק על אביו. לדוגמא, בגמרא במסכת עירובין (לב.) אמר רבינו הקדוש, “ונראים דברי מדברי אבא”. כלומר, הכריע הלכה שלא כמו אביו. וכן בעל תרומת הדשן, הביא ראיות רבות שמותר לחלוק על אביו בדברי תורה, שכן מצאנו הרבה בתלמוד, שרבי חלק על אביו רבן שמעון בן גמליאל בכמה הלכות, ורבא חלק על רבה שהיה רבו המובהק, ובראשונים, הרא”ש חלק על רבו המהר”ם בכמה מקומות. ובאמת שכן כתב בפירוש הרא”ש, לגבי רבינו רש”י, שהאיר עיני ישראל בתורה, ונחלקו עליו יוצאי ירכו נכדיו בעלי התוספות, כי התורה, תורת אמת היא, ואין מחניפין בה לשום אדם.

ועל כל פנים לכל הדעות, גם כאשר חולק על דברי אביו בדברי תורה, מוכרח שיעשה כן דרך כבוד גדול, וגם יעיין היטב, כראוי לכבודו של אביו, שמא צדקו דבריו, שאם הוא טועה ואביו צודק, והוא מכריע הלכה נגד אביו, מלבד מה שחטא בכך שהורה של כדין, חטא גם כלפי אביו, שזלזל בחינם בכבודו.

וכן מצאנו בגמרא במסכת קדושין (פ:), שרב יחזקאל, אביו של רמי ושל רב יהודה, היה מלמד את רמי בנו, וגרס לא נכון במשנה. אמר לו רב יהודה, אבא, אל תקרא כך, אלא תקרא כך, שהיא הגירסה הנכונה. שמע זאת שמואל, אמר לרב יהודה, שיננא (כלומר, שנון, תואר חיבה), לא תימא לאבוך הכי!, כלומר, אל תאמר לאביך ככה, אלא כיצד יאמר לו? יאמר לו, אבא, כך וכך אפשר לגרוס, וכיוצא בזה, שיהיו הדברים בדרך כבוד.

עוד נקודה בה דיברו הפוסקים, האם אסור לסתור דברי אביו, דוקא כאשר עושה כן בפניו, או אפילו שלא בפניו. שרבינו המאירי כתב, שלא אסרו לסתור דברי אביו, אלא בפניו דוקא, אבל שלא בפניו, מותר. וכגון, שאביו אומר, שתנור של חברה מסויימת הוא הטוב ביותר. והבן סובר, שתנור של חברה אחרת הוא מעולה יותר. ובני הבית יודעים שאביו חושב אחרת, והוא מביע דעה שונה מאביו, שאז, בודאי שאסור לו לומר שאביו אינו צודק, ועדיף תנור של חברה אחרת, אבל שלא בפני אביו, לדעת המאירי, יש להקל בדבר.

ולענין הלכה, כתב מרן הרב עובדיה יוסף זצוק”ל, שבדברי תורה ושלא בפני אביו, רשאי להקל לחלוק עליו, בפרט צירוף שני הטעמים שהזכרנו, שהתורה היא תורת אמת, וגם, שלדעת כמה פוסקים אין איסור בזה שלא בפניו.

אולם יש לציין, שהדברים תלויים עדיין במה שנבאר עוד בהמשך, בדין מורא אב ואם, האם כאשר האב מוחל על כבודו, רשאי הבן שלא להזהר בכל הדברים ששיכים לדין מורא, או לא. שאם נאמר שאב שמחל על מוראו, מוראו מחול, הרי שמותר לבן לסתור דברי אביו אפילו בפניו, אולם אם נאמר שאב שמחל על מוראו אין מוראו מחול, אין להקל בדבר בשום אופן.

May a Son Disagree with His Father?

In the previous Halachot, we have mentioned that a son or daughter may not contradict the words of their parents, for the Gemara (Kiddushin 31b) explains that included in the Mitzvah to revere one’s parents is not contradicting their words by saying that their words are incorrect.

Regarding this law that one may not contradict the words of one’s parents, there is a disagreement among the Rishonim and Acharonim about some of the details of this matter.

 First of all, some Poskim maintain that this law applies only to mundane matters; however, regarding Torah matters, one may disagree with one’s father. The reason for this distinction is because in the Torah, the word “Truth” is written, which means that it is prohibited to change the words of the Torah for any reason. Thus, it would seem that the son may not inhibit himself from expressing one’s opinion on Torah matters against one’s father’s opinion. Another reason for this, quoted by the Sefer Derisha, is that when a son disagrees with his father regarding Torah matters, it does not look as though he himself is contradicting his father’s words; rather, the eternal Torah is what is contradicting his father’s words.

Maran Rabbeinu Ovadia Yosef zt”l brings several proofs to uphold this view that a son may indeed oppose his father on Torah matters in his works. Indeed, we find in several places in the Talmud where a son disagrees with his father. For instance, in the Gemara in Masechet Eruvin (32a) we find that Rabbi Yehuda Ha’Nassi says, “My words seem more correct than my father’s,” meaning that he ruled on a certain Halacha against his father’s opinion. Similarly, the Terumat Ha’Deshen brings numerous proofs that a son may disagree with his father regarding Torah matters as we find many times in the Talmud that Rabbi Yehuda Ha’Nassi disagrees with his father’s view and Rava disagrees with the opinion of his principal teacher, Rabba. We find this among the Rishonim as well where the Rosh disagrees with his primary teacher, the Maharam of Rottenberg in several instances. Indeed, the Rosh states this openly with regards to Rashi whose very descendants, his grandchildren, the Tosafists, disagree with him; this is because our Torah is one of truth and it cannot be used to flatter anyone.

In any event, all opinions agree that even if one disagrees with one’s father on Torah matters, one must do so in an extremely respectful fashion. Also, before doing so, one should be very meticulous and check whether or not one’s father may have indeed been correct in the matter; if the father is correct and the son is not and the son disagrees with his father, besides for transgressing the prohibition of issuing a mistaken Halachic ruling, one has also sinned against his father by affronting his honor for naught.

We find similarly in the Gemara in Masechet Kiddushin (80b) that once Rav Yechezkel, father of Rami and Rav Yehuda, was teaching his son Rami when he read a passage in the Mishnah incorrectly. Rav Yehuda told him, “Father, do not read it that way, read it this way, for this is the correct version!” Shmuel heard this and he told Rav Yehuda, “Sharp one, do not tell this to your father in such a manner!” This means that, instead, he should have said, “Father, it is possible to read this passage another way,” or any other way that is respectful and mindful of his father’s honor.

Another issue the Poskim discuss is whether the prohibition to contradict one’s father applies only in his presence or even not in his presence. The Meiri writes that it is only prohibited to do so in one’s father’s presence, but if the father is not around, this is permissible. For instance, if the father believes that an oven produced by a certain company is superior and the son disagrees and believes that an oven made by a different company is superior, if the family knows the stance of the father and the son voices his dissenting opinion, in this situation it is certainly forbidden for him to say that his father is incorrect and the oven made by the other company is indeed better. According to the Meiri, however, if this is done while not in the presence of the father, one may act leniently.

Halachically speaking, Maran Rabbeinu Ovadia Yosef zt”l writes that regarding Torah matters when it is not in the presence of the father, one may act leniently and voice one’s dissenting opinion because of the combination of the two reasons we have mentioned above, which are: the Torah is eternally true and according to some Poskim, there is no prohibition to contradict one’s father if this is done not in his presence.

Nevertheless, we must point out that this still depends on something we shall discuss further which is whether  or not when a father absolves a child from honoring him the child may do certain things that are connected to revering one’s parents. If we say that when a father absolves his child from revering him, the child is absolved from revering him, then the child will be permitted to contradict the father’s words even in his father’s presence. However, if we say that when a father absolves his child of revering him, the son is still not absolved from revering him, then he may not act leniently and do so under any circumstances.

הקדמה להלכות כבוד אב ואם

תנו רבנן (שנו חכמים): שלשה שותפין באדם, הקדוש ברוך הוא, ואביו ואמו, ופירוש הדברים, שביצירת האדם שותפים האב והאם, והקדוש ברוך הוא נופח בו נשמה. ועוד אמרו רבותינו, בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו, אומר הקדוש ברוך הוא, מעלה אני עליכם כאילו דרתי ביניכם וכבדתם אותי.

ועוד סיפרו שם בגמרא על דמא בן נתינה, שפעם אחת היה לבוש בגדי זהב מאותם של נכבדי רומי, והיה יושב בין גדולי רומי, ובאה אמו וקרעה ממנו את אותו הבגד, וטפחה על ראשו וירקה בפניו, והוא לא הכלימה.

ועוד הביאו שם (דף לא:) מעשה ברבי טרפון, שבכל פעם שהייתה אמו יורדת ועולה למיטתה (שהייתה גבוהה מן הארץ) היה כורע כדי שתוכל אמו לרדת על גבו (דהיינו שהיה משמש לה כ”דרגש” לעלות ולרדת ממיטתה.) ועוד הובאו שם בגמרא כמה מעשים בגודל מצות כבוד אב ואם ועד היכן הדברים מגיעים. ומרן רבינו יוסף קארו, בשולחן ערוך (יו”ד ס”י רמ) פתח את הלכות כבוד אב ואם “צריך ליזהר מאד בכבוד אביו ואמו ובמוראם”, כי מצוה זו היא יקרה מאד, ובנקל יכול אדם להיכשל בה, ועל כן החובה מוטלת על כל אדם להיזהר הרבה במצוה זו לקיימה כהלכתה, ובימים הקרובים יובאו ברצות ה' עיקרי דיני כבוד אב ואם, ממה שביארנו לפני כמה שנים, ובסדר נכון בעזרת ה'

Introduction to the Laws of Honoring One’s Parents

Honor Your Father and Your Mother
The Baraita (Kiddushin 30b) states: “One verse states, ‘Honor your father and your mother,’ while another verse states, ‘Honor Hashem with your wealth.’ We see that that the Torah equates honoring one’s parents to honoring Hashem. One verse states, ‘Each man shall revere his mother and father,’ while another verse states, ‘You shall fear Hashem, your G-d.’ we see that the Torah equates revering one’s parents to revering Hashem.”

The Baraita further states that there are three partners in the formation of man: Hashem, one’s father, and one’s mother. The parents provide the physical body while Hashem infuses it with a soul. Furthermore, our Sages taught that when honors one’s parents, Hashem says, “I consider it as though I have dwelled among you, and you have honored Me.”

Honor of One’s Father vs. Honor of One’s Mother
The Baraita states: “Rabbi (Yehuda Ha’Nassi) said: It is revealed before the Master of the Universe that one honors one’s mother more than one’s father. It is for this reason that the Torah preempted the honor of one’s father before the honor of one’s mother. It is also revealed before the Master of the Universe that one reveres one’s father more than one’s mother. It is for this reason that the Torah preempted the reverence of one’s mother before one’s father.

The Extent to Which One Must Honor One’s Parents
The Sages asked Rabbi Eliezer how far one must go to honor one’s parents. He told them, “Go see how a gentile from Ashkelon named Dama ben Netina honored his father. Once, the Sages required a stone for the priestly apron whose value was six-hundred thousand gold coins and the key to the safe rested under the head of Dama’s sleeping father. In order not to inconvenience his father, Dama did not wake him. The next year, Hashem repaid Dama with a Red Heifer born in his flock which the Sages purchased from him for the same amount they originally wished to purchase the stone which he had forgone because of his father’s honor.”

The Gemara proceeds to recount that once, Dama ben Netina was dressed in golden robes designated for Roman nobility and his mother showed up, tore the garment, hit him on the head, and spat in his face and yet, Dama did not shame her.

The Gemara (ibid 31b) proceeds to quote an incident regarding Rabbi Tarfon’s mother that every time she needed to get in and out of her bed (which was quite high), Rabbi Tarfon would get down on all fours so that his mother could use his back a step-stool. The Gemara quotes several other incidents which teach us the extent to which one must honor one’s parents. Maran Ha’Shulchan Aruch (Yoreh De’ah, Chapter 240) introduces this topic, as follows: “One must be exceedingly careful with honoring and revering one’s parents.” This Mitzvah is extremely precious, and one can easily falter in it, and one must therefore take utmost care to observe this Mitzvah properly. Throughout the coming days, we shall, G-d-willing, discuss the primary laws of this Mitzvah based on what we have discussed in the past with some new insights as well.

גשמים בסוכה

ישנם מקומות, כמו במדינת ניו יורק וסביבותיה, שרגילים לרדת שם גשמים בימי חג הסוכות. וגם בארץ ישראל אירע כמה פעמים שירדו גשמים בחג הסוכות.

ובארץ ישראל, הגשמים בחג הסוכות אינם סימן ברכה, כמו שאמרו רבותינו, למה זה דומה? לעבד שמוזג כוס לרבו, ושפך לו רבו את הכוס על פניו. כלומר, שאינו חפץ במעשיו של העבד. אף כאן, כשיורדים גשמים בחג, כולם יוצאים מן הסוכה ונראה שאין הקדוש ברוך הוא חפץ שישבו בסוכה.  

ומכל מקום עלינו לדון, כיצד יש לנהוג כאשר יורדים גשמים בסוכה?

אדם שהיה אוכל בסוכה, ולפתע התחילו לרדת גשמים רבים (באופן, שאילו היה תבשיל עדין מונח על השולחן בסוכה, היה התבשיל מתקלקל מחמת הגשמים. רש”י סוכה כט.), עליו לצאת מן הסוכה ולהכנס לביתו. ושם ימשיך את סעודתו. ואף על פי שאין בפועל תבשיל שמתקלקל על השולחן, ולמשל, אדם האוכל עוגות בסוכה, ואין שם דבר שיתקלקל מחמת הגשמים שאינם חזקים כל כך, גם כן אינו צריך להשאר בסוכה במצב כזה, ועליו להכנס לביתו. (שלחן ערוך סימן תרלט סעיף ה).

ואם תוך כדי הסעודה, בשעה שיושב בביתו, פסקו הגשמים, אין חובה לחזור ולאכול את המשך הסעודה בסוכה, ורק בתורת חומרא, אם ירצה לחזור ולהשלים את הסעודה בסוכה, תבוא עליו ברכה. (יביע אומר ח”ט סימן סג). וכל זה בשאר ימי החג, אבל בליל יום טוב הראשון של החג, יש חובה לחזור ברגע שיפסקו הגשמים, ולאכול בסוכה כזית פת.

וכן הדין לגבי אדם שראה שיורדים גשמים, ולכן התחיל לאכול בביתו, ופסקו הגשמים. שאין עליו חובה לעבור לסוכה ולהשלים שם את הסעודה, אלא גומר את כל הסעודה בביתו. ודין זה אינו שייך דוקא לגבי ירידת גשמים, אלא גם אם היה יושב בסוכה, ולפתע החלה לנשוב רוח עזה שמחמתה החלו נושרים קסמים מהסכך לתוך הסוכה, וקשה לו לסבול את הדבר, הרי הוא רשאי להכנס ולאכול בביתו. (סוכה דף כט.).

מקום שיורדים שם גשמים, אבל בסוכה יש סכך עבה, עד כדי כך שלא יורדים בתוכה גשמים, צריך לאכול בסוכה, ורשאים גם כן לברך “לישב בסוכה” בשעה שאוכלים שם. (חזון עובדיה סוכות עמוד קפה, בשם בכורי יעקב).

הפטור מן הסוכה מחמת ירידת הגשמים, ובכל זאת מחמיר על עצמו ואוכל בסוכה, אינו אלא הדיוט, ואינו מקבל שכר על כך, (הרמ”א סימן תרלט). ואם בירך על האכילה “לישב בסוכה”, ברכתו היא ברכה לבטלה.

היוצא מן הסוכה מפני הגשמים, לא יבעט ויצא, כלומר, לא ינוס בכעס ויצא, אלא יצא בהכנעה, כמו עבד שבא למזוג כוס לרבו, ורבו שפך את המים על פניו, שעל העבד להתנהג בהכנעה ולא בכעס וכדומה.

Rain in the Sukkah

There are certain places, such as New York, where it commonly rains during the holiday of Sukkot. Even in Israel it has happened in the past that rain has fallen during Sukkot.

In the Land of Israel, rain during the Sukkot holiday is an ominous sign, as our Sages taught that this is comparable to a servant who pours a beverage for his master and the master throws the cup in the servant’s face. So too, when it rains on Sukkot and everyone leaves the Sukkah, it is a sign that Hashem does not want us to be sitting in the Sukkah.

Nevertheless, we must discuss how one should behave when it rains in the Sukkah. If one was sitting and eating in the Sukkah and it suddenly begins to rain strongly (to the extent that if a plate of food was before him, the food would get ruined, see Rashi’s commentary on Sukkah 29a), one should exit the Sukkah and return home and continue one’s meal there. Although there might not be an actual plate of food on the table getting ruined, for instance, if one is eating cake and they do not get ruined from such rain, nevertheless, one still need not remain in the Sukkah in this case and one should return home (See Shulchan Aruch Chapter 639, Section 5).

If during one’s meal at home, the rain stops, there is no obligation to continue one’s meal in the Sukkah and doing so is merely a stringency (see Yabia Omer Volume 9, Chapter 63). The above applies on any other day of the Sukkot holiday. However, on the first night of Sukkot, one is obligated to return to the Sukkah and eat a Kezayit of bread there as soon as the rain stops.

Similarly, if one begins to eat at home because he sees that it is raining and then he realizes that the rain has stopped, he need not go out to the Sukkah in order to finish his meal; rather, one may conclude one’s meal at home. This law does not only apply to rain, rather, if one was sitting in the Sukkah and strong winds start gusting suddenly and pieces of the Sechach start falling into the Sukkah and it makes it difficult to remain in the Sukkah, one may finish one’s meal at home (see Sukkah 29a).

If it is raining outside but the Sechach on one’s Sukkah is so thick that the rain does not penetrate the Sukkah, one must eat in the Sukkah and even recite the blessing of “Leeshev Ba’Sukkah.” (Chazon Ovadia- Sukkot, page 185 quoting the Bikurei Yaakov)

If one is exempt from the Mitzvah of Sukkah because of rain and the like and nevertheless acts stringently and eats in the Sukkah anyway is considered a fool and does not receive reward for this (see Rama in Chapter 639). If one recites the “Leeshev Ba’Sukkah” blessing in such a case, this blessing will have been in vain.

If one must leave the Sukkah as a result of rain and the like, one should not kick it on one’s way out; rather, one should leave in a subjugated manner similar to a servant that had a beverage thrown in his face by his master in that he must act in a subjugated manner and not with anger and the like.

בין כיפור לסוכות – דפנות הסוכה

הימים הללו, שבין יום הכפורים לסוכות, הם ימים מקודשים, ואנו עוסקים בהם במצות הסוכה, ללכת מחיל אל חיל. ואמרו רבותינו, כי ארבע הימים שבין יום הכפורים לחג הסוכות, נזכרים ונעשים כימים המקודשים, והם כימי חול המועד, ובהם עוסקים כל ישראל במצוות, סוכה ולולב, ומעשים הללו מעוררים בלב ישראל לאהוב את ה' יתברך, ולשמוח במצותיו, לשמוח שמחה רוחנית אמיתית, לעבוד את ה' בטוב לבב. ובכל הימים הללו אין אומרים “נפילת אפיים” בתפלה, כי הם כמו יום טוב.

אמרו רבותינו, שהסוכה צריכה להיעשות משלוש דפנות וסכך. הדפנות שהם הכתלים (המחיצות, הקירות) של הסוכה, מותר לעשותם מכל דבר שירצה, ובתנאי שתהיינה הדפנות חזקות ויציבות דיין בכדי שתעמודנה היטב בפני הרוח המצויה, לפי שכל שאין הדפנות יציבות בפני הרוח, הרי אינן כשירות למצות סוכה.

ולפיכך פסק מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק”ל, שאין לעשות דפנות לסוכה מסדינים ויריעות וכדומה, לפי שהם הולכים ובאים עם הרוח, ואפילו בנדנוד קל, ולכן אינם נחשבים כדפנות שעומדות ברוח מצויה. ואפילו אם מותח את הסדינים היטב, וקשרם בחזקה לעמודי הסוכה כדי שלא ינועו עם הרוח, אין להתיר, מפני שלפעמים מתרופפים הקשרים על ידי הרוח ומתנודדים הסדינים ונמצאת הסוכה פסולה, והיושב בתוכה אינו יושב בסוכה, ואם בירך “לישב בסוכה” הרי ברכתו ברכה לבטלה.

ואף שיש מהאחרונים שכתבו, שכל שהסדינים אינם מתנודדים הרבה עם הרוח (כשלושה טפחים מצד לצד) עדיין הדפנות כשירות, מכל מקום מדברי הראשונים נראה שאפילו בנדנוד מועט כבר נפסלת הסוכה. וכן היא הסכמת רוב פוסקי זמנינו, ומהם הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ”ל והגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ”ל. גם הגאון רבי משה פיינשטיין זצ”ל כתב, שאין להקל לבנות סוכות כאלו עם יריעות בד או פלסטיק, והוסיף שמה שאנו רואים בארצות הברית (מקום מושבו של הגר”מ פיינשטיין) שמוכרים סוכות שדפנותיהן עשויות מיריעות, פשוט שלא היה זה על פי הוראת חכם, כי אין להשתמש בסוכות אלו.

דבר המקבל טומאה
מה שכתבנו, שדפנות הסוכה מותר לעשותם מכל דבר שירצה, הכוונה היא, אפילו לעשות דפנות מכלים, כגון ארון, ארגז וכיוצא בזה. ואף על פי שארגז הוא “כלי”, ומכיון שהוא כלי, הרי הוא ראוי לקבל טומאה, (כלומר, אם נגע בכלי אדם טמא, גם הכלי יכול לקבל טומאה). וכל דבר שראוי לקבל טומאה אסור לסכך בו את הסוכה. מכל מקום, את דפנות הסוכה מותר לעשות גם מדבר המקבל טומאה.

כלומר, את הסכך של הסוכה, יש לעשות רק מדבר שאינו מקבל טומאה. אבל את דפנות הסוכה, מותר לעשות גם מכלי, או דבר אחר, שמקבלים טומאה.

מעמיד – אזיקונים
ומכל מקום אותו חלק בדפנות הסוכה שהסכך מונח עליו, (כלומר, החלק העליון של הדופן), הרי הוא נקרא, “מעמיד הסכך”. שהסכך עומד עליו. ואת “מעמיד הסכך” יש לעשות לכתחילה מדבר שאינו מקבל טומאה. (מפני שחששו רבותינו שמא יבוא לסכך בדבר שמעמיד את הסכך). ולכן אם עשה דופן לסוכה מדבר המקבל טומאה, כגון ארגז עץ או צינורות של ברזל (שגם הם מקבלים טומאה), טוב לתת נסר של עץ על גבי הדופן או הצינורות, מארבע צידי הסוכה, באופן שהסכך ינתן על גבי נסר העץ, ולא על גבי דבר המקבל טומאה.

ומטעם זה, נכון להזהר לכתחילה, שכל דבר שמעמיד או מחזיק את הסכך, לא יהיה מדבר שמקבל טומאה. ולכן נכון להזהר שלא לקשור את הסכך לסוכה באמצעות “אזיקונים”, כדי שהסכך לא יעוף מהסוכה ברוח מצויה. אולם אם שם את האזיקונים רק כדי שאם תגיע רוח סערה שאינה מצויה הסכך לא יעוף, יש להקל.

The Walls of the Sukkah

The days between Yom Kippur and the Sukkot holiday are indeed holy ones during which we are involved with the building of the Sukkah in order to go from strength to strength. Our Sages teach us that the four days between Yom Kippur and Sukkot are treated as sanctified days and are similar to the days of Chol Ha’Moed. During these days the entire Jewish nation is involved in the Mitzvot of Sukkah and Lulav and these actions arouse the Jewish nation’s love for their Father in Heaven and to rejoice in His commandments thus bringing about service of Hashem with a gladdened heart. During these days, Tachanun (supplication) prayers are omitted from all prayer services, for these days are tantamount to Yom Tov.

A Sukkah must consist of three walls and Sechach (roof of the Sukkah made from objects which grow from the ground). The walls of the Sukkah may be made from any material one wishes as long as they are strong and sturdy enough to withstand an ordinary wind (breeze); if the walls are not sturdy enough to withstand such a wind, they are not valid for the Mitzvah of Sukkah.

Therefore, Maran Rabbeinu Ovadia Yosef zt”l rules that one should not use sheets, fabrics, and the like for the walls of the Sukkah, for they flap back and forth in the wind; even a small movement renders them unfit to withstand an ordinary wind. Even if one stretches these sheets until they are taut and then ties them very well to the poles of the Sukkah so that they do not move in the wind, this is still unacceptable, for sometimes, the knots come loose as a result of the wind and the sheets begin to sway and this renders the Sukkah invalid, in which case anyone who sits in it is in essence not sitting in a Sukkah and any “Leeshev Ba’Sukkah” blessings recited upon it are blessings in vain. Although there are those who maintain that as long as the sheets do not sway very much in the wind (approximately three Tefachim or twenty-four centimeters from side to side) these walls are still valid, nevertheless, it appears from the words of the Rishonim that even a slight movement invalidates the Sukkah. This is indeed the consensus among most modern-day Poskim including Hagaon Harav Yosef Chaim Zonnenfeld zt”l and Hagaon Harav Shlomo Zalman Auerbach zt”l. Similarly, Hagaon Harav Moshe Feinstein zt”l writes that one may not be lenient and build his Sukkah out of sheets of fabric or tarp and he adds that the fact that such Sukkot are sold in the United States (place of Harav Feinstein’s residence) must not have been done in accordance with the ruling of a Halachic authority, for such Sukkot may not be used.

This means that the Sechach of the Sukkah must be made only from material incapable of becoming impure but the walls of the Sukkah may be made from vessels of any other item which is capable of becoming impure.

For the above reason, it is preferable that anything that supports or holds the Sechach in place not be made of materials capable of becoming impure. Thus, one should preferably not tie down the Sechach with plastic zip ties so that it does not fly away. However, if the Sechach is sturdy enough as is and one is merely tying it down in order to prevent it from flying away in extremely strong winds, there is room for leniency in this regard.

דין הסכך בסוכה והקישוטים הנתלים בסכך

מצוה ליַפּוֹת את הסוכה
מצוה גדולה ליַפּוֹת את הסוכה ולנאותה כמה שאפשר, להכניס לתוכה כלים נאים, ולהאירה באור יקרות. וכתבו המקובלים, שעל ידי כיבוד הסוכה באור יקרות, יזכה האדם שנפשו תשב במנוחה בגן עדן, וכפי ערך מה שיקיים את המצוה בכוונה טובה באופן הנאות, כך יעשה לו שָם סוכה לנשמתו. ׁכמו שמבואר בזהר הקדוש פרשת פנחסׂ. ובהציע הכלים הנאים שיש לו' והמצעות הנאות בסוכה, יקשור לו האל יתברך כמה חופות בגן עדן העליון. ובכל זאת, יש לדעת, שלעתים מתוך הכוונה הטובה לקשט את הסוכה, הסוכה נפסלת. לכן יש להיות בקי בדינים המובאים כאן, לנהוג על פי ההלכה.

התנאים שיהיה הסכך כשר
נאמר בתורה (דברים טז.) “חג הסוכות תעשה לך באספך מגרנך ומיקבך”. ולמדו מכאן רבותינו (במסכת סוכה דף יב.), שיש לסכך את הסוכה, בדברים הנאספים מן הגורן ומן היקב, כלומר פסולת הגורן והיקב, שהם קש ותבן וזמורות ואשכולות ריקים מן הענבים, וכיוצא בהן.

וכן נאמר בספר נחמיה (פרק ח), שאמרו ראשי העם אל בני ישראל, “צאו ההר, והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבות, לעשות סוכות ככתוב”. ומכאן למדו רבותינו שצריך שיהיו לסכך שמסככים בו שלשה תנאים.

א. צריך שיהיה גידולו מן הארץ. ב. צריך שיהיה תלוש ולא מחובר לקרקע. ג.  צריך שיהיה דבר שאינו ראוי לקבל טומאה. כמו פסולת הגורן והיקב, שבאה מן הארץ, והיא תלושה ואינה מחוברת לקרקע, וכן אינה ראויה לקבל טומאה, שכל דבר שאינו “אוכל” או “כלי”, אינו ראוי לקבל טומאה. ולמשל, אם גופו של מת, נגע בענף של דקל, אין הענף מקבל טומאה, אבל אם נגע גופו בכלי עץ, הרי הכלי מקבל טומאה. ולכן אין לסכך בכלי. (ואפילו אם נשבר הכלי, אין לסכך בשבריו).

ולפיכך אסור לסכך את הסוכה בכל מיני מתכות, שהרי אין גידולם מן הארץ. וכן אין מסככים בענפי אילן המחובר לקרקע, שאין לסכך אלא בדבר התלוש מן הקרקע. וכן אין מסככים בכל מיני אוכלים, כגון פירות, מפני שהם ראויים לקבל טומאה, וכן אין מסככים בכלים, אף על פי שהם עשויים עץ, מפני שהם ראויים לקבל טומאה, ואפילו אם סיכך בסכך כשר, אלא ששם עליו סכך פסול, הסוכה פסולה. ולכן אם בנה סוכה כשירה, אבל היא נמצאת תחת מרפסת של שכן וכדומה, ודאי שסוכה זו היא פסולה.

דין קשוטי נייר
הנייר אין מסככים בו, ואפילו הוא עשוי מעץ, מפני שנשתנתה צורתו לגמרי, ואינו נחשב לדבר שגידולו מן הארץ. ולכן, הקישוטים שנוהגים לתלות תחת סכך הסוכה, בכדי ליפות את הסוכה, הרי הם עלולים לפסול את הסוכה מפני שהם אינם סכך כשר.

לכן כתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצ”ל, שצריך להקפיד לתלות את קישוטי הסוכה שתחת הסכך, באופן שיהיו צמודים לסכך, ותלויים בתוך ארבעה טפחים לסכך, (שהם כשלושים ושניים סנטימטר), שאם הם יורדים למטה, ליותר ממרחק של שלושים ושנים סנטימטר מהסכך, יש חשש פן יפסלו את הסוכה כאמור, אבל כשהם בתוך ארבעה טפחים, בטלים הם לגבי הסכך, ואין כל חשש שיפסלו את הסוכה, אפילו אם הם גדולים מאד.

ולסיכום: יש לסכך את הסוכה, בדבר שגידולו מן הארץ, ושהוא תלוש, ושאינו מקבל טומאה. ואם רוצים לקשט את הסוכה בקישוטי נייר, רשאים לעשות כן, אך יש לתלות את הקישוטים באופן שיהיו צמודים לסכך, ולא יהיו גדולים ויורדים מן הסכך יותר משלושים ושניים סנטימטר, שאז, הם עלולים לפסול את הסוכה

Laws of the Sechach (Roof) of the Sukkah and Decorations Hung from the Sechach

Similarly, the book of Nechemia (Chapter 8) states that the leaders of the nation told the Jewish people: “Go out to the mountain and bring olive branches, branches of an oily tree, myrtle branches, palm branches, and branches of a thick tree in order to make Sukkot as it is written.” Our Sages learned from here that in order to be valid, the Sechach must meet three requirements:

It must grow from the ground, it must be detached from the ground, and it must be something that is incapable of becoming impure (as we have already discussed), similar to the waste of granaries and wineries which grows from the ground, is detached from the ground, and is not capable of becoming impure, for anything which is neither a vessel or a food is incapable of becoming impure. If, for instance, a corpse would come in contact with a palm branch, the palm branch would not become impure. However, if it would come in contact with a wooden vessel, it would become impure, and it is thus invalid for use as Sechach (even if the vessel has broken, one may still not use the broken pieces as Sechach).

Thus, one may not use any type of metal as Sechach, as metal does not grow from the ground. Similarly, one may not use tree branches that are attached to the ground, for only things that are detached from the ground may be used as Sechach. Additionally, one may not use foods or vessels (even if they are made from wood) as Sechach, for these things are capable of becoming impure. Even if one covers his Sukkah with valid Sechach and only places invalid Sechach on top of that, the Sukkah is invalid. Therefore, if one builds a valid Sukkah but it is under a neighbor’s balcony, the Sukkah is most certainly invalid.

Therefore, Maran Rabbeinu Ovadia Yosef zt”l writes that one should take care to hang such decoration within four Tefachim (approximately thirty-two centimeters) of the Sechach, for in this way, they are considered part of the Sechach and they in no way invalidate the Sukkah, even if they are quite large. However, if the decorations droop below four Tefachim of the Sechach, there is concern for the invalidation of the Sukkah, as we have explained.

Summary: For the Sechach (roof) of the Sukkah, one must use a material which grows from the ground, is no longer attached to the ground, and which is incapable of becoming impure. If one wishes to adorn one’s Sukkah with paper decorations (or any other material for that matter), one may do so but one must make sure that they are hung in close proximity to the Sechach and do not droop down more than thirty-two centimeters (12.6 inches) from the Sechach, for this invalidates the Sukkah.