ק׳ ק׳ שׁערי תפילה
*******
*****
לוח זמני תפלה לחורף תשפ״ד
Winter Timetable 5784 – 2023/24
מוצאי שבת | ערבית | שקיעה | מנחה שבת | סוף זמן קריאת שמע | הדלקת נרות | מנחה וקבלת שבת | תאריך | שבת פרשת |
Shabbat Ends | Arbit | Sunset | Minha | Shema before | Candle Lighting | Minha & Kabbalat Shabbat | Date | Parasha |
PM | PM | PM | PM | AM | PM | PM |
|
|
4:51 | 4:47 | 3:52 | 3:15 | 10:00 | 3:38 | 3:38 | 1/2 Dec | וישלח |
שבת
קרבנות
8:45 am
הודו
9:00 am
*****
EVERY MOTZAE SHABBAT
THIS WEEK 6:05 pm
*******
Returning home, Yaakov sends angelic messengers to appease his brother Esav. The messengers return, telling Yaakov that Esav is approaching with an army of 400. Yaakov takes the strategic precautions of dividing the camps, praying for assistance, and sending tribute to mollify Esav.
That night, Yaakov is left alone and wrestles with the angel of Esav. Yaakov emerges victorious but is left with an injured sinew in his thigh (which is the reason that it is forbidden to eat the sciatic nerve of a kosher animal). The angel tells him that his name in the future will be Yisrael, signifying that he has prevailed against man (Lavan) and the supernatural (the angel). Yaakov and Esav meet and are reconciled, but Yaakov, still fearful of his brother, rejects Esav’s offer that they should dwell together.
Shechem, a Caananite prince, abducts and violates Dina, Yaakov’s daughter. In return for Dina’s hand in marriage, the prince and his father suggest that Yaakov and his family intermarry and enjoy the fruits of Caananite prosperity. Yaakov’s sons trick Shechem and his father by feigning agreement. However, they stipulate that all the males of the city must undergo brit milah. Shimon and Levi, two of Dina’s brothers, enter the town and execute all the males who were weakened by the circumcision. This action is justified by the city’s tacit complicity in the abduction of their sister.
G-d commands Yaakov to go to Beit-El and build an altar. His mother Rivka’s nurse, Devorah, dies and is buried below Beit-El. G-d appears again to Yaakov, blesses him and changes his name to Yisrael. While traveling, Rachel goes into labor and gives birth to Binyamin, the twelfth of the tribes of Israel. She dies in childbirth and is buried on the Beit Lechem Road. Yaakov builds a monument to her. Yitzchak passes away at the age of 180 and is buried by his sons. The Torah portion concludes by listing Esav’s descendants.
Ohr Somayach Institutions www.ohr.edu
חייל בבית כנסת ובכותל המערבי
שאלה: חייל המצוייד בנשק, האם רשאי להכנס לבית הכנסת או לכותל המערבי עם הרובה או האקדח שעמו?
תשובה: בספר ארחות חיים, כתב בשם מהר”ם מרוטנבורג, אסור להכנס לבית הכנסת בסכין (עם סכין) ארוך, מפני שהתפילה מאריכה חייו של אדם (כמו שאמרו בברכות נד:) והסכין מקצר ימיו. ומרן הבית יוסף (סימן יז) הביא דברי הארחות חיים. וכן כתב רבינו הרשב”ץ. וכיוצא בזה שנינו במכילתא, “ואם מזבח אבנים תעשה לי לא תבנה אתהן גזית (אבנים מסותתות), כי חרבך הנפת עליה ותחלליה” (שסיתות אבנים הוא על ידי חרב). אמר רבי שמעון בן אלעזר, המזבח נברא להאריך שנותיו של אדם, והברזל מקצר שנותיו של אדם, אינו רשאי להניף המקצר על המאריך.
ואף שכך דעת המהר”ם, מכל מקום רבינו פרץ חולק על דעת המהר”ם בזה, וסובר שאין בזה איסור מן הדין. אבל אנו פוסקים להלכה כדעת המהר”ם מרוטנבורג, שכן פסק מרן בשלחן ערוך (סימן קנא). ועל כן יש לאסור להכנס לבית הכנסת עם חרב או סכין גדולה. אלא שדין זה אינו נפוץ כל כך בזמנינו, שסתם בני אדם אינם נושאים עמם חרבות, אולם יש לדון מכאן לענין נשק אישי, שגם הוא מקצר ימיו של אדם, ועשוי מברזל, ואם כן מסתבר גם כן שיש לאסור כניסה עם נשק אישי לבית הכנסת.
והנה לפני כמה שנים הזכרנו כתבנו, שנהגו לכסות את הסכינים בשעת ברכת המזון, מפני שהסכין מקצר ימיו של אדם, וברכת המזון מאריכה חייו, ועל כן נכון לכסות את הסכינים כמו שביארנו. וכן פסק מרן השלחן ערוך (סי' קפ). והקשה מכאן הטורי זהב, למה כתב המהר”ם שדוקא בסכין “ארוך” אין להכנס לבית הכנסת, והרי לגבי ברכת המזון לא מצאנו חילוק בין סכין ארוך לסכין קצר. ותירץ הטורי זהב, שבברכת המזון ניתן בקלות לכסות כל סכין שעל השלחן, ולמה לא נעשה כן, מה שאין כן בבית הכנסת שיצטרך להסיר מעליו את הסכין לגמרי ולמצוא מקום להניחו, וגם לעתים יש צורך להשתמש בסכין בבית הכנסת, ואז יצטרך ללכת להחזירה, והיא טירחה יתירה, לכן לא הטריחוהו כל כך מפני סיבה זו. מה שאין כן בסכין גדולה, שאין בה צורך כל כך, הטריחוהו שלא להכניסה כלל לבית הכנסת.
ומן האמור למד מרן אבינו מלכנו רבנו הקדוש רבי עובדיה יוסף זצ”ל, לנדון דנן, שגם חייל שיש לו נשק, והוא חייב ללכת עם נשקו בגלל סיבות בטחוניות, ואם יפרוק הנשק מעליו בבית הכנסת אפשר שיגרום לסכנה כלשהי, רשאי להכנס לבית הכנסת עם הנשק שלו, שהרי במקרה כגון זה, לא הטריחוהו כל כך להמנע מכניסה לבית הכנסת עם נשק. ומכל שכן אם יכסה את נשקו בבגדיו וכדומה, שאז יש מקום יותר להקל בזה שיוכל להכנס בשופי לבית הכנסת עם נשק. והאריך עוד להביא סימוכין לדבריו.
וכן לגבי הכותל המערבי, שנכון מאד שיהרו החיילים הנכנסים לשם לתפלה וכדומה, לכסות נשקם. אבל אם יש צורך בהצגת הנשק מסיבה בטחונית וכדומה, הורה מרן רבינו זצ”ל (חזון עובדיה תענית, בסוף הספר), שיוכלו לסמוך על סברת המיקלים בזה.
ועל כן לסיכום, נכון ורצוי מאד שחייל הנכנס לבית הכנסת להתפלל יכסה את נשקו תחת בגדיו, ולא יראה החוצה. ואם אי אפשר לו לכסותו, כגון רובה וכדומה, ויש צורך שישא עמו נשק בגלל סיבה בטחונית וכיוצא בזה, רשאי להכנס עם נשק לבית הכנסת לתפילה. וכן הדין בכותל המערבי, שקדושתו דומה לקדושת בית הכנסת.
Entering a Synagogue with a Weapon
Question: May a soldier or a citizen armed with a pistol or a rifle enter a synagogue with his weapon?
Answer: The Mechilta (end of Parashat Yitro) states regarding the verse, “And when you shall build Me a stone altar, you shall not build it of hewn stone; for you will have waved your sword over it and desecrated it”: “Rabbi Shimon ben Elazar said: The Altar was created to prolong the life of man. Thus, one may not wave the ‘item that shortens’ (the item that shortens man’s life, i.e. a knife) over the ‘item that lengthens’ (the item that prolongs man’s life, i.e. the Altar).”
Similarly, regarding our question, the Orchot Chaim (Hilchot Bet Ha’Kenesset, Section 7) writes in the name of Maharam of Rottenberg that one may not enter a synagogue with a long knife, for prayer prolongs one’s life and a knife shortens it. Although Rabbeinu Peretz disagrees with the Maharam, Maran Ha’Shulchan Aruch (Chapter 151) rules in accordance with the opinion of the Maharam of Rottenberg. It is thus forbidden to enter a synagogue with a sword or a long knife. Although this law is not so common nowadays since people do not carry around swords, we must nevertheless discuss weapons such as rifles which are likewise made out of metal and shorten lives. It would seem based on the above that it should be forbidden to enter a synagogue with one’s personal weapon.
Maran Rabbeinu Ovadia Yosef zt”l (in his Responsa Yechave Da’at Volume 5, Chapter 18) explains that the Maharam does not prohibit entering a synagogue with a long knife only because a knife shortens one’s life; rather, he has an additional reason for this which is due to the respect of the synagogue, for it is disrespectful to enter a synagogue when one is armed with a weapon. He proceeds to support his view.
Several years ago, we have explained that it is customary to cover the knives on the table during Birkat Hamazon, for a knife shortens man’s life while Birkat Hamazon lengthens it. Based on this, the Turei Zahav asks: Why is it that it is only prohibited to enter a synagogue with a “long” knife? We do not find such a distinction between a long or short knife regarding Birkat Hamazon! He explains that regarding Birkat Hamazon where it is quite easy to cover all of the knives on the table, there is no reason for one not to do so. Nevertheless, regarding entering a synagogue where one will have to remove the knife completely a find a place to leave it in addition to the fact that there is sometimes a need to use a knife in a synagogue as well in which case one will have to go get it, our Sages did not trouble an individual to such an extent. However, with regards to a long knife which is not usually necessary in a synagogue, our Sages troubled one not to enter the synagogue with it at all.
Based on this, Maran zt”l writes that when there is a pressing need for one to carry his weapon and removing it proves to be a great hassle, it is not forbidden to enter a synagogue with it, similar to the law of a small knife. He proceeds to quotes sources and proofs to the fact that as long as there is a great need for one to carry the weapon, there is no prohibition to enter the synagogue and pray while armed with it.
Summary: It is preferable that an armed soldier entering a synagogue to pray cover his weapon with his clothing. If this is not possible, for instance, because one is armed with a large rifle, and there is a great need for one to be carrying his weapon, such as due to security concerns and the like, one may be lenient and enter the synagogue to pray in this manner.
Moed-mishna-5784.pdf
