שאלה: כאשר יוצאים לטייל וכדומה, ומתארגן מניין
של עשרה אנשים לצורך תפלת מנחה או ערבית, האם כל אחד מצטרף למנין, אף על פי שאינן
נמצאים בחדר אחד סגור?

לשאלת רבים:
בניגוד למה שנתבאר כאן בעבר, לגבי הדילוגים בשעת אמירת “קדוש קדוש קדוש”
בקדושה שבחזרת הש”ץ. המנהג הוא שמדלגים פעם אחת בכל פעם שאומר
“קדוש”, ולא שלש פעמים. ולדעת מרן הרב שליט”א, אין צורך שכל דילוג
יהיה יותר גבוה מקודמו, אלא יהיו כל הדילוגים שוים.

תשובה: בני אדם
היוצאים לטייל, בפרט בימים אלה, צריכים מאד מאד להזהר, שלא להתבטל חלילה וחס בשום
תפילה, וכל שכן מהנחת תפילין בישוב הדעת כראוי. וכן יזהרו לברך ברכת המזון בנועם ובנחת.
וכן בכל עניני המצוות. שכן עיקר הטעם שאדם ירא שמים יוצא להנפש, הוא בכדי לרפאות
את נפשו, ולחזק את כחו, להמשיך במרץ בעבודת הבורא, אם בלימודו ואם במלאכתו.
ובודאי, אם ילך ויתרשל בענינים רוחניים בשעה שהוא יוצא לנופש, לא רק שאין בכך
תועלת לנפשו, אלא אדרבה,
נמצא שהוא מכשיל את עצמו, ומתיש
כמו, ומתרחק מעבודת ה', ומי יודע כמה חודשים ושנים יקח לו לתקן אחר כך את המעוות.

מנין של עשרה אנשים המתפללים במקום אחד, אף על
פי שלכתחילה בודאי שיש להתפלל בבית כנסת, מכל מקום במקום שאי אפשר בענין אחר, מותר
להם להתפלל אפילו במקום פתוח, ומצטרפים זה עם זה למנין. ואמנם יש מהאחרונים שכתבו
שצריך שיהיו כולם מסתופפים יחד ממש, ולא שיהיה אחד עומד כאן והשני רחוק ממנו, מכל
מקום למעשה כל ששומעים את השליח ציבור, ורואים אלו את אלו, מצטרפים למנין.

אולם כתב הגאון רבי יצחק יוסף שליט”א,
להעיר על כך, שיש להזהר שלא יתפלל אחד מהמתפללים ברשות אחרת ממש. ולדוגמא, אם
מתפללים בצד כביש, ויש שם גדר העומדת למחיצה בין הכביש לשולי הכביש, הרי שהגדר
(שגובהה יותר משמונים ס”מ)
מבדילה בין הרשות שעומד בה השליח
ציבור, לרשות האחרת שמעבר לגדר, ושם, יש מקום לומר שאין המתפללים מצטרפים לתפילה
במנין כלל.

כמו כן יש להזהר, כאשר מתפללים במקום פתוח, שלא
יתפללו משני צדי כביש או שביל כדומה, שמכיון שאותו השביל הוא רשות הרבים, הרי
שרשות הרבים מפסיקה בין מחצית מהמתפללים לבין המתפללים האחרים, ובאופן כזה יש לומר
שאין הם מצטרפים אלו לאלו למנין

Question:
When one goes on a trip or the like and a group of ten men gather to pray
Mincha or Arvit, can they all be included in the Minyan (quorum of ten men)
although they are not in an enclosed room?

איסור אכילת בשר וחלב על שלחן אחד

ומן האמור נלמד, שהאוכל במסעדה, שמגישים שם גם מאכלי בשר וגם מאכלי חלב, ואוכלים בסמוך על גבי שלחנות שיושבים שם כמה אנשים בסמוך לשלחן אחד אף על פי שאינם חברים, הרי שאין איסור בדבר מצד אכילת בשר וחלב על שלחן אחד.

אבל באמת שהנסיון הוכיח, שבמקומות כאלה שמגישים שם גם מאכלי בשר וגם מאכלי חלב יחד, המכשולות מבחינת הכשרות מצויים מאד, והמלצרים והמבשלים אינם נזהרים כראוי להפריד בין הבשר לחלב, והרי קרוב מאד הדבר שיבואו לידי איסור, ויש להזהר במשנה זהירות לבדוק את איכות הכשרות במקום זה, האם ניתן בכלל לאכול שם על פי גדרי ההלכה.

ולסיכום: אין לאכול מאכלי חלב, על שלחן שמונחים עליו מאכלי בשר. וכן להיפך. ואם המאכל השני שייך לאדם שאינו מוכר, מותר לאכול על ידו, שהרי אין חשש שיבוא לאכול מהמאכלים של האדם הנוסף.

ובהלכה הבאה נביא עוד פרטים בזה.

The Reasons and Parameters of This Law
If one is eating dairy foods, our Sages have enacted that one may not allow meat foods to be placed on the same table. For instance, one who is eating bread with cheese may not place meat on the same table. The reason for this is because we are concerned that one may eat from the meat items on the table (Rambam). The opposite applies as well that if one is eating meat dishes, one may not allow dairy foods to be placed on the same table one is eating on. Some explain that the reason for this prohibition is because we are concerned that the meat and the cheese will touch one another thereby causing one to transgress the prohibition of eating a milk and meat mixture (Rashi).

Eating Alone or With Someone Else
It makes no difference whether one is eating alone and there is meat and dairy on the same table or if one is eating with someone else on the same table who is eating either dairy or meat and in both instances, there is concern that one will come to eat the food one is prohibited to eat at the present time.

Two Unacquainted People
Although one eating dairy may not do so on the same table where one’s friend is eating meat, nevertheless, the Gemara (Chullin 107b) writes that only regarding two people who are acquainted with one another is it forbidden to place dairy and meat on the same table lest they mistakenly eat from one another thus having eaten milk and meat together. However, if the two individuals do not know one another, for instance, two people staying in the same hotel but do not know one another, one may indeed eat dairy and the other meat on the same table, for there is no concern that one will partake of the food of another person whom one does not know. 

Based on this, if one is dining in a restaurant which serves both meat and dairy respectively (obviously, when no Kashrut issues, such as when there are two separate kitchens) and several people, some eating meat and others dairy, are seated around the same table in the restaurant although they are not friends, this poses no concern of eating meat and dairy on the same table.

Nevertheless, experience has shown that the kashrut pitfalls at such establishments which serve both meat and dairy dishes at the same time are great and many and many times, the waiters and cooks do not separate adequately between meat and dairy foods and dishes and it is quite possible that one will transgress some prohibition by eating there. One must therefore be exceedingly careful to check the kashrut supervision in such establishments and ascertain whether or not it is even halachically acceptable to eat at such places.

People Seated Far Away From One Another
Two people who are sitting on the same table and are eating dairy and meat respectively but are sitting far enough from one another that one cannot stretch out his hand and take some of the other’s food may continue to eat in this way even without a reminding object between them.

Summary: One may not eat meat foods on a table on which dairy foods are placed and vice versa. If the other food (meat or dairy respectively) belongs to an individual with whom one is unacquainted, one may sit next to him and continue eating, for there is no concern that one will eat some of the food belonging to the individual sitting next to him.

In the following Halacha, we shall discuss some more details regarding this law.

ימי “בין המצרים“

הבהרה:
באחת ההלכות האחרונות, פירסמנו שמותר להשתמש במדיח כלים, לכלי חלב וכלי בשר
יחד, ועיקר ההיתר היה, מאחר והסבון המעורב במי המדיח, פוגם את כל המאכלים שבתוכו,
עוד לפני שהמים רותחים. ועתה קיבלנו פניות רבות, שיש בזה בעיה מצד המציאות, כי
ישנם מדיחי כלים, שמזרימים מים רותחים עוד לפני כניסת הסבון למדיח. לכן עלינו
להבהיר, שבודאי במדיח כזה, אין להשתמש לכלי בשר וכלי חלב יחד. ולשמועים ינעם.

ימי “בין המצרים“

הימים שבין שבעה עשר בתמוז לבין תשעה באב,
נקראים ימי “בין המצרים” על שם הפסוק (במגילת איכה פרק א
פסוק ג) “כל רודפיה השיגוה בין המצרים”, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה,
שְאֵלוּ הימים, הם הימים שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב, שבהם נכנסו
האויבים לירושלים עיר קדשנו ותפארתנו, ופרעו פרעות בישראל, עד יום תשעה באב, שבו
החריבו את בית המקדש בעוונות הרבים, ומאז ועד היום עם ישראל אינו יושב בטח, ותמיד
קמים עליו אויבים מבית ומחוץ.

ואף על פי שזכינו תהלות לאל עליון,
לחזור לארץ קדשינו בצורה יחסית חופשית, עדיין לא זכינו לגאולה שלימה, כי בית חיינו
חרב, ואומות העולם מציקות לעם ישראל יום יום, והצרות תוכפות יותר ויותר. ועל הכל,
מבחינה רוחנית, שאנו רחוקים מאד מהגאולה האמיתית, עד שישוב ה' וירחם על נחלתו,
וישוב לגאול אותנו גאולה שלימה, גאולת עולמים.

דרגות האבלות בימים אלה, ושבוע
שחל בו תשעה באב
במשך השבוע נבאר את דיני “בין
המצרים” (ממה שכתבנו בשנים קודמות, ובתוספת נופך). ודינים אלו מחולקים. שמיום
י”ז בתמוז ועד ראש חודש אב, נוהגים מעט מנהגי אבלות. ומיום ראש חודש אב,
מוסיפים על מנהגים אלה עוד מנהגים אחרים. ולאחר מכן בשבוע
שחל בו תשעה באב, נוהגים מנהגי אבלות נוספים.

תיקון חצות
מכיון שימי “בין המצרים”
הם ימי אבל לעם ישראל, נוהגים בהם כמה מנהגי אבל, וחסידים ואנשי
מעשה נוהגים לומר “תיקון חצות” אחר חצות היום בימי בין המצרים. (חצות
היום, היינו, שמחלקים את הלילה, מהשקיעה עד הזריחה לשתיים, והנקודה האמצעית,
היא “חצות” הלילה, מלשון “מחצית”, ובאותה השעה ביום, הוא זמן
חצות היום. ובהרבה לוחות שנה מופיעה זמן חצות היום, או חצות הלילה, שהוא שווה לזמן חצות היום), ואומרים “תיקון
רחל” שבו פסוקים של בכי וצער על חורבן בית המקדש, ומנהג זה הוא מנהג ותיקין,
והביאו מרן החיד”א בספרו מורה באצבע, וכתב שכן נהגו בארץ ישראל על פי דברי
רבינו האר”י ז”ל, וכן כתב עוד בספרו שו”ת יוסף אומץ. וכתב שנוהגים
לומר “תקון רחל”, משום שתקון רחל מיוסד על בכיה ומספד על חורבן הבית.
והביא עוד מדברי רבינו האר”י שכתב שמנהג טוב וכשר לכל בעל נפש לישב באבילות
אחר חצות היום בכל ימי בין המצרים, ולבכות בכיה ממש על חורבן הבית. עד כאן. ובודאי
שעל ידי אמירת תיקון חצות יתעורר כל אחד להצטער על חורבן בית המקדש וכל הצרות שבאו
עלינו ועל אבותינו מתוך הגלות המרה הזו.

וכן נוהג מרן הרב עובדיה יוסף,
לעורר את הצבור לומר תקון חצות בזמן חצות היום בימי בין המצרים. (ותיקון רחל מודפס בסידורים). וכן היו נוהגים לאמרו
בישיבת “פורת יוסף”
בירושלים. ויש נוהגים לומר
“תיקון חצות” בכל ימות השנה בחצות הלילה, ותבא עליהם ברכה.

The “Three Weeks”

שמיעת כלי זמר בימי בין המצרים