דין המסופק אם ספר ספירת העומר

ביארנו
כבר, כי מי ששכח לספור יום אחד ספירת העומר,
אינו רשאי לברך שוב על ספירתו בימים הבאים. וטעם הדבר, לפי שנחלקו רבותינו
הראשונים, אם מצות ספירת העומר היא מצוה אחת ארוכה הנמשכת במשך ארבעים ותשעה ימי
העומר, או שמא ספירת העומר בכל יום ויום היא מצוה בפני עצמה. שאם נאמר שבכל יום
ויום הספירה היא מצוה בפני עצמה, הרי שאז, גם מי שלא ספר יום אחד, יוכל להמשיך
בספירתו, שהרי
בכל יום הספירה היא מצוה בפני עצמה, ואין שייכות בין הספירה של ליל אמש לספירה של
היום. וכשם שמי שלא הניח תפילין (ח”ו) יום אחד, בודאי שעליו להניח תפילין
ביום שלמחרתו, כי אין שייכות כלל בין העדר הנחת התפילין יום אחד, להמשך קיום המצוה
בימים הבאים. מה שאין כן אילו נאמר שמצות ספירת העומר היא מצוה אחת ארוכה, שאז, מי
ששכח לספור את העומר יום אחד, לא יוכל להמשיך עוד בספירת העומר, שהרי מרגע שאיבד
את הספירה יום אחד, הפסיד את המצוה בשלמותה, ואינו סופר עוד. וזו היא שיטת בעל
הלכות גדולות, הסובר שמי שלא ספר ספירת העומר יום אחד, אינו ממשיך בספירתו בימים
הבאים.

ולענין הלכה,
מכיון שדעת רוב רבותינו הראשונים אינה כדעת בעל הלכות גדולות, לכן מי ששכח לספור
ספירת העומר יום אחד, חייב להמשיך ולספור את העומר בימים הבאים. אולם מכיון שאיסור
ברכה לבטלה הוא חמור מאד, שיש בו הזכרת שם שמים לשוא, לכן אנו נוקטים להלכה,
שלענין ברכת “על ספירת העומר”, יש לחוש לדעת בעל הלכות גדולות, ומי ששכח
לספור את העומר יום אחד, אינו ממשיך לברך בכל יום על הספירה, אלא הוא סופר בלא
ברכה, וכפי הכלל הגדול שבידינו, “ספק ברכות להקל“.

ומעתה לנדון
שלנו, מאחר שנתבאר שאנו חוששים לענין הברכה לדעתו של בעל הלכות גדולות, לכאורה היה
נראה שאדם המסתפק אם ספר ספירת העומר (או שהוא מסופק אם ספר בצורה נכונה וכיוצא
בזה, וכגון אדם שהתפלל ביחידות, וכעת הוא מסופק אם ספר נכון), אף על פי שימשיך
לספור את העומר בכל יום, מכל מקום אינו רשאי לברך על הספירה, שהרי יש לנו לחוש
לדעת בעל הלכות גדולות, שמי ששכח יום אחד, אינו ממשיך לספור את העומר.

אולם לענין
הלכה, אין הדין כן, כי רק באופן שאדם יודע בודאות ששכח לספור את העומר, אז יש לנו
לחוש לדעתו של בעל הלכות גדולות, ולכן אינו ממשיך לספור “בברכה”, אך
אם אין הדבר ודאי, רק ספק, אין לחוש באופן כזה לשיטת בעל הלכות גדולות, שהרי בלאו
הכי רוב הראשונים לא פסקו כמותו. ולכן העיקר להלכה, שמי שמסתפק אם ספר את העומר
בליל אמש, ממשיך לספור את העומר בברכה.

ולסיכום: המסופק אם ספר בליל אמש ספירת העומר, ממשיך לספור
בימים הבאים בברכה. ורק אם ידוע לו בודאות שלא ספר לילה אחד, או שספר בצורה
שגוייה, שוב לא יברך על ספירתו

One who is in Doubt Whether or Not He Counted the Omer

We
have already explained that one who has forgotten to count the Omer
one day during the counting period may no longer count with a blessing on the
subsequent days. The reason for this is because the Rishonim disagree as to
whether the Mitzvah of counting the Omer is one long Mitzvah that spans along
forty-nine days or every day of counting the Omer possesses its own Mitzvah. If
we were to say that every day of counting possesses its own separate Mitzvah,
even if one were to forget one full day of counting, he would still be able to
continue counting the following night, for every day of counting is its own
Mitzvah and there is no correlation between today's counting and yesterday's.
Similarly, if one were to, G-d forbid, not don Tefillin one day, he would
surely still be obligated to don then the next day, for there is no connection
between today's lack of donning Tefillin and continuing to fulfill this Mitzvah
on subsequent days. However, if we say that the Mitzvah of counting the Omer is
one long Mitzvah, if one forgets to count one day, he may no longer continue
counting, for the moment he misses the counting of that specific day, he has
lost the opportunity to fulfill the Mitzvah in its completion, and he no longer
counts. This is indeed the opinion of the Ba'al Halachot Gedolot who holds that
if one missed counting one day of the Omer, he no longer counts on subsequent
days.

Halachically speaking, however, since most Rishonim disagree with the position
of the Ba'al Halachot Gedolot, if one forgets to count one day of the Omer, he
does indeed continue to count on the subsequent nights. Nevertheless, since the
prohibition of reciting a blessing in vain is very severe as it entails
uttering Hashem's name in vain, we thus hold that regarding the blessing of
“Al Sefirat Ha'Omer,” the opinion of the Ba'al Halachot Gedolot must
be taken into consideration and one who has forgotten to count one day of the
Omer does not continue to recite the blessing upon counting on subsequent
nights; rather, he continues to count without reciting a blessing beforehand,
as per the rule of, “When in doubt, do not bless”.

Regarding our scenario, since we have just established that regarding the
blessing we are concerned about the opinion of the Ba'al Halachot Gedolot, it
would seem that if one is in doubt whether he counted the Omer or not (or if he
is in doubt if he counted correctly, for instance, if one prayed alone, not
with a Minyan, and is now uncertain if he counted the correct number), although
he would continue to count on subsequent nights, he would nevertheless not be
allowed to recite a blessing upon counting, for we must consider the opinion of
the Ba'al Halachot Gedolot who holds that when one forgets to count one day, he
does not continue to count the Omer.

However, halachically speaking, this is not so, for only if one is certain that
he has forgotten to count one day do we say that he needs to be concerned about
the opinion of the Ba'al Halachot Gedolot, and should continue counting without
reciting a blessing. However, if one is uncertain whether he counted or not, he
need not be concerned about the opinion of the Ba'al Halachot Gedolot, for in
any case, most Rishonim disagree with his opinion. Therefore, the Halacha
follows that if one is uncertain whether he counted the Omer on the previous
night or not, he will indeed continue to count the Omer on subsequent nights
with a blessing.

Summary: If one is uncertain whether or not he counted the Omer on the
previous night, he does continue counting on subsequent nights with a blessing.
Only if one is certain that he has forgotten to count one night, or that he has
counted incorrectly, will he no longer recite a blessing upon counting on
subsequent nights