בדיקת וביטול חמץ

דין בדיקת חמץ

אור
לארבעה עשר בניסן , בודקין את החמץ לאור
הנר. וצריך שיהיה הנר של שעוה, (או משמן פרפין מוקשה כפי שמצוי בזמנינו), כתקנת
חז”ל. ואם אין לו נר, אבל יש לו פנס קטן שיכול להכניסו למקומות שצריך לבדוק
בהן כהוגן, מותר לבדוק עם פנס כזה בשעת הצורך. וחובה לבדוק בכל חדרי הבית אם יש שם
חמץ, ואף אם ברור שלא אכלו חמץ מעולם באותו החדר חובה לבדוק בו, והוא הדין לגבי
מרפסות, גינות, מכונית, וכל כיוצא בזה.

בגדים
מכובסים, שהוכנסו לאחר הכביסה לארון הבגדים, אין חיוב לבדוק בכיסיהם אם יש שם חמץ,
ואפילו אם הם בגדים של ילדים קטנים, הואיל ובודאי נפגם אותו החמץ מחמת חומרי
הכביסה, וחמץ פגום אינו נחשב חמץ לענין האיסור בחג הפסח, וכמו שביארנו כבר.

זמן
הבדיקה
זמן
הבדיקה הוא כעשרים דקות לאחר שקיעת החמה, (ואם נאנס ואיחר זמן זה יכול לבדוק בברכה
אף אחר זמן זה). ואסור לאכול סעודה של פת (לחם) או עוגה יותר משיעור כביצה
(כחמישים וששה גרמים), קודם בדיקת חמץ, החל מחצי שעה קודם זמן הבדיקה, אבל פחות
מכביצה מותר לאכול. ופירות וירקות וכן תבשיל אורז וכיוצא בזה מותר לאכלם אף יותר משיעור
כביצה.

מנהג
עשרה פתיתים
יש
נוהגים להסתיר בבית עשרה פתיתים (חתיכות קטנות של לחם וכדומה) עטופים היטב, כדי
שבזמן הבדיקה ימצאם הבודק את החמץ. ומי שנוהג כן יזהר לרשום את מקומן של פתיתי
החמץ, כדי שאם לא ימצא אחד מהם, יוכלו אחר כך למוצאו על ידי הרשימה.

ביטול
חמץ
אחר
בדיקת חמץ, צריך לבטל את החמץ בפיו, שיאמר “כל חמירא דאיכא ברשותי דלא חזיתיה
ודלא ביערתיה ליבטיל ולהוי כעפרא דארעא”, (ובלשון הקודש: “כל חמץ ושאור
שישנו ברשותי שלא ראיתיו ושלא ביערתיו יתבטל ויהיה כעפר הארץ”). וצריך שיאמר
את נוסח הביטול בשפה המובנת לו, שאם לא כן לא יצא ידי חובת הביטול. ונוהגים לומר
את נוסח הביטול שלוש פעמים לחיזוק העניין (וטוב להוסיף לפחות באחד מהם
“ליבטיל ולהוי הפקר כעפרא דארעא“)

Searching for and Renouncing Chametz

The Laws of Searching for
Chametz

On the eve of the Fourteenth of Nissan one must search for Chametz by candlelight. The
candle must be made of wax (or congealed paraffin oil, common nowadays) as per
the enactment of our Sages. If one does not have a candle but he does have a
small enough flashlight that he will be able to stick into places where he must
check properly, he may use such a flashlight if necessary. One is obligated to
search in every room in the house where Chametz is found; even if one is
certain that Chametz has never been eaten in this room, one must still check
it. The same applies regarding balconies, gardens, cars, and the like.

Regarding washed clothes that were placed in drawers and closets after being
washed, one is not obligated to check the pockets of these clothes for Chametz,
even if these clothes belong to young children, since the Chametz has surely
become inedible due to the various laundry detergents and inedible Chametz is
not considered Chametz prohibited on Pesach, as we have already established.

The Proper Time for the Search
The proper time for searching for Chametz is approximately twenty minutes after
sunset (if one was unable to search at this time he may still search and recite
a blessing even later on during the night). One may not partake of bread or
cake more than a Kebeitza (approximately 54 grams) before searching for Chametz
starting from a half-hour before the proper time of the search. Nevertheless,
less than a Kebeitza of bread or cake or even more than a Kebeitza of fruits,
vegetables, rice, and the like, may in fact be eaten before performing the search.

The Customary Ten Pieces of Bread
Some have the custom to hide ten pieces of well-wrapped bread throughout the
house, so that they may be found by the person searching for Chametz. Those who
follow this custom should be exceedingly careful to write down the locations of
the ten pieces of Chametz, so that in the event that one (or more) piece(s)
is/are not found, they will be able to be located using this list.

Renouncing Chametz
After completing the search for Chametz, one must verbally nullify the Chametz
by reciting: “Kol Chamira De'Ika Birshuti De'La Chazitei U'dla Bi'artei
Livtil Velehevei Ke'Afra De'Ar'ah.” (English Translation: “Any
Chametz (leaven) which is in my possession, which I have not seen and I have
not destroyed, should be nullified and be considered like the dust of the
earth.”) One must recite this verbal nullification in a language that he
understands, for if not, one does not fulfill his obligation of renouncing
Chametz. It is customary to repeat the text of the nullification three times in
order to strengthen the matter (it is preferable to add during one of the three
recitations: “Livtil Velehevei Hefker Ke'Afra De'Ar'ah,” English
Translation: “Should be nullified and become ownerless like the dust of
the earth.”)

איסור אכילת מצה או אכילת סעודה
בערב פסח, ודין המצה

ביום ערב פסח (שהוא יום ארבעה
עשר בניסן), אסור לאכול מצה, כדי שאדם יאכל את המצה לתיאבון בליל הסדר, ובליל
ארבעה עשר בניסן (דהיינו לילה שהוא קודם ליל הסדר) מותר לאכול מצה.

ובליל
ארבעה עשר (דהיינו לילה שהוא קודם ליל הסדר) מותר לאכול מצה. ומצה עשירה (מצה
עשירה זו היא מצה שנעשית מקמח כשר לפסח ומי פירות כגון יין וכדומה וללא כל תערובת
מים) מותר לאכול בארבעה עשר בניסן, והטעם לזה, כי הואיל ואין יוצאין ידי חובת
אכילת מצה בליל פסח במצה עשירה, שנאמר “לחם עוני” (פסחים לו.) לפיכך לא
אסרו לאכלה, אבל עוגה שנעשית מקמח מצה (שכבר נאפתה המצה ואח”כ נטחנה ונעשה
ממנה קמח) ועירבו בה דבש ויין וכדומה, וחזרו ואפו אותה, אין לאכלה בערב פסח,
שהואיל ונאפית מכבר, אין עליה שוב תורת מצה עשירה, ומצה מבושלת או מטוגנת בשמן
מותר לאכלה בערב פסח.

משעה
עשירית ביום, (בשעות זמניות, דהיינו שלוש שעות קודם צאת הכוכבים, ובארץ ישראל הוא
בערך בשעה שלוש וחצי בצהריים) בערב פסח, אסור
לאכול סעודה אפילו אינה של מצה, בכדי שיוכל לאכול את המצה בלילה לתיאבון, ואם יאכל
אחר שעה זו תימלא כריסו ולא יוכל לאכול לתיאבון. ומותר לאכול פירות וירקות, וכן
מותר לאכול תבשיל אורז, אף לאחר שעה עשירית, ובלבד שלא ימלא כריסו בהם לאכול
ולשבוע.

המצה
שיוצאים בה ידי חובה בליל פסח, צריכה להיות מצה שנשמרה משעת קצירה. וזו היא שנקראת
“מצה שמורה“, דהיינו שמשעת קצירת החיטים השגיחו עליהם שלא תבוא בהם אף
טיפת מים. ונכון מאד שאותה מצה תהיה עבודת יד, ומכיוון שבנקל עלולות לעלות שאלות
חמורות בכשרות המצה, יש להיזהר לקנות מצות אך ורק במקום שיש עליהם פיקוח על ידי
גוף כשרות רציני. ובזמנינו מצויות ברוך ה' בשוק מצות עבודת יד (עגולות) אשר נעשות
עבור ליל הסדר תחת השגחה קפדנית, וניתן לרכוש ממצות אלו לליל הסדר.
אין
לברך “אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על אכילת מצה” אלא בליל הסדר, אבל
בשאר ימי הפסח אכילת המצה אינה חובה, ולכן אין לברך עליה ברכה זו.

בספר שו”ת והשיב משה (חלק
או”ח סימן כ”ח) דן במי שאכל מצה בערב פסח בשוגג, האם יברך ברכת המזון,
שהרי ישנה הלכה בידינו, שמי שאוכל דבר איסור אינו מברך עליו לא בתחילה ולא בסוף,
וכמו שכתב הרמב”ם (פרק א מהלכות ברכות הלכה יט) וכן פסק מרן בשולחן ערוך (סימן קצו). ועל כן לכאורה
הוא הדין למי שאכל מצה בערב פסח, שהואיל ואכל מאכל איסור, אינו מברך עליו ברכת
המזון.

ומרן הרב עובדיה יוסף הביא ראיה
שצריך לברך ברכת המזון, מדין חולה שצריך לאכל ביום בכיפורים, שכתבו הפוסקים שמברך
ברכת המזון, ואף על פי שבשאר איסורים כגון חולה שחייב לאכל בשר לא כשר, אינו מברך
על הבשר כלל, מכל מקום יש חילוק אם המאכל אסור מצד עצמותו שאז אין לברך עליו בשום
אופן, אבל אם המאכל מותר באכילה, רק שמחמת הזמן אסור לאוכלו כגון ביום הכיפורים או
מצה בערב פסח, צריך לברך על המאכל ברכה ראשונה ואחרונה.

ולכן להלכה אדם שבטעות אכל מצה
בערב פסח, צריך לברך ברכת המזון

The Prohibition of Eating Matzah or a Meal on Erev Pesach
and the Laws of Matzah

On the day of Erev Pesach
(which is the Fourteenth of Nissan), one may not eat Matzah so that one will be
able to eat Matzah that night at the Seder with appetite. One may, however, eat
Matzah on the night of the Fourteenth of Nissan (meaning the night before the
Seder night).

“Rich Matzah” made from flour which is Kosher for Pesach and mixed with fruit
juice or wine, with no water added at all, may be eaten on the Fourteenth of Nissan,
since one does not fulfill his obligation on the night of Pesach with this kind
of Matzah, as the Torah states, “Bread of affliction” (Pesachim 36a),
therefore, our Sages did not forbid eating this kind of Matzah. However, cake
that was made out of “Matzah Meal” (Matzah that has already been baked and then
ground back into flour) with honey or wine mixed into it should not be eaten on
Erev Pesach, for since it was already baked, it can no longer be considered
“Rich Matzah”. Cooked Matzah or Matzah fried in oil may be eaten on Erev
Pesach.

Beginning from the tenth halachic hour of the day (which is three Halachic hour
before nightfall, in New York at approx. 3:57 PM) on Erev Pesach, one may not
eat a meal even if it does not consist of Matzah, for if one eats a meal from
this point on, he would become full and incapable of eating Matzah at night
with a hearty appetite. One may eat fruits and vegetables or a dish of rice
even after the tenth Halachic hour of the day, as long as he does not
completely fill himself up with them.

The Matzah one uses on Pesach night to fulfill his obligation with must be
Matzah that was “guarded from the time it was harvested”. This is what is
called “Shemura Matzah,” meaning Matzah produced from wheat that was guarded
from coming into contact with water from the time it was harvested. It is
especially preferable that this Matzah should be hand-made. Since many serious
questions as to the Kashrut of the Matzah can easily arise, one should be
careful to purchase only Matzot that were baked under the supervision of a
reliable Kashrut organization. Nowadays, thank G-d, hand-made (round) Matzot
that are made especially for the Seder under strict supervision are readily
available, and one should try to purchase such Matzot for the Seder night.

The blessing of “Asher Kideshanu BeMitzvotav Vetzivanu Al Achilat
Matzah”
should only be recited on the Seder night (“nights” here in the United States),
however, on the remaining days of Pesach there is no obligation to eat Matzah;
thus, this blessing should not be recited.

The Responsa VeHeshiv Moshe (Orach Chaim, Chapter 28) deals with a scenario
where a person accidentally ate Matzah on Erev Pesach-Should he recite Birkat
HaMazon, for we have an important rule that one who eats a forbidden food does
not recite a blessing before or after eating, as per the ruling of the Rambam
(Hilchot Berachot, Chapter 1, Halacha 19) and Maran HaShulchan Aruch (Chapter
196)? It would seem that the same applies to one who ate Matzah on Erev Pesach,
for since he has eaten a forbidden food he should not recite Birkat HaMazon.

Maran Harav Ovadia Yosef brings a proof that he must in fact recite Birkat
HaMazon from the law that one who is ill and needs to eat on Yom Kippur that
the Poskim write that he must recite Birkat HaMazon. Although regarding other
prohibitions such as an individual who is ill needing to eat non-kosher meat,
he would not recite a blessing at all, before or after eating, there is a
difference between whether the food is forbidden in its essence, in which case
no blessing would be recited at all, and when the food itself is permissible
for consumption, rather there is just a time-constraint prohibiting it from
consumption, such as Yom Kippur or Matzah on Erev Pesach, in which case a
blessing must be recited before and after eating.

Therefore, the Halacha is that one who mistakenly ate Matzah on Erev Pesach
must recite Birkat HaMazon

כלי כסף

שאלה: כלי כסף, כגון גביע של קידוש, האם מותר להשתמש בהם
בימי הפסח לאחר שהשתמשו בהם בכל ימות השנה?

תשובה: כל הכלים שהשימוש בהם הוא
בצונן, כלומר, שמשתמשים בהם רק למאכלים קרים, מותר להשתמש בהם בימות הפסח, ודי בכך שישטפו אותם
כראוי קודם לכן. משום שמאכלים צוננים אינם נבלעים בדפנות הכלי, וממילא אין לחוש
שיפלטו אחר כך טעם חמץ במאכל.

ומעתה
כשאנו דנים לגבי כלי כסף, בודאי הרגילות היא להשתמש בהם בצונן בלבד, כגון גביע
הקידוש, או קערות הגשה וכדומה, שאין דרך להניח בהם מאכל רותח כלל ועיקר, ולכן די
בכך שישטפו אותם היטב (במים, שלוש
פעמים), ומותר להשתמש בהם בימי הפסח, אפילו לצורך המצות של ליל הסדר.

אולם
המרדכי (פסחים פ”ב סימן תקעד) כתב בשם הראבי”ה בזו הלשון: “כוסות
של כסף, יש
לחוש שלפעמים מרתיחים בהם יין ובשמים אצל האור, ולכן צריך להגעיל אותם בכלי
ראשון”. כלומר, מאחר ומסתבר שקרה והניחו פעם מאכל חמץ חם בכלי הכסף, ממילא חייבים להגעיל אותם
(כלומר, להטביל אותו במים רותחים מאד) כדי להכשירו לשימוש בפסח.

אולם
רבינו הרשב”א (ח”א סימן שעב), כתב לגבי כלים שמשתמשים בהם תמיד בצונן,
ו”לפעמים” שמים בתוכם לחם חם, די להם בשטיפה בלבד, ומותר להשתמש בהם
בפסח, ואין צריך להגעיל אותם, משום שבכל כלי הולכים אחרי “רוב תשמישו”.
כלומר, אם בדרך כלל משתמשים בכלי בצונן, אפילו אם אירע והשתמשו בו באקראי בחם, די
לאותו כלי בשטיפה בלבד, ואין לחוש לכך שפעם אחת הוא בלע חמץ. וכדברי הרשב”א
פסק מרן השלחן ערוך (סימן תנא).

וכדברי
הרשב”א פסק גם הגאון רבינו מנחם עזריה מפאנו (בשו”ת סימן צו), שכל כלי
שדרך השימוש בו היא בצונן, כגון כלי כסף, אפילו אם אירע שאותו כלי בלע חמץ, אין צורך להגעילו, כיון
שבכל כלי הולכים אחר רוב תשמישו.

ואמנם
הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד הקשה על דברי הרשב”א, שאיך אפשר לומר שהולכים
אחר רוב תשמישו של הכלי? והרי די בכך שאותו כלי בלע פעם אחת חמץ, והוא יפלוט את
אותו חמץ בשימוש הבא בימי הפסח. ואם כן איזה הגיון יש בסברת הרשב”א שהולכים
אחר רוב תשמישו של הכלי?

ומרן
רבינו הקדוש רבי עובדיה יוסף זצ”ל (הכ”מ), הסביר את הדברים, שמאחר וכל
דברי הרשב”א אמורים דוקא בכלי שכבר עברו עשרים וארבע שעות מאז שהשתמשו בו
בדבר חם, (שכן כתב בפירוש הרמ”ע מפאנו), ממילא מן התורה לא שייך שום איסור
בשימוש בכלי זה, כיון
שטעם החמץ הבלוע בכלי נפגם לגמרי אחר עשרים וארבע שעות. ורק מדרבנן (מגזירת רבותינו) אסור
להשתמש באותו כלי גם לאחר עשרים וארבע שעות. ואותם “רבותינו” שגזרו שלא להשתמש
בכלי שבלע איסור אפילו לאחר עשרים וארבע שעות, הם שהתירו ופסקו שלעולם יש ללכת אחרי רוב השימוש בכלי.

ולכן
למסקנה, כל כלי שדרך השימוש בו היא בצונן, כגון כלי כסף, מותר להשתמש בו בפסח לאחר
שינקו אותו היטב. ואפילו אם יש חשש שהשתמשו בו לפעמים בדבר חמץ חם, אין בכך כלום,
ומותר להשתמש בו בימות הפסח. (חזון עובדיה הלכות פסח הנד”מ, עמוד קמח)

Silver Vessels

Question: May one continue to use silver
vessels or utensils, such as a Kiddush goblet, on Pesach after they have been
used all year round?

Answer: All vessels used all year round with cold foods or beverages may
be used on Pesach after having been thoroughly washed beforehand, for none of a
cold food’s flavor is absorbed into the wall of the vessel and there is
therefore no concern that any Chametz flavor will later be released into a
Passover dish.

Thus, regarding silver vessels, they are certainly used only for cold purposes,
such as a silver Kiddush goblet or a silver serving dish and the like in which
it is certainly uncommon to place boiling hot foods or beverages in such
vessels. It is therefore sufficient to thoroughly wash these vessels in water
(three times) and they may then be used on Pesach, even for the Mitzvot of the
Seder night.

On the other hand, the Mordechi (Chapter 2 of Pesachim, Chapter 574) quotes the
Ra’avaya and writes: “Regarding silver goblets, one must be concerned that wine
and spice are sometimes boiled in them next to the fire and they therefore
require Hag’ala in a Keli Rishon.” This means to say that since it is
conceivable that one has placed hot Chametz in the goblet once or twice, one
must perform Hag’ala (i.e. immersing it in boiling water heated in a pot on the
fire) in order to kosher it for Pesach.

Nevertheless, the Rashba (Volume 1, Chapter 372) writes regarding vessels used
with cold food or beverages but “sometimes” hot bread is placed in these
vessels that thoroughly washing such vessels is sufficient to make them
permissible for use on Pesach and one need not perform Hag’ala on them, for the
koshering process for each vessel is determined based on its “majority use”.
This means that if a vessel or utensil is usually used in a cold manner, even
if this vessel was used with hot foods sometimes, merely washing this vessel is
sufficient and one need not be concerned that it absorbed Chametz from this one
time (or several times). Maran Ha’Shulchan Aruch (Chapter 451) rules in
accordance with the Rashba’s opinion.

Hagaon Rabbeinu Menachem Azarya of Pano (in his Responsa Chapter 96) likewise
rules in accordance with the opinion of the Rashba and rules that as long as
the usual usage of the vessel is in a cold manner, such as silver vessels, even
if such a vessel absorbed Chametz, one need not perform Hag’ala on it, since a
vessel is judged based on a majority of its usage.

However, Hagaon Harav Yosef Chaim Zonenfeld questions the Rashba’s opinion, as
follows: How can we determine a vessel’s status based on its majority usage? It
is sufficient for the vessel to absorb Chametz that single time it was used
with hot food and it will then release it while in use on Pesach. What then is
the logic behind the Rashba’s ruling that we follow a vessel’s majority usage?

Maran Rabbeinu Ovadia Yosef zt”l explains that since the Rashba’s words apply only
to a vessel which has not come in contact with hot food for at least
twenty-four hours (which is indeed how Rabbeinu Menachem Azarya explains the
Rashba explicitly), there is no longer any Torah prohibition to use such a
vessel, since any Chametz flavor absorbed in this vessel becomes completely
putrid after twenty-four hours. Only our Sages forbade using such a vessel even
after twenty-four hours. These same Sages who forbade using such a vessel after
twenty-four hours ruled that a vessel’s status is determined based on its
majority usage.

Thus, halachically speaking, any vessel used with cold food or beverage,
such as silver vessels, may be used on Pesach after having been thoroughly
cleaned. Even if one is concerned that this vessel was sometimes used with hot
Chametz, this poses no concern at all and one may nevertheless use it on Pesach
(see Chazon Ovadia-Pesach, page 148)

שלושים יום קודם הפסח – חג
הפורים

היות ואנו עומדים סמוך ונראה
לחג הפסח, ודיני הפסח מרובים מאד, על כן אנו חוזרים ושונים את כל עיקרי דיני החג,
לפי מה שפירסמנו בשנים קודמות, ובתוספת נופך .
————————-
בגמרא
במסכת פסחים (דף ו:) אמרו, “שואלין בהלכות הפסח קודם הפסח שלושים יום”.
ובפשיטות נראה, כי כוונת הדברים היא, ששלושים יום קודם חג הפסח, יש להפסיק מכל
הלימודים, ולהתחיל בלימוד הלכות הפסח.

והקשה מרן הבית יוסף (סימן תכט)
שהרי אמרו בגמרא במסכת מגילה (דף לב.) “משה תיקן להם לישראל, שיהיו שואלין
ודורשין, הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת (חג השבועות) בעצרת, הלכות חג (הסוכות)
בחג”. ואם כן משמע, שדווקא בפסח עצמו יש חיוב ללמוד הלכות פסח, ולא שלושים
יום קודם לפסח?

וכתב לתרץ מרן הבית יוסף, שאין
הכוונה באמת שמחוייבים לשאול ולדרוש בהלכות הפסח שלושים יום קודם הפסח, אלא הכוונה
היא, לענין
מה שאנו פוסקים, שאם באים שני תלמידים לשאול, ואחד שואל כענין (כלומר, בענין שעסוקים בו
בבית המדרש), והשני שואל שלא כענין, עונים לשואל כענין. ובגמרא חידשו לנו, שכל
השואל בהלכות פסח קודם הפסח שלושים יום, נחשב כמי שהוא שואל כענין. וכן פירש
הר”ן (רבינו ניסים, מרבותינו הראשונים).

ובאמת שהגאון המשנה ברורה כתב
בביאור הלכה, שאין הלכה כדברי הר”ן, ושיש חובה “לדרוש” ולא רק
“לשאול” בהלכות הפסח קודם הפסח שלושים יום. אולם מרן רבינו הגדול זכר
צדיק לברכה, בספר שו”ת יביע אומר (חלק ב'
סכ”ב) האריך לקיים את פסק מרן השלחן ערוך, שאין חובה ממש להפסיק את סדרי
הלימודים קודם הפסח כדי לעסוק בהלכות פסח, ורק לענין “שואל כענין” אנו פוסקים שמי ששואל
קודם הפסח בהלכות פסח נזקקין להשיב לו. (מתפנים להשיב לו).

ויום פורים עצמו, שאנו עומדים
בו (יום ט”ו באדר), הוא בכלל ה”שלושים יום” קודם הפסח, אבל אם באו
שניים לשאול הלכה מאת הרב אחד שואל בהלכות פורים ואחד שואל בהלכות פסח, יש לענות
תחילה למי ששואל בהלכות פורים, שהיא חובת היום וחביבה מצוה בשעתה.

ויש לציין, שאף שאין חיוב ללמד
ברבים הלכות פסח שלשים יום, מכל מקום כל אחד ואחד מחויב ללמוד הלכות הפסח היטב,
שלא יבא חלילה לידי מכשול בימים אלו שהלכותיהם רבות מאד.

ועל כן גם אנו בהלכה יומית נדבר
כמה שניתן מהלכות הפסח, ולא נאריך בטעמי הדינים כפי שאנו נוהגים כל השנה, אלא
בעיקרי ההלכות, כדי שבמשך הזמן נוכל להקיף את עיקרי הלכות בפסח עד כמה שניתן.

ומלבד מה שעלינו לבאר את ההלכות
השייכות לחג הפסח, כגון הלכות מצה והלכות הכשרת הבית לפסח, כן עלינו לבאר קצת
מדיני ברכת האילנות שנוהגים לברך בתחילת חודש ניסן.

Thirty Days before Pesach and the Holiday of Purim

——————————-

Maran Ha’Bet Yosef (Chapter 429) asks that the Gemara in Megillah (32a) says
that Moshe Rabbeinu instituted that the Jewish nation should expound the laws
of Pesach on Pesach, the laws of Shavuot on Shavuot, and the laws of Sukkot on
Sukkot. Based on this, it would seem that there is only an obligation to learn
the laws of Pesach specifically on Pesach and not thirty days beforehand!

Maran Ha’Bet Yosef answers that this does not actually mean that one must
inquire about and expound the laws of Pesach thirty days beforehand; rather,
this refers to the ruling that if two students come to ask their rabbi a
question and one asks about a matter at hand (a topic being discussed in the
Bet Midrash) while the other asks about an unrelated matter, the rabbi must
answer the one who asks about a matter at hand. The Gemara therefore teaches us
that asking a question about Pesach thirty days before the holiday is
considered a matter at hand. The Ran (Rabbeinu Nissim, one of the great
Rishonim) explains likewise.

The day of Purim itself (today, the 15^th of Adar II, which is Purim
in Jerusalem) is also included in the “thirty days” before Pesach. However, if
two people pose a question to a rabbi and one asks about a law pertaining to
Purim while the other asks about a law pertaining to Pesach, the rabbi must
respond to the one inquiring about Purim first since this is the obligation of
the day and a Mitzvah at its proper time is dearer.

We must point out that although there is no obligation to expound the laws of
Pesach publicly during the thirty days before the holiday of Pesach according
to the letter of the law, nevertheless, everyone is obligated to study the laws
of Pesach thoroughly so as not to, G-d-forbid, transgress any of its vast laws.

מגילת אסתר

היום הוא יום תענית אסתר, ופרטי הדינים השייכים ליום זה
מבוארים בהלכה זו

חייב
כל אדם בקריאת מגילת אסתר ביום הפורים, וצריך לקרותה בלילה ולחזור ולקרותה ביום,
שנאמר “אלהי, אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי”, ופסוק זה הנאמר
בספר תהילים פרק כג, מתחיל במילים “למנצח על אילת השחר”, ואמרו בגמרא במסכת
יומא (כט.) שאסתר נמשלה לאילת השחר, וכמו שהזכרנו  כבר.

הנה
מגילה זו נקראת בשם “מגילת אסתר”, והקשו המפרשים למה נקרא שמה של מגילה
זו “מגילת אסתר”, שכן היה לנו לקרותה “מגילת מרדכי
ואסתר”, שהרי שניהם שוו לטובה, שבזכות שניהם נעשה נס פורים. ואף שללא ספק היה
מקום להקדים את שמה של אסתר, גם משום שהיא המלכה, וגם משום שתחילת הגאולה וסיומה
נעשו על ידה, אבל
להעלים לחלוטין את שם מרדכי, לא מובן למה, והלא הוא הרוח החיה בכל עניין הנס, אם
בתחילה, שהרי הוא הודיע לאסתר על עניין בגתן ותרש, ואם לבסוף, שהוא המריץ את אסתר
לבוא אל המלך להתחנן לו, ואן כן, היה לנו לקרותה מגילת אסתר ומרדכי.

ובאמת שיש אף
להוסיף לחזק את השאלה, על פי מה שכתב רבינו יוסף חיים מבבל, שהסביר מדוע אנו
אומרים בתפילה (ב”על הניסים”) “בימי מרדכי ואסתר” וכן בסוף
קריאת המגילה, אנו אומרים “ברוך מרדכי” ואחר כך “ברוכה אסתר”,
והלא יש לנו להקדים את אסתר למרדכי, שהרי עיקר הנס נעשה על ידי אסתר, ותירץ שמשני
טעמים יש להקדים את מרדכי לאסתר, משום שמרדכי הוא זה שהמריץ את אסתר לבוא אל המלך
להתחנן לו, ועוד, שיש להקדים את מרדכי, משום שהנס של אסתר פחות גדול מנס מרדכי,
משום שנס אסתר הוא יותר קרוב לטבע, כי דרך העולם שהאיש מכבד את אשתו, ולכן אחשורוש
כיבד את אסתר ושמע לה לבטל את הגזירות על היהודים, ואילו נס מרדכי
הוא בולט יותר, שבדרך הטבע המן כבר היה תולה את מרדכי, ובכל פעם שהיה בא לתלות את
מרדכי, היה נכנס בו פחד נורא לבצע זממו, ודבר זה הוא מן השמים. (דהיינו שנס אסתר,
אף שבודאי היה נס נפלא, מכל מקום התגלגל על פי צירוף של עניינים טבעיים, מה שאין
כן נס מרדכי היה יותר שמיימי, ואי אפשר לתרצו על פי הטבע כל כך), ואם כן לפי דברי
רבינו יוסף חיים, שנס מרדכי היה אף גדול מנס אסתר, מתחזקת יותר השאלה, מדוע נקראת
מגילת אסתר ולא מגילת מרדכי ואסתר.

ותירץ הגאון רבי
שמעון חיררי שליט”א (מזקני חכמי תונס, חי כיום בתל אביב), על פי מה שנאמר במגילה
בתחילה “ויכתוב מרדכי את הדברים האלה” דהיינו שהוא כתב את המגילה, ואחר
כך נאמר “ותכתוב אסתר בת אביחיל ומרדכי היהודי”, דהיינו ששניהם כתבו את
המגילה. וביאור העניין הוא, שבתחילה מרדכי הוא שכתב, וכששלח את דבר המגילה להיות
עושים את ימי הפורים לכל היהודים, לא קבלו כולם את דבריו עליהם. ורק אחר כך ששלחה
להם אסתר, קבלו הכל עליהם את דבר המגילה, וכמו שאמרו
רבותינו, שלחה להם אסתר לחכמים קבעוני לדורות (דהיינו שבקשה שיתקנו את ימי הפורים
כדין גמור לדורות), שלחו לה החכמים, קנאה את מעוררת עלינו בין האומות, שהגויים
יתקנאו בישראל כשיראו שהם עושים חג לניצחונם, שלחה להם, כבר
אני כתובה על ספר דברי הימים למלכי מדי ופרס, ושם יראו הגויים אשר נעשה להם, ואם
כן בחגיגת ימי הפורים לא תוסיפו קנאה.

ועל כן מובן
מדוע נקראת המגילה רק על שם אסתר, משום שדוקא על ידי אסתר המלכה נתקבלה במגילה על
כל ישראל, ועל דעת חכמי ישראל, ועל כן זכתה אסתר שהמגילה תקרא על שמה

Megillat Esther