יסודות הלכות ברירה בשבת

וכבר הזכרנו כמה פעמים, כי ה”מלאכה” שנאסרה על פי צווי ה' יתברך ביום השבת, היא כל מלאכה שהיו עושים במשכן בזמן שהיו ישראל במדבר. ובמשנה במסכת שבת (דף עג.) נישנו כל המלאכות האסורות בשבת, והם ארבעים חסר אחת, כלומר שלשים ותשע מלאכות, הנקראות גם “ט”ל מלאכות”.

עיקר מלאכת ברירה בשבת, היא בנפה או כברה, וכגון אדם הלוקח קמח שמעורבים בתוכו דברים אחרים, והוא מנפה את הקמח בנפה (מסננת), והקמח יורד דרך נקבי הנפה, והפסולת נשארת בתוכה, הרי זו מלאכת בורר האסורה בשבת, והעושה כן בשבת חייב משום חילול שבת. וכל ברירה האסורה בשבת, היא בין שני מינים, שיש בהם דבר הנקרא “אוכל” ודבר הנקרא “פסולת”.

וכגון, אם יש לאדם צלחת, ובה שני מיני קטניות או זרעונים, כגון גרעינים שחורים וגרעינים לבנים, ושניהם ראויים וטובים לאכילה, אולם עתה הוא אינו חפץ אלא בגרעינים הלבנים, ולכן הוא בורר ומוציא את כל הגרעינים השחורים מן הצלחת, ומשליכם לכלי אחר, הרי זה בורר. הואיל והגרעינים השחורים הם כפסולת עבורו, שהוא אינו חפץ בהם כעת, והלבנים נחשבים אוכל, הואיל והוא חפץ רק בהם.

ולסיכום: אסור לברור בשבת. ולכן מי שיש לפניו צלחת ובה שני מיני אוכלים מעורבים יחד, כגון גרעינים שחורים ולבנים, או תותים ודובדבנים וכדומה, והוא אינו חפץ אלא באחד מהם, אסור לו להוציא את המין שהוא אינו חפץ בו, ולהשאיר בצלחת את המין שהוא חפץ בו. אבל מובן שיש אופנים בהם מותר לברור בשבת, וכפי שנבאר בהלכות הבאות.

Some Fundamental Laws of Selecting on Shabbat

The Thirty-Nine Forbidden Works
The Torah states (Shemot, 20): “Remember the day of Shabbat to sanctify it. For six days shall you work and perform all your work and the Seventh day shall be Shabbat for Hashem, your G-d, you shall not perform any work etc. For six days did Hashem create Heaven and Earth, and he rested on the Seventh day. Therefore, Hashem blessed the Shabbat and sanctified it.” The Torah warns us about Shabbat observance twelve times, for this serves as the basis for our belief in the creation of the world. Our Sages said: “Whoever keeps the Shabbat, it is as if he has fulfilled the entire Torah. Whoever desecrates the Shabbat, it is as if he has denied in the entire Torah.” The reason for this is, as we have already established, that this serves as the basis of our belief.

The “work” prohibited by the command of Hashem on the day of Shabbat is any work that was performed in the Mishkan (Tabernacle) during the time the Jewish people were encamped in the desert. The Mishnah (Shabbat 73a) delineates all the forbidden types of work and these amount to thirty-nine forbidden types of work.

The Forbidden Work of “Selecting”
One of the well-known types of forbidden works on Shabbat is “selecting.” It is imperative that every member of the Jewish nation be proficient regarding all of the practical laws of the forbidden work of selecting, for one can easily perform a work that is forbidden on Shabbat, as we encounter this forbidden work quite frequently.

The main form of forbidden selecting on Shabbat is when this is done through a sieve or a strainer, for instance, if one takes flour which has other things mixed into it and sifts the flour in a sieve until the flour pours out of the holes of the sieve and the waste stays in it; this is the forbidden work of selecting on Shabbat and one who does so is liable for Shabbat desecration. Any selecting that is forbidden on Shabbat entails two items: One type entitled “food” and one type entitled “waste.”

What Constitutes “Waste” Regarding Forbidden Selecting
When we say that selecting food from waste or waste from food is forbidden on Shabbat, this does not necessarily entail actual “food” and “waste”; rather, any food which one desires at the present time is considered “food” as opposed to other food that one does not desire which is considered “waste”.

For instance, if one has a plate before him containing two different types of legumes or seeds, such as sunflower seeds and watermelon seeds, and both are good and edible, however, at the present time, one only wishes to eat the watermelon seeds and one selects all of the sunflower seeds and places them in another plate, this constitutes the prohibition of selecting, since the sunflower seeds are considered “waste” for this individual as he does not want them at the present time and the watermelon seeds are considered “food” since he desires only them at the present time.

Summary: Selecting is forbidden on Shabbat. Thus, if one has a plate with two types of food, such as sunflower seeds and watermelon seeds or strawberries and cherries, before him and one only wishes to partake of only one of them, one may not remove the food that one does not want from the plate and leave only the food that one does want. Clearly though, there are permissible ways to select on Shabbat, as we shall, G-d-willing, explain in the following Halachot.

טלטול צפורים בשבת

שאלה: צפורים החיים בתוך כלוב, האם מותר לטלטלן בשבת, בכדי להעביר את הכלוב ממקום למקום במקום צורך?

תשובה: הנה בגמרא במסכת שבת (דף קכח:) מבואר שאסור לטלטל בשבת בהמה חיה או עוף. ודינם כדין שאר דברים המוקצים בשבת, שאסור לטלטלם.

וטעם הדבר שבעלי חיים הם מוקצים בשבת ואסור לטלטלם, כתב הר”ן, שהוא מפני שבעלי החיים אינם ראויים לשום מלאכה בשבת, ואין מה לעשות בהם (“לא חזו למידי”, אינם ראויים לכלום), ולפיכך, הרי דינם כדין אבנים ועצים המוקצים בשבת מחמת עצמם, שמכיון שאין בהם שימוש בשבת, הרי אסור לטלטלם בשבת. וכן מבואר בבית יוסף (סימן שח).

וכן הדין לענין הלכה לגבי צפורים שבכלוב, שמכיון שאין שום שימוש בגוף הצפורים בשבת, אסור לטלטלן אפילו כשהן בכלוב. ואין חילוק בדבר בין טלטול בהמה, לטלטול צפורים, וכפי שפסק מרן השלחן ערוך (סעיף לט) “אסור לטלטל בהמה חיה ועוף בשבת”.

אולם באמת שלדעת המהר”ח אור זרוע (אחד מרבותינו הראשונים) יש להקל בטלטול צפורים בשבת, מכיון שבני אדם נהנים מקולם בשבת, ובהנאה זו אין איסור, וגם אין חשש איסור במה שיטלטל אותם, שכן לא עושים בהם מלאכה כלל, ורק נהנים מהמראה שלהן ומציוצן. ולכן לשיטת המהר”ח אור זרוע, מותר לטלטל בשבת צפורים בכלוב. אלא שלהלכה אנו נוקטים כדעת רבינו הרא”ש, שפסק שאסור לטלטל שום בעל חיים בשבת. וכפסק מרן השלחן ערוך הנ”ל.

וכתב מרן הרב עובדיה יוסף זצ”ל, בשו”ת יביע אומר חלק חמישי, שאף שלהלכה אנו נוקטים להחמיר כדעת הרא”ש, שאסור לטלטל צפורים בשבת, מכל מקום במקום ששייך בזה איסור צער בעלי חיים, וכגון שהכלוב נמצא במקום שהשמש קופחת עליו, ויש סכנה לצפורים וצער גדול, יש לסמוך על דעת המהר”ח אור זרוע ולהתיר לקחת משם את כלוב הצפורים להעבירו למקום שיש בו צל.

ולסיכום: אסור לטלטל בשבת בעלי חיים. ולכן אסור גם לטלטל כלוב צפורים בשבת. אבל במקום צער בעלי חיים, שהשמש קופחת על ראש הצפורים, ויכולות לעתים גם למות מחמת כן, מותר להעביר את הכלוב למקום אחר שיש שם צל.

Moving Birds on Shabbat

Question: Is one permitted to move birds that live in a cage in order to move the cage from one place to another?

Answer: The Gemara in Masechet Shabbat (128b) states that animals or birds may not be moved on Shabbat and their law is equal to other objects which are Muktzeh and may not be moved on Shabbat.

The Ran writes that the reason why animals are Muktzeh on Shabbat and forbidden to be moved is because animals have no practical usage on Shabbat as nothing can be done with them; thus, their law is equal to wood and stones which are Muktzeh on Shabbat in and of themselves which may not be moved on Shabbat since there is no use for them. The Bet Yosef (Chapter 308) writes likewise.

The same Halacha applies to birds in a cage in that since the birds have no innate usage on Shabbat, it is forbidden to move them even when they are still in the cage. There is no distinction between moving animals or birds as Maran rules in his Shulchan Aruch (Chapter 308, Section 39), “One may not move domesticated animals, non-domesticated animals, or birds on Shabbat.”

Nevertheless, according to Maharach Ohr Zarua (one of the great Rishonim) one may be lenient to move birds on Shabbat, for people enjoy their voices on Shabbat; this enjoyment does not entail any prohibition and there is likewise no prohibition to move them, for no forbidden work is being performed with them and one merely enjoys their appearance and chirping. Thus, according to this opinion, one may indeed move the birds in the cage on Shabbat. However, halachically speaking, we follow the ruling of the Rosh and Maran HaShulchan Aruch who rule that it is forbidden to move any animal or bird on Shabbat.

Maran Harav Ovadia Yosef Zt”l writes (in his responsa Yabia Omer, Volume 5) that although we customarily rule stringently and prohibit moving birds on Shabbat in accordance with the ruling of the Rosh, nevertheless, in a situation where the prohibition of “making animals suffer” would apply, for instance, if the cage is in a place where the sun is beating down on it and the birds are in danger and suffering immensely, one may rely on the opinion of Maharach Ohr Zarua and move the birdcage to a shaded area.

Summary: One may not move animals or birds on Shabbat. For this reason, it is likewise forbidden to move a birdcage on Shabbat. However, when the birds are suffering, for instance, if the sun is beating down on the heads of the birds and this can sometimes cause them death or serious injury, one may move the birdcage to a more shaded area.

קדיש – השיק שהגיע מן השמים

שאלה: האם אפשר לומר קדיש על אדם אחר, שאינו קרוב משפחה?

תשובה: אמירת הקדיש, יש בה מעלה עצומה לעלוי נשמת הנפטרים, בפרט כאשר אומר אותה בנו של הנפטר. אולם למעשה כתבו הפוסקים, שגם אם אדם אחר אומר קדיש, והוא מתכוין לעלוי נשמת הנפטר, יש בזה תועלת גדולה לעלוי נשמתו. ויתירה מזו כתב הגאון רבי חיים פלאג'י (בשו”ת חיים ביד סימן קיד), ששמע מפי זקנו הגאון בעל חקרי לב, שמה שנהגו שהרב אומר קדיש לפני עלינו לשבח, הוא מפני שבאמירת הקדיש יש תועלת לנשמת המתים להצילם מגהינם ולהעלותם לגן עדן, והרי יש כמה וכמה מתים שלא זכו לבנים שיאמרו קדיש עליהם, לכן תיקנו שהרב מורה הצדק יאמר קדיש לעלוי נשמתם. והביאו מרן רבינו זצ”ל בספרו חזון עובדיה (הלכות אבלות חלק ראשון).

ומעשה אמיתי שהיה בענין זה בעיר פרשבורג שבהונגריה, היה מספרו הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ”ל, והוא היה מפורסם אצל עולי הונגריה בירושלים בדור שלפנינו:

בעיר פרשבורג, חיו זוג, נכבדים ובעלי ממון רב. מלבד כל הצדקות שהיו מפזרים לצדקה, דאגו להעביר תשלום מיוחד לישיבת פרשבורג, כדי שכמה מן הבחורים יאמרו קדיש לעלוי נשמתם של מתי ישראל שאין מי שיאמר קדיש עבורם.

לימים, נפטר אותו אדם נכבד, ורעייתו נותרה לבדה. היא לא הצליחה לנהל את העסקים לבדה, עד שכל עסקיה ירדו לטמיון. היתה האשה עניה גלמודה ומסכנה, כשהיא מתגוררת בקושי עם בנותיה שכבר בגרו, ולא היה לה אפילו מעט ממון כדי שתוכל להשיאן בצורה כלשהי.

אך נושא אחד כאב לה מאד מאד. ענין הקדיש. היא ידעה תמיד, שלאותם אנשים ישנה תקוה טובה, שמישהו בעולם יזכור את נשמותיהם ויאמר קדיש לעלוי נשמתם, אך כעת, משחדלה לשלם לבני הישיבה, פסק גם ענין אמירת הקדיש. לכן אזרה אומץ, עלתה למשרד הישיבה, וביקשה מראשי הישיבה, להמשיך בהסדר שהיה עד היום, כשהיא מתחייבת, שבעזרת ה' כשירחיב ה' את גבולה, היא תשלם את כל ההתחיבויות כלפי בני הישיבה שאומרים קדיש. מנהלי הישיבה הסכימו לבקשתה.

כשיצאה מהישיבה, דמעות עמדו בלחייה, לפתע, ראתה אדם זקן. פנה אליה אותו אדם, ושאל, מה לך שאת עצובה? החל להכנס עמה בדברים, ובמרירותה, סיפרה לו את קורותיה, ובדמעות סיפרה על מצבן העגום של בנותיה, שאינן יכולות להנשא לאנשים.

שאל אותה הזקן, לכמה כסף את זקוקה כדי להשיא את בנותייך? נקבה האשה בסכום גבוה, לו היא זקוקה לשם נשואי בנותיה. השיב לה הזקן, אני אתן לך, אך כשאני רושם שיק גדול כל כך, צריך לשם כך עדים נאמנים, שיעידו על כך שנתתי לך את השיק. עלה בעצמו לישיבה, קרא לשני בחורים, ובפניהם חתם על השיק. התפלאה האשה, הודתה לזקן, והלכה לביתה.

למחרת, פנתה האשה לבנק, על מנת לפדות את השיק. מכיון שהיה מדובר בסכום עצום, קראו הפקידים למנהל הסניף, שיראה שהכל נעשה כשורה. בראותו את השיק, מיד נפל כשהוא מתעלף על הארץ. שפכו מים על פניו, עד שהתעורר, שאל את האשה, מי נתן לך את השיק? השיבה לו, אדם זקן שפגש אותי אמש ברחוב.

נכנס המנהל לחדרו, וחזר עם תמונה. שאל את האשה, האם זהו האדם שנתן לך את השיק? השיבה האשה בחיוב. בהחלט, זהו האדם שנתן לי את השיק! זעק המנהל ואמר לכל עובדי הבנק, זה האיש, הוא אבי, שנפטר מזמן מן העולם, והוא בא אלי בחלומי הלילה, ואמר לי, שאין לו מנוחה בעולם העליון, כיון שאני, בנו, נשאתי גויה לאשה, וכמובן שגם איני אומר קדיש, ולא היה לו שקט, עד שבאה אשה אחת, ודאגה שיאמרו קדיש לעלוי נשמתו. לכן, המשיך אבי ואמר, קום מהר, ותפרע את החובה של אותה אשה. ומיד נתן מנהל הסניף על חשבונו את כל הסכום שהיה נקוב בשיק, ושלום על ישראל.

למדנו עד היכן הדברים מגיעים, וכמה שכר טוב יש בשמים, למי שכן זוכה להניח אחריו בנים ובנות, שממשיכים את השושלת המפוארה של כנסת ישראל.

Kaddish- The Check from Heaven

Question: Can one recite Kaddish for some a random person who is not a relative?

Answer: Reciting Kaddish serves as a tremendous merit for the ascension of the souls of the deceased, especially when recited by the son of the deceased. Nevertheless, the Poskim write that even if someone unrelated recites Kaddish on behalf of a specific deceased person, this also serves as a great merit to lift his soul in Gan Eden. Indeed, Rabbeinu Chaim Palagi writes (in his Responsa Chaim Be’Yad, Chapter 114) quoting his maternal grandfather, the great Chikrei Lev, that the reason for the custom that the rabbi recites Kaddish before “Alenu Le’Shabeach” is because Kaddish serves as a merit for the souls of the departed, protects them from Gehinnom, and raises them Gan Eden. Since there are many deceased individuals that do not have sons to recite Kaddish on their behalf, it was enacted that the rabbi and halachic authority of the community recite Kaddish on their behalf. Maran Rabbeinu Ovadia Yosef zt”l quotes this position as Halacha in his Chazon Ovadia- Avelut (Vol. 1).

A true story regarding this topic once occurred in Pressburg, Hungary, recounted by Hagaon Harav Yosef Chaim Sonnenfeld zt”l and well-known by the Hungarian immigrants in Jerusalem of one generation ago.

The was an affluent and respected couple that lived in Pressburg. In addition to the large sums of money they donated to Tzedakah, they would make a special donation to the Yeshiva of Pressburg to recite Kaddish for Jewish souls who did not have anyone to recite Kaddish on their behalf.

A while later, the husband passed away and his widow remained alone and was not able to properly run the family business. She eventually lost all her money and assets, and she became severely impoverished, living in cramped quarters with her adult daughters that did not yet marry. She could not even afford to marry off her daughters in the simplest way possible.

There was one thing that hurt this widow tremendously and that was the Kaddish. She knew that those forgotten Jewish souls always had great merit because someone was reciting Kaddish on their behalf. However, now that she could no longer make donations to the Yeshiva so that arrangement had stopped. She therefore gathered the courage and made her way to the Yeshiva office. She requested that the arrangement continue and that when she would G-d-willing get back on her feet financially, she would repay her obligations to the Yeshiva boys who were reciting the Kaddish. The administrators of the Yeshiva agreed to her request.

She left the Yeshiva with tears in her eyes and suddenly, she saw an old man. The elderly man asked her, “Why are you sad?” They began conversing and she divulged her bitter tale and how her older daughters were unable to get married.

The man asked her how much money she needed to marry off her daughters in a respectable manner. The widow replied with a large amount. The elderly man said, “I shall write you a check, but I require trustworthy witnesses that I am giving you this amount.” The man entered the Yeshiva and came out with two young men, in the presence of whom he signed the check. Amazed at this turn of events, the woman returned home.

The next morning, the widow went to the bank to deposit the check. Since the amount of the check was so astronomical, the tellers called over the bank manager to make sure everything was being executed properly. As soon as the manager saw the check, he turned pale and fainted on the spot. The poured some cold water on his face to revive him and when he came to, he asked the woman, “Who gave you this check?” The woman replied, “An elderly man I met in the street yesterday.”

The manager entered his office and returned with a photograph. He asked the widow, “Is the man in this picture the one who gave you the check yesterday?” She excitedly replied in the affirmative. The bank manager raised his voice and exclaimed, “This is my father who passed away many years ago. Last night, he came to me in a dream and said that he had no rest in the in Upper Realms because I, his son, had married a non-Jewish woman and certainly had not recited Kaddish on his behalf. He was extremely disturbed in his grave until a woman came and arranged for Kaddish to be recited on his behalf. My father therefore instructed me to get up quickly and pay his debt to this woman.” The bank manager immediately paid in full the entire amount of the check from his own money.

We see how great it is and how much one merits in Heaven by leaving children in this world who continue the sacred legacy of the Jewish nation.