בר יוחאי

מבוסס על דברים שאמר מרן זצ”ל ביום ל”ג לעומר

הלילה (ליל חמישי), הוא ליל ל”ג לעומר.

בדרכו, עבר דרך לוב, והגיע לעיר טריפולי. בבואו לשם, ראה שהציבור באותו מקום לא היו כל כך בני תורה, והיו מצויים שם הרבה אנשים שלא יודעים תורה בכלל. ראה שהיו מתפללים בשבת תפילה של יום חול, וכיוצא בזה. לכן גמר בלבו ואמר, שהשם יתברך ימחול לו על נדרו, והתיר את הנדר, מאחר ואמר, שיותר מצוה לפקוח את עיניהם של אנשי טריפולי, ממה שיעלה הוא לארץ ישראל.

ואמנם, נשאר שם, בטריפולי, ולימדם הרבה תורה, החזיר עטרה ליושנה. והוא חיבר את הפיוט “בר יוחאי”, לכבודו של התנא רבי שמעון בר יוחאי. ושמו רמוז בראשי הבתים של הפיוט (אקרוסטיכון), שמעו”ן לבי”א: שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ, מוֹשַׁב טוֹב יָשַׁבְתָּ, עֲצֵי שִׁטִּים עוֹמְדִים, וְלִשְׂדֵה תַפּוּחִים, נֶאֱזָרְתָּ בִּגְבוּרָה, לִמְקוֹם אַבְנֵי שַׁיִשׁ, בְּקֹדֶשׁ הַקָדָשִׁים, יו”ד חָכְמָה קְדוּמָה, אוֹר מֻפְלֶא רוּם מַעְלָה. והבית האחרון: בַּר יוֹחַאי, אַשְׁרֵי יוֹלַדְתֶּךָ, אַשְׁרֵי הָעָם הֵם לוֹמְדֶךָ, וְאַשְׁרֵי הָעוֹמְדִים עַל סוֹדֶךָ. זה התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי, שהיה מלומד בניסים (מעילה יז.), היה אחד מחמשת תלמידיו של רבי עקיבא, שהעמידו את התורה בעולם, ובפרט בסודות הקבלה שמסר לתלמידיו, ובספר הזוהר הקדוש.

הקדוש ברוך הוא, נתן חן בפיוט הזה, “בר יוחאי”, עד שכולם שרים אותו, אפילו האשכנזים שרים אותו. איזה פיוט ספרדי שרים אותו אשכנזים? כמעט אין דבר כזה! ואילו את הפיוט בר יוחאי, כולם שרים!

רבי אברהם אבן עזרא, היה מאד ביקורתי, והוא היה מגדולי המשוררים בספרד. בזמנו, גדול הדור באשכנז, היה רבינו תם. רבינו תם כתב פיוט אחד, ושלח אותו מצרפת לספרד, לרבי אברהם אבן עזרא, שיחוה דעתו עליו.

שלח אליו רבי אברהם כך: “וּמִי הֵבִיא לְצָרְפַתִּי בְּבֵית שִׁיר, וְעָבַר זָר מְקוֹם קֹדֶשׁ וְרָמַס?”, כלומר, אתם בצרפת ואשכנז, יש לכם גמרות, מה נכנסתם לכתוב שירים פתאום? הרי שירתם של הספרדים היא מעולה הרבה יותר. וממשיך רבי אברהם וכותב לו: “וְלוּ שִׁיר יַעֲקֹב (הוא רבינו תם), יִמְתַּק כְּמוֹ מָן, אֲנִי שֶׁמֶשׁ, וְחַם שִׁמְשִׁי וְנָמַס”. וממשיך ואומר: “וּמָה לְךָ בַּשִּׁירִים הַשְּׁקוּלִים (שבנויים על פי משקל), וְדַי לְךָ בְּשִׁיר הֹדּוּ וְאָנָּא”, מספיק לך השירים שיש בתהלים, הודו לה' כי טוב, ואנא ה' הושיעא נא. כך שלח לרבינו תם.

וראו באיזו דרך ארץ שולח אליו רבינו תם בחזרה: “אֲבִי עֶזְרִי ישִׁיבוּהוּ סְעִפָּיו, אֲשֶׁר נָתַן יְדִידוֹ בֵּין אֲגַפָּיו, אֲנִי עֶבֶד לְאַבְרָהָם (לרבי אברהם אבן עזרא) לְמִקְנָה, וַאֲקֻדָּהּ וְאֶשְׁתַּחֲוֶה לְאַפָּיו”. כך השיב לו רבינו תם בענוה מופלגת, “אני עבד לאברהם למקנה”.

אחר כך השיב לו רבי אברהם בענוה יתירה: “הֲנָכוֹן אֶל אֲבִיר עַם אֵל וְרוֹעָם, (כוונתו לרבינו תם), לְהַשְׁפִּיל רֹאשׁ בְּמִכְתָּב אֶל בְּזוּי עַם? וְחָלִילָה לְמַלְאַךְ הָאֱלֹקִים, אֲשֶׁר יִקּוֹד וְיִשְׁתַּחֲוֶה לְבִלְעָם”. אחרי שרבינו תם כתב לו “ואקודה ואשתחוה לאפיו”, הוא משיב לו, “חלילה למלאך האלוקים אשר יקוד וישתחווה לבלעם”! כל כך ענוה!

הספרדים היו מצויינים בפיוט, אבל האשכנזים לא עסקו בזה כל כך. אך בזאת זכה רבי שמעון לביא, שהפיוט שלו שבא מלוב, מטריפולי, פשט בכל תפוצות ישראל. הן אצל הספרדים והן אצל האשכנזים.

אמר להם רבי שמעון בר יוחאי, כשם שעשיתם חתונה, חופה וקידושין, במאכל ומשתה וסעודה גדולה, כך אין אתם פורשים זה מזו עד שתעשו סעודה, עם מאכל ומשתה, ואחר כך נסדר גט ותיפרדו זה מזו. הסכימו בני הזוג, ועשו בערב סעודה גדולה כמו ביום החופה. בסעודה, אמר הבעל לאשתו, אני מרשה לך לקחת חפץ אחד מתוך הבית למזכרת, תבחרי לך כל חפץ שתרצי וקחי אותו איתך לבית אביך.

במהלך הסעודה, נתנה לו האישה לשתות משקאות חריפים, עד שהשתכר ונרדם, ואז אמרה למשרתי הבית, שאו אותו עם המיטה לבית אבי. וכך עשו. באמצע הלילה התעורר הבעל משכרותו, והוא רואה את עצמו בבית לא שלו, שאל מיד היכן אני נמצא? אמרה לו אשתו, אתה נמצא בבית אבא שלי. מדוע אני כאן ולא בבית שלי? שאל הבעל. ענתה לו אשתו, הרי אמרת לי, שאני רשאית לקחת מהבית איזה חפץ שאני רוצה למזכרת, ובחרתי לקחת אותך.

התפייס הבעל, ובבוקר הלכו שניהם לרבי שמעון בר יוחאי. שמע את המעשה, והתפלל עליהם, וחזרו לשלום בית, ולאחר תשעה חודשים זכו שניהם לבן זכר.

זה כוחו של רבי שמעון בר יוחאי, “הֲזֶה הָאִישׁ מַרְגִּיז הָאָרֶץ מַרְעִישׁ מַמְלָכוֹת”, וכל כוחו הגיע אליו מעסק התורה, שעסק בתורה בשקידה נוראה, בפרישות מכל עניני העולם, אין דבר אחר מלבד כוחות התורה!

כך שנינו במשנה במסכת אבות, רַבִּי אוֹמֵר, אֵיזוֹהִי דֶּרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבֹר לוֹ הָאָדָם? כֹּל שֶׁהִיא תִּפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת לוֹ מִן הָאָדָם. “וֶהֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה, שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְוֹת, וֶהֱוֵי מְחַשֵּׁב הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ, וּשְׂכַר עֲבֵרָה כְּנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ”. לפעמים אדם עושה מצוה, ומחמת כן הוא מפסיד משהו. למשל, הוא הולך ללמוד שעתיים בכל יום. אילו היה עובד יותר, היה מרויח יותר כסף, אבל הוא עוסק בתורה. זה מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה, חושב לעצמו, כמה השכר של עסק התורה גדול, ועוד יקבל כפל כפליים ממה שהפסיד, התורה הקדושה, “אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד”.

סיפר לי הגבאי של ישיבת פורת יוסף, היה שמו רבי “רבנו פוליטי”, שבהיותו גר בקושטא, באיסטנבול, היה לו בית חרושת של אריגים, והיה מצליח מאד, נעשה עשיר גדול. בסמוך לחנותו, פתח גוי אחד, גם כן בית חרושת וחנות של אריגים ובגדים, אך רבנו פוליטי התעלם ממנו.

באחד הימים, אחר הצהרים, נכנס גנרל אחד מהצבא הטורקי, אמר לו, אדוני, יש לי תחת פיקודי חמישים אלף אנשי צבא, ואני זקוק לחליפות עבור כולם, אני מעוניין לקנות אותן ממך, הראה לי בבקשה את טיב הסחורה, ואמור כמה תבקש עבור החליפות!

השיב לו רבנו פוליטי, אדוני! סלח לי, כעת השעה חמש, ומחכים לי בבית הכנסת, אנו מתפללים מנחה, עשה לי טובה, המתן נא לי רק עשרים דקות, אני מתפלל וחוזר! השיב לו הגנרל, לא אדוני! אני לא מוכן! אני צריך ליסוע בדחיפות, אין לי פנאי! נענה רבנו פוליטי בהתנצלות, כי הוא מוותר על העיסקה, היות והוא חייב ללכת לבית הכנסת. יצא רבנו פוליטי מחנותו ואמר, “כעת אני שמח, התפילה שלי שווה חמישים אלף חליפות”!

נכנס הגנרל לחנותו של השכן הגוי, בעל בית החרושת המתחרה, וקנה ממנו חמישים אלף חליפות עבור אנשי הצבא! הפסד גדול!

לא עברו אלא שלושה חודשים, והנה יושב רבנו פוליטי בחנותו, ולפתע נכנס הגנרל הטורקי, אמר לו, ראה, כי כל החליפות שהזמנתי משכנך,  אינן איכותיות, הבד נקרע בקלות, ואלו הרי אנשי צבא! זקוקים למדים חזקים! גם הצבע של הבדים דוהה במהירות תחת השמש, לכן אני מעוניין להזמין שוב חליפות, אך ורק ממך! הראה לו רבנו פוליטי את האריג, וכל כך מצא חן בעיני הגנרל, עד ששילם לו כפל כפליים מן המחיר שהיה משלם בפעם הקודמת, שכן כעת כבר היה מקח, וידע הגנרל להעריך את סחורתו של היהודי.

זהו הפסד מצוה כנגד שכרה, זה “פירותיהם בעולם הזה, והקרן לעולם הבא”.

זכותו של רבי שמעון בר יוחאי תגן עלינו, “תּוֹרָתוֹ מָגֵן לָנוּ, הִיא מְאִירַת עֵינֵינוּ, הוּא יַמְלִיץ טוֹב עָלֵינוּ, אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחַאי“.

A Lecture Delivered by Maran zt”l on Lag Ba’Omer

An Incident Regarding Rabbi Shimon
The Midrash (Shir Ha’Shirim, Chapter 1 and Pesikta De’Rav Kahana, Chapter 22) tells a story about a couple who lived in Tzidon (Tyre) and were married for ten years and still did not merit bearing children. The came before Rabbi Shimon bar Yochai and wished to get divorced and part ways.

Rabbi Shimon told them, “Just as when you got married, you made a great feast and celebration, you must now do the same upon getting divorced. Afterwards, we will arrange the Get and you can go on your ways.” The couple agreed and that night, they had a great feast, as they did on their wedding night. At the party, the husband told the wife, “I allow you to take one object of your choosing as a memento of our marriage and take it back with you to your father’s house.”

During the meal, the wife gave her husband some hard liquor to drink until he was so intoxicated that he fell asleep. She then told her servants, “Pick up my husband and carry him to my father’s house.” In the middle of the night, the husband woke up and found himself in a strange house. He asked, “Where am I?” His wife answered, “In my father’s house.” He asked, “Why am I here and not in my house?” The wife replied, “You told me I could take anything I wanted as a keepsake. I chose to take you.”

The couple reconciled and the next morning, they went to see Rabbi Shimon. He was so moved by this story that he prayed for them and nine months later, they had a baby boy.

This was the power of Rabbi Shimon bar Yochai, “the man who cause the earth to tremble and kingdoms to quiver.” His power came from his unmatched dedication to Torah study through complete separation from all materialistic things.

Loss of a Mitzvah Relative to its Reward
It seemed in the beginning as though Rabbi Shimon bar Yochai lost everything he had in the world. As a result of standing firm in his convictions, he had to flee and hide out in a cave for thirteen years where he studied Torah incessantly with his son Rabbi Elazar until his body was full of wounds as a result of the dirt, they were submerged in. This was at the same time when his peers outside of the cave continued on with their lives and Torah study. However, as a result of the great devotion through which Rabbi Shimon studied Torah, he merited becoming one of the greatest Tannaim and the leader of all the sages of Kabbalah. He also merited bringing about great miracles and wonders.

The Mishnah in Avot states, “Rabbi says: What is the straight path that one should cleave to? Anything that brings glory to one who follows it on account if which one accrues honor from others. Be careful with lighter Mitzvot as you would more stringent Mitzvot, for you do not know the reward for the Mitzvot. Furthermore, calculate the loss of a Mitzvah compared to its reward and the reward of a sin compared to its loss.” For instance, if a person studies Torah for two hours a day during which time he could have been working. If he would have worked, he would have earned more money, however, he still chooses to spend this time learning Torah. This is the calculation of the loss of a Mitzvah compared to its reward, for when one thinks about how great the reward for Torah study is and how much more reward one will receive for it in the World to Come, this makes money seem insignificant.”

The Gabbai of Yeshivat Porat Yosef, whose name was Rabbeinu Politi, recounted that when he lived in Istanbul, he had a textile factory and was very successful. Next to his store, a non-Jew opened up his own textile factory, however, Rabbeinu Politi ignored him.

One day, a high-ranking Turkish general entered the store and said, “I am the commanding officer for fifty-thousand Turkish troops. I need to purchase uniforms for all of them and I would like you to make them. Please show me your best merchandise and name your price.”

Rabbeinu Politi replied, “Dear sir. It is now 5:00 PM and they are waiting for me in the synagogue for Mincha services. Could you please do me a favor and wait twenty minutes so that I can pray and then, I shall return.” The general replied, “No, I cannot! I am in a rush, and I cannot wait!” Rabbeinu Politi apologized and said that he would have to forgo the deal since he needed to go pray. Rabbeinu Politi told himself, “I am so happy that now, my prayer is worth fifty-thousand uniforms!”

The general then went next door to the competing textile store owned by the non-Jew and purchased the fifty-thousand uniforms from him.

Three months passed and Rabbeinu Politi was sitting in his store when suddenly, the Turkish general marched in. He exclaimed, “See here. All the uniforms I ordered from your neighbor are of inferior quality, they tear easily and the color fades quickly under the sun. These are soldiers and they need high-quality uniforms! I would therefore like to reorder all these uniforms, but only from you!” Rabbeinu Politi showed him the fabric and the general was so pleased, he paid him double what he was willing to pay the first time. This time, the general had already learned to appreciate his quality.

This is an example of loss of a Mitzvah compared to its reward, for a Mitzvah’s “residual reward is in this world and the principal reward is in the World to Come.”

May the merit of Rabbi Shimon bar Yochai protect us all, Amen.