שאלה: האם אדם
ששתה תה או קפה חם, צריך לברך בסיום השתייה ברכה אחרונה, ברכת “בורא נפשות“?

תשובה: ביארנו
כבר בכמה הזדמנויות, כי לאחר ששותה אדם איזה משקה, צריך לברך ברכת “בורא נפשות”. ושיעור (כמות) המשקה שיש לשתות
 כדי להתחייב בברכה אחרונה,
הוא שיעור “רביעית משקה בבת
אחת”, כלומר, צריך שישתה שיעור של כשמונים ואחד סמ”ק משקה (שהוא שיעור
הרביעית הנזכר בפוסקים), ואז יתחייב בברכה אחרונה.  

אולם תנאי נוסף יש בשיעור השתיה כדי להתחייב
בברכה אחרונה, שצריך שישתה בבת אחת,
(כלומר, כדרך שבני אדם רגילים
לשתות בנחת, דהיינו אפילו בשתים או בשלש לגימות, אבל בבת אחת בלא הפסק), שרק אז
מתחייבים בברכה אחרונה. אבל אם שתה מים או משקה אחר לאט לאט, אף על פי ששתה שיעור
רביעית, אינו מברך ברכה אחרונה כלל.

ומעתה נבא לדון במי ששתה תה או קפה כשיעור
“רביעית”, אבל לא שתה בבת אחת, האם עליו לברך ברכה אחרונה או לא? כלומר,
האם דין שתיית קפה או תה שונה משתיית שאר המשקאות?

ובאמת שהגאון רבי אברהם הלוי בשו”ת גינת
ורדים כתב, שמכיון שדרך השתייה של קפה או תה חם היא לאט לאט, שלא רגילים כלל לשתות
ממנו בבת אחת, לכן, אף אם שתה את שיעור הרביעית לאט לאט, חייב לברך ברכה אחרונה
ברכת בורא נפשות, הואיל וכך היא דרך שתיתו. כי הדבר שקובע לענין חיוב ברכה אחרונה,
הוא “דרך העולם”, כלומר,
מנהג רוב בני האדם, והואיל
והרגילות היא לשתות את הקפה לאט לאט, לפיכך מברכים ברכה אחרונה בסיום שתיית הקפה
כל ששתה רביעית מהמשקה, אף על פי שלא שתה שיעור רביעית “בבת אחת”. וכן
דעת הגאון בעל כנסת הגדולה ועוד.

אולם הפרי חדש דחה את דברי הגינת ורדים בזה,
וכתב שלעולם אי אפשר להתחייב בברכה אחרונה על משקה, אלא כשישתה “רביעית משקה
בבת אחת”, ואם שתה לאט לאט, אינו מברך אחר שתייתו. וכן הסכימו אחרונים רבים.
ואף הגאון גינת ורדים שכתב שאין צורך שישתה את הקפה “בבת אחת”, מכל מקום
כתב, שלמעשה המנהג וההלכה הרווחת והפשוטה בעיר הקודש ירושלים תובב”א, שאין
מברכים אחר שתיית קפה חם. נמצא אם כן שהמנהג הוא כדעת הגאון פרי חדש.

ומרן רבינו הגדול רבי עובדיה יוסף זצ”ל האריך
בנדון זה בתשובה בשו”ת יביע אומר, והניף ידו שנית בתשובה בשו”ת יחוה
דעת, והעלה להלכה, שהואיל וכלל גדול בידינו “ספק ברכות
להקל”, לפיכך אין לברך ברכה אחרונה אחר שתיית קפה או תה ששתה ממנו לאט לאט.
ואף על פי שהביא כמה סברות לחזק את דברי הגינת ורדים, מכל מקום עדיין לא יצא הדבר
מכלל ספק, ולפיכך  להלכה העלה שאין לברך ברכה אחרונה אחר שתית קפה או תה, כל
שלא שתה בבת אחת.

ולסיכום: אין חיוב ברכה אחרונה לאחר שתיית משקה,
אלא כששותה שיעור רביעית (כשמונים ואחד סמ”ק) משקה “בבת אחת”. ואין
חילוק בזה בין כששותה מים, או משקה אחר, וכן קפה או תה חם, שלעולם אינו מתחייב
בברכה אחרונה אלא כששותה שיעור רביעית בבת אחת.

ובהלכה הבאה נדון האם מי ששתה קפה או תה כשיעור
רביעית “בבת אחת” מברך ברכה אחרונה, או שלעולם, לא שייך דין ברכה אחרונה
אחר שתית קפה או תה

Question: Must one recite the “Boreh Nefashot Rabbot”
blessing after drinking hot tea or coffee?

Answer: We
have already discussed on several occasions that after drinking any beverage,
one must recite the “Boreh Nefashot” after-blessing. The amount one must
drink in order to become obligated to recite this blessing is a Revi’it in
one shot, i.e. approximately 81 cc or 2.8 fluid ounces.

However, another condition must be met in order for one
to become obligated to recite an after-blessing which is that one must drink
this amount in one shot (i.e. in the usual manner that people drink, even if
this is in two or three gulps, but the gulps must be swallowed one after
another in a continuous manner and without interruption). On the other hand, if
one sips water or any other beverage slowly, even if collectively one has drunk
the amount of a Revi’it, one will not recite an after-blessing.

Now to our discussion: If one drinks a Revi’it of
tea or coffee but not in one shot, must one recite an after-blessing or not?
This means to say, do tea and coffee have a different law than other beverages?

Indeed, Hagaon Rabbeinu Avraham Ha’Levi rules in his
Responsa Ginat Veradim that since the usual manner of drinking tea or coffee is
to sip them slowly and not swallow larger gulps in one shot, even if one has
sipped the Revi’it slowly, one will be obligated to recite the “Boreh
Nefashot” after-blessing since this is the way these beverages are drunk.
This is because the determining factor regarding reciting an after-blessing is
the “way of the world,” i.e. the normal way such a beverage is drunk; thus, as
long as one has drunk a Revi’it of the coffee or tea even if this was
not done in one shot, one should recite an after-blessing on them. Hagaon
Kenesset Ha’Gedolah rules likewise.

Nevertheless, the Peri Chadash rebuffs the opinion of the
Ginat Veradim and rules that the only way one can become obligated to recite an
after-blessing on beverages is if one drinks a Revi’it of the beverage
in a continuous manner; if one sipped a Revi’it of the beverage slowly,
one will not recite an after-blessing. Many Acharonim agree to his opinion.
Even the Ginat Veradim himself who rules that one need not drink the coffee in
one shot writes that the custom in the holy city of Jerusalem is not to recite
an after-blessing after drinking a hot coffee. Thus, the custom follows the
opinion of the great Peri Chadash.

Maran Rabbeinu Ovadia Yosef zt”l deals with this
matter extensively in his Responsa Yabia Omer and then once again in his
Responsa Yechave Da’at and rules that halachically speaking, since we follow
the rule that “when in doubt regarding a blessing, do not bless,” one should
not recite an after blessing after sipping hot tea or coffee slowly. Although
he provides several proofs to the opinion of the Ginat Veradim, nevertheless,
since a doubt still exists, one should not recite an after-blessing unless one
has drunk a Revi’it of the beverage in one shot.

Summary: One
does not become obligated to recite an after-blessing on beverages unless one
drinks a Revi’it (approximately 2.8 fluid ounces) of the beverage in a
continuous manner. It makes no difference whether one is drinking water, tea,
coffee, or any other beverage and one will never be obligated to recite an
after-blessing unless one drinks a Revi’it of the beverage in one shot.

In the next Halacha we shall discuss whether one who
drinks a Revi’it of tea or coffee in one shot becomes obligated to
recite an after-blessing or if an after-blessing never applies to tea and
coffee

נתינת חטים לפני הצפורים בשבת
שירה

בשנה שעברה, דיברנו בענין המובא
כאן, וכעת נרחיב עוד את הענין.

שבת
שירה

בשבת
‏הקרובה, אנו קוראים בפרשת השבוע את פרשת בשלח. ובפרשת בשלח אנו
קוראים את שירת הים, ששרו בני ישראל בצאתם ממצרים. והיא הנקראת “‏שבת ‏שירה“. ויש שנהגו בשבת זו, ‏לתת
אוכל, זרעונים וחטים וכדומה, לפני הצפורים, זכר למה שנאמר במדרש, שילדי ישראל
האכילו צפורים זרעונים שצמחו באילנות בים סוף, והצפורים הצטרפו לשירת בני ישראל.
ומנהג זה הובא בדברי הפוסקים המפורסמים.

איסור האכלת בעלי חיים של הפקר
בשבת

והנה
על פי פשטם של דברים, נראה כי על פי ההלכה אין לנהוג כן, שכן אסור לאדם להאכיל
בשבת ‏בעלי חיים שאין האכלתן מוטלת עליו. ולפיכך, צפורי בר, ושאר חיות הבר, שאין
אנו אחראים על מזונותיהם, אסור להאכילן בשבת. ‏ועל כן כתב המגן אברהם, שמנהג זה
לתת חטים לפני העופות בשבת שירה, הוא מנהג בטעות, ויש לבטלו. והביא דבריו להלכה
במשנה ברורה (סימן שכד ס”ק לא). וכן הזהרנו על כך בשנים קודמות ב”הלכה
יומית“.

ולפיכך כתבנו, שהרוצה להחזיק
במנהג זה בכל זאת, רשאי לעשות כן על ידי הנחת צלוחית זרעונים מערב ‏שבת (לפני
כניסת השבת) על אדן החלון וכדומה‏, והצפורים לבטח יגיעו בבוקר יום השבת ‏לאכול מן
הזרעונים, ובכך אין איסור כלל לכל הדעות.

הסיבה שיש להקל בזה במקום מנהג

אולם
למעשה, כתב מרן רבינו הגדול 

זצ”ל  , בספרו לוית חן (וכן כתב בזה בספרו חזון
עובדיה על הלכות שבת ח”ג עמוד כד, ובחלק ד עמוד ער והלאה), שרבים מרבותינו
האחרונים העירו על דברי המגן אברהם, שמכיון שנהגו במנהג זה לשם מצוה, מותר לנהוג
בו לכתחילה בשבת שירה. והביא שכן כתב בספר תוספת שבת. והאריך קצת בטעמי הדברים.

ועוד הביא דברי הרב בעל ספר
“אור פני משה”, שכתב שטעם המנהג הוא, משום שבזמן שבית המקדש היה קיים,
היתה מצויה שם (בבית המקדש) צנצנת המן, (צנצנת עם מעט מן שירד במדבר להאכיל את בני
ישראל), וטעם הדבר היה בכדי שבכל זמן שיראו בני ישראל את אותה הצנצנת, יבאו לידי
מדת הבטחון בה', שהוא זן ומפרנס את כל בריותיו, כמו שזן את אבותינו במדבר. ועל כן
בזמן הזה, שאין לנו את אותה הצנצנת, כיון שנגנזה בסמוך לחורבן, נוהגים להניח
זרעונים לצפורים בשבת שירה, שאנו קוראים בה את פרשת המן, בכדי להראות, שכשם
שהצפורים מוצאות את מזונותיהן בלי עמל וטורח, כי הקדוש ברוך הוא דואג להן, כמו כן
ישראל הנמשלים לצפורים, אם יפנו את עצמם לעסוק בתורה ובמצוות ויבטחו בה' יתברך, הוא יזמין להם פרנסתם
בנחת ובשלוה.

ועוד הביא טעמים נוספים למנהג
זה. וסיים לאור דברי האחרונים הללו, שלמעשה הנוהגים להניח זרעונים לפני הצפורים,
יש להם על מה שיסמוכו, והנח להם לישראל.

האכלת כלבים של הפקר בשבת

עוד
הביא מרן הרב 

זצ”ל  , מדברי רבינו המאירי ועוד מגדולי הפוסקים שכתבו, לענין האכלת כלב בשבת
(והכוונה היא לכלב שאינו שייך לשום אדם, כי אם הוא שייך לו בודאי שעליו להאכילו גם
בשבת), שמותר להאכילו בשבת, משום שבהאכלת כלבים יש קצת מצוה, כמו שאמרו בגמרא
במסכת שבת (קנה:), שהקפידה התורה על כך שלכלבים יהיה אוכל, שנאמר לענין בשר נבלה,
“לכלב תשליכון אותו”. ולכן נחשב הדבר כאילו מזונותיו של הכלב מוטלים
עלינו, ומצוה לתת לפניו אוכל בשבת. וכן
פסק המגן אברהם. (אף על פי שבסתם חיות של הפקר החמיר אפילו בשבת שירה, כמו שכתבנו).

האכלת בעל חיים שאינו מוצא את
מזונותיו בשבת

והגאון
רבי שלמה זלמן אוירבך זצ”ל הוסיף עוד, שאם רואה אדם בשבת בעל חיים שאין לו מה
לאכול, מותר לתת לפניו אוכל בשבת, הואיל ונאמר “ורחמיו על כל מעשיו“, ואפילו אם לא עלינו מוטל
להאכיל את אותו בעל חיים, מכל מקום אם הוא רעב ואינו מוצא מזון ממקור אחר, מותר
לתת לפניו אוכל בשבת.

ולסיכום: אין להאכיל בשבת בעלי חיים
שמזונותיהם אינם מוטלים עלינו. כגון עופות וחיות בר. ולכן אין להאכיל צפורי בר
בשבת. ולפיכך יש מחמירים שלא להניח זרעונים בשבת שירה לפני הצפורים שיבאו לאכול.
אולם הנוהגים להקל בדבר בשבת זו, שקוראים בה פרשת המן ושירת הים, ומכונים במעשיהם
לשם שמים, יש להם על מה שיסמוכו. וכמו כן מותר להאכיל בשבת כלב, אפילו שאינו שלו

Placing
Seeds in front of Birds on Shabbat Shira

Last year, we have discussed
the topic in this Halacha. We shall now revisit it and deal with this matter
further.

Shabbat Shira
Some have the custom on the Shabbat of this week, which is called Shabbat
Shira, to place food, seeds, wheat kernels, and the like in front of birds as a
remembrance of what is written in the Midrash that the children of the Jewish
nation fed seeds that grew from the trees inside the Red Sea to birds and these
birds joined in Israel’s song of praise to Hashem. This custom is quoted in the
works of the famous Poskim.

The Prohibition to Feed Ownerless Animals on Shabbat
At first glance, it would seem as though this custom is halachically
unacceptable, for one may not feed any animal which he is not responsible to
feed on Shabbat. It is thus prohibited for one to feed wild birds or animals,
which are not his responsibility to feed, on Shabbat. Therefore, the Magen
Avraham writes that this custom to feed birds wheat kernels on Shabbat Shira is
a mistake and should be nullified. The Mishnah Berura (Chapter 324, Subchapter
31) rules accordingly. We at “Halacha Yomit” have raised this point during past
years.

One who nevertheless would like to follow this custom may do so by leaving a
plate of seeds on the windowsill or anywhere else from before Shabbat and birds
will almost surely arrive on Shabbat morning to partake of these seeds. In this
way, there is no prohibition according to all opinions.

The Reason for Leniency when there is a Custom to do so
However, Maran z'l writes in his Sefer Livyat Chen (as well as in his
Chazon Ovadia Hilchot Shabbat Part 3 which will, G-d willing, soon be
published) that the bottom line of this Halacha is that many of the great
Acharonim question the words of the Magen Avraham and write that since this
custom was enacted as a Mitzvah, one may indeed follow this custom on Shabbat
Shira. The Sefer Tosefet Shabbat rules similarly.

Maran z'l also brings the words of the author of the Sefer “Ohr Penei
Moshe” who writes that the source for this custom is that in the times that the
Bet HaMikdash (Holy Temple) still existed, there was a container of “Manna” (a
container which contained a small amount of the Manna which the Jewish nation
ate in the desert) was placed in the Bet HaMikdash in order to bring the Jewish
people to a high level of trust in Hashem that He feeds and sustains all of His
creations just as He sustained our forefathers in the desert, every time they
would see this container. Therefore, nowadays when this container is no longer
accessible, for it was hidden shortly before the destruction of the Temple, it
is customary to place seeds outside for birds to eat on Shabbat Shira, for on
this Shabbat we read the Torah portion dealing with the “Manna”; this comes to
show that just as birds find their food without toil and burden for Hashem
cares for them, so too, if the Jewish people, who are compared to a bird,
occupy themselves diligently with Torah and Mitzvot and trust in Hashem
Yitbarach, Hashem will provide them with sustenance in an easy and peaceful
way.

Maran z'l brings several additional sources for this custom and ends off by
saying that based on the words of these Acharonim, those who customarily place
seeds outside for birds to eat (even on Shabbat) have on whom to rely.

Feeding Ownerless Dogs on Shabbat
Maran Harav z'l continues to quote the words of the Meiri and other great
Poskim who write regarding feeding a dog on Shabbat (this refers to a dog which
does not belong to anyone, for if it does, the owner is certainly obligated to
feed it on Shabbat) that one may feed it on Shabbat, for by doing so, one
somewhat fulfills a Mitzvah as the Gemara says in Masechet Shabbat (155b) that
the Torah made certain that dogs should have food, as the verse states
regarding meat that was not slaughtered properly, “To the dog shall you throw
it.” Thus, it is considered as though we are responsible for the dog’s
sustenance and it is a Mitzvah to place food before it on Shabbat. The Magen
Avraham rules likewise (although he rules stringently regarding feeding other
ownerless animals even on Shabbat Shira, as we have written).

Feeding Animals that Cannot Obtain Food on Shabbat
Hagaon Harav Shlomo Zalman Auerbach zt”l adds that if one sees an
animal on Shabbat that has nothing to eat, one may place food before it on
Shabbat as the verse states, “And His mercy is on all of his creations.”
Although one may not be responsible to feed this animal, nevertheless, if the
animal is hungry and cannot find food anywhere else, one may feed it on
Shabbat.

Summary: One may not feed wild animals or fowl that he is not
responsible to feed on Shabbat. Thus, one may not feed undomesticated birds on
Shabbat. Based on this, there are those who are stringent not to place seeds
outside for birds to eat on Shabbat Shira. However, those who are lenient
regarding this matter on this Shabbat, the day on which the Torah portions of
the “Manna” and the splitting of the sea are read, and do this for the sake
Heaven have on whom to rely. Similarly, one may feed a dog on Shabbat even if
it is not his