טלטול אוכלין

שאלה: האם מותר לטלטל בשבת מאכלים שאינם מיועדים לשימוש בשבת,  כגון בשר המוכן עבור יום ראשון, וכן אבקת אפיה וסוכר וניל שאי אפשר להשתמש בהם בשבת?

בהלכות הקודמות ביארנו באופן כללי את עיקר דין מוקצה בשבת, שיש דברים שאסרו רבותינו לטלטלם (להזיזם) בשבת. וכתבנו, כי כלים שמלאכתם להיתר, מותר לטלטלם לצורך כל שהוא. וכלים שמלאכתם לאיסור, מותר לטלטלם לצורך גופם או מקומם. וכפי שהסברנו.

ואבנים ועפר וכיוצא בזה, הרי הם בכלל “מוקצה מחמת גופו“, שאסור לטלטלם אפילו לצורך גופם או מקומם.

ועתה נבאר מה הדין לגבי טלטול מאכלים בשבת, האם שייך בהם איסור מוקצה או לא?

ובודאי כאשר נבא לדון בענין זה, נראה שאי אפשר להחשיב מאכלים למוקצה מחמת כלי שמלאכתו לאיסור או להיתר, שהרי המאכלים אינם כלים. אבל יש לדון אם שייך במאכלים דין “מוקצה מחמת גופו”.

ובאמת שהדבר תלוי, שאם אותו מאכל ראוי לאכילה בעצם יום השבת, כגון עוגות ועוגיות וכדומה, מותר לטלטלו בשבת. וכלשון מרן השלחן ערוך (סימן שי סב), “אין שום דבר תלוש הראוי לאכילה מוקצה לשבת”.

אבל אם אותו מאכל אינו ראוי לאכילה בשבת, כגון עיסה של בצק, שאינה עומדת לאכילה עד שיאפו אותה, וכן מאכלים מקולקלים, שאי אפשר לאכול מהם כעת, אסור לטלטלם בשבת, כדין עפר ואבנים, שאסורים בטלטול בשבת. וכמו שפסק מרן השלחן ערוך, לגבי ענבים שהניחו אותם לייבוש לעשות מהם צימוקים, וכעת הם מסריחים הואיל ועדיין לא נשלמה הכנתם, ואסור לטלטלם בשבת.

ומכאן אנו למדים גם כן לענין אבקת אפיה, שמכיון שאי אפשר לאכול ממנה בשבת, שאינה מוכשרת למאכל אלא לאחר האפיה, הרי היא מוקצת מחמת גופה, ואסור לטלטלה בשבת. אולם אבקת סוכר וניל, מכיון שבאמת היא ראויה למאכל אף ללא אפיה (כגון בסלט פירות), מותר לטלטלה בשבת. וכן בשר, אף שהוא מיועד ליום חול, ואין כוונה לאכול ממנו בשבת, מותר לטלטלו, כיון שלא שייך איסור מוקצה במאכלים שאפשר לאכול מהם בשבת.

ולפי מה שביארנו שמוקצה מחמת גופו אסור לטלטלו אפילו לצורך גופו או מקומו, אין לטלטל אבקת אפיה בשבת אפילו לצורך. וכן בשר שאינו ראוי לאכילה כלל בשבת, אסור לטלטלו בשבת אפילו לצורך, כיון שהוא מוקצה מחמת גופו.

לפיכך, אדם שצריך להוציא מהמקפיא שבביתו חלה קפואה, והחלה מוסתרת על ידי אריזת קמח או אבקת אפיה, אסור לו לטלטל את הקמח כדי להוציא את החלה, שהרי הקמח הוא מוקצה מחמת גופו ואסור לטלטלו בשום אופן. (אלא באופן מיוחד כמו שנבאר בהמשך בעזרת ה').

Moving Food Items on Shabbat

Question: May one move food items on Shabbat if they are not intended for Shabbat use, such as meat designated for Sunday or baking powder and vanilla sugar which have no use on Shabbat?

Answer: In the previous Halachot we have explained the primary laws of Muktzeh on Shabbat which is that our Sages forbade moving certain objects on Shabbat. We have written that objects which are used for work permitted on Shabbat may be moved for any purpose. Tools that are used for work prohibited on Shabbat may be moved for their own use or use of their place, as we have explained above.

Rocks, dirt, and the like are categorized as “innate Muktzeh” which are prohibited to be moved even for their own use or use of their place.

We must now explain the laws of moving various food items on Shabbat. Do the laws of Muktzeh apply here or not?

At first glance, food items can certainly not be considered objects used for permissible or forbidden work or on Shabbat, for food is not a utensil or a tool. However, we must discern whether or not food can be considered “innate Muktzeh”.

Indeed, this depends on whether or not the given food is able to be eaten on this specific Shabbat, such as cakes, cookies, and the like, for if this is the case, it may be moved on Shabbat. Similarly, Maran Ha’Shulchan Aruch rules (Chapter 310, Section 2): “There is no edible item that is detached from the ground that can be considered Muktzeh on Shabbat.”

However, if any specific food item is not edible on Shabbat, such as dough that is inedible until it is baked or rotten foods that are currently inedible, one may not move it on Shabbat, similar to the law of dirt and stones which may not be moved on Shabbat. Similarly, Maran Ha’Shulchan Aruch rules that grapes which were left out to dry in order to make raisins out of them and are now rotten, since the preparation process is not yet complete, one may not move them on Shabbat.

Based on this, baking powder which is inedible until after the baking process retains the law of “innate Muktzeh” and may not be moved. However, regarding vanilla sugar which is edible even without being baked (such as in a fruit salad), it may be moved on Shabbat. Similarly, meat which one intends to serve on a weekday and not partake of on Shabbat may still be moved on Shabbat since the prohibition of Muktzeh does not apply to things which can be eaten on Shabbat.

Based on what we have explained above that “innate Muktzeh” may not be moved even for its own use or use of its place, one may not move baking powder on Shabbat even if there is a purpose in doing so. Similarly, meat which is completely inedible on Shabbat may not be moved even for a purpose since it is “innate Muktzeh.”

Thus, if one needs to take a frozen Challah out of the freezer on Shabbat but the Challah is stuck behind a bag of flour or baking powder, one may not move the flour or baking powder in order to take out the Challah, for flour and baking powder are considered “innate Muktzeh” and there is no permissible way to move them (besides for a special exception that we shall, G-d willing, discuss further).

מי שנסתפק אם הזכיר רצה והחליצנו בברכת המזון

הנה הלכה רווחת, שהואיל ומצות ברכת המזון היא מן התורה, כמו שנאמר ואכלת ושבעת וברכת את ה', לכן המסתפק אם בירך ברכת המזון אם לאו, חייב לחזור ולברך ברכת המזון מספק, לפי הכלל “ספק דאוריתא (של תורה) להחמיר”. וכמו שביארנו כבר בדין הזכרת “רצה והחליצנו” בברכת המזון ביום השבת. ולפי זה נראה לכאורה שהוא הדין לענין מי שמסתפק אם הזכיר רצה והחליצנו ביום השבת, שהואיל ואם שכח להזכיר רצה והחליצנו הדין הוא שצריך לחזור ולברך, אם כן הוא הדין גם כן שמחמת הספק יצטרך לחזור ולברך.

אלא שבאמת, אף שברכת המזון היא מן התורה, מכל מקום דין הזכרת רצה והחליצנו בברכת המזון אינו מן התורה. וכן כתבו רבים מרבותינו הראשונים, ומהם הרשב”ץ (רבי שמעון בר צמח) בפסקיו לברכות (מט.). ועוד. ועל כן נראה יותר שכאשר הוא מסתפק אם הזכיר רצה והחליצנו או לא, הרי הדין הוא שאינו צריך לברך, לפי הכלל “ספק דרבנן להקל”. שהרי מן התורה יצא ידי חובת ברכת המזון אף אילו לא הזכיר רצה והחליצנו.

אולם בשו”ת בשמים ראש סי' רפז, (המיוחס ברובו לרבינו הרא”ש), כתב, שהואיל וחזקה על אדם שהוא ממשיך בברכתו כפי שהוא רגיל לברך בכל ימות השבוע, על כן יש להניח יותר שלא הזכיר בברכת המזון “רצה והחליצנו”, ולכן עליו לחזור ולברך ברכת המזון כדין מי שנזכר שבודאות לא הזכיר רצה והחליצנו בברכת המזון. וכמו שאנו פוסקים לענין מי שנסתפק לאחר שסיים תפילתו בימים אלו, אם הזכיר בתפילתו בברכת השנים “ותן טל ומטר לברכה”, שאנו מניחים יותר ששכח שאנו בימות הגשמים, והמשיך כרגילותו בימות הקיץ שאין מבקשים על הגשמים, ועל כן חייב לחזור ולהתפלל, כמו כן הדין לענין הזכרת רצה והחליצנו.

ומרן הרב עובדיה יוסף זצוק”ל, אחר שדן בענין זה באריכות בספרו שו”ת יביע אומר (ח”ז דף סח), כתב, שאף שבדרך כלל אנו נוטים לומר שחזקה על כל אדם שהמשיך ברגילותו בתפילה ושאר ענינים, מכל מקום לענין ברכת המזון בשבת, יש סברא שעומדת כנגד חזקה זו, שהואיל ואימת השבת עומדת על האדם ביום השבת, שהרי כל האוירה ביום השבת משתנה, והאדם רגיל להזהר בכל איסורי שבת בכל רגע ורגע, אם כן יש מקום לתלות שאדרבא זכר שהוא יום השבת ולא שכח להזכיר רצה והחליצנו. ואף שלא יצא הדבר עדיין מידי ספק, מכל מקום הואיל וביארנו כבר שדין הזכרת רצה והחליצנו אינו אלא מדרבנן ואינו מן התורה, אם כן חזר הדין שספק דרבנן להקל, ועל כן להלכה בנדון כזה אין לחזור ולברך ברכת המזון.

ולסיכום: מי שסיים ברכת המזון (בסעודות הראשונה והשנייה) ביום השבת, וכעת הוא מסופק אם הזכיר בברכת המזון רצה והחליצנו, אינו חוזר לברך ברכת המזון, הואיל ועיקר דין הזכרת רצה והחליצנו אינו אלא מדרבנן. ואין לחוש לכך שמסתמא המשיך ברגילות לשונו בכל ימות השבוע ולא הזכיר רצה והחלצינו, מכיון שכנגד זה יש לומר שהואיל ואימת השבת עליו, זכר להזכיר בברכתו רצה והחליצנו.

ואם לאחר שסיים ברכת “בונה ירושלים” הסתפק אם הזכיר רצה והחליצנו, ועדיין לא התחיל בברכת “הטוב והמטיב” שאחרי ברכת בונה ירושלים, אז יתקן את הדבר על ידי שיברך “ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם” וכו', כמו שביארנו בהלכה הקודמת.

If One is Unsure Whether or Not One Has Inserted “Retzeh Ve’Hachalitzenu” into Birkat Hamazon

The Halacha is clear that since Birkat Hamazon is a Torah obligation, as the verse states, “And you shall eat and you shall be satisfied and you shall bless Hashem, your G-d,” if one is unsure whether or not one has recited Birkat Hamazon, one must recite Birkat Hamazon over again based on the rule, “When in doubt regarding a Torah law, one must act stringently.” It seems that the same should apply to one who is unsure whether or not he has recited “Retzeh Ve’Hachalitzenu” on Shabbat, for since we know that if one forgets to insert “Retzeh Ve’Hachalitzenu” one must repeat Birkat Hamazon, the same should apply that even when one is unsure, one must likewise repeat Birkat Hamazon.

Nevertheless, the truth of the matter is that although reciting Birkat Hamazon is a Torah obligation, inserting “Retzeh Ve’Hachalitzenu” is not. Many Rishonim write likewise including the Tashbetz, in his work on Masechet Berachot (49a), and others. Based on this, it would seem that when one is unsure if he has recited “Retzeh Ve’Hachalitzenu” or not, one need not repeat Birkat Hamazon based on the rule, “When in doubt regarding a rabbinic law, one acts leniently,” for according to Torah law, one has fulfilled his obligation of reciting Birkat Hamazon even without inserting “Retzeh Ve’Hachalitzenu.”

Nevertheless, the Responsa Besamim Rosh, Chapter 287 (which is attributed mostly to Rabbeinu Asher, the Rosh) states that since the assumption is that one has recited Birkat Hamazon the way one usually would during the rest of the week, we must therefore assume that one has omitted “Retzeh Ve’Hachalitzenu” and one must therefore repeat Birkat Hamazon similar to the law of one who is certain that he has not inserted “Retzeh Ve’Hachalitzenu” into Birkat Hamazon.

After dealing with this matter lengthily in his Responsa Yabia Omer (Volume 7, page 68), Maran Rabbeinu Ovadia Yosef zt”l writes that although we usually follow the assumption that one follows one’s routine with regards to prayer and the like, nevertheless, regarding Birkat Hamazon on Shabbat there is an argument which counteracts this assumption which is that since the fear of Shabbat rests on an individual on Shabbat, for on Shabbat there is indeed a unique aura and one is therefore careful not to transgress the prohibitions of Shabbat at all times, there is thus room to assume that, on the contrary, one did not forget to insert “Retzeh Ve’Hachalitzenu.” Although this is still an uncertainty, since we have already explained that inserting “Retzeh Ve’Hachalitzenu” is only a rabbinic law, we must therefore follow the rule of “When in doubt regarding a rabbinic law, one acts leniently.” Thus, halachically speaking, in our scenario one would not repeat Birkat Hamazon.

Summary: If one concludes Birkat Hamazon (after the first and second Shabbat meals) and becomes unsure whether or not he has inserted “Retzeh Ve’Hachalitzenu” into Birkat Hamazon, one will not repeat Birkat Hamazon since the essence of reciting “Retzeh Ve’Hachalitzenu” is only based on a rabbinic law. One need not be concerned that one has followed his regular weekday routine of reciting Birkat Hamazon without inserting “Retzeh Ve’Hachalitzenu” since one is surrounded by the aura of Shabbat and one may therefore assume that one did remember to insert “Retzeh Ve’Hachalitzenu.”

If after reciting “Boneh Yerushalayim” one becomes unsure whether or not one has recited “Retzeh Ve’Hachalitzenu” and one did not yet begin the blessing of “La’ad Ha’el Avinu,” one may correct this by inserting the blessing of “Baruch Ata Hashem etc. Shenatan Shabbatot etc.” as we have discussed in the previous Halacha.

דין הנשים בסעודות שבת – מנהג מרן זצ”ל

שאלה: האם נשים חייבות לאכול שלוש סעודות בשבת, כפי שהאנשים חייבים?

תשובה: בהלכות הקודמות ביארנו את עיקרי הדינים הנוגעים לסעודות השבת, ובכללם, שכל אדם חייב לאכול שלוש סעודות בשבת, האחת בליל שבת, והשנייה ביום השבת, והשלישית ביום השבת בצהריים.

כמו כן ביארנו, שיש לברך על “לחם משנה” בסעודת הללו, כלומר, יש לברך המוציא על שתי כיכרות. וכפי שנתבאר.

ולענין נשים, אם הן חייבות בסעודות הללו או לא. כבר עמד בשאלה זו רבינו משה מפונטיזא (שהיה מבעלי התוספות לפני יותר משמונה מאות שנה), ושלח את ספקו בפני רבינו תם, האם נשים חייבות בשלש סעודות? שהרי כלל גדול בידינו, שנשים פטורות ממצות עשה שהזמן גרמא, כלומר, נשים פטורות מכל מצוה שהיא ב”קום ועשה”, ושהיא תלויה בזמן. כגון, מצות לולב, שהיא ב”קום ועשה” (ליטול לולב), והיא תלויה בזמן (רק בחג הסוכות). והרי גם מצות סעודות השבת, היא מצות עשה, והיא תלויה בזמן, שאינה שייכת בימות החול אלא בשבת דוקא. ולפי זה לכאורה נשים פטורות ממצוה זו.

והשיב לו רבינו תם, שנשים חייבות במצות סעודות השבת, משום שמצוה זו היא זכר לנס שירד מן מהשמים לבני ישראל במדבר, והיתה יורדת להם מנה כפולה לכבוד שבת, ומאחר ואף הנשים היו באותו הנס של ירידת המן, הרי שאף הן חייבות לעשות שלש סעודות לשבת, זכר לנס. וכשם שהן חייבות במצות נר חנוכה, ובמצות מקרא מגילה וארבע כוסות, שאף הן היו באותם הנסים, כן הדין לגבי סעודות שבת, שגם הן מחוייבות בסעודה זו. (ספר הישר סימן ע אות ד). והוסיף רבנו תם, שלאור האמור, נשים חייבות גם במצות “לחם משנה” בסעודות השבת, כדין האנשים ממש.

ועוד הוסיף רבינו תם לחזק את דבריו, שמאחר ועיקר הדין של סעודות השבת ושל לחם משנה הוא מצוה מדרבנן, ולא מן התורה, הרי שבמצוות דרבנן נשים חייבות בלי שום חילוק מהאנשים. והרמב”ן (קיז.) כתב שלענין מצוות השבת, אין חילוק כלל בין נשים לאנשים. ועוד הובאו בדברי רבותינו הראשונים טעמים אחרים בענין זה, אך כולם שוים במסקנתם, שנשים חייבות במצות שלש סעודות ובמצות לחם משנה.

ואמנם הגאון רבי שלמה קלוגר כתב שנשים אינן חייבות בלחם משנה, וכתב לחלוק בזה על דברי רבותינו הראשונים מטעמים שונים. אולם מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק”ל כתב לדחות את כל דבריו, והוסיף עליהם בזו הלשון: “ונוראות נפלאתי, איך הרהיב עוז לדחות את דברי כל גדולי הפוסקים הנ”ל, חבל נביאים, שכולם שוים בעיקר הדין שהנשים חייבות בשלש סעודות ובלחם משנה”. (חזו”ע ח”ב עמ' קעב).

ולכן העיקר להלכה, שאין שום חילוק בין אנשים לנשים, הן לגבי עצם החיוב לסעוד שלש סעודות, והן לגבי החיוב בלחם משנה, שהנשים מחוייבות בדינים אלו לגמרי.

ואמנם בכמה מקומות בזמנינו נוהגים שהאנשים סועדים סעודה שלישית בבית הכנסת, ומחמת כן מתרשלות הנשים ואינן אוכלות סעודה זו, או שמסתפקות באכילת פירות וכדומה. ואין נכון לנהוג כן, ומה יפה מנהג מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק”ל, שאף על פי שהיה אומר כמה שיעורים ודרשות בימות השבת, מכל מקום היה סועד סעודה שלישית בביתו עם רעייתו הרבנית, בניו ובנותיו, לחנכם ולהדריכם בסעודה זו, כדעת הפוסקים וכפסק מרן השלחן ערוך.

Women and the Shabbat Meals-The Custom of Maran zt”l

Question: Are women obligated to eat all three Shabbat meals as are men?

Answer: In the previous Halachot, we have explained the primary laws regarding the Shabbat meals, including the obligation to eat three meals on Shabbat: One on Shabbat night, one on Shabbat morning, and one on Shabbat afternoon.

We have also discussed that one must recite a blessing on “double bread” during these meals which means that the “Hamotzi” must be recited on two loaves of bread.

Regarding whether or not women are obligated in these meals, indeed, Rabbeinu Moshe of Fontaiza (one of the great Tosafists who lived approximately eight-hundred years ago) inquired this of Rabbeinu Tam. The root of his question is based on the rule that women are exempt from all positive, time-bound Mitzvot, such as the Mitzvah of taking the Lulav, for this is a positive Mitzvah (taking the Lulav) and is bound by time (as it can only be performed during the Sukkot holiday). So too, the Shabbat meals are likewise positive Mitzvot and are time-bound for they apply only on Shabbat and not on any other weekdays. Based on this, it would seem that women should be exempt from this Mitzvah.

Nevertheless, Rabbeinu Tam replied to him that women are indeed obligated in the Shabbat meals, for this Mitzvah is in commemoration of the Manna that fell from Heaven for the Jewish nation in the desert and they would receive a double portion of Manna in honor of Shabbat. Since women were also included in this miracle of the falling of the Manna, they are likewise obligated to partake of three Shabbat meals in commemoration of the miracle. Just as they are obligated in the Mitzvot of lighting Chanukah candles, reading of Megillat Esther, and drinking of the Four Cups of wine on Pesach because they were also included in the miracles these Mitzvot commemorate, they are likewise obligated in all three Shabbat meals for the same reason (see Sefer Ha’Yashar, Chapter 70, Section 4). Rabbeinu Tam adds that based on this, women are also obligated in “double bread” during each of the Shabbat meals exactly as men are.

Rabbeinu Tam strengthens his opinion by saying that since the Mitzvot of partaking of Shabbat meals and having “double bread” during these meals are merely rabbinic and not Torah law, women are obligated in all rabbinic Mitzvot with no difference than men. The Ramban (Shabbat 117a) writes that regarding the Mitzvot of Shabbat, there is no distinction at all between men and women. Several Rishonim explain varying reasons for this law, but they all agree that women are obligated in all three Shabbat meals and “double bread” at every meal.

Although Hagaon Harav Shlomo Kluger writes that women are not obligated in the Mitzvah of “double bread” and disagrees with several Rishonim for varying reasons, Maran Rabbeinu Ovadia Yosef zt”l rebuffs his opinion and wonders how he has the courage to reject the opinions of all of the above Poskim who all agree that women are indeed obligated in three Shabbat meals and “double bread” during each one (see Chazon Ovadia-Shabbat, Part 2, page 172).

Thus, halachically speaking, there is no distinction whatsoever between men and women regarding the obligation to eat three Shabbat meals and to have “double bread” during each of these meals, for women are completely obligated in these Mitzvot.

Nevertheless, it is customary in many communities nowadays that men eat Seuda Shelishit in the synagogue and as a result, women are lax and do not eat the third Shabbat meal or eat only some fruit and the like. This is an improper custom. The fine custom of Maran Rabbeinu Ovadia Yosef zt”l was that although he delivered many classes and lectures throughout Shabbat, he would nonetheless make it a priority to eat Seuda Shelishit at home with his wife and family in order to educate them and make sure they ate this special meal, in accordance with the Poskim and Maran Ha’Shulchan Aruch.

אכילה ורחיצה ביום הכפורים

מדיני יום הכפורים

הכל
חייבים להתענות ביום הכפורים, ובכלל החיוב גם נשים מעוברות ומניקות שחייבות
להתענות בו. וכל אשה שיש חשש לבריאותה מחמת התענית, תעשה שאלת חכם הבקיא בדינים
אלו, שיורה לה אם תתענה. ואסור לשום אדם להחמיר על עצמו, ולהתענות כאשר מצב בריאותו אינו מאפשר זאת. שהרי
התורה הקדושה אמרה, "וחי בהם", ולא שימות בהם. ואסור לאדם להמית עצמו או
אפילו להכניס עצמו לספק סכנה בשביל תענית יום הכפורים. וכאשר מרן רבינו הגדול
שליט"א היה רבה הראשי של תל אביב, וכן בשנים שאחר כך, היה מטריח עצמו ונוסע
בכל ערב יום כפור, בשעות
יקרות אלו, לבית החולים, בכדי לדבר על לבם של החולים שהתענית מסוכנת להם, לבל
יתענו, והיה מזכיר את דברי הרדב"ז, שמי שאינו שומע לרופאים מפני שאומר שהוא
בוטח בה', הרי זה חסיד שוטה, שהרי התורה אמרה שניתנה רשות לרופא לרפאות, וממילא
אדם חייב להתנהג בכל דבר על פי כללי הרפואה, לאחר התייעצות עם מורה הוראה.

חולה שעצם החולי אינו מביאו
לסכנה

ויש
לציין, שגם חולה שעצם החולי שלו אינו סכנה ממש, מכל מקום לפעמים מחמת תרופות שהוא
נוטל, הרי הוא חייב לשתות. ואם לא ישתה עלול הוא להכנס בחשש סכנה. וגם באופן כזה
יש להתייעץ עם רופא ומורה הוראה בכדי לדעת כיצד לנהוג. ומצוי מצב זה בחולים הנוטלים תרופות פסיכיאטריות,
ואצלם לעתים גם עצם החולי מוגדר חולי שיש בו סכנה.

מי שהוצרך לאכול ביום הכפורים

ומי
שהוצרך לאכול ביום הכפורים מחמת מחלה, אם הוא מוכרח לאכול ולשתות כדרכו ממש, הרי
שהוא רשאי לעשות כן. שאין לך דבר העומד בפני פיקוח נפש. אולם בדרך כלל, אין הדבר
כן, אלא הוא יכול להסתפק באכילה ושתיה באופן שאינו אוכל או שותה בבת אחת כמות
גדולה, אלא יעשה הפסקות בין אכילה לאכילה, ובכל פעם לא יאכל יותר משיעור של כשלשים
גרם מאכל, או ארבעים גרם משקה. ולאחר כעשר דקות יאכל או ישתה שוב כמות זהה. ולפני
יום הכפורים יכין לעצמו מאכלים מסודרים ושקולים בשיעור של כשלשים גרם. ויכין לעצמו
כלי המכיל כארבעים גרם משקה, ובכל
פעם ימלא אותו וישתה ממנו (כמו בקבוק של תינוקות וכדומה).

רחיצה וטבילה ביום הכפורים

אסור
לרחוץ במים ביום הכפורים, ואפילו להושיט אצבעו במים אסור, ולא אסרו אלא רחיצה של
תענוג, אבל אם היו ידיו או שאר גופו מלוכלכים בטיט וכדומה, מותר לרחצם, כיון שאינה
רחיצה של תענוג . וטבילה במקוה טהרה, אסורה גם היא ביום הכפורים.

ביום הכפורים שחרית יטול ידיו
עד סוף קשרי אצבעותיו בלבד, ויטול שלוש פעמים לסירוגין כדרכו בכל ימות השנה, ומברך
על נטילת ידיים.

לא
ירחוץ פניו במים ביום הכפורים בבוקר, ואם היו פניו מלוכלכות, כגון שיש לו לכלוך
ליד עיניו, מותר לרחוץ המקום המלוכלך. ומי שהוא מפונק, ואין דעתו מיושבת עליו
כשאינו רוחץ פניו בשחרית, מותר לו לרחוץ פניו בשחרית. והאשכנזים מחמירים בזה שלא לרחוץ הפנים ביום הכפורים
אפילו מי שהוא איסטניס, אלא אם כן להעביר הלכלוך סביב עיניו וכיוצא בזה

אסור לצחצח שיניים בתשעה באב. ואפילו מי שמיקל בדבר
בזהירות ביום תשעה באב, לא יעשה כן ביום הכפורים.

Eating and Washing One’s Self Yom Kippur

Some Laws of Yom Kippur

All are obligated to fast on Yom Kippur, including pregnant and nursing women.
Any woman whose health is at risk due to the fast should consult a prominent
Torah scholar who is well-versed in these laws and he should render his ruling
whether or not she must fast. One whose medical condition does not allow him to
fast may not be stringent and fast, for our holy Torah writes, “That he shall
live by them,” and not that he should die by them. One may not cause himself to
die or even place himself in a possibly dangerous situation because of the fast
of Yom Kippur. When Maran Shlit”a served as Chief Rabbi of Tel Aviv and for
several years after this as well, he would spend the precious hours of every
Erev Yom Kippur by travelling to the hospital in order to convince patients
whom the fast of Yom Kippur posed a danger to not to fast. He would quote the
words of the Radbaz who writes that one who does not listen to doctors claiming
that he places his complete trust in Hashem is a pious fool, for the Torah
gives doctors permission to heal and by default, one must follow the rules of
medicine after consulting with a prominent halachic authority.

One Suffering from an Illness which in Essence does not Pose any Danger
We should point out that even if one suffers from an ailment which in essence
is not necessarily life-threatening, nevertheless, sometimes the medications he
takes make it necessary for him to drink, and if he does not, this may pose a
danger to him. In such a situation, the patient should consult his doctor and a
prominent halachic authority to discern the proper course of action. This
situation is common in patients taking medications for mental illnesses;
indeed, sometimes, some of these illnesses can be considered life-threatening
in and of themselves.

One who Must Eat on Yom Kippur
If one must eat on Yom Kippur due to an illness, if he must eat and drink in a
regular manner, he may do so, as the is nothing that stands in the way of a
life-threatening situation. Nevertheless, usually this is not the case and one
can make do with eating or drinking in a way that he does not consume large
amount of food or beverage in one shot. Rather, one should take breaks between
eating and every time he eats or drinks, he should consume no more than thirty
grams of food or forty grams of beverage. After approximately ten minutes have
elapsed he should eat or drink a similar amount. One should prepare organized
and measured portions of food of approximately thirty grams before Yom Kippur.
One should prepare himself a utensil that holds approximately forty grams of
liquid (such as a baby bottle and the like) and every time one needs to, he
should fill it up and drink from it.

Washing and Immersing One’s Self on Yom Kippur
One may not wash himself with water on Yom Kippur. Even to place one’s finger
into water is prohibited. Nevertheless, only a pleasurable washing is
prohibited; however, if one’s hands or any other body part were soiled from
mortar and the like, one may wash them, as this does not constitute a
pleasurable washing. Immersing one’s self in a Mikveh is also forbidden on Yom
Kippur.

On the morning of Yom Kippur, one should wash his hands only until his knuckles.
One should wash each hand three times while switching off hands and recite the
“Al Netilat Yadayim” blessing, as he would any other day of the year.

One should not wash his face on the morning of Yom Kippur; if one’s face is
dirty due to eye residue and the like, one may wash the dirty place. If one is
finicky and cannot relax until he has washed his face in the morning, he may do
so on the morning of Yom Kippur. Ashkenazim are stringent in this matter and
rule that even one who is finicky cannot wash his face; rather, he can only
wash off the dirt around his eyes and the like

One may not brush one’s teeth on Yom
Kippur. Even one who acts leniently and bushes one’s teeth carefully on Tisha
Be’av may not do so on Yom Kippur at all.