Shabbat Services

Children’s Tehilim straight after Musaf

Anyone wishing to donate a Kiddush Please email Moorlanenews

 ****

Q & A on Parashat Beshalach

All references are to the verses and Rashi’s commentary, unless otherwise stated.

1. What percentage of the Jewish People died during the plague of darkness?
   13:18 – Eighty percent (four-fifths).
2. Why did the oath that Yosef administered to his brothers apply to Moshe's generation?
   13:19 – Yosef made his brothers swear that they would make their children swear.
3. Why did the Egyptians want to pursue the Jewish People?
   14:5 – To regain their wealth.
4. Where did the Egyptians get animals to pull their chariots?
   14:7 – From those Egyptians who feared the word of G-d and kept their animals inside during the plagues.
5. What does it mean that the Jewish People "took hold of their fathers' craft" (tafsu umnut avotam )?
   14:10 – They cried out to G-d.
6. How did G-d cause the wheels of the Egyptian chariots to fall off?
   14:25 – He melted them with fire.
7. Why were the dead Egyptians cast out of the sea?
   14:30 – So that the Jewish People would see the destruction of the Egyptians and be assured of no further pursuit.
8. To what future time is the verse hinting when it uses the future tense of "Then Moshe and Bnei Yisrael will sing"?
   15:1 – Resurrection of the dead during the time of mashiach .
9. Why are the Egyptians compared to stone, lead, and straw?
   15:5 – The wickedest ones floated like straw, dying slowly. The average ones suffered less, sinking like stone. Those still more righteous sunk like lead, dying immediately.
10. The princes of Edom and Moav had nothing to fear from the Jewish People. Why, then, were they "confused and gripped with trembling"?
    15:14 – They felt horrible seeing Israel in a state of glory.
11. Moshe foretold that he would not enter the Land of Israel. Which word in the parsha indicates this?
    15:17 – "T'vi-aimo …" — "Bring them" (and not "bring us").
12. Why is Miriam referred to as "Aharon's sister" and not as "Moshe's sister"?
    15:20 – Aharon put himself at risk for her when she was struck with tzara'at . (See Bamidbar 12:12 )
13. The Jewish women trusted that G-d would grant the Jewish People a miraculous victory over the Egyptians. How do we see this?
    15:20 – They brought musical instruments with them in preparation for the miraculous victory celebration.
14. Which sections of the Torah did the Jewish People receive at Marah?
    15:25 – Shabbat, Red Heifer, Judicial Laws.
15. When did Bnei Yisrael run out of food?
    16:1 – 15th of Iyar.
16. What lesson in derech eretz concerning the eating of meat is taught in this week's Parsha?
    16:8 – One should not eat meat to the point of satiety.
17. How did non-Jews experience the taste of the manna?
    16:21 – The sun melted whatever manna remained in the fields. This flowed into streams from which animals drank. Whoever ate these animals tasted manna.
18. The Prophet Yirmiyahu showed the Jewish People a jar of manna prepared in the time of Moshe. Why?
    16:32 – The people claimed they couldn't study Torah because they were too busy earning a livelihood. Yirmiyahu showed them the manna saying: "If you study Torah, G-d will provide for you just as he provided for your ancestors in the desert."
19. Which verse in this week's parsha alludes to the plague of blood?
    17:5 – "And your staff with which you smote the river…."
20. Why did Moshe's hands become heavy during the war against Amalek?
    17:12 – Because he was remiss in his duty, since he, not Yehoshua, should have led the battle.

***

Halachot from Maran Rabbi Ovadia Yosef Ztz'l  

מנהגי
ט"ו בשבט – ברכת שהחיינו

 ט"ו בשבט, נוהגים כמה מנהגים מיוחדים ביום זה, כמו שנבאר. 

איסור תענית ומנהג לימוד הזוהר
אסור להתענות (לצום) ביום ט"ו
בשבט. ויש נוהגים לעשות לימוד בליל ט"ו בשבט, וקוראים במשנה
ובזוהר מדברים הקשורים ביום זה, והגאון רבי יעקב רקח זצ"ל, הדפיס ספר מיוחד לליל ט"ו בשבט בשם "פרי עץ
הדר". וכתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, שיש ללמוד ב"הבנה"
ככל האפשר, ולא בקריאה בלא הבנה, ובפרט יש ללמוד בהלכות השייכות לדיני ט"ו
בשבט בעניני ערלה תרומות ומעשרות, ולהשתדל כאמור ללמוד בהבנה את הדברים, ולא
בקריאה בלבד, מפני שערך הלימוד כשהוא בהבנה מלאה, נעלה לאין שיעור מלימוד בלא הבנה
כראוי, ולפעמים חסרון ההבנה מביא לכך שאין הלימוד נחשב לימוד כלל.

תפלה על אתרוג
יש נוהגים להתפלל ביום ט"ו
בשבט שיהיה להם אתרוג מהודר לחג הסוכות, ואף שיש מפקפקים במנהג זה, מכיון שביום
ט"ו בשבט לא נגזר דין האילנות ממש, מכל מקום יש קצת טעם למנהג, ולמעשה נהגו
בו גדולים וטובים.  (קול סיני, חזון עובדיה ט"ו בשבט).

מנהג אכילת הפירות
נוהגים להרבות באכילת פירות של
אילנות בליל ט"ו בשבט, להראות בזה שהוא ראש השנה לאילנות, ולברך עליהם ברכות
הראויות להם, ומנהג זה נזכר גם בדברי כמה מקובלים, ומנהג יפה הוא.  וגם מרן
רבינו הקדוש זצ"ל, היה נוהג במנהג זה, ומברך על כמה
מיני מאכלים ופירות וירקות הבאים לפניו, בשמחה ובטוב לבב. 

בדיקת הפירות מן התולעים
פירות שמצויים בהם תולעים צריך
שיפתחם ויבדקם לפני שיברך עליהם ברכת הנהנין, וצריך להיזהר מאד בבדיקת הפירות
שמוחזקים בתולעים, מפני שהוא איסור חמור, שהאוכל תולעת חייב חמישה לאווין.
(פסחים כד.). והרי זה משקץ נפשו ומטמא לבו מעבודת השם יתברך. וכבר העיר לנכון
הגאון רבי חזקיה די סילווא (בעל "פרי חדש") על הדרשנים שמרבים
לדרוש אך ורק בדברי אגדות פשטים ורמזים,
ואינם מוכיחים את העם על איסור
תולעים וכיוצא בזה, שאיסורם חמור מאד. 

ובפרט יש להזהר בענייני תולעים, בפירות המצויים
בתקופת ט"ו בשבט והם מיובשים, כגון תאנים מיובשות, שכידוע הן מוחזקות
בתולעים, ובדיקתן קשה מאד. ואף היו כמה רבנים שגזרו אומר לאסור על אכילת תאנים אלו
ודומיהן מפני שקשה מאד לבדקן,
ולכן חובה קדושה להישמר בעניין זה
מאד, והמזהיר והנזהר, ירבה שלומם כנהר.

וכבר לפני כמאה שנה, גזרו חכמי העיר חלאב, על
איסור אכילת עלי גפן, הואיל ועלים אלו הוחזקו בעירם כנגועים בתולעים, ואי אפשר היה
לנקותם, והציבור נכשלו באכילת איסור. לכן נמנו וגמרו חכמי העיר כולם, לגזור חרם על
אכילת עלים אלו.
(ובזמנינו ישנם עלים המשווקים
בהכשר, ללא תולעים). ומכאן נלמד כמה יש להזהר בענין זה. וכתבו רבותינו שאין עוון
שיש בו גנאי גדול יותר מאכילת איסור,
שנכנס לתוך גופו של האדם, ונעשה
גופו חלק מאיסור. (ראה בדברי הראשונים בגיטין ז. ובבא בתרא לו.).  

ברכת שהחיינו על פרי חדש
על פרי חדש (דהיינו פרי שלא אכל
ממנו באותה עונה) מברך "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". ויש להקדים
ברכת הנהנין של הפרי, לפני ברכת שהחיינו, משום שכלל יש בידינו "תדיר ושאינו
תדיר, תדיר קודם", ולכן, ברכת הפרי שהיא באה בתדירות גבוהה יותר, הרי היא
קודמת לברכת שהחיינו שאינה תדירה כל כך.

ואם יש לפניו שני מיני פירות חדשים, די בברכת
שהחיינו אחת לשניהם, והיינו דווקא באופן ששני הפירות לפניו, אבל אם אחד מהם אינו
לפניו, יברך ברכת שהחיינו על כל מין ממיני הפירות

Tu Bishvat Customs

There are
unique customs observed on the night of Tu Bishvat, as we shall explain.

One must take special care regarding dried fruits during
the Tu Bishvat season which are known to contain worms, such as dried figs
which are very difficult to check. There have been certain rabbis who have
banned eating dried figs and the like altogether due to the difficulty of
checking them. One must therefore take extreme care in this matter.

About one hundred years ago, the Sages of Aleppo, Syria
declared a ban on grape leaves, for in that city, the grape leaves were known
to contain worms and they were very difficult to check, thus, people came to
transgress the Torah prohibitions of consuming forbidden items. For this
reason, all of the Sages of the city unanimously decided to outlaw the
consumption of these leaves. We can see from here how much care must be taken
regarding this matter. Our Sages have told us that there is no more disgraceful
sin than the consumption of forbidden foods such that the forbidden object enters
one’s body and the body itself becomes a part of the prohibition. (See Rishonim
on Gittin 7a and Baba Batra 36a).

If one has several kinds of new fruits in front of him,
one “Shehecheyanu” blessing suffices for all of them. However, this only
applies when all the new fruits are in front of him, for if not, one must
recite the “Shehecheyanu” blessing anew for each kind of fruit.

מהי המשמעות
של יום ט"ו בשבט?

יום ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות (ראש
השנה דף ב.), ומקובל לחשוב, שכשם שביום א' בתשרי שהוא יום ראש השנה, דנים את כל
באי עולם, לחיים או למוות,
לעושר או לעוני וכדומה, כמו כן
ביום ט"ו בשבט, דנים בשמים על האילנות וקובעים מה יהיה גורלם במשך השנה
הקרובה.

אלא שבאמת, כתב מרן הרב
עובדיה יוסף זצ"ל, שהדבר אינו כן, וביום זה לא דנים כלל על האילנות. וכן כתב
הגאון רבי אברהם חיים נאה זצ"ל (רב שכונת הבוכרים בירושלים לפני כחמישים
שנה), שהמוני העם טועים וחושבים שיום ט"ו בשבט הוא יום הדין לאילנות, וזה
אינו, שהרי שנינו במשנה במסכת ראש השנה (דף טז.) שבחג השבועות
דנים על פירות האילן, ולא ביום ט"ו בשבט כלל, אלא נראה שהטעם שנקבע יום
ט"ו בשבט ליום ראש השנה לאילנות, הוא מפני שאז כבר ירדו רוב גשמי השנה, כמו
שאמרו בגמרא במסכת ראש השנה (דף יב.) וכתב שם רש"י, שביום ט"ו בשבט, כבר
עברו רוב הגשמים, והשרף עולה באילנות, ונמצאו הפירות חונטין מיום זה. (ופירוש
המילה "חונטין" היא מצב שבו הפירות עברו חלק ניכר מתהליך גדילתם, ונחלקו
הראשונים בשיעור זה כמה הוא בדיוק.)

ומכל מקום יש לעניין יום ט"ו בשבט משמעות
הלכתית רבה לכמה דינים בענייני תרומות ומעשרות וערלה, ורק לשם דוגמא נזכיר אחד מהם.

כתוב בתורה (ויקרא יט. כג.):
כי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל, שלוש שנים יהיה לכם ערלים, לא יאכל. ופירשו
חז"ל: שצריך למנות שלוש שנים מעת נטיעת האילן, ורק אז יהיו הפירות מותרים
באכילה, אבל הפירות שגדלו באילן בתוך שלוש השנים הראשונות, הרי הם אסורים בהנאה
לעולם.

אולם אין למנות שלוש שנים אלו מיום ליום, דהיינו
שלוש שנים ממש, אלא הולכים בהם אחר שנות העולם. כיצד? נטע נטיעה קודם יום ט"ז
באב של שנת תשס"א, שיש ארבעים וארבעה ימים עד לראש השנה תשס"ב, עלתה לו
שנה לנטיעתם, כי שלושים יום בשנה הראשונה חשובים שנה, ועוד ארבע עשרה יום יש להוסיף
לקליטת הנטיעה באדמה,
ולפיכך צריך ארבעה וארבעים יום
בשנה הראשונה, ומונה עוד שנתיים להשלמת שלושת השנים, דהיינו, שאם נטע את האילן
בשנת תשס"א כנ"ל, מונה שנתיים, תשס"ב
ותשס"ג, ובשנת תשס"ד הפירות מותרים באכילה. אלא שיום ט"ו בשבט הוא
ראש השנה לאילנות, ולכן אף בשנת תשס"ד שהיא השנה הרביעית, הפירות שנמצאים על
האילן עד יום ט"ו בשבט תשס"ד אסורים בהנאה, ורק הפירות שגדלו אחרי
ט"ו בשבט מותרים באכילה אף בלא הפרשת תרומות ומעשרות (אבל נקראים פירות
"נטע רבעי", שמותר לאכלם אחר שיחללו את קדושתם על פרוטה לאחר שיתלשו
הפירות, והפודה פירות רבעי מברך: ברוך אתה ה' אמ"ה
אקב"ו על פדיון (נטע) רבעי,
ולוקח פרוטה שהיא הפחות של מטבע
היוצא, כגון עשר אגורות בארץ ישראל, ואומר, כל קדושת הפירות
הללו וחומשם מחוללים על שווה פרוטה זה, וטוב שיאמר כן שלוש פעמים, ואחר כך הפירות
מותרים באכילה, ואינם חייבים בתרומות ומעשרות.)

ומכל מקום, אף שביום ט"ו בשבט לא דנים ממש
מה יעלה בגורלם של האילנות באותה שנה, מכל מקום כתב רבינו יוסף חיים מבבל, שידוע
הוא, שיש קבלה ביד חכמי אשכנז ז"ל,
שצריך לבקש ביום ט"ו בשבט
באופן מיוחד על האתרוג, שיזדמן לישראל אתרוג טוב ויפה בחג הסוכות.

 The Significance of Tu Bishvat

The Fifteenth of Shevat or Tu Bishvat is the Rosh
Hashanah for trees (Rosh Hashanah 2a). Most people commonly think that just as
on the First of Tishrei, which is the day of Rosh Hashanah, all creations are
judged for life or death, for wealth or poverty, and the like, so too, on Tu
Bishvat, trees are judged in Heaven and their fate for the coming year is
decided.

Nevertheless, Maran Rabbeinu Ovadia Yosef zt”l
writes that this is not the case, for on this day, the trees are not judged at
all. Similarly, Hagaon Harav Avraham Chaim Na’eh zt”l (Rabbi of
Jerusalem’s Bukharian Quarter approximately fifty years ago) writes that many
have a misconception that Tu Bishvat is the Judgment Day for trees when in fact
this is not the case, for the Mishnah in Masechet Rosh Hashanah (16a) writes
that fruit trees are judged on the holiday of Shavuot, not on Tu Bishvat.
Nevertheless, it seems that the reason why Tu Bishvat was established as the
New Year for trees is because at this point, most of the rainfall of the year
has already fallen, as the Gemara in Masechet Rosh Hashanah (12a) and Rashi
(ibid.) state that by the day of Tu Bishvat, most of the rainfall has already
passed, the sap rises through the tree, and the fruits have reached a
noticeable stage of development by this day.

Nevertheless, the day of Tu Bishvat poses certain
halachic implications regarding the laws of Terumot and Ma’asrot
(tithing of produce) and Orla (fruits grown within three years of the
tree being planted which are forbidden to benefit from). Just to illustrate
this, let us discuss one such example.

The Torah states (Vayikra 19, 23): “When you shall come
to the land and plant any kind of fruit tree, for three years shall it be
considered forbidden and may not be eaten.” Our Sages explain that these three
years must be counted from the time the tree was planted and only after this
point will the fruits become permissible. However, fruits that have grown on
the tree during its first three years since being planted are forbidden
forever.

However, these three years are not counted as three exact
years; rather, we follow the years of the world. This means that if one planted
a tree before the Sixteenth of Av of the year 5761, which is forty-four days
before Rosh Hashanah of the year 5762, this counts as one year since being
planted, for thirty days of the first year are considered one year and another
fourteen days are added to compensate for the time it takes the sapling to take
root in the ground; thus, a total of forty-four days are necessary for this to
be counted as the tree’s first year. One must then count another two years for
the completion of the three years, for instance, if one planted the tree in the
year 5761, one counts an additional two years, 5762 and 5763, and in the year
5764, the fruits become permitted for consumption. However, since Tu Bishvat is
the Rosh Hashanah for trees, although 5764 marks the fourth year, any fruits
that are on the tree until Tu Bishvat of 5764 are forbidden to benefit from.
Only the fruits grown after Tu Bishvat of the year 5764 are permitted for
consumption, even without separating Terumot and Ma’asrot (since
these fruits are called “Neta Reva’i” and are permitted for consumption
after their sanctity has been transferred onto a coin after the fruits have
been harvested. The individual redeeming the Neta Reva’i fruits recites
the following blessing: “Baruch Ata Hashem Elokeinu Melech Ha’Olam Asher
Kideshanu Bemitzvotav Vetzivanu Al Pidyon Neta Reva’i.” One then takes a “Perutah,”
which is a coin of minimal value, such as the ten-Agora coin in Israel and
states: “All of the sanctity of these fruits and their fifth is transferred
onto this coin which is worth a Perutah.” It is preferable for one to
recite this text three times. After performing this procedure, the fruits are
permitted for consumption immediately and Terumot and Ma’asrot
need not be separated).

Although the actual fate of the trees for that year is
not decided on Tu Bishvat, nevertheless, Hagaon Rabbeinu Yosef Haim of Baghdad
writes that there is an accepted tradition from Ashkenazi sages that one should
recite a special prayer regarding the Etrog (citron) fruit so that the Jewish
people will merit obtaining beautiful Etrogim for the Sukkot holiday.

Please feel free to ask us any questions or requests you may need through this e-mail. We will get back to you, bli neder, asap.

Please send us any announcement you would like to make through our e-mail before Wednesday morning, if possible, unless there is a Yom Tob. Exceptions will be made for late entries

Be advised that we will only announce your simcha when you give us permission to do so

If you no longer wish to receive further emails from moorlanenews please reply with the word "unsubscribe".

Thank you, Hatzlacha & all the best