המסתפק אם בירך

שאלה: אדם המסתפק אם בירך על מה שהוא אוכל כעת, האם עליו לברך מחמת הספק? ובמידה ואינו מברך, האם הוא רשאי להמשיך לאכול?

תשובה: כלל גדול בידינו “ספק ברכות להקל”, והוא משום חומרת האיסור לברך ברכה לחינם, שהרי בכל ברכה וברכה אנו מזכירים שם שמים, והזכרת שם שמים שלא לצורך היא עוון גדול, לכן לעולם, כאשר יש בידינו ספק אם לברך או לא לברך, אנו פוסקים להקל, כלומר, שלא לברך את הברכה. והזכרנו ענין זה כבר בכמה הזדמנויות. כי יסוד הדברים הוא על פי מאמר רבותינו במסכת ברכות, “כל המברך ברכה שאינה צריכה (כלומר, מברך ברכה שאינו חייב לברך אותה) עובר משום לא תשא”. ונחלקו רבותינו הראשונים בביאור דברי הגמרא, כי לדעת התוספות במסכת ראש השנה (לג.) ועוד מרבותינו הראשונים, איסור ברכה שאינה צריכה אינו אלא מדרבנן, ומה שאמרו בגמרא שכל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא, אין הכוונה שיש בזה איסור תורה ממש, אלא לעולם איסורו מדרבנן, והסמיכוהו (אסמכתא, היינו פסוק שעליו נסמכו חז”ל כשגזרו גזירה שאינה אסורה מן התורה) רבנן על הפסוק “לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא”.

אולם לעומת אלו הפוסקים הסבורים שאין בזה איסור אלא מדרבנן, דעת הרמב”ם ועוד מרבותינו הראשונים, שאיסור ברכה שאינה צריכה הוא איסור גמור מן התורה, שכל שמזכיר שם שמים בלשון ברכה ואינו חייב באותה ברכה עובר על איסור לא תשא את שם אלהיך לשוא. (וכבר הזכרנו ענין זה בדין ברכת הדלקת הנרות של שבת), וכן פסק להלכה מרן השלחן ערוך שקבלנו הוראותיו, שכל המברך ברכה שאין בה צורך, עובר על איסור תורה, משום לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא.

ולפיכך, הסכמת הפוסקים, שבכל מקום שיש בידינו ספק אם לברך אם לאו, ההלכה היא שספק ברכות להקל, ואין לברך מצד הספק, והמברך מחמת הספק, איסור עושה, שהרי הוא נכנס בספק נשיאת שם שמים לשוא, שהרי יתכן שבירך כבר על מה שאוכל. וכן פסק הרמב”ם (בפ”ד מהלכות ברכות), וזו לשונו: מי שנסתפק אם בירך המוציא או לא בירך, אינו חוזר ומברך, מפני שאינו מן התורה. (כלומר, חיוב ברכת המוציא, אינו מן התורה).

ולפיכך פסק מרן השלחן ערוך (בסימן רט), בזו הלשון: כל הברכות, אם נסתפק אם בירך אם לאו, אינו מברך לא בתחילה ולא בסוף. (חוץ מברכת המזון, מפני שהיא של תורה. ובדין זה הרחבנו במקום אחר).

ולסיכום: המסופק אם בירך על האוכל שהוא אוכל כעת, אינו חוזר לברך מספק.

ובהלכה הבאה נבאר מה יעשה אדם זה, האם מותר לו להמשיך לאכול ממה שלפניו? והאם ישנה אפשרות לתקן את הדבר?

When One is in Doubt About Having Recited a Blessing

Question: If one is unsure whether or not one has recited a blessing a food one is currently eating, must one recite the blessing again as a result of the doubt? If not, may one continue eating?

Answer: Our Sages taught us a great rule: “A doubt regarding a blessing is to be treated leniently” (i.e. when in doubt regarding a blessing, do not bless). This is as a result of the severity of the prohibition to recite a blessing in vain, for every blessing contains the name of Hashem and reciting Hashem’s name for naught is a grave sin. Thus, whenever a doubt exists regarding whether or not to recite a blessing, we rule that one should not recite the blessing. We have discussed this point on several different occasions. The basis for this is another teaching of our Sages in Masechet Berachot that “one who recites an unnecessary blessing (a blessing one is not obligated to recite) transgresses the prohibition of uttering Hashem’s name in vain.” The Rishonim disagree regarding the understanding of this Gemara, for according to the Tosafot (Rosh Hashanah 33a) and other Rishonim, the prohibition of reciting an unnecessary blessing is merely rabbinic and when the Gemara states that one who recites an unnecessary blessing has transgressed the prohibition of uttering Hashem’s name in vain, this does not refer to an actual Torah prohibition; rather, this is only a rabbinic prohibition which the Sages based on the verse of “Do not bear the name of Hashem, your G-d, in vain.”

On the other hand, the Rambam and other great Rishonim maintain that reciting an unnecessary blessing is an absolute Torah prohibition; thus, one who recites Hashem’s name within a blessing one is not obligated to recite has transgressed the prohibition of “Do not bear the name of Hashem, your G-d, in vain.” Maran Ha’Shulchan Aruch, whose rulings we follow, rules likewise that one who recites an unnecessary blessing has transgressed the Torah prohibition of uttering Hashem’s name in vain.

Based on this, the consensus of the Poskim is that when in doubt regarding a blessing, one must act leniently and abstain from reciting the blessing. Reciting the blessing as a result of the doubt is prohibited because by doing so, one is entering a situation of possibly uttering Hashem’s name in vain if one has, in fact, already recited this blessing. Indeed, the Rambam (Chapter 4 of Hilchot Berachot) rules: “If one is in doubt whether or not one has recited the ‘Hamotzi’ blessing, one should not recite this blessing again since this is not a Torah obligation.”

Maran Ha’Shulchan Aruch (Chapter 209) rules likewise: “Any blessing about which one is in doubt whether or not one has recited it, whether it is a blessing before or after eating, should not be recited again (besides for Birkat Hamazon which is a Torah obligation, as we have discussed elsewhere).”

Summary: If one is in doubt whether or not one has recited a blessing on the food one is currently eating, one should not recite the blessing again as a result of the doubt. In the following Halacha, we shall, G-d-willing, discuss whether or not one may continue to eat the food before him and if there is a way to rectify such a situation.