דין
משלוח מנות ומתנות לאביונים

מצות משלוח מנות 
נאמר
במגילת אסתר (ט, כב): לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה
וּ”מִשְׁלוֹחַ מָנוֹת” אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּ”מַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים“.

ובגמרא במסכת
מגילה (דף ז). אמרו, משלוח “מנות” שתי מנות לאיש אחד. “ומתנות
לאביונים“, שתי מתנות לשני בני אדם. (כי מיעוט “מנות”, שתים,
מנה אחת ועוד מנה. ומיעוט “מתנות”, שתים, מתנה
ועוד מתנה אחת. וכן מיעוט “אביונים” שתים. שכן לא נאמר “משלוח מנה
איש לרעהו ומתנה לאביון).

טעם
המצוה 
וטעם
מצות משלוח מנות הוא, שכאשר אדם שולח לחברו תשורה ומנחה, הרי הוא מביע לו בזה את
רגשי אהבתו אליו, ועל ידי כן נוטע גם בליבו אהבה אליו. ועוד, כי ישנם אנשים חסרי
כל, אשר יבושו לפשוט ידם לקבל צדקה כדי לקיים סעודת פורים, וכאשר שולח להם דרך
כבוד “משלוח מנות” לא יבושו ולא יכלמו, ויקיימו מצות סעודת פורים בשמחה
ובחדוה.

ומכיון שטעם
מצוה זו הוא כדי להרבות אהבה בין אדם לחבירו, ובין אשה לרעותה, לכן, השולח משלוח
מנות ואין המקבל יודע ממי קבלם, אין הנותן מקיים בזה מצות משלוח מנות, שהרי מכיון
שאינו יודע ממי קבלם, אין כאן חיבה וריעות.

ודבר זה הוא
שונה ממצות צדקה שאנו רגילים בה בכל ימות השנה. שהרי במצות צדקה, מצוה מן המובחר
שלא יהיה המקבל יודע ממי קיבל, וגם שלא יהיה הנותן יודע למי הוא נותן, מה שאין כן
לגבי מצות משלוח מנות, שחובה היא שידע המקבל ממי קבל, בכדי שתכנס בלבו
אהבה לחבירו.

הגדרת “שתי
מנות“
ופירוש
הדבר “שתי מנות” היינו שני מאכלים שונים, או מאכל ומשקה, כגון עוגה
ובקבוק יין. והמנהג כיום לשלוח מיני מתיקה למשלוח מנות. ויוצאים בזה ידי חובה.
וכמבואר גם הנשים חייבות לשלוח לחברותיהן משלוח מנות .

ומכיון שעיקר
טעמה של מצות משלוח מנות, הוא בכדי שיהיה לכל אדם מה לאכול בסעודת הפורים,
לכן
השולח לחבירו מתנות שונות בתורת משלוח מנות, וכגון ששולח לו בגדים או סדינים
וכיוצא בזה, אינו יוצא ידי חובת משלוח מנות. ואפילו אם שולח לחבירו מעות (כסף)
בכדי שיוכל חבירו לקנות מנות של מאכלים, אינו יוצא ידי חובתו, שצריך לשלוח
דוקא מנות של מאכל ומשקה. ולכן גם השולח לחבירו טבק להרחה או סיגריות, אינו יוצא
ידי חובת משלוח מנות.

משלוח מנות לאבל
אף
על פי שאסור לשלוח מתנה לאבל בתוך שלשים יום לפטירת קרובו, או בתוך שנה לפטירת
אביו או אמו, מכל מקום מותר לשלוח מנות לאבל ביום הפורים. אולם כתב מרן הרב
זצ”ל, שלא ישלחו לו מיני מתיקה ומנות של תפנוקים, אלא דברי מאכל, כגון בשר
ודגים וכדומה ופירות וירקות וכדומה. וכן האבל עצמו, שהוא חייב לשלוח מנות לרעהו,
טוב שישלח מנות של בשר ודגים וכדומה, ולא של מיני מתיקה.

The Laws of Mishloach Manot

The Mitzvah of Mishloach Manot
The verse in the Megillat Esther (9, 22) states: “In order to mark them as days
of feasting and merriment and sending portions (Mishloach Manot) to one
another as well as giving gifts to the poor (Matanot La’Evyonim).” The
Gemara in Megilla (7a) says that Mishloach “Manot” refers to sending two food
portions to one person while “Matanot La’Evyonim” refers to giving two
gifts to two people; i.e. one gift per person. (This is because “Manot” is at
least two portions, “Matanot” is at least two gifts, and “Evyonim” is at least
two poor people. The verse does not say, “Sending a portion to one another as
well as giving gifts to a pauper”).

The Reason for This Mitzvah
The underlying reason for this Mitzvah is that when one sends his friend a
gift, he expresses his feelings of fondness for him and by doing so he plants
feelings of camaraderie in his friend’s heart for himself as well.
Additionally, there are those who truly lack financial means and they may be
ashamed to ask for assistance for the necessities of the Purim feast; thus,
when one sends his friend this “Mishloach Manot” in a respectable
fashion, he will not be ashamed to accept it at all, and he will thus be able
to partake of the Purim feast amid much joy and happiness.

Since the fundamental reason for this Mitzvah is to
create friendship between man and his fellow, if one sends Mishloach Manot
to his friend and the recipient does not know who the sender is, the sender has
not fulfilled his obligation, for being that the recipient does not know who he
received this gift from, there is subsequently no friendly bond formed.

This Mitzvah is different from the Mitzvah of Tzedakah
(charity) given during the rest of the year, for regarding Tzedakah, it is most
preferable that the recipient not know who the donor is and the donor not know
who the recipient is. However, regarding Mishloach Manot, the recipient
must know who has sent him this gift, for only in this way will feelings of
friendship enter the recipient’s heart.

The Definition of “Two Portions”
The definition of “two portions” is two different food items or a food item and
a beverage, such as cake and a bottle of wine. It is customary nowadays to send
different kinds of sweets and one will satisfactorily fulfill his obligation in
this way. Women must also send Mishloach Manot to their friends.

Since one of the predominant reasons for Mishloach
Manot is for people to have food to eat for the Purim feast, if one sends
his friend such gifts as clothing or blankets as Mishloach Manot, he has
not fulfilled his obligation. Even if one sends his friend a monetary gift such
that he will be able to purchase food with it, he has still not fulfilled his
obligation, for one can only do so by sending food items or beverages. Thus,
one who sends his friend snuff or cigarettes as Mishloach Manot has not
fulfilled his obligation.

Mishloach Manot to/from a Mourner
Although one may not send a present to a mourner during the thirty days of
mourning or to one mourning the loss of a father or mother during the twelve
months of mourning, nevertheless, one may send them Mishloach Manot on
Purim. However, Maran Rabbeinu zt”l writes that one should not send a
mourner different kinds of sweets or junk food; rather one should send actual
food items such as meat, fish, fruits, vegetables, and the like. Similarly, the
mourner himself, who is also obligated to send Mishloach Manot, should
also preferably send meat, fish, and the like rather that assorted sweets.

מתנות
לאביונים

בהלכה
הקודמת, ביארנו באופן כללי את חיוב מצות
“מתנות לאביונים” ביום פורים. כלומר, לתת שתי מתנות לשני אביונים. 

מה צריך לתת?
ומצות
מתנות לאביונים, אינה דוקא במתנות ממש, אלא רשאי לתת לאביונים מעות (כסף) כדי
שיוכלו לקנות ממנו צרכי סעודת פורים.

כמה צריך לתת?
ירא
שמים יתן מתנות לאביונים בעין יפה ובסבר פנים יפות, והנה שכרו ופעולתו לפניו. וכמה
הוא חיוב מתנות לאביונים?, הנה מעיקר הדין אין קצבה במעות פורים, כי מן הדין די
בנתינת פרוטה, שהוא סכום הקטן שיש בכל מקום (וכגון בארץ ישראל מטבע של חצי שקל
וכדומה), ומכל מקום כאמור, עדיף להרבות במתנות לאביונים, מלהרבות בסעודת פורים
ובמשלוח מנות. ועל כל פנים נכון שלא יפחות מסכום שיוכל האביון לעשות ממנו סעודת
פורים.

החילוק בין
משלוח מנות למתנות לאביונים
בהלכה
הקודמת ביארנו, שיש לתת את המשלוח מנות, באופן שהמקבל ידע ממי קיבלת את המעות,
והנותן ידע למי נותן. וזאת משום שטעם המצוה של משלוח מנות, הוא בכדי להרבות אהבה
ואחוה בין בני אדם. אולם לענין מתנות לאביונים אין הדין כן, אלא רשאי לתת את
המתנות באופן שהאביון לא ידע ממי קיבל, וכן הנותן לא ידע למי נותן.

וכן במשלוח מנות,
יש לתת מנות ממש, כלומר, דברי מאכל ומשקה, מה שאין כן במתנות לאביונים, שיכול לתת
לאביונים מעות, שיוכל לקנות מהם את צרכי הסעודה.

חשיבות מתנות
לאביונים
וכתב
הרמב”ם (הלכות מגילה פרק ב), חייב אדם לשלוח לחברו שתי מנות בשר, או שני מיני
תבשיל, או שני מיני אוכלים (מאכלים), שנאמר: ומשלוח מנות איש לרעהו, שתי מנות לאיש
אחד, וכל המרבה לשלוח לרעים הרי זה משובח. וחייב לחלק לעניים מעות או מיני אכלים
ביום הפורים, לא פחות משני עניים, שנותן לכל אחד מתנה אחת, שנאמר: ומתנות
לאביונים. ומוטב לאדם להרבות במתנות לאביונים יותר מלהרבות בסעודתו ובמשלוח מנות
לחברים, שאין שמחה גדולה מפוארה יותר מלשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים,
שהמשמח לב האומללים הללו, הרי הוא דומה לשכינה, שנאמר: “להחיות רוח שפלים
ולהחיות נפש נדכאים“.

נתינה לגבאי
צדקה
הנותן
מעות לגבאי צדקה, שהוא מחלקם לעניים בו ביום, יוצא ידי חובת מתנות לאביונים,
ששלוחו של אדם כמותו. וכן נוהגים רבים כיום, שהם נותנים לגבאי נאמן את כספי המתנות
לאביונים, והוא שלוחם לתת את כספי המתנות לעניים ביום הפורים. ועדיף לנהוג כן ממה
שיתן בעצמו את המעות, לאביונים כאלה אשר אינו יכול לדעת בודאות אם הם ראויים
למתנות אלו.

וכבר הזהרנו
בעבר על הצורך לשים לב שגבאי הצדקה הם אנשים יראי שמים, ולא לסמוך בעיניים עצומות
על ועדי הצדקה למיניהם.

Matanot La’Evyonim

In the previous Halacha we briefly discussed the Mitzvah of “Matanot
La’Evyonim” on Purim day which is the distribution of two monetary gifts,
one to each pauper.

What Must One Give?
In order to fulfill this Mitzvah, one need not give actual gifts; rather, it is
permissible to donate money to the needy so that they will have the means to
purchase food for the Purim feast.

How Much Must One Donate?
One who fears Heaven should distribute Matanot La’Evyonim generously
and with good cheer and his reward will be great indeed. How much must a person
give as Matanot La’Evyonim? Although the letter of the law dictates
that there is no set amount for this gift and one fulfills his obligation by
giving even a few cents per pauper, nevertheless, it is preferable to spend
more on Matanot La’Evyonim then on the Purim feast or Mishloach
Manot. One should preferably give enough so that the pauper will be able
to make use of the sum for the Purim feast.

The Difference Between Mishloach Manot and Matanot La’Evyonim
In the previous Halacha we have explained that Mishloach Manot
must be sent in a way where the recipient knows who the sender is and the
sender knows who the recipient of his gifts is. This is because the primary
reason behind Mishloach Manot is in order to increase camaraderie
among people. Regarding Matanot La’Evyonim, on the other hand, it is
indeed permissible to send these gifts to the poor anonymously such that the
donor and recipient do not know who each other are.

Similarly, whereas regarding Mishloach
Manot one must send actual food gifts (or beverages), regarding Matanot
La’Evyonim this is not the case and one may donate money instead.

The Importance of Matanot La’Evyonim 
The Rambam (Chapter 2 of Hilchot Megillah) writes: “One must send his friend
two portions of meat or two cooked foods or two food items, as the verse
states, ‘And sending portions to one another,’ which means two potions to one
person. The more friends one sends to, the more praiseworthy he is. One must
also distribute monetary gifts or food items to the poor on Purim day, no less
than one gift to two poor people, as the verse states, ‘And gifts to the poor’.
It is more important for one to distribute more gifts to the poor than to spend
a large amount on one’s feast or send gifts to many friends, for there is no
greater and more splendid happiness than to gladden the hearts of the poor,
orphans, widows, and converts; one who gladdens these downtrodden souls is
comparable to the holy presence of Hashem Himself, as the verse states, ‘To
revive the spirit of the downtrodden and to revive the soul of the oppressed.’”

Giving this Money To
Charity Treasures
One who gives money to a charity treasurer who will subsequently distribute
this sum to the needy on Purim day on the donor’s behalf has fulfilled his
obligation, since “one’s messenger is like himself.” This is the prevalent
custom today as many people give their Matanot La’Evyonim to
trustworthy treasurers and they in turn distribute the money on the donors’
behalf on Purim day. It is actually proper to fulfill the Mitzvah in this way
rather than to give the money to such people whom one cannot ascertain whether
or not they are genuinely needy.

Care should nevertheless be taken
to donate this money to charity treasurers or organizations run by people who
are known to be of impeccable honesty and integrity as opposed to relying on
just any Tzedakah organization with closed eyes.