ימי ספירת העומר
—————
מנויים יקרים, היום אנו מוסיפים בראש ההלכה, הקלטה ממורינו הראשון לציון שליט”א, בתשובה לשאלות הנוגעות לימים הללו. תזכו לשנים רבות נעימות וטובות.
—————
ימי ספירת העומר, הם ימים שקדושתם מרובה, כמו שכתב הרמב”ן בפירושו לפרשת אמור, כי ימים אלה שהם ימי ספירת העומר, מחג הפסח ועד לחג השבועות, קדושתם היא כקדושת ימי חול המועד, ואינם ימי אבל ופורענות כמו ימי בין המצרים. ומרן רבינו עובדיה יוסף זצ”ל היה מזכיר את דברי הרמב”ן הללו בימי הספירה, כדי שלא יטעו המון העם לחשוב שימים אלה הם חלילה ימי פורענות.
אך בעוונות הרבים, בימים אלה אירע מאורע מצער ומזעזע לעם ישראל, כמו שמבואר בגמרא (יבמות סב:), “שנים עשר אלף זוגות תלמידים היו לו לרבי עקיבא, וכולם מתו בין פסח לעצרת (חג השבועות), מפני שלא נהגו כבוד זה בזה”. וכולם מתו באסכרא. (אסכרה הוא חולי המביא לדום נשימה). כלומר, היתה לו לרבי עקיבא ישיבה ענקית, שממנה יצאה תורה לכל ישראל, ואילו היו אותם התלמידים ממשיכים לחיות, עד ימינו אנו, היתה התורה עשירה יותר, ומכוחם וכוח כוחם של אותם התלמידים, בודאי היתה נמשכת ברכה עצומה לכלל ישראל עד סוף הדורות. ונגזרה הגזירה, ומתו כולם בימים הללו.
ובתשובות הגאונים, (הם חכמי ישראל שחיו קודם תקופת הראשונים) נזכר, כי מחמת המאורע הזה, נהגו כל ישראל שלא לשאת אשה בימים אלה, משום מנהג אבלות. וכן מבואר בפוסקים שנהגו בימים הללו שלא ללבוש בגד חדש, ולא להסתפר, ולא לשמוע כלי שיר.
ובכל זאת לא בכל ימי הספירה נוהגים מנהגי אבלות, אלא עד ליום ל”ד או ל”ג לעומר. שכן כתב בעל ספר המנהיג, ועוד מרבותינו הראשונים, שביום ל”ג לעומר, פסקו תלמידי רבי עקיבה למות. וכן פסק הרמ”א (בסימן תצג), שמיום ל”ג לעומר מותר לערוך שמחת נשואין.
אבל מנהג הספרדים שעד יום ל”ד לעומר נוהגים מנהגי אבלות, והימים הללו אסורים בשמחת נשואין, וטעם הדבר מבואר על פי מה שכתב בספר המנהיג בשם רבינו זרחיה הלוי, שמצא כתוב בספר קדמון הבא מספרד, שכל תלמידי רבי עקיבא מתו מפסח ועד “פרוס עצרת”, ומה פירוש הדבר “פרוס עצרת”, “פורסא – פלגא”, כלומר, פרוס, מלשון פרוסה, שלוקחים שלושים יום מחג השבועות, שהם הימים הסמוכים לחג השבועות, כמו שאמרו “שואלין בהלכות הפסח קודם הפסח שלושים יום”, ומחצית מאותם שלושים יום, שהם ט”ו יום קודם חג השבועות, בהם כבר פסקו תלמידי רבי עקיבא למות.
וכן כתבו עוד מרבותינו הראשונים, וביארו שאם נסיר חמשה עשר מארבעים ותשעה יום שבין פסח לעצרת נשארו שלושים וארבעה ימים. ומכל מקום ביום ל”ד לעומר עצמו, משעות הבוקר, כבר מותר לשאת אשה משום שמקצת היום ככולו לענין אבילות, וכיון שכבר עבר קצת מיום ל”ד אין צריך יותר לנהוג אבילות.
ומותר לעשות סעודת אירוסין (תנאים, כלומר, סגירת השידוך) בימי ספירת העומר. ואם באותה שעה נסגר ענין השידוך ממש, יש מיקלים לעשות כן אפילו בכלי שיר.
The Omer Counting Period
The period of the counting of the Omer is exalted indeed and filled with sanctity, as the Ramban writes in his commentary on Parashat Emor that the days between the holidays of Pesach and Shavuot, i.e. the Omer counting period, retain the sanctity of Chol Ha’Moed and are not days of national tragedy and mourning like the Three Weeks between the Seventeenth of Tammuz and the Ninth of Av. Maran zt”l would mention this Ramban so that that people would not mistakenly think that these were ominous days for the Jewish nation.
Nevertheless, a terrible occurrence befell the Jewish nation during this time, as the Gemara (Yevamot 62b) recounts: “Rabbi Akiva had twelve thousand pairs of students and they all died between Pesach and Shavuot because they did not treat each other respectfully.” They all perished from Askara (an agonizing illness leading to acute respiratory failure). This means that Rabbi Akiva had a tremendous, flourishing empire of Torah which served to disseminate the Torah throughout the Jewish nation and would they remain alive, their Torah and that of their descendants and pupils would have served to illuminate the torch of Torah for generations on end. However, it was decreed in Heaven that they all die during this period.
The Responsa of the Geonim (the Sages of Israel of the generation immediately preceding that of the Rishonim) mention that because of this tragic event, the entire Jewish nation observes the custom of not getting married during this period of time as a sign of mourning. It is also customary not to wear new garments, take haircuts, or listen to music during this time.
Nevertheless, we do not observe these mourning customs throughout the entire duration of the Omer period; these customs are only observed until the 33rd or 34th day of the Omer, for the Sefer Ha’Manhig and other great Rishonim write that Rabbi Akiva’s students ceased dying on the 33rd day of the Omer. Indeed, the Rama (in his gloss on Chapter 493) rules that from the 33rd day of the Omer, it is permissible to hold weddings.
On the other hand, the Sephardic custom is to continue these mourning customs until the 34th day of the Omer and it is forbidden to get married on any of these days. The reason for this is based on what the Sefer Ha’Manhig has written in the name of Rabbeinu Zerachya Ha’Levi who had found in any old manuscript that had come from Spain that the students of Rabbi Akiva died from Pesach until “half of Shavuot.” This means that the thirty days preceding the holiday of Shavuot are divided in half, i.e. fifteen days before Shavuot, and on this day, Rabbi Akiva’s students ceased dying.
Other Rishonim concur and write that if we subtract fifteen days from the forty-nine days between Pesach and Shavuot, the product will be thirty-four. It is nevertheless permissible to get married immediately from the morning of the 34th day of the Omer, for the rule regarding the laws of mourning is that “a portion of the day is likened to the entire day.” Thus, since a portion of the 34th day of the Omer has already passed, one need not observe the mourning customs any longer.
It is permissible to hold an engagement party during the Omer counting period. If the actual Shidduch has been closed at the time of the celebration (as opposed to at an earlier time), there are those who rule leniently and allow for music at this party as well.
