דין הכשר כלים לפסח

בהלכות
הקודמות

הזכרנו
שאין להשתמש בפסח בכלי חמץ, מפני שהם בלועים מחמץ כמו שהסברנו.
והנה
דיני הכשר כלים לפסח הם קשים גם מבחינה הלכתית וגם מבחינה מעשית, ומרן רבינו הגדול
רבי עובדיה יוסף זצ”ל סידר לנו בחבוריו ובשעוריו את דיני הכשרת הכלים לחג
הפסח.

כל
כלי, דרך ההכשר שלו היא כפי דרך השימוש בו, משום שכלל יש בידינו “כבולעו כך
פולטו” ולפיכך כלי שדרך השימוש בו היא על ידי בישול, כגון סיר בישול,
דרך
ההכשר שלו היא כתשמישו, והיינו להגעילו, כלומר לטובלו, בתוך כלי עם מים רותחים.
וצריך שיהיו המים רותחים בכלי ראשון, (כלומר, יש להגעיל את הכלי במים רותחים
שנמצאין בכלי הראשון שבו הם רתחו, אבל אין להגעיל את הכלי בתוך מים רותחים ששפכו
אותם מהכלי שבו הם רתחו לכלי אחר, כי כלי זה כבר אינו כלי ראשון, אלא כלי שני,
ואין המים שבכלי שני רותחים דיים בכדי לגרום להפלטת מה שבלוע בתוך הכלי שמטבילים
בתוכו.) ולכן סכינים וכפות וכיוצא בזה, אפשר להגעילם על ידי שיטבלם בתוך מים
רותחים שבקומקום החשמלי, על ידי שיטביל תחילה צד אחד של הסכין ולאחר מכן את צידו
השני. (ואם הידית של הסכין עשויה עץ אי אפשר להכשירה בהגעלה).

קודם
ההגעלה יש לנקות את הכלים היטב לבל ישאר בהם שום שמץ לכלוך או חלודה.

שפודים
ואסכלאות שמשתמשים בהם באש בלא אמצעות נוזלים, צריכים ליבון באש ממש עד שיהיו
ניצוצות ניתזין מהם, דהיינו עד שיאדים הברזל. וכן הדין ב”סיר פלא”
שאופים
בו עוגה חמץ על גבי הכיריים במשך כל ימות השנה, ההכשר שלו הוא רק על ידי
“ליבון חמור” דהיינו ליבון על גבי אש עד שיאדים הברזל. ובסירים בדרך כלל
הדבר אינו אפשרי מבחינה מעשית ולכן בהכרח יש לקנות סיר חדש. אבל סיר שהשתמשו בו רק
לבישול, יש לו הכשר כאמור על ידי הגעלה ברותחין.

החצובה,
שהיא
הברזל המונח סמוך לאש על גבי הכיריים, יש לנקותה ולהגעילה ברותחין.
ואם
עירה עליה (שפך עליה) מים רותחים מכלי ראשון, הוכשרה בכך. ומותר להשתמש בה בפסח.

ובהלכה
הבאה נבאר עוד פרטי דינים בזה.

The Laws of Koshering Vessels for Pesach

In
the previous
Halacha, we have explained
that one should not use Chametz vessels on Pesach since they have Chametz
flavor absorbed in them. Since the laws of koshering vessels for Pesach are
difficult both from a halachic and a practical
perspective, Maran Rabbeinu Ovadia Yosef zt”l
has arranged these laws for us in a clear and concise manner in his lectures as
well as in his works.

A vessel is koshered in the same manner it is generally used, for we have a
rule, “The same way it absorbs is the same way it releases.” Therefore, any
vessel which is used for cooking, such as a pot, the method of koshering it is
the same way it is used, i.e. a process called “Hag’ala” which is immersing it
in a pot of boiling water. The boiling water must be in “Keli Rishon” (meaning
that the vessel must be immersed into boiling water which is in the original
vessel where the water was boiled in and is still on the flame; however, one
should not perform Hag’ala in a vessel which the water was not originally
boiled in and was merely poured into from the original vessel which was on the
fire, for this vessel is not considered a “Keli Rishon” and is merely a “Keli
Sheni.” The water in a “Keli Sheni” is not considered boiling enough to cause
the vessel immersed into it to release its Chametz flavor). Thus, knives,
spoons, and the like can be koshered by immersing them into water boiled in a
pot on the flame or an electric kettle by first immersing one end of the knife
followed by the other end. (If the handle of the knife is made of wood, it
cannot be koshered through Hag’ala.)

Before performing Hag’ala, one must clean the vessel thoroughly and make sure
no residue or rust remains.

Skewers and spits which are used with fire but without liquids must be torched
with fire until sparks emerge, i.e. when the metal turns red. The same applies
to a “Wonder Pot” which is used to bake Chametz cakes throughout the year which
can only be koshered by torching it with fire until the metal turns red-hot.
Usually, this is not practical with regards to pots and one must therefore
purchase new pots for Pesach. Nevertheless, a pot which was used only for
cooking Chametz throughout the year can be koshered with Hag’ala as we have
explained.

The grate, which is the square or round metal piece which the pots and pans sit
on the stovetop during cooking, should be koshered by cleaning it well and
immersing it into boiling water in a Keli Rishon. However, if one pours boiling
water from a Keli Rishon onto it, it is nevertheless koshered and is then
permissible for use on Pesach.

In the next Halacha, we shall, G-d-willing, discuss this
matter further.

דיני
הכשר כלים לפסח (המשך)

ביארנו,
שיש
להשתמש בפסח בכלים שלא נבלע בהם חמץ, דהיינו כלים חדשים (או מיוחדים לפסח), או
כלים שהוכשרו לפסח. ובדרך כלל דרך ההכשר של הכלי הוא כדרך השימוש בו.

צלחות
וקערות, ששמים בהן מאכלים חמים, אבל לא משתמשים בהן ככלי ראשון ממש,
דהיינו שהדרך היא שכששמים בהן מאכל, יוצקים אותו לתוכן מתוך סיר אחר, (שאותו סיר
הוא היה הכלי הראשון שרתחו בו המים) הכשרן הוא כדרך שימושן, דהיינו על ידי שיערו (מלשון עירוי
– שפיכה) עליהם מים רותחים מכלי ראשון (למשל, מתוך הקומקום החשמלי שבו רתחו המים),
וכל שכן שניתן להכשירם על ידי הגעלה ממש, דהיינו להטבילן בתוך מים רותחים בכלי
הראשון שהם רותחים בו.

מחבת,
שמטגנים
בו מאכלי חמץ בשמן, נחלקו בו הפוסקים אם דינו כדין סיר שמבשלין בו תבשילים של חמץ
שדי לו בהגעלה, או שמא מכיון שאין בו נוזלים כל כך, דינו כדין שיפודים שצריכים
ליבון על ידי אש. ומנהג הספרדים הוא שדי למחבת בהגעלה, ואילו למנהג האשכנזים יש
להצריך ליבון באש למחבת. וכתב מרן רבינו הגדול רבי עובדיה יוסף זצ”ל, שאף
למנהג האשכנזים אין להצריך שהמחבת תרתח על ידי אש עד שהיא תאדים אלא די בליבון קל,
דהיינו שהמחבת תתחמם עד שאם ישימו עליה קש הוא ישרף.

כל
כלי שלא השתמשו בו ברותחין, כגון כלי כסף, וכן המקרר והמקפיא וכדומה, אינם צריכים
שום הכשר, ודי להם בניקוי היטב בלבד.

כלי
חרס אין להם שום הכשר כלל ואף אם ילבנם היטב באש, לעולם הם עומדים באיסורם. וכלי
זכוכית, אינם צריכים הכשר כלל ולדעת מרן השלחן ערוך די להם בשטיפה כהוגן, אך מנהג
האשכנזים להחמיר בזה. וכבר הזכרנו מחלוקת זו בהלכות בשר וחלב. כלי פורצליין, אף
למנהג הספרדים, דינם ככלי חרס ולא מועיל להם שום הכשר.

יש
להשתדל ככל האפשר שהכלים יוגעלו לאחר שיעברו עליהם עשרים וארבע שעות בלי שימוש.
ומותר להגעיל כלי חלב וכלי בשר בזה אחר זה, בתוך כלי
גדול.

The Laws of Koshering Vessels for Pesach-Continued

We
have explained that on Pesach one must use vessels and dishes
that have not absorbed Chametz, meaning either new vessels (or vessels
designated specially for Pesach use) or vessels that have been koshered for
Pesach. Usually, the way to kosher a vessel is in the same manner it is
normally used.

Regarding plates and bowls that hot foods are placed in but are not used as a
real “Keli Rishon” (i.e. a vessel with boiling hot liquid directly on the fire
or heat source), meaning that when food is placed in them, it is usually dished
out of another pot (and this pot was the “Keli Rishon” where the water was
actually boiled), their koshering process is in the way it is used, i.e.
through pouring boiling water on them from a “Keli Rishon” (for instance, from
an electric kettle that water was boiled in). Certainly, these items may be
koshered through “Hag’ala,” meaning immersing them into boiling water in a
“Keli Rishon” where the water was boiled.

Regarding pans that are used to fry Chametz foods in oil, the is a disagreement
in the Poskim whether it can be halachically considered like a pot that Chametz
foods are cooked in and Hag’ala will be sufficient or since not much liquid is
used to fry foods in it, it should have the halachic
status of skewers which require “Libun,” torching with fire. The custom of
Sephardic Jewry is that Hag’ala is sufficient for frying pans, while the
Ashkenazim customarily require Libun with fire for these pans. Maran Rabbeinu
Ovadia Yosef zt”l
writes that even according to the Ashkenazi custom, it is not necessary to fire
up the pan to such a degree that it turns red-hot; rather, a light Libun, i.e.
that it becomes hot enough from the fire that if a straw would come in contact
with the pan it would burn, is sufficient.

Any vessels not used with hot foods or liquids, such as silver goblets,
refrigerators, and freezers, do not require any koshering and a thorough
cleaning is sufficient.

Vessels made of pottery are unable to be koshered; even if they were to be
torched with fire very well, they would remain in their forbidden state.
According to Maran Ha’Shulchan Aruch, glass vessels need no koshering and
washing it well will be sufficient. However, Ashkenazim customarily act
stringently regarding glass vessels. Even according to the custom of the Sephardim,
porcelain vessels are treated as pottery and cannot be koshered.

It is preferable, wherever possible, to perform Hag’ala on vessels needing
koshering only after they have not been used for twenty-four hours. It is
permissible to perform Hag’ala on meat and dairy vessels one after another when
the Hag’ala is being done in a large pot.

ימי הפורים – משלוח מנות

ובגמרא במסכת מגילה (דף ז). אמרו, משלוח “מנות” שתי מנות לאיש אחד. “ומתנות לאביונים”, שתי מתנות לשני בני אדם. (כי מיעוט “מנות”, שתים, מנה אחת ועוד מנה. ומיעוט “מתנות”, שתים, מתנה ועוד מתנה אחת. וכן מיעוט “אביונים” שתים. שכן לא נאמר “משלוח מנה איש לרעהו ומתנה לאביון).

ומכיון שטעם מצוה זו הוא כדי להרבות אהבה בין אדם לחבירו, ובין אשה לרעותה, לכן, השולח משלוח מנות ואין המקבל יודע ממי קבלם, אין הנותן מקיים בזה מצות משלוח מנות, שהרי מכיון שאינו יודע ממי קבלם, אין כאן חיבה וריעות.

ודבר זה הוא שונה ממצות צדקה שאנו רגילים בה בכל ימות השנה. שהרי במצות צדקה, מצוה מן המובחר שלא יהיה המקבל יודע ממי קיבל, וגם שלא יהיה הנותן יודע למי הוא נותן, מה שאין כן לגבי מצות משלוח מנות, שחובה היא שידע המקבל ממי קבל, בכדי שתכנס בלבו אהבה לחבירו.

ומכיון שעיקר טעמה של מצות משלוח מנות, הוא כדי שיהיה לכל אדם מה לאכול בסעודת הפורים, לכן השולח לחבירו מתנות שונות בתורת משלוח מנות, וכגון ששולח לו בגדים או סדינים וכיוצא בזה, אינו יוצא ידי חובת משלוח מנות. ואפילו אם שולח לחבירו מעות (כסף) בכדי שיוכל חבירו לקנות מנות של מאכלים, אינו יוצא ידי חובתו, שצריך לשלוח דוקא מנות של מאכל ומשקה. ולכן גם השולח לחבירו טבק להרחה וכדומה, אינו יוצא ידי חובת משלוח מנות.

The Days of Purim and the Laws of Mishloach Manot

The Days of Purim
There are four primary Mitzvot on Purim: Megillah reading, Mishloach Manot, Matanot La’Evyonim, and the Purim Feast.

The Mitzvah of Mishloach Manot
The verse in the Megillat Esther (9, 22) states: “In order to mark them as days of feasting and merriment and sending portions (Mishloach Manot) to one another as well as giving gifts to the poor (Matanot La’Evyonim).” The Gemara in Masechet Megillah (7a) states that “Mishloach Manot” refers to sending two food portions to one person while “Matanot La’Evyonim” refers to giving two gifts to two people, i.e., one gift per person. (This is because “Manot” refers to at least two portions, “Matanot” refers at least two gifts, and “Evyonim” is at least two poor people. The verse does not say, “Sending a portion to one another as well as giving gifts to a pauper”).

The Reason for This Mitzvah
The underlying reason for this Mitzvah is that when one sends one’s friend a gift, one expresses feelings of fondness for him and by doing so, one plants feelings of camaraderie in the friend’s heart for himself as well. Additionally, there are those who truly lack financial means and they may be ashamed to ask for assistance for the necessities of the Purim feast; thus, when one sends one’s friend this “Mishloach Manot” in a respectable fashion, the friend will not be ashamed to accept it at all, and he will thus be able to partake of the Purim feast amid much joy.

Since the fundamental reason for this Mitzvah is to create friendship between man and his fellow, if one sends Mishloach Manot to one’s friend and the recipient does not know who the sender is, the sender has not fulfilled his obligation, for being that the recipient does not know who he received this gift from, there is subsequently no friendly bond formed.

This Mitzvah is different from the Mitzvah of Tzedakah (charity) donated during the rest of the year, for regarding Tzedakah, it is most preferable that the recipient not know whom the donor is and that the donor not know who the recipient is. However, regarding Mishloach Manot, the recipient must know who has sent him this gift, for only in this way will feelings of friendship enter the recipient’s heart.

The Definition of “Two Portions”
The definition of “two portions” is two different food items or a food item and a beverage, such as cake and a bottle of wine. It is customary nowadays to send various kinds of sweets and one will indeed fulfill one’s obligation in this manner. Women must also send Mishloach Manot to their friends.

Since one of the predominant reasons for Mishloach Manot is for people to have food to eat for the Purim feast, if one sends one’s friend such gifts as clothing or blankets as Mishloach Manot, one has not fulfilled one’s obligation. Even if one sends one’s friend a monetary gift such that he will be able to purchase food with it, he has still not fulfilled his obligation, for one can only do so by sending food items or beverages. Thus, one who sends one’s friend snuff tobacco or cigarettes as Mishloach Manot has not fulfilled his obligation.

ברכת המים בתוך הסעודה או באכילת “קוסקוס”

שאלה: האם יש לברך על שתית משקה בתוך הסעודה?

תשובה: נחלקו רבותינו הראשונים, באדם ששותה מים או שאר משקאות (חוץ מיין) בתוך הסעודה (כלומר, סעודה עם פת לחם), האם עליו לברך על אותם משקאות ברכת “שהכל נהיה בדברו” לפני שישתה או לא. שלדעת בעל הלכות גדולות, ועוד מגדולי רבותינו הראשונים, יש לברך על שתית משקאות בתוך הסעודה, כשם שיש לברך על שתיה מחוץ לסעודה. אך לעומת זאת, דעת רוב רבותינו הפוסקים שאין לברך על שתית משקה בתוך הסעודה, משום שאין דרך לאכול בלא לשתות, והשתיה באה מחמת האכילה, ולכן המשקאות נפטרים בברכת “המוציא” ואינם צריכים ברכה לעצמם, כשם שכלל גדול בידינו, שבהלכות ברכות “העיקר פוטר את הטפל”, וכן פסקו רש”י ורבינו תם ועוד.

ולהלכה פסק מרן השלחן ערוך (סימן קעד), שהעיקר כדעת הסוברים שאין לברך על משקים הבאים בתוך הסעודה, כמו שפסקו רש”י ורבינו תם. אולם בכל זאת הביא מרן השלחן ערוך גם דעת בעל הלכות גדולות, שיש לברך על המשקאות אף בתוך הסעודה, וסיים בזו הלשון: “וְהָרוֹצֶה לְהִסְתַּלֵּק מִן הַסָּפֵק, יֵשֵׁב קֹדֶם הַנְּטִילָה בְּמָקוֹם סְעוּדָתוֹ, וִיבָרֵךְ עַל דַּעַת לִשְׁתּוֹת בְּתוֹךְ סְעוּדָתוֹ”. עד כאן.

כלומר, יברך על משקה כלשהו ברכת שהכל לפני תחילת הסעודה, ובזה יפתור את כל המשקאות שבסעודה מברכה. אולם כל זה אינו אלא חומרא, אבל מעיקר הדין הלכה כדברי האומרים שאין לברך על משקאות בתוך הסעודה.

הרוצה להחמיר ולברך על השתיה קודם הסעודה, יזהר שלא לברך על המים, אלא אם הוא צמא, שאם אינו צמא כלל, אינו רשאי לברך על המים ברכת שהכל. ובכל זאת יוכל לברך “שהכל” על סוכר ומיני מתיקה, ויכוון בברכתו לפתור גם את המים שישתה בתוך הסעודה. וכן פסק מרן רבינו עובדיה יוסף זצ”ל.

האוכל “קוסקוס”, יש אומרים שאינו מברך על מה שישתה בשעה שאוכל, מפני שהמאכל הזה הוא יבש מאד, ולכן מצריך שתיה מרובה. אולם מרן רבינו עובדיה יוסף זצ”ל היה מורה שיש לברך על המים בשעה שאוכל קוסקוס, כי רק בתוך סעודה עם פת ממש, אין לברך שהכל על שתיה, אבל בדברים אחרים, אפילו אם הם יבשים ומצמיאים, יש לברך ברכת שהכל נהיה בדברו.

לסיכום: אין לברך על מים או על שאר משקים (חוץ מיין) בתוך סעודה שאוכל בה פת, וממידת חסידות טוב שיברך על המים קודם שיטול ידיו וישתה מעט מים (פחות מרביעית) במקום שסועד בו.

The Blessing on Water During a Meal

Question: Must one recite a blessing upon drinking a beverage within a bread meal?

Answer: The Rishonim disagree regarding whether or not one who drinks any beverage (besides for wine) within a bread meal must recite the “Shehakol Nihya Bidvaro” blessing on it or not. The Ba’al Halachot Gedolot and other great Rishonim maintain that one must indeed recite a blessing on beverages one drinks during a meal just as when one would drink them outside of a bread meal. On the other hand, the majority of Poskim rule that one should not recite a blessing on beverages drunk during a meal, for it is common to drink while eating; thus, since drinking is a result of eating, the beverages are exempted with the “Hamotzi” blessing similar to the law that the blessing on a primary food exempts the secondary food. Rashi and Rabbeinu Tam rule likewise.

Halachically speaking, Maran Ha’Shulchan Aruch (Chapter 174) rules in favor of the opinion that one should not recite a blessing on beverages drunk during a bread meal. Nevertheless, Maran Ha’Shulchan Aruch likewise quotes the opinion of the Ba’al Halachot Gedolot who rules that one should recite a blessing on such beverages and concludes the Halacha, as follows: “One who wishes to remove himself from all doubt should sit in the place one intends to eat his meal before washing one’s hands (for the bread) and recite a blessing with the intention of drinking during the meal.” This means that one should recite the “Shehakol” blessing on a small amount of beverage and by doing so, one will exempt all other beverages one will drink throughout one’s meal. Nonetheless, this is only an added stringency, for according to the letter of the law, the Halacha follows the opinion that one should not recite a blessing on beverages drunk during a bread meal.

One who wishes to act stringently and recite a blessing on a beverage before a meal must take care not recite a blessing on water unless one is thirsty, for if one is not thirsty at all, one may not recite the “Shehakol” blessing on water. Nevertheless, one may recite the “Shehakol” blessing on other flavored drinks, candies, or sweets with the intention to exempt water one will drink during one’s meal. Maran Rabbeinu Ovadia Yosef zt”l rules likewise.

If one eats “Couscous,” some say that one should not recite the “Shehakol” blessing on the water one drinks along with it since this is a very dry food and requires one to drink copiously with it. Nevertheless, Maran zt”l has ruled that one should recite a blessing on water drunk along with “Couscous,” for only during a bread meal will one not recite a blessing on beverages one drinks; however, regarding other foods, even if they are very dry and thirst-inducing, one should recite the “Shehakol” blessing on beverages drunk along with them.

Summary: One should not recite a blessing on water or other beverages (besides for wine) one drinks during a bread meal. As an added stringency, it is preferable for one to recite a blessing on some water or another beverage (less than a Revi’it) before washing one’s hands in the place one intends to eat one’s meal.

דם בביצה

אולם לדעת רבינו הרמב”ם, דם הנמצא בביצים אינו אסור באכילה אלא מדרבנן, משום שאף על פי שדם זה אמנם הוא תחילת ריקום האפרוח, מכל מקום מכיון שלא נגמרה יצירתו של האפרוח, אין לו דין “עוף” כלל, ואין דמו אסור מן התורה אלא מדרבנן, גזירה משום דם עוף.

לדעת מרן השלחן ערוך, אם נמצא (אפילו מעט) דם בחלמון הביצה, כל הביצה אסורה, אבל אם נמצא דם בחלבון הביצה (שהוא החלק הלבן) זורקים את הדם ושאר הביצה כולה מותרת, וזהו מנהג הספרדים שקבלו עליהם את הוראות מרן.

אולם הרמ”א כתב, שבכל מקום שיש דם בביצה, אוסרים את כל הביצה באכילה. וכן נוהגים האשכנזים.

אבל כאשר באים לבשל ביצים קשות במים, או שרוצים לשים ביצים בחמין וכדומה, אף על פי שאחרי הבישול אי אפשר לדעת אם היה בהן דם, וכן אדם הבא לגמוע ביצה כמו שהיא רכה בלא לבדקה כלל, רשאי לעשות כן, מפני שהולכים אחר הרוב, ורוב ביצים אין בהן דם.

ובאמת שבספר כנסת הגדולה כתב, שיש בני אדם המחמירים שלא לאכול ביצים אלא אם נבדקו תחילה, ואף כשרוצים לבשל ביצה, הם נוהגים לפתוח את קליפת הביצה ולהוריק מתוכה את תוכנה לתוך כלי, ואחר כך מחזירין את הביצה לתוך קליפתה וסותמין את הנקב ומבשלים או צולין אותה. ומכל מקום להלכה נראה דאין מקום לחומרא זו, שהרי כתב המהרח”ו (רבינו חיים ויטאל) שראה לרבו האר”י הקדוש, שהיה גומע ביצה כשהיא צלויה, בלי שישגיח לבדוק אם יש בתוכה דם, והביא ראיות מן התלמוד בכמה מקומות, שאין לחוש לסברת המחמירים בזה. והביא את הדברים מרן החיד”א בספרו ברכי יוסף, וסיים: “ובהגלות נגלות אמרי קדוש רבינו האר”י ז”ל, אין לחוש לחומרת בני אדם הנזכרים”.

ולסיכום: אין חיוב לבדוק ביצה, ורק אם כבר פותחים אותה, יש לבודקה, ואם יש בה דם בחלמון, יש לזרוק את הביצה, ואם בחלבון, יש להוציא את הדם, והביצה כולה מותרת. והאשכנזים אוסרים את כל הביצה גם במקרה כזה.

אמנם בהלכה הבאה נבאר איך הדין בענין זה בזמנינו.

The Laws of Blood Found in Eggs

Blood in Eggs
Blood found in eggs is forbidden for consumption, for this blood indicates the beginning of the embryotic development of the chick and this chick has the halachic status of “fowl” whose blood is forbidden for consumption by Torah law; thus, the opinion of the Rosh and Tosafot is that blood found in eggs is likewise forbidden to be eaten by Torah law.

Nevertheless, according to the Rambam, blood found in eggs is only forbidden to be eaten by virtue of a rabbinic prohibition, for although this blood indicates the beginning of the chick’s embryotic development, since the chick’s development is not yet complete, it does not retain the status of “fowl” and its blood is not forbidden by Torah law; rather, there is merely a rabbinic decree banning it due to its similarity to blood of an actual bird.

Is the Entire Egg Forbidden?
There are instances where the entire egg becomes forbidden for consumption as a result of this blood and there are other instances where the entire egg does not become forbidden and one must only remove the blood and the rest of the egg is permissible, as follows:

If one finds blood (even a drop) in the yolk of the egg, the entire egg is forbidden. However, if the blood is found in the egg-white, one may remove the blood and the rest of the egg is permissible for consumption. This applies according to Maran Ha’Shulchan Aruch.

However, according to the Rama, if blood is found in any part of the egg, the entire egg is forbidden for consumption. The Sephardic custom is to rule leniently on this matter in accordance with the ruling of Maran.

The Obligation to Check Eggs
Although blood found in eggs is forbidden for consumption, there is no obligation to check every egg before eating it since we rely on the fact that most eggs do not contain blood and according to the letter of the law, one may rely on the majority. Only if one is frying eggs in a pan or breaking open eggs for baking and the like, it is customary to check the eggs for blood (in a glass or any other clear vessel), for in this case, it is quite easy to check the eggs for blood since they are being opened anyway.

However, when one wishes to hard boil eggs in water or place eggs in a Chulent and the like, although after cooking them it will be impossible to tell if there was blood in them or not, it is indeed permissible to do so without checking them, for most eggs do not contain blood and we follow the majority. The same applies to one who wishes to swallow a whole egg, uncooked, that one need not check it first.

Nevertheless, the Kenesset Ha’Gedolah writes that there are some who are stringent not to eat eggs unless they have been checked for blood first; even if they wish to hard-boil the egg, they make a small hole in the shell, pour out the contents of the egg into a cup, and after ascertaining that the egg is clean of blood, pour the contents back into the shell, close up the hole, and then proceed to hard-boil it. However, halachically speaking, there is truly no room for this stringency, for Rabbeinu Chaim Vital writes that he has seen his mentor, the saintly Ari z”l, eating a hard-boiled egg without first checking if there was blood inside. He proceeds to bring sources from various places in the Talmud that there is no need to be concerned about the more stringent opinion on this matter. Maran Ha’Chida quotes all of this in his Birkei Yosef and concludes, “Now that the holy teachings of our rabbi, the Ari z”l, have been revealed, there is no need to be concerned with the aforementioned stringency some individuals follow.”   

Summary: There is not obligation to check eggs for blood; only if one cracks them open should they be checked. If there is blood in the yolk, the entire egg should be discarded. If the blood is in the egg white, only the blood spot needs to be removed and the rest of the egg is permitted. Ashkenazim customarily prohibit the entire egg in this case as well.

In the next Halacha, we shall discuss the ramifications of this law nowadays.