אכילת בשר
מראש חודש אב

מבואר במשנה במסכת תענית (דף כו:) שגזרו חכמים,
שבערב תשעה באב, דהיינו בסעודה המפסקת, שהיא הסעודה האחרונה שאוכל לפני התענית,
אין לאכול בשר, וכן אין לשתות יין, ולא יאכל אדם שני תבשילין, כגון אורז וביצה
וכדומה, אלא תבשיל אחד בלבד.

ומבואר מן הדברים כי אין איסור מן הדין באכילת
בשר אלא בסעודה המפסקת בלבד ומכל מקום נהגו ישראל שלא לאכול בשר כלל, מיום ראש
חודש אב ועד יום עשירי באב.
ומנהגים אלו נזכרו כבר בדברי
הגאונים ורבותינו הראשונים, ופשטו בכל ישראל. ואין חילוק בין
בשר בהמה לבשר עוף, שבכל אופן אסור לאכלו, ואפילו תבשיל שנתבשל עם בשר, כגון מרק,
אף על פי שהוציאו ממנו את הבשר, אין לשתות ממנו, מפני טעם הבשר
שיש בו. אבל דגים אינם בכלל האיסור ומותר לאכלם.  

אכילת בשר ביום ראש חודש וביום עשירי באב
מנהג הספרדים להקל באכילת בשר ביום
ראש חודש אב עצמו, כפי שביארנו בהלכה הקודמת, אבל האשכנזים נוהגים להחמיר אף ביום
ראש חודש אב. ובזה הספרדים מיקלים יותר מהאשכנזים. ולעומת זאת לגבי אכילת בשר ביום
עשירי באב, מנהג הספרדים להחמיר שלא לאכול בשר ביום עשירי באב כולו, ולמנהג
האשכנזים יש להקל באכילת בשר ושתיית יין מיום עשירי באב אחר חצות היום.

מנהג התימנים בענין אכילת בשר
מנהג אחינו בני תימן, בכל ארצות
תימן, שלא היו נמנעים מאכילת בשר ושתיית יין, אלא בסעודה מפסקת של ערב תשעה באב,
שכן הוא עיקר דין התלמוד. אולם עתה שזכו לעלות לארץ ישראל, וכאן המנהג פשוט להחמיר
בזה בכל תשעת הימים, כתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק”ל, שעליהם לנהוג בזה
כמנהג ארץ ישראל, ואסור לפרוץ גדר בזה, ובפרט שכאן ניכר יותר ענין החורבן, שרואים
עין בעין מקום חורבן הבית, ואז בודאי שייך יותר לנהוג איסור בדבר. (חזון עובדיה
עמוד קע).

אכילת בשר בערב שבת
בשבתות שבתוך תשעת הימים, אוכלים
בשר, ומותר לטעום בערב שבת מהתבשילים שיש בהם בשר כדי לתקן את המאכל (כגון להוסיף
מלח וכדומה) ויש מיקלים לטעום מן המאכלים של שבת אף שלא לצורך, לפי שעל פי דברי
המקובלים יש ענין גדול לטעום ממאכלי השבת, ומרן רבינו עובדיה יוסף זצוק”ל כתב
שיש להקל בזה, ומכל מקום המחמיר תבוא עליו ברכה.

אכילת בשר שנותר משבת
כתב מרן רבינו זצוק”ל, שאם
נשאר בשר מן המאכלים שבשלו לכבוד שבת, מותר לאכול מהם במוצאי שבת ב”סעודה
רביעית” שהיא הסעודה שאוכלים במוצאי שבת. והמיקל לאכול מבשר זה שנשאר מסעודת
שבת אף בשאר ימות השבוע, יש לו על מה שיסמוך, ולקטנים שלא הגיעו לגיל מצוות יש
להקל באכילת בשר שנשאר משבת אף בימות החול. (אך בתנאי שלא יבשל לכתחילה כמות גדולה
לשבת בכדי שישאר לו בשר לימות החול). ולילדים קטנים מאוד שאינם מבינים כלל את
משמעות חורבן הבית, מותר לתת אף לכתחילה בשר בימים אלו, ומותר לבשל עבורם
בשר בשבוע זה שחל בו תשעה באב.

אדם חלש הזקוק לאכילת בשר
חולה, אף על פי שאין בו סכנה, מותר
לו לאכול בשר בימים אלו. וכן יולדת תוך שלושים יום ללידתה מותרת באכילת בשר. וכן
מינקת שהתינוק שלה חלש, ואם תמנע מאכילת בשר יוכל הדבר להשפיע לרעה על בריאות
הילד, מותרת באכילת בשר. וכן מעוברת שסובלת הרבה בהריונה יש להקל לה לאכול בשר
בימים אלו. אבל אדם בריא שאוכל בשר בזמן שנוהגים בו איסור, גדול עוונו מנשוא, והרי
הוא פורץ גדר, ועונשו גדול

Eating Meat Following Rosh Chodesh Av

The Mishnah in Masechet Ta’anit (26b) tells us that on
Erev Tisha Be’av during the last meal one eats before the fast, one may not eat
meat, drink wine, or eat two cooked foods, such as rice and an egg. Although
the letter of the law dictates that the prohibition to eat meat only applies
during the last meal one eats before the fast of Tisha Be’av, nevertheless, the
custom of the Jewish nation is to abstain from eating meat from Rosh Chodesh Av
until the Tenth of Av. These customs have already been mentioned by the Geonim
and early Poskim and have been accepted by the Jewish people. There is no
distinction between meat and chicken, as it is prohibited to consume any of
them. Even a food cooked with meat, for instance a soup cooked with meat,
should not be eaten even after the meat has been removed, due to its meat
flavor. Fish is not included in this prohibition and is permitted to be eaten.

אכילת בשר
מראש חודש אב

מבואר במשנה במסכת תענית (דף כו:) שגזרו חכמים,
שבערב תשעה באב, דהיינו בסעודה המפסקת, שהיא הסעודה האחרונה שאוכל לפני התענית,
אין לאכול בשר, וכן אין לשתות יין, ולא יאכל אדם שני תבשילין, כגון אורז וביצה
וכדומה, אלא תבשיל אחד בלבד.

ומבואר מן הדברים כי אין איסור מן הדין באכילת
בשר אלא בסעודה המפסקת בלבד ומכל מקום נהגו ישראל שלא לאכול בשר כלל, מיום ראש
חודש אב ועד יום עשירי באב.
ומנהגים אלו נזכרו כבר בדברי
הגאונים ורבותינו הראשונים, ופשטו בכל ישראל. ואין חילוק בין
בשר בהמה לבשר עוף, שבכל אופן אסור לאכלו, ואפילו תבשיל שנתבשל עם בשר, כגון מרק,
אף על פי שהוציאו ממנו את הבשר, אין לשתות ממנו, מפני טעם הבשר
שיש בו. אבל דגים אינם בכלל האיסור ומותר לאכלם.  

אכילת בשר ביום ראש חודש וביום עשירי באב
מנהג הספרדים להקל באכילת בשר ביום
ראש חודש אב עצמו, כפי שביארנו בהלכה הקודמת, אבל האשכנזים נוהגים להחמיר אף ביום
ראש חודש אב. ובזה הספרדים מיקלים יותר מהאשכנזים. ולעומת זאת לגבי אכילת בשר ביום
עשירי באב, מנהג הספרדים להחמיר שלא לאכול בשר ביום עשירי באב כולו, ולמנהג
האשכנזים יש להקל באכילת בשר ושתיית יין מיום עשירי באב אחר חצות היום.

מנהג התימנים בענין אכילת בשר
מנהג אחינו בני תימן, בכל ארצות
תימן, שלא היו נמנעים מאכילת בשר ושתיית יין, אלא בסעודה מפסקת של ערב תשעה באב,
שכן הוא עיקר דין התלמוד. אולם עתה שזכו לעלות לארץ ישראל, וכאן המנהג פשוט להחמיר
בזה בכל תשעת הימים, כתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק”ל, שעליהם לנהוג בזה
כמנהג ארץ ישראל, ואסור לפרוץ גדר בזה, ובפרט שכאן ניכר יותר ענין החורבן, שרואים
עין בעין מקום חורבן הבית, ואז בודאי שייך יותר לנהוג איסור בדבר. (חזון עובדיה
עמוד קע).

אכילת בשר בערב שבת
בשבתות שבתוך תשעת הימים, אוכלים
בשר, ומותר לטעום בערב שבת מהתבשילים שיש בהם בשר כדי לתקן את המאכל (כגון להוסיף
מלח וכדומה) ויש מיקלים לטעום מן המאכלים של שבת אף שלא לצורך, לפי שעל פי דברי
המקובלים יש ענין גדול לטעום ממאכלי השבת, ומרן רבינו עובדיה יוסף זצוק”ל כתב
שיש להקל בזה, ומכל מקום המחמיר תבוא עליו ברכה.

אכילת בשר שנותר משבת
כתב מרן רבינו זצוק”ל, שאם
נשאר בשר מן המאכלים שבשלו לכבוד שבת, מותר לאכול מהם במוצאי שבת ב”סעודה
רביעית” שהיא הסעודה שאוכלים במוצאי שבת. והמיקל לאכול מבשר זה שנשאר מסעודת
שבת אף בשאר ימות השבוע, יש לו על מה שיסמוך, ולקטנים שלא הגיעו לגיל מצוות יש
להקל באכילת בשר שנשאר משבת אף בימות החול. (אך בתנאי שלא יבשל לכתחילה כמות גדולה
לשבת בכדי שישאר לו בשר לימות החול). ולילדים קטנים מאוד שאינם מבינים כלל את
משמעות חורבן הבית, מותר לתת אף לכתחילה בשר בימים אלו, ומותר לבשל עבורם
בשר בשבוע זה שחל בו תשעה באב.

אדם חלש הזקוק לאכילת בשר
חולה, אף על פי שאין בו סכנה, מותר
לו לאכול בשר בימים אלו. וכן יולדת תוך שלושים יום ללידתה מותרת באכילת בשר. וכן
מינקת שהתינוק שלה חלש, ואם תמנע מאכילת בשר יוכל הדבר להשפיע לרעה על בריאות
הילד, מותרת באכילת בשר. וכן מעוברת שסובלת הרבה בהריונה יש להקל לה לאכול בשר
בימים אלו. אבל אדם בריא שאוכל בשר בזמן שנוהגים בו איסור, גדול עוונו מנשוא, והרי
הוא פורץ גדר, ועונשו גדול

Eating Meat Following Rosh Chodesh Av

The Mishnah in Masechet Ta’anit (26b) tells us that on
Erev Tisha Be’av during the last meal one eats before the fast, one may not eat
meat, drink wine, or eat two cooked foods, such as rice and an egg. Although
the letter of the law dictates that the prohibition to eat meat only applies
during the last meal one eats before the fast of Tisha Be’av, nevertheless, the
custom of the Jewish nation is to abstain from eating meat from Rosh Chodesh Av
until the Tenth of Av. These customs have already been mentioned by the Geonim
and early Poskim and have been accepted by the Jewish people. There is no
distinction between meat and chicken, as it is prohibited to consume any of
them. Even a food cooked with meat, for instance a soup cooked with meat,
should not be eaten even after the meat has been removed, due to its meat
flavor. Fish is not included in this prohibition and is permitted to be eaten.

בין המצרים – גזירות חז”ל

.

כל הימים שבין שבעה עשר בתמוז לבין תשעה באב, נקראים ימי “בין המצרים”, על שם הפסוק (במגילת איכה פרק א פסוק ג) “כָּל רוֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים”, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה, שְאֵלוּ הימים, הם הימים שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב, שבהם נכנסו האויבים לירושלים עיר קדשנו ותפארתנו, ופרעו פרעות בישראל, עד יום תשעה באב, שבו החריבו את בית המקדש בעוונות הרבים, ומאז ועד היום עם ישראל אינו יושב בטח, ותמיד קמים עליו אויבים מבית ומחוץ.

אולם אילו היו אלה הפרושים רוצים רק להחמיר על עצמם, אין בכך כלום, אלא שאותם הפרושים רצו שינהגו כן כל ישראל, ולא ראו בעין יפה את מי שאוכל בשר ושותה יין.

חכמי ישראל, לא רצו לגזור על ישראל גזירות קשות כמנהג הפרושים, מפני שידעו רבותינו, שאין גוזרים גזירה על הציבור אלא אם כן רוב הציבור יכול לעמוד בה. לכן נטפל רבי יהושע בן חנניה לאותם הפרושים. אמר להם, מפני מה אינכם אוכלים בשר ואינכם שותים יין? אמרו לו, וכי אפשר שבית אלוקינו שמם ואין קרבנות ואין ניסוך היין ואנו נאכל בשר ונשתה יין? אמר להם רבי יהושע, אם כן, מדוע אתם אוכלים פירות? הרי אין לנו כעת מצוות ביכורים שהיו מביאים לבית המקדש, נכון וראוי לכם לפרוש גם כן מאכילת פירות! השיבוהו הפרושים, נכונים דבריך! נדיר את עצמינו מפירות שבעת המינים שמהם מביאים ביכורים, ונאכל רק מיני פירות אחרים!

אמר להם רבי יהושע, אם כן, מדוע נאכל לחם? הרי אין לנו מנחות על גבי המזבח! מדוע נשתה מים? הרי אין ניסוך המים על גבי המזבח! שמעו הפרושים את דבריו ושתקו. אמר להם רבי יהושע, בודאי חייבים אנו להתאבל ולהשתתף בצער השכינה, אך להתאבל יותר מדאי גם כן לא ראוי, כי הציבור לא יוכלו לעמוד בגזירות כאלה. גם אדם שלא יאכל בשר, ילך ויחלש, ויתרשל לאחר מכן בלימוד התורה. לכן אין לנהוג אבלות בכל השנה בתוקף גדול כל כך, אלא בקצת דברים שתיקנו רבותינו זכר לחורבן, וכפי שביארו בגמרא שם.

מזה למדנו, שאף על פי שאנו אוכלים בכל השנה בשר, ושותים יין, מכל מקום בימים הללו נהגו ישראל מעצמם בכמה וכמה מנהגי אבלות על החורבן, וכפי שנבאר. ואף על פי שרוב המנהגים הללו לא באו מכח תקנת חכמינו, אלא ישראל נהגו בהם מעצמם, מכל מקום חובה קדושה לשמור על המנהגים הללו, שהוקבעו כדין ממש בכל תפוצות ישראל.

לפיכך, אין לברך ברכת שהחיינו על בגד חדש או פרי חדש בימי בין המצרים. ובשבתות שבימי בין המצרים, אפשר להקל בדבר. ובשבת שחלה אחר ראש חודש אב, יש להחמיר בזה לגבי בגד חדש, אבל לגבי פרי חדש, אפשר מן הדין להקל.

ופסק מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק”ל, שמותר לקנות בגדים חדשים בימי בין המצרים, עד ראש חודש אב. אך אין ללובשם עד לאחר תשעה באב.

The three-week period between the Seventeenth of Tammuz and the Ninth of Av is dubbed by our Sages “Between the Straits,” based on the verse (Eicha 1, 3), “All of her enemies overtook her between the straits.” Our Sages tell us that these three weeks between the Seventeenth of Tammuz and the Ninth of Av are when our enemies entered the holy city of Jerusalem and massacred countless Jewish people until the Ninth of Av when they finally succeeded in destroying the Bet Hamikdash. From that day on, the Jewish people no longer dwell securely, and we must endure enemies attacking us from the outside as well as from within.

The Perushim and Rabbi Yehoshua
The Gemara (Baba Batra 60a) states that after the destruction of the Bet Hamikdash, the Perushim (a group of G-d-fearing Jews) enacted that meat and wine should no longer be consumed claiming that since sacrificial meat was no longer offered on the altar and wine was no longer be libated on it, how can our table be full while Hashem’s remains lacking?

Would these Perushim want to institute this stringency only among themselves, that would have been just fine. The problem was that they wanted to impose this on the entirety of the Jewish nation, and they frowned upon those who continued to eat meat and drink wine.

The Sages did not wish to impose such difficult decrees upon the Jewish nation as they understood that decrees that cannot be undertaken by a majority of the population should not be enacted. Rabbi Yehoshua therefore decided to engage these Perushim. He asked them, “Why do you not eat meat and drink wine?” The replied, “Is it proper for the house of Hashem to lay desolate without the sacrifices or libation offerings while we eat meat and drink wine?” Rabbi Yehoshua retorted, “If so, why do you eat fruit? Since the Bikkurim (first fruits) are no longer brought to the Bet Hamikdash any longer, it is inappropriate for you to be eating fruits either!” They replied, “How correct you are! We shall abstain from the fruits of the Seven Species (from which Bikkurim were brought) and consume only other types of fruits.”

Rabbi Yehoshua told them, “Why do you eat bread when there are no longer any meal-offerings being brought upon the altar?! Similarly, why do you drink water when the water libation is no longer performed on the altar during the Sukkot holiday?!” The Perushim were unable to reply to his claim. Rabbi Yehoshua meant to teach them that although we are obligated to mourn and participate in the suffering of the Shechina, nevertheless, mourning too much is also not recommended because these are decrees that the Jewish nation simply cannot withstand. Furthermore, if one does not eat meat, one will become weak and unable to engage in Torah study with ample strength. Thus, one should not engage in such intense mourning throughout the year; rather, one should observe the few mourning customs instituted by our Sages in commemoration of the destruction of the Bet Hamikdash (see Gemara ibid).

Based on the above, although we customarily eat meat and drink wine throughout the year, nevertheless, during these days, the Jewish nation has accepted several mourning customs upon themselves, as we shall explain. Although most of these mourning customs are not rooted in the words of our Sages and were merely adopted by the Jewish nation themselves, one must nonetheless observe these customs carefully as they have been accepted as actual laws.

The Levels of Mourning during this Period and the Laws of the Week during which Tisha Be’av Falls Out This Year
In the following Halachot we shall, G-d-willing, discuss the laws of the “Three Weeks” (based on what we have written in previous years along with some new additions). There are various degrees of mourning observed during this period: From the Seventeenth of Tammuz until Rosh Chodesh Av, few mourning customs are observed. From the day of Rosh Chodesh Av, some more mourning customs are added. During the week during which Tisha Be’av falls out, even more mourning customs are observed.

Reciting the “Shehecheyanu” Blessing During the “Three Weeks”
It is proper to abstain from reciting the “Shehecheyanu” blessing during the three weeks between the Seventeenth of Tammuz and the Ninth of Av on a new fruit or a new garment. One should leave the new fruit or garment for after Tisha Be’av rather than to eat the fruit or wear the garment without reciting “Shehecheyanu.”

The source for this custom can be found in the Sefer Chassidim who writes that they would not eat a new fruit during the “Three Weeks,” for how can one recite the blessing of “Who has given us life, sustained us, and allowed us to reach this time,” during such a tragic period? Maran Ha’Shulchan Aruch likewise writes that it is preferable to abstain from reciting the “Shehecheyanu” blessing on a new fruit or garment during the “Three Weeks.” Rabbeinu Ha’Ari z”l rules likewise, as do the consensus of the Acharonim. (Chazon Ovadia-Arba Ta’aniyot, page 129)

On Shabbatot that fall out during the “Three Weeks,” one may recite “Shehecheyanu” on a new fruit or garment. Nevertheless, following Rosh Chodesh Av, it is preferable to abstain from reciting “Shehecheyanu” on a new garment even on Shabbat. However, regarding reciting the “Shehecheyanu” blessing on a new fruit on the Shabbat following Rosh Chodesh Av, one may act leniently and do so. (Responsa Yechave Da’at, Volume 1, Chapter 37)

Maran Rabbeinu Ovadia Yosef zt”l  writes that it is permissible to purchase new clothing during this period until Rosh Chodesh Av; however, the clothing should not be worn until after Tisha Be’av.

מנהגי ימי בין המצרים בקצרה

כתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצ”ל, שבימי בין המצרים יש להמנע משמיעת מוזיקה מוקלטת. ומכל מקום, בשמחת מצוה, כגון שמחת חתן וכלה, או בשמחת ברית מילה, או בסעודת פדיון הבן, או בר מצוה, או סיום מסכת, מותר לשמוע שירי קודש המלווים בכלי נגינה, שכל שהיא שמחה של מצוה, יש להקל בדבר.

The three-week period between the Seventeenth of Tammuz and the Ninth of Av is referred to by our Sages as “Between the Straits,” based on the verse (Eicha 1, 3), “All of her enemies overtook her between the straits.”

Reciting the “Shehecheyanu” Blessing During the “Three Weeks”
It is proper to abstain from reciting the “Shehecheyanu” blessing during the three weeks between the Seventeenth of Tammuz and the Ninth of Av on a new fruit or a new garment. One should leave the new fruit or garment for after Tisha Be’av rather than to eat the fruit or wear the garment without reciting “Shehecheyanu.”

The source for this custom can be found in the Sefer Chassidim who writes that they would not eat a new fruit during the “Three Weeks,” for how can one recite the blessing of “Who has given us life, sustained us, and allowed us to reach this time,” during such a tragic period? Maran Ha’Shulchan Aruch likewise writes that it is preferable to abstain from reciting the “Shehecheyanu” blessing on a new fruit or garment during the “Three Weeks.” Rabbeinu Ha’Ari z”l rules, likewise, as do the consensus of the Acharonim. (Chazon Ovadia-Arba Ta’aniyot, page 129)

If a pregnant woman sees a new fruit during the “Three Weeks” and craves it, she may indeed eat this fruit during this time and she should recite the “Shehecheyanu” blessing before eating it.

On Shabbatot that fall out during the “Three Weeks,” one may recite “Shehecheyanu” on a new fruit or garment. Nevertheless, following Rosh Chodesh Av, it is preferable to abstain from reciting “Shehecheyanu” on a new garment even on Shabbat. However, regarding reciting the “Shehecheyanu” blessing on a new fruit on the Shabbat preceding Rosh Chodesh Av, one may act leniently and do so. (Responsa Yechave Da’at, Volume 1, Chapter 37)

Listening to Music During the “Three Weeks”
All forms of dancing are forbidden during the three weeks between the Seventeenth of Tammuz and the Ninth of Av, even when there is no musical accompaniment.

Although during the rest of the year one may listen to music from a tape recorder, cassette, CD, and the like (recorded music), especially songs with holy words that are accompanied by musical instruments, Maran Rabbeinu Ovadia Yosef zt”l writes that during the “Three Weeks”, one should refrain from doing so. Nevertheless, when it comes to a celebration of a Mitzvah, such as a wedding, Berit Milah, the festive meal of a Pidyon Haben (redemption of the firstborn), Bar Mitzvah, or conclusion of a tractate of the Talmud, one may listen to songs composed of holy words and musical accompaniment, for as long as it is in celebration of a Mitzvah, one may act leniently regarding this matter.

Singing During the “Three Weeks”
Singing, without musical accompaniment, is permissible during this time. One may certainly act leniently regarding this matter on the Shabbatot that fall out during the “Three Weeks;” indeed, even on Tisha Be’av that falls out on Shabbat, one may sing songs in honor of Shabbat.

One Whose Livelihood Depends on Playing a Musical Instrument
If one’s job requires him to play a musical instrument for non-Jews, one may continue to play music until the week during which Tisha Be’av falls out. Similarly, regarding a music teacher who teaches students to play musical instruments, such as the violin and the like, if one will incur a monetary loss by not teaching during this period, one may indeed continue to teach playing music until the Sunday before Tisha Be’av. It is preferable, nonetheless, to act stringently regarding this matter beginning from Rosh Chodesh Av. Just as music teachers may act leniently regarding this matter, so too, a student learning to play a musical instrument may continue doing so during this period.

Playing Music in Camps
Camps or Daycare programs which operate during the “Three Weeks” and play songs with musical accompaniment as part of their daily routines may act leniently and continue to do so during the “Three Weeks.” Maran Rabbeinu Ovadia Yosef zt”l and Hagaon Harav Yaakov Kamenetzky zt”l rule likewise

Laundering Clothing
We will, G-d-willing, discuss the laws of laundering clothing and wearing freshly-laundered clothing closer to Rosh Chodesh Av.

טורטייה

שאלה: מה מברכים על טורטייה?

תשובה: “טורטייה”, היא כמו פת לחם דקה מאד, ויש שעושים אותה מקמח חיטה, עם שמן או מיץ פירות, וטעם השמן או המיץ מורגש היטב כשאוכלים אותה, ובמקרה כזה אין לנו ספק, שברכתה הנכונה היא “בורא מיני מזונות”, כפי שאנו מברכים על כל העוגות.

אולם רוב סוגי הטורטייה המצויים בזמנינו, עשויים מקמח חיטה, כמעט ללא שמן או טעם מיץ פירות.

והנה לגבי מיני מאפה, שעשויים מבלילה (בצק) רכה, כמו שעושים בזמנינו “בלינצ'ס”, או “פנקייק”, מבואר בשלחן ערוך (סימן קסח), שברכתם בורא מיני מזונות. מפני שמעולם לא היתה עליהם תורת לחם. ודוגמא לזה מובאת בגמרא במסכת ברכות (לח.): אמר אביי, “טריתא”, פטורה מן החלה. ואם היא פטורה מן החלה (ממצוות הפרשת חלה), גם ברכתה תהיה “בורא מיני מזונות”, וכמו שפסק מרן השלחן ערוך בזו הלשון: “טריתא, דהיינו שלוקחים קמח ומים ומערבים אותם ושופכים על הכירה, והוא מתפשט ונאפה, אין עליו תורת לחם כלל, ואין מברכים עליו אלא “בורא מיני מזונות” וברכה אחת מעין שלוש”. כלומר, ברכה אחרונה “על המחיה”. 

אבל הטורטייה שבזמנינו, נעשית מבלילה עבה, כפי שבירר את הענין הזה בספר ילקוט יוסף (סימן קסח סעיף יג), שאמרו לו אנשים שעוסקים בייצור טורטייה, שהיא עשויה מבלילה עבה, כלומר, בצק ממש, ומרדדים אותו דק דק, עד שנעשה “טורטייה”. ולפיכך, ברכתה של הטורטייה הזו, היא כברכת כל לחם דק שאנו אוכלים, כמו “לאפה – אשתנור” וכדומה, שברכתו המוציא לחם מן הארץ.

ואף על פי שיש שדנים לומר, שעצם הדבר שהיא דקה מאד, מוציא אותה מתורת לחם, מכל מקום להלכה איו חילוק בעובי הפת, שכל שהיא פת ממש, שנעשתה מבצק עבה ונאפתה, ברכתה המוציא לחם מן הארץ.

וטורטייה שהיא עשויה מקמח תירס, או מקמח עדשים או מקמח חומוס, ברכתה “שהכל נהיה בדברו”.

לכן יש לשים לב, כאשר ב”בופה – בר” שיש בקבלת פנים באולמות שמחה, מוגשים שם מיני מאכלים עם “טורטייה”, יש ליטול ידיים לפני אכילתם, ולברך “המוציא לחם מן הארץ”.

Tortillas and Wraps

Question: What is the proper blessing on a tortilla or wrap?

Answer: Tortillas and warps are form of very thin bread. Some are made from wheat with copious amounts of oil or fruit juice mixed in and are whose taste is easily discernable. In such a case, there is no question that the blessing would be “Boreh Minei Mezonot,” as is the case regarding any cakes or cookies.

Nevertheless, most tortillas and wraps manufactured nowadays are made of wheat using little or no oil or fruit juice.

Regarding baked goods made from a soft (viscous) batter, such as blintzes and pancakes, the Shulchan Aruch (Chapter 168) rules that they require a Mezonot blessing, for they do not retain the form of bread. An example of this can be found in the Gemara (Berachot 38b): “Abaye said, Tarita is exempt from taking Challah.” Anything that does not need Challah to be taken likewise requires the Mezonot blessing, as Maran rules: “Tarita, i.e., flour and water mixed together into a batter and poured onto a stove where it spreads and bakes, does not retain the form of bread and therefore requires the Mezonot and ‘Al Ha’Michya’ blessings.”

However, tortillas and wraps are made from thick doughs which are later flattened on a press and baked on a hot plate (as described by the Yalkut Yosef, Chapter 168, Section 13 quoting professional tortilla makers) and the appropriate blessing on them would be Hamotzi, similar to any other thin bread one would eat, such as a laffa and the like.

Although there are those who claim that the fact it is so thin removes it from having a bread form, halachically speaking, there is no distinction between different thicknesses of bread and as long as it is made from thick dough and then baked into bread, the correct blessing is “Hamotzi Lechem Min Ha’aretz.”

Tortillas and wraps made from corn, almond, lentil, or chickpea flour require the Shehakol blessing. Those made from rice flour require the Mezonot and “Boreh Nefashot” blessings.

Thus, when attending the buffet prior to the Chuppah at a wedding and wraps are served, in general, one will have to wash “Netilat Yadayim” and recite the Hamotzi blessing.

*****

🔥THIS SUNDAY🔥

לוח זמני תפלה לקיץ תשפ״ד

Summer Timetable 5784 – 2024

For
those not in the Bet Hakeneset, but wishing to bring in Shabbat with the Kahal,
candles should be lit about 30 minutes after the time listed for Minha and
Kabbalat Shabbat, 

unless the time listed in the ‘latest candle lighting’
column is earlier, when candles MUST be lit by that time, in all cases

שבת

קרבנות

9:00 am
הודו

9:15 am

פרקי אבות

6:20 pm

מנחה

6:30 pm

*****

6:40 pm

*****

מנהגי אבילות בימי הספירה

המנהג בכל תפוצות ישראל שלא
לשאת אשה בימי הספירה מפסח ועד ל”ד לעומר.

ובתשובות
הגאונים (הם חכמי ישראל שחיו קודם תקופת הראשונים) מובא מקור המנהג שלא לשאת אשה
בימים אלו, משום מנהג אבילות, שכך אמרו חכמים (יבמות סב:), שנים עשר אלף זוגות
תלמידים היו לו לרבי עקיבא, וכולם מתו בין פסח לעצרת (חג השבועות), מפני שלא נהגו
כבוד זה בזה. וכולם מתו באסכרא. (אסכרה הוא חולי המביא לדום נשימה).

והטעם
שמיום ל”ד לעומר כבר נוהגים לשאת אשה, מבואר על פי מה שכתב בספר המנהיג (דף עב עמוד ב, חיברו רבי
אברהם ברבי נתן הירחי הראב”ן, שחי בלוניל ונפטר בשנת תתקע”ה 1215) בשם
רבינו זרחיה הלוי (הרז”ה בעל המאור) שמצא כתוב בספר קדמון הבא מספרד, שכולם
מתו מפסח ועד פרוס עצרת, ומאי פרוס, פורסא פלגא (דהיינו “פרוס” פירושו חצי מהתקופה שקודמת
לשבועות) כדתנן, (כמו ששנינו), שואלין בהלכות הפסח קודם הפסח שלושים יום, ופלגא דידהו,
דהיינו ט”ו יום קודם עצרת. וכן כתבו עוד מרבותינו הראשונים, וביארו שאם נסיר
חמשה עשר מארבעים ותשעה יום שבין פסח לעצרת נשארו שלושים וארבעה ימים, ומכל מקום
ביום ל”ד לעומר בבוקר, כבר מותר לשאת אשה משום שמקצת היום ככולו לענין
אבילות, וכיון שכבר עבר קצת מיום ל”ד אין צריך יותר לנהוג אבילות.

ומנהג
האשכנזים שנושאים נשים בל”ג לעומר וכך פסק הרמ”א (סימן תצ”ג), וזאת
מפני שהם סוברים, שביום ל”ג לעומר כבר פסקו תלמידי רבי עקיבא למות, שכך כתבו
כמה ראשונים (ומהם בעל ספר המנהיג), שקבלה בידם שביום ל”ג פסקו מלמות, ואף
בליל ל”ג לעומר יש מהאשכנזים שנוהגים להקל לשאת אשה.

מותר
לעשות סעודת אירוסין (תנאים, כלומר, סגירת השידוך) בימי ספירת העומר. ואם באותה
שעה נסגר ענין השידוך ממש, יש מיקלים לעשות כן אפילו בכלי שיר

Mourning Customs during the Omer Counting Period

There is a source quoted for the custom of abstaining from getting married
during this period in the Responsa of the Geonim (who were the Jewish Sages who
lived before the period of the Rishonim), for this is a custom of mourning, as
our Sages tell us (Yevamot 62b) that Rabbi Akiva had twelve-thousands pairs of
students who all died between the holidays of Pesach and Shavuot because they
did not treat each other respectfully. They all died from an illness called
“Askara” (an agonizing illness which causes acute respiratory distress and for
stoppage of breathing).

The reason why we customarily abstain from these things until the 34^th
of the Omer is based on the words of the Sefer HaManhig (page 72b, authored by
Rabbeinu Avraham bar Natan HaYarchi, the Ra’avan, who lived in Lonil and passed
away in the year 4975 [1215]) in the name of Rabbeinu Zerachya HaLevi (the
Razah, Ba’al HaMaor) who found in an early manuscript unearthed in Spain, that
all of Rabbi Akiva’s students passed away from Pesach until “Half of Shavuot,”
and this refers to half of the period prior to Shavuot, which is thirty days,
as the Mishnah tells us, “One must begin to inquire about the laws of Pesach
thirty days before the holiday”; thus, half of thirty is fifteen days before
the holiday of Shavuot. Several other Rishonim write likewise. Thus, if we
subtract fifteen from the forty-nine days between Pesach and Shavuot, the
difference is thirty-four. Nevertheless, beginning from the morning of the 34^th
day of the Omer, it is already permissible to hold weddings, for regarding
mourning, the rule is, “A portion of the day is considered like the entire
day,” and since some of the 34^th day has already passed, one need
not continue to observe the mourning customs.

The Ashkenazi custom is to begin permitting weddings from the 33^rd
day of the Omer, for they are of the opinion that the students of Rabbi Akiva
ceased dying on the 33^rd day of the Omer, as several Rishonim (among
them the Sefer HaManhig) write that they have a tradition that they ceased
dying on the 33^rd day. The Rama (Chapter 493) indeed rules this way.
Some Ashkenazim are even more lenient and allow weddings to be held on the
night of the 33^rd of the Omer.

עוד מנהגי אבלות בימי הספירה

פשט המנהג שלא להסתפר בימי
ספירת העומר,למנהג האשכנזים עד יום ל”ג לעומר, ולמנהג הספרדים עד יום ל”ד לעומר בבוקר. (וכפי
שנתבאר לעניין נישואין בימי הספירה.)ויש מהספרדים שמיקלים לענין תספורת כמנהג
האשכנזים, שבל”ג לעומר כבר מסתפרים, והמיקלים בזה (אף מבני עדות המזרח), יש
להם על מה שיסמוכו.

החרדים
לדבר ה' נזהרים בענין תספורת בימי הספירה אף לענין גילוח הזקן, אלא שיש מיקלים בזה
למי שמצטער הרבה כשאינו מגלח זקנו, משום שכתב הרדב”ז שבענין כזה שאינו בתורת
חובה ממש מתקנת חכמים, אלא מנהג בלבד, כל שיש צער כזה יש להקל. אולם ראוי מאוד
להחזיק במנהג זה שנהגו בו אבותינו משנים קדמוניות, שלא לגלח את הזקן בימי הספירה, (ובפרט יש להחמיר בזה
עד ראש חודש אייר).

נשים, אינן בכלל האיסור לענין
תספורת בימי הספירה, שהרי אף לענין אבלות ממש על אחד מהקרובים שנפטר, (שלאיש אבל
אסור להסתפר כל שלשים יום של אבלותו) פסק מרן השלחן ערוך שנשים אינן בכלל איסור זה
ומותרות בתספורת תוך שלשים יום. ואם כן
כל שכן לענין מנהג האבלות בימי ספירת העומר, שאשה אינה צריכה להזהר שלא להסתפר.
והוא הדין גם כן לענין ימי בין המצרים מאחרי שבעה עשר בתמוז, שאיסור התספורת שייך באנשים בלבד, אבל נשים מותרות
להסתפר

More Mourning Customs Pertaining to the Omer Counting
Period

Those who are truly G-d-fearing customarily abstain from shaving their beard
during the Omer period as well. However, there are those who rule leniently for
individuals who are truly distressed as a result of not shaving their beard,
for the Radbaz writes regarding such matters which are not actual obligations
as a result of an edict of our Sages and is merely a custom, in a case of such
distress, there is room for leniency. Nevertheless, it is indeed correct and
proper to follow this custom which was observed by our ancestors for many
generations with regards to refraining from shaving one’s beard during the Omer
period (it is especially worthy to be stringent until Rosh Chodesh Iyar).

עוד מנהגים השייכים לימי הספירה

יש נוהגים בימי ספירת העומר (עד
יום ל”ד בעומר) שלא ללבוש בגד חדש שצריך לברך על לבישתו ברכת שהחיינו (דהיינו
בגד חדש שיש שמחה בלבישתו כמו חולצה חדשה וכדומה, אבל בגד כמו גופיה שאין מברכים
עליו שהחיינו, לכל הדעות מותר ללבשו בימי הספירה). ויש מקילים בזה ללבוש בגד חדש.

יש
מחמירים שלא לתפור ולתקן בגדים חדשים בימי ספירת העומר, ומנהגינו להקל בזה, ואף
להנוהגים איסור בזה, מכל מקום אם עושה כן לצורך חתן שעומד לינשא בל”ד לעומר,
אין בזה מנהג להחמיר כלל.

לדעת
מרן הרב עובדיה יוסף שליט”א, אין כל איסור או חומרא, להיזהר שלא לברך שהחיינו
על פרי חדש בימי ספירת העומר, ואותם שנהגו כן, באו לידי מנהג זה בטעות מפני שכך
הדין בימי בין המצרים, שבהם אין לברך שהחיינו על פרי חדש, אך בימי ספירת העומר אין מנהג להחמיר בזה כלל, מפני
שימי הספירה אינם ימי אבל, כימי בין המצרים שבהם אירעו חורבן בית המקדש ושאר
פורענויות, ולכן אין לברך שהחיינו וקיימנו והגענו “לזמן הזה”, על זמן
שנועד לפורענות לכלל האומה, אבל ימי הספירה אינם נחשבים ימי פורענות, ואדרבא, כתב
הרמב”ן שקדושת ימי הספירה כימי חול המועד, ולכן אין להחמיר בזה כלל.

אבל
לעניין לבישת בגד חדש בימי הספירה, ראוי להחמיר בזה בימי הספירה שלא ללבוש בגד
חדש, ואם יש צורך בלבישתו, נכון להדר וללבשו ביום שבת, ואז גם יוכל לברך עליו
שהחיינו. וכן במקום שמחת בר מצוה או ברית מילה יש להקל ללבוש בגד חדש בימי הספירה

More Customs Observed during the Omer Counting Period

Some act stringently and abstain from sewing and altering new clothes during
the Omer period; however, our custom is to be lenient in this regard. Even
according to those who are customarily stringent, nevertheless, if this is
being done for a bride or groom who is getting married on the 34^th
day of the Omer, there is no custom to be stringent at all.

According to Maran Harav Ovadia Yosef Shlit”a, there is no reason to be
stringent and abstain from reciting a “Shehecheyanu” blessing on a new fruit
during the Omer counting period. Those who have observed this custom have done
so in error, for they have confused this period with the “Three Weeks” prior to
the Ninth of Av during which time one should not recite a “Shehecheyanu”
blessing on a new fruit. However, during the Omer counting period, there is no
such custom to be stringent, for the days of the Omer are not days of mourning
as are the “Three Weeks” during which the destruction of the Bet Hamikdash and
other tragedies occurred. It is for this reason that it is inappropriate to
recite the “Shehecheyanu” blessing which translates to “Blessed is He… Who has
allowed us to live, to exist, and to reach this time” about a period which is
designated as a time of national tragedy. On the other hand, the period of the
Omer is not considered a tragic time; on the contrary, the Ramban writes that
the holiness of the days of the Omer counting is tantamount to that of Chol
Hamo’ed. There is therefore no reason to act stringently in this regard.

Nonetheless, it is proper to be stringent with regards to wearing new garments
during the Omer. If there is truly a necessity to wear a new garment, one
should try to wear it on Shabbat in which case one may also recite the
“Shehecheyanu” blessing. Similarly, one may be lenient and wear a new garment
during the Omer period in honor of a Bar Mitzvah or Berit Milah celebration