מנהגי אבילות בימי הספירה

המנהג בכל תפוצות ישראל שלא
לשאת אשה בימי הספירה מפסח ועד ל”ד לעומר.

ובתשובות
הגאונים (הם חכמי ישראל שחיו קודם תקופת הראשונים) מובא מקור המנהג שלא לשאת אשה
בימים אלו, משום מנהג אבילות, שכך אמרו חכמים (יבמות סב:), שנים עשר אלף זוגות
תלמידים היו לו לרבי עקיבא, וכולם מתו בין פסח לעצרת (חג השבועות), מפני שלא נהגו
כבוד זה בזה. וכולם מתו באסכרא. (אסכרה הוא חולי המביא לדום נשימה).

והטעם
שמיום ל”ד לעומר כבר נוהגים לשאת אשה, מבואר על פי מה שכתב בספר המנהיג (דף עב עמוד ב, חיברו רבי
אברהם ברבי נתן הירחי הראב”ן, שחי בלוניל ונפטר בשנת תתקע”ה 1215) בשם
רבינו זרחיה הלוי (הרז”ה בעל המאור) שמצא כתוב בספר קדמון הבא מספרד, שכולם
מתו מפסח ועד פרוס עצרת, ומאי פרוס, פורסא פלגא (דהיינו “פרוס” פירושו חצי מהתקופה שקודמת
לשבועות) כדתנן, (כמו ששנינו), שואלין בהלכות הפסח קודם הפסח שלושים יום, ופלגא דידהו,
דהיינו ט”ו יום קודם עצרת. וכן כתבו עוד מרבותינו הראשונים, וביארו שאם נסיר
חמשה עשר מארבעים ותשעה יום שבין פסח לעצרת נשארו שלושים וארבעה ימים, ומכל מקום
ביום ל”ד לעומר בבוקר, כבר מותר לשאת אשה משום שמקצת היום ככולו לענין
אבילות, וכיון שכבר עבר קצת מיום ל”ד אין צריך יותר לנהוג אבילות.

ומנהג
האשכנזים שנושאים נשים בל”ג לעומר וכך פסק הרמ”א (סימן תצ”ג), וזאת
מפני שהם סוברים, שביום ל”ג לעומר כבר פסקו תלמידי רבי עקיבא למות, שכך כתבו
כמה ראשונים (ומהם בעל ספר המנהיג), שקבלה בידם שביום ל”ג פסקו מלמות, ואף
בליל ל”ג לעומר יש מהאשכנזים שנוהגים להקל לשאת אשה.

מותר
לעשות סעודת אירוסין (תנאים, כלומר, סגירת השידוך) בימי ספירת העומר. ואם באותה
שעה נסגר ענין השידוך ממש, יש מיקלים לעשות כן אפילו בכלי שיר

Mourning Customs during the Omer Counting Period

There is a source quoted for the custom of abstaining from getting married
during this period in the Responsa of the Geonim (who were the Jewish Sages who
lived before the period of the Rishonim), for this is a custom of mourning, as
our Sages tell us (Yevamot 62b) that Rabbi Akiva had twelve-thousands pairs of
students who all died between the holidays of Pesach and Shavuot because they
did not treat each other respectfully. They all died from an illness called
“Askara” (an agonizing illness which causes acute respiratory distress and for
stoppage of breathing).

The reason why we customarily abstain from these things until the 34^th
of the Omer is based on the words of the Sefer HaManhig (page 72b, authored by
Rabbeinu Avraham bar Natan HaYarchi, the Ra’avan, who lived in Lonil and passed
away in the year 4975 [1215]) in the name of Rabbeinu Zerachya HaLevi (the
Razah, Ba’al HaMaor) who found in an early manuscript unearthed in Spain, that
all of Rabbi Akiva’s students passed away from Pesach until “Half of Shavuot,”
and this refers to half of the period prior to Shavuot, which is thirty days,
as the Mishnah tells us, “One must begin to inquire about the laws of Pesach
thirty days before the holiday”; thus, half of thirty is fifteen days before
the holiday of Shavuot. Several other Rishonim write likewise. Thus, if we
subtract fifteen from the forty-nine days between Pesach and Shavuot, the
difference is thirty-four. Nevertheless, beginning from the morning of the 34^th
day of the Omer, it is already permissible to hold weddings, for regarding
mourning, the rule is, “A portion of the day is considered like the entire
day,” and since some of the 34^th day has already passed, one need
not continue to observe the mourning customs.

The Ashkenazi custom is to begin permitting weddings from the 33^rd
day of the Omer, for they are of the opinion that the students of Rabbi Akiva
ceased dying on the 33^rd day of the Omer, as several Rishonim (among
them the Sefer HaManhig) write that they have a tradition that they ceased
dying on the 33^rd day. The Rama (Chapter 493) indeed rules this way.
Some Ashkenazim are even more lenient and allow weddings to be held on the
night of the 33^rd of the Omer.

עוד מנהגי אבלות בימי הספירה

פשט המנהג שלא להסתפר בימי
ספירת העומר,למנהג האשכנזים עד יום ל”ג לעומר, ולמנהג הספרדים עד יום ל”ד לעומר בבוקר. (וכפי
שנתבאר לעניין נישואין בימי הספירה.)ויש מהספרדים שמיקלים לענין תספורת כמנהג
האשכנזים, שבל”ג לעומר כבר מסתפרים, והמיקלים בזה (אף מבני עדות המזרח), יש
להם על מה שיסמוכו.

החרדים
לדבר ה' נזהרים בענין תספורת בימי הספירה אף לענין גילוח הזקן, אלא שיש מיקלים בזה
למי שמצטער הרבה כשאינו מגלח זקנו, משום שכתב הרדב”ז שבענין כזה שאינו בתורת
חובה ממש מתקנת חכמים, אלא מנהג בלבד, כל שיש צער כזה יש להקל. אולם ראוי מאוד
להחזיק במנהג זה שנהגו בו אבותינו משנים קדמוניות, שלא לגלח את הזקן בימי הספירה, (ובפרט יש להחמיר בזה
עד ראש חודש אייר).

נשים, אינן בכלל האיסור לענין
תספורת בימי הספירה, שהרי אף לענין אבלות ממש על אחד מהקרובים שנפטר, (שלאיש אבל
אסור להסתפר כל שלשים יום של אבלותו) פסק מרן השלחן ערוך שנשים אינן בכלל איסור זה
ומותרות בתספורת תוך שלשים יום. ואם כן
כל שכן לענין מנהג האבלות בימי ספירת העומר, שאשה אינה צריכה להזהר שלא להסתפר.
והוא הדין גם כן לענין ימי בין המצרים מאחרי שבעה עשר בתמוז, שאיסור התספורת שייך באנשים בלבד, אבל נשים מותרות
להסתפר

More Mourning Customs Pertaining to the Omer Counting
Period

Those who are truly G-d-fearing customarily abstain from shaving their beard
during the Omer period as well. However, there are those who rule leniently for
individuals who are truly distressed as a result of not shaving their beard,
for the Radbaz writes regarding such matters which are not actual obligations
as a result of an edict of our Sages and is merely a custom, in a case of such
distress, there is room for leniency. Nevertheless, it is indeed correct and
proper to follow this custom which was observed by our ancestors for many
generations with regards to refraining from shaving one’s beard during the Omer
period (it is especially worthy to be stringent until Rosh Chodesh Iyar).

עוד מנהגים השייכים לימי הספירה

יש נוהגים בימי ספירת העומר (עד
יום ל”ד בעומר) שלא ללבוש בגד חדש שצריך לברך על לבישתו ברכת שהחיינו (דהיינו
בגד חדש שיש שמחה בלבישתו כמו חולצה חדשה וכדומה, אבל בגד כמו גופיה שאין מברכים
עליו שהחיינו, לכל הדעות מותר ללבשו בימי הספירה). ויש מקילים בזה ללבוש בגד חדש.

יש
מחמירים שלא לתפור ולתקן בגדים חדשים בימי ספירת העומר, ומנהגינו להקל בזה, ואף
להנוהגים איסור בזה, מכל מקום אם עושה כן לצורך חתן שעומד לינשא בל”ד לעומר,
אין בזה מנהג להחמיר כלל.

לדעת
מרן הרב עובדיה יוסף שליט”א, אין כל איסור או חומרא, להיזהר שלא לברך שהחיינו
על פרי חדש בימי ספירת העומר, ואותם שנהגו כן, באו לידי מנהג זה בטעות מפני שכך
הדין בימי בין המצרים, שבהם אין לברך שהחיינו על פרי חדש, אך בימי ספירת העומר אין מנהג להחמיר בזה כלל, מפני
שימי הספירה אינם ימי אבל, כימי בין המצרים שבהם אירעו חורבן בית המקדש ושאר
פורענויות, ולכן אין לברך שהחיינו וקיימנו והגענו “לזמן הזה”, על זמן
שנועד לפורענות לכלל האומה, אבל ימי הספירה אינם נחשבים ימי פורענות, ואדרבא, כתב
הרמב”ן שקדושת ימי הספירה כימי חול המועד, ולכן אין להחמיר בזה כלל.

אבל
לעניין לבישת בגד חדש בימי הספירה, ראוי להחמיר בזה בימי הספירה שלא ללבוש בגד
חדש, ואם יש צורך בלבישתו, נכון להדר וללבשו ביום שבת, ואז גם יוכל לברך עליו
שהחיינו. וכן במקום שמחת בר מצוה או ברית מילה יש להקל ללבוש בגד חדש בימי הספירה

More Customs Observed during the Omer Counting Period

Some act stringently and abstain from sewing and altering new clothes during
the Omer period; however, our custom is to be lenient in this regard. Even
according to those who are customarily stringent, nevertheless, if this is
being done for a bride or groom who is getting married on the 34^th
day of the Omer, there is no custom to be stringent at all.

According to Maran Harav Ovadia Yosef Shlit”a, there is no reason to be
stringent and abstain from reciting a “Shehecheyanu” blessing on a new fruit
during the Omer counting period. Those who have observed this custom have done
so in error, for they have confused this period with the “Three Weeks” prior to
the Ninth of Av during which time one should not recite a “Shehecheyanu”
blessing on a new fruit. However, during the Omer counting period, there is no
such custom to be stringent, for the days of the Omer are not days of mourning
as are the “Three Weeks” during which the destruction of the Bet Hamikdash and
other tragedies occurred. It is for this reason that it is inappropriate to
recite the “Shehecheyanu” blessing which translates to “Blessed is He… Who has
allowed us to live, to exist, and to reach this time” about a period which is
designated as a time of national tragedy. On the other hand, the period of the
Omer is not considered a tragic time; on the contrary, the Ramban writes that
the holiness of the days of the Omer counting is tantamount to that of Chol
Hamo’ed. There is therefore no reason to act stringently in this regard.

Nonetheless, it is proper to be stringent with regards to wearing new garments
during the Omer. If there is truly a necessity to wear a new garment, one
should try to wear it on Shabbat in which case one may also recite the
“Shehecheyanu” blessing. Similarly, one may be lenient and wear a new garment
during the Omer period in honor of a Bar Mitzvah or Berit Milah celebration