שיעור אכילה כדי להתחייב בברכה אחרונה

על כל דבר שאדם אוכל, עליו לברך עליו “ברכה ראשונה”, כגון ברכת “שהכל” או “העץ”. ואפילו אם אינו אוכל אלא מעט מאותו מאכל, חייב לברך עליו, כל שבא לאכלו לשם אכילה. (אבל אם לא בא אלא לטעום מאותו מאכל בכדי לתקנו בהוספת תבלין וכדומה, אינו מברך על אכילה זו כלל). ולכן מי שלועס גומי לעיסה שיש בו טעם, אף על פי שאינו בולע אלא מעט מאד ממנו, מכל מקום חייב לברך על הנאתו מטעמו של הגומי לעיסה.  וכן הבא לשתות איזה דבר, צריך לברך עליו אפילו אם בא לשתות רק טיפה אחת מאותו משקה.

אולם כל זה דוקא לענין ברכה ראשונה, אבל ברכה אחרונה אין מברכים אלא כאשר אכל מהמאכל “אכילה חשובה”, ושיעור אכילה חשובה, הוא  שיעור “כזית”, כלומר עשרים ושבעה גרם, ובשתיה, השיעור הוא שיעור “רביעית”, שהיא שמונים ואחד גרם.

נוסף על כך, צריך שתהיה האכילה או השתיה בתוך שיעור זמן שתהיה האכילה או השתיה מצטרפות זו לזו. שהרי אם יאכל אדם במשך יום שלם שיעור “כזית” פת לחם, פירור אחר פירור, בודאי שאינו יכול לברך אחר כך ברכת המזון. אלא צריך שתהיה האכילה של שיעור “כזית”, כולה בתוך שיעור זמן של “אכילת פרס”, ונחלקו הפוסקים כמה הוא שיעור זה, שיש אומרים שהוא שיעור חמש דקות ויש אומרים שהוא שיעור של כשבע וחצי דקות (ויש עוד שיטות בזה). לכן נכון להזהר תמיד לאכול שיעור כזית (בפרט בסעודות השבת) בתוך ארבע וחצי דקות לצאת ידי חובת כל השיטות. (ובפרט ראוי להחמיר בזה בליל פסח, כי אכילת מצה כשיעור היא מצוה מן התורה, וכמו שביארנו במקומו, ומכל מקום אם קשה עליו הדבר, רשאי לאכול בתוך שיעור של כשבע וחצי דקות).

ולענין ברכה אחרונה על משקה, צריך שישתה רביעית מהמשקה (שהוא שיעור שמונים ואחד גרם) בבת אחת, שאם שתה והפסיק בין לגימה ללגימה, אינו מברך ברכה אחרונה כלל. ולכן, השותה מרק בכף, אינו מברך ברכה אחרונה על שתית אותו המרק, שהרי לא שתה ממנו שיעור רביעית בבת אחת, וכן השותה קפה או תה כשהם חמים, אינו מברך עליהם ברכה אחרונה, משום שאינו יכול לשתות ממנו בבת אחת.

The Amount One Must Eat in Order to Become Obligated to Recite an After-Blessing

For any food one eats, one must recite a blessing before eating the food, such as the “Shehakol” or “Ha’etz” blessings. Even if one only plans on eating a small amount of that food, one must nevertheless recite a blessing before eating it, as long as one is consuming it as a form of “eating” (as opposed to merely “tasting” a small amount of a given food in order to see if requires more spices and the like, in which case one would not recite a blessing at all). Thus, one who chews flavored chewing gum must recite a blessing before beginning the enjoyment of the flavor of the gum although one is only swallowing a minute amount. Similarly, before drinking any beverage, one must recite a blessing before drinking even a drop of that beverage (besides for water which only requires a blessing when one is drinking it to quench one’s thirst).

Nevertheless, the above only applies to blessings recited before eating. However, after-blessings (blessings recited after eating or drinking a given food or beverage) are only recited when one has eaten or drunk a “significant quantity.” A “significant quantity” is considered the amount of a “Kezayit” (twenty-seven grams) of food and a “Revi’it” (81 cc or 2.7 fluid ounces) of beverage.

Additionally, in order to qualify for reciting an after-blessing, the eating or drinking must be performed in a specific amount of time such that the various stages of eating or drinking can be combined and considered one big eating or drinking. This means that of one takes an entire day to consume a “Kezayit” of bread by eating one crumb after another, such an individual can certainly not recite Birkat Hamazon. Rather, one must consume a “Kezayit” of food within the amount of time it takes to finish half a loaf of bread. The Poskim disagree regarding exactly how much time this comes out to: Some say this equals five minutes while others say it equals approximately seven-and-a-half minutes. It is therefore correct to always make sure to eat a “Kezayit” (especially during the Shabbat meals) within four-and-a-half minutes in order to fulfill one’s obligation according to all opinions. (This is especially true on the Seder night when eating the correct amount of Matzah is a Torah obligation, as we have explained elsewhere. Nevertheless, if this proves too difficult for one to accomplish, one may eat the prescribed amount of Matzah within seven-and-a-half minutes as well.)

Regarding reciting an after-blessing on beverages, one must drink a “Revi’it” (2.7 fluid ounces) of the beverage in one shot (not one gulp; rather, drinking this amount continuously, without interruption), for if one interrupts between sips before reaching this prescribed amount, one should not recite an after-blessing at all. Thus, if one sips soup with a spoon, one will not recite an after-blessing on the soup, for one has not drunk a “Revi’it” of the beverage continuously. Similarly, if one sips hot tea or coffee, one should not recite an after-blessing on them, for one cannot drink a “Revi’it” of such hot beverages continuously.

שביתה בבתי הספר – הנהגת רבו של מרן זצ”ל

שאלה: האם מותר לעובדים במערכת החינוך, לפתוח בשביתה לשם שיפור תנאי העסקתם?

תשובה: בהלכה הקודמת ביארנו, שמותר לפועלים ועובדים העסוקים במקצוע מסויים, לתקן תקנות, או לפתוח בעיצומים, כדי לשפר את שכרם וכדומה. והבאנו את יסוד הדברים מתוך דברי חז”ל והפוסקים.

ועתה נבוא לדון לגבי עובדי מערכת החינוך, המורים והמורות, האם מותר להם לפי ההלכה לפתוח בשביתה או לא?

והחילוק בין כל העובדים במדינה, לבין עובדי מערכת החינוך, הוא ברור מאד, מאחר ובבתי הספר מלמדים את הילדים תורה ומצוות. והשבתת תלמוד תורה לשם העלאת שכר במציאות של היום, נראה שהדבר אסור מצד ההלכה.

ומרן רבינו עובדיה יוסף זצ”ל (בשו”ת יחוה דעת ח”ד עמוד רמז) הבא בהקשר לזה, את דברי רבותינו בגמרא (מסכת בבא בתרא דף כא.), “אמר רב יהודה אמר רב, ברם זכור לטוב אותו האיש, ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא נשתכחה תורה מישראל, שבתחלה מי שהיה לו אב, היה אביו מלמדו תורה, מי שאין לו אב לא היה לומד תורה, שנאמר ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם, וכו', התקינו שיהיו מושיבים מלמדי תינוקות בירושלים, שנאמר כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים, ועדיין מי שהיה לו אב, היה מעלה אותו לירושלים ומלמדו תורה, מי שאין לו אב לא היה עולה, ולא היה למד וכו', עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן שיהיו מושיבים מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר. וכן פסק הרמב”ם (בפרק ב מהלכות תלמוד תורה הלכה א) וכל הפוסקים. והמקור לזה במסכת שבת (קיט:): אמר רב המנונא, לא חרבה ירושלים אלא על שביטלו בה תינוקות של בית רבן. אמר רבי שמעון בן לקיש משום רבי יהודה נשיאה, אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן, שהוא הבל שאין בו חטא. ואין מבטלים תינוקות של בית רבן אפילו לבנין בית המקדש.

ואם כן השביתה בבתי הספר שיש בה ביטול תורה לתלמידים, היא חטא גדול, שאפילו אם נניח שהמורים צודקים בתביעות שכר שלהם, שאין משכורתם מבטאת את המאמץ והיגיעה שלהם, הרי סוף סוף אין השביתה חלילה על פת לחם, ואין כל הצדקה להפקיר את אלפי ילדי ישראל לחסדי הרחוב ולבטלם מתלמוד תורה, בגלל הטבת שכר ושיפור תנאי העבודה.

והוסיף מרן זצ”ל, כי באמת הדבר ידוע, שלאחר שביתה כזאת, גם כשיחזרו התלמידים לספסל הלימודים לא יוכלו לתת לבם ודעתם לתלמודם כראוי, לאחר שהתנתקו מן התורה זמן מסויים, וכמו שאמרו חז”ל בירושלמי ברכות (פרק ח' הלכה ה') יום תעזבני יומים אעזבך. ובפרט שלפי הנראה שביתה כזאת אינה ליום או יומים, אלא עלולה להימשך זמן רב, ואחריתה מי ישורנה, וביטול הלימודים זמן ארוך יביא בהכרח את התלמידים להתדרדרות מוסרית לרבבות ילדי ישראל, במיוחד בימים אלה שהאווירה ברחוב מורעלת, והרבה ילדות עושה והרבה חברים רעים עושים, ומה יעשה אותו הבן שלא יחטא.

וכן פסק הגאון רבי משה פיינשטיין זצ”ל בשו”ת אגרות משה (חושן משפט סימן נט), שנראה שאף על פי שבעיקר דין השביתה של הפועלים, אפשר למצוא להם סמוכים בש”ס ובפוסקים, אולם שביתת מורים מתלמוד תורה הוא חטא גדול, שהרי אין העולם מתקיים אלא בזכות הבל פיהם של תינוקות של בית רבן, לכן אסור למורים מצד הדין לשבות כדי להעלות שכרם, שהרי אסור לאדם לחטוא בשביל להרויח ממון ולהיטיב את מצב פרנסתו, ורק אם באמת אין לו למורה כדי מחייתו, וקשה עליו ללמד את התלמידים ביישוב הדעת, ונראה בבירור שאם ישבות יום או יומים יוסיפו לו על שכרו, אולי יש מקום להתיר לו לשבות, משום עת לעשות לה' הפרו תורתך, שעל ידי כך יועיל שיוכל ללמדם אחר כך כהוגן מבלי לדאוג על מקור נוסף לפרנסה. ומכל מקום גם בזה צריך ישוב הדעת גדול לאמוד הענין היטב ולשקול בפלס כל הפרטים הנוגעים לזה. וצריך להתרחק מזה עד כמה שאפשר. עד כאן דבריו.

ולפי זה, כתב מרן זצ”ל במציאות של היום, אין מקום להתיר למורים לשבות מללמד תורה לילדי ישראל. ולא תהיה כזאת בישראל. ואף על פי שעיקר מצות תלמוד תורה מוטלת על אבות התלמידים, מכל מקום המורים שיודעים ללמד תורה לתינוקות של בית רבן, ונעשו מומחים במקצוע לימוד התורה, גם עליהם מוטלת החובה ללמד את ילדי ישראל תורה, כמו שפסק הרמב”ם (בפרק א מהלכות תלמוד תורה) וזו לשונו: “מצוה על כל חכם וחכם מישראל ללמד את כל התלמידים תורה אף על פי שאינם בניו, שנאמר ושננתם לבניך, מפי השמועה למדו בניך אלו תלמידיך, שהתלמידים קרויים בנים, שנאמר ויצאו בני הנביאים”.

והרי הדבר ברור שאם שובתים המורים, התלמידים מתבטלים מתלמוד תורה, וכן בימי החופש הגדול, רובם ככולם מתבטלים מתלמוד תורה, ואין האבות מחזיקים אותם ללמדם בגלל טרדתם בפרנסת ביתם, חוץ מאחד מעיר ושנים ממשפחה החרדים לדבר ה' שלומדים אתם שעות מספר בכל יום. ולכן אין ספק שיש בזה איסור ביטול תורה אם ישבתו המורים.

לפיכך חובת כל המורים יראי ה' וחושבי שמו הנאמנים לתורתינו הקדושה, להתקומם כאיש אחד חברים נגד השבתת מערכת החינוך, הנוגדת את דעת התורה וההלכה, ויאבקו לשיפור מעמדם ושכרם בדרכים אחרות. ואם בכל זאת חס ושלום תפרוץ שביתה, ולא יוכלו להפר אותה, עליהם לעשות מאמץ עליון לאסוף את התלמידים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, או אפילו לבתיהם, בתקופת ימי השביתה, וללמדם דעת ומוסר השכל, צדק ומשפט ומישרים.

ובספרינו “אביר הרועים” (חלק א), הבאנו את דברי מרן זצ”ל, שסיפר על הרב שלימדו תורה בילדותו, הוא רבי שלמה עבו זצ”ל, שהיה אוסף את התלמידים לבית הכנסת גם בשבתות ובחגים, ומלמדם תורה בצורה נעימה, והיה מעניק לתלמידיו האהובים פרסים שרכש על חשבונו, על כל תשובה שהיו משיבים לו כהוגן. ומכל תלמידיו, לא נמצא אחד שלא המשיך אחר כך בלימודיו בישיבה, מרוב אהבתם לרבם זה, שהיה מלמדם תורה באהבה לשם שמים.

Striking in a School System and the Behavior of the Rabbi of Maran zt”l

Question: May individuals working in the educational system go on strike in order to improve their working conditions?

Answer: We have explained in the previous Halacha that it is permissible for workers in a certain trade to establish enactments and go on strike in order to have their wages raised and the like. We have brought sources for this law from the words of the Gemara and the Poskim.

We must now discuss the law regarding those who work in the education system, namely teachers. May they go on strike for the same reasons or not?

The distinction between workers in other professions and those who work in education is quite clear, since in schools and yeshivas, children are taught Torah and Mitzvot. It would seem that in today’s reality, halting Torah education by striking in order to receive higher wages is forbidden according to Halacha.

Maran Harav Ovadia Yosef Zt”l quotes (in his Responsa Yechave Da’at, Volume 4, page 247) a related Gemara (Baba Batra, 21a): “Rav Yehuda said in the name of Rav: This man, named Yehoshua ben Gamla, should be remembered for good, for without him the Torah would have been forgotten from the Jewish nation. Originally, whoever had a father would be taught Torah by his father and whoever did not have a father would not be taught Torah at all, as the verse states, ‘And you shall teach them to your sons to speak in them.’ The Sages enacted that teachers should be installed in Jerusalem, as the verse states, ‘For Torah shall come forth from Zion and the word of Hashem from Jerusalem.’ Still, however, whoever had a father would be brought to Jerusalem to learn Torah but whoever did not have a father would not come and would not learn. This was until Yehoshua ben Gamla came along and instituted that teachers were to be installed in every province and every city.” The Rambam (Chapter 2 of Hilchot Talmud Torah, Halacha 1) and all other Poskim rule likewise. The basis for this is also based on the Gemara in Masechet Shabbat (119b) which states: “Rav Hamnuna said: Jerusalem was destroyed only because they interrupted the Torah learning of young children. Rabbi Shimon ben Lakish said in the name of Rabbi Yehuda Nessiah: The world exists only in the merit of the breath of young children, for this breath contains no sins. Young children’s Torah learning is not even interrupted for the building of the Bet Hamikdash.”

Based on this, when school-teachers go on strike, this interrupts the Torah learning of the children and this is indeed a great sin. Even if the teachers are correct in their claim that their wages do not represent the amount of toil and effort they invest in their work, at the end of the day, they are not striking because they, G-d-forbid, lack bread to eat; there is therefore no justification for them to allow Jewish children to wander in the streets or rot at home by interrupting their Torah study in order to receive a raise or better working conditions.

Maran Zt”l adds that it is well-known that even when such a strike ends and the children return to school, they will not be able to focus on their studies like they used to after having being disconnected from Torah study for a while, as our Sages teach us in Talmud Yerushalmi Masechet Berachot (Chapter 8, Halacha 5), “If you leave me for one day, I shall leave you for two.” This is especially true since strikes of this nature do not last only a day or two; rather, they tend to last for a much longer period of time. Interrupting students’ Torah study for a prolonged amount of time will certainly lead to an ethical deterioration in countless Jewish children, especially nowadays when there is a poisonous atmosphere on the streets. A child can quite easily be persuaded to stray and, G-d-forbid, sin.

Indeed, Hagaon Harav Moshe Feinstein zt”l rules likewise in his Responsa Igrot Moshe (Choshen Mishpat, Chapter 59) where he writes that “Sources for striking can be found throughout the Talmud and Poskim, teachers going on strike and interrupting Torah study is a great sin, for the world only exists due to the merit of the breath of children’s Torah learning. It is therefore halachically forbidden to strike in order to receive higher salaries, for a person may not sin in order to earn money or improve his livelihood. Only if the teacher truly lacks basic sustenance and cannot teach the children with peace of mind and he sees that going on strike for a day or two will certainly cause his employers to raise his wages is there possibly room to allow him to strike because of the verse, “A time to do for Hashem, they have abolished your Torah,” meaning that by doing this he will be able to teach Jewish children in the future with peace of mind without having to worry about an additional source of income. Even this, however, requires careful scrutiny in order to ascertain all of the variables involved in one’s personal situation. One should stay as far away from this as much as possible.”

Based on these words and today’s reality, there is no room for teachers or rabbis to strike and interrupt the Torah study of Jewish children. Although the primary Mitzvah of teaching Torah rests on the fathers of the students, nevertheless, the teachers who know how to teach Jewish children Torah and have become experts in this field are also obligated to teach Torah to the children of the Jewish nation, as the Rambam states (Chapter 1 of Hilchot Talmud Torah): “It is a Mitzvah upon every Jewish scholar to teach all of the students Torah, even if they are not his children, as the verse states, ‘And you shall teach your sons’- about which the Oral Torah has expounded refers to one’s students who are likewise called ‘sons,’ as the verse states, ‘And the sons of the prophets went out.’”

It is quite clear that if the teachers strike, the students will not study Torah as is usually the case during the vacation months when the children are idle from Torah study and their fathers do not push them to learn since they are occupied with their jobs besides for a small handful of children who actually do learn some Torah for several hours a day. There is thus no doubt that the teachers striking will cause the sin of interruption of Torah study.

Therefore, all teachers and rabbis who fear Hashem and are loyal to his Torah must come together in agreement and ban striking against the educational system, for this is in opposition of our holy Torah and the guidelines of Halacha. They should find alternate means and tactics by which to negotiate higher wages and improved working conditions. If a strike occurs in any case, G-d-forbid, the teachers must exert superhuman effort in order to gather all of the students in synagogues and Houses of Study or even in their own houses in order to teach them Torah until the conclusion of the strike.

In the biography of Maran Zt”l’s earlier years, “Abir Ha’Ro’im” (Part I), the author quotes Maran Zt”l who recounts that the rabbi who taught him in his younger years, Rabbi Shlomo Abu zt”l, would gather the children to synagogues and Houses of Study even on Shabbatot and holidays and would teach them Torah in a pleasant and sweet manner and would shower his beloved students with prizes and gifts which he had purchased with his own money for every correct answer they would offer. There was not one of his students who did not continue his higher studies in the yeshiva system due to their intense love for their Rebbe who would teach them Torah lovingly and for sake of Heaven.

יבוש כביסה ביום השבת – מראית העין

שאלה: האם מותר לתלות בשבת כביסה שכובסה מערב שבת?

תשובה: במשנה במסכת שבת (דף קמו:) שנינו, מי שנשרו כליו במים (מי שנרטבו בגדיו במים) מהלך עמהם ואינו חושש, הגיע לחצר החיצונה, שוטחן  בחמה (מניח את הבגדים לייבוש בצורה שהם פרושים כנגד השמש), אבל לא כנגד העם. כלומר אסור לפרוש את הבגדים לייבוש במקום שרואים אותו בני אדם, כדי שלא יחשדוהו שכיבס בשבת. ומבואר אם כן במשנה, שאסור לתלות בשבת כביסה בצורה שנראה שהוא מייבש את הכביסה (כלומר, שהוא פורש את הכביסה שתתיבש) כדי שלא יבאו הרואים לחשוד בו שהוא כיבס את בגדיו בשבת, (זהו חשש “מראית העין”), אבל אם עושה כן בתוך ביתו, אין לחוש בזה למראית העין של הרואים שיטעו לחשוב שהוא כיבס בשבת.

ובגמרא (שם) אמר רב יהודה אמר שמואל, כל מקום שאסרו חכמים משום מראית העין, אפילו בחדרי חדרים אסור. כלומר, רב יהודה חולק על מה ששנינו שרק במקום שבני אדם רואים אותו אסור לשטוח את הכביסה לייבוש, משום שלדעת רב יהודה כל דבר שאסרוהו חכמים משום מראית העין, אפילו בחדרי חדרים אסרו לעשותו. ואם כן הוא הדין גם כן לענין איסור שטיחת הכביסה לייבוש, שלדברי רב יהודה יהיה אסור לעשות כן אפילו בחדרי חדרים.

והקשו בגמרא על דברי רב יהודה, שהרי במשנה מבואר בפירוש שכאשר האדם בתוך ביתו לא חששו חכמים למראית העין, ואם כן איך יוכל רב יהודה לחלוק על משנה מפורשת? ויישבו בגמרא את דברי רב יהודה, שהדבר תלוי במחלוקת תנאים, שכן שנינו בבריתא, “שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם, רבי אלעזר ורבי שמעון אוסרים”. נמצא שדברי רב יהודה הם כשיטת רבי אלעזר ורבי שמעון שאוסרים לשטוח את הכביסה אפילו בחדרי חדרים.

ולענין הלכה, רבינו נסים גאון פסק כמו ששנינו במשנה, שאין לאסור לשטוח כביסה אלא דוקא במקום שרואים אותו, אבל בתוך ביתו מותר. אולם הרא”ש והרי”ף והרמב”ם, כולם תפסו בשיטה אחת כדעת רבי אלעזר ורבי שמעון שכל דבר שאסרו חכמים משום מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור.

ולפיכך, לדעת רוב הראשונים, אסור לתלות בשבת כביסה לייבוש, כל שעושה כן בצורה שנראה שהוא מתכוין לייבוש הבגד, שמא יבואו הרואים לחשוד בו שכיבס את הבגד בשבת. וכן פסק מרן השלחן ערוך (בסימן שא), שכל דבר שאסרוהו חכמים משום מראית העין, אפילו בחדרי חדרים אסור. אולם כתב הגאון רבינו יוסף חיים, שאם תלה את הבגדים לייבוש מערב שבת, אינו חייב להוציא את הבגדים לפני שבת, שבזה לא גזרו כלל משום מראית העין.

ובאמת שבלאו הכי, בגד שהוא רטוב במים מחמת שנפל למים וכדומה, אסור לטלטל אותו (להזיז אותו) בשבת שמא יבא לסחטו, שיש בזה איסור מן התורה. ורק בגד שאינו רטוב אלא מעט, שאז אין דרך לסחטו, מותר לטלטלו בשבת. וכן בגדים שעליו (שהוא לבוש בהם), ואירע שנרטבו מחמת איזו סיבה, מותר להמשיך ללכת עמהם, שאין לחוש בזה שמא יבא לסחוט את בגדיו.

ולסיכום, אסור לתלות בגדים בצורה שנראית שהיא לצורך ייבושם בשבת. ובגד שהוא רטוב לגמרי, שדרך לסחוט אותו מן המים שספוגים בו, אסור לטלטלו בשבת, שמא יבא לסחוט ממנו את המים ויעבור על איסור תורה.

Drying Laundry on Shabbat

Question: May one hang up laundry that was washed on Erev Shabbat to dry on Shabbat?

Answer: The Mishnah (Shabbat 146b) states: “One whose clothing became wet on Shabbat may continue to wear them without concern. When he reaches the outer courtyard, he may spread out the garment to dry facing the sun but not facing the people.” This means that one may not hang up clothing to dry in a place where people see the clothing, for people may suspect that one laundered the clothing on Shabbat. Thus, the Mishnah rules that one may not spread out the garment in a way which appears that he is drying it in order for people not to suspect that one has laundered this garment on Shabbat. However, if one does so in one’s home, there is no need to be concerned about people seeing this and suspecting that he has laundered the garment on Shabbat.

The Gemara (ibid.) states: “Rav Yehuda said in the name of Shmuel: Any place where our Sages decreed as a result of people’s suspicion, this prohibition applies even in the privacy of an enclosed room in one’s home.” Thus, Rav Yehuda disagrees with the premise set forth by the Mishnah that it is only forbidden to hang up laundry to dry where people can see him but this is permissible if no one sees him, for whenever our Sages forbade something because of the concern that people would see this action and suspect the individual of sinning, it is forbidden to perform this action even in the privacy of one’s own home. If so, the same applies to the prohibition of spreading out clothing to dry on Shabbat and according to Rav Yehuda, this will be prohibited even in an enclosed room in one’s home, such as the bathroom and the like. The Gemara questions Rav Yehuda’s words from our Mishnah which states that although the Sages prohibited hanging up laundry on Shabbat because of the concern of people’s suspicion, this applies only in a place where people can see him but it will be permissible to do so in the privacy of one’s home! How then can Rav Yehuda contradict an explicit Mishnah? The Gemara then defends Rav Yehuda’s opinion, for this matter is subject to a Tannaic dispute, as the Baraita states, “One may spread the garment to dry facing the sun, but not facing the people. However, Rabbi Elazar and Rabbi Shimon prohibit even this.” Thus, Rav Yehuda follows the opinion of Rabbi Elazar and Rabbi Shimon who prohibit hanging the laundry to dry even in an enclosed room in one’s home.

Halachically speaking, Rabbeinu Nissim Gaon rules in accordance with the Mishnah that only spreading the clothing to dry where people see the individual is prohibited; however, doing so within one’s home is permissible. Nevertheless, the Rif, Rambam, and Rosh all rule in accordance with Rabbi Elazar and Rabbi Shimon that anything forbidden by our Sages out of concern for suspicion is forbidden even in the privacy of one’s home.

 It is therefore forbidden to hang clothing on Shabbat as long as one is doing so in a way which seems that one is doing so in order to dry the garment lest other suspect one of laundering on Shabbat. This is prohibited even if the garment is dry, for some may suspect that the garment became slightly soiled and one laundered it or people may think that the garment was wet. Indeed, Maran Ha’Shulchan Aruch (Chapter 301) rules that anything prohibited by our Sages out of concern for suspicion is forbidden even in an enclosed room where no one can see. Nevertheless, Rabbeinu Yosef Haim of Baghdad rules that if one hung up laundry to dry on Erev Shabbat, one need not remove the laundry before the onset of Shabbat, for our Sages did not decree upon this matter at all as a result of people’s suspicion.

Besides for the above, one may not move a completely wet garment on Shabbat lest one come to wring it out, which is a Torah prohibition. Only a garment which is only partially wet may be moved on Shabbat, for it is uncommon to squeeze such a garment. Similarly, if a garment one is wearing becomes wet on Shabbat, one need not remove it, for there is no concern that one will wring it out.

Summary: One may not hang up clothes on Shabbat in a manner in which it is apparent that one intends to dry them. This prohibition applies to laundered clothing or clothing which has become wet in any other manner. One may not be lenient to hang clothing even in the bathroom of one’s home. A completely soaked garment which is usually wrung out may not be moved on Shabbat lest one wring it out and transgress a Torah prohibition by doing so.

נטילת ידיים אחר שעשה צרכיו

ברכת “אשר יצר” תקנוה רבותינו לאמרה אחר שעשה אדם את צרכיו, שאחר שנוטל את ידיו, מברך ברכת אשר יצר, שענינה שבח לה' יתברך על תיקון גוף האדם. וברכה זו מודפסת בכל הסידורים בתחילת ברכות השחר.

ומרן הרב חיד”א בספרו מחזיק ברכה (סק”ו) דחה את הראיה שהביאו מדברי הזהר הקדוש, וכתב שדברי הזהר לא נאמרו אלא לגבי נטילת ידים שחרית, אבל נטילה זו אחרי שעשה אדם את צרכיו, אינה אלא ברחיצת הידים בלבד. אלא שסיים מרן החיד”א, “וחזינן לרבנן קשישאי (וראינו לרבותינו הזקנים) שרחצו שלש פעמים”. וכן דעת השל”ה הקדוש, שאף נטילה זו דינה בשלש פעמים.

ומכל מקום להלכה אנו נוקטים כדברי מרן השלחן ערוך, שאין חיוב בזה, ודי ברחיצת ידים מן הברז פעם אחת. ומכל מקום המחמיר ליטול את ידיו שלש פעמים, כפי שכתבו כמה מגדולי הפוסקים, תבא עליו ברכה. וכן נהג מרן רבינו עובדיה יוסף זצ”ל, שהיה נוטל ידיו שלש פעמים כדין נטילת ידים בשחרית.

כתב בספר “אליה רבה” בשם מהר”ח הכהן, שאף על פי שיש ליטול ידיו שלש פעמים לאחר שעשה צרכיו, מכל מקום אין צורך ליטול דוקא מתוך “כלי” כפי שיש בזה חיוב בנטילת ידים לסעודה, אלא רשאי לרחוץ ידיו שלש פעמים ודי בכך. וכן משמע מדברי רבינו יוסף חיים בספר בן איש חי (ויצא אות ה). וזהו אף לדברי מרן החיד”א שהזכרנו. (אף על פי שהוא לא כתב לחלק בזה).

ובזמנינו יש שכתבו שיש ענין להחמיר גם בנטילה זו ליטול מתוך כלי דוקא, וניסו להביא ראיות לדבריהם. אולם באמת שאין ממש בדבריהם, ואין בדבר חסידות כל כך. (ראה בשו”ת שמע שלמה ח”ב סי' א). גם הגאון רבי מצליח מאזוז הי”ד, היה נוהג שלא לדקדק ליטול ידיו מתוך כלי, אלא רוחץ ידיו שלש פעמים ותו לא מתחת לברז המים. וכן כתב הגאון הראש”ל שליט”א בספר ילקוט יוסף, וכן כתב הגאון רבי דוד יוסף שליט”א בספר הלכה ברורה (עמ' קכז). וכן ראינו בעינינו, שמרן רבינו עובדיה יוסף זצ”ל, יוסף צדיקא, לא היה מדקדק ליטול ידיו מתוך כלי, אלא היה רוחץ ידיו לסירוגין שלוש פעמים בכל יד מהברז. גם שמענו שכן היה מנהג הגאון רבי שלום הכהן זצ”ל ראש ישיבת פורת יוסף, שאף על פי שנטל ידיו שלש פעמים, מכל מקום לא היה מדקדק ליטול מתוך כלי.

ולסיכום: מעיקר הדין די ברחיצת הידים מתוך הברז פעם אחת (בתנאי שיהיה במים שיעור רביעית, כלומר כשמונים מיליליטר מים). וממדת חסידות רבים נוהגים ליטול ידיהם שלש פעמים מן הברז או מן הכלי.

Netilat Yadayim After Using the Restroom

The “Asher Yatzar” blessing was enacted by our Sages to be recited after one uses the facilities. After one washes one’s hands, one recites this blessing which is meant as praise to Hashem regarding the creation of the human body. This blessing is printed in all Siddurim at the beginning of the morning blessings.

Washing Three Times
According to the letter of the law, one need not wash one’s hands three times from a vessel the way one would in the morning upon awakening; rather, a regular handwashing is sufficient. This can indeed be inferred from the words of Maran Ha’Shulchan Aruch. However, some are of the opinion that this handwashing must also be performed three times and they bring a proof to their opinion from the holy Zohar.

On the other hand, Maran Ha’Chida in his Machazik Beracha (Subsection 6) rebuffs this proof by saying that the Zohar is referring to the morning handwashing whereas a regular handwashing is sufficient after using the restroom. He concludes, however, that “we have seen elderly sages who have washed their hands three times.” The saintly Shelah rules likewise that this handwashing must be done three times.

Nevertheless, halachically speaking, we follow the ruling of Maran Ha’Shulchan Aruch that there is no obligation to do so; rather, washing one’s hands once from the faucet is sufficient. One who is stringent and washes his hands three times is certainly praiseworthy. This is indeed the custom of Maran zt”l who washes his hands three times similar to the morning handwashing.

Washing Using a Vessel
The Eliyah Rabba writes in the name of Rabbeinu Chaim Ha’Kohen that although one should wash his hands three times, it is nonetheless unnecessary to wash them specifically using a vessel; rather, one may just wash one’s hands (in the regular manner) three times and this is sufficient. This can also be inferred from the words of Rabbeinu Yosef Haim in his Ben Ish Hai (Vayetze, Section 5). This would also apply according to the aforementioned opinion of Maran Ha’Chida (although he does not write this distinction specifically).

Hagaon Harav Shlomo Amar Shlit”a (Sephardic Chief Rabbi of Jerusalem and former Rishon Le’Zion) writes in his Responsa Shema Shlomo (Volume 2, Chapter 1) that it is worthy to act stringently and use a vessel for this hand-washing as well. Nevertheless, many of the greatest Poskim of the generation disagree with his position. Indeed, Hagaon Harav Meir Mazuz Shlit”a testifies that the custom of his holy father Hagaon Harav Matzliach Mazuz zt”l was not to be meticulous to wash his hands using a vessel; rather, he would just wash his hands three times and that was sufficient for him. Similarly, Hagaon Harav David Yosef Shlit”a writes in his Halacha Berura (Page 127) that he has seen how Maran zt”l was not be meticulous to wash his hands specifically using a vessel. We have also heard that this is the custom of Hagaon Harav Shalom Cohen zt”l, Rosh Yeshivat Porat Yosef, that although he washes his hands three times, nevertheless, he is not careful to do so using a vessel.

Conclusion: It is sufficient for one to wash his hands from the faucet once (as long as the water used amounts to a Revi’it which is approximately 2.7 ounces) and many have the pious custom to wash their hands three times from the faucet. Some say that as an added measure of piety, one should wash specifically using a vessel.