היום הוא יום צום גדליה. 

“המלך הקדוש”

ואם חתם “האל הקדוש” ותוך כדי דיבור נזכר שטעה (דהיינו מיד בסיום הברכה תוך כדי שיעור זמן אמירת “שלום עליך רבי” שם לב לכך שטעה), ומיד תיקן ואמר “המלך הקדוש”, יצא ידי חובה, ואינו חוזר לראש התפילה.

וכן הדין לעניין אמירת “המלך המשפט”, שאם טעה וחתם כדרכו בכל השנה, ונזכר מיד ותיקן לומר “המלך המשפט” יצא ידי חובה.

אלא שלענין ברכת “המלך המשפט”, אם טעה ואמר “מלך אוהב צדקה ומשפט”, ולא תיקן מיד לומר “המלך המשפט”, מכל מקום אינו חוזר לראש התפילה, אלא לברכת “השיבה”, וממשיך משם והלאה על הסדר. ורק אם נזכר שטעה ואמר “מלך אוהב צדקה ומשפט” לאחר שסיים תפילתו, חוזר לראש התפילה. וסיום התפילה לענין זה, היינו שסיים את אמירת “יהיו לרצון” שאחר “אלוקי נצור”.

ומנהג האשכנזים שאינו חוזר כלל כשטעה בברכת המלך המשפט, בין אם נזכר באמצע תפילתו, ובין אם נזכר אחר התפילה. וגם ספרדי שטעה בברכת המלך המשפט, כשחוזר להתפלל, טוב שיתנה ויאמר: “אם אני חייב לחזור ולהתפלל, הריני חוזר ומתפלל תפילה זו לתפילת חובה, ואם אינני חייב לחזור הריני חוזר ומתפלל תפילה זו לתפילת נדבה”.

Today is the Fast of Gedaliah. 

The Gemara (Berachot 12b) states: “Rabba bar Hinena said in the name of Rav: Throughout the entire year, one recites the blessings of ‘Ha’el Ha’Kadosh’ and ‘Melech Ohev Tzedakah U’Mishpat’ besides for the ten days from Rosh Hashanah until Yom Kippur when one recites ‘Ha’Melech Ha’Kadosh’ and ‘Ha’Melech Ha’Mishpat’.” This means that during the Ten Days of Repentance, the conclusion of these respective blessings are to be recited as “Ha’Melech Ha’Kadosh” and “Ha’Melech Ha’Mishpat”. Rashi explains that “Ha’Melech Ha’Kadosh” refers to the fact that Hashem shows his kingdom by judging the world, meaning that Hashem’s behaves during these days with a more tangible aura of sovereignty by sitting and passing judgment upon his creations and for this reason, we must mention “Ha’Melech Ha’Kadosh” in our prayers.

If one is reciting the Amida prayer and in the middle of the Amida, one becomes unsure whether one has recited “Ha’Melech Ha’Kadosh” or “Ha’el Ha’Kadosh”, according to Maran Rabbeinu Ovadia Yosef zt”l, one must assume that one concluded this blessing as one is accustomed to throughout the rest of the year, i.e. “Ha’el Ha’Kadosh”, and one must return to the beginning of the Amida prayer.

If one concluded the blessing by saying “Ha’el Ha’Kadosh” and realized one’s mistake within the time it takes to say the words “Shalom Alecha Rebbe” (approximately one second) immediately corrected one’s error by reciting “Ha’Melech Ha’Kadosh”, one has fulfilled his obligation and need not return to the beginning of the Amida prayer.

The same applies to reciting “Ha’Melech Ha’Mishpat” in that if one mistakenly concluded by reciting “Melech Ohev Tzedaka U’Mishpat” and has corrected this mistake immediately by reciting “Ha’Melech Ha’Mishpat”, one fulfills his obligation.

Even so, regarding “Ha’Melech Ha’Mishpat”, if one recited “Melech Ohev Tzedakah U’Mishpat” and did not correct this mistake by reciting “Ha’Melech Ha’Mishpat”, nevertheless, one does not return to the beginning of the Amida prayer; rather, one returns to the beginning of the “Hashiva” blessing and continues from there in order. Only when one realizes that one has recited “Melech Ohev Tzedakah U’Mishpat” after having finished one’s prayer must one return to the beginning of the Amida and repeat one’s prayer. Concluding the Amida prayer regarding this law refers to reciting the second “Yihyu Le’Ratzon” verse at the end of “Elokai Netzor”.

The Ashkenazi custom is that one does not return at all when one errs regarding “Ha’Melech Ha’Mishpat” whether one realizes one’s mistake in the middle of the Amida prayer or at the end. Even a Sephardic Jew who made a mistake regarding “Ha’Melech Ha’Mishpat” should preferably stipulate before beginning to pray, as follows: “If I am obligated to repeat the Amida prayer, I am reciting the following prayer as a mandatory prayer and if I am not obligated to, the following prayer is hereby voluntary.”

During the entire Ten Days of Repentance, it is customary to add the verses of “Zochrenu Le’Chaim”, “Mi Chamocha”, “U’chtov Le’Chaim Tovim”, and “Uv’Sefer Chaim” into the Amida as is printed in all Siddurim. If one forgot to insert “Zochrenu Le’Chaim” and then remembers this in the “Shema Kolenu” blessing, one may insert this verse into this blessing before reciting the words “Ki Ata Shome’a,” for one may request one’s personal needs in the “Shema Kolenu” blessing and “Zochrenu Le’Chaim” is considered a personal need. Nevertheless, one may not add the “Mi Chamocha” verse there because this is merely a praise offered to Hashem as opposed to an actual request.

“אשרי העם יודעי תרועה“

מובא
במדרש רבה (פר' אמור פר' כט אות ד), על הפסוק “אשר העם יודעי תרועה”,
אמר רבי יאשיה, וכי אין אומות העולם יודעים להריע? כמה קרנות יש להם, כמה חצוצרות
יש להם? אלא, “העם יודעי תרועה”, אלו ישראל, שהם יודעים ומכירים לרצות
את בוראם בתרועה. והוא עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים, ומתמלא ברחמים על עמו
ישראל. וזהו שנאמר “אשר העם יודעי תרועה”, כלומר, מכירים ויודעים את
סגולתה ומעלתה וישובו אל ה'.

וסיפר הגאון רבינו עזרא עטיה זצ”ל, ראש ישיבת פורת
יוסף, כי הגאון רבי שלמה לניאדו, בעל שו”ת בית דינו של שלמה, שהיה רבה של
חלב, היא ארם צובא, היה נוהג בראש השנה לעבור לפני התיבה כשליח צבור, כי ניחון
בקול ערב, נעים זמירות ישראל, וגם היה תוקע בשופר. וכן היה נוהג מידי שנה בשנה.
כשהגיע הרב לזקנה ושיבה, הודיע לפרנסי הקהל שבאו לביתו לבקרו בשבת שלפני ראש השנה,
שנבצר ממנו השנה להיות שליח צבור ותוקע, מפני מצב בריאותו. נענו הפרנסים ואמרו,
אולי יואיל רבינו לומר לבנו הגאון רבי אפרים (בעל שו”ת דגל מחנה אפרים) שהוא
יעבור לפני התיבה ויתקע בשופר. כששמע כן בנו רבי אפרים, בא לפני מר אביו ואמר לו,
אבא, אני מוכן למלא את
מקומך השנה, נענה הגאון לדבריו ובירך אותו בהצלחה. וכן היה.

בראש השנה הלך רבי אפרים לבית הכנסת, ועבר לפני התיבה, וכשעמד לתקוע, נתבלבל קצת בתקיעות ותיכף ומיד תיקן כדת.
ובבוא ראשי הקהל אל הרב בעל בית דינו של שלמה, לבקרו לנשק ידיו כנהוג, שאל אותם,
איך היו התפילות, השיבו בשבח התפלות הנפלאות שהתפלל רבי אפרים כשליח צבור. ושאל, איך היו התקיעות, ועל זה השיבו בשפה רפה, והרגיש שלא היו
תקינות כל כך. תיכף
ומיד קרא לרבי אפרים, ושאלו על כך, השיבו רבי אפרים, כי היה קורא “יהי
רצון” שלפני התקיעות, ואמר “ושלח מלאכיך הקדושים הממונים על התקיעות“, והנה תיכף ראה שבא המלאך הממונה על ידו,
ויעף אליו אחד מן השרפים והתייצב לימינו, לזאת היה חרד מפניו ונתבלבל. שחק בעל
הבית דינו של שלמה, ואמר לו, הנה אתה הזמנת אותו ותירא מפניו. ועל כגון זה נאמר, אשר העם יודעי תרועה.

אכן לנו הדלים, לפחות נכוין לשוב בתשובה, וכמו שאמרו במדרש
תהלים, “תקעו בחודש שופר”, חדשו ושפרו מעשיכם על ידי השופר. כי השופר,
רומז גם על השופר שבזמן מתן תורה, כמו שכתוב בו “ויהי קול השופר הולך וחזק
מאד”, ולכן אסור להשיח (לדבר) בשעת תקיעות השופר, כי על אותה שעה כתוב במדרש (פר' יתרו סוף פר' כט), שהיה כל העולם שקט, חמור לא נער, סוס לא צנף, צפור לא
צפצף, מלאכים לא עפו, שרפים לא אמרו קדוש, וקול השופר נשמע מסוף העולם ועד סופו.
ולכן אין להשיח או להשתעל ברצון, וצריך לשבת דומיה בעת התקיעות לקיים מצות עשה
לשמוע קול שופר. קחו עמכם דברים ושובו אל ה', אשרי העם יודעי תרועה ומכירים בה
לשוב בתשובה

“Fortunate is the Nation which knows the Shofar
Blasts”

The Midrash Rabba (Parashat Emor Chapter 29, Section 4) states regarding
the verse, “Fortunate is the nation which knows the Shofar blasts”: “Rabbi
Yoshiya said: ‘Do the nations of the world not know how to blow? They have so
many horns and so many trumpets! Rather, ‘The nation which knows the Shofar
blasts,’ refers to the Jewish nation which knows how to appease their G-d with
Shofar blasts. He (Hashem) then arises from the throne of judgment and sits on
the throne of mercy and becomes filled with compassion for the Jewish nation.’”
This is what is meant by the verse, “Fortunate is the nation which knows the
Shofar blasts,” meaning the people who know the auspicious meaning and
importance of the Shofar blasts and use them to return to Hashem.

Hagaon Harav Ezra Attia zt”l, late Rosh Yeshiva of Porat Yosef, recounts how Hagaon
Harav Shlomo Laniado zt”l, author of the Responsa Bet Dino Shel Shlomo and Chief
Rabbi of Aleppo, Syria, would serve as Chazzan on Rosh Hashanah since he was
blessed with a pleasant and melodious voice in addition to serving as the
Shofar blower. He would customarily do so every year. When the rabbi grew older
though, he notified the respected community activists that came to visit his
home on the Shabbat preceding Rosh Hashanah that due to the current status of
his health, he would be unable to serve as Chazzan and Shofar blower during the
coming Rosh Hashanah. The community activists replied by asking if the rabbi
would request that his son, Hagaon Harav Efraim (author of Responsa Degel
Machaneh Efraim), serve as the Chazzan and Shofar blower instead. When his son,
Harav Efraim, heard of this, he came before his father and told him that he
agreed to fill his father’s place this year. His father gave him his blessing
and so it came to be.

On Rosh Hashanah, Harav Efraim went to the synagogue and served as Chazzan but
when he began to blow the Shofar, he erred slightly in the order of blasts, but
immediately corrected himself as prescribed by Halacha. Upon arriving at the
home of his father, Harav Shlomo, in order to visit him and kiss his hand as
was customary, the leaders of the community were asked how the prayer services went
to which they replied that the services conducted by Harav Efraim were truly
amazing. When asked how the Shofar blowing went, they replied half-heartedly
and the rabbi understood that it did not go so well. He immediately summoned
his son, Harav Efraim, and inquired about this matter. His son replied, “While
reciting the ‘Yehi Ratzon’ text prior to the Shofar blowing, I said, ‘Send [me]
your holy angels who are appointed over the Shofar blasts.’ I immediately saw
one of the fiery angels fly towards me and stand on my right side! I became
frightened and this caused me to become confused.” His father then chuckled and
told him, “You invited him and then you were afraid of him?!” About such an
incident does the verse state, “Fortunate is the nation which knows the Shofar
blasts!”

However, regarding us ordinary people, we should, at the very least, have in
mind to repent, as the Midrash Tehillim states regarding the verse, “Blow the
Shofar on the [new] month”: “Renew and better your deeds through the Shofar.”
The Shofar represents the Shofar that was blown during the giving of the Torah,
as the verse states, “And the sound of the Shofar became [progressively] much
stronger.” Thus, one may not converse during the blowing of the Shofar, for
regarding this time, the Midrash (Parashat Yitro, end of Chapter 29) states,
“The entire world was silent; no horses neighed, no donkeys brayed, no birds
chirped, no angles flew, no fiery angels recited ‘Kadosh,’ and the sound of the
Shofar could be heard from one end of the world to the other.” Therefore, one
should not speak or cough willingly; one should sit silently during the Shofar
blowing and have in mind to fulfill the positive Torah commandment to hear the
sound of the Shofar. Take these words with you and use them to return to Hashem
while utilizing the sound of the Shofar for this purpose

תקיעת שופר

מצות עשה מן
התורה לשמוע תרועת השופר ביום ראש השנה, שנאמר “יום תרועה יהיה לכם”.
ואסור לדבר בין התקיעות, וכל שכן בזמן התקיעות עצמם, ונחלקו הפוסקים אם יש לומר
וידוי בין התקיעות, (כפי שמודפס בהרבה מחזורים.) או שאסור לומר וידוי בין התקיעות,
ודעת מרן הרב עובדיה יוסף שליט”א, שאסור לומר וידוי בין התקיעות, ושאף מי
שנהג כן, צריך לבטל מנהגו, שנכנס לחשש ברכה לבטלה, ולספק אם חייב לחזור שוב ולברך
על התקיעות, ומכל מקום, אם רוצה להרהר הוידוי בליבו בלבד, רשאי לעשות כן בין
התקיעות, אבל בשעת התקיעות עצמם ידום ויקשיב היטב לקול השופר.

נשים פטורות
ממצות שופר, שהרי היא מצות עשה שהזמן גרמא, וכל מצוות עשה שהזמן גרמן נשים פטורות,
כמו שביארנו בכמה הזדמנויות. ומכל מקום נהגו הנשים להחמיר על עצמן ולבוא לבית
הכנסת לשמוע תקיעת שופר, ואשה שלא היה באפשרותה לבוא לבית הכנסת, יכולה לשמוע
תקיעת שופר בבית, (או בבית הכנסת בשעות הצהריים כפי שמקובל בכמה מקומות). ואין
לברך על תקיעת שופר כשתוקע עבור נשים, משום שנשים אינם מברכות על מצות עשה שהזמן
גרמא. ויש נשים מעדות אשכנז שנוהגות לברך לעצמן על תקיעת שופר, ויש להן על מה
שיסמוכו. ומכל מקום אין לתוקע עצמו לברך עבור נשים גם למנהג זה.

כל היום כשר
למצות שופר, מהנץ החמה ועד לשקיעתה, ולכן הבא לתקוע לנשים, רשאי לתקוע כל היום
כולו עד שקיעת החמה.

כלל גדול
בידינו, כי מצות צריכות כוונה, וכפי שביארנו בהלכה מיוחדת.
ועל
כן, השומע קול שופר בראש השנה, צריך שישים לבו, לכוין שבשמיעת קול השופר הוא מקיים
את מצות השופר

Blowing the Shofar on Rosh Hashanah

It is a positive Torah
commandment to hear the Shofar blasts on the day of Rosh Hashanah, as the verse
states, “It shall be a day of [Shofar] blasts for you.” One may not speak
between the various sets of Shofar blasts and certainly not during the blasts
themselves. The Poskim disagree regarding whether or not it is permissible to
recite the order of confession (which is printed in most Rosh Hashanah prayer
books). Maran Harav Ovadia Yosef Shlit”a rules that one may not recite this
confessional between the sets of the Shofar blasts, for this causes one to
enter the realm of a blessing in vain and it is doubtful whether or not one
must recite the blessing on the Shofar blasts again; even if one has
customarily recited this confessional prayer in the past, one must discontinue
this custom at once. Nevertheless, if one would like to read this confessional
prayer with his eyes only and ponder it in his heart, this is indeed
permissible between the sets of blasts; however, during the time the Shofar
blasts are actually being sounded, one must sit silently and listen to the
Shofar blasts carefully.

Women are exempt from hearing the Shofar blasts since this is positive,
time-bound Mitzvah and women are exempt from such Mitzvot as we have discussed
on several occasions. Nevertheless, it is customary that women act stringently
and come to the synagogue to hear the Shofar blasts. If a woman did not have
the opportunity to come to the synagogue may indeed hear the Shofar blasts at
home (or later on in the synagogue during the afternoon hours of Rosh Hashanah,
as has become the prevalent custom in many synagogues). When one blows the
Shofar for women, one may not recite the “Lishmo’a Kol Shofar” blessing since
women are exempt from such positive, time-bound Mitzvot. There are some
Ashkenazi women who customarily recite the blessing on the Shofar for
themselves and they indeed have on whom to rely. Nonetheless, the one blowing
the Shofar should not recite a blessing when blowing for women, even according
to this view.

The Mitzvah of hearing Shofar blasts may be fulfilled the entire day of Rosh
Hashanah, from sunrise until sunset. Therefore, if one would like to blow the
Shofar for women, he may do so all day, until sunset.

We have a great rule that “Mitzvot require intention”, as we have discussed in
a special Halacha. Thus, before hearing the Shofar blasts on Rosh Hashanah, one
must pay attention and have in mind to fulfill the positive Torah commandment
of hearing the Shofar blasts when hearing the Shofar

לדוד ה' אורי וישעי

שאלה: בבית הכנסת שלנו הנהיגו לומר בכל יום מימי חודש אלול את המזמור “לדוד ה' אורי וישעי” לאחר תפלת שחרית. ויש טוענים שזהו מנהג האשכנזים, אבל הספרדים לא נהגו כן. כיצד באמת נכון לנהוג?

כתב בספר מטה אפרים (סימן תקפא), “נוהגים במדינות אלו, לומר בכל יום מראש חודש אלול עד יום הכפורים, אחר גמר התפלה, בוקר וערב, את המזמור לדוד ה' אורי וישעי, ומנהגינו לאומרו עד יום שמיני עצרת”.  וכן הובא עוד בדברי הפוסקים, בשם סידור רבינו האר”י, שיש לומר את המזמור “לדוד ה' אורי וישעי” בכל יום עד ליום שמחת תורה. וכתב שם, שהאומר מזמור זה מראש חודש אלול ואילך, מובטח לו שיוציא ימיו ושנותיו בטוב ובנעימים, ובמשפטו יצא זכאי לחיים טובים ולשלום.

ואף על פי שמנהג זה נהגו בו בעיקר האשכנזים, מכל מקום גם הגאון מרן החיד”א בספר עבודת הקודש (בסוף סנסן ליאיר) כתב שיש לומר את המזמור “לדוד ה' אורי וישעי” עד מוצאי יום הכפורים, וכן יש לאומרו ביום הושענא רבה. וכתב שכן המנהג בעיר הקודש חברון.

והרה”ג רבי יעקב רקח בספר שערי תפלה כתב בשם הגאון מהר”ח הכהן בספר שערי רחמים, שכל האומר את המזמור הזה מראש חודש אלול עד שמחת תורה, אפילו אם נגזרה עליו חס ושלום גזרה רעה, יכולה אמירתו לבטלה, ומבטלים מעליו כל גזרות קשות ורעות, ומעביר מעליו כל המקטרגים והמשטינים.

לכן, מה שהנהיגו בכמה בתי כנסת לומר את המזמור “לדוד ה' אורי וישעי” בימים אלה, הוא מנהג יפה, ואף על פי שאין לנהוג כן בתורת חיוב, מכל מקום הוא מנהג נכון ויש לו יסוד בהררי קודש.

וכתב בשו”ת שבט הלוי חלק עשירי (סימן סז), שאומרים את המזמור עד ליום הושענא רבה, ובחוץ לארץ אומרים אותו גם ביום שמיני עצרת.

אמנם עיקר התועלת הנמשכת לאדם בימים הללו ובכל ימות השנה, אינה מכח מעשים יחידים, יהי כוחם גדול ככל שיהיה, כי עיקר תכלית הימים הללו, היא שיעורר האדם את עצמו לחזור בתשובה שלימה, ובפרט בעת אמירת הסליחות, כי חובה קדושה מוטלת על כל אדם, לתת אל לבו לפשפש במעשיו ולחזור בתשובה שלמה, ולהוסיף מצוות ומעשים טובים בהתקרבו ליום הדין, שאז שוקלים את הזכויות והחובות של כל אדם. (עיין חזון עובדיה עמוד כג והלאה). ונזכה לחזור בתשובה שלימה, ותקובל תפילותינו ברצון.

“Le’David Hashem Ori Ve’Yish’ee”

Question: In our synagogue, the custom is to recite the Psalm “Le’David Hashem Ori Ve’Yish’ee” every day of the month of Elul. Some claim that this is an Ashkenazi custom and that this is not the Sephardic custom. What is the correct way to proceed?

The Sefer Mateh Efraim (Chapter 581) writes: “It is customary in our countries to recite the Psalm ‘Le’David Hashem Ori Ve’Yish’ee’ after prayer services both morning and night from Rosh Chodesh Elul until Yom Kippur. Our custom is to continue reciting this Psalm until Shemini Atzeret.” Indeed, several other Poskim quote the Siddur of the saintly Ari z”l which states that it is customary to recite the Psalm “Le’David Hashem Ori Ve’Yish’ee” every day until Simchat Torah. It further states there that one who recites this Psalm from Rosh Chodesh Elul and on is guaranteed to live out his days and years pleasantly and his judgment will emerge favorably for a good life and peace.

Although this is primarily an Ashkenazi custom, nevertheless, Maran Ha’Chida quotes this custom as well in his Sefer Avodat Ha’Kodesh (end of Sansan Le’Yair) and writes that one should recite this Psalm until Motza’ei Yom Kippur as well as on the day of Hosha’ana Rabba. He writes that this was the prevalent custom in the holy city of Hebron.

Hagaon Harav Yaakov Rakach writes in his Sefer Sha’are Tefillah in the name of Hagaon Rabbeinu Chaim Ha’Kohen in his Sefer Sha’are Rachamim that whoever recites this Psalm from Rosh Chodesh Elul until Simchat Torah shall merit that even if a harsh judgment was decreed upon an individual, the recitation of this Psalm has the power to annul the harsh decree and to remove all Heavenly prosecution from one’s self.

Thus, the custom that some congregations have adapted to recite the Psalm of “Le’David Hashem Ori Ve’Yish’ee” during this period is indeed a fine custom. Although this should not be misconstrued as an obligatory recitation, it is nevertheless a correct and worthy custom which has holy roots.

The Responsa Shevet Ha’Levi (Volume 10, Chapter 67) states that this Psalm is recited until the day of Hosha’ana Rabba and outside of Israel, it is recited on the day of Shemini Atzeret as well.

Nevertheless, we should point out that the primary benefit one can achieve during these days and throughout the year is not through these actions alone, as great as they may be. Rather, the main purpose of these days is for one to repent fully before Hashem, especially while reciting the Selichot, for the main focus during this period is complete repentance and increasing one’s good deeds as we get closer to the Day of Judgment when one’s merits and faults are weighed against one another. (See Chazon Ovadia-Yamim Nora’im, page 23 and on.) May Hashem accept our repentance willingly.

כוחה של תפילה

רבותינו במסכת ברכות (כט:) ביארו מה שאמר התנא, “אל תעש תפילתך קבע”, רבי אושעיא אומר, “כל שתפלתו דומה עליו כמשאוי”, (כלומר, חוק קבוע הוא לו להתפלל, וצריך הוא בעל כרחו לעשות כן כדי לצאת ידי חובתו), הוא הנקרא “עושה תפלתו קבע”. ואילו חכמים אומרים, “כל שאינו אומרה בלשון תחנונים”. כלומר, סגנון התפלה צריך שיהיה בדרך תחנונים לפני ה' יתברך, בהכנעה ובלב שלם. וכדברי חכמים פסק הרמב”ם (בפ”ד מהלכות תפילה הט”ז).

ובגמרא במסכת סוטה (ה.) אמרו, אין תפילתו של אדם נשמעת אלא אם כן שם לבו כבשר, (שהוא רך, ולא כאבן שהיא קשה), כלומר שיתפלל בהכנעה.

ובודאי בימים הללו, ימי חודש אלול, שהשם יתברך מצפה יותר לתפלותיהם של ישראל, חובה עלינו להתעורר בתפלה, איש לפי מהללו, ולקוות לה' יתברך שימלא כל משאלות לבנו לטובה לעבודתו.

ומעשה שאירע לפני כחמש שנים, באברך ובת סמינר (מיוצאי צפון אפריקה), שנישאו כדת משה וישראל לפני כמה שנים. ומיום ליום ומחודש לחודש, התברר כי קיימת אצלם בעיה רצינית, שבגללה לא זכו להפקד בפרי בטן. בצר להם, התפללו לפני ה' יתברך שיושיעם, גם פנו לרופאים, אולי ימצאו תקוה.

והנה לילה אחד, ביום חמישי בלילה (ליל יום שישי), ישן האברך על מטתו, והנה חלום. ובחלומו הוא רואה, כאילו הוא יושב בחדרו של החסיד המקובל רבי ישראל אביחצירא (הבאבא סאלי) זצ”ל. והנה פונה אליו הרב ואומר לו, מה תבקש? השיב לו האברך, אני מבקש לזכות לילדים. השיב לו רבי ישראל, טוב, יהיו לך ילדים. קם האברך, ויצא מחדרו של הרב, והנה בכניסה, הוא רואה את אביו יושב יחד עם ראש הישיבה בה למד בבחרותו, ושניהם יושבים וספרי תהלים בידיהם. ויקץ והנה חלום.

בבוקר, טילפן האברך לאמו, וסיפר לה את כל דבר החלום. אמרה לו אמו, בודאי אתה מתפלא, מה אביך וראש הישיבה שלך עשו שם. והנה תדע לך, כי לפני כשבוע, טילפן אביך לראש הישיבה שלך, ואמר לו, הלא ראש הישיבה, הוא אביו הרוחני של האברך המדובר, ואני, האב, גם אני אביו של האברך. והנה על שנינו מוטלת חובה לעשות משהו כדי שיזכה בננו לפרי בטן. אמר לו ראש הישיבה, ומה תרצה ממני? אמר לו האב, רצוני שתבוא עמי לציונו של רבי ישראל אביחצרא, ונתפלל שם יחד לישועת בננו.

השיב לו ראש הישיבה, זמני כעת אינו פנוי, אולם בליל שישי, אוכל להתלוות אליך לנתיבות, מקום קבורתו של רבי ישראל, ושם נתפלל יחד לישועה. ואמנם, אתמול בלילה, המשיכה האם לספר, הלכו אביך וראש הישיבה יחד לנתיבות, והתפללו על קברו של רבי ישראל לישועתך. ואמנם זכו האברך ורעייתו לפרי בטן, וכל זה בזכות השתדלות נכונה, בתפלה באמונה שלימה.

The Power of Prayer

Our Sages (Berachot 29b) explained the words of the Tanna who taught, “Do not make your prayer established”: “Rabbi Oshaya says, this refers to one who considers one’s prayer like a burden (i.e. if one perceives it as a set law that one must pray and one does so in an almost forced manner in order to fulfill one’s obligation). The Sages say, this refers to one who does not pray in a supplicating manner. (This means that one’s prayer should resemble a supplication before Hashem by praying with humility and with one’s whole heart.)” The Rambam (Chapter 4 of Hilchot Tefillah, Halacha 16) rules in accordance with the opinion of the Sages.

Similarly, our Sages taught us (Sotah 5a) that one’s prayer is not accepted unless one makes one’s heart as flesh (which is soft, as opposed to like stone, which is hard). This means that one must pray in a humble and subdued manner.

This is certainly true during the Month of Elul when Hashem desires the prayers of the Jewish nation in that we must invigorate our prayers and to turn our hope to Hashem so that He will fulfill our hearts’ wishes for the good in order that we may serve Him.

An incident occurred approximately five years ago with a young Kollel man and a religious seminary girl (both of North African descent) who were married several years ago. They quickly realized that there was a medical issue which prevented them with being blessed with children. In their distress, they prayed that Hashem bring about their salvation and they also frequented doctors in hopes of some good news.

One Thursday night, this young man lay asleep in his bed and he dreamed that he was sitting in the room of the righteous and saintly Mekubal, Hagaon Harav Yisrael Abuchatzera zt”l, the famed “Baba Sali.” The Baba Sali turned to the young man and asked him, “What do you request?” The young man responded, “I wish to merit having children.” The Baba Sali replied to him, “Fine. You shall have children.” The young man then proceeded to exit the Baba Sali’s room and at the entrance, he sees his father and Rosh Yeshiva sitting with books of Tehillim in their hands. He then awoke and realized this was a dream.

The next morning, this young man called his mother and told her about his dream. His mother told him, “You must be wondering what your father and Rosh Yeshiva were doing there. Let me tell you: Last week, your father called your Rosh Yeshiva and told him, ‘Rosh Yeshiva, you are my son’s spiritual father and I am his biological father. It is incumbent upon us both to do something so that our son can bear children.’ The Rosh Yeshiva inquired, ‘And what is it that I can do?’ Your father then replied, ‘I would like you to come with me to the Baba Sali’s grave so that we may pray together for our son’s salvation.’”

“The Rosh Yeshiva told your father, ‘I am do not have time at the moment but I will make myself available on Thursday night and accompany you to Netivot to the Baba Sali’s grave so that we may pray there together.’ Indeed, last night your father and the Rosh Yeshiva traveled to Netivot and prayed at the Baba Sali’s grave that you merit Heavenly salvation.” Indeed, this couple finally merited bearing children in the merit of the appropriate efforts they put forth through prayer and complete faith in Hashem.