חודש הרחמים – שמיטת כספים

אשרינו מה טוב חלקינו, ומה נעים גורלם של ישראל, שזיכה אותנו ה' יתברך לעובדו, ולשם כך התקין לנו את הימים הנוראים שאנו עומדים בפתחם, ימים קדושים ומרוממי נפש, שבזכותם האדם מתקדם והולך בעבודתו המשמעותית ביותר, עבודת ה'.

היום יום ראשון, בו חל ראש חודש אלול (היום הוא היום השני של ראש חודש אלול), שהוא תחילה וראש לימי הרחמים והסליחות.

עדות האשכנזים לא נהגו לומר סליחות מראש חודש אלול, אבל נהגו לתקוע בשופר בכל יום מימים אלו (מיום א' אלול, כלומר היום בבוקר), אחר תפילת שחרית, כדי להזהיר את ישראל שיעשו תשובה, שנאמר (עמוס ג.) “אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו”. גם נהגו כן כדי לערבב את השטן, ויש מקומות שתוקעים גם כן בתפילת ערבית.

ומנהג האשכנזים להתחיל לומר סליחות מליל ראשון (מוצאי שבת) שלפני ראש השנה, ואם חל ראש השנה ביום שני או ביום שלישי, מתחילים לומר סליחות מליל יום ראשון שבוע שלפניו

The Month of Mercy and Forgiveness- Relinquishing Loans

How fortunate is the lot of the Jewish nation in that Hashem allowed us to serve Him and to that end, Hashem bestowed us with the Days of Awe, holy and lofty days which we are just about to commence. These days help us perfect the most important service of our lives: the service of Hashem.

Today, Sunday, is the second day of Rosh Chodesh Elul, which is the beginning of the Month of Mercy and Forgiveness.   

Relinquishing Loans
This year, 5782, is the Shemitta year. Throughout the year, we have discussed several pertinent laws to the Shemitta year, which applied, for the most part, only in Israel. As the Shemitta year comes to a close, we must discuss one more point related to Shemitta that applies in all countries: the laws of relinquishing loans. We shall discuss this in a later Halacha, G-d-willing.

The Source for the Significance of the Month of Elul
It is taught in Pirkei De’Rabbi Eliezer: “For forty days on Mount Sinai, Moshe Rabbeinu would read the written Torah during the day and study the oral Torah during the night. At the end of forty days, he took the Tablets and descended to the camp. On the Seventeenth of Tammuz he broke the Tablets and stayed in the camp for forty days until he burnt the Golden Calf and ground it as fine as the dust of the earth, killed anyone who had kissed the Golden Calf, uprooted the service of the Golden Calf from Israel, and established every tribe in its proper place. On Rosh Chodesh Elul, Hashem told Moshe, ‘Ascend the mountain to Me,’ for Hashem had indeed forgiven the Jewish nation. They sounded a Shofar through the entire camp to notify all that Moshe had ascended the mountain in order that they not stray after idolatry once again.” We see that on the day of Rosh Chodesh Elul, Hashem began forgiving the Jewish people. It was therefore established that these days would forever be days especially auspicious for forgiveness, atonement, and repentance.

The Custom of Selichot
Since on that day Hashem told Moshe to ascend in order to receive the second pair of Tablets, for He had forgiven the Jewish nation, Sephardic and Middle Eastern Jews customarily arise early in the morning and make their way to the synagogue to recite Selichot (literally, “Forgiveness”) and supplication prayers beginning from Rosh Chodesh Elul until Yom Kippur, which was the day Moshe descended the mountain and brought us the second pair of Tablets. Selichot are not recited on the night of Rosh Chodesh itself. Thus, this year, 5782, when Rosh Chodesh Elul falls out on Shabbat and Sunday, Selichot are recited beginning from Monday morning or from halachic midnight of Sunday night. For many generations, people would wake up at the early hours of the morning in order to recite Selichot and they would reach lofty levels during the month of Elul while rousing themselves to repent completely for all of their deeds until the days of Rosh Hashanah and Yom Kippur when everyone would reach truly lofty spiritual levels through prayer and repentance. Even young children would gather together in synagogues with their fathers early every morning and the spiritual atmosphere of the Days of Awe would rest upon everyone.

Ashkenazi communities customarily do not recite Selichot beginning from Rosh Chodesh Elul; however, they do customarily blow the Shofar every day during this period after Shacharit services in order to awaken the Jewish nation to repent, as the verse (Amos, Chapter 3) states: “Shall a Shofar be sounded in a city and its people will not tremble?” Another reason for this custom is to confuse the Satan. Some communities sound the Shofar during Arvit services as well.

The Ashkenazi custom is to begin reciting Selichot from the Sunday (or Motza’ei Shabbat) preceding Rosh Hashanah. If Rosh Hashanah falls out on Monday or Tuesday, they customarily begin reciting Selichot from the Sunday of the previous week. Thus, this year, 5782, when Rosh Hashanah (5783) falls out on a Monday, Ashkenazim will begin reciting Selichot from the halachic midnight of the 22nd of Elul, Motza’ei Shabbat Parashat Ki-Tavo

החייבים והפטורים מתענית תשעה
באב, והדין כשחל תשעה באב במוצאי שבת

דין חולה שאין בו סכנה, זקן,
יולדת

חולה (ממש, שנפל למשכב וכיוצא
בזה, אף על פי שאין בו סכנת חיים), פטור מלהתענות בתשעה באב. ובמקום ספק יש לעשות
שאלת חכם. (ומפני מיחושים כגון כאבי ראש רגילים וכדומה, אין להתיר אכילה בתשעה באב).

זקן
שתש כוחו מחמת התענית, דינו כחולה לכל דבר, ואינו מתענה בתשעה באב, ואפילו אם אין
לו חולי פנימי, צריך לאכול בתשעה באב.

נחלקו
הפוסקים אודות היולדת, שבתוך שבעה ימים ללידתה, לכל הדעות הרי היא פטורה מלהתענות,
אבל תוך שלושים יום מלידתה, דעת כמה פוסקים להחמיר בזה להצריכה להתענות, ואולם דעת
מרן הרב עובדיה יוסף שליט”א, שכל שלושים יום ללידתה הרי היא פטורה מלהתענות.

וכן
דין המפלת (אשה שהפילה עוברה) אחר ארבעים יום להריונה, (כלומר שהפילה עובר שכבר
מלאו לו ארבעים יום ברחם אמו, וארבעים
יום אלו נמנים מתחילת ההריון ממש, ולא כפי שנוהגים הרופאים למנות שבועיים נוספים),
שאינה צריכה להתענות ביום תשעה באב, כל שלשים יום מיום ההפלה.

דין
מעוברות ומניקות
מעוברות
(נשים בהריון) ומניקות, אף על פי שהן פטורות משאר תעניות (מלבד תענית יום הכפורים),
חייבות להתענות בכל שנה ביום תשעה באב.

אולם
בשנה שתשעה באב חל בשבת, ומחמת כן הוא נדחה ליום ראשון, כמו שבשנה זו (התש

פ  “ב) יחול תשעה
באב בשבת. אזי לדעת מרן רבינו עובדיה יוסף (בשו”ת יביע אומר חלק חמישי סימן מ), נשים
מעוברות ומניקות (בפועל) פטורות מתענית תשעה באב. והביא ראיות לדבריו, וכתב שהסכים
עמו על כך הגאון רבי יהודה שאקו זצ”ל, (שהיה מגדולי גאוני ירושלים לפני כששים
שנה. ומרן רבינו  היה חבר בית דינו בצעירותו, יחד עם הגאון רבי עזרא
עטייה. והיה מרצה בפניהם את תשובותיו בהלכה, בכדי לקבל את הסכמתם על דבריו, כפי
שכתבנו באריכות בספר “אביר הרועים”, הרואה אור בימים אלה).

ונסתפקו
חכמי זמנינו, מאמתי יש להקל לאותן נשים מניקות ומעוברות שיאכלו בתשעה באב. ולהלכה שאלנו בזה את פי
מרן רבינו , והשיב, שהנכון הוא שאותן נשים לא תפרושנה לגמרי מן הציבור,
ומן הראוי שימתינו ולא יאכלו עד צהרי יום תשעה באב, כלומר, מאחר חצות היום
(בירושלים בשעה רבע לאחת בצהריים). וכמובן שכל זה הוא במקום שאינן מרגישות חולשה
גדולה או התייבשות וכדומה, כי מעיקר הדין מותרות לאכול בתשעה באב כאמור.

דין
ילדים קטנים
ילדים
קטנים, דהיינו בן שלא מלאו לו שלוש עשרה שנים יום אחד, ובת שלא מלאו לה שתים עשרה
שנים יום אחד, פטורים לגמרי מתענית תשעה באב. וטעם הדבר שהקטנים אינם משתתפים
בתענית זו, לפי שהקטנים בלאו הכי פטורים בכל דיני האבלות, וגם קטן שמתו אביו או
אמו אינו מתאבל כלל, שלא שייך בזה דין חינוך כלל (מלבד דין הקריעה על המת ששייך גם
בקטנים). ולכן קטנים פטורים מתענית זו. וכל נער שלא מלאו לו שלוש עשרה שנים ויום
אחד, ונערה שלא מלאו לה שתים עשרה שנה ויום אחד, פטורים מתענית תשעה באב, ואינם
צריכים להתענות אפילו כמה שעות.

ולענין
ההבדלה במוצאי שבת, ידובר בימים הקרובים בעזרת ה'

Those who are Obligated and Exempt from the Fast of Tisha
Be’av and their Status when Tisha Be’av Falls Out on Motza’ei Shabbat

Someone Ill with a
Non-Life-Threatening Illness, An Elderly Person, and a Woman who has Recently
Given Birth

One who is ill (meaning that he is actually bedridden and the like, even if the
illness is not life-threatening) is exempt from fasting on Tisha Be’av. When in
doubt about one’s status, one should consult a prominent halachic authority.
(Aches and pains, such as the common headache and the like, are not grounds to
exempt one from fasting on Tisha Be’av.)

An elderly person who is weakened by fasting is considered “ill” for all
intents and purposes and is exempt from fasting on Tisha Be’av. Even if he has
no internal illness, he must eat on Tisha Be’av.

Regarding a woman who has given birth within the past seven days, all opinions
agree that she is exempt from fasting on Tisha Be’av. However, if she has given
birth more than seven days ago but she is still within thirty days of giving
birth, several Poskim are of the opinion that she must be stringent and fast on
Tisha Be’av. However, Maran Harav Ovadia Yosef rules that as long as
the woman is within thirty days of giving birth, she is exempt from fasting.

The same applies to a woman who, G-d-forbid, miscarries following at least
forty days of pregnancy (meaning that she miscarried a fetus who was in the
womb for forty days or more; these forty days are counted from the actual
conception, not the way the doctors count from an additional two weeks later)
in that she is exempt from fasting on Tisha Be’av as long as she is still
within thirty days of the miscarriage.

Pregnant and Nursing Women
Although pregnant and nursing women are exempt from all other public fasts
(besides for Yom Kippur), they are nevertheless obligated to fast on Tisha
Be’av most years.

Nevertheless, on years during which Tisha Be’av falls out on Shabbat and the
fast is postponed until Sunday, such as this year, 5782, Maran Harav Ovadia
Yosef rules (in his Responsa Yabia Omer, Volume 5, Chapter 40) that
pregnant and nursing women (women who are actually nursing and not merely within
twenty-four months of giving birth as we have discussed in the past) are exempt
from the fast of Tisha Be’av. He proceeds to bring sources and proofs to his
opinion. He writes that Hagaon Harav Yehuda Shako zt”l (one of the greatest
luminaries of Jerusalem approximately sixty years ago) agreed with his ruling.
Indeed, in his youth, Maran Harav  was a member of the Bet Din
(rabbinical court) alongside Hagaon Harav Ezra Attia zt”l and he would discuss his
halachic responsa with them in order to receive their approbation as is
recorded in the biography of Maran Shlit”a entitled “Abir Ha’Ro’im” (Hebrew
edition) coming soon to a Jewish bookstore near you.

The modern-day Poskim disagree as to when pregnant and nursing women may begin
to eat on Tisha Be’av. We have posed this question to Maran z”; and he
replied that it is preferable that such woman not completely remove themselves
from the fast being observed by the rest of the Jewish nation and it is proper
that they not eat until the afternoon of Sunday, the Tenth of Av, meaning past
halachic mid-day (in Jerusalem at approximately 12:45 pm and in New York at
approximately 1:02 pm). Obviously, this applies only when they do not feel any
significant weakness, dehydration, and the like, for according to the letter of
the law, they may eat anytime on Tisha Be’av this year, as we have explained.

Children
Children, meaning a boy who has not reached thirteen years of age and a girl
who has not reached twelve years of age, are completely exempt from fasting on
Tisha Be’av. The reason why children are exempt from participating in this fast
is because children are exempt from all of the laws of mourning in any case.
Indeed, if G-d-forbid a child loses a parent, he need not mourn at all, for the
Mitzvah of educating children does not apply here (besides for the law of rending
the child’s garment which does apply). Any boy who has not reached the age of
thirteen or girl who has not reached the age of twelve is completely exempt
from the fast and they need not even fast for several hours.

In coming days we shall, G-d-willing, discuss the laws of Havdala on Motza’ei
Shabbat which coincides with Tisha Be’av

הבדלה במוצאי שבת שחל בו תשעה
באב, ודין חולה שאוכל בתשעה באב

בשנה שתשעה באב חל במוצאי שבת,
כמו בשנה זו (תשפ”ב), נחלקו רבותינו הראשונים כיצד יש לנהוג לענין הבדלה על
הכוס, ושלוש שיטות בדבר.

השיטה
הראשונה, היא שיטת הגאונים, שמבדיל במוצאי התענית, דהיינו במוצאי יום ראשון, לפני
שיטעם משהו.

השיטה השנייה היא שיטת בעל ספר
המנהיג, שכתב שיבדיל במוצאי שבת ויתן לקטן שאינו מחוייב בתענית לשתות את היין.

השיטה השלישית היא שיטת רבינו
הרמב”ן, שכתב שאין להבדיל כלל, שהרי אמרו בגמרא (ברכות לג.) שבתחילה תקנו חכמים שיעשו הבדלה בתוך
תפילת ערבית של מוצאי שבת, ואחר כך נתעשרו ישראל ותקנו חכמים הבדלה על כוס יין,
והרי בתשעה באב שחל להיות במוצאי שבת כל ישראל עניים מרודים הם. וישנה אריכות על
שיטות הראשונים בדברי הפוסקים.

ומרן
השלחן ערוך פסק כשיטת הגאונים שיבדיל על כוס יין במוצאי תשעה באב. ואנו פוסקים
כדעת מרן שקבלנו הוראותיו. לכן אנו נוהגים להבדיל במוצאי תשעה באב על כוס יין,
ובזה מוציאים את הצום. אבל מיד במוצאי שבת עם כניסת התענית, שאי אפשר לעשות הבדלה
על כוס יין, צריך שיאמר בפיו “ברוך המבדיל בין קודש לחול”, בכדי שיהיה
מותר לו לעשות מלאכה.

ואין
מברכים על הבשמים בהבדלה שבמוצאי תשעה באב, משום שאין מביאים בשמים בבית האבל,
שהבשמים נועדו לתענוג, וכן הדין בתשעה באב. וכן פסק מרן השלחן ערוך.

חייבים לברך על הנר במוצאי שבת
של תשעה באב. אף על פי שאין מבדילין על הכוס. ונוהגים שהחזן או הרב בבית הכנסת מברך על הנר לפני
קריאת מגילת איכה. (אף שיש חולקים בדבר. ראה בספר חזון עובדיה עמוד שמב).

ונשים שאינן הולכות לבית הכנסת,
צריכות לברך על הנר בביתן, במוצאי שבת, ברכת “בורא מאורי האש”. (שם,
עמוד שמג).

חולה, שאוכל בתשעה באב, כפי שביארנו בהלכות קודמות, צריך לעשות
הבדלה על הכוס לפני שיאכל בתשעה באב. שהרי אסור לאכול אחרי שבת לפני שעושים הבדלה.
ולכן על החולה לעשות הבדלה על כוס יין, או מיץ ענבים, וישתה מהכוס כדת וכדין בכל
מוצאי שבת. ורשאי החולה שעושה הבדלה על הכוס, להוציא את כל בני ביתו ידי חובת
ההבדלה, כפי שנוהגים בכל מוצאי שבת.

ומעוברות ומניקות, שלפי מה
שכתבנו רשאיות לאכול בתשעה באב השנה (תשפ”ב), מפני שהתענית דחויה מיום השבת,
אף הן חייבות להבדיל על הכוס לפני שיאכלו. ומאחר ואינן אוכלות עד ליום תשעה באב,
כלומר, יום ראשון בצהריים, הרי שעליהן לברך על הנר בליל תשעה באב, וביום תשעה באב
עושות הבדלה על הכוס, בלא לברך על הנר ובלא לברך על הבשמים. (חזון עובדיה עמוד שמח)

Havdala on Motza’ei Shabbat which Coincides with Tisha
Be’av and the Laws of an Ill Individual who Eats on Tisha Be’av

On years during which Tisha Be’av
falls out on Motza’ei Shabbat, such as this year, 5782, there are three
opinions among the Rishonim regarding how Havdala should be recited on a cup of
wine on Motza’ei Shabbat.

The first opinion is that of the Geonim who write that one should recite
Havdala only at the conclusion of the fast, i.e. Sunday night, before sitting
down to eat.

The second opinion is that of the author of the Sefer Ha’Manhig who writes that
one should recite Havdala on Motza’ei Shabbat and have a child who is not
obligated to fast drink the wine.

The third opinion is that of the Ramban who writes that Havdala is not recited
at all, for the Gemara (Berachot 33a) writes that originally Havdala was
instituted as part of the Arvit prayer. The, the Jewish nation became wealthy
and our Sages enacted that it be recited over a cup of wine. However, on Tisha
Be’av which falls on Motza’ei Shabbat, the entire Jewish nation is considered
utterly destitute. The Poskim discuss the varying opinions of the Rishonim at
length.

Maran HaShulchan Aruch rules in accordance with the opinion of the Geonim that
Havdala should be recited at the conclusion of the fast. We rule in accordance
with Maran, whose rulings we have accepted. We therefore customarily recite
Havdala at the conclusion of the fast, essentially breaking the fast on wine.
Nevertheless, immediately at the onset of the fast on Motza’ei Shabbat,
although Havdala is not recited on a cup of wine, one must still recite “Baruch
Ha’Mavdil Ben Kodesh Le’Chol” in order to make it permissible to do work.

The “Boreh Minei Besamim” blessing is not recited on a fragrant object at the
conclusion of Tisha Be’av, for fragrant objects are not brought to a mourner’s
home since they are meant for pleasure. The same applies on Tisha Be’av. Maran
HaShulchan Aruch rules likewise.

One must recite the “Boreh Me’orei Ha’esh” blessing on a candle on Motza’ei
Shabbat which coincides with Tisha Be’av. It is customary for the rabbi or
Chazzan to recite this blessing in the synagogue before the reading of Eicha
(although there are those who disagree, see Chazon Ovadia-Arba Ta’aniyot, page
342).

Women who do not attend synagogue on Motza’ei Shabbat must recite the “Boreh
Me’orei Ha’esh” blessing on a candle at home (ibid, page 343).

An ill individual who eats on Tisha Be’av (as we have discussed above) must
first recite Havdala on a cup of wine before eating on Tisha Be’av, for one may
not eat after Shabbat has ended until he has performed Havdala. The ill person
must therefore recite Havdala on a cup of wine or grape juice and drink it as
he would on any Motza’ei Shabbat. An ill person reciting Havdala on a cup of
wine may do so on behalf of the members of his household as he would on any
Motza’ei Shabbat and they will fulfill their obligation of hearing Havdala
(although they are fasting and the fast has not yet ended).

Pregnant and nursing women, who we have explained are exempt from fasting on
Tisha Be’av this year (5782) since the fast is postponed until Sunday, must
likewise recite Havdala on a cup of wine before eating. Since they will only be
eating until the day of Tisha Be’av, i.e. Sunday afternoon, they must therefore
recite the “Boreh Me’orei Ha’esh” blessing on a candle on the night of Tisha
Be’av and then recite Havdala on a cup of wine during the day of Tisha Be’av
without reciting a blessing on a fragrant object or a candle. (ibid, page 348)