מנהגי אבילות בימי הספירה

המנהג בכל תפוצות ישראל שלא
לשאת אשה בימי הספירה מפסח ועד ל”ד לעומר.

ובתשובות
הגאונים (הם חכמי ישראל שחיו קודם תקופת הראשונים) מובא מקור המנהג שלא לשאת אשה
בימים אלו, משום מנהג אבילות, שכך אמרו חכמים (יבמות סב:), שנים עשר אלף זוגות
תלמידים היו לו לרבי עקיבא, וכולם מתו בין פסח לעצרת (חג השבועות), מפני שלא נהגו
כבוד זה בזה. וכולם מתו באסכרא. (אסכרה הוא חולי המביא לדום נשימה).

והטעם
שמיום ל”ד לעומר כבר נוהגים לשאת אשה, מבואר על פי מה שכתב בספר המנהיג (דף עב עמוד ב, חיברו רבי
אברהם ברבי נתן הירחי הראב”ן, שחי בלוניל ונפטר בשנת תתקע”ה 1215) בשם
רבינו זרחיה הלוי (הרז”ה בעל המאור) שמצא כתוב בספר קדמון הבא מספרד, שכולם
מתו מפסח ועד פרוס עצרת, ומאי פרוס, פורסא פלגא (דהיינו “פרוס” פירושו חצי מהתקופה שקודמת
לשבועות) כדתנן, (כמו ששנינו), שואלין בהלכות הפסח קודם הפסח שלושים יום, ופלגא דידהו,
דהיינו ט”ו יום קודם עצרת. וכן כתבו עוד מרבותינו הראשונים, וביארו שאם נסיר
חמשה עשר מארבעים ותשעה יום שבין פסח לעצרת נשארו שלושים וארבעה ימים, ומכל מקום
ביום ל”ד לעומר בבוקר, כבר מותר לשאת אשה משום שמקצת היום ככולו לענין
אבילות, וכיון שכבר עבר קצת מיום ל”ד אין צריך יותר לנהוג אבילות.

ומנהג
האשכנזים שנושאים נשים בל”ג לעומר וכך פסק הרמ”א (סימן תצ”ג), וזאת
מפני שהם סוברים, שביום ל”ג לעומר כבר פסקו תלמידי רבי עקיבא למות, שכך כתבו
כמה ראשונים (ומהם בעל ספר המנהיג), שקבלה בידם שביום ל”ג פסקו מלמות, ואף
בליל ל”ג לעומר יש מהאשכנזים שנוהגים להקל לשאת אשה.

מותר
לעשות סעודת אירוסין (תנאים, כלומר, סגירת השידוך) בימי ספירת העומר. ואם באותה
שעה נסגר ענין השידוך ממש, יש מיקלים לעשות כן אפילו בכלי שיר

Mourning Customs during the Omer Counting Period

It is customary among the
entire Jewish nation not to hold weddings during the days of the counting of
the Omer, from Pesach until the 34^th day of the Omer.

There is a source quoted for the custom of abstaining from getting married
during this period in the Responsa of the Geonim (who were the Jewish Sages who
lived before the period of the Rishonim), for this is a custom of mourning, as
our Sages tell us (Yevamot 62b) that Rabbi Akiva had twelve-thousands pairs of
students who all died between the holidays of Pesach and Shavuot because they
did not treat each other respectfully. They all died from an illness called
“Askara” (an agonizing illness which causes acute respiratory distress and for
stoppage of breathing).

The reason why we customarily abstain from these things until the 34^th
of the Omer is based on the words of the Sefer HaManhig (page 72b, authored by
Rabbeinu Avraham bar Natan HaYarchi, the Ra’avan, who lived in Lonil and passed
away in the year 4975 [1215]) in the name of Rabbeinu Zerachya HaLevi (the
Razah, Ba’al HaMaor) who found in an early manuscript unearthed in Spain, that
all of Rabbi Akiva’s students passed away from Pesach until “Half of Shavuot,”
and this refers to half of the period prior to Shavuot, which is thirty days,
as the Mishnah tells us, “One must begin to inquire about the laws of Pesach
thirty days before the holiday”; thus, half of thirty is fifteen days before
the holiday of Shavuot. Several other Rishonim write likewise. Thus, if we
subtract fifteen from the forty-nine days between Pesach and Shavuot, the
difference is thirty-four. Nevertheless, beginning from the morning of the 34^th
day of the Omer, it is already permissible to hold weddings, for regarding
mourning, the rule is, “A portion of the day is considered like the entire
day,” and since some of the 34^th day has already passed, one need
not continue to observe the mourning customs.

The Ashkenazi custom is to begin permitting weddings from the 33^rd
day of the Omer, for they are of the opinion that the students of Rabbi Akiva
ceased dying on the 33^rd day of the Omer, as several Rishonim (among
them the Sefer HaManhig) write that they have a tradition that they ceased
dying on the 33^rd day. The Rama (Chapter 493) indeed rules this way.
Some Ashkenazim are even more lenient and allow weddings to be held on the
night of the 33^rd of the Omer.

An engagement party marking a match being made, a.k.a. “Tena’im,” may be held during
the period of the counting of the Omer, even with musical accompaniment.
However, regarding an engagement party after the match was already set and the
couple has decided to marry, it is permissible to hold such a party during
these days, albeit without musical accompaniment

ביעור ומכירת חמץ

ביעור חמץ 
ביום י”ד בניסן
בבוקר, כלומר, מבערים את החמץ עד סוף הזמן הקרוי לביעורו (ובארץ ישראל סוף זמן
שריפת חמץ בשנה זו הוא בערך בשעה אחת עשרה ורבע בבוקר, וסוף זמן אכילת חמץ הוא
כחמש דקות לפני השעה עשר בבוקר, ובכל מקום יש לנהוג כפי שמופיע בלוחות השנה
המוסמכים).

כיצד מצות ביעור חמץ? שורפו או פוררו לפירורים דקים,
וזורהו ברוח או זורקו לים. והמנהג לשורפו באש. וחמץ שהושלך לאשפה (חוץ לבית, לפני
זמן איסור אכילת חמץ), אין חובה מן הדין לשרפו.

“חמץ שעבר עליו הפסח“
כל המשהה חמץ ברשותו בימי
הפסח, ביטל מצות עשה, שנאמר “תשביתו שאור מבתיכם”, ועבר על לא תעשה,
שנאמר “לא יראה לך חמץ”. לפיכך קנסו חכמים את מי שעבר על איסור זה,
ואמרו (פסחים כח.): “חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח אסור בהנאה”. וחמץ זה
נאסר בהנאה בין לאותו אדם שהשהה אותו בפסח, בין לאנשים אחרים, ואף אם לא ידעו אותם
האחרים שחמץ זה עבר עליו הפסח, היודע מכך, חייב להודיעם ולהפרישם, להצילם ממכשול
שלא יאכלו ממנו.

מכירת חמץ
נהגו ישראל, ובפרט בעלי
חנויות, מפעלים, מחסנים וכדומה, למכור את החמץ לגוי בערב פסח. וניתן לעשות מכירת
חמץ באמצעות חתימה על “הרשאה” למכירתו, על ידי רבני בתי הכנסת שבכל מקום
ומקום. ומומלץ מאד לעשות “מכירת חמץ” כנהוג, בפרט למי שרוצה להשאיר
ברשותו מיני חמץ שחבל לו לאבדם, כגון משקאות יקרים וכדומה.

ותוקף מכירת החמץ, הוא משום שחמץ שהיה ביד הגוי בימי
הפסח, לא נאסר בהנאה לאחר הפסח, משום שהגויים אינם מצווים על איסור חמץ כלל, ומותר
להם להחזיקו ברשותם בחג הפסח. לפיכך, על ידי מכירת החמץ, באופנים המועילים על פי
התורה, נמכר החמץ לגוי באופן מוחלט.

וכיצד עושים את המכירה? רבני הערים שבכל מקום, נפגשים
עם הגוי ביום ערב פסח, ומסבירים לו היטב את תוכן השטר עליו הוא עתיד לחתום. והגוי
משלם “מיקדמה” בסך כמה מאות שקלים על כל החמץ שמוכרים לו, ומסוכם עמו,
שלאחר ימי הפסח, אם ירצה, יוכל לשלם את יתרת החוב (העולה לכמה מאות מליוני שקלים,
או לסכום אחר, על פי ערך החמץ הנמכר), ואז יהיה רשאי ללכת בעצמו ולקחת את החמץ בכל
מקום שיחפוץ. ואם לא ישלם את יתרת החוב, יחזור החמץ לבעליו היהודים, שיוכלו 
לאכול ממנו ולסחור בו כרצונם.

ואף על פי שהדבר ידוע כמעט בבירור מוחלט, שהגוי לא
יבא לאחר ימי הפסח לקחת אליו את החמץ, מכל מקום מאחר שיש בידו לעשות כן, המכירה
מועילה. וכמו שכתב מרן השלחן ערוך (בסימן תמח) בזו הלשון: 
“ואם מכרו או נתנו (את
החמץ) לאינו יהודי במתנה קודם הפסח, אף על פי שמכרו לאינו יהודי, ויודע בו שלא יגע
בו כלל, אלא ישמרנו לו (עבור היהודי) עד לאחר הפסח, ויחזור ויתננו לו, מותר”.
ומקור דבריו ממה שכתב התרומת הדשן בדין זה.

היכן להניח את החמץ המכור
המוכר את חמצו לגוי, צריך
להצניע אותו בארון או בחדר מיוחד, ולציין על הארון שמדובר בחמץ. ועל ידי כך לא
יבוא לידי מכשול בחג הפסח, ולאכול מן החמץ.

רכישת מוצרים אחר הפסח
כל הירא לדבר ה' לא יקנה
לאחר הפסח שום מצרך שיש בו חמץ, אלא מבעלי מכולת וצרכניה יראי שמים שמכרו את החמץ
שלהם לגוי, על ידי הרבנות המקומית, או על ידי גוף כשרות אחר, כנהוג.

Elimination and Sale of
Chametz

Elimination of Chametz
On the morning of the Fourteenth of Nissan, one must eliminate Chametz before
the last time to do so arrives.

How does one perform the
Mitzvah of eliminating Chametz? One must burn it or crumble it into tiny pieces
and throw it to the wind or into the sea. The custom though is to burn it.
Chametz which was thrown into a public trash receptacle (not in one’s possession
and before the time when Chametz becomes forbidden) need not be burned
according to Halacha.

“Chametz Which Pesach
Has Passed Over”
One who has kept Chametz in one’s possession on Pesach has nullified the
positive commandment of “You shall eradicate leaven from your homes” in
addition to transgressing the negative commandment of “Chametz shall not be
seen with you.” Our Sages have thus fined one who has transgressed this
commandment by decreeing (Pesachim 28a): “Chametz owned by a Jew which was in
his possession during Pesach is prohibited to benefit from.” Such Chametz
becomes prohibited to benefit from for the person who kept it in his possession
on Pesach as well as for others. Even if others do not know that this Chametz
was kept during Pesach, one who does know must notify others of this in order
to prevent them from the prohibition of eating it.

Sale of Chametz
It is customary among the Jewish people, especially with regards to store,
factory, and warehouse owners, to sell one’s Chametz on Erev Pesach. The sale
of Chametz can be carried out by signing a “power of attorney” appointing a
Torah scholar to sell it which can be obtained from rabbis of synagogues all
over the world. It is highly advised that one carry out this “Sale of Chametz”
as is customary, especially for those who would like to keep Chametz which
would be wasteful to dispose of in their possession, such as expensive
alcoholic beverages and the like.

The basis for the sale
of Chametz is that Chametz owned by a non-Jew on Pesach does not become
prohibited to benefit from after Pesach, for non-Jews are not commanded with
regards to the prohibitions of Chametz on Pesach at all and they may keep it in
their possession on Pesach. Thus, by selling one’s Chametz and performing
certain transactions prescribed by Halacha, the Chametz is sold to the non-Jew
absolutely.

How is this sale carried
out? Rabbis all over the world meet with a non-Jew on Erev Pesach and explain
to him clearly the contents of the contract which he will be signing on. The non-Jew
then puts down a “down-payment” sometimes amounting to several hundreds of
dollars for the Chametz being sold to him. It is agreed upon that after the
holiday of Pesach, if he wishes he may pay the balance of his debt (which
usually amounts to several millions of dollars based on the value of the
Chametz which he has purchased), at which point he may go and collect all of
the Chametz, wherever it may be. However, if he does not pay the balance, the
Chametz shall return to its original Jewish owners who will then be permitted
to eat it or sell it as they see fit.

Although it is almost
certain that the non-Jew will not come after Pesach and claim the Chametz,
nevertheless, since he has the ability to do so, the sale is valid. Similarly,
Maran Ha’Shulchan Aruch (Chapter 448) states: “If Chametz was sold or given as
a gift to a non-Jew before Pesach, although it was sold to a non-Jew who will
certainly not touch it at all, rather, he will safeguard it for him (the Jew)
until after Pesach at which point he will give it back to him, this is
permissible.” The source for this ruling stems from the ruling of the Terumat
Ha’Deshen regarding this matter.

Where the Sold Chametz
Should be Placed
If one sells his Chametz to a non-Jew, one must conceal it in a designated
closet or room and mark the closet/room in a way that is noticeable that it
contains Chametz. By doing so, one will prevent mistaken consumption of these
items during Pesach.

Purchasing Chametz Items
after Pesach
One who is truly G-d-fearing should purchase Chametz items after Pesach only
from G-d-fearing store owners and grocers who have sold their Chametz to a
non-Jew before Pesach via the local rabbinate or any other Kashrut
organization, as is customary.