מהי המשמעות
של יום ט”ו בשבט?
יום ט”ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות (ראש
השנה דף ב.), ומקובל לחשוב, שכשם שביום א' בתשרי שהוא יום ראש השנה, דנים את כל
באי עולם, לחיים או למוות,
לעושר או לעוני וכדומה, כמו כן
ביום ט”ו בשבט, דנים בשמים על האילנות וקובעים מה יהיה גורלם במשך השנה
הקרובה.
אלא שבאמת, כתב מרן הרב
עובדיה יוסף זצ”ל, שהדבר אינו כן, וביום זה לא דנים כלל על האילנות. וכן כתב
הגאון רבי אברהם חיים נאה זצ”ל (רב שכונת הבוכרים בירושלים לפני כחמישים
שנה), שהמוני העם טועים וחושבים שיום ט”ו בשבט הוא יום הדין לאילנות, וזה
אינו, שהרי שנינו במשנה במסכת ראש השנה (דף טז.) שבחג השבועות
דנים על פירות האילן, ולא ביום ט”ו בשבט כלל, אלא נראה שהטעם שנקבע יום
ט”ו בשבט ליום ראש השנה לאילנות, הוא מפני שאז כבר ירדו רוב גשמי השנה, כמו
שאמרו בגמרא במסכת ראש השנה (דף יב.) וכתב שם רש”י, שביום ט”ו בשבט, כבר
עברו רוב הגשמים, והשרף עולה באילנות, ונמצאו הפירות חונטין מיום זה. (ופירוש
המילה “חונטין” היא מצב שבו הפירות עברו חלק ניכר מתהליך גדילתם, ונחלקו
הראשונים בשיעור זה כמה הוא בדיוק.)
ומכל מקום יש לעניין יום ט”ו בשבט משמעות
הלכתית רבה לכמה דינים בענייני תרומות ומעשרות וערלה, ורק לשם דוגמא נזכיר אחד מהם.
כתוב בתורה (ויקרא יט. כג.):
כי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל, שלוש שנים יהיה לכם ערלים, לא יאכל. ופירשו
חז”ל: שצריך למנות שלוש שנים מעת נטיעת האילן, ורק אז יהיו הפירות מותרים
באכילה, אבל הפירות שגדלו באילן בתוך שלוש השנים הראשונות, הרי הם אסורים בהנאה
לעולם.
אולם אין למנות שלוש שנים אלו מיום ליום, דהיינו
שלוש שנים ממש, אלא הולכים בהם אחר שנות העולם. כיצד? נטע נטיעה קודם יום ט”ז
באב של שנת תשס”א, שיש ארבעים וארבעה ימים עד לראש השנה תשס”ב, עלתה לו
שנה לנטיעתם, כי שלושים יום בשנה הראשונה חשובים שנה, ועוד ארבע עשרה יום יש להוסיף
לקליטת הנטיעה באדמה,
ולפיכך צריך ארבעה וארבעים יום
בשנה הראשונה, ומונה עוד שנתיים להשלמת שלושת השנים, דהיינו, שאם נטע את האילן
בשנת תשס”א כנ”ל, מונה שנתיים, תשס”ב
ותשס”ג, ובשנת תשס”ד הפירות מותרים באכילה. אלא שיום ט”ו בשבט הוא
ראש השנה לאילנות, ולכן אף בשנת תשס”ד שהיא השנה הרביעית, הפירות שנמצאים על
האילן עד יום ט”ו בשבט תשס”ד אסורים בהנאה, ורק הפירות שגדלו אחרי
ט”ו בשבט מותרים באכילה אף בלא הפרשת תרומות ומעשרות (אבל נקראים פירות
“נטע רבעי”, שמותר לאכלם אחר שיחללו את קדושתם על פרוטה לאחר שיתלשו
הפירות, והפודה פירות רבעי מברך: ברוך אתה ה' אמ”ה
אקב”ו על פדיון (נטע) רבעי,
ולוקח פרוטה שהיא הפחות של מטבע
היוצא, כגון עשר אגורות בארץ ישראל, ואומר, כל קדושת הפירות
הללו וחומשם מחוללים על שווה פרוטה זה, וטוב שיאמר כן שלוש פעמים, ואחר כך הפירות
מותרים באכילה, ואינם חייבים בתרומות ומעשרות.)
ומכל מקום, אף שביום ט”ו בשבט לא דנים ממש
מה יעלה בגורלם של האילנות באותה שנה, מכל מקום כתב רבינו יוסף חיים מבבל, שידוע
הוא, שיש קבלה ביד חכמי אשכנז ז”ל,
שצריך לבקש ביום ט”ו בשבט
באופן מיוחד על האתרוג, שיזדמן לישראל אתרוג טוב ויפה בחג הסוכות.
The Significance of Tu Bishvat
The Fifteenth of Shevat or Tu Bishvat is the Rosh
Hashanah for trees (Rosh Hashanah 2a). Most people commonly think that just as
on the First of Tishrei, which is the day of Rosh Hashanah, all creations are
judged for life or death, for wealth or poverty, and the like, so too, on Tu
Bishvat, trees are judged in Heaven and their fate for the coming year is
decided.
Nevertheless, Maran Rabbeinu Ovadia Yosef zt”l
writes that this is not the case, for on this day, the trees are not judged at
all. Similarly, Hagaon Harav Avraham Chaim Na’eh zt”l (Rabbi of
Jerusalem’s Bukharian Quarter approximately fifty years ago) writes that many
have a misconception that Tu Bishvat is the Judgment Day for trees when in fact
this is not the case, for the Mishnah in Masechet Rosh Hashanah (16a) writes
that fruit trees are judged on the holiday of Shavuot, not on Tu Bishvat.
Nevertheless, it seems that the reason why Tu Bishvat was established as the
New Year for trees is because at this point, most of the rainfall of the year
has already fallen, as the Gemara in Masechet Rosh Hashanah (12a) and Rashi
(ibid.) state that by the day of Tu Bishvat, most of the rainfall has already
passed, the sap rises through the tree, and the fruits have reached a
noticeable stage of development by this day.
Nevertheless, the day of Tu Bishvat poses certain
halachic implications regarding the laws of Terumot and Ma’asrot
(tithing of produce) and Orla (fruits grown within three years of the
tree being planted which are forbidden to benefit from). Just to illustrate
this, let us discuss one such example.
The Torah states (Vayikra 19, 23): “When you shall come
to the land and plant any kind of fruit tree, for three years shall it be
considered forbidden and may not be eaten.” Our Sages explain that these three
years must be counted from the time the tree was planted and only after this
point will the fruits become permissible. However, fruits that have grown on
the tree during its first three years since being planted are forbidden
forever.
However, these three years are not counted as three exact
years; rather, we follow the years of the world. This means that if one planted
a tree before the Sixteenth of Av of the year 5761, which is forty-four days
before Rosh Hashanah of the year 5762, this counts as one year since being
planted, for thirty days of the first year are considered one year and another
fourteen days are added to compensate for the time it takes the sapling to take
root in the ground; thus, a total of forty-four days are necessary for this to
be counted as the tree’s first year. One must then count another two years for
the completion of the three years, for instance, if one planted the tree in the
year 5761, one counts an additional two years, 5762 and 5763, and in the year
5764, the fruits become permitted for consumption. However, since Tu Bishvat is
the Rosh Hashanah for trees, although 5764 marks the fourth year, any fruits
that are on the tree until Tu Bishvat of 5764 are forbidden to benefit from.
Only the fruits grown after Tu Bishvat of the year 5764 are permitted for
consumption, even without separating Terumot and Ma’asrot (since
these fruits are called “Neta Reva’i” and are permitted for consumption
after their sanctity has been transferred onto a coin after the fruits have
been harvested. The individual redeeming the Neta Reva’i fruits recites
the following blessing: “Baruch Ata Hashem Elokeinu Melech Ha’Olam Asher
Kideshanu Bemitzvotav Vetzivanu Al Pidyon Neta Reva’i.” One then takes a “Perutah,”
which is a coin of minimal value, such as the ten-Agora coin in Israel and
states: “All of the sanctity of these fruits and their fifth is transferred
onto this coin which is worth a Perutah.” It is preferable for one to
recite this text three times. After performing this procedure, the fruits are
permitted for consumption immediately and Terumot and Ma’asrot
need not be separated).
Although the actual fate of the trees for that year is
not decided on Tu Bishvat, nevertheless, Hagaon Rabbeinu Yosef Haim of Baghdad
writes that there is an accepted tradition from Ashkenazi sages that one should
recite a special prayer regarding the Etrog (citron) fruit so that the Jewish
people will merit obtaining beautiful Etrogim for the Sukkot holiday.
לוח זמני תפלה לחורף תשפ״ב
Winter Timetable 5782 – 2021/22
מוצאי שבת | ערבית | שקיעה | מנחה שבת | סוף זמן קריאת שמע | הדלקת נרות | מנחה וקבלת שבת | תאריך | שבת פרשת |
Shabbat Ends | Arbit | Sunset | Minha | Shema before | Candle Lighting | Minha & Kabbalat Shabbat | Date | Parasha |
PM | PM | PM | PM | AM | PM | PM |
|
|
5:17 | 5:17 | 4:19 | 3:40 | 10:17 | 4:03 | 4:03 | 14/15 Jan | בשלח |
********
- What percentage of the Jewish People died during the plague of darkness?
13:18 – Eighty percent (four-fifths). - Why did the oath that Yosef administered to his brothers apply to Moshe's generation?
13:19 – Yosef made his brothers swear that they would make their children swear. - Why did the Egyptians want to pursue the Jewish People?
14:5 – To regain their wealth. - Where did the Egyptians get animals to pull their chariots?
14:7 – From those Egyptians who feared the word of G-d and kept their animals inside during the plagues. - What does it mean that the Jewish People “took hold of their fathers' craft” (tafsu umnut avotam )?
14:10 – They cried out to G-d. - How did G-d cause the wheels of the Egyptian chariots to fall off?
14:25 – He melted them with fire. - Why were the dead Egyptians cast out of the sea?
14:30 – So that the Jewish People would see the destruction of the Egyptians and be assured of no further pursuit. - To what future time is the verse hinting when it uses the future tense of “Then Moshe and Bnei Yisrael will sing”?
15:1 – Resurrection of the dead during the time of mashiach . - Why are the Egyptians compared to stone, lead, and straw?
15:5 – The wickedest ones floated like straw, dying slowly. The average ones suffered less, sinking like stone. Those still more righteous sunk like lead, dying immediately. - The princes of Edom and Moav had nothing to fear from the Jewish People. Why, then, were they “confused and gripped with trembling”?
15:14 – They felt horrible seeing Israel in a state of glory. - Moshe foretold that he would not enter the Land of Israel. Which word in the parsha indicates this?
15:17 – “T'vi-aimo …” — “Bring them” (and not “bring us”). - Why is Miriam referred to as “Aharon's sister” and not as “Moshe's sister”?
15:20 – Aharon put himself at risk for her when she was struck with tzara'at. (See Bamidbar 12:12 ) - The Jewish women trusted that G-d would grant the Jewish People a miraculous victory over the Egyptians. How do we see this?
15:20 – They brought musical instruments with them in preparation for the miraculous victory celebration. - Which sections of the Torah did the Jewish People receive at Marah?
15:25 – Shabbat, Red Heifer, Judicial Laws. - When did Bnei Yisrael run out of food?
16:1 – 15th of Iyar. - What lesson in derech eretz concerning the eating of meat is taught in this week's Parsha?
16:8 – One should not eat meat to the point of satiety. - How did non-Jews experience the taste of the manna?
16:21 – The sun melted whatever manna remained in the fields. This flowed into streams from which animals drank. Whoever ate these animals tasted manna. - The Prophet Yirmiyahu showed the Jewish People a jar of manna prepared in the time of Moshe. Why?
16:32 – The people claimed they couldn't study Torah because they were too busy earning a livelihood. Yirmiyahu showed them the manna saying: “If you study Torah, G-d will provide for you just as he provided for your ancestors in the desert.” - Which verse in this week's parsha alludes to the plague of blood?
17:5 – “And your staff with which you smote the river….” - Why did Moshe's hands become heavy during the war against Amalek?
17:12 – Because he was remiss in his duty, since he, not Yehoshua, should have led the battle.
נתינת חטים לפני הצפורים בשבת
שירה
בשנה שעברה, דיברנו בענין המובא
כאן, וכעת נרחיב עוד את הענין.
שבת
שירה
בשבת
הקרובה, אנו קוראים בפרשת השבוע את פרשת בשלח. ובפרשת בשלח אנו
קוראים את שירת הים, ששרו בני ישראל בצאתם ממצרים. והיא הנקראת “שבת שירה“. ויש שנהגו בשבת זו, לתת
אוכל, זרעונים וחטים וכדומה, לפני הצפורים, זכר למה שנאמר במדרש, שילדי ישראל
האכילו צפורים זרעונים שצמחו באילנות בים סוף, והצפורים הצטרפו לשירת בני ישראל.
ומנהג זה הובא בדברי הפוסקים המפורסמים.
איסור האכלת בעלי חיים של הפקר
בשבת
והנה
על פי פשטם של דברים, נראה כי על פי ההלכה אין לנהוג כן, שכן אסור לאדם להאכיל
בשבת בעלי חיים שאין האכלתן מוטלת עליו. ולפיכך, צפורי בר, ושאר חיות הבר, שאין
אנו אחראים על מזונותיהם, אסור להאכילן בשבת. ועל כן כתב המגן אברהם, שמנהג זה
לתת חטים לפני העופות בשבת שירה, הוא מנהג בטעות, ויש לבטלו. והביא דבריו להלכה
במשנה ברורה (סימן שכד ס”ק לא). וכן הזהרנו על כך בשנים קודמות ב”הלכה
יומית“.
ולפיכך כתבנו, שהרוצה להחזיק
במנהג זה בכל זאת, רשאי לעשות כן על ידי הנחת צלוחית זרעונים מערב שבת (לפני
כניסת השבת) על אדן החלון וכדומה, והצפורים לבטח יגיעו בבוקר יום השבת לאכול מן
הזרעונים, ובכך אין איסור כלל לכל הדעות.
הסיבה שיש להקל בזה במקום מנהג
אולם
למעשה, כתב מרן רבינו הגדול
זצ”ל , בספרו לוית חן (וכן כתב בזה בספרו חזון
עובדיה על הלכות שבת ח”ג עמוד כד, ובחלק ד עמוד ער והלאה), שרבים מרבותינו
האחרונים העירו על דברי המגן אברהם, שמכיון שנהגו במנהג זה לשם מצוה, מותר לנהוג
בו לכתחילה בשבת שירה. והביא שכן כתב בספר תוספת שבת. והאריך קצת בטעמי הדברים.
ועוד הביא דברי הרב בעל ספר
“אור פני משה”, שכתב שטעם המנהג הוא, משום שבזמן שבית המקדש היה קיים,
היתה מצויה שם (בבית המקדש) צנצנת המן, (צנצנת עם מעט מן שירד במדבר להאכיל את בני
ישראל), וטעם הדבר היה בכדי שבכל זמן שיראו בני ישראל את אותה הצנצנת, יבאו לידי
מדת הבטחון בה', שהוא זן ומפרנס את כל בריותיו, כמו שזן את אבותינו במדבר. ועל כן
בזמן הזה, שאין לנו את אותה הצנצנת, כיון שנגנזה בסמוך לחורבן, נוהגים להניח
זרעונים לצפורים בשבת שירה, שאנו קוראים בה את פרשת המן, בכדי להראות, שכשם
שהצפורים מוצאות את מזונותיהן בלי עמל וטורח, כי הקדוש ברוך הוא דואג להן, כמו כן
ישראל הנמשלים לצפורים, אם יפנו את עצמם לעסוק בתורה ובמצוות ויבטחו בה' יתברך, הוא יזמין להם פרנסתם
בנחת ובשלוה.
ועוד הביא טעמים נוספים למנהג
זה. וסיים לאור דברי האחרונים הללו, שלמעשה הנוהגים להניח זרעונים לפני הצפורים,
יש להם על מה שיסמוכו, והנח להם לישראל.
האכלת כלבים של הפקר בשבת
עוד
הביא מרן הרב
זצ”ל , מדברי רבינו המאירי ועוד מגדולי הפוסקים שכתבו, לענין האכלת כלב בשבת
(והכוונה היא לכלב שאינו שייך לשום אדם, כי אם הוא שייך לו בודאי שעליו להאכילו גם
בשבת), שמותר להאכילו בשבת, משום שבהאכלת כלבים יש קצת מצוה, כמו שאמרו בגמרא
במסכת שבת (קנה:), שהקפידה התורה על כך שלכלבים יהיה אוכל, שנאמר לענין בשר נבלה,
“לכלב תשליכון אותו”. ולכן נחשב הדבר כאילו מזונותיו של הכלב מוטלים
עלינו, ומצוה לתת לפניו אוכל בשבת. וכן
פסק המגן אברהם. (אף על פי שבסתם חיות של הפקר החמיר אפילו בשבת שירה, כמו שכתבנו).
האכלת בעל חיים שאינו מוצא את
מזונותיו בשבת
והגאון
רבי שלמה זלמן אוירבך זצ”ל הוסיף עוד, שאם רואה אדם בשבת בעל חיים שאין לו מה
לאכול, מותר לתת לפניו אוכל בשבת, הואיל ונאמר “ורחמיו על כל מעשיו“, ואפילו אם לא עלינו מוטל
להאכיל את אותו בעל חיים, מכל מקום אם הוא רעב ואינו מוצא מזון ממקור אחר, מותר
לתת לפניו אוכל בשבת.
ולסיכום: אין להאכיל בשבת בעלי חיים
שמזונותיהם אינם מוטלים עלינו. כגון עופות וחיות בר. ולכן אין להאכיל צפורי בר
בשבת. ולפיכך יש מחמירים שלא להניח זרעונים בשבת שירה לפני הצפורים שיבאו לאכול.
אולם הנוהגים להקל בדבר בשבת זו, שקוראים בה פרשת המן ושירת הים, ומכונים במעשיהם
לשם שמים, יש להם על מה שיסמוכו. וכמו כן מותר להאכיל בשבת כלב, אפילו שאינו שלו
Placing
Seeds in front of Birds on Shabbat Shira
Last year, we have discussed
the topic in this Halacha. We shall now revisit it and deal with this matter
further.
Shabbat Shira
Some have the custom on the Shabbat of this week, which is called Shabbat
Shira, to place food, seeds, wheat kernels, and the like in front of birds as a
remembrance of what is written in the Midrash that the children of the Jewish
nation fed seeds that grew from the trees inside the Red Sea to birds and these
birds joined in Israel’s song of praise to Hashem. This custom is quoted in the
works of the famous Poskim.
The Prohibition to Feed Ownerless Animals on Shabbat
At first glance, it would seem as though this custom is halachically
unacceptable, for one may not feed any animal which he is not responsible to
feed on Shabbat. It is thus prohibited for one to feed wild birds or animals,
which are not his responsibility to feed, on Shabbat. Therefore, the Magen
Avraham writes that this custom to feed birds wheat kernels on Shabbat Shira is
a mistake and should be nullified. The Mishnah Berura (Chapter 324, Subchapter
31) rules accordingly. We at “Halacha Yomit” have raised this point during past
years.
One who nevertheless would like to follow this custom may do so by leaving a
plate of seeds on the windowsill or anywhere else from before Shabbat and birds
will almost surely arrive on Shabbat morning to partake of these seeds. In this
way, there is no prohibition according to all opinions.
The Reason for Leniency when there is a Custom to do so
However, Maran z'l writes in his Sefer Livyat Chen (as well as in his
Chazon Ovadia Hilchot Shabbat Part 3 which will, G-d willing, soon be
published) that the bottom line of this Halacha is that many of the great
Acharonim question the words of the Magen Avraham and write that since this
custom was enacted as a Mitzvah, one may indeed follow this custom on Shabbat
Shira. The Sefer Tosefet Shabbat rules similarly.
Maran z'l also brings the words of the author of the Sefer “Ohr Penei
Moshe” who writes that the source for this custom is that in the times that the
Bet HaMikdash (Holy Temple) still existed, there was a container of “Manna” (a
container which contained a small amount of the Manna which the Jewish nation
ate in the desert) was placed in the Bet HaMikdash in order to bring the Jewish
people to a high level of trust in Hashem that He feeds and sustains all of His
creations just as He sustained our forefathers in the desert, every time they
would see this container. Therefore, nowadays when this container is no longer
accessible, for it was hidden shortly before the destruction of the Temple, it
is customary to place seeds outside for birds to eat on Shabbat Shira, for on
this Shabbat we read the Torah portion dealing with the “Manna”; this comes to
show that just as birds find their food without toil and burden for Hashem
cares for them, so too, if the Jewish people, who are compared to a bird,
occupy themselves diligently with Torah and Mitzvot and trust in Hashem
Yitbarach, Hashem will provide them with sustenance in an easy and peaceful
way.
Maran z'l brings several additional sources for this custom and ends off by
saying that based on the words of these Acharonim, those who customarily place
seeds outside for birds to eat (even on Shabbat) have on whom to rely.
Feeding Ownerless Dogs on Shabbat
Maran Harav z'l continues to quote the words of the Meiri and other great
Poskim who write regarding feeding a dog on Shabbat (this refers to a dog which
does not belong to anyone, for if it does, the owner is certainly obligated to
feed it on Shabbat) that one may feed it on Shabbat, for by doing so, one
somewhat fulfills a Mitzvah as the Gemara says in Masechet Shabbat (155b) that
the Torah made certain that dogs should have food, as the verse states
regarding meat that was not slaughtered properly, “To the dog shall you throw
it.” Thus, it is considered as though we are responsible for the dog’s
sustenance and it is a Mitzvah to place food before it on Shabbat. The Magen
Avraham rules likewise (although he rules stringently regarding feeding other
ownerless animals even on Shabbat Shira, as we have written).
Feeding Animals that Cannot Obtain Food on Shabbat
Hagaon Harav Shlomo Zalman Auerbach zt”l adds that if one sees an
animal on Shabbat that has nothing to eat, one may place food before it on
Shabbat as the verse states, “And His mercy is on all of his creations.”
Although one may not be responsible to feed this animal, nevertheless, if the
animal is hungry and cannot find food anywhere else, one may feed it on
Shabbat.
Summary: One may not feed wild animals or fowl that he is not
responsible to feed on Shabbat. Thus, one may not feed undomesticated birds on
Shabbat. Based on this, there are those who are stringent not to place seeds
outside for birds to eat on Shabbat Shira. However, those who are lenient
regarding this matter on this Shabbat, the day on which the Torah portions of
the “Manna” and the splitting of the sea are read, and do this for the sake
Heaven have on whom to rely. Similarly, one may feed a dog on Shabbat even if
it is not his
טו-בשבט-אנגלית-ווב9.pdf