המתאחר לבית הכנסת בשבת

בהלכה
הקודמת ביארנו, שמי שאיחר להגיע לבית הכנסת בתפלת
שחרית, ורואה שאם יתפלל את כל סדר התפלה, לא יוכל לעמוד בתפלת העמידה עם הציבור,
עליו לדלג קטעים בתפלה, כפי שביארנו, כדי שלא יאבד את ה”תפלה
בציבור” שמעלתה גדולה.

ועתה
נבאר, אודות אדם המאחר לבא לבית הכנסת בשחרית של שבת. וכפי הנראה, הוא יספיק לומר
את כל מזמורי התפלה (פסוקי דזמרה, שהם המזמורים, מ”מזמור לתודה”, ועד
“שירת הים”), אבל לא יוכל לומר גם את “נשמת כל חי” שאנו
רגילים לומר בכל שבת. והשאלה היא, האם כדאי לדלג מזמורים מתוך ה”פסוקי דזמרה“,
ובכך
להספיק לומר את נוסח “נשמת כל חי”, או שעדיף יותר לומר את כל הפסוקי
דזמרה, ולדלג את “נשמת כל חי“.

שיטת
ה”חיי אדם“
ובספר
חיי אדם (כלל יט) כתב, שבשבת מוטב לדלג פסוקי דזמרה, ממה שידלג נשמת כל חי, כי
חובה לומר “נשמת” בשבת, שנקראת “ברכת השיר”. ולכן, אם אין
שהות כל כך, יאמר “ברוך שאמר”, “תהלה לדוד”,
“נשמת”, ו”ישתבח”. וכדבריו פסקו כמה מהאחרונים.

שיטת
ה”שלמי ציבור“
ולעומתו
בספר “שלמי ציבור” כתב, שאם אינו יכול לומר גם “פסוקי
דזמרה” וגם “נשמת כל חי“, מוטב לדלג
“נשמת” ממה שידלג בגוף הפסוקי דזמרה. שהרי כלל גדול בידינו “תדיר
ושאינו תדיר, תדיר קודם”, כלומר, דבר שהוא קבוע, כמו פסוקי דזמרה שאנו קוראים
בכל יום, הם קודמים לדבר שאינו קבוע כל כך, כמו “נשמת” שאנו אומרים רק
בשבת. וגם בשיטה זו נקטו הרבה מרבותינו האחרונים.

דברי
מרן רבינו 
ומרן
רבינו עובדיה יוסף  כתב, שאין הכרח לדברי החיי אדם, שכן אמירת
“נשמת כל חי” אינה חובה כל כך כמו פסוקי דזמרה, אלא מנהג בלבד. כמו שכתב
הרמב”ם (בסדר
התפלה) בזו הלשון: “ובשבת נהגו כל העם להוסיף לפני ישתבח נוסח נשמת כל
חי”. ומבואר שאמירת נשמת כל חי אינה חיוב מן הדין ממש, אלא בתורת מנהג,
(כמו
אמירת שירת הים, שגם כן אינה אלא מנהג).

ובפרט
שנוסח נשמת כל חי לא מוזכר כלל בגמרא שיש לאמרו בכל שבת בתפלה, ולכן בודאי שיש
להעדיף את אמירת “פסוקי דזמרה” הקבועים בכל יום, על פני אמירת
“נשמת כל חי“.

ולסיכום:
המתאחר
לתפלת שחרית ביום שבת, ורואה שלא יוכל להספיק להתפלל עם הציבור,
אלא
אם ידלג קטעים מן התפלה, מוטב שידלג את אמירת “נשמת כל חי”, ממה שידלג
את אמירת “פסוקי דזמרה” הקבועים בכל יום

One who Arrives Late to the Synagogue on Shabbat Morning

In
the previous
Halacha, we have explained that if one arrives late to the
synagogue for the Shacharit prayer and realizes that if he prays according to
the proper order he will not be able to recite the Amida prayer along with the
congregation, one should omit certain portions of the prayer in order to pray
with the congregation, the importance of which is extremely great.

We shall now discuss the Halacha regarding one who arrives late to the
synagogue for the Shacharit prayer on Shabbat morning. If it seems to one that
he will be able to recite the entire Pesukei De’Zimra (beginning with “Mizmor
Shir Le’Yom Ha’Shabbat” until “Az Yashir”) but will not be able to recite the
“Nishmat Kol Hai” prayer customarily recited on Shabbat as well, the question
becomes: Should one omit certain portions of the Pesukei De’Zimra in order to
be able to recite the “Nishmat Kol Hai” prayer or is it preferable to recite
the entire Pesukei De’Zimra and omit the “Nishmat Kol Hai” prayer?

The Opinion of the “Chayei Adam”
The Sefer Chayei Adam (Chapter 19) writes that it is preferable to omit Pesukei
De’Zimra on Shabbat in order to have ample time to recite the “Nishmat Kol Hai”
prayer, which is called “The Blessing of the Song.” Thus, if one does not have
much time, one should recite “Baruch She’amar,” “Ashrei,” “Nishmat Kol Hai,”
and “Yishtabach.” Several Acharonim rule accordingly.

The Opinion of the “Shalmei Tzibur”
Nevertheless, the Shalmei Tzibur writes that if one does not have enough time
to recite both Pesukei De’Zimra and “Nishmat Kol Hai,” it is preferable to omit
the “Nishmat Kol Hai” prayer than to omit parts of Pesukei De’Zimra, for we
have a rule, “The more common of two Mitzvot takes precedence.” Thus, Pesukei
De’Zimra, which is recited every day, precedes the “Nishmat Kol Hai” prayer
which is only recited on Shabbatot and holidays. Many Acharonim rule likewise
as well.

The Opinion of Maran 
Maran Harav Ovadia Yosef z''l a writes that the opinion of the Chayei Adam is
not necessarily correct, for reciting the “Nishmat Kol Hai” prayer is not as
obligatory as reciting Pesukei De’Zimra and is merely a custom. Indeed, the
Rambam writes (in his Order of Prayer): “On Shabbat, the congregation
customarily adds the ‘Nishmat Kol Hai’ prayer before Yishtabach.” Clearly, reciting
“Nishmat Kol Hai” is not an actual obligation and is merely customary (similar
to reciting the “Song of the Sea,” i.e. “Az Yashir” which is also customary).

This is especially true since the Talmud does not mention the addition of
“Nishmat Kol Hai” in the Shabbat morning prayer. Thus, Pesukei De’Zimra, which
is recited daily, surely takes precedence over reciting “Nishmat Kol Hai.”

Summary: If one arrives late to the synagogue on Shabbat morning and
sees that he will not be able to recite the Amida prayer with the congregation
unless he omits certain portions of the prayer, it is preferable that one omit
the “Nishmat Kol Hai” prayer than to omit the Psalms of Pesukei De’Zimra which
are recited every day

אם
יש חיוב לעמוד בשעת הקדיש או אמירת ברוך ה' המבורך לעולם ועד

שאלה: כשאומר השליח ציבור או העולה לתורה “ברכו את
ה' המבורך”, והציבור עונים לו “ברוך ה' המבורך לעולם
ועד”, האם הם צריכים לעמוד, או שדי להם בקימה מועטת, או שרשאים הם לשבת ואינם
חייבים לעמוד כלל?

תשובה: הנה רבינו הרמ”א
כתב בספרו דרכי משה, שנהגו לעמוד בשעת אמירת ברכו את ה' המבורך, ושכן
כתב המרדכי, על פי דברי התלמוד ירושלמי, שנאמר לגבי עגלון מלך מואב, “קום כי
דבר ה' אליך”, מכאן אמר רבי אליעזר שכאשר עונים הציבור אמן יהא שמיה רבא וכל
דבר בקדושה צריכים לעמוד על רגליהם.

ומבואר
יוצא מדברים אלה כי חובה לעמוד בשעה שאומרים “ברוך ה' המבורך לעולם ועד“,
שהרי
אפילו עגלון מלך מואב עמד בשעה שהגיע אליו דבר ה'. ועל כן חובה לעמוד בשעת עניית
קדיש, וכן בשעת עניית “ברוך ה' המבורך לעולם ועד”. וכדברי הרמ”א
כתבו עוד מגדולי האחרונים, ובהם רבינו המקובל הרמ”ע מפאנו ז”ל.

אולם רבינו חיים
ויטאל תלמידו של רבינו האר”י כתב, שרבינו האר”י לא היה עומד בשעת עניית
הקדיש כלל, ואמר לו שדברי התלמוד ירושלמי שהובאו בדברי הרמ”א אינם נכונים, כי
אין זו לשון הירושלמי, והוא נוסח מוטעה שאינו נכון להלכה שנדפס בטעות בתוך לשון
הירושלמי. ורק אם היה האר”י עומד בלאו הכי, ותוך כדי עמידתו היה החזן מתחיל
באמירת הקדיש, אז לא היה יושב עד שיסיים החזן את אמירת הקדיש, ואחר אמירת הקדיש
היה יושב. וכן כתב הרמ”א בתחילת דבריו שבדרכי משה, שהמהרי”ל לא היה עומד
בשעת עניית קדיש או ברוך ה' המבורך לעולם ועד, אלא היה יושב. ורק אם היה עומד בלאו
הכי, והחזן היה מתחיל באמירת הקדיש, לא היה יושב עד שתסתיים אמירת הקדיש.

והיוצא מן
האמור, שלפי דעת רבינו האר”י אין חיוב לעמוד בשעת עניית קדיש, וכן אין צורך
לעמוד בשעת עניית “ברוך ה' המבורך לעולם ועד”. וכתב רבינו החיד”א,
שאילו
היה הרמ”ע מפאנו רואה את דברי רבינו האר”י, היה אף הוא מודה שמותר לשבת
בשעת עניית הקדיש, כי הרמ”ע מפאנו הולך תמיד ברוב דבריו על פי דברי רבינו
האר”י הקדוש.

והנה מרן רבינו
יוסף חיים מבבל כתב בספרו “עוד יוסף חי”, שראה בעירו בגדאד,
שנוהגים
הציבור לקום “מעט” בשעת עניית “ברוך ה' המבורך לעולם ועד”.
וחיפש ולא מצא שום מקור למנהג זה. וכן נוהגים כיום בכמה מקומות, שקמים קימה מועטת
בשעת עניית ברוך ה' המבורך לעולם ועד. ואין שורש למנהגם, כי למנהג האשכנזים
היוצאים ביד רמ”א יש לעמוד לגמרי בשעת עניית ברוך ה' המבורך,
ואילו
למנהג הספרדים אין צורך כלל לעמוד בשעת עניית ברוך ה' המבורך לעולם ועד. וכן
הסכימו כל אחרוני הספרדים, שהעיקר להלכה כדברי רבינו האר”י שאין חיוב לעמוד
בשעת עניית הקדיש ועניית ברוך ה' המבורך וכו'.

ולכן לסיכום: למנהג האשכנזים יש לעמוד בשעת עניית הקדיש, וכן
בשעה שעונים הציבור “ברוך ה' המבורך לעולם ועד”, צריכים לעמוד. ואילו
למנהג בני ספרד אין חיוב לעמוד בשעת עניית הקדיש ועניית ברוך ה' וכו'. אך גם למנהג
הספרדים, אם היה עומד, ותוך כדי כך התחיל החזן באמירת הקדיש, לא
ישב עד שיסיים החזן את אמירת הקדיש. וספרדי המתפלל אצל אשכנזים, נכון שיעמוד גם
הוא בשעת הקדיש ואמירת ברכו, כדי שלא יהיה יושב במקום שכולם עומדים.

The
Obligation to Stand While Kaddish and Barechu are Recited

Question: When the Chazzan or an
individual receiving an Aliya to the Torah recites “Barechu
Et Hashem Ha’Mevorach” and
the congregation replies “Baruch Hashem Ha’Mevorach Le’Olam Va’ed,” must the congregation rise
completely or partially or is there no obligation to rise whatsoever?

Answer: The Rama writes in his work Darkei Moshe quoting the Mordechi
that it is customary to recite Barechu while standing. This is based on the
Talmud Yerushalmi which expounds the verse regarding Eglon, king of Mo’av,
“Rise, for Hashem has spoken to you”- Rabbi Elazar understood from here that
one must rise while reciting “Amen Yehe Shemeh Rabba” and any other words of
holiness.

Based on their words, one must stand while reciting “Baruch
Hashem Ha’Mevorach Le’Olam Va’ed,” for even Eglon, king of Mo’av, stood when he was
told the word of Hashem. It is therefore compulsory to stand while answering
Amen to Kaddish and while reciting “Baruch Hashem
Ha’Mevorach”.
Many other great Acharonim, including the great Mekubal, Rabbeinu Menachem Azarya
of Pano, rule likewise.

On the other hand, Rabbeinu Chaim Vital, chief disciple of the saintly Ari z”l, writes that the great Ari z”l would not stand up while
answering Amen to Kaddish and he said that the Yerushalmi quoted by the Rama is
incorrect, for it is a mistaken passage erroneously printed in the Talmud
Yerushalmi. Only when the Ari was already standing and the Chazzan began
reciting Kaddish would he remain standing until the conclusion of the Kaddish
at which point he would be seated again. Indeed, the Rama writes in the
beginning of the aforementioned Darkei Moshe that the Maharil would not stand
during Kaddish of the recitation of “Baruch Hashem
Ha’Mevorach Le’Olam Va’ed.” Only if he was standing in any case and the Chazzan
began Kaddish would the Maharil remain standing until the conclusion of the
Kaddish.

Based on this, according to the opinion of the saintly Ari z”l, there is no need to stand
during Kaddish or during the recitation of “Baruch Hashem
Ha’Mevorach Le’Olam Va’ed.” Maran Ha’Chida writes that were the great Rabbeinu
Menachem Azarya of Pano to have seen the words of the holy Ari, he would
certainly have agreed that one may remain seated during Kaddish, for Rabbeinu
Menachem Azarya ruled mostly based on the words of the holy Ari.

The great Rabbeinu Yosef Haim of Baghdad writes in his Sefer Od Yosef Hai that
the custom in his hometown of Bagdad is that the congregation rises slightly
while reciting “Baruch Hashem Ha’Mevorach Le’Olam Va’ed”; he writes that he searched
for a source for this custom but he has not found one. This is indeed the
custom is several places today. However, there is no basis for this custom, for
according to the Ashkenazi custom which follows the Rama, one must be standing
completely while reciting “Baruch Hashem Ha’Mevorach” whereas according to the
Sephardic custom, there is no need whatsoever to standing while reciting “Baruch
Hashem Ha’Mevorach.” All
Sephardic Acharonim agree with the ruling of the Ari z”l that there is no need to
stand during Kaddish or Barechu.

Summary: The Ashkenazi custom is to rise for answering Kaddish and
reciting “Baruch Hashem Ha’Mevorach Le’Olam Va’ed.” According to the Sephardic
custom, however, there is no need to stand during Kaddish and Barechu.
Nevertheless, even according to the Sephardic custom, if one was already
standing and the Chazzan begins reciting Kaddish, one should not be seated
until the Chazzan concludes the Kaddish. If a Sephardic individual is praying
in an Ashkenazi synagogue, it is preferable for him to stand during Kaddish and
Barechu in order not to be the only one sitting while everyone else around him
stands.

חינוך הילדים והבאתם לבית הכנסת

שאלה: האם יש חיוב על פי ההלכה, לילדים קטנים, להתפלל
בכל יום שלש תפלות, שחרית מנחה וערבית? והאם נכון להביא את הילדים לבית הכנסת
לתפלות הימים הנוראים?

תשובה: במשנה במסכת ברכות (דף כ ע”ב) שנינו: נשים
וקטנים חייבין בתפלה.

ומבואר אם כן, שגם הקטנים, שהם זקוקים לרחמי ה' יתברך, חייבים במצות תפלה.
וכשם שחובה על הגדולים לחנך את הקטנים בכל המצוות כולן, כמו כן חובה לחנכם למצות
תפלה, שהרי בכל המצות כולן, בין מצות שהן מן התורה, ובין מצות שהן מדברי רבותינו,
חובה לחנך ולהרגיל בהן את הקטנים, מצד מצות חינוך, וכן הדין לענין מצות התפלה.

ומכיון שאין חילוק במצות חינוך, בין מצוות שהן מן התורה, למצות שהן מדברי
רבותינו, לפיכך נראה, שאף על פי שמן התורה די בתפלה אחת בכל יום, וכן הנשים אינן
מחוייבות אלא בתפלה אחת בכל יום, מכל מקום ילדים קטנים (בנים), יש לחנכם להתפלל
שלש תפלות בכל יום. שחרית, מנחה וערבית.

וכן היה נוהג מרן רבינו עובדיה יוסף זצ”ל, שהיה נזהר לחנך את בניו מאז
שהיו יודעים היטב לקרוא, שיתפללו בכל יום כל שלשת התפלות. (ילקוט יוסף תפלה
ח”א עמוד תקח).

ואת הבנות יש לחנך שתתפלנה בכל יום לכל הפחות תפלה אחת, ונכון שתהיה זו תפלת
שחרית, עם ברכות השחר וקריאת שמע ותפלת שמונה עשרה. וכפי שביארנו כבר.

ואמנם יש להעיר, שאם רואה האב שהדבר מכביד מאד על בנו, צריך להזהר מאד שלא
להמאיס בעיניו את ענין התפלה, ולפעמים יש להתייעץ עם מחנכים מנוסים, עד כמה יש לדרוש
מהילדים להתפלל, בתחילה תפלה אחת, ואחר כך שניים, כלומר, שחרית ומנחה, ורק אחר
יתחיל לחנכו גם במצות תפלת ערבית.

ובענין הגיל, שיש לחנך בו את הקטנים להתפלל. כתב הפרי מגדים שהוא מגיל שש או
שבע. והכוונה בזה, בכל ילד לפי חריפות שכלו, ולפי כשרונותיו ובגרותו, שלא כל ילד
ניתן לחנכו לשלש תפלות מיד בתחילת לימוד הקריאה, אלא כל ילד יש לו את הטבע שלו, את
מדותיו ואת רמת הבנתו, עד שניתן לדרוש ממנו להתפלל כל יום שלש תפלות, ולהשתדל
שיהיה הדבר בנעימות ושמחה.

תפלות הימים הנוראים, הן ארוכות יותר, ולכן, את הילדים הגדולים, ודאי שיש
להביא לתפילות אלה, לחנכם במצות התפלה, אבל הקטנים ביותר, אין להביאם לבית הכנסת,
ואותם שהם בני חמש או שש שנים ובכל זאת באים לבית הכנסת, יש לדאוג שיבואו להחזירם
לביתם אחר זמן מה, כי על פי רוב הם אינם מסוגלים לשבת שעות רבות בשקט במקומם,
ובודאי שהייתם בבית הכנסת תגרום להפרעה לשאר המתפללים.

Educating Children Regarding
the Mitzvah of Prayer

Question: Is there a halachic requirement for
children to pray three times a day, namely, Shacharit, Mincha, and Arvit?
Similarly, is it correct to bring children to the synagogue during the High
Holidays?

Answer: The Mishnah (Berachot 20b) tells us: “Women,
slaves, and children are obligated to pray.” Based on this, children, who are
also dependent on the mercy of Hashem, are also obligated to pray. Just as it
is a Mitzvah upon adults to educate and train their children regarding all
other Mitzvot, it is also incumbent on adults to educate them regarding this
Mitzvah, for regarding all Mitzvot, whether Biblical or rabbinic in nature, one
is required to train one’s children to perform them so that they may become
acquainted with them; the Mitzvah of prayer is no different.

Since, regarding the Mitzvah of educating one’s
children to perform the Mitzvot, there is no distinction between Torah and
rabbinic commandments, it would thus seem that although the Torah obligation is
to pray only one prayer daily and indeed women are only required to pray once
daily, nevertheless, young boys should be trained to pray three times daily:
Shacharit, Mincha, and Arvit.

This was indeed the custom of Maran Rabbeinu Ovadia
Yosef zt”l who would educate his sons to pray all three daily
prayers as soon as they learned to read (Yalkut Yosef, Tefillah, Volume 1, page
508).

Girls should be trained to pray at least once a
day, preferably the Shacharit prayer which includes in it the Birkot
Ha’Shachar (morning blessings), Keri’at Shema, and the
Amida prayer. (When reciting the Pesukei De’Zimra and the
blessing before and after Keri’at Shema, girls and women should
omit the name of Hashem from the blessings in these places, as we have
discussed in the past.)

Nevertheless, we must point out that if the father
notices that this is overburdening the child, one must be exceedingly careful
not to make the child revolted by prayer. A parent must always consult with
wise and experienced educators as to how much a child should be expected to
pray; one should start by training the child with one prayer in the beginning,
then two (meaning Shacharit and Mincha), and only then should he start training
him to pray Arvit.

Regarding the age that one should start training
his children to pray, the Peri Megadim writes that the proper age is from the
age of six or seven. What this means is that every child must be individually
evaluated based on his intelligence, talents, and maturity, for not every child
can handle praying three prayers a day immediately upon being taught to read.
Every child must be judged by his own capabilities, characteristics, and level
of understanding, until he reaches a point when he can be expected to pray
three times a day through happiness and serenity.

Since the High Holiday prayers are longer than
usual, although older children should certainly be brought to the synagogue to
pray in order to educate them in the Mitzvah of prayer, younger children should
nevertheless not be brought to the synagogue. If one brings his children of
five or six years old who are brought to the synagogue in any event, one should
make certain to take them home after a while, for in most cases, such young
children are unable to sit quietly for hours on end and their presence in the
synagogue will certainly disturb the prayer of other congregants.