דין תספורת בימי בין המצרים

מרוב תוקף האבלות בימי בין
המצרים, נהגו האשכנזים שלא להסתפר ולהתגלח, מיום שבעה עשר בתמוז ועד יום עשירי באב.

אולם הספרדים ובני עדות המזרח
לא נהגו להחמיר בזה, אלא מנהגינו כעיקר תקנת רבותינו התנאים, שגזרו אחר חורבן בית המקדש,
שבשבוע שחל בו תשעה באב אסור מלספר ולכבס, וכן פסקו הרמב”ם ומרן השולחן ערוך.

 . ועד אז מותר לספרדים
להסתפר ולהתגלח.

ולענין תספורת לנשים בשבוע שחל
בו, או בכל ימי בין המצרים למנהג האשכזים, הדבר תלוי במחלוקת אחרת, וכפי שנבאר:

נחלקו הפוסקים, לענין אשה שאבלה
על אחד משבעת קרוביה (אב ואם, אח ואחות, בן ובת, ובעל), האם
היא אסורה להסתפר, כשם שלאנשים אסור להסתפר, או שאיסור זה אינו נוהג באשה.

ולהלכה, מרן השלחן
ערוך, אשר הספרדים וכל בני עדות המזרח הולכים לאורו, פסק שאין איסור תספורת נוהג
באשה. ועל כן תיכף אחר שבעת ימי האבל, מותר לאשה להסתפר. אבל
הרמ”א, שלפי הוראותיו הולכים האשכזים, פסק שאיסור תספורת נוהג גם בנשים.

ולפי זה נראה, שלדעת מרן השלחן
ערוך, ולמנהג הספרדים, אין איסור תספורת נוהג בנשים. אבל למנהג האשכנזים היוצאים
ביד רמ”א, אף הנשים בכלל איסור זה. וכן פסק הגאון רבי משה פיינשטיין
זצ”ל, ועוד מגדולי הפוסקים.

ומכל מקום יש מרבני האשכנזים
שכתבו, שאף על פי שבאבלות ממש, מנהגם  הוא שגם הנשים אינן מסתפרות, מכל מקום
בבין המצרים רשאיות הנשים להקל בזה, כי אין תוקף מנהג האבלות חמור כל כך מצד הדין,
רק בתורת מנהג, כמו שביארנו. אבל בשבוע שחל בו תשעה באב, שאז איסור התספורת הוא
מתקנת  חכמי המשנה ממש, ולא רק מחמת המנהג, אין לחלק בין אנשים לנשים.

ומכל מקום מנהג הספרדים להקל
בזה לגמרי כמו שכתבנו, אפילו בשבוע שחל בו תשעה באב.

The Laws of Taking Haircuts During the “Three Weeks”

As a result of the mourning
observed during the “Three Weeks,” the Ashkenazi custom is to abstain from
shaving and taking haircuts beginning from the Seventeenth of Tammuz until the
Tenth of Av.

Nevertheless, the Sephardic
custom is not as stringent and follows the letter of the law established by a
Tannaic enactment (following the destruction of the Bet Hamikdash) which is to
prohibit taking haircuts and laundering clothing during the week during which
Tisha Be’av falls out. The Rambam and Maran Ha’Shulchan Aruch rule likewise.

Regarding a woman taking a
haircut during the week during which Tisha Be’av falls out or during the “Three
Weeks” according to the Ashkenazi custom, this depends on a different
disagreement among the Poskim, as follows:

The Poskim disagree regarding
whether a woman who is in mourning for one of seven relatives (father, mother,
brother, sister, son, daughter, or husband) is forbidden to take a haircut just
as it is forbidden for a male mourner or does this prohibition not apply to
women.

Halachically speaking, Maran
Ha’Shulchan Aruch, whose rulings are followed by Sephardic and Middle Eastern
Jews, writes that the prohibition to take a haircut does not apply to women.
Thus, immediately following the initial seven days of mourning, a woman may
take a haircut. Nevertheless, the Rama, whose rulings are followed by Ashkenazi
Jews, writes that the prohibition to take a haircut applies to women as well.

It therefore seems that
according to Maran Ha’Shulchan Aruch and the Sephardic custom, the prohibition
to take haircuts observed in mourning of the destruction of the Bet Hamikdash
does not apply to women either. However, according to the Rama and the
Ashkenazi custom, women are also included in this prohibition. Hagaon Harav
Moshe Feinstein zt”l and other great Poskim rule likewise.

On the other hand, there are
Ashkenazi Poskim who write that although women are prohibited to take haircuts
while in actual mourning for a relative, nevertheless, woman may act leniently
and take haircut during the “Three Weeks,” for this is not as much a halachic
prohibition according to the letter of the law as it is a custom which has been
accepted. However, during the week during which Tisha Be’av falls out, when it
is an actual prohibition to take a haircut based on the edict of the Sages of
the Mishnah and not merely customary, there is no distinction between men and
women.

Nevertheless, as we have
stated above, the Sephardic custom is to permit women to take haircuts even
during the week during which Tisha Be’av falls out.

ימי “בין המצרים“

הבהרה:
באחת
ההלכות האחרונות, פירסמנו שמותר להשתמש במדיח כלים, לכלי
חלב וכלי בשר יחד, ועיקר ההיתר היה, מאחר והסבון המעורב במי המדיח, פוגם את כל המאכלים
שבתוכו, עוד לפני שהמים רותחים. ועתה קיבלנו פניות רבות, שיש בזה בעיה מצד
המציאות, כי ישנם מדיחי כלים, שמזרימים מים רותחים עוד לפני כניסת הסבון למדיח.
לכן עלינו להבהיר, שבודאי במדיח כזה, אין להשתמש לכלי בשר וכלי חלב יחד. ולשמועים
ינעם.

ימי “בין המצרים“

הימים שבין שבעה
עשר בתמוז לבין תשעה באב, נקראים ימי “בין המצרים” על שם הפסוק (במגילת איכה פרק
א פסוק ג) “כל רודפיה השיגוה בין המצרים”, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה,
שְאֵלוּ הימים, הם הימים שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב, שבהם נכנסו
האויבים לירושלים עיר קדשנו ותפארתנו, ופרעו פרעות בישראל, עד יום תשעה באב, שבו
החריבו את בית המקדש בעוונות הרבים, ומאז ועד היום עם ישראל אינו יושב בטח, ותמיד
קמים עליו אויבים מבית ומחוץ.

ואף
על פי שזכינו תהלות לאל עליון, לחזור לארץ קדשינו בצורה יחסית חופשית, עדיין לא
זכינו לגאולה שלימה, כי בית חיינו חרב, ואומות העולם מציקות לעם ישראל יום יום,
והצרות תוכפות יותר ויותר. ועל הכל, מבחינה רוחנית, שאנו רחוקים מאד מהגאולה
האמיתית, עד שישוב ה' וירחם על נחלתו, וישוב לגאול אותנו גאולה שלימה, גאולת
עולמים.

דרגות
האבלות בימים אלה, ושבוע שחל בו תשעה באב
במשך
השבוע נבאר את דיני “בין המצרים” (ממה שכתבנו בשנים קודמות, ובתוספת
נופך). ודינים אלו מחולקים. שמיום י”ז בתמוז ועד ראש חודש אב, נוהגים מעט
מנהגי אבלות. ומיום ראש חודש אב, מוסיפים על מנהגים אלה עוד מנהגים אחרים.
ולאחר
מכן בשבוע שחל בו תשעה באב, נוהגים מנהגי אבלות נוספים.

תיקון
חצות
מכיון
שימי “בין המצרים” הם ימי אבל לעם ישראל, נוהגים בהם כמה מנהגי אבל,
וחסידים
ואנשי מעשה נוהגים לומר “תיקון חצות” אחר חצות היום בימי בין המצרים.
(חצות היום, היינו, שמחלקים את הלילה, מהשקיעה עד הזריחה לשתיים,
והנקודה
האמצעית, היא “חצות” הלילה, מלשון “מחצית”, ובאותה השעה ביום,
הוא זמן חצות היום. ובהרבה לוחות שנה מופיעה זמן חצות היום, או חצות הלילה,
שהוא
שווה לזמן חצות היום), ואומרים “תיקון רחל” שבו פסוקים של בכי וצער על
חורבן בית המקדש, ומנהג זה הוא מנהג ותיקין, והביאו מרן החיד”א בספרו מורה
באצבע, וכתב שכן נהגו בארץ ישראל על פי דברי רבינו האר”י ז”ל, וכן כתב
עוד בספרו שו”ת יוסף אומץ. וכתב שנוהגים לומר “תקון רחל”, משום
שתקון רחל מיוסד על בכיה ומספד על חורבן הבית. והביא עוד מדברי רבינו האר”י
שכתב שמנהג טוב וכשר לכל בעל נפש לישב באבילות אחר חצות היום בכל ימי בין המצרים,
ולבכות בכיה ממש על חורבן הבית. עד כאן. ובודאי שעל ידי אמירת תיקון חצות יתעורר
כל אחד להצטער על חורבן בית המקדש וכל הצרות שבאו עלינו ועל אבותינו מתוך הגלות
המרה הזו.

וכן
נוהג מרן הרב עובדיה יוסף ז”ל, לעורר את הצבור לומר תקון חצות בזמן חצות היום
בימי בין המצרים. (ותיקון רחל מודפס בסידורים). וכן היו
נוהגים לאמרו בישיבת “פורת יוסף” בירושלים. ויש נוהגים
לומר “תיקון חצות” בכל ימות השנה בחצות הלילה, ותבא עליהם ברכה.

 The “Three Weeks”

The Period of the “Three
Weeks”

The three week period between the Seventeenth of Tammuz and the Ninth of Av is dubbed
by our Sages “Between the Straits,” based on the verse (Eicha 1, 3), “All of
her enemies overtook her between the straits.” Our Sages tell us that these
three weeks between the Seventeenth of Tammuz and the Ninth of Av are when our
enemies entered the holy city of Jerusalem and massacred countless Jewish
people until the Ninth of Av when they finally succeeded in destroying the Holy
Temple. From that day on, the Jewish people no longer dwell securely and we
must endure enemies attacking us from the outside as well as within.

Although, thank G-d, we have merited returning to the holy land relatively
freely, we have nevertheless not yet merited the ultimate redemption, for our
Bet Hamikdash still lies in ruins, the nations of the world are constantly on
the offensive against the Jewish nation, and our tragedies multiply
exponentially every day. We are indeed very spiritually distant from the final
redemption and we hope and pray that Hashem pities us and redeems us once and
for all, speedily in our days.

The Levels of Mourning during this Period and the Laws of the Week during
which Tisha Be’av Falls Out This Year
In the following Halachot we shall, G-d-willing, discuss the laws of the “Three
Weeks.” There are various degrees of mourning observed during this period: From
the Seventeenth of Tammuz until Rosh Chodesh Av, few mourning customs are
observed. From the day of Rosh Chodesh Av, some more mourning customs are
added. During the week during which Tisha Be’av falls out, even more mourning
customs are observed.

Reciting “Tikun Chatzot”
Since these days are a time of mourning for the Jewish nation, we customarily
observe some customs pertaining to mourning. Pious and upstanding people
customarily recite “Tikun Chatzot” (Psalms and prayers related to the destruction
of the Bet Hamikdash) after Halachic midday during the “Three Weeks” (Halachic midday is calculated by
splitting the night time hours between sunset and sunrise and the mid-point is Halachic midnight. The exact same time
during the day is Halachic midday. Many Jewish calendars state either only Halachic midnight or midday since they
are in essence the same time.) “Tikun Rachel,” which includes verses that
lament the destruction of the Bet Hamikdash, is recited. Maran HaChida in his
works “Moreh Ba’Etzba” and “Yosef Ometz” writes that this is an ancient custom
that was observed in Israel based on the words of the holy Arizal. He writes
that the custom is to recite “Tikun Rachel” because it is based on weeping and
lamentation for the destruction of holy Temple. He adds in the name of the Ari
who writes that it is a worthy custom to sit and mourn after the Halachic midday every day during the
“Three Weeks,” including shedding actual tears for the destruction of the Bet
Hamikdash. Through reciting “Tikun Chatzot,” one will surely be moved to tears
because of the sorrow of the destruction of the Bet Hamikdash and all of the
other suffering we and our forefathers have endured during this long and
arduous exile.

Maran Harav Ovadia Yosef z”l indeed encourages his congregation to recite
“Tikun Chatzot” after Halachic midday during the period of the “Three Weeks.”
(“Tikun Rachel” is printed in most Siddurim.) This was indeed the custom in
Yeshivat Porat Yosef in Jerusalem. Some actually have the custom to recite
“Tikun Chatzot” throughout the entire year after Halachic midnight, and they shall
indeed be blessed.

שאלה: שעון
מעורר, האם מותר להכינו מערב שבת, על מנת שיצלצל בעצם יום השבת?

תשובה: הנה
לעצם עריכת והכנת השעון שיצלצל בשבת, לכאורה יש לדון בזה לאיסור, שהרי הזכרנו כבר
בעבר את דברי הברייתא במסכת שבת (דף יח.), “אין נותנים חטים
לתוך ריחים של מים כדי שיטחנו ביום השבת”. כלומר, אסור להכניס חטים
לפני כניסת השבת, לריחים (כעין מכונה לטחינת חטים, המופעלת על ידי תנועת גלגל מים
בשבת). ואף על פי שלא נעשית כאן כל מלאכה בשבת עצמה, שהרי מניחים את החטים מערב
שבת, והם הולכות ונטחנות מאליהן על ידי תנועת המים בשבת, מכל מקום, הואיל
והריחים משמיעות קול רעש בשבת, יש בזה משום זלזול בכבוד השבת. ונחלקו רבותינו בגמרא אם להלכה אנו תופסים כדברי
הברייתא.  כי יש מי שמפרש שדברי הברייתא הם לכל הדעות, ולפיכך אסור להתחיל
מלאכה מערב שבת בדבר המשמיע קול בשבת עצמה, ויש אומרים שדברי הברייתא תלויים
במחלוקת אחרת בין בית שמאי לבית הלל, ולדעת בית הלל אין לחוש להשמעת קול שכזו
בשבת, ומותר להכניס חטים לריחים מערב שבת על מנת שיטחנו בשבת עצמה.

ולהלכה פסק מרן השלחן ערוך (סימן רנב), שמותר
לתת חטים לתוך ריחים של מים סמוך לחשיכה (לפני כניסת השבת),
ואין חוששים להשמעת קול שיאמרו ריחים של פלוני טוחנות בשבת. וכתב על זה
הרמ”א (שלאורו הולכים יוצאי אשכנז), ויש אוסרים בריחים, וכן בכל דבר שיש
לחוש להשמעת קול, וכן נוהגים לכתחילה, אבל במקום הפסד יש להקל.

ומעתה נבא לנדון שלנו, שלכאורה לפי דברי
הרמ”א שאסור לגרום שיצא קול רעש בשבת, כמו כן אסור לגרום להפעלת קול רעש
שגורם השעון מעורר, שהרי יש בזה זלזול בכבוד השבת, שנראה כאילו יהודי מפעיל את
השעון בשבת וגורם לרעש בשבת. ולפי זה למנהג האשכנזים יהיה אסור להפעיל שעון מעורר
שיצלצל בשבת.

וכן פסק להלכה הגאון רבי משה פיינשטיין בשו”ת
אגרות משה (חאו”ח ח”ד סימן ע), שלמנהג האשכנזים ההולכים לאורו של
הרמ”א, יש לאסור הפעלת שעון  מעורר בשבת, אם הוא קול שנשמע גם מחוץ לחדר
שהוא נמצא בו. (אבל אם אין הקול חזק כל כך, ואינו נשמע אלא באותו חדר שהשעון נמצא
בו, אף הוא כתב להתיר). ומבואר מזה שדעתו של הגאון היתה להשוות הפעלת שעון מעורר
לכל כלי המחולל רעש בשבת.

אולם מרן הרב עובדיה יוסף זצ”ל בתשובה
שהובאה בספר ילקוט יוסף (שבת א' עמ' פט) הביא דברי כמה אחרונים הסוברים שיש להקל
בזה אף לשיטת הרמ”א. שהרי לכל הדעות, אם אין הקול נשמע ממש מחמת פעולה שנעשית
שמיד לאחריה הוא בא, כמו בהפעלת ריחים,
אלא רק לאחר זמן, אין לאסור בזה
מחמת השמעת קול. ועוד יש להוסיף על כך,
שהרי רוב בני אדם אינם מכוונים בכל
יום את השעון שיצלצל, אלא הוא מוכן אצלם בכל יום ויום להקיצם משנתם. ובאופן כזה
בודאי שאין לאסור את הפעלת השעון בשבת, שהרי כתבו הפוסקים, (הובאו דבריו בבית יוסף
סימן שלח) שמותר להפעיל מערב שבת שעון שבכל שעה הוא מצלצל בקול רעש, הואיל והכל
יודעים ששעון זה הוא מוכן מאז ומתמיד, ואין מי שמפעילו בכל יום ויום, ובאופן כזה
לא שייך איסור כלל. וכן פסק הרמ”א להלכה.

ועל כן העיקר להלכה, שבין לאשכנזים ובין לספרדים, מותר בהחלט להכין מערב שבת
שעון שיצלצל בשבת לעוררם משנתם. וכן העלה הגאון רבי אליעזר יהודה ולדנברג
ז”ל. ועוד רבים מגדולי הפוסקים.

ובהלכה הבאה נדון בעזרת ה' עוד בענינים אלו.

Question: May one set an alarm clock to go off on Shabbat?

Answer: It
would seem to be prohibited to set an alarm clock to go off on Shabbat based on
the Baraita (Shabbat 18a) which states, “One may not place wheat into a
water-operated mill (before Shabbat) in order for the wheat to be ground on
Shabbat.” Although no forbidden work is being performed on Shabbat as the wheat
is being placed in the mill before the onset of Shabbat and it will only be
ground on Shabbat as a result of the water’s movement, nevertheless, since the
mill produces noise on Shabbat, this constitutes a disrespect for the Shabbat.
The Sages of the Talmud disagree whether or not the Halacha follows the opinion
of this Baraita. Some conform this Baraita to all opinions and it will
therefore be forbidden to begin any forbidden work before the onset of Shabbat
if it will continue on Shabbat and produce noise. Others explain that this
Baraita is contingent upon another related disagreement between Bet Shammai and
Bet Hillel such that according to Bet Hillel, there is no concern with such
noise being produced on Shabbat and it will be permissible to place wheat into
a mill before Shabbat in order for it to be ground on Shabbat itself.

Halachically speaking, Maran Ha’Shulchan Aruch (Chapter
252) rules that “It is permissible to place wheat into a water mill shortly
before the onset of Shabbat and we are not concerned that as a result of the
noise, people will say that so-and-so’s mill operates on Shabbat.” The Rama, on
the other hand, rules: “Some rule stringently regarding a mill and anything
else which produces noise. We are indeed preferably concerned with this view;
however, in situations of financial loss, there is room for leniency.”

Based on the above, regarding our situation, it seems
that according to the Rama that one may not cause noise to be produced on
Shabbat, it will likewise be forbidden to set an alarm clock to go off on
Shabbat, for this constitutes a disrespect for the Shabbat as it seems that one
is operating the alarm clock on Shabbat and causing noise to emanate. According
to this, it will be forbidden for Ashkenazim to set an alarm clock to go off on
Shabbat.

Indeed, Hagaon Harav Moshe Feinstein zt”l rules
likewise in his Responsa Igrot Moshe (Orach Chaim, Volume 4, Chapter 70) and
writes that Ashkenazim, who follow the rulings of the Rama, may not set an
alarm clock to go off on Shabbat if it can be heard outside of the room it is located
in. (However, if the volume of the alarm clock is not so strong and can only be
heard within the room it is located in, even Harav Feinstein rules leniently.)
We see that Hagaon Feinstein equates the law of an alarm clock to a vessel
which produces noise on Shabbat.

Nevertheless, Maran Rabbeinu Ovadia Yosef zt”l (in
a response printed in Yalkut Yosef, Shabbat, Part 1, page 89) quotes several
Acharonim who rule that there is room for leniency in this regard, even
according to the Rama’s opinion, for according to all opinions, if the noise is
not heard immediately after the action the individual performs, such as
regarding a mill, and is only heard later, there is no prohibition of producing
noise here. Additionally, most people do not set their alarm clocks to go off
every day; rather, it is already set to wake them up at the same time every
day. If this is the case, there is certainly no room to prohibit setting an
alarm clock for Shabbat, for the Poskim (quoted by the Bet Yosef in Chapter
338) that it is permissible before Shabbat to set a clock to go off and make
noise every hour of Shabbat since everyone knows that such a clock is set once
and no one sets it every day. The Rama himself quotes this as Halacha.

Thus, halachically speaking, it is permissible for
both Sephardic and Ashkenazi Jews to set alarm clock before the onset of
Shabbat to go off on Shabbat. Hagaon Harav Eliezer Yehuda Waldenberg zt”l
and other great Poskim rule likewise.

In the next Halacha, we shall, G-d-willing, discuss some
more details of this law.

פירוק דלתות וחלונות בשבת

שאלה: האם מותר לפרק בשבת דלת או חלון מהצירים עליהם הם
מונחים?

תשובה:בהלכה
הקודמת, ביארנו שאחת המלאכות שאסור לעשותן בשבת,
היא מלאכת “בונה”. וכשם שאסור לבנות בשבת, או להוסיף דבר במבנה, כמו כן
אסור בשבת לסתור דבר בנוי. וזו היא מלאכת “סותר“.

ועתה
נבוא לדון בשאלה שלפנינו. כי דלתות הבית והחלונות, הרי הם קבועים בקירות הבית,
ומצד שני, הם בנויים בנפרד, ומונחים וקבועים באמצעות צירים או מסילות. ולכן יש
לדון, האם חיבור הדלת, או פירוקה בשבת, יש בהם חשש איסור משום בונה וסותר בשבת?

והנה
רבינו הרמב”ם (בפ”י מהלכות שבת) כתב בזו הלשון: המחזיר בשבת דלת של בור
ושל דות ושל יציע, הרי זה תולדת בונה. כלומר, דלת שהיתה מפורקת לפני שבת, ובא אדם
וקבעה בחזרה בשבת, הרי זה חייב משום “בונה” בשבת. וכן המפרק את הדלת
בשבת, חייב
משום “סותר“.

וכן
פסק מרן השלחן ערוך (סימן שח), והסביר את הדבר, שמאחר והדלתות מחוברות לבנין
המחובר לקרקע, יש בזה איסור משום בנין וסתירה בשבת.

ורבינו
הר”ן (שבת מז בהלכות) כתב, שבפירוק והחזרת דלתות בשבת, יש איסור משום בנין
ממש בשבת.

ולפיכך
כתב הט”ז, שאותם שמסירים בשבת דלתות או חלונות, עוברים איסור מן התורה בשבת,
וחייבים קרבן חטאת. וכן פסק הגאון רבי חיים פלאג'י בספרו כף החיים.

ואמנם
הגאון החזון איש (סימן נ אות י) כתב, שבדלתות וחלונות שלנו, שהם מונחים ברפיון,
וסובבים על צירים, ובקלות ניתן להסירם, אין איסור בנין וסתירה מן התורה, אלא
מדרבנן, וכן דעת עוד מגדולי הפוסקים בעיקר דין פירוק דלתות, שאין בדבר איסור
ממש מן התורה. מכל מקום למעשה, בודאי שאסור לפרק בשבת דלתות או חלונות, וכן אסור
להחזירם בהחלט. (ועיין עוד בחזון עובדיה חלק חמישי עמוד רפג).

ולסיכום: אסור לפרק או להחזיר דלתות וחלונות בשבת.

Disassembling Doors
and Windows on Shabbat

Question:
May
one remove a door from its hinges or a window from its frame on Shabbat?

Answer: In the previous
Halacha we have
explained that one of the works forbidden on Shabbat is building. However, just
as it is forbidden to build something or add anything to a standing edifice on
Shabbat, it is likewise forbidden to demolish something already built. This is
called the forbidden work of demolishing on Shabbat.

Regarding our question, on one hand, the doors and windows of the house are
affixed to the walls of the house but on the other hand, they are built
separately and then mounted onto hinges or in frames. We must therefore discuss
whether or not mounting or removing a door on Shabbat constitutes the
prohibition of building or demolishing on Shabbat.

The Rambam (Chapter 10 of Hilchot Shabbat) writes as follows: “If one
reinstalls the door of a ditch, pit, or balcony, this is a subcategory of
building.” This means that if a door was taken apart before Shabbat and then
one comes and reinstalls it on Shabbat, he has transgressed the prohibition of
building on Shabbat. Similarly, disassembling a door on Shabbat constitutes the
prohibition of demolishing.

Maran Ha’Shulchan Aruch (Chapter 308) rules likewise and explains that the
reason for this is because the doors are attached to an edifice which is
attached to the ground, the prohibitions of building and demolishing indeed
apply.

Rabbeinu Nissim (Shabbat, page 47 of the Rif) rules that disassembling and
remounting a door on Shabbat constitutes an actual prohibition of building and
demolishing on Shabbat.

Based on this, the Turei Zahav writes that those who remove doors or windows on
Shabbat transgress a Torah prohibition and they are obligated to bring a Chatat offering. Hagaon
Rabbeinu Chaim Palagi rules likewise in his Sefer Kaf Ha’Chaim.

On the other hand, Hagaon Chazon Ish (Chapter 50, Section 10) writes that
regarding our doors and windows which are installed loosely and swing on hinges
such that they are easily removed, the Torah prohibitions of building and
demolishing do not apply; there is only a rabbinic prohibition to do so. Other
great Poskim concur regarding the letter of the law of doors and windows (even
with regards to doors in those days) that this does not constitute an actual
Torah prohibition. Regardless, halachically speaking, it is absolutely
forbidden to disassemble or reinstall doors or windows on Shabbat (see Chazon
Ovadia-Shabbat, Part 5, page 283).

Summary: It is forbidden to disassemble or reinstall doors and windows
in Shabbat.